מתוך מאמר של ויניקוט בשם: "סילוף באגו במושגים של העצמי האמיתי והכוזב":
"יש ליצור איזון למושג "עצמי כוזב" על-ידי ניסוח של מה שעשוי להיקרא "עצמי אמתי". בשלב המוקדם ביותר, העצמי האמיתי הוא העמדה שממנה באה המחווה הספונטנית והרעיון האישי. המחווה הספונטנית היא העצמי האמיתי בפעולה. רק העצמי האמיתי יכול להיות יצירתי, ורק הוא יכול להיתפס כמוחשי; בעוד שקיומו של עצמי כוזב מביא לתחושה של אי-מוחשיות או של אפסיות.
…
העצמי האמיתי בא מן החיוּת של רקמות הגוף ומפעולות הגוף, כולל פעולת הלב והנשימה. הוא קשור הדוקות עם "התהליך הראשוני", ובתחילה אינו מגיב לגירויים חיצוניים אלא הוא ראשוני. אין טעם לנסח את רעיון העצמי האמיתי אלא למטרה של ניסיון להבנת העצמי הכוזב, כי הוא רק מקבץ יחדיו את פרטי החוויה של החיוּת."
נתקלתי רבות בנושא זה, וכעת אני עוסק בו גם בתוך עצמי.
אדם יכול לפתח אישיות שנראית כמו אישיות בריאה, לתפקד, להרגיש, להיות בן זוג והורה, לשאת באחריות ועוד. וכל זה הוא רק "עצמי כוזב". זה נראה כמו חי כמעט מכל בחינה, אבל זה לא. מפחיד לפעמים להתבונן כמה ההבדל לא ניכר, דק, ועם זאת הוא הבדל בין משהו חי למשהו מת.
מאוד קל להפנים עמוק מאוד שיש תנאים לאהבה. אני עשוי לעורר אהבה, או לפחות קבלה, או לפחות שיסבלו אותי ולא יעיפו אותי לכל הרוחות, רק אם אעמוד בשורה של תנאים, לרוב כאלה הקשורים בתפקוד שלי. אני צריך להיות פעיל, חזק, מתפקד, אחראי, נחמד, תורם, חברותי, מעניין, מקרין שמחת חיים ואהבת חיים, יודע להנות, סקסי, לא שמן מדי, לא כבד ועצוב מדי, ועוד ועוד ועוד. ביותר אני צריך לא להעז לחשוף דברים שאין לחשוף. דברים שאין האחרים רוצים או יכולים לסבול.
כדי לחיות אני משכנע את עצמי שאני כזה, עומד בכל התנאים. הרבה פעמים לגמרי שוכח מהיכן השקר התחיל ושיש בכלל שקר. זה מתחיל מגיל כל כך צעיר, שקשה מאוד למצוא איזשהו קצה חוט שיתן אפשרות לעמוד על זה. לפעמים גם אין סימפטומים משמעותיים ואפשר להמשיך ככה עוד ועוד.
הרגשה כגון: אם היו שואלים אותי מה באמת הייתי רוצה לעשות היום, הייתי חושב על להתכרבל במיטה עמוק ולא לקום, ושאף אחד לא ירצה ממני שום דבר.
זה מאפיין מובהק לחיים שכלואים בתוך עצמי כוזב. אין בו את מקורות האנרגיה של חיים אמיתיים, אין את הזרימה הנובעת מתוך עצמה.
מעטים יכולים לחשוב על מה באמת כמוס במקומות הכי אינטימיים של הרצונות שלי, של העולם הנפשי האישי הכמוס שלי בלבד, שאין אף אחד שיודע על קיומו. על אני התינוק. מעטים עוד יותר יכולים לחשוב על מה באמת התחושה שלי מול אפשרות שזה יתגלה לעולם. שם מונח המקום של הטיפול, להאמין שאפשר לאהוב אותי, לרצות בי, דווקא שם. בלי סיבה ותנאים. שמחכים לי, שיש לי מקום, שהעולם כולו רוצה שאפרח ואעשה פרי, מתוך המקום הזה דווקא.
.
בגלל חשיבותו אני מצרף כאן את המאמר המלא: להמשיך לקרוא
אדם חי - האתר של ניר שטרן 