בראשית פרק א'
א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.
העולם המוכר שלי מאז ומתמיד מדבר אלי. השמיים תכולים אלי מלמעלה ושחורים בלילה, רומזים. השמש אומרת לי שהיא מחממת ומאירה, האדמה שהיא אמא מחזיקה ומולידה ומאכילה, הירח לוחש סודות עמוקים, המדבר שותק וחושף את עירום האדמה, הים הומה. זה העולם שלי, שתמיד היה.
הפסוק הזה מנפץ את כל עולמי. חודר אל עולמי ואל בדידותי והופך אותם על פיהם. זה לא תמיד היה, זה חדש. זה של מישהו. כמו ילד שנכנס לבית ריק ופתאום הופיע בעל הבית ומתברר שהוא ידע שאכנס והכין הכל במכוון אלי. כל הדיבורים השונים שאני שומע הכל מפיו, האחד, ממנו אלי. העולם אינו קדמון אלא נברא.
כשהכל מפה אחד נעשה חיבור בין הדברים, לא רק האוזן המקשיבה שלי מחברת את הדברים. מי שמדבר דרך העולם אומר שכל העולם כולו וכל מה שיש בו נכלל במילים שמים וארץ. זכר ונקבה. ויש ביניהם אהבה, השמיים בועלים את האדמה בגשם ושמש והיא מצמיחה אליהם את הכל. להמשיך לקרוא
אדם חי - האתר של ניר שטרן 