(מתוך מכתב)
שמחתי בדברים שלך, במיוחד לגבי לחיות עם הסוגיא ולהתקרב אליה במשך של זמן. אף פעם לא קרובים "מספיק", זה כמו לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה. זה כמו חיי זוגיות, שמצד אחד מטפלים בדברים של הטווח הקצר ומדברים על מה שיש לדבר וכו', ומצד שני אולי יש תהליך עמוק בלי מילים או מעשים מיוחדים של פשוט להיות ביחד, ואז הזמן לבד כבר מחבר. יש זוגות שאחרי 50 שנות נישואין הם כמעט כמו איש אחד ממש. יש כאלה שלהיפך, היו בצעירותם מאוהבים ואחרי 50 שנה מוכנים לרצוח זה את זה. גם בתורה, יש כאלה שלמדו הרבה ועם הזמן התקררו והתעייפו ומיצו ומחפשים ללמד או להיות רב וכו', ויש כאלה שעם הזמן רק קרובים יותר. אולי לפעמים גם עם מקצוע ועבודה זה ככה. זה קורה לבד אבל צריך לתת לזה מקום, להזמין את זה, להסתכל אולי זה לא קורה ולבדוק למה וכו'.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 