236 – על סוד מעשה מרכבה

מתוך מכתב:

אכן, זה בדיוק מה שנקרא מעשה מרכבה, כמו שמבאר במורה נבוכים א' ע'.

במו"נ ב א עיון שלישי, מכריח שהבורא הוא הכרחי מציאות, שזה אומר מופשט לגמרי, אחד פשוט מוחלט שאין בו מורכבות כלל.
אם הוא ברא כלב וחתול, הרי הוא יודע שהוא בורא, הוא חושב על כלב וחתול, רוצה לברוא אותם. הוא תמיד, מההתחלה, ידע שייבראו כלב וחתול. אין אצלו זמן. וגם כאחד פשוט אין בו שינוי, ואיך השתנה מלא יודע שיברא כלב לכן יודע.
אי אפשר לתרץ שמצידו הוא אחד פשוט, אין סוף, ורק מצידנו יש שינוי וריבוי. כי מצידו, לפני שהיו נבראים, בטרם כל יציר נברא, גם אז הוא ידע שיברא כלב. והרי יש ריבוי גם מצידו.
מה זה "מצידנו יש ריבוי אבל לא מצידו" הרי הוא ברא אותנו ואת הצד שלנו. הוא ברא גם את הכלים ולא רק את האור. יש רק צד אחד, הצד שלו, הוא לבדו הכל, רק הוא המציאות, ואם יש כלב וחתול, אם הוא ברא צד תפישה מוגבל של בני אדם, זה מכריח שבו עצמו יש ריבוי.
.
אין שום דרך ליישב את הסתירה הזו.
יש בכל מיני מקומות נסיונות ליישב, כמו שמצידו הכל אחדות פשוטה, ונובע שאין נבראים כלל, ורק בערכנו מצד קטנותנו, בתפישתנו המצומצמת נדמה שיש נבראים.
כל נוסח שמחפש יישוב הוא טעות. אם זה כתוב בספר של אחד הגדולים אז יש לדעת שלא ירדנו לעומק כוונתו. ספרים כמו נפש החיים, רמח"ל ועוד, עוסקים בסוד. ולכן בהכרח הם לא נקראים כפי פשטם השטחי, והקורא אותם פשוט יגיע לטעות. רק נדמה שהם הסבר פופולארי פשוט על סודות התורה, הסודות לעולם לא יהיו נהירים בפשטות, זה היפך העניין של סוד.
.
העבודה היא לדייק את הקושיא, להביט בה מעוד ועוד צדדים כדי לראות כמה הקושיא קשה, לא כדי לחפש יישוב.
.
.
המורה נבוכים א' ע"ב כתב:
"והשם יתברך אינו כוח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם; והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור נעלם ממנו תכליתו, וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו;
כי המופת יעמוד על הבדלו יתעלה מן העולם והנקותו ממנו,
והמופת יעמוד על מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו, ואפילו הדק הפחות;
ישתבח מי שנצְחָנו שלמותו!"
.
.
"מופת עומד" היינו שזה מוכח בלי ספק, וזה לא רק מבחינה מסויימת, וכיו"ב סייגים. והמציאות של עולם חומרי זה לא רק אשלייה, וכו. ולכן הסתירה מוחלטת וגמורה. וכוחות בני אדם מקצרים לדעתה. כלומר אל תחפש יישוב.
.
 
שלמותו ניצחה אותנו. אצל הרמב"ם הכל מדוייק, אין מליצות לשון. 
מה פירוש הניצחון הזה? מה אנו כמנוצחים?
נלחמנו לתרץ את הסתירה, והפסדנו במלחמה. חוק הסתירה הוא מושכל ראשון שלא מאפשר לנו לחיות עם סתירה. כי אם נניח כל מספר יכןל להיות גם כל מספר אחר, זה בסדר שדבר גם שחור וגם פףלבן, אז נכבה לגמרי השכל. 
אז אם הסתירה קיימת השכל שלנו הובס. אנו צריכים לנטוש אותו ולהיות רק גושי בשר.
מה ניצח אותנו? – "שלמותו". 
אם זה מה שכיבה לנו את השכל, איננו יכולים לקרוא לזה בשם, לדעת על זה משהו. מאיפה אנו יודעים לקרוא לזה שלמותו..איך ייתכן שאחרי התבוסה עדיין אנו ממשיכים ללמוד על מעשה מרכבה ובעצם שכלנו איננו כבוי.
 
אם שלמותו ניצחה והוכרחנו לקבל את הסתירה בלי פתרון, הרי שמבחינה לוגית מותר שתהיה סתירה. ואם כך אז כל סתירה מותרת, ואז אי אפשר לומר כלום, כי גם הצד הסותר לכל אמירה נכון כמוה.
אבל זה לא כך, את כל הסתירות איננו מקבלים, אנו מחפשים להן תירוץ ולבסוף מוצאים. אנו כן משועבדים ללוגיקה שאומרת ש A לא יכול להיות שווה ל B. 
מה ההבדל בין הסתירות שאין לקבל, ויש למצוא להן תירוץ, ובין הסתירה של מעשה מרכבה, שמקבלים שאין לה תירוץ, וחיים עם זה שאין לה תירוץ. 
.
 
ברוך שנצחנו שלמותו זה יחס מסויים אליו. יחס של כניעה, הכרה בקטנות. הסתכלות מלמטה למעלה. 
מונחת כאן ההכרה שיש שכל של גדלות מוחין, שאיננו יודעים אותו אבל יש לנו אינטואיציה לגביו. 
למשל לפעמים אבא אומר לילד אל תחצה את הכביש לבד. הילד לא מבין מה הבעיה.  הוא לא יכול להבין, כי הוא רואה שיש לו יכולת ראייה ויכולת אמדן מרחק, והוא יכול לראות אם המכונית רחוקה. בדיוק כמו שמבוגר רואה. את חוסר הבשלות של כלי השכל שלו, שכלו של הילד לא רואה, בגלל שהוא לא בשל. 
יש ילד חצוף שיחצה את הכביש. 
ויש "ילד טוב", שמרגיש בלב שאבא מבין יותר,  ולכן למרות שהילד אינו מבין, הוא מכיר בכך שיש מציאות של חכמה בוגרת יותר בדברי אבא. ילד כזה חכמתו תתפתח מכח הקבלה שאבא יותר חכם ממנו. 
ילד כזה מתייחס לאבא ביחס של ברוך שניצחנו שלמותו. כלומר סוד מעשה מרכבה הוא לא באמת סתירה, בשכל של אבא זה הגיוני לגמרי. 
סתירות באמת איננו מקבלים. אבל כאן זו לא.סתירה, זה רק קטנות.מוחין שלנו. כוחות בני אדם "מקצרות" לדעתו. ויש דעת.רחבה, לא קצרה, ששם זה כן ידוע. 
.
.
.
 
הכיוון לפתרון, הוא האהבה. אם יש אהבה גמורה לחלוטין, אידיאלית, לא משהו שיכול להיות קיים בחיי המעשה, ונשאל את האוהבים האם אתם אחד פשוט ומוחלט, הם יאמרו כן. מכח אהבתנו אנו אחד גמור.
ואז נשאל אבל בבוקר אתם נפרדים וכל אחד מכם הולך לעבודתו, נוסע בקו אוטובוס אחר. והרי שאינכם אחד גמור. 
תשובתם תהיה אתה טועה בקושיא, זו אינה קושיא כלל, כי אינך יודע מה זו אהבה, ולא תדע עד שתאהב בעצמך.
על אהבה כזו נכתב עזה כמוות אהבה, אנו חיים ולא יכולים לאהוב עד מוות. כתוב רשפיה רשפי אש שלהבתיה. זו אהבה שהופכת את הקיום כולו לסנה בוער.
אהבת אשה לא יכולה להכיל קיצוניות מוחלטת כזו, זה פורץ לאהבה כללית, שלא משאירה שום דבר מחוץ לה. כלומר אהבת השם (אהבת השם זה לא אהבת משהו שנקרא השם, אלא אהבה אל הכוליות השלמה). כי יתן איש את כל הון ביתו באהבה. נהרות לא ישטפוה. זה מחוץ ליכולות שלנו, ואם ננסה ללכת לכיוון כזה נשתגע, או נמות או נתהפך לצד הרע, כמו מי שנכנסו לפרדס. 
זו צמיחה שצריך לדעת איך להיות הגנן שלה. זה מהנושאים המרכזיים של המורה נבוכים. הוא אומר (במורה נבוכים א' ל"ב עד ל"ה, וא' ה'), שכל אדם יכול להכנס לפרדס ולצאת בשלום כרבי עקיבא, אם יילך בלי להתפרץ, בסבלנות שלמה, עם כל ההקדמות והמדרגות, וביראה הנכונה. זה גם נושא שקשור ליחס הנכון בין הרגש (כח הדמיון) לשכל. שהוא עבודת מעשה מרכבה הפנימית אצל האדם, שהיא מוכרחה להיות במקביל לעבודה העיונית (השכל הוא המופשט (כמו שכתב במו"נ א' א' בסוף הפרק, ובהלכות יסודי התורה ד' סוף הלכה ז'), והרגש בנוי על החושים, וסוד מעשה מרכבה הוא איך הם אחד גמור ולא שני כוחות נפרדים שיכולים גם להסתכסך). 
יש הרבה מקומות שהמו"נ עוסק בזה, אבל צריך ללמוד.את הספר כסדר ולא לבודד אותם כנושא נפרד.
.
.
עמדת יפה על כך שהקשר בין גוף לנפש הוא אותו עניין.
סוד מעשה מרכבה זה השורש הראשון של הבריאה, השורש הזה מוכפל אין ספור מדרגות עד כל פרט בבריאה.
החיבור בין השכל שהוא מופשט ובין כח הדמיון שמבוסס על החושים, בין צורה לחומר בכל עצם, בין סיבה למסובב (אריסטו הבין שסיבה מחדשת את מציאות המסובב, ולא כל גורם הוא סיבה. כתבתי על זה ברשימה מיוחדת בבלוג אדם חי), בין בכח ובפועל, בין זמן לנצח, כל אלה הם חזרות על אותו יסוד של סוד המעבר מהמופשט למוגבל. החיים הם סוד כזה (כי סוס חי, והחיים לא אימננטיים בסוס, הם לא פרטיים שלו, אלא יש "חיים" באופן כללי, והסוס חי בחיים האלה. החיים מופשטים והסוס מוגבל. 
על דרך שיש תלת ממדיות ואנו תלת ממדיים בתלת ממדיות הזו, והיא כשלעצמה מופשטת. (הרי אם נעתי, לא לקחתי איתי את המקום שאני תופש במרחב, כי אז מה נשאר? ולא השארתי את מקומי במקום הישן, כי אז לאן נכנסתי. אלא יש תלת ממדיות כללית, ואני נמצא בה ותלת ממדיותי היא אותה זו הכללית. התלת ממדיות הכללית מופשטת יותר ממני, ותלת ממדיותי היא נגזר מוגבל שלה. זה משל לכך שהמציאות כללית, היא הקב"ה, ואני נמצא בה, מציאותי היא מציאותו. כמו שכתב בהלכות יסודי התורה ב' ט'-י', שהקב"ה מכיר את הנבראים מצד עצמו ולא מצידם. הוא מכיר את עצמו בלבד, לא שום דבר מחוץ לו, ומזה הוא מכיר את היתוש וכל הנבראים, שהם סמוכים לו בהווייתם. 
.
 
גם בהכנת כוס קפה יש מעשה מרכבה, איך מתחבר טעם, חווייה, משהו שמחייה נפש כל חי, כלומר הצורה, למים וגרגרי חומר שרוף (החומר). 
בברכה אומרים: על כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי, ברוך חי העולמים. 
מזהים שבכוס קפה,יש משהו שמחייה אותי, משהו מופשט בתוך החומרי, ומזה רואים שהקב"ה הוא חי העולמים. שהעולם המוגבל נובע מהמופשט המוחלט. זה סוד מעשה מרכבה, שנמצא בכל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s