מזמן התלמוד עד הרמב"ם חלה ירידה בידיעת התורה. לא אכנס כעת לנסות להבין את התקופה שלפני הרמב"ם. הרמב"ם האיר מחדש את אורה של תורה.
בספרו מורה נבוכים הוא העמיד מחדש את שני העמודים שבגלל שכחתם נשכחה התורה. העמוד האחד הוא ההתבוננות של השכל העיוני שאריסטו היה המעמיד הגדול שלה כמגדלור שמפיץ אורו לכל האנושות וניסח את הכלים והמתודה שלה במושגים שכוללים את כל עיקר הגותו: חומר וצורה. הרמב"ם העמיד את עצמו כתלמיד של אריסטו בגלוי והשתמש באותם מונחים של אריסטו.
העמוד השני הוא הבנת העבודה זרה. עבודה זרה היא הנושא הכי מדובר בתנ"ך. המורה נבוכים מאריך הרבה בזה. העבודה זרה היא הרקע של התורה. הרמב"ם מבאר במורה על הרבה מהמצוות שעניינן הוא להוציא ממנהג שנהגו עובדי עבודה זרה בזמן ההוא.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 