לגבי מה שכתבת על הרוגוצ'ובר שלא היה מחוייב בלימודו לדעת אחרונים והרבה פעמים גם ראשונים,
הבאתי את המשנה למלך, ובעצם את התרומת הדשן שהובא בו, לא כדי לומר שהרוגוצ'ובר היה משועבד ללמוד כמוהו ולקבלו כסמכות, אלא רק כי אני לא בתוך הסוגיא וזה הראה לי שיש מקום למהלך שחשבתי והוא לא נסתר ממשהו פשוט שאולי לא הבחנתי בו.
גם החזון איש ורבי חיים מבריסק למדו בעצמם ולא היו משועבדים לדברי שום קדמון.
יש מקום שהחזו"א חולק הלכה למעשה על רמב"ם שלחן ערוך מגן אברהם ומשנה ברורה במקום שהם אומרים לא לברך והוא אומר לברך ואפילו לא חשש לדעתם לעשות מזה ספק ברכות להקל.
מסופר על החזו"א ששאלו אותו הלכה, והוא התנצל שהוא פוסק להם לפי המשנה ברורה ולא לפי דעת עצמו כי הוא לא מונח כעת בעיון אותה סוגיא.
ותמהו מה רע בלפסוק לפי המשנ"ב והשיב שזה כמו לאכול מקופסת שימורים (ואוסיף גם כמו לשמוע מוזיקה מהקלטה ולא מאדם חי שמנגן).
העניין בזה שדברי תורה הם כמו פטיש יפוצץ סלע ושבעים פנים לתורה שאותו דבר תורה חכם אחד ישמע בו טהור וחכם אחר ישמע בו טמא ואלה ואלה דברי אלוהים חיים.
כי כל דיבור הרי מתפרש לפי אזניו של השומע, וכל אחד שומע בו לפי מה שהוא.
יוצא שהשומע מצטרף לקביעת מה הדבר תורה אומר. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך.
ע"ז י"ט: אמר רבא: לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ, שנאמר: 'כי אם בתורת ה' חפצו' (תהילים א, ב). ואמר רבא בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה'.
אחרי שהוא למד זו כבר תורה שלו ונקראת על שמו, כי הוא שמע אותה לפי אוזניו ומה שהוא ובזה קבע מה היא אומרת.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 