החרדיות החדשה ביחס ליהדות שלפני המלחמה

מתוך התכתבות עם הרב דוד רוב מחבר המאמר "יסודות הדת החרדית":

בזמן שהייתי חרדי, ראיתי את העיקר, אפילו יותר מהלימוד, בשימוש תלמידי חכמים שכתוב שזה יותר מלימוד.
זה מבחינתי אומר לחוש בעומק את האדם שהוא עצמו תורה חיה. את האנושיות שלו, מבנה האישיות והרגשות והלב והחיות והחום.
עד מהרה הבנתי שאם אני רוצה באמת לעשות את זה, אני חייב לנסות לגעת בעולם התורה שהיה לפני מלחמת העולם (ולפני עליית יהדות המזרח לארץ).
כל זקן שלמד בציערותו בישיבות שלפני מלחמת העולם, לא חשוב כמה הוא למדן, גם גדולים בתורה וגם בעלי בתים פשוטים, שעוד נשמר בו טיפ טיפה של משהו מהאוויר והריח של אז, גם חסידים וגם ספרדים.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized, החרדיות החדשה ביחס ליהדות שלפני המלחמה | כתיבת תגובה

ביסוד החיוב הדתי לציית לבורא

קטע מהתכתבות:
אם למשל אני נח על מיטתי בנוחיות בליל סערה, ואשתי מטלפנת שאצא להביא אותה כי היא שכחה את הארנק, אני עושה את זה מתוך מחוייבות ולא מתוך חשק ורצון. אבל המחוייבות נובעת מכך שבאופן כללי אני אוהב ורוצה ובוחר. אם היחסים עם האשה יהיו כאלה שלא בריא וטוב ונכון לי באופן כללי להיות בהם, עלי היפרד ולא להיות ביחסים בלי אהבה ורצון ובחירה.
אם היו מוכיחים לי בוודאות מוחלטת והייתי מקבל שאמונת דעעש אמיתית ואלוהים רוצה שאעסוק בעריפת תינוקות, הייתי אומר שגם אם זה אמת אני לא רוצה, ולא אציל את עצמי מגיהנום וזעם האל האמיתי על ידי שאערוף תינוקות. ואם האל האמיתי והאינסופי והיודע כל אומר לי שכך האמת ואני טיפש וקטן, עדיין לא אקבל ממנו ואלך עם האמונה האנושית הטפשית והקטנה שלי ולא אסכים לערוף תינוקות. וגם אם יתגלה אלי מהשמיים בעצמו אעמוד מולו ואומר לו בפניו: "לא רוצה!".
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized, ביסוד החיוב הדתי לציית לבורא | 5 תגובות

עצם הקיום הוא רק ביחס (בביאור התאחדות המשכיל והמושכל, כיצד זו התאחדות עם הבורא, ומה הפירוש שאידיאות קיימות ממש.)

(מכתב מענה על שאלה שהתייחסה לדברי ספר התניא פרק ד' ה' בעניין התאחדות עם הבורא דרך השגת חכמתו. לשון התניא העתקתי בתגובה למטה)
.
יש הרבה דיבורים לומר בזה, אבל יש לי הרגשה שהמחשבה החדה שלך לא תנוח בהם, כי נדמה לי שהרגשת  שיש כאן סוד גדול, שדורש שינוי ביסודות של כלי המחשבה הבסיסיים שלנו
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה Uncategorized, בביאור התאחדות המשכיל והמושכל, כיצד זו התאחדות עם הבורא, ומה הפירוש שאידיאות קיימות ממש., עצם הקיום הוא רק ביחס | תגובה אחת

בגדר מהו עם ישראל

מתוך מכתב. אין כאן חידושים ועמקות בסוגיא אלא דברים פשוטים, ובמק"א הארכתי בזה יותר לעומק ובהיקף. רק בגלל ענייני דיומא שמתרבים המזייפים את התורה כאילו יש עליונות גזע לעם ישראל על פני עמים אחרים ראיתי לנכון לפרסם את זה.
.
.
ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק י"ג כתב:

(א) בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה וטבילה וקרבן. (ב) מילה היתה במצרים, כשנאמר: "כל ערל לא יאכל בו" (שמות יב מח). מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי. ועל זה נאמר: "ובריתך ינצרו" (דברים לג ט). (ג) וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה, כשנאמר: "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם" (שמות יט י). וקרבן כשנאמר: "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת" (שמות כד ה) – על ידי כל ישראל הקריבום.

(ד) וכן לדורות, כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן. ואם נקבה היא טבילה וקרבן, שנאמר: "ככם כגר" (במדבר טו טו) – מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן, אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן.
.

.
משמע מכאן שיש ברית ויש ישראל והם שני עניינים נפרדים. כי ישראל לפני הברית לא היו בברית והוצרכו להכנס לברית. וכמו שהם נכנסו לברית באותה מידה ממש כל גוי יכול להכנס לאותה ברית עצמה ואין הבדל ביניהם לגבי השייכות שלהם לברית הזו.
מזה מובן שישראל הכינוי מתייחס למשפחה מסויימת. כשהיא גדלה היא נקראה עם. והעם הזה היה תלמיד של אברהם אבינו ועמו נכנס הקב"הלברית. אותה ברית פתוחה ועומדת וכל מי שירצה יכנס אליה. משמע שלגבי השאלה מי בן ברית ומי אינו בן ברית אין לזה שום שייכות למוצא אתני ומשפחתי וכל כיו"ב.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בגדר מהו עם ישראל | כתיבת תגובה

בעניין דרכו של רבי ירוחם בעבודת ה'

היום כשמדברים בעבודת ה' על התלהבות, התעלות, רוחניות, וכיו"ב, חושבים שבוודאי מדובר בדברים חיוביים.
רבי ירוחם הלוי ליוואוויץ', המשגיח של ישיבת מיר, לימד כנושא מרכזי בדבריו דבר שהוא יסוד עבודת ה', והיום נשכח לגמרי.

יסוד האש, כשהוא מתוקן תנועתו מלמעלה כלפי מטה כמו קרני השמש, ומחמם במתינות ובאופן מחייה ונעים. כשהוא לא מתוקן תנועתו כלפי מעלה והוא אוכל ומכלה.
העניין של "התעלות" זר לחלוטין לתורה והוא היפך שלה. לא רק בגלל שאצלנו זה לא אמיתי. גם משה רבינו לא ביקש להתעלות. להיפך, הוא אמר ואנחנו מה. הוא היה נמוך ולכן זכה לתורה שהיא כמו מים שהולכים למקום נמוך.
ואברהם אמר אנוכי עפר ואפר.
ונאמר בסוטה ד' אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר.
ובסנהדרין צ"ב א' אמרו הוי קבל וקיים. ופירש"י:
"הוי קבל – הוי עניו ותחיה. קבל לשון אפל עשה עצמך אפל ושפל".

ביציאת מצרים הם חצו את ים סוף וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, וקובלו את התורה. והקב"ההענישם כי התאוו תאווה לבצלים ולשומים ולקישואים שאכלו במצרים.
ובע"כ רוב נפשם היתה מלאה מהשגות גבוהות שזכו בחציית ים סוף ומתן תורה, ורק במקצת מהמקצת היה בהם זכר התאווה לבצלים. והקב"ה הסתכל רק על המקום של התאווה. כי שם הוא האדם.
ועל זה נאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. מי שיודע מי הוא באמת ומה מדרגתו ומקומו באמת ומשם קורא, כאדם שהוא בשר, כאדם אפל, שמתאווה לבצלים. כך הוא עומד לפני בוראו.
כחרס הנשבר. ככלי מלא בושה וכלימה. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר.

רבי ירוחם אמר שרבי דניאל מובשוביץ היה מעולה משאר תלמידי הסבא מקעלם כי כשהיו רואים אותו פניו היו נראות כמו של אדם שמוכר שרוכי נעליים מדלת לדלת וכך חשבו עליו מי שלא הכירוהו.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized, בעניין דרכו של רבי ירוחם בעבודת ה' | כתיבת תגובה

שני מכתבים. על אנוס רחמנא פטריה (באנתרופוסופיה), ועל ראייה מוחשית של כלל ופרט

קראתי בעיון את המאמר. והוא נפלא מאוד. אני לגמרי מרגיש שזה תפישה עמוקה ונכונה של המציאות והחיים.

בכל אופן לגבי היישום יש לי שאלה, והיא חשובה לי והייתי מאוד שמח לשמוע את דעתך.

אני באופן אישי, כשנולדתי הגעתי לסיטואציה לא קלה.  עד כמה שהצלחתי לנסות להתחבר ולשחזר, תינוק לא יודע לכעוס, לא יודע להרגיש שמגיע לו משהו והוא לא מקבל. הוא אחד עם האמא, אין לו זהות נפרדת ושום דרך לחשוב על להסתדר באופן עצמאי, להסתכל על המצב במבט עצמאי, להמשיך בכוחות עצמו לאנשהו. כשהוא מרגיש שאין לו מקום אצלה הדבר היחיד שהוא יכול להרגיש זה רצון למות.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

בחקירת הרוגוצ'ובר האם היתר מיתת הבעל מצד דין או מצד מציאות. היחס בין התורה לבני אדם

עיין כאן
https://nirsterntalmud.wordpress.com/2016/07/20/ביאור-על-שות-צפנת-פענח-חב-סי-לד-חלק-ב/

שנתבארו דברי הגאון הרוגוצ'ובר זיע"א שהיתר מיתת הבעל להתיר את האשה שאין בה איסור אשת איש ומותרת להינשא לאחר אינו מצד הדין אלא הוא מצד שכך המציאות. ולכן העדות שמת בעלה להתירה אינה מגדרי דין עדות אלא היא רק בירור על המציאות. ולכן יכלו חז"ל לקבוע שדי בעד אחד כדי להחשב בירור על המציאות.
וגם בצפנת פענח על הרמב"ם מהד"ת יסוה"ת ו ב מדבר בזה. נתבארו דבריו כאן
https://nirsterntalmud.wordpress.com/2016/10/05/צפנת-פענח-על-הרמבם-תניינא-פו-מיסוהת-ה/
.
.

הצד שהיתר מיתת הבעל הוא מצד הדין (שלדברי רבינו בצ"פ על הרמבם יסוה"ת זה הוא שיטת הירושלמי), הכוונה שכמו שגט הוא מעשה הקנאה דיני שהבעל עושה להתיר את אשתו, כך המיתה הוא מעשה הקנאה דיני שהבעל עושה להתיר את אשתו. שלומדים בהיקש מיתה מגט כמ"ש בקידושין י"ג ב'.
לומר שממילא פקע איסור אשת איש כיוון שאין בעל, משום שהגדר ההלכתי של האיסור תלוי בכך שהיא של הבעל, וכמו שגר שמת ואין לו יורשים פקע איסור גזל מנכסיו ונעשים הפקר, זה נדחה בגמרא בקידושין י"ג ב', שהגמרא אומרת שאיסור אשת אביו נשאר אחרי מיתת אביו (לפי רש"י שם וכן בעוד עריות ע"ש) ומוכח שהאיסור ערווה לא תלוי בכך שהוא חי ואיסור ערווה לא דומה לאיסור גזל מבחינה זו.

הרוגוצ'ובר מבאר שיש עוד צד להבין את היתר האשה כשמת בעלה. לא משום שהמיתה היא הקנאה כמו גט, ולא משום שכיוון שאינה של הבעל ממילא לפי גדר איסור אשת איש הוא פוקע, אלא מצד אחר, שבמציאות היא מותרת כיוון שאין לה בעל.
הרוגוצ'ובר שם מדמה את זה לדין שאם העובר מסכן את האם, לפני שהוציא ראשו הורגים אותו כדי להתיר את האם שהוא נחשב רודף, אבל משהוציא ראשו לא הורגים אותו, כיוון שזו דרכו של עולם לפי לשון הרמב"ם. והרמב"ם קשה שאם כן גם לפני שהוציא ראשו נאמר שזו דרכו של עולם ומשמיים רודפים אותה ולא נהרוג אותו. וגם שם כותב הרוגוצ'ובר שזה היתר מכיוון שכך הטבע והמציאות.
.
.

בשום מפרש או פוסק בראשונים ובאחרונים לא ידוע לי שאמרו גדר דומה לזה שמתירים משום שכך הטבע והמציאות. וצריך להבין עניין זה.

.

.

ונראה הכוונה, שכתוב בספרים שתכלית בריאת הנבראים היא לאהוב אותם.

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בחקירת הרוגוצ'ובר האם היתר מיתת הבעל מצד דין או מצד מציאות. היחס בין התורה לבני אדם | כתיבת תגובה