תזכורת חשובה מאוד

אם בחיי המעשה, ביחסים עם הקרובים לי, במצב הנפשי, בעבודה הימיומית, בחיי היומיום בכלל של כל רגע ורגע, כל פרט ופרט, אני אבוד ומבולבל ולא יודע מאומה, וגם לומר שיש חיפוש זו מחמאה גדולה מדי, זה מעיד בהכרח שגם בחיי המחשבה זה כך.
כשעוסקים בתיאוריה קל לזייף כאילו הכל מסתדר ויש תשובות ובהירות ודרך. זה רק מילים ואפשר לשחק בהן ולומר כל מיני דיבורים. ואז אומרים בתיאוריה הכל ברור ורק ביישום זה מסובך.
וזו טעות מרה. אם זה היה ברור באמת בתיאוריה זה היה ברור גם ביישום. אם היישום אובד עצות זה אומר שגם התיאוריה מבולבלת אפילו אם עוד לא ידעתי להגדיר מה ואיפה הבלבול (הרי אם הייתי יודע מה מבולבל זה כבר לא היה באמת בלבול).
כמו שאני רוצה להמשיך לחיות בעולם המעשה למרות התעייה האבודה, אני גם רוצה במקביל לחיות בעולם המחשבה למרות התעייה והטעייה והבלבול.
אבל אם אטעה לחשוב שאני מבין במחשבה משהו ברור יותר מחיי המעשה שלי, זו סכנה עצומה ועדיף בהרבה לוותר לגמרי על להיות אדם שמנסה לחשוב. הטעות הזו גורמת ללבוש אצטלא דרבנן שזו הסכנה הרוחנית הגדולה ביותר. עדיף להיות כבהמה באופן פשוט, שזה אדם כשר ופשוט וישר, מאשר להיות בהמה שמתהלכת בעולם כאילו היא אדם בעל מעלה שזה כיעור שאין הדעת סובלתו ויוהרה נוראה. אם יודעים שחושך זה רק חושך, אבל אם חושבים שאור זה חושך כפול ומכופל.
הכרחי לזכור את זה כל הזמן ולכן אני גם קובע את זה כאן.

פורסם בקטגוריה תזכורת חשובה מאוד | 4 תגובות

עדינות הנפש כמקור המוסר היחיד

"מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש." חזון איש – אמונה ובטחון. המשפט הפותח את הספר.
.

יש בנפש כוחות. אם אדם מכעיס אותי עד מאוד מאוד, לבסוף בכוחות הנפש יתעורר בי רצון להרוג אותו.
נניח שאנחנו על אי בודד והתגברתי עליו ואני מניף את הסכין מעליו.
באותו רגע יתעורר בי רצון אחר שיגרום לי להניח את הסכין.
יש אנשים שחושבים שאותו רצון שלא להרוג הוא משום מעצורים נפשיים, מחסומים פסיכולוגיים פחדים וכיו"ב.
אחרים חושבים שמקורו בתרבות שהתפתחה עם השנים והוטמעה. יש שחושבים שהמעצור נובע מהשכל.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה עדינות הנפש כמקור המוסר היחיד | תגובה אחת

תוספת בהירות בעניין של זמן ותנועה לפי חז"ל והרמב"ם

(ברשימות קודמות עסקתי בזה יותר באריכות)
המשל הכי ברור שמצאתי עד עתה לתפיסת הזמן לפי הרמב"ם וחז"ל, הוא כמו סרט המוקרן על מסך.
הכל נברא כל רגע ורגע מחדש ברצון חופשי. המפץ הגדול קורה בלי הרף. לכן העתיד עדיין לא קיים ויש חץ בלתי הפיך מהעבר לעתיד.
העבר גם לא קיים באותו מובן שההווה קיים.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized, תוספת בהירות בעניין של זמן ותנועה לפי חז"ל והרמב"ם | 4 תגובות

החרדיות החדשה ביחס ליהדות שלפני המלחמה – שימוש ת"ח

מתוך התכתבות עם הרב דוד רוב מחבר המאמר "יסודות הדת החרדית":

בזמן שהייתי חרדי, ראיתי את העיקר, אפילו יותר מהלימוד, בשימוש תלמידי חכמים שכתוב שזה יותר מלימוד.
זה מבחינתי אומר לחוש בעומק את האדם שהוא עצמו תורה חיה. את האנושיות שלו, מבנה האישיות והרגשות והלב והחיות והחום.
עד מהרה הבנתי שאם אני רוצה באמת לעשות את זה, אני חייב לנסות לגעת בעולם התורה שהיה לפני מלחמת העולם (ולפני עליית יהדות המזרח לארץ).
כל זקן שלמד בציערותו בישיבות שלפני מלחמת העולם, לא חשוב כמה הוא למדן, גם גדולים בתורה וגם בעלי בתים פשוטים, שעוד נשמר בו טיפ טיפה של משהו מהאוויר והריח של אז, גם חסידים וגם ספרדים.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה החרדיות החדשה ביחס ליהדות שלפני המלחמה | תגובה אחת

ביסוד החיוב הדתי לציית לבורא

קטע מהתכתבות:
אם למשל אני נח על מיטתי בנוחיות בליל סערה, ואשתי מטלפנת שאצא להביא אותה כי היא שכחה את הארנק, אני עושה את זה מתוך מחוייבות ולא מתוך חשק ורצון. אבל המחוייבות נובעת מכך שבאופן כללי אני אוהב ורוצה ובוחר. אם היחסים עם האשה יהיו כאלה שלא בריא וטוב ונכון לי באופן כללי להיות בהם, עלי היפרד ולא להיות ביחסים בלי אהבה ורצון ובחירה.
אם היו מוכיחים לי בוודאות מוחלטת והייתי מקבל שאמונת דעעש אמיתית ואלוהים רוצה שאעסוק בעריפת תינוקות, הייתי אומר שגם אם זה אמת אני לא רוצה, ולא אציל את עצמי מגיהנום וזעם האל האמיתי על ידי שאערוף תינוקות. ואם האל האמיתי והאינסופי והיודע כל אומר לי שכך האמת ואני טיפש וקטן, עדיין לא אקבל ממנו ואלך עם האמונה האנושית הטפשית והקטנה שלי ולא אסכים לערוף תינוקות. וגם אם יתגלה אלי מהשמיים בעצמו אעמוד מולו ואומר לו בפניו: "לא רוצה!".
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה Uncategorized, ביסוד החיוב הדתי לציית לבורא | 5 תגובות

עצם הקיום הוא רק ביחס (בביאור התאחדות המשכיל והמושכל, כיצד זו התאחדות עם הבורא, ומה הפירוש שאידיאות קיימות ממש.)

(מכתב מענה על שאלה שהתייחסה לדברי ספר התניא פרק ד' ה' בעניין התאחדות עם הבורא דרך השגת חכמתו. לשון התניא העתקתי בתגובה למטה)
.
יש הרבה דיבורים לומר בזה, אבל יש לי הרגשה שהמחשבה החדה שלך לא תנוח בהם, כי נדמה לי שהרגשת  שיש כאן סוד גדול, שדורש שינוי ביסודות של כלי המחשבה הבסיסיים שלנו
להמשיך לקרוא
פורסם בקטגוריה Uncategorized, בביאור התאחדות המשכיל והמושכל, כיצד זו התאחדות עם הבורא, ומה הפירוש שאידיאות קיימות ממש., עצם הקיום הוא רק ביחס | תגובה אחת

בגדר מהו עם ישראל

מתוך מכתב. אין כאן חידושים ועמקות בסוגיא אלא דברים פשוטים, ובמק"א הארכתי בזה יותר לעומק ובהיקף. רק בגלל ענייני דיומא שמתרבים המזייפים את התורה כאילו יש עליונות גזע לעם ישראל על פני עמים אחרים ראיתי לנכון לפרסם את זה.
.
.
ברמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק י"ג כתב:

(א) בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה וטבילה וקרבן. (ב) מילה היתה במצרים, כשנאמר: "כל ערל לא יאכל בו" (שמות יב מח). מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי. ועל זה נאמר: "ובריתך ינצרו" (דברים לג ט). (ג) וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה, כשנאמר: "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם" (שמות יט י). וקרבן כשנאמר: "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת" (שמות כד ה) – על ידי כל ישראל הקריבום.

(ד) וכן לדורות, כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן. ואם נקבה היא טבילה וקרבן, שנאמר: "ככם כגר" (במדבר טו טו) – מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן, אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן.
.

.
משמע מכאן שיש ברית ויש ישראל והם שני עניינים נפרדים. כי ישראל לפני הברית לא היו בברית והוצרכו להכנס לברית. וכמו שהם נכנסו לברית באותה מידה ממש כל גוי יכול להכנס לאותה ברית עצמה ואין הבדל ביניהם לגבי השייכות שלהם לברית הזו.
מזה מובן שישראל הכינוי מתייחס למשפחה מסויימת. כשהיא גדלה היא נקראה עם. והעם הזה היה תלמיד של אברהם אבינו ועמו נכנס הקב"הלברית. אותה ברית פתוחה ועומדת וכל מי שירצה יכנס אליה. משמע שלגבי השאלה מי בן ברית ומי אינו בן ברית אין לזה שום שייכות למוצא אתני ומשפחתי וכל כיו"ב.
להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה בגדר מהו עם ישראל | כתיבת תגובה