239 – משהו על שירה

כתבתי במקום אחר משהו על שירה, שנוגע גם לתורה.

אני אוהב לקרוא לא פחות מאשר לכתוב.
כי בקריאת שיר אני נעשה שותף בהווייתו.
דיבור זה השדה שבין פיו של האומר ובין אוזנו של השומע. אין מציאות לאמירה אלא רק באוזן השומע. והאמירה מקבלת את צבעיה ונשימתה מאוזן השומע.
נוצרת ברית סמויה בין הכותב לקורא. לפעמים בלי שהם יודעים זה על זה. יש שירים שמעצבים את מי שליבו פתוח גם בלי שקרא אותם או ידע על קיומם.
כמו שיש שירים שנכתבו והם חיים בלי לדעת שמישהו קרא אותם והחייה אותם.

מחשבה אחת על “239 – משהו על שירה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s