בעניין דרכו של רבי ירוחם בעבודת ה'

היום כשמדברים בעבודת ה' על התלהבות, התעלות, רוחניות, וכיו"ב, חושבים שבוודאי מדובר בדברים חיוביים.
רבי ירוחם הלוי ליוואוויץ', המשגיח של ישיבת מיר, לימד כנושא מרכזי בדבריו דבר שהוא יסוד עבודת ה', והיום נשכח לגמרי.

יסוד האש, כשהוא מתוקן תנועתו מלמעלה כלפי מטה כמו קרני השמש, ומחמם במתינות ובאופן מחייה ונעים. כשהוא לא מתוקן תנועתו כלפי מעלה והוא אוכל ומכלה.
העניין של "התעלות" זר לחלוטין לתורה והוא היפך שלה. לא רק בגלל שאצלנו זה לא אמיתי. גם משה רבינו לא ביקש להתעלות. להיפך, הוא אמר ואנחנו מה. הוא היה נמוך ולכן זכה לתורה שהיא כמו מים שהולכים למקום נמוך.
ואברהם אמר אנוכי עפר ואפר.
ונאמר בסוטה ד' אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כבשר.
ובסנהדרין צ"ב א' אמרו הוי קבל וקיים. ופירש"י:
"הוי קבל – הוי עניו ותחיה. קבל לשון אפל עשה עצמך אפל ושפל".

ביציאת מצרים הם חצו את ים סוף וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, וקובלו את התורה. והקב"ההענישם כי התאוו תאווה לבצלים ולשומים ולקישואים שאכלו במצרים.
ובע"כ רוב נפשם היתה מלאה מהשגות גבוהות שזכו בחציית ים סוף ומתן תורה, ורק במקצת מהמקצת היה בהם זכר התאווה לבצלים. והקב"ה הסתכל רק על המקום של התאווה. כי שם הוא האדם.
ועל זה נאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. מי שיודע מי הוא באמת ומה מדרגתו ומקומו באמת ומשם קורא, כאדם שהוא בשר, כאדם אפל, שמתאווה לבצלים. כך הוא עומד לפני בוראו.
כחרס הנשבר. ככלי מלא בושה וכלימה. אדם יסודו מעפר וסופו לעפר.

רבי ירוחם אמר שרבי דניאל מובשוביץ היה מעולה משאר תלמידי הסבא מקעלם כי כשהיו רואים אותו פניו היו נראות כמו של אדם שמוכר שרוכי נעליים מדלת לדלת וכך חשבו עליו מי שלא הכירוהו.