צפנת פענח – קונטרס השלמה השמטה טז
"לשיטת רבינו דס"ל שם דאף נזיר לעולם הוה כמו נזיר עולם אך הר"א ז"ל ס"ל דנזיר בלא זמן לא הוה נזיר עולם רק נזיר עד עולם וא"י לגלח כלל וזה תליא אם הכלל הוא מתחלק לדברים נפרדים או הדברים מפורדים מצטרפים ונעשים כלל. ועי' בדברי רבינו בס' המורה בסוף ח"א בשיטת המדברים גבי עצמים הפרדים ובהך דברכות דף נ"ה יודע הי' בצלאל לצרף כו' ובהך דהוריות דף י' גבי כמה טפין יש בים ובהך דחגיגה דף ט"ז אין כבודו של מלך כו' במ"ש רבינו בפה"מ פ"ב דאהלות רקב שגבלו"
הקטע בפירוש המשניות המוזכר כאן הוא זה המסביר מדוע רקב מת שגבלו במים לא משמש חיבור לטומאה. אלו דברי הרמב"ם:
"כי כאשר יולש זה הרקב לא יהיה כולו מתדבק להיות גשם אחד עד שיהיה מטמא מי שנגע בקצה זאת הלישה אבל מי שנגע בזאת העיסה טהור לפי שחלקיו נבדלין קצתן מקצתן והלישה לא יועילוהו ולא ישימהו גוף אחד וזהו כמו שאמר בש"ס "אפר לאו בר גיבול הוא" (בבלי שבת, יח ע"א) ולזה לא יחשב עירובו לישה ובכאן יתבאר לך שמלא תרווד רקב לא יטמא במגע האדם לעולם לפי שאי אפשר לו ליגע בכולו לפי שחלקיו מפורדים אי אפשר חבורם"
.
.
.
במורה נבוכים ח"א מפרק ע"ג והלאה, דן הרמב"ם בדעת כת המדברים.
נקודת עומק המחלוקת כותב הרמב"ם שם בפרק ע"ג:
"ובאור זה כפי מה שאבאר לך ואגלה לך מתוכות אלו הענינים, על דרך מחלוקת נפלה בין המדבר והפילוסוף. אמר המדבר לפילוסוף למה מצאנו גשם הברזל הזה בתכלית הקושי והחוזק והוא שחור, וגשם החמאה בתכלית הרכות והוא לבן, ענהו הפילוסוף כשאמר כי כל גשם טבעי יש לו שני מינים מן המקרים, מקרים ישיגוהו מצד החומר שלו, כמו שיבריא האדם ויחלה, ומקרים ישיגוהו מצד צורתו, כתמהון האדם וצחקו, וחמרי הגשמים המורכבים הרכבה אחורנית חלוקים מאד כפי הצורות המיוחדות לחמרים, עד שהיה עצם הברזל בחלוף עצם החמאה, ונמשך אחריהם מן המקרים החלוקים מה שתראו, החוזק בזה והרך בזה שהם מקרים נמשכים אחר חלוק צורותם, והשחרות והלובן שהם מקרים נמשכים אחר חילוק חמרם האחרון. וסתר המדבר זאת התשובה כולה בהקדמות ההם אשר לו כפי מה שאספר. וזה שהוא אומר, אין צורה נמצאת כלל כמו שתחשוב מקיימת לעצם עד שתשימם עצמים חלוקים שונים, אבל הכל מקרים כמו שבארנו ממאמרם בהקדמה השמינית.".
אדם חי - האתר של ניר שטרן 