זה קטע ממכתב שכתבתי לפני 5 שנים. השתניתי מאז, זה שייך לתקופה אחרת, כתיבה אחרת, חיים אחרים. יש סיבה שקשה לי לפרט אותה, שגרמה לי להביא כאן שוב את הקטע הזה.
(קטעים נוספים מאותה התכתבות מובאים באתר https://tshuvot.wordpress.com
יש שם מימין תפריט, זה מופיע בתפריט ברשימה הנקראת "בדיני תפילה ובענייני עבודה שבלב", וכן שם בתפריט בשלוש רשימות הנקראות: "קטעים ממכתבים בעניינים שונים א' ב' ג'")
.
[נשאל לגבי עניין שבח. מה שייך לשבח את הקב"ה וכי הוא זקוק לשבחינו]:
כשמדברים על דברים שתלויים במדרגה גבוהה, אני משתדל להזהר. אם משיגים דבר בהשגה יש לו כח פועל. כמו שצורה שטבועה בזרע פועלת לאסוף אדמה ומים וכו' ולצייר מהם את צמיחת האילן ולהצמיח אותו. ואם האדם לא מוכן ובנוי כל הצורך זה פועל באופן הרסני. כי מתעורר כח בניה של דבר שחומר הגלם שלו לא מוצק ולא מחזיק את מה שנבנה, ואז הכח שפועל הוא הרסני.
מצד שני כל המדרגות שייכות לכל אחד בכל מצב באופן כלשהו, ואי אפשר לצמוח בלי שיהיה מושג לפחות כלשהו גם במדרגות הגבוהות. רק צריך שיהיו באופן מצומצם כל הצורך. ולפעמים יש הבדל גדול בין האופן שנכתב בספרים, לבין האופן שמתאים לנו. וזה דורש זהירות רבה לדעת את המידה הנכונה, וכל אחד צריך להזהר בזה לעצמו.
רגילים לומר שהשבח הוא לא בשביל הקב"ה אלא בשבילנו שנהיה מכירים בגדולה שנגלית לעינינו ומכירי טובה. אבל אתה צודק מאוד שזה לא כל העניין. גם יש הבדל בין שבח להודאה על הטובות. ואם השבח הוא רק כדי לפקוח את עינינו די לזה לימוד והתבוננות, וההתפעלות היא עניין עצמי בתוכנו ולא דבר שצריך לומר לקב"ה כשבח.
פעם הייתי במקום שמיועד לנערות חוזרות בתשובה מתחילות, שהיה יותר מקום קליטה לנערות זרוקות ברחוב, והיו שם נערות מרקע הכי פשוט. דיברו על קשיים ומצוקות, ואחת הנערות אמרה שהקב"ה אין לו לב. בעיני המדריכות היה לרגע זעזוע כאילו שמעו חילול קודש ואחר כך ביטול סלחני. בי זה הכה והיה רגע חשוב שאני זוכר היטב שנים רבות.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 