283 – על דרך הלימוד באגדות חז"ל

מתוך מכתב

לשון השואל:

רציתי לשאול אותך שאלה שמטרידה אותי הרבה זמן, בענין היחס הנכון לאגדות חז"ל ולערכים:
אני רואה שבכמה סוגיות באגדה יש מחלוקות גדולות וקיצוניות וכל אחד מהקבוצות מביאה שטף מקורות לתמוך בטענתה, למשל בקשר ליחס התורה לגוים, האם לאהוב או לשנוא, האם זרמת סוסים זרמתם או יכירו וידעו כל יושבי תבל וכו'. אני אישית אינטויטיבית יותר נוטה תמיד לדעות היותר מכילות ורגישות למציאותם של האחרים (דומם, צומח, חי ומדבר) כמו שאמרו "ורחמיו על כל מעשיו", בכל מקרה עדיין כשמדובר על העליונות של ישראל על האומות גם לפעמים קצת צורם לי. או למשל ביחס לגוף האם לראות הגשמיות כאויב או אוהב (שמעתי המון ציטוטים מהגאון מוילנא מהרב שלמה ברעוודה ע"ה המתייחסים לגוף כאויב, ועבורי זה נשמע קצת נוצרי).
השאלה שלי היא האם יש איזה דרך לדעת מה נכון בדברים אלה, או שמלכתחילה הדברים הם כחומר ביד היוצר (דבר שלא נראה לי נכון)? ואם כן, מה הדרך הנכונה, האם מה שאני חווה כנכון וכהרמוני זה המודד? בבחינת "ניכרים דברי אמת" "האמת עד לעצמה" "מעצמו למד תורה". נכון להיום כך אני מבין, אבל אשמח מאד שתאיר לי בענין זה.
.
.
.
מה שכתבתי:
באגדתא דרך הלימוד דורשת עיון הרבה יותר למדני ומעמיק מסוגיות ההלכה. אלה נושאים יותר עמוקים.
אם אשאל אותך מה בדיוק ההגדרה של מוחזק בממון אתה לא יכול פשוט לקרוא כמה מקורות חז"ל ולענות לי מייד. אתה חייב לדעת איזה מקורות שייכים לסוגיא הזו, ולשבת ללמוד אותם בעיון גדול, עם כל הקושיות וכל הדיוקים וכל הסברות. באגדתא זה עוד יותר כך.
למשל ביחס התורה לגויים, רואים שמתבאר בתורה, אם לומדים לעומק, שהיה "בירור". אברהם הלך לכל הגויים ולימד את כולם את האחדות האלוהית. הוא גייר את הגברים ושרה את הנשים. כולם שמעו את האמת. כל מי שהסכי הלך אחרי אברהם והיה מבני ביתו שהם חלק מעם ישראל. ורק מי שהתנגד עמד נגד אברהם ובחר בעבודה זרה, שזה גם אומרת היפך החסד, ואלה הם אומות העולם. עד שנעשה שנשארו רק שני בני אדם בעולם שהם בעלי חסד ומאמינים באחדות ולא הצטרפו לבני ישראל, והם רות ונעמה, והקב"ה אמר יש שתי פרידות שלי שנשארו ביניהם והחזירו אותם ונשלם הבירור.
ברית הר סיני נכרתה עם כל אלה שהיו תלמידים של אברהם, ובסיני ירדה שמאה לעולם כי כולם הוזמנו לברית, ומי שלא בא זה היה מבחירה וידיעה והוא בחר בעבודה זרה. זה לא כמו אדם מישראל שנכשל פעם בחטא ע"ז, אלא מי שבחר בע"ז כעיקר דרך חייו ועיקר מהותו. ונוצרה מזה תרבות ומסורת ומנהגים וטבע אנושי שמיוסד על עבודה זרה, וכל גוי מוחזק שהוא כזה.
אחר כך הבירור התערבב לגמרי, ויש הרבה גויים שלא יודעים על עם ישראל והר סיני ואברהם, אבל הם מאמינים בחסד ובאחדות ואלה הגויים שדרכיהם מתוקנות שכתב המאירי, שלא שייך בהם כלל כל הגנאי שאמרו במקרא ובחז"ל על הגויים, ולא דיברו עליהם בכל דברי הגנאי.
בעניין הגוף, כתוב בפירוש בשמונה פרקים שהוא לא אוייב, והוא אני עצמי, כי כל כוחות הנפש כולם נפש אחת לגמרי ולא כוחות מחולקים. אם לומדים בעיון רואים שזה כמו ילד שלי, שאם הוא מחליט שהוא יודע יותר טוב ממני ולא מציית לי ולא מכבד, והולך אחרי ההסתכלות הילדותית שלו, אחרי עיניו, ונמשך לתאוות גשמיות מהצד החיצוני השטחי שמבטיח הבטחה שקרית של תענוג גשמי, עדיין הוא נשאר ילד שלי לא פחות, והוא עדיין אהוב כמו שהיה, אבל אני אתאמץ לחנך אותו וללמד אותו שיידע שאני צריך לומר לו מה האמת ואיך להתנהג, כי אני יותר חכם ממנו. וכמחנך ילד אהוב אדאג שהוא יקבל את כל הצרכים שלו, כולל את ההנאות הילדותיות. אבא טוב קונה לילדים חטיפים ואופניים וכו', ולא דורש שיישבו כל היום מול הספר. וזה צדיקים ליבם ברשותם ולא כמו הרשעים שהם ברשות ליבם.
אלה רק שתי דוגמאות, ככה בכל סוגיא של אגדתא צריך לעיין היטב על מה מדברים. ויש אגדתות שמספיק בהן עיון ברמה של הבנת חידושי רבי חיים סולובייצ'יק, ויש אגדתות שצריך בהן עיון יותר עמוק ומדוקדק מזה, ויש אגדתות שיכולות להיות מובנות רק אחרי שיודעים את תורת הסוד. בהקדמת המורה נבוכים כתב שאגדות חז"ל הן משלים עמוקים, כלומר אסור ללמוד אותם פשוט כמו שזה כתוב. כמו שאסור ללמוד את התורה ככה כי אז כתוב בתורה שיש לאלוהים גוף.
יש יסודות שלא יזוזו גם אם כתוב בפירוש הפוך, בחז"ל או גם בפסוק. אם אפשר ליישב את הכתוב אפילו בדוחק מיישבים, ואם לא אז מניחים את הפסוקים בצריך עיון ולא זזים ממה שהתאמת לשכל. כי יש פסוקים ומאמרי חז"ל שכתוב ממש מפורש לגמרי שיש לבורא גוף, ויש פסוקים שכתוב בהם היפך הבחירה החופשית, ויש מאמרי חז"ל שכתוב בהם שהעולם קדמון, וכיו"ב. כתוב בפירוש עין תחת עין, וחז"ל עיקמו את הפסוק ואמרו כסף תחת עין. הרמב"ם כתב שהיה קל לפרש את כל התורה שהעולם קדמון, ומה שאנו אומרים שהוא נברא כי זה התאמת לשכל.
זה לא אומר שאפשר לסובב את הפסוקים איך שמתחשק לנו. הקריאה הפשוטה וודאי לא  צריך ללכת אחריה ולא לקבל אותה כאמת כלל. דעת בעלי בתים היפך דעת תורה. אלא מנסים ללמוד את הפסוקים וחז"ל בלימוד הכי מעמיק ולמדני שאפשר, ומה שיוצא אחרי העיון הזה זה מה שכתוב ומתייחסים למה שכתוב כאל דברי אלוהים חיים ומתייחסים בכובד ראש עצום ונותנים לזה משקל עצום. רק אם יש יסוד שלא שייך בלל לזוז ממנו, כמו בריאת העולם ובחירה חופשית ומה שהבורא אין לו גוף וכיו"ב, אז אחרי שאנו יודעים שכתוב הפוך, אבל איננו יכולים לזוז מהיסוד הזה שהתאמת בשכל, אנחנו בבעייה קשה, ומתייחסים לבעייה הזו בכל הכובד שלה. לא משחקים עם הפסוקים וחז"ל בקלות איך שמתחשק. אלא מתאמצים יותר לעיין, אולי אם מספיק מאמץ נבין פשט אחר שיתאים למה שהאמת בשכל. ואולי את היסוד שהתאמת בשכל אפשר להבין יותר עמוק ומדוייק ואז הוא לא יסתור לפסוק, ואם ממש אין ברירה, גם אחרי שקיימנו בזה אדם כי ימות באוהל ממש ועשינו כך שוב ושוב, רק אז מניחים את הקושיא בצריך עיון, וכואבים על חוסר ההבנה. ובכל זאת לא נאמר שיש לבורא גוף בגלל שזה כתוב בפסוק.
באגדתות כל דרשן מרשה לעצמו לקרוא אותן פשוט ולהסיק מסקנות מהקריאה הפשוטה. ופעם היו מתייחסים בזלזול לדרשנים עממיים, זה היה תחליף לתיאטרון. אם היה דרשן שהיה באמת גדול בתורה, למשל כמו המגיד מדובנא, זה היה עניין יוצא דופן, כמו סנדלר שהוא גדול בתורה. בזמננו נעשה חושך שמחשיבים את הדרשנים כאילו היו גדולי תורה.
(ציטוטים מהגר"א כמעט כולם לא מהימנים. הוא לא כתב שום דבר בחייו, אחרי מותו פתאום נהיו שבעים ספרים שלו, כי כל אחד ניצל לכתוב כל מה שעולה בדעתו ולתלות את דבריו בגר"א, וזה היה פרוץ לגמרי. אף אחד לא עשה שום ביקורת וכל הריקים והפוחזים, ממחנה החרדים וגם מהמשכילים, עשו כחפצם. זה ידוע היטב, רק כשהציטוטים משרתים את המטרה של הדרשן הוא משתמש בהם. וכשומעים את השם "הגר"א" כולם מכבדים ומקבלים ביראת כבוד. גם מה שבאמת נאמר מפי הגר"א ותלמידיו כתבו בדייקנות, או שאספו נאמנה הערות מגליונותיו, גם אותם צריך ללמוד בעיון עצום. הגר"א הוא לא פרשן קל, אלא הוא מקור של תורה וצריך ללמוד אותו כמו שלומדים מקור בתורה, עם כל העומק והעיון.
(אגב, גם הגר"א וגם הבעש"ט הם תופעה יחידה שכמדומני שלא מוצאים כמוה אצל גדולי כל הדורות, שלא כתבו שום דבר, ותלמידיהם מוסרים דברים שונים ואף סותרים בשמם, וכמעט אי אפשר לברר מה מהמסירה של התלמידים נאמן ומה הוא פסולת. ויצא שאיננו יודעים שום דבר על תורתם בידיעה ישירה. אלא יש הדים שונים ומשונים שמהדהדים סיבם שמהם כל אחד משער לפי הכלים שלו וזווית המבט שלו על מה מדובר, באינטואיציה ולא בלימוד שניתן לביקורת. אלה שני המורים הגדולים שעיצבו יותר מכל הגדולים האחרים את עולם התורה מזמנם עד היום. ויוצא שהעיצוב הזה אינו ברור כלל וכל אחד יכול לפרש אותו כאוות ליבו. מתנגדי תנועת המוסר בין ראשי הישיבות הליטאיות תולים עצמם בדרך הגר"א, ובעלי המוסר תולים עצמם במסירה איש מפי איש מהגר"א דרך רבי זונדל סלנט ורבי ישראל סלנט. החזון איש שהתנגד ללימוד הישיבתי תלה עצמו בגר"א, וראשי הישיבות הגדולים תלו עצמם בגר"א. וכן חסידויות שהולכות בדרכים מאוד רחוקות זו מזו, כגון ברסלב וגור וויז'ניץ ואיזביצא כולם רואות בעצמן מימוש מדוייק של תורת הבעש"ט (הספר הראשון שלמדתי בו עם חבורה היה ספר של תלמיד הבעל שם טוב שנקרא תולדות יעקב יוסף, ועד היום הוא בעיני מהספרים החשובים והנפלאים שאני מקווה לזכות להיות תלמיד שלהם, ויש לו דרך שאינה דומה לדרכים אחרות בחסידות). ואין שום מקור כתוב שאפשר ללמוד בו ולנסות לברר)).

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s