238 – התנ"ך הוא רשימת כשלונות רצופים של הבורא

התנ"ך הוא רשימת כשלונות רצופים מפוארים של בורא העולם.

התכנית היתה שאדם הראשון ייכנס לגן עדן, והוא גורש.

קין והבל, המבול, מגדל בבל.

התוכנית לעשות מזרעו של אברהם אומה קדושה, שתקבל תורה, תכנס לארץ ישראל, תחייה בקדושה ובטהרה כשבמרכז חייה התורה והמקדש, חיי חסד משפט וצדקה, ודעת את ה'.

הכשלון מוחלט. עדיין אנו בתחתית הבור של הכשלון – בגלות.

מאות רבות של שנים בהן הנביאים מוכיחים בכל דרך אפשרית, באיומים שמתממשים, בהבעות אהבה פולחות לב, בניחומים כמו אם אתה בנה התינוק. ואין שום תוצאות, שום שינוי או הקשבה.

הבורא חוזר על התוכחות והניחומים, על העונשים, על התוכניות היפות, שוב ושוב, עוד מאותו דבר, והכל רק נופל מטה מטה. אין מצידו שום נסיון לעשות משהו אחר, ללכת בדרך אחרת. האם הוא לא רואה שהכל נכשל? מה זה אומר עליו?

חז"ל אמרו שהקב"ה בא על אדם הראשון בעלילה, הכשלון היה ידוע מראש, לא היה לאדם שום סיכוי להצליח להכנס לגן עדן. זה לא היה נתון לבחירתו. הקב"ה רצה את מהלך הכשלון, קבע אותו מראש.

התנ"ך אמור לפאר את הבורא, לא להציג אותו כלא-יצלח.

.

נניח שהכל היה מצליח, כל בני האדם היו צדיקים גמורים, עושים רק טוב. התנ"ך כאן הוא רק מטאפורה. גם בלי תנ"ך, יש חלום על שלום עולמי וטוב מוחלט, עולם בלי צער וייסורים, בלי אלימות ועוול, שמלווה את בני האדם בכל מקום ובכל זמן.

נניח שזה היה מצליח. כל יום היה כמו כל הימים האחרים, כל בני האדם היו אותו הדבר. כולם מאושרים מהבוקר עד הערב, כולם בריאים כמו מלפפון הולנדי (כלשון טולסטוי באנה קרנינה). כולם מאושרים באותה דרך. לא קורה שום דבר, שום עימות, שום מאמץ, שום נצחון או הפסד, שום מאבק פנימי, שום ריפוי, שום צמיחה (אם הכל בריא ומאושר לאן יש עוד לצמוח). הימים חולפים בזה אחר זה, בשביל מה? לאיזו תכלית? אין מה לתקן, הכל מושלם. הכל ידוע מראש.

.

אלא הכוונה כך:

קיימת תוכנית אידיאלית של טוב מוחלט, שלמות, גן עדן, שלום עולמי.

היא קיימת כדי להגדיר את קיומנו ככשלון. כדי שנוכל להשוות את קיומנו אליה, ולראות כמה אנו חסרים.

.

פעם ראיתי בסרט שקושרים אדם בחבל אל אחוריו של סוס, והסוס דוהר והאדם נופל ונגרר אחריו. כך אנו חיים, בחיכוך מתמיד עם האדמה, חיכוך שקורע אותנו לגזרים. כשהשמיים מעלינו יפים וטהורים מעב, מלאים אור זך. כך אמור להיות מלכתחילה, זו תוכניתו של הבורא. מהכאב אנו צומחים ועולים לשמיים. בשמיים אנו זוכרים איך אנו נגררים כשאנו על האדמה, ואיך כשאנו נגררים אנו חולמים על השמיים, ומזה צמיחתנו שבשמיים. והשמיים הם כבר עכשיו כאן – למי שיודע את הסוד הזה.

.

רמב"ם הלכות תשובה פרק ח':

"זֶה שֶׁקָּרְאוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים ׳הָעוֹלָם הַבָּא׳ – לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עַתָּה וְזֶה הָעוֹלָם אוֹבֵד וְאַחַר כָּךְ יָבוֹא אוֹתוֹ הָעוֹלָם. אֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא הֲרֵי הוּא מָצוּי וְעוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ"

7 מחשבות על “238 – התנ"ך הוא רשימת כשלונות רצופים של הבורא

  1. וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה
    וְלֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.
    הַצִּפּוֹרִים יְצַיְּצוּ בְּכָל מָקוֹם,
    הָעֵצִים יִגְדְּלוּ לַגְּבָהִים,
    וְהָאֲנָשִׁים יִתְרַחֲבוּ מִבִּפְנִים.

    נִצְחַק וְלֹא נִבְכֶּה, לֹא חָשׁוּב עַל מָה…
    וְהַשִּׂמְחָה תִּהְיֶה אֲחוֹתֵנוּ הַתְּאוֹמָה.

    מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַמֻּרְחֶבֶת תִּחְיֶה בְּכָל הָעוֹלָם
    וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יִהְיֶה אֶזְרַח הָעוֹלָם.

    הַתִּינוֹקוֹת יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַזְּקֵנִים וְהַזְּקֵנִים יְהַדְּרוּ אֶת פְּנֵי הַקְּשִׁישִׁים וְהַקְּשִׁישִׁים יְהַדְּרוּ אֶת בְּנֵי הָאַלְמָוֶת –
    כִּי לֹא תִּהְיֶה לַמָּוֶת מֶמְשָׁלָה.

    אֲפִלּוּ הֶעָנִי יַעֲשִׁיר בְּבוֹא הַזְּמַן,
    וּבְבוֹא הַזְּמַן גַּם הָאִטִּיִּים יַגִּיעוּ
    אֶל מְקוֹם הַמְּמַהֲרִים.
    וְהַמְּמַהֲרִים יִקְּחוּ לָהֶם אֶת כָּל הַזְּמַן
    בֵּין זְמַן לִזְמַן.

    אַךְ לַמְרוֹת שֶׁהַחֲלוֹמוֹת יִהְיוּ אֲרֻכִּים
    וְהַיָּמִים יִהְיוּ קְצָרִים
    וְהַמַּעֲשִׂים הטובים יִתְרַבּוּ מְאֹד בֶּעָתִיד-
    הַאֵין-סוֹף יִהְיֶה רָחוֹק כְּתָמִיד.

  2. בימים האחרונים, בעקבות פרשת השבוע אני חושב על יציאת מצרים.
    יציאת מצרים צרובה לנו עמוק בתודעה היהודית, המון מצוות מעוגנות לזכר יציאת מצרים, ואנו מצווים לזכור אותה כל ימי חיינו.
    ולמה? האם לנצח נהיה עם עבדים משוחרר, האם לא ניתן להתרומם טפח מזכר השיעבוד הזה?
    נראה שאין שום ביטוח, אם לרגע אתה עוזב את האדמה, את זכר היותך שפל, כלום לא יעזור, לא תוכל להתקדם לשום מקום.

  3. מוסיף עוד מחשבה אחת:
    אנו ‏מסכימים מן הסתם שתקופת שלמה המלך הייתה פסגת ההצלחה של היהדות בכל התקופות.
    אז רק אביא פסוק אחד (מרטיט בעיני) שבתוכו נמצא הניגוד ‏העוצמתי שהצפת כאן:
    וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וה׳ אֲהֵבוֹ
    אותו דוד, אותה בת שבע, אותו לשכב. אבל ה׳ אוהב פה משהו, לא סתם אוהב, רץ איתו לפסגות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s