קיבלתי מהרב דוד רוב קונטרס בשם "יסודות הדת החרדית".
הרבה שנים הרגשתי מאוד מבולבל.
מצד אחד היהדות היא לי באר מים חיים וצלולים, הלימוד וקיום המצוות והתפילה משיבים נפש ומזינים את הנשמה והם מקור חיים ממש.
מצד שני לפי זה היה אמור להיות שחברה של לומדי תורה מקיימי מצוות ומתפללים תהיה חברה נפלאה של אהבה וחום וביחד, שמהתורה וקיומה יצמחו אנשים מאירים ונפלאים.
והרגשתי שכחברה (כמובן יחידים יש מכל הסוגים כמו בכל מקום ולא עליהם מדובר, אלא על הרוח הכללית של החברה כמהות קולקטיבית) החברה החרדית היא חושך ולא אור, ומה שהיא גורמת לאנשים שחיים בה ומזדהים איתה הוא היפך מצמיחה לכיוון של תיקון הנפש והנשמה והלב והשכל, שפע חיים ואור, וכו'.
.
.
הנפש של עדין הנפש עומדת תמהה ומשתוממת מול המחזה הנורא הזה. והוא חידה גדולה.
יהדות זה לא רק לימוד וקיום ותפילה, זה גם, ובעיקר, חיי קהילה. ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה, זה הגרעין היסודי שכל השאר מתפרט ממנו. בנים אתם לה' אלוהיכם, כולנו אחים, והאחווה הזו היא העיקר. החום שמהבהב בקהילה כמו בגחלת הוא החיות של היהדות, המהות החיה שבה. לא האות הכתובה בספר.
ומנקודת מבט זו פתחתי את ליבי לקהילה כשהייתי חרדי ומה שנכנס ללב לא היה חום ואהבה ואור אלא להיפך.
זה גורם להרבה אנשים, במיוחד עדיני נפש, שגדלו בחברה החרדית לבעיות שלפעמים ממש מאיימות על החיים, וגורמות לסבל נפשי עצום וממושך.
הרבה שנים ניסיתי למצוא פתרון לחידה הזו ולא מצאתי. הייתי כפרפר שנמשך ללהבה. מתקרב ונכווה, מתרחק ומרגיש בדידות וחושך, וחוזר חלילה.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 