בבבא קמא ס' א' נאמר גרמא בנזיקין פטור, לגבי ליבה וליבתו רוח (שהוא ליבה אש ורק בצירוף מה שהרוח ליבתה מעצמה נעשה שיש אש שיכולה להזיק. הוא לא עשה לבדו מעשה של ליבוי אש, אבל הוא סיבה לכך שהאש הזיקה כיוון שבלי שהוא עזר לרוח ללבות לא היתה נעשית אש).
הגמרא לא מביאה מקור מפסוק או סברא כלשהם, וגם בראשונים לא שואלים מניין לנו שגרמא בנזיקין פטור ומה ההסבר והטעם בזה.
בסנהדרין ע"ז ב' נאמר: זרק חץ, ותריס בידו [יש מגן בידו של מי שזרקו עליו את החץ] ובא אחר ונטלו [נטל את המגן ואיפשר בכך לחץ לפגוע], ואפילו הוא קדם ונטלו [אפילו אם מי שזרק את החץ בעצמו רץ מהר יותר מהחץ והספיק ליטול את המגן לפני שהגיע לשם החץ וכשבא החץ היה כבר יכול לפגוע] – פטור. דבעידנא דשדייה ביה מיפסק פיסקיה גיריה [שבזמן שזרק אותו בו היה נפסק חיצו].
אדם שזורק חץ ואחר כך רץ ונוטל את המגן כדי שהחץ יפגע, אחראי לנזק לא פחות ממי שזורק חץ כשאין שם מגן. ונאמר גם שגרמא חייב בדיני שמיים. הפטור מטעם גרמא אינו משום שיש בזה פחות אחריות על האדם.
וצריך לשאול מה ההסבר שגרמא פטור. הרי סוף סוף גם בגרמא הוא הסיבה לתוצאה שהיא נזק או מוות לחברו, בלי מעשהו לא היה הנזק, ומכח שעשה בהכרח נתהווה נזק, ולמה אינו חייב על זה.
בזורק חץ על חברו ויש תריס ביד חברו והוא עצמו רץ ונטל את התריס, הרי הנזק לחברו נגרם באופן הכרחי וישיר ומיידי משני המעשים שלו, הזריקה והסרת התריס, שנעשו זה אחר זה, בלי ששום כח אחר או סיבה אחרת השתתפו בעשיית הנזק. מה אכפת לנו לגבי אחריותו להתחייב, אם הוא מזיק על ידי מעשה אחד או על ידי צירוף של שני מעשים שכל אחד מהם הוא מעשה גמור שלו שהוא לבדו עושה?
זה מסוג השאלות שבחורים בישיבה לומדים עם הזמן לא לשאול. כשהם בילדותם שואלים למה מי שזרק חץ ותריס בידו פטור עונים להם משום שזה גרמא וגרמא פטור. וזה מצלצל כאילו היה כאן הסבר וסותם את השכל מלראות שבאמת עדיין אינו מבין כלל למה פטור. וכשמתרגלים לא לשים לב לסתימה כזו של השכל נעשה שכל הלימוד אינו מובן באמת.
חולי אחד הוא שמתרגלים לא לשאול שאלות כאלה.
חולי נוסף הוא שלא יודעים איך להסביר שאלה כזו, שבאמת אינה שאלה הטעונה הסבר אלא דבר פשוט מאוד, ולכן הראשונים לא טרחו לעורר לשאול על זה. הטעם שלא יודעים היא כי לא שימשו תלמידי חכמים לקבל את דרך הלימוד של תורה שבעל פה שנמסרה איש מפי איש עד משה רבינו, ובזמננו נעלמה.
*
כתב בספר ברכת שמואל בבא בתרא סימן י"ג:
"וראיתי בכתב יד מו״ר קדוש ישראל זצוקלה״ה [רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק] דדין מזיק שמדין שמירת גופו עליו [כלומר אב הנזיקין "אדם המזיק"], או מדין חיוב שמירתן עליך [אבות נזיקין שור בור ואש], לא שייך אלא כשעשה מעשה לעשות בתוך של חברו, אבל הנך נסמכין [נזקי שכנים המבוארים בפרק שני של בבא בתרא שנוטע אילן בחצירו ושרשיו מזיקים את בור חבירו, או שטוחן בחצירו ומניד על ידי המכות את כותל חבירו, או אופה בתנור והעשן והחום מזיקים בעליה שמעליו ועוד כיו"ב] שעושה בתוך שלו לעולם לא חשוב עושה מעשה בתוך של חברו.
והראיה לזה דודאי אם עשה אילן ברשות הרבים ואזיל ומזיק לבורו של חבירו, ודאי יש אפילו חיוב תשלומין גם כן, דחשוב אדם המזיק ואפילו בלא גיריה [חיציו. כלומר גם אם לא נחשב כעושה מעשה גמור בכוחו כזורק חץ על חבירו] דהוי גיריה דפשיעתו ומזיק בידים הוא על ידי שלא שמר שלא ילכו השרשין ויזיקו, ולא צריך שם לחייבו עבור סמיכתו הראשונה ומדין גיריה דסמיכתו הראשונה, אלא על ידי דלא משמר השרשין הוי כדליל דלא אצנעיה והכא גבי נסמכין כל החיוב שמחייבין אותו הוא רק על ידי סמיכתו הראשונה, ובלא סמיכתו הראשונה אין כאן אפילו שם מזיק, ואפילו בהנך דגיריה נמי כל חיובו הוא על ידי סמיכתו הראשונה ובלא זה לא הוה שם מזיק אפילו לענין אסור דהוי ככלו לו חציו, וזה הוא עצם הטעם מה שאינו מזיק הוא משום דעל הניזק להרחיק את עצמו, ביאור הדברים דכל זמן שאינו עושה בתוך של חבירו הוי כלו לו חציו, ודומה לזה כתב בהריב״ש דהוי כמו שזורק חץ במקום שאין בני אדם ובא אחד והוציא ראשו בכונה דהוי ודאי כלו לו חציו.
ובזה פליגי ר׳ יוסי ורבנן ואין עליו שם מזיק כלל לר׳ יוסי אפי׳ לענין אסור, ורק דעל ידי דהוי גיריה של הסמיכה הראשונה הוי זה כחציו וכמו שכתב הרמב״ם (פרק י' מנזקי שכנים הלכה ה') הא למה זה דומה למי שעומד ברשותו וזורק חצים לרשות חבירו וכו', ולענין אם חשיב על ידי שהוא גיריה גם מזיק לענין שיהיה שמירתו עליך לחייב על ידי זה בתשלומין, או דרק הוי כמו גרמא דגיריה שהוא רק לענין איסור נאריך לקמן איה״ש".
אדם חי - האתר של ניר שטרן 