290 – מכתב ארוך על האחדות בין הדמיון לשכל שהיא ביסוד הנבואה, ועל טבע ונס לפי הרמב"ם, ושורש החילוק המהותי בין טבע לנס.

המכתב נמצא בבלוג של השיעור על מורה נבוכים, שיעור 69. כאן.

אני מפנה לתגובות כאן. ובאותו עניין כתבתי אחר כך תגובה ברשימה הקודמת, מספר 289.

2 מחשבות על “290 – מכתב ארוך על האחדות בין הדמיון לשכל שהיא ביסוד הנבואה, ועל טבע ונס לפי הרמב"ם, ושורש החילוק המהותי בין טבע לנס.

  1. ניר מה דעתך על הפתרון של הרב מיכי לסוד מעשה מרכבה? הוא טועה שכמו שהקו חסר נפח ביחס לגוף אך עדיין כלול בו כך גם זה היחס בין אלוהים לצמצום (וזה לתפוס בשתי קצוות הסוד כי נשארנו גם עם צמצום מוחלט שאין בו אלוהים (כמו שבקו אין שמץ של נפח ושל תלת מימדיות) וגם עם אלוהים שמלוא כל הארץ כבודו ואין אצלו צמצום בכלל (כמו שהדו מימדיות היא לא דבר שונה מהתלת מימדיות אלא היא היא עצמה רק ללא ממד העומק, בתלת מימדיות אין שום שינוי כשמדברים על קו בתוכה))?

    אהבתי

    • שלום,
      לא ראיתי את דבריו בפנים, אז מבחינתי אני מתייחס לדברים שכתבת כדבריך שלך.
      המשל הזה מופיע באריסטו במקומות רבים, והוא גם נמסר בשם אפלטון ונמצא הרבה בספרי קבלה.
      באריסטו זה במטאפיזיקה דלתא פרק ו', 1016ב שורה 25 (ועיין גם הרמיזות וההערות פיזיקה חלק א פרק 28, ב"על השמיים"א' א' 268א, מטאפיזיקה קפא פרק 2 1060ב משורה 10, מטאפיזיקה מ' פרק ב', סוף פרק ו' ופרק ט'. מטאפיזיקה נ' פרק ג', ויש עוד הרבה מקומות).
      אמנם אצל אריסטו וחכמי הקבלה זה לא נחשב הבנה של העניין. (ייתכן שיש חילוק בין מה שכתבת לבין מה שאריסטו כתב בזה, כי אריסטו היא עמדה אידיאליסטית, כלומר המציאות היותר חזקה ואמיתית היא המופשט (וכמו שכתב הרמב"ם באגרת תחיית המתים ובכמה מקומות במו"נ), כלומר נקודה יותר נמצאת מקו, וקו יותר נמצא משטח, ושטח יותר נמצא מנפח. אבל אין טעם להיכנס לזה כאן. בכל מקרה זה אותו משל מבחינה עקרונית שבא להציג את היחס בין רבדי מציאות שונים)
      .
      .
      אצל אריסטו, והודגש ביותר אצל תלמידיו אלפראבי ואבן סינא, יש חלוקה חמורה מאוד בין הדיסציפלינות השונות. הן מסודרות זו מעל זו. מה שאצל העליונה הוא נושא לחקירה והבנה, אצל זו שתחתיה זה מתקבל כעובדות ראשוניות שההבנה לא עוסקת בהן אלא משתמשת בהן כנתונים ראשוניים שמהם מתחילים, ואותם עצמם לא מנסים להבין. למשל מדע הביולוגיה או הביוכימיה חוקר ומנסה להבין לפי הדיסציפלינה והמתודה שלו. מה שהוא מגיע למסקנה, אחרי החקירה, מתקבל כנתון ראשוני אצל רופא המשפחה או מאמן הספורט, אלה לא עושים מחקרים בביוכימיה ולא מנסים להבין את הביוכימיה, אלא מקבלים את מסקנותיה כנתונים ראשוניים, שמהם מתחיל המחקר שלהם. הביולוג מקבל כנתון ראשוני את מסקנות הכימיה, והכימיה מקבלת כנתון ראשוני את מסקנות הפיזיקה, והפיזיקה מקבלת כנתון ראשוני את מסקנות החקירה של המתמטיקאים.
      הפילוסופיה הראשונה, היא המטאפיזיקה, היא מעל מדע המתמטיקה. כלומר המתמטיקה מקבלת כנתון ראשוני, את מה שהפילוסופיה הראשונה חוקרת ועוסקת בהתבוננות והבנה בו. אם אומרים שיש דבר "מובן", צריך לשאול האם הוא מובן במסגרת הדיסציפלינה המתמטית או שהוא גם מובן במסגרת הדיסציפלינה המטאפיזית.
      .
      .
      לדוגמה, יש נתון תצפיתי טבעי שלפיו אין שום יחס בין אורך קו עקום לאורך קו ישר. המטאפיזיקה שואלת וחוקרת בניסיון להבין למה זה כך. התשובה הפילוסופית בקיצור נמרץ היא שיש עניין רוחני של עיגולים ויושר, שהוא בחינות בהנהגה האלוהית את הטבע, וההנהגה האלוהית היא מקור מציאותו של הטבע, ולכן מציאותו של הטבע היא בשני רבדים שונים, דהיינו עיגולים ויושר. וכיוון שאלה שתי בחינות שונות של מציאות לא יתכן יחס כלשהו ביניהן. כמו שאין יחס בין מלפפון למספר שלוש. לכן אם מאלצים אותנו לקבוע יחס מתמטי מגיעים למספר תאי, שהוא 3.14 ועוד אין סוף ספרות אחרי הנקודה. מה שאחרי הנקודה יש אין סוף ספרות, הרי כיוון שאין לזה סוף זו אינה כמות כלשהי כלל. כמות פירושה היכן הסוף, ואם אין כלל שום סוף הרי שאי שום כמות. כלומר המספר פאי אינו קיים כמספר כלל, וגם בשפה המתמטית הרי אין נקודה כזו על ציר המספרים.
      הדיסציפלינה המתמטית לא עוסקת בעיגולים ויושר ולא בבחינות של הנהגת הבורא. אצלה המספר פאי הוא פשוט נתון ראשוני. מקבלים אותו כנתון ובונים את המדע משם והלאה ולא מנסים לחקור להבין את הנתון עצמו.
      השאלה יכולה להיות מתורגמת לשפה מתמטית, למשל בשפה המתמטית אין ערך מספרי לאורך של קו עקום, אלא הוא מיוצג כפונקציה, כלומר יחס בין שני מספרים ולא כמספר במובן הפשוט. או שהוא מיוצג על ידי פרקטלים, קווים ישרים שלוכדים בתוכם את הקו העקום (כמו מעגל שלכוד בריבוע) והולכים ומתקצרים עוד ועוד כדי להתקרב אליו, ולעולם לא מגיעים אליו לגמרי. אבל אין למתמטיקה דרך להבין את העניין של שתי בחינות המציאות, מבחינתה זה נתון ראשוני שממנו מתקדמים הלאה, מנסים לתרגם אותו לשפת המתמטיקה ולחפש דרכים לחשב לפיו חישובים ומשוואות.
      .
      .
      עוד דוגמה, הפרדוקס של אכילס והצב שאמר זנון. הפרדוקס אומר שאם אכילס מתחרה בריצה עם צב, ומאפשר לצב לצאת למרוץ לפניו, אכילס לא יוכל לעולם להשיג את הצב. נניח שהצב הגיע לנקודה של מרחק 5 מטר מקו ההתחלה, ואז אכילס מתחיל לרוץ. כשאכילס מגיע למרחק 5 מטר מקו ההתחלה, הצב כבר התקדם קצת משם הלאה למרחק 6 מטר, כשאכילס מגיע לנקודה שרחוקה 6 מטר מקו ההתחלה, הצב כבר התקדם עוד קצת, וכך כל פעם שאכילס יגיע לנקודה שהיה בה הצב, הצב כבר התקדם משם קצת ולעולם אכילס לא ישיג את הצב. אריסטו פותר את זה בכך שהוא מסביר שאורך, כלומר קו, אינו אוסף של נקודות, גם לא של אין סוף נקודות (כי אורך נקודה הוא אפס, וגם אפס כפול אין סוף נשאר אפס). אלא אורך הקו הוא רצף. הכוונה שמציאותו של הקו היא אידיאה מופשטת של קו, שאין בה חלוקה כלל. כמו למשל ש'חיים' זו אידיאה מופשטת ואינה בת חלוקה, אין חצי חי או רבע חי. אם למשל מניחים נקודה מול ראי מרחיב, הנקודה תיראה כקו, אבל כמו שנקודה לא מתחלקת למידות אורך כך גם הקו הזה אין לו אורך כלל ואינו מתחלק (כמובן זו לא דוגמה מדוייקת, כי נקודה לא תיראה בראי, זה רק לסבר את האוזן). רק אחרי שהקו חולק הוא מחולק, כמו שאחרי שהראי נשבר רואים את הנקודה מוכפלת בכל רסיס שלו, אבל כשהראי עדיין שלם הנקודה המתוחה שבראי לא תיתכן בה חלוקה לחלקי אורך שיש להם כמות. הפרדוקס מתבסס על כך שיש על הקו נקודות, ואז יש את הנקודה שהצב נמצא בה, ואכילס מוכרח להגיע בדרכו לנקודה הזו לפני שהוא עוקף את הצב, וכשאכילס בנקודה הזו הצב כבר התקדם לנקודה רחוקה יותר. אבל אם הקו לא עשוי מאוסף נקודות, אין עליו נקודות כלל, הצב לא נמצא על מקום מסויים מדיד על הקו ואין נקודה שאכילס צריך להיות בה לפני שהוא משיג את הצב. אריסטו דן לפי זה איך ייתכן שאנחנו יכולים למדוד אורך של קווים, ואיך יתכן שיהיו הבדלי מהירות במעבר מקצה הקו לקצה האחר. הפתרון של אריסטו גם בנוי על כך שהמציאות מתחילה מהמופשט, מאידיאות חסרות ממשות חומרית ולכן גם לא תופשות מקום כלל ולא שייך בהן כמות כלל. אלה דיונים ארוכים ומורכבים, בפיזיקה ספרים ו' ח' בעיקר, והם יסודיים מאוד בשיטת אריסטו. חכמי העולם הקדום טענו שאין לפרדוקס של זנון שום פתרון מלבד זה של אריסטו.
      בעולם החדש טוענים שיש פתרון לפרדוקס של זנון, והוא החשבון האינפיניטסימלי, שהתייסד כבר על ידי לייבניץ. אבל זה פתרון רק במסגרת הדיסציפלינה המתמטית ולא במסגרת הדיסציפלינה הפילוסופית. מבחינת הפילוסופיה אין בחשבון האינפיניטסימלי שום פתרון. כי החשבון הנ"ל רק מתרגם את הנושא לשפה מתמטית, והשפה המתמטית מאפשרת לו לעשות חשבונות, ומכח זה לגלות נתונים נוספים שאפשר לאמת אותם בתצפיות. אבל זו לא הבנה מבחינה פילוסופית. כמו שאפשר לתרגם את הפרדוקס לאנגלית כך אפשר לתרגם אותו לשפה המתמטית, ומה שאפשר לעשות חישובים שמתגלים כאמיתיים, חישוב לא נחשב 'הבנה' מבחינה פילוסופית. למתמטיקה במסגרת הדיסציפלינה שלה זה מספיק, אבל זו בדיוק הסיבה שכל כך הדגישו שיש להבחין ולהפריד בין הדיסציפלינות השונות. אבן סינא בספר הריפוי ספר א' עוסק הרבה בהבחנה הזו, בעיקר בשני הוויכוחים שלו עם פילופונוס, שהטענה כלפיו שלא חילק באופן מספיק חד ומוחלט בין הפיזיקה למטאפיזיקה.
      .
      .
      עוד דוגמה היא מושג האין סוף, שהמתמטיקה פיתחה כלים לעסוק בו, מיסודו של קנטור, אבל שוב זה רק תרגום הבעיה לשפה מתמטית ויצירת אפשרות לעשות חישובים לפי התרגום הזה, ואין בז השום הבנה פילוסופית על מושג האין סוף, כלומר אותו מושג שבכתבי האר"י עוסק בו הרבה וכן אפלטון ואריסטו עסקו בו באופן דומה. כלומר ניסו ממש להבין אותו ולא רק לתרגם אותו לכלי חישוב מתמטיים ולקבל אותו כנתון ראשוני בלי ניסיון להבין. בגלל שהמתמטיקאים לא עסקו במטאפיזיקה, הם לא ידעו היטב את מסקנות המטאפיזיקה לגבי האין סוף, וטעו בזה. שהם הגדירו את האין סוף ככמות שאין לה מספר מודד, ובאמת האין סוף לפי מסקנת החקירה המטאפיזית אינו כמות כלל, כי הוא לגמרי מחוץ לקטגוריה של מנייה מספרית, כמו שהמספר שלוש הוא מחוץ לקטגוריה של חם או קר. וכבר הארכתי בזה במקומות אחרים.
      .
      .
      עוד משל לזה הוא הפיזיקה הקוונטית. יש כבר משוואות של תורת הקוונטים, ונניח שהמשוואות לא יתגלו כטעות ויתפתחו ויהיו תיאוריה מסודרת ובהירה ומוצקה כמו המכניקה של ניוטון. עדיין הפיזיקאים בעצמם אומרים שאף אחד לא מתחיל להבין את תורת הקוונטים. איך להבין שהמציאות היא גם חלקיקים וגם גל, איך ייתכן שדברים מתנהלים סטטיסטית ולא באופן מדוייק, איך ייתכן שהמציאות תלויה בכך שמישהו צופה בה, איך חלקיק יכול להיות לא מוגדר האם הוא במקום א' או ב', ועוד הרבה דברים שלא מובנים כלל. אם התיאוריה הקוונטית תהיה מפותחת ובהירה וקוהרנטית מבחינת המשוואות המתמטיות שלה, החוקים הפיזיקליים שלה, בדיסציפלינות הפיזקליות והמתמטיות היא תחשב בצדק כתיאוריה מובנת היטב. מה שאומרים הפיזיקאים שכל זה לא מתחיל להיות מובן כלל, כוונתם להבנה במסגרת הדיסציפלינה של הפילוסופיה המטאפיזית, ומבחינה זו הם צודקים שזה זועק לשמיים מרוב שאינו מובן כלל.
      .
      .
      מה שכתבת על מעשה מרכבה, הוא תרגום לשפה גיאומטרית של השאלה. זה רק ניסוח שונה של השאלה, שיכול לסייע כשניגשים לנסות הבין אותה, אבל זה כשלעצמו אינו הסבר פילוסופי וזה לא מוסיף שום הבנה, אם מדובר בהבנה לפי הדיסציפלינה המטאפיזית. מה שאריסטו וספרי הקבלה אמרו את המשל הזה, זה רק ניסוח נוסף של המשל, זה לא הבנת הנמשל. ניסוח מחודש בשפה גיאומטרית של הבעיה, של המשל שדורש פתרון, יכול לסייע כשמתחילים לנסות להבין את הנמשל, להבין את העניין עצמו איך ייתכן שיהיו ביחד גם צמצום וגם לא-צמצום. אבל זה רק הצגת השאלה ולא הבנה פילוסופית שלה. אולי בדיסציפלינה הלוגית זה נחשב הבנה, אבל לוגיקה כמו המתמטיקה אינה הפילוסופיה הראשונה אלא דיסציפלינה שתחתיה. השאלה מעניינת אותי לא כשאלה לוגית, ובוודאי לא כשאלה גיאומטרית, אלא כשאלה פילוסופית, ומבחינה זו דבריך רק שאלו בניסוח מסויים שאולי מדגיש ומבליט את החידתיות, אבל זה לא פשר ופתרון והבנה מבחינה פילוסופית. זו רק נקודת התחלת הדרך של העיסוק בזה, הצבת השאלה, זו לא התקדמות בדרך עצמה. כוונתי שאמרת שהקו או השטח כלולים בתוך הנפח. איך הם כלולים בתוך הנפח, הרי אין להם נפח? מה המובן שדבר שאין לו נפח כלול בתוך הנפח, איך זה ייתכן? מצד עולמו של הגוף בעל הנפח, ההגדרה של 'נמצא' היא להיות בעל נפח. לפי זה השטח והקו לא נמצאים כלל, אז איך ייתכן שהם כלולים בנפח? באמת אם תשאל פיזיקאי הוא ישיב ששטח או קו אין להם מציאות כלל בטבע. כי מה שנמצא הוא רק גוף תלת ממדי. מה שאינו גוף תלת ממדי נמצא רק בשכל בחשיבה הגיאומטרית אבל לא נמצא במציאות שמחוץ לשכל. ואם קו ושטח לא נמצאים כלל הם לא יכולים להיות כלולים בנפח. ואם אנו מדברים על ישויות גיאומטריות בלבד, ו'מציאות' תוגדר כמציאות במחשבה הגיאומטרית בלבד, אם כן הקו יש לו מציאות כקו, בדיוק באותה מידה שלשטח יש מציאות כשטח ולמעוקב יש מציאות כמעוקב. ושוב אין מובן לכך שהקו כלול בנפח ובעצמו אין לו נפח. הקו נמצא כקו בזכות עצמו ולא ככלול בנפח.
      עוד לא מובן איך ייתכן שקו או שטח כלולים בגוף המעוקב, שהרי אם נחשוב על שטחים בתוך גוף מעוקב, גם אין סוף שטחים כאלה לא יתפסו שום מקום בתוך הגוף המעוקב. ואם כך הרי אינם כלולים בו.
      אפשר להאריך עוד ועוד בשאלות כאלה, כוונתי רק להדגים באמצעות השאלות האלה, שיש עוד אין ספור כמותן, שהמשל על קו ושטח ומעוקב לא מתחיל כלל להסביר את ההבנה הפילוסופית בעניין הזה. בגיאומטריה יש תשובה על כל השאלות ששאלתי, והיא שכך היא המציאות וככה זה מוגדר. כל מה ששאלתי מבחינת הגיאומטריה הוא נתונים ראשוניים שמקבלים אותם כ"ככה זה, זו המציאות". יש רמה שאלה הן התשובות גם לפי הפילוסופיה. למשל אם החכמה נבראה מכח רצונו החופשי של הבורא, כמו שכתב המו"נ ג' כ"ה, יש לשאול למה החכמה נבראה באופן שאחת ועוד אחת הן שתיים ולמה לא נבראה באופן שאחת ועוד אחת הן שלוש. והיה אפשר לבורא שדווקא שלוש היא התשובה השכלית ההכרחית וזו המתמטיקה, כי השכל כולו היה נברא אחרת. על זה אין תשובה אלא רק כך הבורא רצה. התשובה הזו היא במסגרת המטאפיזיקה. הגיאומטריקן יכול לומר שהיחס בין קו שטח ומעוקב הוא כזה כי כך הבורא רצה, והמתמטיקה מגלה מה הוא רצה לברוא ואין לנו תשובות למה הוא רצה כך ולא אחרת.

      הטעות היא בחוסר ההבחנה בין הדיסציפלינות. יש דברים שמדע המטאפיזיקה מסיק שהתשובה עליהם היא רק כי כך הוא רצה, ויש דברים שמדע הגיאומטריה מסיק שהתשובה עליהם היא רק כי כך הוא רצה. ההבדל הוא שמעל מדע הגיאומטריה יש מדע אחר, ומעל מדע המטאפיזיקה אין מדע אחר, היא הפילוסופיה הראשונה. לכן אנו מקבלים מה שהמטאפיזיקה אומרת שאין עליו תשובה אלא רק כך הוא רצה, כלומר כך המציאות (למשל אם נשאל למה כח הכבידה מושך גוף אל כיוון גוף אחר, ולמה לא כח הכבידה הוא כזה שמניע את הגוף במאונך לכיוון שבו נמצא הגוף האחר, לפי משוואה אחרת כלשהי, התשובה היא 'כך הוא רצה', או 'כך היא המציאות'. אלה שני ניסוחים זהים בתוכנם). אבל מה שהגיאומטריה אומרת כך הוא רצה או כך היא המציאות, אנו מעבירים את השאלה למדע שמעל הגיאומטריה, המטאפיזיקה, שעניינה לנסות לחפש הבנה לזה בכלים שלה. ולמטאפיזיקה יש הרבה מה לומר על הבנת הצמצום (היא מודה שבשרשו העניין לא נתפש בשכל, אבל יש הרבה הבנה וחקירה מסביב למה שלא מובן, ויש הבנות למה העניין לא יכול להיות נתפש), וכל זה לא בתוך הדיסציפלינה הגיאומטרית. כמו למשל שהגיאומטריה לא יכולה לעסוק במושגים כמו 'חיים' או 'אהבה' וכיו"ב, והמטאפיזיקה עוסקת בהם הרבה ואומרת עליהם דברים רבים של טעם גם אם אי אפשר להגיע לסוף הבנתם.
      .
      .
      .
      כעת הוספתי ברשימה הקודמת, רשימה מספר 289, בתגובה, עוד דברים יסודיים בעניין הזה.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s