מה שכתבתי בתגובה לרשימה שלפני הקודמת, ובגלל שהדברים חשובים בעיני רציתי שיהיו בגוף רשימה.
תודה על הציור, כמובן כשהוא כך ההתבוננות אחרת, לכל חלק יש את ההתבוננות שלו.
כתבתי כעת עוד רשימה על העניין ונדמה לי שיש שם התייחסות לחלק מהדברים שלך.
לגבי הקושיא החזקה שלך:
אפשר לשאול מקודם קושיא פשוטה יותר, מה החילוק בין זורק חץ מול מי שמחזיק תריס, ובא אחר ונטל את התריס, לבין אשקיל עליה בדקא דמיא (הכל בסוגיא בסנהדרין מדף ע"ו ב' והלאה). אם היה סכר בנהר, ומישהו ישן ליד הסכר במקום היבש, ובא אחד ושבר את הסכר ונפלו המים על הישן, נחשב רוצח.
אפשר לומר שכשחץ עף על חברו ויש תריס, זה כמו שנאספים מים מעליו ויש סכר. והנוטל את התריס הוא כמו השובר את הסכר.
כאן החילוק פשוט, מי ששבר את הסכר הוא עשה באופן ישר את כח הדחיפה על המים, המים היו עומדים והוא זה שדחף אותם והניע אותם על חברו, וממש כמו שזרק את המים על הנרצח, כמו למשל מי שעמד בראש גג ואוחז אבן, והוא רק מרפה את אחיזתו והאבן נופלת בכח הכובד לחוד על מי שלמטה, והוא לא דחף כלל את האבן וזה נחשב שהוא זרק את האבן. כי הפעלת כח טבע כלשהו נחשבת עשייה שלו. אם הוא שורף או שופך חומצה או מפוצץ חומר נפץ הוא מפעיל כח כימי, או מקפיא, ואם הוא משתמש בכח הכובד זה גם כח שהוא מפעיל ישירות בעצמו על חברו וזה מעשה שלו. לכן השובר את הסכר על ידי הפעלת כח הכובד הוא זה שדחף את המים על חברו. לעומת זאת את כח הדחיפה של החץ יצר מי שירה אותו מהקשת ולא מי שנטל את התריס. ולכן במעשהו של הנוטל את התריס אין דין מעשה רציחה כי הדחיפה של החץ שהיא הכח ההורג עשה מישהו אחר.
.
לגבי הקושיא שלך שהיא לא פשוטה בכלל,
בראובן שהיה בתוך מים ושמעון כבש אותו במים כך שלא יוכל לצאת, שמעון נחשב רוצח. וכם אם היה בחדר שהיה שם חם ונעל עליו הדלת שלא יוכל לצאת וכל כיו"ב אפילו לא עשה מעשה בגופו אלא רק נעל עליו דלת.
שמעון לא הפעיל במעשהו שום כח. המים היו כבר שם והם היו כח הורג שכבר קיים על הנרצח בלי שהרוצח עשה אותו. והוא רק איפשר להם להטביע. וזה דומה למי שנטל תריס, שהכח הממית שהוא החץ היה שם כבר על הנרצח כמו שהמים היו כבר על הנרצח, והוא איפשר לחץ שהיה שם להרוג כמו הכובש שאיפשר למים שהיו שם להרוג.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 