242 – עוד קצת על אתחלתא דגאולה. ועל הקשר בין זקנה לחכמה.

מכתב המשך למכתב שברשימה הקודמת

לגבי משנת הרב קוק וההסתכלות על הגאולה,
אני לא שולל את הדעה שלך, נעים ויפה וחי לקרוא את דבריך על זה. מבחינתי חבל להכנס כאן לוויכוח, אין לי מוטיבציה שתשנה את דעתך. אני גם כבר חשבתי על זה ואין לי עניין שוב לפתוח את זה.
אנחנו מספיק קטנים, והאמת מספיק רחבה, כדי שלא יהיה צפוף בתוכה להכיל את כולנו (:
הרמב"ם אומר שזה לא הנושא שהכי חשוב לעסוק בו.
אם אדם מנסה להיות ירא שמיים, הוא עושה את זה עם המידות שלו, העולם הפנימי שלו, האמונה שלו, הבחירות שלו, הרצון הפנימי שלו, יחסיו עם אשתו ובניו וכו'. התורה היא כדי לדבק אותנו בבורא, להביא לאהבתו ויראתו. כל זה קיים כרגע, בחיים שלי ובחיים שלך, במיטה, בקפה, באוטובוס. בשלום שאני אומר, במבט. כשאני קם בבוקר חשוב אם אני שמח, מודה, מאמין, מנסה להיות טוב. פחות חשוב אם המדינה היא גאולה או רק אתחלתא ומה ההגדרה של גאולה וכל כיו"ב.
.
.
מה שכתבתי שאנחנו עוסקים במילים, (השאלה היתה איך להגיע למצב שאנו גם נוגעים בתוכן הדברים ולא רק במילים)
אנחנו עוסקים בחלק העמוק, הפנימי, של התורה, יותר ממה שהיה פעם.  בלי קשר לשאלה אם זה קשור לגאולה או לתורת א"י או כל סיבה אחרת שהיא, או אם זה נכון ובריא או מותר. זו פשוט עובדה.
אנחנו צעירים מבחינת עולמנו הפנימי, יותר ממה שהיה פעם. לכן יש יותר מילים מאשר נגיעה בתוכן.
.
יש משהו בזקנים, טעם זקנים, פרופורציות. היה לי פעם קשר עמוק ומתמשך עם אדם שנלחם במלחמת העולם השנייה בצבא הרוסי, נגד הגרמנים. בחזית. הרגשתי כל כך ילד לעומתו. מה אני כבר יודע על חיים, על מוות, על אדם, על אמונה.
אין לי שום דרך לדמיין מה הוא עבר, ומה הוא למד מזה.
.
כל תנועת גוף שלו היתה איטית, בעלת משמעות וטעם. הדיבור איטי. לכל מילה יש משקל ומשמעות. הוא לא ירה מהר צרורות של מילים. הוא ידע מה עומד מאחריהן.
הוא היה עיוור. טייל לו זבוב על הפנים. אני עשיתי המון תנועות נפנוף מהירות והזבוב עף ומייד חזר. הוא אמר תעזוב, זה בסדר. אחרי כמה דקות עשה בנחת גמורה תנועה אחת קטנה ואיטית אבל מדוייקת ותפש את הזבוב בכף היד.
הנחת שלו, שום לחץ, הכל בפרופורציה. הכל בהשלמה עמוקה. הבנים שלו לא ביקרו אותו. ככה זה ילדים. לא לקח קשה, לא היה מסכן, לרגע לא התבכיין. כל היום שכב עיוור, חולה, זקן, עם כאבים חזקים ופצעי לחץ מוגלתיים. בבית אבות ברמה הנמוכה ביותר, כמעט בלי טיפול.
הוציאו את המחלקה לטיול. בטח שרצה לצאת למרות שהוא עיוור ורתוק לכסא גלגלים וסובל כאבים קשים. בדרך פלירטט עם אחות דוברת רוסית. הריח את האוויר. נהנה מהטיול מאוד.
כתוב בגמרא שהדרת פני זקן זה גם זקני אומות העולם, כי כמה הרפתקאות באו עליהם. ייסורים, קמטי הגיל. זו זיקנה, מבחינה אנושית. וזה הכלי לתורה. מי שהזיקנה האנושית שלו נעשית כלי לחכמת זקנים בתורה, הוא הזקן בתורה. רבי אלעזר בן עזריה אמר הרי אני כבן שבעים שנה, כשהיה בן י"ח. מה חשוב מספר השנים? אם הוא יודע הרבה תורה אז הוא יודע גם אם גילו י"ח שנה.
אלא שהייסורים, ההרפתקאות, הנסיון, מה שחורץ באדם תלמים וקמטים, זה הכלי. להבין שזה הכלי גם דורש מידה של זיקנה.
כמובן יש קנקן חדש מלא ישן, וקנקן ישן שאפילו חדש אין בו. מספר השנים לחוד לא קובע.
.
הכי חשוב לדעתי זה הייסורים האישיים, איך אדם מקבל אותם, מה קורה בתוך נפשו, בעמוק, ברגיש, מול ייסורים. כמה הוא מדחיק וכמה מתחבר ונוגע. תורה נקנית בייסורים.
מכאב קטן אפשר להתבגר הרבה אם ממש נוגעים ומתחברים, ויש טרגדיות נוראות שאדם סוגר וזה רק מנתק ומרחיק ומפחית משייכותו לחכמה.
ואצל מי שנשוי ייסורי הנישואין הם עיקר העבודה, הריבים, התסכולים, הכאב שמתלווה לבעיות ביחסים, כי שם אדם לא יכול לרמות את עצמו, אשתו תתקומם נגד השקרים שלו. זה סכין של אמת.
זו לא שאלה של כן או לא, אם אדם נוגע בתוכן או רק במילים. תמיד נוגעים קצת בתוכן, ותמיד יש לנו יותר מדי מילים שלא בכולן אנו נוגעים. מתקדמים לאט לאט, אף פעם העבודה הזו לא מסתיימת, לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיפטר ממנה.

מחשבה אחת על “242 – עוד קצת על אתחלתא דגאולה. ועל הקשר בין זקנה לחכמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s