225ה – בעניין אסטרולוגיה, הליכה לפני ה' ותמימות, ומפתחות להבנת חכמת הקבלה.

מתוך מכתב

לגבי השאלה האם יש ממש באסטרולוגיה, לא רק לגבי עתידות אלא בכלל, כמובן שלא יכולה להיות לי דעה. מניין לי מה קורה בשמיים מבחינה רוחנית, לא אני ולא אף אחד בדורות האחרונים יש לו יכולת לראות בעיני הרוח העצמיות שלו דברים כאלה. מי שאומר שיש לו יכולת בעצמו לחזות בעניינים אלה הוא בלי שום צד ספק שבעולם שרלטן. אולי הוא איש אמת ואיש טוב, והוא חושב שזה אמת, אבל הוא הוזה ושוגה.

.
.
.

מה שיש לנו הוא דברי הקדמונים שהבינו בזה, ואנו יכולים ללמוד מה שהם כתבו.
.
הרמב"ם כתב תשובה שנקראת ""אגרת אל חכמי מונטפשליר על גזירת הכוכבים" (יש מקומות שקראו לה: "איגרת לחכמי קהל עיר מארשילייא על ענייני אצטגנינות ומזל".
זה לשונו שם:
"הבנתי מזאת השאלה, ואף על פי שענפיה מרובים, וכל אותם שריגים אילן אחד הוא עיקרם, והוא דברי הוברי שמים החוזים בכוכבים. והדבר ידוע כי לא הגיע עדיין לידכם החיבור אשר חיברנו במשפטי התורה, שקראתיו "משנה תורה". שאלו הגיע אליכם, מיד הייתם יודעים דעתי בכל אותם הדברים ששאלתם. שהרי ביארנו כל זה העניין בהלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, וכמדומה לי שיגיע לידכם קודם כתב תשובה זו. שכבר פשט באי סקילי"א [=סיציליה] כמו שפשט במזרח ובמערב ובתימן. ועל כל פנים צריך אני להשיב לבאר לכם.
דעו רבותי, שאין ראוי לו לאדם להאמין אלא באחד משלשה דברים.
הראשון דבר שתהיה עליו ראיה ברורה מדעתו של אדם כגון חכמת החשבון, וגימטריאות, ותקופות.
והשני דבר שישיגנו האדם באחד מהחמש הרגשות, כגון שידע ויראה שזה שחור וזה אדום וכיוצא בזה בראית עינו. או שיטעום שזה מר וזה מתוק. או שימשש שזה חם וזה קר. או שישמע שזה קול צלול וזה קול הברה. או שיריח שזה ריח באוש וזה ריח ערב וכיוצא באלו.
והשלישי דבר שיקבל אותו האדם מן הנביאים ע"ה ומן הצדיקים.

.

וצריך האדם, שהוא בעל דעה, לחלק בדעתו גם במחשבתו כל הדברים שהוא מאמין בהם, ויאמר:
שזה האמנתי בו מפני הקבלה, וזה האמנתי בו מפני ההרגשה, וזה האמנתי בו מפני הדעה.
אבל מי שיאמין בדבר אחד שאינו משלושת המינים האלה, עליו נאמר "פתי יאמין לכל דבר" [משלי יד,טו].

.

וכן צריכים אתם לידע, שכבר חיברו הטיפשים אלפי ספרים, וכמה אנשים גדולים בשנים – לא בחכמה – איבדו כל ימיהם בלמידת אותם ספרים, ודימו שאותם ההבלים הם חכמות גדולות, ועלה על ליבם שהם חכמים גדולים, מפני שידעו החכמות ההן.
שהדבר שטועים בו רוב העולם, או הכל, מלבד אנשים יחידים, השרידים אשר יי' קורא, הוא דבר שאני מודיע לכם, והוא החולי הגדול והרעה החולה: שכל הדברים שימצאו כתובים בספרים, יעלה על לבו בתחילה שהם אמת. וכל שכן אם יהיו הספרים קדמונים.
ואם התעסקו אנשים רבים באותם ספרים, ונשאו ונתנו בהם, מיד יקפוץ דעתו של נמהר לומר שאלו דברי חכמה. ויאמר בלבו: וכי לשקר עשה עט סופרים, ובחינם נשאו ונתנו אלו באלה הדברים?!

.

וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם. ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים. ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו.

.

דעו רבותיי, שאני חיפשתי בדברים אלו הרבה, ותחילת לימודי הייתה חכמה שקוראים אותה "גזרת משפטי הכוכבים", כלומר שידע ממנה האדם מה עתיד להיות בעולם או במדינה, או מה יארע לאיש זה כל ימיו. וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה.
כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי, אשר העתיקו אותו משאר לשונות, עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו וירדתי עד סוף דעתו.
ומאותם הספרים נתברר לי טעם כל המצות שיעלה על לב כל אדם שאינם דברים שיש להם טעם אלא גזרת הכתוב.
וכבר יש לי חבור גדול בעניין זה בלשון ערבי בראיות ברורות על כל מצווה ומצווה. ולא לכך הוצרכנו עתה, ואני חוזר לעניין שאלתכם.

.

דעו רבותיי שכל אותם דברים של גזירת הכוכבים, שהם אומרים יארע כך ולא יארע כך, ומולדו של אדם ימשוך אותו שיהיה כך ויארע לו כך ולא יארע לו כך – כל אותם הדברים אינם דברי חכמה כלל וטיפשות הם.
וראיות ברורות יש לי שאין בהן דופי לבטל כל עיקרי אותם הדברים.

.

ומעולם לא נתעסק בעניין זה, ולא חבר בו ספר אחד מחכמי יון, שהם חכמים ודאי.
ולא חברו אותם החיבורים כולם, ולא עשו אותו הטעות, שקראו אותה 'חכמה', כי אם חכמי הכשדים והכלדיים והמצריים והכנעניים, וזו הייתה אמונתם ודתם באותן הימים.

אבל חכמי יון, והם הפילוסופים שחיברו בחכמות ונתעסקו בכל מיני מדע, מהתלים ושוחקים ומעליבים את אלו הארבע אומות שאמרתי לכם, ועורכים ראיות לבטל כל דבריהם, שורש וענף.

וגם חכמי פרס הכירו והבינו שכל אותן החכמות שעשו הכשדים והכלדיים והמצרים והכנענים הם שקר וכזב.

ואל תדמו בנפשכם שאותם הדברים [שאמרו חכמי הכשדים] אין שום ראיה להם, ולפיכך לא נאמין בהם, אלא ראיות ברורות ונכוחות שאין בהם דופי יש לי לבטל כל אותם דברים. ולא ידבק בהם כי אם פתי שיאמין לכל דבר או מי שירצה לרמות אחרים."

עד כאן לשון אגרת הרמב"ם.

.
.

הרמב"ם הכיר את כתבי רבי אברהם אבן עזרא, ודבריו כאן מכוונים גם עליו, רק שלא הזכירו בשמו מפני כבודו.
.
.
.
בהלכות עבודה זרה י"א ח'-ט' כתב הרמב"ם:
"איזהו מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב יום פלוני רע יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני.

אסור לעונן אף על פי שלא עשה מעשה אלא הודיע אותן הכזבים שהכסילים מדמין שהן דברי אמת ודברי חכמים, וכל העושה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה שנאמר לא תעוננו"
.
לעונן אין לזה קשר לעננים, אלא הוא מלשון עונה, שהוא אומר שעונה זו מתאימה. הם קובעים את הזמן המתאים לפעולה מסויימת לפי אצטגנינות, כלומר מפות כוכבים. ולכן זה נקראה הוברי שמיים.

אם מישהו לא רוצה לדעת את העתיד, ולא עוסק בזה כדי לדעת מתי לעשות פעולה, אלא רק רוצה להכיר את כוחות הנפש שלו, עדיין זה אסור. כי להלכה לא משנה איזו פעולה עושים מכח המפות הכוכבים. כל פעולה שהיא, אם נעשתה לפי מפות הכוכבים היא איבסור לאו מהתורה. אם תלמד את זה כדי להכיר את כוחות הנפש שלך, בהכרח יגיע רגע שההתנהגות שלך תושפע מזה. לדוגמה שטחית, נניח שלפי הכוכבים יוצא שיש לך אופי חלש ואתה לא יכול לומר לא. זה רק הכרה של הנפש ולא משהו אחר. אבל אם מישהו יציע לך משהו שלילי, ונניח שבאמת אתה לא יוד עלסרב ומטבעך היית מסכים, כעת אחרי שלמדת את כוחות הנפש שלך אתה תאמר לו "לא!". אפילו אם באמת צריך לומר "לא!", ובאמת תיקנת כח נפש ועשית אותו יותר בריא, בכל אופן עשית פעולה לפי מפות כוכבים וזה איסור לאו מהתורה.
.
.
.
אני התעניינתי בנושא. הרבה אנשים הולכים לאסטרולוג רציני, אולי אצלנו מי שמעיד על עצמו שהוא "לפי היהדות", אחרי שהם יוצאים עם חוות דעת של חמש עשרה עמודים שמנתחת את כל חייהם, הם אומרים, הנה, ברור, יש כאן כל כך הרבנה ניתוחים אמיתיים על הנפש שלי והאישיות שלי, איך האסטרולוג היה יכול להכיר אותי כל כל מדוייק וכל כך עמוק.
.

(אגב, אין דבר כזה אסטרולוגיה לפי היהדות. אין שום ידע אסטרולוגי שנשמר במסורת היהודית. אבן עזרא לקח מאותם מקורות שלקחו בכל העמים האחרים. ובקבלה אין אסטרולוגיה, מי שחושב שזה מה שכתוב בספרי קבלה כשהם מדברים על כוכבי הלכת ותכונותיהם והשפעותיהם, פשוט לא מבין בכלל מה הוא קורא. ספרי קבלה לא ניתנו לקריאה פשטנית. אסור לקרוא אותם פשטני. יוצא שקוראים על שחור שהוא לבן ולהיפך, וככה בכל נושא אם קוראים בלי לדעת את הנמשל והסוד. יש דרך במסורת חכמי הקבלה ללמוד בלי לחפש הבנה של הנמשל, אבל אז לא מוציאים שום דבר מספרי הקבלה, לא אסטרולוגיה ולא שום דבר, אומרים אנחנו לא מבינים ונשארים צמודים רק למילים לפי טכניקה מסויימת בלי הבנות כלל. הרבה מהמקובלים בקהילות המזרח היו על דרך זו. ויש שלומדים על דרך הבנה, ואז הם מבינים שמדובר על משהו אחר לגמרי. אין שום יסוד לשום צורה כלשהי של אסטרולוגיה מספרי קבלה.)
.

עשו על זה הרבה מחקרים בסטנדרט מדעי, עם פיקוח וחזרה על הניסוי וכו'. בחרו למשל חמישים אסטרולוגים שנחשבים בכירים ומוכרים. היו למשל מאה אנשים שכל אחד מהם מסר את המפה שלו לכל האסטרולוגים וקיבל חוות דעת מכולם. והיו עוד מאה אחרים שמסרו גם הם את המפה שלהם לאותם עשרה אסטרולגים, רק ששיקרו, מי שנולד באוגוסט סיפר שנולד במרץ.
האסטרולוגים נתנו חוות דעת שונות לגמרי זה מזה, הרבה פעמים סותרות לגמרי. על כל אחת מהן האנשים אמרו זה מדבר עלי כל כך מדוייק. וגם מי שמסר נתונים שקריים אמר באותה מידה שחוות הדעת היתה כל כך מדוייקת ממש כאילו האסטרולוג מכיר אוטתו ואת כל סודות עולמו הפנימי ומה שקורה בנפשו עד הסוף.
עובדה שבכל דת שהיא, וגם בדתות מופרכות לגמרי, כל מיני אמונות טפלות לגמרי, יש מנהיג דתי שעושה ניסים. ויש קהל גדול שאומר ראיתי בעיניים שלי את המופתים שלו. סבתא שלי גדלה בעיר העתיקה ואמרה שהיתה אשה ערבייה שהיה ידוע לכולם שכל מה שהיא אומרת מתקיים, וסבתא שלי ראתה את זה בעצמה וכל השכונה ידעה בלי ספק.
.
.

זה עניין פסיכולוגי ידוע. אם אומר לך כעת משהו בדוי לגמרי, שסתם המצאתי כרגע, שאתה אדם מורכב, יש לך צדדים שונים באישיות. ביסודך אתה אדם טוב, אבל יש לך גם קווים מסויימים של אכזריות בטבע שלך. היו מקרים רבים שרצית לעזור ולמעשה לא עזרת ואחר כך הצטערת על זה.  אתה תרגיש הנה אני קורא אותך מבפנים, מכיר אותך באמת. כל אדם ירגיש ככה מול טקסטים כאלה.
ויש מקרים כגון שבטיסה היו שני אנשים שאיבדו הכרה, ומישהו אמר לנוסעים שיש הרעלת מזון. וכל הנוסעים פיתחו תסמינים של הרעלת מזון, ממש דברים דרמטיים שמשנים את הבידוקת הרפואיות, והתברר שהכל הוא היסטריה המונית ואל היה שום דבר. יש בלי סוף דברים מהסוג הזה. יש אנשים שנשבעים שראו בעינים צלחות מעופפות ויכולים לפרט. ויש מקרים שעשרים אנשים בטיול כולם אומרים שראו פתאום את הצלחות המעופפות ומספרים אותו סיפור, איך יצאו משם אנשים ירוקים וחטפו ועשו ניסויים וכו' וכו'. ולפעמים אחד מספר פרט מסויים, למשל שהיה שם חייזר אחד יותר גבוה מהאחרים ואחת מאזניו קטועה, ומישהו אחר גם מספר את זה, וידוע שהם לא דיברו ביניהם על זה. יש משפטים שעדי ראיה מספרים סיפורים על מה שראו, והם ממש בחווייה שהם ראו את זה. במשטרה ובבתי המשפט מכירים את התופעות האלה ומנסים להתמודד איתן. יש הרבה מאוד חבדניקים שמספרים שהם בעצמם שלחו מכתב לרבי והוא ענה להם על ידי פתיחת ספר וזה היה לגמרי מדוייק ונוגע לשאלה. ויש סיפורים על מופתים של הרב ש"ך. ואני מאמין להם, רואים שהם לא שקרנים. והרי כל אחד מהם אמר על המופתים של השני שזה שטויות גמורות. אז אם אקבל שהמופתים יש בהם עדות אמיתית תהיה כאן סתירה.
.
.

יש בלי סוף תופעות כאלה. בכל מיני מקומות ומצבים. נפש האדם עמוקה מאוד ואנחנו לא באמת מכירים ומבינים אותה.
.
.

לכן אם אנשים אומרים שהם ראו מנסיונם שהקריאות האסטרולוגיות מדוייקות, אני לא מקבל את זה כהוכחה לשום דבר.
.
.

כוחות הנפש שמושכים אדם להתעסק באסטרולוגיה הם מהצד הרע, בלי ספק. אין בזה שום צד של טוב. גם אם מדובר רק להכיר את הנפש שלי. כי הנפש, החיים, זה נחל זורם, זה אש בוערת, זה משתנה כל הזמן. אני צריך כל רגע ורגע לבחור מחדש ולהכיר את עצמי מחדש. זה מאוד קשה. ברגע שיש תבניות, ידע שהוא כאילו מאורגן ומסודר ואובייקטיבי, זה מיקל, כאילו יש שליטה, יש סדר, יש יציבות. החיפוש הזה שיהיה קל, הוא לגמרי סותר את החיים. המסגרות המקובעות הן ההיפך מהחיים. אם בניתי תמונה על הנפש שלי, שיש בה יסודות כאל הוכוחות כאלה וכו', קיבעתי לתבניות דבר שהוא חי ותמיד משתנה, שהוא סנה בוער באש. התבניות האלה הן מיטת סדום לנפש. הקיבוע לתבניות יוצר אשליה של שליטה ויציבות. האדם מפסיק להתמסר לחיים, למציאות, ללכת לפני ה', ונעשה כאילו הוא יודע והוא שולט, זה יציאה מהחיים, מהאנושיות, מהטבע, מהמציאות, מהאלוהות. בסופו של דבר אדם כזה נעשה חי בבועה והוא לא נגיש רגשית. כי הוא מכיר ויודע, אני ממזל כזה, התכונות שלי ככה, הוא לא חופשי, לא חי, לא מגיב באמיתיות למצבים משתנים בתגובות משתנות, לא נוגע באדם אחר במגע אמיתי. אלה כוחות הנפש שגורמים להמון לנהור בעוצמה כל כך גדולה אחרי האסטרולוגיה. לכן הרמב"ם נלחם בה כל כך, בגלל שזה מפרנס ומזין ומשליט את כוחות הנפש האלה.

.

מצד העניין עצמו, הרמב"ם סובר שהכוחות בעולם מגיעים באמצעות הכוכבים ולכן יש ההתאמה בין תנועות הכוכבים להשפעה שבטבע. הוא כתב במו"נ ב' י"ב על השפע שמושפע לעולם, ושהוא דרך הכוכבים, דהיינו הגלגלים, וכתב על זה: "ומהנה נכנס למשפטי הכוכבים".
הכוונה שבאמת יש במציאות שייכות בין תנועות הגלגלים לאופני השפעת השפע בעולם, וממילא גם בנפש. אבל החכמה הזו אבדה מאיתנו. כמ"ש במו"נ ב' י"א:
"אך כאשר אבדו טובותינו רשעי האומות הסכלות ואבדו חכמותינו וחיבורינו והמיתו חכמינו עד ששבנו סכלים כמו שיעדנו רע בעונותינו ואמר; "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר""
ועי' גם שם א' ע"א.

.

החכמים האמיתיים, כמו אברהם אבינו שעסק באצטגנינות, ידעו גם מצד כוחות הנפש לא להימשך אחרי זה מצד הפחד והרצון להחליף את המקום של אלוהים ולשלוט במקומו ולא ללכת אחריו בתמימות. אבל כל זה אבד. לא מספיק לדעת שיש קשר בין תנועות הכוכבים לשפע. צריך לדעת בדיוק את פרטי הקשר הזה, ובהשגה נכונה מאוד גבוהה שבה זה לא עוקר את האדם מללכת בתמימות אחרי ה' ולהשאיר את נפשו חופשייה מכל תבניות ושרטוטים ודברים מקובעים וכו'.
כל האסטרולוגיה שיש היום, כלומר בזמן הרמב"ם, וכ"ש אצלנו, הפרטים איך בדיוק מתנהל הקשר בין הכוכבים לכוחות של המציאות מהן מפות הכוכבים המדוייקות, איך לקרוא אותן נכון, כל זה בדוי לגמרי. שקר גמור. והכל הוא תנועה של כוחות נפש רעים, שהם מיסוד העבודה זרה.
.
.
זו עמדת הרמב"ם. לענ"ד בוודאי כך העיקר. האבן עזרא לא שקול כלל כנגד הרמב"ם לקביעת הלכה או דעה, כך מקובל באופן חד לגמרי בעולם ההלכה וביהדות, למרות שכמובן יש כבוד עצום לגדולת האבן עזרא. אני גם מרגיש כבוד עצום לרב גוסטמן מירושלים שעוד היה חי בזמני וזכיתי לראות אותו, והוא מבחינתי גבוה ממני כמו כוכב בשמיים ביחס לפרעוש ואין לי יכולת כלל להעריך את מדרגת גדולתו, ועדיין לא אומר שהוא בגלל זה יכול להיות חולק על הרמב"ם לרבים, אז גם האבן עזרא עם כל גדולתו כך. לפי השולחן ערוך כל פוסק שבעולם כשעומד נגד הרמב"ם אז הלכה כהרמב"ם, ורק אם הרא"ש שהוא סיכום תורת כל בעלי התוספות, וביחד איתו הרי"ף שהיה גדול חכמי ספרד והוא גם סיכום כל תורת הגאונים, אם שניהם ביחד מצטרפים לפסוק נגד הרמב"ם, זה המקרה היחיד שפוסקים נגד הרמב"ם. הרמ"א לא חלק על הכלל הזה, הוא רק הביא שבקהילות אשכנז יש להם מנהג קדום משלהם, עוד מלפני הרמב"ם, ושום רוח שבעולם לא תזיז אותם ממנהגם ומסורתם וקבלתם. ולפעמים לא ידוע מבטן מי יצא מנהג אשכנז, וזה לא חשוב, כי זה נפסק לא בגלל נימוקים הלכתיים של גדלות בהבנת סוגיא, אלא מכח המנהג הקדום ותו לא.

.

(אני כותב את כל זה, כי התחדש מנהג שמוצאים משהו בספר כלשהו, והספר מצד עצמו הוא חשוב מאוד ומחברו גדול עצום, ואז קובעים לרבים כעמדת היהדות לפי הספר הזה. אם אדם למד בעצמו סוגיא והגיע למסקנה שאצלו היא בהירה, אז לעצמו הוא מכריע כמו מסקנתו גם נגד השולחן ערוך, אבל זה לא אומר שכך יהיה הפסק הקובע לציבור, שכך היא עמדת ההלכה או עמדת היהדות, אלא אם כל הציבור בחר מרצונו ללכת אחרי זה.

אבל רק מכח שמצאנו משהו בספר חשוב כלשהו, אסור בשום אופן להכריע מכח כזה. בתנורו של עכנאי יצאה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר בני שהלכה כמותו בכל מקום. וחכמים לא קיבלו את דברי הבת קול, ואמרו לא בשמיים היא, וההלכה נקבעת לפי רוב החכמים. אם מישהו יכריע שתנורו של עכנאי דינו כמו רבי אליעזר, לא מכח שעיונו שלו הראה לו כן, אלא מכח סמכותו של רבי אליעזר, הוא עושה נגד ההלכה באופן מוחלט ודינו ממש כמו מדליק אש בשבת. כשיש הכרעת הלכה לא אומרים שאפשר לסמוך על יחיד. יש כללי הלכה ברורים מתי מותר לומר שבשעת הדחק אפשר לסמוך על יחיד. זה אחד מאופני ההכרעה ההלכתית במחלוקת, לפעמים הכרעת ההלכה שדברי היחיד נדחים לגמרי, ולפעמים ההלכה היא שלא עושים כמוה אבל בשעת הדחק אפשר לסמוך עליו. זה לא קשור לגדולת היחיד שאותו דוחים, גם אם הוא רבי אליעזר ההכרעה נגדו ואסור לסמוך עליו גם לא בשעת הדחק.

ההלכה נקבעת לפי רוב החכמים, כי זה הארץ, ההלכה היא לא בשמיים אלא היא בארץ, אמת מארץ תצמח, והארץ היא דווקא הרוב. השאלה איך יודעים מה הרוב. יש גם מנהג חדש שאנשים עורכים רשימות של פוסקים. שלחו לי רשימה של פוסקים לגבי ההלכה האם מותר לאשה ללבוש פאה נכרית. עשו רשימה של שלוש מאות ארבעים ושבע רבנים שאוסרים, מול מאה שישים וחמש רבנים שמתירים, ולפי זה הכריעו שאסור. נניח שיש שם את הרב של כפר יהושע או של כפר מסויים במרוקו, ונניח שאלה רבנים באמת גדולים ועצומים וגדולתם בתלמוד מבהילה. עדיין אני לא יכול לספור אחד מאלה מול תשובות הרשב"א ולספור שזה אחד מול אחד. אני גם לא יכול לספור אותם כאחד מול אחד מול רבי משה פיינשטיין או הבן איש חי וכיו"ב.

.

אז איך סופרים מה הרוב?

על זה אני טוען שהלכה זה מקצוע כגול שדורש לימוד ושימוש ונסיון, זה לא מסור לכל אחד. אם לרופא מנתח מוח יש שאלה האם לחתוך מצד ימין או מצד שמאל, או למנצח על תזמורת יש שאלה איך לקבוע את הטמפו של היצירה וכיו"ב שאלות פרשניות עליה, או לעורך דין גדול יש שאלות איך לנהל איסטרטגיה של הגנה, או למנהל חברת השקעות גדולה יש שאלות איך לפזר את השקעותיו, וכו' וכו'. מי שלא בעל מקצוע אין לו שום גישה לייעץ לו, ואם מישהו שאינו בעל מקצוע ימצא שבעל מקצוע אחד כתב כך וכך, או יעשה רשימה של דעות של אנשי מקצוע ויספור כל דעה כאחד מול אחד בלי שיקול דעת, גם לזה אין שום ערך.

לכן אני אומר גם כאן, אם מוצאים אבן עזרא שאוחז מאסטרולוגיה לא די בזה לקבוע האם העיסוק באסטרולוגיה מותר או אסור, ומה עמדת היהדות כלפיו. לכאורה קשה, איך יתכן שהאבן עזרא הגדול עשה משהו אסור. אבל נשאל גם איך יתכן שרבי אליעזר הגדול פסק בתנורו של עכנאי שלא כדין, ונידוהו על זה.)

.
.

אני לא רואה שיש מי שמקבל את האסטרולוגיה, כגון אבן עזרא ואחרים, שהוא במדרגת גדלות של הרא"ש והרי"ף ביחד, ולא קרוב לזה, ולא שיש מנהג אשכנז קדום ידוע וקבוע לגבי זה, לכן לענ"ד אין ספק שלהלכה ולמעשה זה כדברי הרמב"ם איסור לאו מהתורה וגם שקר גמור והבל גמור, ונזק עצום לנפש ולאמונה ולחיים.
.
.
.
.
עוד המשך:

.

מה שכתבתי לגבי היכולת לראות בעצמי את העניין הרוחני, זה לא טענה נגד האסטרולוגיה. זה רק הסבר למה אני ניזון בעניין הזה מספרים ולא מדעה עצמית.

.

.

כאמור במו"נ ב' י"ב, הרמב"ם כותב שבעקרון יש קשר בין תנועות הכוכבים לשפע הרוחני על העולם. העובדה שיש קשר כזה לא אומרת מאומה על האסטרולוגיה, כי השאלה היא לא על הקשר באופן כללי, אלא על הידע המפורט לגבי אותו קשר, על האמיתות של מפות הכוכבים והדרך לקרוא אותן. מהעובדה שיש קשר כללי אי אפשר ללמוד שום דבר מסויים מתנועות הכוכבים על המציאות.
הידע המפורט המסויים, שהוא יותר מעובדת הקשר הכללי, שאומר שתנועת כוכבים מסויימת משפיעה באופן מסויים על המציאות או הנפש, עליו אומר הרמב"ם שאחרי לימוד רב הוא הגיע למסקנה שזה שקר גמור. הוא מדבר רק על מה שהיה ידוע בימיו כחכמת האסטרולוגיה. הוא לא אומר שהאצטגנינות של משה רבינו היתה שקר גמור. לפי הגמרא משה רבינו היה אצטגנין אמת, כלומר הוא ידע לקשור בין תנועה מסויימת לשפע מסויים, כנראה היו לו מפות כוכבים נכונות והוא ידע לקרוא אותן נכון. יותר מהידיעה הכללית של קשר כללי כלשהו שאיננו בקיאים בטיבו ופרטיו.
הרמב"ם אומר שכל מה שלא היה בכלל חלק הפשט שכל אדם ידע בעל פה, כמו המשנה והגמרא, אלא נמסר לחכמים מיחיד ליחיד, או בספרים נדירים שהיו רק ליודעי חן (אז לא היה דפוס, ואם היו כתבי יד בעשרים עותקים בלבד והם אבדו, הרי שהספר אבד), זה אבד מאיתנו. גם האסטרולוגיה לא היתה נחלת הכלל אלא בחלק הנתסר ואם חלק הנסתר אבד אז היא אבדה איתו. ומה שמחדשים היום בלי מסורת מאז הוא שקר גמור.
.
.
בזמן הגמרא היתה להם אצטגנינות והגמרא כותבת שהיא אמת. לכן צריך לומר שאבדן החכמה שמדבר עליו הרמב"ם קרה אחרי זמן הגמרא. וזה וודאי כוונתו, כי בגמרא יש הרבה עניינים של חכמת הנסתר וקבלה, למשל בתחילת פרק ב' של חגיגה, ואגדות רבה בר בר חנה, ועוד מקומות רבים מאוד. והרי שחכמה זו לא היתה אבודה בזמנם. מה שכותב בשו"ע מובא מהגמרא, ובגמרא היתה אצטגנינות אמת.

.

.
אחרי שיש איסור מהתורה על מעונן, שזה האצטגנינות, וזה במהות שלו חטא שהוא זה שגרם לאבדן המלוכה ובית המקדש ובגללו איננו נגאלים מהגלות, קשה איך יתכן שבגמרא השתמשו באצטגנינות. יש על זה הרבה דיונים, בחז"ל ובראשונים. הם עומדים על כך שיש כאן קושיא גדולה. כלומר הם לא סברו שאם בגמרא מדובר על אצטגנינות אמת זה מוכיח שזה מותר. לא אכנס לכל השיטות והתירוצים וההסברים, לפי כמעט כולם יש חילוקים, יש הגבלות ותנאים באופן שהם עשו את זה, ולא שהתירו באמת ללכת אחרי זה כדי ללמוד מזה איך לנהוג. הרמב"ם וודאי סבר כמו אחד התירוצים שבחז"ל או בראשונים שלפיו מה שעשו בגמרא לא היה ממש לנהוג לפי האסטרולוגיה, שהרי הוא ידע את הגמרא ובכל זאת כתב מה שכתב באגרתו. וגם המקבלים את האגרת שהיו מגדולי הראשונים לא כתבו להשיג עליו מכח שבגמרא דיברו על אצטגנינות ולא אמרו שהיא שקר. אחרי שיש תירוצים כתובים, מחז"ל וראשונים, הרי שאין כח לדחות את הרמב"ם מחמת דברי הגמרא וכבר לא חשוב באיזה מהם ננקוט.

כלל גדול בהלכה, אם יש פסק מפורש של פוסק מכריע, כמו למשל הרמב"ם, ויש גמרא מפורשת לכאורה שסותרת אותו. אנו לא דוחים את הפסק של הרמב"ם רק כי מצאנו גמרא שאומרת הפוך ממנו. שהרי הוא ידע גם כן את הגמרא הזו. אלא אנחנו מחוייבים לחפש תירוץ לקושיא, ולחפש איך הרמב"ם פירש את אותה גמרא שנראית לפי פשוטה שהיא סותרת את דבריו. כל זמן שאין לנו מהלך שיכול לתרץ את הגמרא, הרי שלא הצלחנו לקרוא אותה ולהבין אותה ואיננו יכולים לסתור מכוחה שום דבר. אחרי שיש לנו מהלך איך הרמב"ם הבין את הגמרא, ואחר כך בעצמנו עמלנו להתעמק בגמרא הזו, וראינו איך מתיישב בה המהלך של הרמב"ם, וראינו אחר כך שהשכל שלנו מורה לנו שפירוש הרמב"ם בגמרא הזו הוא לא הפירוש הנכון, ויש פירוש אחר שהוא מה ששכלנו אונס אותנו לראות שהוא האמת, והוא סותר להכרעה ההלכתית של הרמב"ם, רק אז באמת נדחה את הכרעת ההלכה של הרמב"ם מכח הגמרא שסותרת אותו.

כך הוא בכל מקום שאחרונים דחו פסק של דקדמונים מכח שיש גמרא נגד אותם קדמונים.

לכן בשלב זה שאנו קוראים את הגמרא שאומרת שהיתה להם אצטגנינות אמיתית ויש מקומות שמשמע שנהגו לפי זה, (ולנהוג לפי זה הרמב"ם כותב שהוא לאו מהתורה של לא תעוננו), כל זמן שלא ראינו איך הרמב"ם מפרש את זה שלא יסתור לדעתו, ולא העלינו בעיון עמוק את המהלך שלנו שהוא מכריע נגד פירוש הרמב"ם בגמרא, איננו יכולים לדחות את דברי הרמב"ם מכח הגמרא, שהרי הוא ידע אותה.

.

(אני מוחה כאן, שהתחדש היום שכל כך בקלות אנשים דוחים רמב"ם או שולחן ערוך או כל הכרעת הלכה פסוקה אחרת, מכח שמצאו בגמרא שכתוב לא כך. אלה לא אנשים שיכולים לומר על הלכה שום דבר, מטוב ועד רע, וכל דבריהם הם או בורות גמורה או אינטרס זר.)
.

.
הדברים האסטרולוגיים שמובאים בשולחן ערוך הם ציטוטים מהגמרא כמות שהם, כמו כל דברי השולחן ערוך, ואין מהם ראיה למה שהיה בתקופת השו"ע. דרכו של השו"ע היא להביא את הכרעת ההלכה בסוגיות הגמרא, ואצלו סוגיות הגמרא עצמן מובאות כמות שהן, והוא לא חוקר בפרשנות שלהן ושואל שאלות על זה ואיך זה יתקיים בימינו וכיו"ב, אם אלה לא דברי שהוא מצטט מתשובות קדמונים שכוחן מכריע וכיו"ב.
.
.
.
איך שאני מבין, החריפות העצומה של הרמב"ם נגד העניין הזה, משקלה האמיתי לא שייך לשאלה האם זה אמיתי או שקרי. נניח שזה שקרי, למה להתנגד כל כך, מי שרוצה להאמין בזה שיעשה לפי זה, ואם זה שקר הרי זה כמו מי שעשה בלי להיוועץ במפות כוכבים, כמו רוב האנשים ומה בכך.
נניח שאנשים הולכים לדרכם בלי לדעת לאן הם הולכים, כמו אברהם שנאמר לו לך לך מארצך אבל לא נאמר לו לאן והוא הלך בלי לדעת לאן. אם יש מישהו שמצא מפת דרכים והוא משתמש בה, אם היא אמת מה טוב, ואם היא שקר הרי הוא חזר להיות כמו כל אלה שאין להם מפה והוא לא גרע מהם, ומה אכפת לנו אם הוא מאמין למפה.

.
.
לדעתי פסקת המפתח בתשובת הרמב"ם היא:
"וזו היא שאבדה מלכותנו והחריבה בית מקדשנו והאריכה גלותינו והגיעתנו עד הלום. שאבותינו חטאו ואינם, לפי שמצאו ספרים רבים באלה הדברים של דברי החוזים בכוכבים, שדברים אלו הם עיקר עבודה זרה, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה, טעו ונהו אחריהן, ודימו שהם חכמות מפוארות ויש בהן תועלת גדולה, ולא נתעסקו בלמידת מלחמה ולא בכיבוש ארצות, אלא דמו שאותן הדברים יועילו להם. ולפיכך קראו אותם הנביאים סכלים ואווילים. ודאי סכלים ואווילים היו, ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו."

.

.
עיקר עבודת ה' ותכלית האדם, הוא מה שנאמר על אברהם התהלך לפני והיה תמים. ועל נוח גם נאמר בדומה לזה. מה זה להתהלך לפני ה'?
מלימודי ועבודתי בזה שנים רבות, ההבנה שלי היא שהמציאות היא לא נתון טכני יבש, היא דבר ה' אלינו, הוא בורא אותה כל רגע ורגע ברצונו החופשי. המציאות כל הזמן מדברת איתי, ואומרת לי איך ללכת את הצעד של הרגע הזה, וכל התכלית היא להקשיב לה וללכת איתה. לפעמים המציאות קוראת לי להשתדלות, ליצירתיות, ללקיחת אחריות, אם אני צריך להילחם, אני צריך לאזור אומץ, להכין כלי מלחמה, ולצאת למלחמה כשבליבי האמונה בבורא שאם הוא העמיד אותי במצב כזה, ואני תמים איתו ושומע לו והולך איתו, אצליח במלחמה. ואם לא הצלחתי גם זה משהו שהמצאיות מדברת איתי ואנסה להקשיב. כלשומדים תנ"ך, במיוחד ביהושע ושופטים ומלכים, רואים איך העניין של מלחמה מתנהל. לפעמים הנביא נוזף במלך למה הוא לא יצא למלחמה באומץ ובכלי מלחמה. ולפעמים הוא נוזף למה המלך לא חיכה לישועת ה' וניסה לנצח בכוחות עצמו. זה תלוי ביחסי הכוחות במציאות, ובעניין הרוחני של אמונה שעומד מאחרי תנועת כוחות הנפש של יציאה למלחמה, ובעוד עניינים של קריאת המציאות כמות שהיא, לעומק ועם כל הגוונים והקפלים, והקשבה ביושר לב למה שהיא אומרת. מי שמקשיב לעניינים האלה ורואה את המציאות כמות שהיא, יודע מכח זה איך ללכת, ולא צריך נביא. רק אם הוא לא מקשיב הנביא מדבר, או ללמד אותו או להוכיח אותו ולומר לו שסופו רע, אם זו בחירה של מרד לא להקשיב למציות בתמימות וללכת אחריה כמות שהיא בלב ישר.

כוונתי שהחיים ביסודם מצריכים כל הזמן קריאה של המציאות, גם החיצונית וגם הנפשית הפנימית, ומכח זה הולכים לפי מה שמכתיבה המציאות וזה הוא ללכת אחרי ה', לדבוק בו ולהיות עובד אותו בכל פעולה ופעולה מהחיים, גם בלי נבואה. אברהם זכה לנבואה רק בשלב מאוחר בחייו. לפי המו"נ ההליכה אחרי ה' הזו היא שורש עניין הנבואה, והמקום בו כל אחד יכול להיות מחובר לעניין של נבואה גם אם אין לו צלילות בהשגה ואינו יכול להתנבא על העתיד או על האמת הצלולה של ההווה או כיו"ב, הנבואה היא לא משהו מחוץ לטבע, אין גילוי אלוהי מחוץ לטבע, אבל זה נושא אחר.

.

למשל אני קם בבוקר, אם אני מרגיש רעב, וצורך במשהו מזין, ואני מרגיש שהגוף שלי מבקש חביתה ויש לי במקרר ביצים, אם אעשה חביתה הרי עבדתי את ה' כי הלכתי אחרי המציאות. אם אני שקוע במשחק מחשב בטלפון שלי ואין לי סבלנות להכין חביתה ואני מכניס איזה חטיף תעשייתי לפה ר קלסתום באלימות את תחושת הרעב, נגד מה שהגוף שלי רוצה ונגד מה שיתן לי הרגשה טובה במשך היום, ואני יודע שאתחרט על זה, זה נטייה מהליכה אחרי ה' וזה חטא.

או אם הגוף נבקש משהו קל, אבל אני מעמיס עליו חביתה כי קראתי שארוחת בוקר עם ביצה גורמת לשובע בהמשך היום וזה מועיל דיאטה, אז דווקא החביתה תהיה חטא.

וכן אם נתתי עצה כשמה שהיה מבוקש הוא רק להקשיב, או שרק הקשבתי כשבלב רצו ממני עצה.

רבי ירוחם אומר שטבע זה מצוות עשה מהתורה. הרב וולבה הסביר, אם המציאות היא שבלי לצחצח שיניים הן מתקלקלות, הרי צחצוח שיניים זה מצוות עשה מהתורה. כי המציאות מורה על זה, והמציאות זה הבורא של המציאות.

הוא אף פעם לא היה אומר, אוף שוב יום כל כך חם. כי על מי אמרת "אוף", הרי הבורא עשה שחם כל כך. זה כמו לומר אוף שוב צריך להניח תפילין.

.

ככה כל דבר מהכי קטן עד הכי גדול, גם בדברים הכי חשובים, הכי פנימיים, הכי שייכים ללב, בין אדם לעצמו, ולחברו, ולמקום, על כל נשימה ונשימה, אם מקשיבים למציאות יודעים מה מצווה ועבודת ה' ומה חטא. ועובדים את ה' בכל דבר כל רגע. כתוב שאברהם ידע את כל התורה וקיים את כל התורה עוד לפני שזכה לנבואה. והרי עוד לא התקבלה תורה בהר סיני. ואמרו חז"ל שכליותיו נעשו לו כשני רבנים ומשם ידע. כליותיו זה התחתית של הקומה, החיים שבגוף עצמו, בבשר, האדם מצד הכי "עצם" שבו, הצד הכי פשוט שבו, המקום שאומר שאני רוצה חביתה ולא חטיף. וגם שמרגיש את לב עצמו וגם שמרגיש את לב חברו ויודע מה לומר לו, ומה לא לומר. מי שחי מתוך קשב לזה הרי הוא יודע את כל התורה ומקיים אותה.
.
.
קשה לי להסביר יותר איך העניין של האסטרולוגיה מבחינה נפשית של ההולך אחריה הוא סתירה גמורה לכל העניין הנפשי הפנימי של הליכה אחרי ה' ודבקות בו ותמימות. הרמב"ם כותב שזה מה שהחריב את מלכותנו ובית מקדשנו, ומונע את גאולתנו עד עכשיו, במקום להיות מחוברים להקשבה התמימה למציאות והליכה אחריה. הוא רואה בזה חטא בעוצמה שקשה להאמין, דווקא האסטרולוגיה מכל החטאים, היא מה שהחריב את המלכות ובית המקדש וגורם שלא נוכל להיגאל מהגלות. הרי חז"ל אמרו שביהמ"ק הראשון חרב בגלל עבודה זרה רצח ועריות, והשני בגלל שנאת חינם ולשון הרע. אלא שכל החטאים האלה נמצאים בתוך מי שהולך אחרי האסטרולוגיה, כי היא עזיבת ה' ואמונתו והתמימות. אם חושבים שהנפש כפופה לדפוסים ותבניות, מאבדים את הקשר איתה. כי זה בהכרח שקר גמור שחוצץ בין האדם לנפשו. הנפש היא לא חפץ כמו ששולחן הוא חפץ. זה שורש החטא הכי גדול, התפישה החומרית, כאילו אם נפש קיימת אז היא חפץ באותו מובן כמו שולחן, ואפשר להגדיר אותה ולעמוד על המבנה שלה. לכן החטאים הכי גדולים שבגללם הגלות תמציתם באסטרולוגיה, כי כל החטאים נובעים מהתפישה החומרית, וזה שורשה. הנפש היא לא "עצם" כמו ששולחן הוא "עצם". היא לא דבר אחד. בעולם של הפסיכולוגיה המחקר הכי מרכזי וחשוב מזה הרבה שנים הוא מהו ה"אני". יש לי כל מיני חוויות ורגשות, כל מיני יחסים. לפעמים אני אדם כזה וכשאני ביחס עם מישהו אחר במצב אחר אני אדם אחר. אז מה זה ה"אני" שמלכד את הכל לדבר אחד. מה שהגיעו אליו היום (זו התפישה המרכזית בפסיכלוגיה העכשווית, כמובן שיש כל מיני גישות) הוא שה"אני" הוא רק סך כל היחסים עם כל מי שמתייחסים אליו. הוא לא משהו אחד שניתן לעמוד עליו. כמובן לא מפיהם אנו חיים, והם מגיעים למסקנות אחרות כל כמה שנים ומה שהם טענים לא מוכיח שום דבר. אני מביא רק דוגמה שאנשים שהתבוננו בנפש בכוחות עצמם, לא לפי שום ספר, זה מה שהם רואים. וזה לא מובן מבחינה שכלית, איך יתכן שהאני זה יחס למישהו, אם אין משהו מוגדר אחד שקיים בפני עצמו, שהוא זה שמתייחס. וכם כל הקושי השכלי הם טענים שזה מה שרואים בעמל רב של התבוננות. כמו למשל שבפיזיקה התצפיות מראות על חלקיקי החומר שהם דברים בלי מסה והם רק תנועה, ואיך יתכן שיש תנועה אם אין משהו מוגדר שקיים בפני עצמו שהוא זה שנע (לא רק הקוונטים אל אכבר מהמאה התשע עשרה בגילוי הגלים האלקטרומגנטיים, החום והאור וכו', שהם תנועה בלי שיש משהו שהוא זה שנע, תנועה שעוברת גם בחלל ריק כי אינה תנועת של משהו, אלא תנועה כשלעצמה).

.

.
אם למשל אתה רואה שיש תנועה, למשל קרינת אור או חום, אז אתה מחפש למצוא מהו זה שנע. חלקיק האור שהאו זה שנע מהשמש לכדור הארץ ומביא את האור איתו. אתה לא תמצא, הפוטון, חלקיק האור, הוא דבר שאין לו מסה, כלומר אין לו קיום כעצם חומרי כלל. הוא קיים רק כפיקציה לצורך חישוב במשוואות, אבל במציאות הוא אל קיים ולעולם לא תמצא אותו ואם תחשוב שמצאת הרי נתפשת בטעות. כך גם לחפש את הנפש כמשהו שקיים באופן מוגדר, לא כתנועה לחוד או יחסים לחוד, זה משהו שלא קיים. שוב, שורש החטא הוא בחומר, בחושך של החומר. מה שמכריח אותך לחשוב שהנפש זה משהו שקיים כמו איזה עצם, שאפשר להגדיר שיש לו תבניות וכו', זה נובע משורש התפישה החומרית. המופשט הוא לא "משהו", הוא לא "עצם". הוא רוח בלבד. רוח הכוונה תנועה. אתה לא יכול לקבוע תבניות לתנועת הרוח, אתה יכול רק להרגיש אותה וללכת בעקבותיה ולזקק את מה שאתה מרגיש. אם אדם מזקק את הקשבתו לתנועת הרוח, הוא לעולם לא יטעה ולא יחטא בהליכתו אחריה.

.
.
.
.
לגבי השאלה על הנמשל של חכמת הקבלה,
השאלה שלך נכונה ומדוייקת מאוד. באמת אין שום דרך להגיע לנמשל מכח לימוד ספרי הקבלה.
לא אני המצאתי את זה, כתוב בכל ספרי הקבלה שמוכרחים מסירה איש מפי איש, לקבל את המפתחות, ובלי זה אין שום שייכות כלל ללמוד את הקבלה בלימוד של הבנה. מי שמנסה "להבין" בספרי קבלה אין שום דרך להימלט מכך שכל ההבנה שלו היא המצאות שלו בלבד, והכתוב עצמו נשאר סגור ומסוגר מאחרי חומות ובריח שאין לעבור, ואין לו שום קשר להבנה שלו ואי אפשר כלל ל בחון אם יש קשר כזה או שזה דמיונות.

.
אני מעתיק מה שכתבתי בבלוג של שיעורים בספר הזוהר על המסירה שזכיתי לקבל:
"רבי ירוחם ליבוביץ היה תלמיד של הסבא מקעלם (רבי שמחה זיסל זיו), והיה משגיח בישיבת מיר, לפני מלחמת העולם השנייה.

.

רבי ירוחם קיבל את חכמת הקבלה איש מפי איש מהגאון מוילנא. הקבלה שאנו לומדים בשיעור מבוססת על הקבלה שהוא מסר. הוא מסר לתלמידו הרב שלמה וולבה, ואני שמעתי ממנו. הרב וולבה הראה לי איך כל מה שנאמר בשיחות של רבי ירוחם הוא ביאור סוגיות בספר הזוהר ובתורת האר"י ז"ל, פירוש של הכתוב ממש פסקה אחר פסקה.

סדר המסירה הוא: הגאון מווילנא, רבי חיים מוואלאז'ין, רבי זונדל סלאנט, רבי ישראל סלאנט, הסבא מקעלם, ורבי ירוחם.

מה שהסבא מקעלם ורבי ירוחם קראו לזה תנועת המוסר ולכאורה עסקו במוסר, הוא הסתרה של העניין, הלבשה שלו בכלי, כמו שהמורה נבוכים כביכול עסק רק בפילוסופיה (ואכן ההסוואה הצליחה ורוב האנשים בטוחים שהמורה נבוכים הוא ספר פילוסופיה ואין לו שום קשר לחכמת הקבלה. וכך הרוב בטוחים שרבי ירוחם עסק רק במוסר ואין לו שייכות לקבלה). אני מתכוון דווקא לרבי ירוחם והסבא מקעלם, ולא לשאר חכמי תנועת המוסר בני דורם שהם אכן באמת עסקו במוסר, לא כהסוואה. שרשרת מסירת הקבלה מהגר"א הוסוותה על ידי היחידים שפעלו בתוך שאר חכמי תנועת המוסר וכאחדים מהם.

.

רבי ירוחם אמר שיחות שנכתבו משמיעה על ידי תלמידיו וכונסו בספר שנקרא דעת חכמה ומוסר. (השיחות של הסבא מקעלם כונסו בספר שנקרא חכמה ומוסר)."

עד כאן.
.
.
.
אין לי מה לשפוט ולחלק ציונים לאנשים שכותבים ומדברים על קבלה. אינני יודע שום דבר על קבלתם ומקורותיהם, אינני יודע על זה שום דבר מלבד מה שקיבלתי. ברור שיש כל מיני מסורות וקבלות, איך אני יכול לשפוט ביניהם מה יותר נכון. לא מוכרח שרק אחד נכון וכל השאר טעות. גם בלימוד גמרא יש הרבה דרכי לימוד שנמסרו ומקורותיהם בהררי קודש והם לא סתירה זה לזה ואין דרך אחת שרק היא הנכונה.

.
אין לי גם שום דרך לבדוק אם מה שקיבלתי הוא אמת או לא. הכרתי את מי שממנו למדתי, ונפשי דבקה בנפשו מאוד, והוא קרב אותי ומה שלימד אותי האיר לי מאוד ומתק לי מאוד. וכן מה שפקח עיני לראות בכתבי הקודמים. כיוון שכך אני הולך עם זה, ומרגיש אור וטוב עם זה, ואם זה שקר אז אני הולך אחרי שקר נוצץ, ומה אפשר לעשות. זו בחירה, לפעמים ממידת הזהירות לא להיזהר יותר מדי, אז בחרתי ללכת עם זה.
לפי איך שלמדתי לקרוא בספרי קבלה, תמיד הקריאה הפשטנית בהם היא היפך האמת, כי הם סוד, הם מרגנית שחבויה מתחת לחרס. החרס הוא הקריאה הפשטנית, והוא היפך האור של המרגנית, ורק מי שזוכה להרים את החרס זוכה לראות באור המרגנית.

.
מי שיש לו קבלה איש מפי איש, יש לו מפתחות איך מרימים את החרס. מי שלא קיבל לא יכול להרים את החרס ולראות את המרגנית. לפי האמת הוא צריך פשוט לא לגעת כלל בספרי קבלה. אם הוא לא מתאפק והורס אל הקודש וקורא, בהכרח הוא יראה שכתוב שם החרס, ולא יידע להרים אותו ולחדור מבעדו אל הסוד, ויגיע לקריאה שהיא לא סוד והיא היפך האמת של הסוד. זה בכל נושא, וזה גם בנושאי אסטרולוגיה שלכאורה כתובים בספרי קבלה, וגם הרמח"ל זה ספרי קבלה.

.

.
אם יש חכם, אפילו גדול מאוד ומוסכם מהגדולים, שקורא את דברי הקבלה על אסטרולוגיה או על כל עניין אחר, ומבין אותם איך שהם כתובים, בקריאה הפשטנית, אז הוא לא מתאים למה שאני קיבלתי, ואני כשלעצמי לא תלמיד שלו. כמובן שאינני יכול לפסול אותו, כמו שאם למדתי בישיבה ליטאית אני לא יכול לפסול ספר של רב מעדות המזרח שכתוב בשיטת לימוד אחרת לגמרי. אבל לא אהיה תלמיד שלו, רק כי זה לא מתאים למה שלמדתי ולצורה שבה אני הולך לפני בוראי. זה עניין סובייקטיבי אישי שלי, לא אמירה כלשהי על ערכו וגדולתו של אותו רב מזרחי. אני לא אומר לאף אחד לא לשמוע למקובלים שקוראים לפי הפשט, אבל אם שואלים אותי מה הדעה שלי, אז לפי מה שאני יודע ואיך שאני חי, אני לא תלמיד שלהם ולא יכול ללכת בדרכם או לקבל את דעתם. גם אם הם גדולים ממני כמו כוכבים ביחס לפרעוש.

.
.
.
.
אין לי יותר מה להסביר או לשכנע בעניין הזה. אם הדברים עד כאן לא נכנסים באזניך אז יש לך דעה שונה משלי, וזה טוב. לא כולם צריכים לחשוב אותו דבר.

.

.

.

.

לעיל ברשימה 111 גם כתבתי בעניין האסטרולוגיה

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 225ה - בעניין אסטרולוגיה, הליכה לפני ה' ותמימות, ומפתחות להבנת חכמת הקבלה.. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על 225ה – בעניין אסטרולוגיה, הליכה לפני ה' ותמימות, ומפתחות להבנת חכמת הקבלה.

  1. פינגבאק: 111 – האם אסטרולוגיה כישוף ועבודה זרה פועלים באמת רק אסורים, או שהם שקר גמור | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s