דברים ל' י"ט כ':
"הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. לְאַהֲבָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם."
גם חיים של 'על חרבך תחיה' נקראים חיים. אלא ודאי הכוונה כאן לא לכל חיים אלא דווקא לחיים של אהבה ולשמוע בקולו ודבקות. ואם כן היה לו לומר ובחרת באהבה ושמיעה בקולו ודבקות, או ובחרת בברכה שבזה דיבר, וקשה למה אמר ובחרת בחיים, שחיים סתם אינם מה שיש לבחור בו.
ועוד קשה מה הכוונה "ובחרת בחיים למען תחיה".
אלא הכוונה שחיים הם הדבר בעצמו והשאר הוא רק מעלות בו או קילקולים בו.
וכמו בעניין נישואין שהדבר עצמו הוא לישא אשה, לחיות עם אשה. ואחר כך נאמרו מעלות בה שתהיה יראת ה' ובעלת חסד וכו' ואז 'וראה חיים עם אשה אשר אהבת', ואם יש בה קלקול ואינה נאמנה אז 'מוצא אני מר ממות את האשה'.
אבל לא שייך לומר להתחתן עם היראת שמים או עם החסד, אלא שייך לומר רק להתחתן עם האשה, שהיא עצם הדבר, ואז אפשר להוסיף שצריך שתהא יראת שמיים ובעלת חסד.
והתורה היא עץ חיים והקב"ה אלוהים חיים ומלך חפץ בחיים ומתן תורה הוא חתונה כדי לראות חיים עם אשה אשר אהבת, וזה עצם הדבר ואין בלתו. וכל המצוות והמידות והעבודה הם שיהיה בחיים האלה המעלות הנצרכות להיותם חיים ולא הקלקול והמחלה העושים אותם רק קליפה של חיים ובפנים מוות כמו שאמרו רשעים בחייהם נקראים מתים.
ומניעת הקילקולים וקניין המעלות הוא רק כדי שהחיים יהיו חיים ולא יאכל בהם המחלה שהיא מקצת מוות, ולא לצורך המעלות בעצמן או מניעת הקילקולים בעצמה. וכמו כשמרפאים מחלה אין הסיבה לשם הרפואה בפני עצמה אלא רק לשם היות החולה חי ומניעת מותו. והתורה נקראת סם חיים ורפואה.
וכמו עץ שתול על פלגי מים שחייו הם על ידי המים העולים בשרשיו והמים הם חיותו, והמים הם התורה, ובלא זה ייבש מבפנים עד שימות לגמרי. אבל אין הטעם משום צורך המים בעצמם אלא משום חיות העץ.
וזה עניין תורה לשמה, וכמו שהעץ יונק מים מעצם חיותו ולא לאיזה צורך.
והבחירה בחיים היא הסיבה למניעת הקלקולים החטאים והמידות הרעות כי הם מוות, ולאהבתו ושמיעה בקולו ודבקות בו כי זה החיים כמו מים לעץ, ולכן ובחרת בחיים, דהיינו באהבתו ושמיעה בקולו ודבקות בו, למען תחיה, חיים כפשוטם, חיים בעצמם. שהם התכלית עצמה ואינם צריכים סיבה להם. שאין המצוות והעבודה אלא רק למען תחיה שזה התכלית היחידה ועצם הדבר. ומכאן שורש לכל מקום שדיבר על עבודה ומצוות ואהבה וכו' שכולם הם למען תחיה ועסק ברפואת החיים.
.
– – –
.
וזה הביאור בדברי המדרש "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירם למוטב"
ומבואר שיש עזיבת ה' ועדיין שמירת תורה. שלא להיות בעזיבת ה' זהו לחיות עם ה' על דרך וראה חיים עם אשה אשר אהבת. ואם עוזב יש כח בשמירת תורה להחזיר שיחיה עם ה'. וזה רק אם לומד על דרך זו והיינו לימוד לשמה, ואם זכה נעשית לו סם חיים וחי עם ה'. ואם לא זכה נעשית לו סם המוות ומרחיקה אותו יור ונעשית כמו מינות ח"ו שלא יכול לשוב, וזה אם לומד תורה על דרך לימוד פילוסופיה שלומד לתאוות השגת המושכלות ולא כמו בת מלך בנ' צעיפים.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 