מתוך מכתב (לשון השואל):
"איך נבואה יכולה להפסיק, האם זה לא סותר את מהות הנבואה כפי שלמדנו?"
מה שכתבתי:
יש הלכות של נביא, שמי שלא שומע בקולו חייב מיתה.
ואם פעם אחת קרה משהו לא כמו שהנביא אמר אז הוא נביא שקר והורגים אותו במיתת בית דין.
אפילו אם כל ימיו אמר נבואות אמת, ופעם אחת אמר שיבוא מלך עם 100000, חיילים, ובאו 100001, הורגים אותו.
בנבואה אפשר להגיע לתפישת הרצון האלוהי שמתגלה בעולם. הרצון הזה הוא מעל הגדרות של זמן, לכן הנביא יודע את העתיד.
מי שהשלים את עבודת הנבואה, זוכה שהרצון האלוהי משפיע עליו מלמעלה בדרך נס בהירות וצלילות, כמו שכתב המו"נ פרק י' על ירידה, שהשפעת נבואה זה כמו השראת השכיה על המקדש, וזה נעשה מקום שהרצון שמעל הטבע גלוי. במקדש על ידי הניסים, ובנבואה על ידי הצלילות המוחלטת של השגה.
השלמות הזה פסקה. אם מישהו יבוא היום ויאמר שנגלה לו בנבואה שכל העם חייבים לחלל את השבת הזו, או להרוג את ראובן, לא מחללים ולא הורגים. כי פסקה נבואה.
לפני שפסקה הנבואנ היה חיוב לשמוע לנביא גם נגד הלכה מהתורה, רק בתנאי שזה חד פעמי והוא לא עוקר את ההלכה לתמיד.
לנו אין בהירות מוחלטת בהשגה, ולכן אין אצלנו דין של נביא הלכתי. אבל אנחנו לומדים בדרך של נבואה שמאחדת דמיון ושכל, ולא מגיעים לשלמות אבל בכל זאת מגיעים למשהו. לכן אין סתירה בין מה שאנחנו עושים להפסקת הנבואה
.
.
.
המשך:
נבואת הרמב"ם לא דורשת שכינה. אין בכלל דרישה כזו (עיין מורה נבוכים ב' ל"ב ועוד).
.
יש בעולם רק 3 דרכים ללמוד.
האחד הוא כמו באוניברסיטה,
השני הוא פעילות מיסטית, שאם זה אמיתי (99 אחוז שלא) זה יכול ללמד על משהו שבא מהגוף, מהרגש, מרבדים יותר מופשטים.
.
השלישית היא נבואה. נבואה זה כמו חכמה. עובדים, לאט, שיטתי, בלי לרוץ. מזיעים בעבודה שחורה. ואז מגיעים לתוצאות. זה הכרח טבעי שאדם ידיע כך לתוצאה ואם אינו מגיע זה כמו נס (עי' מורה נבוכים ב' ל"ב).
זה לא קשור בכלל לשכינה. ואין שום דרישה. כל אחד יש יכולת כלשהי לזה. כמו שלכל אחד יש יכולת מתמטית כלשהי, גם אם הוא מוכר עגבניות.
.
.
נבואה ושכינה, זה רק למי שזכה להבין את מה שהוא לומד בהבנה שלמה. אם למדתי ש 1+1 זה 2, יכול להיות שהבנתי גם בשכל וגם בלב, בדמיון.
עד מספר 4 אתה מסתכל על התפוחים ואתה יודע כמה יש בלי לספור. אתה לא סופר אם זה 3 או 4, רק מסתכל. (באמת גם במספרים יותר גדולים. יש אנשים מיוחדים שעונים כהרף עין על שאלות כמה זה 4872 כפול 93, הם אומרים שהם פשוט רואים את זה)
ציפור שהיו לה 5 ביצים בקן ונפלו 2, יודעת כמה יש לה. הוכיחו את זה.
כלומר אם למדתי ש 2+2=4, אני מבין את זה בשכל, כמו שאני מבין בחישוב כמה זה 417 כפול 7.
אבל אני גם מבין כמו ציפור, בלי לספור.
ואלה שתי הבנות שפועלות ביחד.
אדם יותר יודע ש 4=2+2, יותר ממה שהוא יודע כמה זה 4198 לחלק ל 9. מבחינת השכל הוא יודע אותו דבר. מה שהחישוב יותר ארוך זה הבדל טכני. מצד עצם הידיעה הם שווים.
למשל לדעת כמה זה 4728 כפול תשע, זו אותה מדרגת ידיעה, אותו סוג ידיעה, אותו חוזק ידיעה, כמו לדעת כמה זה 879462536 כפול 2876. ההבדל הוא רק שאתה זה לוקח יותר זמן לחשב, זה לא הבדל מהותי.
אבל כל אחד מרגיש שאת 1+1 הוא יודע יותר.
זו חוויה, אפשר לראות את זה כמו בעיניים, לחלום על זה.
יש שיר של יהודה עמיחי שהפזמון הוא "דרך 2 נקודות עובר קו ישר אחד"
הוא לא יכל לכתוב בשיר משוואה גיאומטרית מסובכת. רק גיאומטריה הכי פשוטה. כי בפשוט אני כמו נוגע, כח הדמיון שם גם הוא, וזה יכול להיכנס לתחומים של רגש ולב. המסובך אין בו נגיעה, הוא רחוק וריק ממשמעות.
או כותבים שיר על 6 חיילים. אבל לא יכתבו על 68734. כי 6 נתפס גם בדמיון.
ילדים בהתחלה לומדים חשבון רק עד 10. ילד נבון שתפש את הטכניקה יכול לספור כמו בעזרת חרוזים בחשבונית (גם אם החשבונית במוחו בלבד), ולחשבן גם עד 1000. ילדים מפחדים רגשית ממספרים גדולים, זו לא בעיה בטכניקה.
אם ילד יודע כמה זה 3+4, הוא יאמר בקלות 3 תפוחים ועוד 4 תפוחים זה 7 תפוחים. אז אם יחליף תפוחים במאות, יהיו לו 3 מאות ועוד 4 מאות, מאה זה כמו תפוח. ויהיה 7 מאות.
אבל עד גיל מסויים הילד לא יכול להתמודד עם מאות, רק עם תפוחים. מספרים גדולים זה לא מוחשי ולכן קר וזר וקשה לילד עם זה. כי מספרים כאלה הוא תופש רק בשכל בלי דמיון, וילדים אצלם הדמיון עיקרי.
באמת אני יותר יודע כמה זה 1+1 ממה שאני יודע תרגיל מסובך. כי נוסף לשכל יש עוד ידע רגשי כמו ציפור.
קשה להסביר, אבל אם אדם יתבונן פנימה הוא יראה כמה גדול ההבדל בין סוגי הידיעות.
נניח שאם אני מבודד את 2+2 משאר הידיעות שלי, אני יודע את זה "עד הסוף", בשלמות. סיימתי ללמוד על זה ואני יודע כל מה שיש לדעת. (באמת זה רק על פני השטח שכאילו אין לי מה ללמוד על זה יותר. כי צריך לחקור מה זה יחידה (לא סופרים תפוחים כי כל תפוח שונה, ולמה שלא נספור קילוגרמים של תפוח שיש כאן או כמה חצאי תפוחים וכו'. ומה זה ריבוי, ומהי קטגוריית המספר, מספר של לא רק ריבוי אלא ריבוי של כך וכך פעמים. ועוד נושאים עצומים ונעלמים כמו אלה שהם מכבשונו של עולם)
נבואה מביאה ליותר תוצאות מלימוד אוניברסיטאי או עיסוק מיסטי בלי שכל, ובלימוד הזה אדם יכול להגיע לידיעה שלמה מלאה, לפי כוחו המלא של אדם (הבורא עצמו לא מושג, רק כח האדם יכול להיות במיצוי מלא).
הצד המופשט של המציאות הוא מעל קטגוריית הזמן, הוא בנצח, מזה הנביא יודע את העתיד, אם הידיעה שלו את המציאות שבנצח שלמה וצלולה לגמרי.
ההשראה מלמעלה מגיעה רק אחרי השלמת העמל, רק אחרי שהאדם מיצה לגמרי את יכולתו.
שלמות פסקה עם חורבן בית המקדש. לנו אין ידיעת העתיד מדוייקת, ולא שלמות. לכן אצלנו לא פסק כלום, אין לנו ידיעת העתיד מדוייקת. ואין לנו שייכות להשפעה מלמעלה. ללא הרמב"ם לא היינו קוראים ללימוד שלנו נבואה, אבל הוא חידש שזו הנבואה, והנביאים שבמקרא הם רק השלימות של מה שכולנו תמיד עושים אם לומדים נכון.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 