297 – על מקור מציאות הצורות. על "השגת המושכלות" ואיך מידבקים מזה בבורא

העתקה מההערות על התרגום של ספר הריפוי מאת אבן סינא ספר א' פרק ט' סעיף 4.
הדברים יסודיים מאוד ולכן ראיתי לנכון להעתיק אותם כאן.

"כדי שבשר חי יקבל מציאות בטבע הוא צריך דווקא את הצורות המיוחדות של סוס או כלב או אדם וכן הלאה, ולא כל צורה שהיא יכולה להפוך לבעל חיים. למשל צורת ברוש יכולה להפוך רק לצמח ולא לבעל חיים וכן צורת הברזל יכולה להפוך רק למחצב ולא לבעל חיים וכן הלאה. צורה מעצם היותה צורה עניינה להתממש בחומר, אבל מצד הצורה לא אמור להיות הבדל באיזה חומר היא מתממשת, מבחינתה החומר הוא רק מצע שבו מקבלת הצורה תכונות של גוף חומרי, וכל חומר יש בו אפשרות לתכונות אלה, כלומר תלת ממדיות, הגדרה, אפשרות להיתפש בחוש וכיו"ב, ולמה שלא יוכל להתממש בעל חיים בחומר של עץ. זה דומה למה שכל חומר יכול להיות מצע לאור השמש ולהיות מואר. אלא בהכרח בחומר עצמו יש הכנות שונות לצורות שונות, לפי מזג החומר. ענין זה הוא סוד עמוק מכבשונו של עולם, כי אין לשכל יכולת להשיג מה יש בחומר מסויים שבגללו יש אפשרות שתצטייר ותממש בו דווקא צורת סוס ולא צורת חמור.

זו שאלת מפתח, כי בה מונח הסולם להגיע מחכמת הטבע למטאפיזיקה, היא חכמת המופשט, חכמת האלוהות.

.

גם בעיון המטאפיזי יש כאן שאלה גדולה, יש צורה כללית של 'חי', שהיא אופן של גילוי האלוהות המופשטת שהיא חיים במובן המופשט הכללי. בכל מיני החי מתגלה אותה צורה מופשטת של חיים, הסוס הוא גילוי של צורת החיים הכללית וכן החמור והאדם. צורת סוס במובחן מצורת חמור, אינה צורה מופשטת, כלומר כללית, אלוהית במוחלטות הפשוטה שלה, שאפשר לומר שהיא והאלוה הם אחד. על הצורות של 'חי', 'חכם', 'רוצה', 'נמצא', נאמר שהן אחד ממש עם האלוה, עיין מורה נבוכים א' נ"ג. לומר על האלוה שהוא חי זה כמו לומר על מים שהם לחים או על אור שהוא בהיר. זה לא תואר או הגדרה או מאפיין, אלא מים ולחות הן מילים בעלות אותו מובן עצמו, זו כמו מילה נרדפת.

הבורא ממציא את מציאות הצורות. הוא חי, ומזה יש צורת 'חי' בעולם, כי מציאות העולם בעצמה היא מציאותו של הבורא עצמו. כמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ב' ט'-י':

"כל הנמצאים חוץ מן הבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמתתו נמצאו ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו.

הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין, שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד, שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו, ואין הדבר כן, אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד. נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו. ולפיכך אומר חֵי פרעה וחֵי נפשך ואין אומר חֵי ה' אלא חַי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים. לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו.".

הבורא יודע רק את עצמו ולא שום דבר אחר, ומזה הוא יודע כל יתוש, כי ליתוש אין מציאות נפרדת משל עצמו.

.

הבורא ממציא את הצורה 'חי' (כלומר משפיע את מציאותה, בורא אותה) לא על ידי בריאת משהו מחוץ לעצמו; אלא על ידי שהוא עצמו 'חי' והכל נסמך לו בהווייתו, כל החי הוא חייו שלו (זה צד הסתירה שכתב במורה נבוכים א' ע"ב שהוא מנהיג ומשגיח. לפי צד הסתירה הנוסף שם שהוא נבדל ונקי לחלוטין מהעולם, אז אינו צורה כלל ואינו 'חי' ואינו נגלה כלל ולפי צד זה אין נבראים כלל והארכתי בזה בהרבה מקומות). צורת 'חי' היא מופשטת כמו הבורא עצמו, אין שום הגדרה ל'חיים' עצמם (יש הגדרה שמבדילה בין חי צומח ודומם, אבל אלה הן צורות של חיים, כי כל המציאות חיה בחיים אחדים כמו שכתב במורה נבוכים א' ע"ב). אמנם מה שצורת 'חי' מתממשת בסוס כלב אדם וכן הלאה, יש לשאול על זה מניין נולדת צורת 'סוס' במובחן מצורת חמור, הרי אין בבורא צורת סוס או חמור, והכל הוא מציאותו בלבד וכל הצורות הן מכח שהכל מציאותו והן תאריו שהם הוא עצמו, ויש לו תואר 'חי' אבל אין לו תואר 'סוס'.

.

התשובה לזה היא שבגלל שינויי מזג החומר, צורת 'חי' מצטיירת בחומר בדרכים חלקיות ושונות. מצד הצורה באמת כולן אחד, מי שמתבונן בסוס מגיע לתפישה בצורת 'חי' הכללית שמקיפה את כל החי והיא השגת הבורא.

זה מה שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה  ד' ז':

"לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם, אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה […] והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין."

.

אדם מתבונן בסוס, וליבו מחלק בדעתו שיש בסוס חומר וצורה, ואם הוא זוכה להשיג את הצורה לחוד, היא נפרדת מהיותה צורת 'סוס' דווקא, שהרי החילוק בין סוס לכל שאר בעלי החיים הוא מצד החומר בלבד, ואחרי שלב האדם מחלק ומפריד את החומר ומשיג את הצורה ללא החומר, היא מושגת כצורת 'חי' בלבד, צורה מופשטת שיש בה השגת דעת אלוהים. לשם כך יש הכרח לדעת את מה שגורם שצורת הסוס תהיה שונה מצורת הכלב, אם לא תופשים שזה נובע מהחומר, ואיך זה נובע מהחומר, לא יכולים להתעלות מעל השגת החומר ולהשיג שכל ה'חי' צורתו אחת והיא החיים המופשטים, דהיינו הבורא, שהוא תאריו ותאריו הוא (כמו שכתב בשמונה פרקים פרק ח' ובמורה נבוכים א' נ"ג).

.

זה הביאור במה שמדובר בהרבה מקומות על "השגת המושכלות". הצורה כמו שנתפשת בגוף החומרי, אחרי שהחומר הגביל אותה להצטייר דווקא באופן מסויים, כגון שהגביל את צורת ה'חי' להצטייר דווקא כסוס, מונח בה המושכל. לב האדם שמחלק את הסוס לחומר וצורה, משכיל על ידי חלוקה זו את הצורה המופשטת שבסוס, כלומר את החיים כהשגה כללית אחת, ופעולה זו היא שנקראת השגת המושכלות והיא זו שמדבקת את האדם בבוראו. החלוקה של חומר וצורה היא עמל לימודי גדול בחכמת הטבע, שמתבונן בחומר. יש הכרח להתבונן בחומר כדי להשיג איך הוא מסתיר את האחדות של הצורה הכללית של חיים, ואיך היא נשקפת מבעד למחיצת החומר באחדותה ואורה. לכן חכמת האלוהות העוסקת במופשט מותר לעסוק בה אך ורק אחרי העמל הראוי בחכמת הטבע.

.

צורת הסוס, מה שמגדיר את מינו, היא צורה נפרדת מצורת כלב, ובוודאי מצורת אדם. יש צורה שהיא צורת סוס. אמנם זה משום שהחומר של הסוס מצייר את הצורה כללית של 'חי' בציור חלקי, בגלל הכנתו שמשפיעה על יכולתו לקבל את ציור הצורה בו. כמו שבאמת יש אור אדום ואור ירוק, אע"פ שבאמת מצד האור הכל הוא רק לבן, ושינויי הגוונים הם בגלל החומר שבולע חלק מהאור הלבן ומחזיר רק חלק ממנו. החלק הוא חלק מהאור, הוא לא החומר. כך גם צורת סוס היא בחינה בצורת 'חי' ואינה חומר. רק שמה שמחלק את האור או הצורה לבחינות שונות הוא החומר.

.

מה שהחומר מחלק את הצורות, זהו עניין בוצינא דקרדנותא שנאמר בתחילת ספר הזוהר על בראשית, וזהו עניין בטישה המוזכר שם בכמה מקומות. בוצינא דקרדנותא פירושו האור החשוך, כי חלוקת הצורות על ידי החומר מחשיכה את אור האחדות שבצורה הכללית העליונה, אבל היא גם מוציאה לפועל את האור הזה, כי בלי הכלי אין מציאות לאור. בטישה היא מכה ששוברת את האחד לריבוי, וזה שייך בהרבה בחינות כמו שמבואר בזוהר שמדבר בעניין זה במקומות רבים.

ועיין גם מטאפיזיקה ספר א' פרק ו' (וגם שם בסוף פרק ה'), מטאפיזיקה מ' 1081א, מטאפיזיקה נ' 1090ב משורה 33, ועוד הרבה.

.

.

עיין המשך העניין לקמן רשימה 299

מחשבה אחת על “297 – על מקור מציאות הצורות. על "השגת המושכלות" ואיך מידבקים מזה בבורא

  1. פינגבק: 299 – ביסוד עניין חומר וצורה | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s