בחקירת הרוגוצ'ובר האם היתר מיתת הבעל מצד דין או מצד מציאות. היחס בין התורה לבני אדם

עיין כאן
https://nirsterntalmud.wordpress.com/2016/07/20/ביאור-על-שות-צפנת-פענח-חב-סי-לד-חלק-ב/

שנתבארו דברי הגאון הרוגוצ'ובר זיע"א שהיתר מיתת הבעל להתיר את האשה שאין בה איסור אשת איש ומותרת להינשא לאחר אינו מצד הדין אלא הוא מצד שכך המציאות. ולכן העדות שמת בעלה להתירה אינה מגדרי דין עדות אלא היא רק בירור על המציאות. ולכן יכלו חז"ל לקבוע שדי בעד אחד כדי להחשב בירור על המציאות.
וגם בצפנת פענח על הרמב"ם מהד"ת יסוה"ת ו ב מדבר בזה. נתבארו דבריו כאן
https://nirsterntalmud.wordpress.com/2016/10/05/צפנת-פענח-על-הרמבם-תניינא-פו-מיסוהת-ה/
.
.

הצד שהיתר מיתת הבעל הוא מצד הדין (שלדברי רבינו בצ"פ על הרמבם יסוה"ת זה הוא שיטת הירושלמי), הכוונה שכמו שגט הוא מעשה הקנאה דיני שהבעל עושה להתיר את אשתו, כך המיתה הוא מעשה הקנאה דיני שהבעל עושה להתיר את אשתו. שלומדים בהיקש מיתה מגט כמ"ש בקידושין י"ג ב'.
לומר שממילא פקע איסור אשת איש כיוון שאין בעל, משום שהגדר ההלכתי של האיסור תלוי בכך שהיא של הבעל, וכמו שגר שמת ואין לו יורשים פקע איסור גזל מנכסיו ונעשים הפקר, זה נדחה בגמרא בקידושין י"ג ב', שהגמרא אומרת שאיסור אשת אביו נשאר אחרי מיתת אביו (לפי רש"י שם וכן בעוד עריות ע"ש) ומוכח שהאיסור ערווה לא תלוי בכך שהוא חי ואיסור ערווה לא דומה לאיסור גזל מבחינה זו.

הרוגוצ'ובר מבאר שיש עוד צד להבין את היתר האשה כשמת בעלה. לא משום שהמיתה היא הקנאה כמו גט, ולא משום שכיוון שאינה של הבעל ממילא לפי גדר איסור אשת איש הוא פוקע, אלא מצד אחר, שבמציאות היא מותרת כיוון שאין לה בעל.
הרוגוצ'ובר שם מדמה את זה לדין שאם העובר מסכן את האם, לפני שהוציא ראשו הורגים אותו כדי להתיר את האם שהוא נחשב רודף, אבל משהוציא ראשו לא הורגים אותו, כיוון שזו דרכו של עולם לפי לשון הרמב"ם. והרמב"ם קשה שאם כן גם לפני שהוציא ראשו נאמר שזו דרכו של עולם ומשמיים רודפים אותה ולא נהרוג אותו. וגם שם כותב הרוגוצ'ובר שזה היתר מכיוון שכך הטבע והמציאות.
.
.

בשום מפרש או פוסק בראשונים ובאחרונים לא ידוע לי שאמרו גדר דומה לזה שמתירים משום שכך הטבע והמציאות. וצריך להבין עניין זה.

.

.

ונראה הכוונה, שכתוב בספרים שתכלית בריאת הנבראים היא לאהוב אותם.