בספר חזון איש על ענייני אמונה ובטחון (פרק ד' מאות י"ז והלאה) ביאר בלשונו הזהב את דעתו (ודעת רבו הגאון מוילנא ודעת הגדולים המכונים "מתנגדים") ביחס לתנועת החסידות (אין הנושא כאן מה קורה בימינו בכל חצר וחצר ולא בזה עסק החזו"א, ובוודאי הוא לא התכוון לכל החסידויות):
"…בכל זאת אין אדם שאין בו מרץ המאכף עליו לעשות מה, ומהם בעלי מרץ כביר לא ידעו שלו ורדם, ואלה בעלי מרץ שפשעו בהם רבותיהם בימי חרפם ולא גדלום בעמל התורה, רב מרצם ימציא להם בהכרח המצאות בדויות שכליות ומדעיות כדי לרוות צמאונם המרצי כטבעת נפש שוקקת למדע ולנועם הגיוני, והיות ששכלם חזק ותכמת התורה אין בהם יבראו בהגיונם תורה חדשה ומצוות חדשות, ואמנם לפי דעתם הן הנה המצוות והיא היא התורה, והם שמחים משנה ששון על שזכו להאיר עינים בתורה, כי אמנם לא יושג אמתת אור התורה בציור המחשבה, רק לעמלים בה, וטועמי מתקה, ידוע צוף טעמה, וכגודל האדם בכשרונותיו הסגולות כן יגדל ההפסד המרובה במה שנשאר חוץ לכותלי בית המדרש של התלמוד, שאין לך מדה גדולה מזו, ותחת אשר חסר לנפשו חכמה השכל ודעת, והחסיר לדורו חכם ונבון, עוד יוסיף להביא שיטות בדויות וחכמות מזויפות ומעמיד לו תלמידים לשכחת התורה ולנליזה מדרך מישרים.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 