מתוך מכתב:
לשון השואל:
הרב כותב "וזהו אמרו וירא אלהים כי טוב, כי אתה ידעת מה שבארנוהו באמרם דברה תורה כלשון בני אדם, והטוב אצלנו יאמר למה שיאות לכונתנו" (מורה נבוכים ח"ג פי"ג).
מהו הטוב העצמיי שלא בלשון בני אדם? ולמה מוכרח הרב לפרש פסוק זה בהתאם ללשון בני אדם ולא בהתאם לטוב העצמיי והמוחלט?
אדם חי - האתר של ניר שטרן 