228 – על אמת אחת או לכל אחד אמת משלו

מתוך מכתב:

"אני קורא מדי פעם דברים שלך והדברים מטלטלים. הם חורגים מהסקאלה שאני רגיל אליה ולכן קשה לי מאוד למקם אותם על הרצף של ההבנה הקטנה שלי בתורה. במיוחד לאור העובדה שפעמים רבות אתה כותב בשפה חריפה מאוד.

תחושה מרכזית שמלווה אותה כשאני קורא דברים שלך היא בהלה שאני בכלל לא בכיוון ושאולי חלילה אבדתי. וכיצד אדע באיזה מתודה ודרך ללמוד מבלי שיש לי את הידיעות עצמן?
בכל זאת אני משתדל לחזור אל הדברים שלמדתי גם אם בהפסקות ולנסות לרכוש את החכמה של אריסטו ושל הרמב"ם לפי שיטתך צעד אחר צעד.

אבל במקביל אני לומד תורה בדרך שקבלתי מרבותיי בישיבה, ואני שמח מאוד מלימוד התורה הזה, והתגעגעתי אליו רבות וב"ה זכיתי שהתאפשר לי השנה לחזור לישיבה לצד עבודה שמשלימה לי הכנסה.
אני לומד מהרב שלי עיון וגם שיעורים במחשבה ובקבלה. הוא לא מלמד את הדברים מצד הפילוסופיה אבל הוא מקנה שפה שאני מרגיש שעוזרת לי להיות חי יותר ולהיות רגיש וקשוב יותר.

בגלל שאני מכיר את האזהרות הגדולות שלך בנושא, חשבתי אולי לשלוח לך שיעור מתומלל לדוגמה שתגיד לי את דעתך. השיעורים לא מיועדים להפצה והם נאמרים במסגרת אינטימית מאוד איתנו. הוא מורי ורבי המובהק ובכל זאת הייתי שמח לשמוע את דעתך כי אני מעריך מאוד את דעתך.

מחד קשה לי לשתף מישהו שלא נכח בשיעור מהדברים שנאמרו בשיעור ויועדו לבאי השיעור, ומאידך זה לשם ייעוץ והדרכה בעבודת השם.
אם תוכל להגיד לי את דעתך בנושא השיעור לדוגמה, כי הוא משקף את השפה בה הרב שלי מדבר אני אשמח לשמוע אותה. אם אתה חושב שלא ראוי שאשלח את השיעור גם אשמח לדעת."

עד כאן.
.
.
.
.
מה שכתבתי על זה:

"יש משהו שמאוד קשה לתפוש.
מצד אחד אני לגמרי חושב שלכל אחד יש את זווית הראיה שלו. ואין מעלה לזווית ראייה אחת על אחרת, כי כל אחד הוא בגדר האדם נברא יחידי וכל מטבע שטבע הקב"ה שונה מהאחרות, וכל נפש אחת היא עולם מלא. וכל צדיק יושב עם העטרה שלו. הם אל מתחברים לנפש אחת כמו שכתב המו"נ א' ע"ג בשם אבן צאיג. כי יש סוד שכל אחד הוא הצורה השלמה, הוא אדם במובן המלא השלם כמו אדם הראשון.לפי זה האמת סובייקטיבית, אין אמת אחת, אובייקטיבית, אלא לכל אחד יש את האמת שלו ואין עדיפות לזו על זו.
אני לגמרי רואה כך את הדברים, ועדיין מאמין שיש מציאות אובייקטיבית, מחוץ לתודעה שלי, יש את הבורא שהוא מחוץ לתודעה שלי ומחוץ לסובייקטיביות שלי. הוא אמת אובייקטיבית אבסולוטית אחת. זו אחת הסתירות שנגזרות מהסתירה היסודית בין אלוה מופשט לגמרי לאלוה מנהיג ומשגיח (שכתב המו"נ א' ע"ב). צריך לחיות עם שני צדדי הסתירה בלי שאחד יקטין מחברו.
גם אם אני כותב מאוד חריף ושולל כל סטיה של מילימטר ממה שאני אומר וקובע, אני לא שוכח שכל המוחלטות והאמיתיות והאובייקטיביות, הכל זה רק שלי. וזה לא מבטל מקום של מישהו אחר עם האמת שלו.

.

לכן אני לא אעיר שום הערה לגבי הרב שלך, לא כולם צריכים להיות שכפולים של אותו דבר.
תורה מונחת בקרן זווית וכל הרוצה יבוא ויטול, וכל אחד מניח את תורתו על דוכן בשוק, וכל הרוצה בא ונוטל לפי חפצו. ואין הנחתום מעיד על עיסתו. ואמרו עשה לך רב. הבחירות האלה הן רק של הבוחר, של הנוטל לעצמו ממה שמונח לפניו, גם אם הוא רוצה להיות תלמיד של מישהו, ההחלטה היא רק של התלמיד, הוא העושה את הרב, זה חלק מהיחידות שלו כאדם שנברא יחידי ועומד יחידי מול בוראו.

.

אני יכול רק למכור את העגבניות שלי בשוק, אולי לצעוק שהן טובות, אבל אין לי שום דבר לומר על עגבניות של דוכן אחר.
לפעמים לבעל דוכן בשוק בא רק קונה אחד ביום, ובמקום אחר יש תמיד חמישים קונים בתור. והוא אומר העגבניות שלי לא פחות טובות ממה שיש שם, למה זה כך. הוא לא יכול לדעת, וזה לא קשור אליו ולא תלוי בו, ולא יכולה להיות לו שום דעה על זה. אין לו שום עמדה לומר ביקורת כלשהי על העגבניות של דוכן אחר, אין שום סיבה שיעשה כך, אין לו רשות לעשות כך, זה סתם פטפוטים או לשון הרע. מה אכפת לו אם הם קונים במקום אחר עגבניות מקולקלות שיעשו להם כאב בטן, הוא לא רופא שאחראי על בריאות הציבור. אם כל אחד יקום ויאמר על תורתו של השני זה פרי ביאושים שקרים תפלים ורעים, כולם יצעקו כך על כולם וזה לא יועיל לשום דבר. העיקר הוא לדעת מה האחריות שלי ומה לא, אין לי שום אחריות להתריע לאנשים מפני רבנים שלדעתי לא טובים בשבילם, אין לי גם שום כלים לעשות את זה, אני יודע רק את תורתי שלי, לא תורה של אחרים, אני לא אבא של האנשים. למה שאחשוב שאני יודע יותר טוב מהם מה טוב בשבילם. העבודה של מוכר נגמרה במה שהוא הניח את העגבניות שלו על הדוכן. מה הקונים עושים זה עניין שלהם, והוא לא יכול לדעת ובטח לא להשפיע, וגם לא לנקוט עמדה כלשהי. מי יכול להבטיח לו שאם היו קונים ממנו היה להם סלט יותר טעים. עובדה שהם לא באים אליו. המוכר יכול רק לשתוק ולקבל.
.

.
אם תשלח לי משהו לראות אשמח, רק מתוך סקרנות, ואולי אחכים מזה, אבל לא אומר על זה שום דבר. גם ציונים חיוביים מי אני שאחלק לאחרים. אני לא עומד על איזה פודיום גבוה שמשם אני יכול לחלק ציונים, גם לא לטובה. כך שגם אם אני לא משבח זה לא אומר שאני לא אוהב את זה. כלומר האם זה טוב לך בכלל אין לי דעה, אבל יש לי דעה אולי אני אהיה תלמיד של זה בעצמי, וגם שם, אם אני אוהב את זה בשביל להחכים מזה בעצמי, אני לא מודיע לאחרים שזה טוב, לא ממליץ, כי הם צריכים להחליט לבד מה לדעתם הוא טוב.
יש שכתבו לי שנראה שאני פועל בחלל משלי, ולא מתייחס מטוב ועד רע לאחרים שעוסקים בזמננו באותן שאלות, וכאילו זו התנשאות או משהו דומה. אני כן קורא הרבה אנשים בני זמננו שכותבים על הרבה נושאים ובכלל זה יהדות ותורה והלכה וקבלה. וחלק מזה אני מאוד אוהב ולומד מהם. אבל זה עניין אישי שלי, אין לי מה לומר לאחרים את ההעדפות שלי. יש למשל בפייסבוק דפים שאומרים זה שיר נפלא, אתם חייבים לשמוע, בטוח תהנו. אני לא מבין את זה, לכל אחד יש טעם אחר, תנו לי למצוא לבד מה אני אוהב.

.
אם כבר יש לי חשק לשתף דברים כאלה, אני עושה את זה בפייסבוק, כי שם זה משהו לא מחייב, של רגע, אישי, אף אחד לא לוקח ברצינות. וגם שם, זה בהערות על דפים של אחרים, לא בדף משלי, כי דף שלי זה שוב מחייב, כאילו אני באמת עומד מאחרי הדעה שהבעתי."

.

.

למשל:

משפט א':

אני מציע קריאה במקורות היהודיים לפיה האל אינו גוף.

(אפשר גם להוסיף: ושלא כקריאתו של פרופ' קויפמן שלדעתו בזמן המקרא האל היהודי היה בעל גוף)

.

משפט ב':

אין שום צד ספק כלל שהאל אינו גוף, זה מוחלט לגמרי מכל צד ובחינה, אין שום צד או בחינה אחרת בשום אופן, חלילה.

בלי וודאות מוחלטת בזה, אין כלל פירוש למושג "אל". אל חומרי זה כמו מים יבשים. מי שמדבר על אל בעל גוף מדבר באמת על פסיל חרס שעובדים אותו.

.

שני המשפטים אינם שתי דרגות חוזק של אותה אמירה. אלא הם שתי אמירות שונות לגמרי.

לכן לפעמים אני נוקט לשון שנשמעת קיצונית, במיוחד על רקע הלשון האקדמית שלרוב רק "מציעה" בנימוס וענווה, ולא מתיימרת לקבוע מסמרות. כי זו האמירה, אם ארכך זו תהיה אמירה אחרת. כלומר באמת אני רק מציע, מי אני לקבוע מסמרות. אבל אני מציע אמירה x, ואם אנסח אותה כהצעה היא תהפוך לאמירה y, שאותה לא רציתי כלל הציע.

.

כל זה לקטנים כמונו.

ראיתי במאמר אקדמי שכתב שהרלב"ג מציע שכך וכך. זה קומם אותי, הרלב"ג לא מציע, הרלב"ג אומר שזה ככה.

בתלמוד יש ויכוחים שנגמרו במוות בגלל הקפידא ההדדית, ואחר כך עלה עשן מהקברות שלהם שהיו סמוכים. הם לא רק "הציעו".

.

החזון איש אמר שגם בפלפול למדני לא הלכתי, אין לומר שום צד סברא שלא היית מוכן לפסוק מכוחו הלכה למעשה על אחריותך להתיר אשת איש. כלומר אל תציע הצעות, תחשוב טוב, תגיע לדעה ברורה ומגובשת שנראית בעיניך ברורה לגמרי, ואז תאמר שזה כך. או שתשתוק. תורה זה לא משחק.

בתוך עצמך אתה צריך להיות בטוח מול עצמך, אחרת אתה לא בר דעת, רק בר הצעות. אבל מול אחרים אולי הם חכמים ממני, וכמו שילד לא יכול לרדת לסוף דעתו של מבוגר, ולא לתפוש שהוא לא יכול, כך כל כמה שאתאמץ הם רק יגחכו  כמה אני לא מודע לקטנות שכלי וגודל טעותי. ואפשר שכל אחד בעולם.חכם יותר ממני עד כדי שאינני יכול לתפוש את זה. מול כל האחרים, לא רק מול גדולי החכמים הידועים, אין שום בטחון שאני יותר צודק מהם. אבל בתוך עולמי הפנימי אני בטוח לחלוטין, ולכן זה מה שאני אומר.

.

.

מו"נ בהקדמה לחלק ג':

"אבל הורני הכתוב בספרי הנבואה ודברי החכמים, עם מה שאצלי מן ההקדמות עיוניות, שהענין כן בלא ספק, ואפשר שיהיה הענין חלופו ותהי הכונה דבר אחר."

אם זה "בלא ספק", איך יתכן שאפשר שיהיה העניין חלופו?

אלא בתוך עולמי, מול עצמי, אין ספק. וזו אמירתי.

אבל מול אחרים, אולי הם חכמים ממני והאמת כדבריהם. או לפחות זווית הראיה שלהם יש לה תוקף לא פחות משלי, כי האמת האלוהית רחבה מכל כלי של אדם יחיד.

.

.

====================

.

.

.

.

מכתב אחר שכתבתי על זה, מלפני כמה זמן. לא העליתי אותו כי לא חשבתי שזה נושא חשוב או מעניין, אבל כיוון שאת המכתב הנוכחי העליתי, כי הוא נכתב למישהו יקר ונכתב ממקום יותר פנימי, אני מצרף בהזדמנות גם את המכתב ההוא:
.
.
"הבעת דעה על שאלה כמו זו (באותו מכתב מסויים שאלו מה דעתי על הרב מיקי אברהם שליט"א, פרופ' יהודה ליבס, והפרופ' ישעיהו ליבוביץ'), לא יכולה להיות דעה אודות חכמתו של אותו אדם. נניח שאתן לו "ציון גבוה", יש אחרים שסבורים להיפך, ואין שום דרך להכריע אובייקטיבית מי יותר צודק. וכן להיפך, אם מישהו לדעתי טועה מרה, יש אחרים שסבורים שדבריו מאירים ואמיתיים ואין שום דרך להכריע בזה.

.

כיוון שאין לפי מה להכריע, אמירות של ציון כלשהו על אדם כלשהו בהגדרה אין להן תוקף.

.

למשל אם אני אומר שחצילים זה לא טעים, לעומת הקישואים שהם מעדן, הרי אם מישהו יאמר להיפך אין לפי מה להכריע. לכן זו לא יכולה להיות אמירה בעלת תוקף כלשהו על החצילים, אלא זו רק אמירה על עצמי. אני מספר על עצמי שאני אדם כזה שלא אוהב חצילים. אבל החצילים מצד עצמם עומדים במקומם, הם לא תלויים בדעות כמו אלה, לא שלי ולא של אחרים.

.

.

למשל מבקר סרטים כותב על סרט מסויים שהוא לא טוב. אחרים יסברו אחרת ואין לפי מה להכריע, לכן זו אמירה רק על המבקר עצמו, שהוא אדם כזה שיש לו טעם שאוהב סרטים כאלה ושונא אחרים.

יש שתי סיבות למה לקרוא מאמרי ביקורת.

האחת היא שהוא מנתח את הסרט באופן מקצועי ומיומן יותר ממני, והניתוח שלו יכול לשכנע אותי ולנמק לי את מה שאני מרגיש כלפי הסרט, או שהניתוח שלו יכול לדייק לי את המקומות שבהם אני חולק על המבקר הזה, ולנמק לעצמי באופן טוב יותר למה אני דווקא נוקט עמדה שונה מהמבקר לגבי הסרט הזה.

.

.

סיבה אחרת היא שהמבקר הוא ממובילי דעת קהל באותו קהל שאני רוצה להשתייך אליו, והוא מסמן לי מה המאפיינים של העדר שאני רוצה להיות אחד מראשי הבקר שבו. "אנחנו" מוגדרים כאלה שהטעם שלנו בסרטים הוא כזה וכזה. אני רוצה להשתייך ל"אנחנו" הזה ולכן טעמי בסרטים הוא כמו שכותב המבקר.

להיות "אינטלקטואל" זה בעצם כמו לציית להגדרות של מלכת הכיתה שבנתה פוזה כלשהי, שקובעת מי מקובל ומי דחוי בחברה. והמבקר לפעמים הוא השופר של זה. גם בזרמים דתיים יש דינמיקה כזו. אם יש לי משקפיים עם מסגרת פלסטיק עבה כמו שהיה לבגין, ולא מסגרת מתכת דקה, אני נכלל בין יראי השמיים המסורים לתורה שסברתם בלימוד יש לה משנה תוקף.

.

.

הקשבה היא רק אם אני מוכן באמת לסכן את העמדות שלי. אני באמת מקשיב לזולת רק אם אני מכבד את מה שהוא אומר עד כדי כך שמבחינתי האפשרות פתוחה וריאלית שהוא ישכנע אותי. אם הוא שכנע אותי הרי הרווחתי שיצאתי מהדעות הלא נכונות שהיו לי מקודם וזכיתי לקבל את הדעות הנכונות שהוא לימד אותי. אם הוא לא שכנע אותי, הדעות שלי יצאו מחוזקות מהסכנה שהן הועמדו בה, והן כעת מחודדות ובהירות יותר.

זו מלחמתה של תורה, שני תלמידי חכמים שמתווכחים משולים לאוחזים בחרב ובמגן שנלחמים זה עם זה מלחמה לחיים ולמוות. הם שונאים זה לזה בשעת המלחמה כי כל אחד חווה שאם יצליחו לעקור אותו מהדעות שלו (וזו אפשרות ממשית), זה כאילו הרגו אותו. הדעות שלו הן הזהות שלו, המייחד אותו, הן תחושת הערך העצמי שלו. אבל בסוף כשמבינים שבכל מקרה יש רווח, והאמת יוצאת נשכרת, והסיכון של הבועה האגוצנטרית שלי הוא צמיחה, הם חוזרים להיות אוהבים זה לזה.

.

.

מבקר סרטים לא מקשיב באמת לדעה של הסרט שהוא פוסל, אין אפשרות שזווית ההסתכלות של במאי הסרט באמת תשנה אותו ואת דעותיו על קולנוע ואת הטעם שלו, ותסכן את תחושת הזהות שלו. אם הוא סבור שהוא אומר משהו על הסרטים עצמם ולא רק אמירה על עצמו מה הטעם שלו, במיוחד אחרי שלא באמת הקשיב, זו יהירות עצומה. מי הוא שיחלק לאחרים ציונים לטוב הוא לרעה. במה הוא עליון עליהם?

.

.

הפניות האלה התרבו אחרי שכתבתי דברי ביקורת חריפים כלפי הרב קוק. ברור שכתבתי רק כאמירה עלי, למי שמתעניין בי. לא אמרתי שום דבר על הרב קוק. וזה אפילו מצחיק, היפער הפרעוש את פיו על כוכב בשמיים?
זה נכון לגבי כל אדם שאכתוב עליו, לא רק גדול בלתי נתפש כמו הרב קוק.

כמו שכתבה רחל המשוררת: "רק על עצמי לספר ידעתי, צר עולמי כעולם נמלה".

הרבה כתבו לי שלדעתם הרב קוק ואני אומרים אותו הדבר. אפשר למצוא כמעט על כל אמירה שלי משהו דומה בכתבי הרב קוק. הרגשתי שבניסיון שלי לומר את עצמי, את הדעות שלי, כשלתי בהסברה. לכן הבהרתי מה אצלי הוא כזה שכעמדה יסודית עקרונית מנוגד לעמדת הרב קוק (כמו שאני מבין אותה, וכמובן יש פרשנויות שונות וגם כלפי זה אין מקום לחלק ציונים). רק כדי לומר את המסר שלי, לא כדי לומר משהו על הרב קוק.

.

.

כשאני סבור שויכוח עם מישהו יהיה ויכוח פורה, כלומר שהוא טומן בחובו סיכוי ריאלי שאשתכנע שהוא צודק, או שאבין יותר טוב את העמדה שלי, ולמה אני סובר לא כמוהו. או שבהבעת הביקורת שלי עליו אני משתף בדעות שלי שיותר קל לי לנסח אותן על דרך שלילת דעות אחרות, אז אני לרוב עושה את הויכוח הזה. עד כמה שיש לי כח ועניין.

(במורה נבוכים ביקר בחריפות את דעת כת המדברים, ואת דעת אריסטו (שהיא באמת הפרשנות של אבן רושד באריסטו), וזה כי שלילת דעת אחרים הייתה במקרה המסוים ההוא כלי ההסברה היעיל ביותר  ללמד את הדעה של עצמו. הוא לא באמת עסק בדיבור עליהם. מלבד כל מה שכתבתי, אחרי שלרמב"ם יש את האמת שלו ודברים אחרים לפי ראייתו שלו הם טעות וחושך,  אין טעם לגרש את החושך במקלות ולייבש את ים הטעויות בכפית. נניח שהוא יצליח להוכיח שהמדברים טעו, יש עוד מליון כתות טועות בכל דרך אפשרית. אלא הרמב"ם עסק בזה רק ככלי להסביר את מה שהוא בא לומר ולא כאמירה על המדברים מצד עצמם. וכן בכל מחלוקותיו וביקורתו, וכן דרך כל חכם אמיתי)

.

אם זה לא דיון פורה, אין לי שום עניין כלל לשבת על האולימפוס של מי שמחלק ציונים ולומר על אנשים זה טוב וזה לא טוב. זה יוהרה וזה לא פורה וזה גם מאוד משעמם, מביך, וגם מכביד כי זה מצריך שאקרא דברים של אחרים גם אם לא בוער בי צמא עז לדעת מה דעתם בנושא מסויים.

.

.

יש לי נטייה להשיב למי שפונה אלי, אבל להשיב על שאלות כמו מה דעתי על חכם פלוני, זה גורם לי שממון וצער ומצוקה. יש חכמים שמעניין אותי לקרוא אותם ויש כאלה שפחות, אבל זה טעם אישי לגמרי, וזו שאלה אישית, ואני לא מעוניין לשתף בזה כמו שאני לא מעוניין לשתף בטעם המוזיקלי שלי את מי שהוא לא ממעגל הידידים האישי. לכן אני כותב כאן פעם אחת את התשובה לכל השאלות מסוג זה, וכל פעם שישאלו אפנה את השואל לרשימה הזו, ולא אצטרך להתמודד עם זה מחדש."

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 228 - על אמת אחת או לכל אחד אמת משלו. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s