כתבתי במקום אחר משהו על שירה, שנוגע גם לתורה.
אני אוהב לקרוא לא פחות מאשר לכתוב.
כי בקריאת שיר אני נעשה שותף בהווייתו.
דיבור זה השדה שבין פיו של האומר ובין אוזנו של השומע. אין מציאות לאמירה אלא רק באוזן השומע. והאמירה מקבלת את צבעיה ונשימתה מאוזן השומע.
נוצרת ברית סמויה בין הכותב לקורא. לפעמים בלי שהם יודעים זה על זה. יש שירים שמעצבים את מי שליבו פתוח גם בלי שקרא אותם או ידע על קיומם.
כמו שיש שירים שנכתבו והם חיים בלי לדעת שמישהו קרא אותם והחייה אותם.
אדם חי - האתר של ניר שטרן 
הקוראים שירים שמנגנים את העולם
מתנגנים במילים המהדהדים
מתוכם הדים חוזרים
למשוררים שנותנים
למילים חיים
חדשים…