204 – המשך לרשימה הקודמת. על הלכה טקסים וקהילה

התייחסות לתגובה של עודד על הרשימה הקודמת

הרמב"ם במורה נבוכים מגדיר את חלק תרי"ג המצוות שבתורה, שזו ההלכה, כדבר שבא ללמד אמיתות נצרכות, ולתקן סדר של חיים מבחינת המידות הישרות, בריאות הגוף או הנפש, או תיקון הסדר החברתי, כדי להעמיד את המציאות החומרית בדרך בריאה מאוזנת ומתקיימת, במטרה לאפשר עיסוק בחכמה בלי הפרעות, שזה התכלית וזה קיום רצון הבורא ועבודתו.

.

הרמב"ם בהלכות דעות מבאר איך לאכול ולנהוג באופן בריא, ואלה הלכות פסוקות שכתובות בספר שעניינו סיכום כל התורה שבעל פה כמסירתה בסיני, בדיוק, בלא חסר ויתר, לפי מסורת רבותינו. משנה תורה הוא ספר הלכה באופן מוחלט, אין בו עצות טובות ושיחה נאה. יש חיוב הלכתי גמור לאכול לפי ההלכות שברמב"ם (לשיטת הרמב"ם, יתכן שהלכה למעשה בשולחן ערוך זה נדחה כי הרא"ש והרי"ף חולקים. גם לפי הרמב"ם זה הלכה אבל לא למעשה כי אין לנו בהירות בזה), כי זה מועיל לבריאות, וההלכה (לא כל התורה, רק חלק ההלכה שבה) עניינה להעמיד את האדם על בריאותו.

.

דרכי האכילה שביאר הרמב"ם נודעו לנו לפי מחקר הרופאים הטבעי ולא מהתורה, ואין לזה חשיבות, הבורא ברא את הטבע ואם ידוע לנו שהטבע מחייב לאכול כך וכך כדי להיות בריאים, וכדי לעסוק בחכמה שזה רצון הבורא מאיתנו ותכלית קיומנו צריך להיות בריאים, הרי כל דרכי הבריאות זה הלכה שנכללת בתורה משמיים, מהבורא, שהרי הוא ברא את הטבע על דרך זו. ובספר שכולל את כל ההלכות של התורה בהכרח יש לכלול גם את דרכי הנהגת הבריאות לפי הרופאים. ההלכה כמו התורה כולה, זה כל מה שאמת, לא רק מה שמשה רבינו אמר בנבואה. הרי גם הלכות יסודי התורה לא נאמרו למשה בהר סיני אלא נלמדים מאריסטו ולא אכפת לנו כיוון שזו אמת, וכך הלכות רפואה נלמדות מהרופאים ולא אכפת לנו, כי זו אמת וההלכה עניינה להעמיד את האדם על בריאותו ולכן כל אמת שמועילה לבריאות היא הלכה.

.

כמו שלאכול לחם מלא ולא לחם לבן זו הלכה מחייבת בלי שזה כתוב בתרי"ג מצוות, כך גם לקיים טקסים כמו לרקוד ולשיר לכלה ולעשות משתה זה הלכה מחייבת אע"פ שבהר סיני נאמר רק לתת פרוטה ולהכניסה לביתו ולא נאמר לרקוד ולשיר וכו', כי ידוע לנו מצד הטבע שזה טקס חיוני לבריאות הנפשית ולסדרי החברה והמשפחה. בכל התרבויות עושים טקסי חתונה דומים ולא מוותרים גם בשעת הדחק, וזה מעיד שיש לבני אדם צורך נפשי כזה, וכנראה אם לא יקיימו את זה תיפגע הבריאות הנפשית או החברתית או המשפחתית וכל כיו"ב, ואחרי שההלכה מוגדרת כשמירת הבריאות לצורך האפשרות ללמוד חכמה, זה גם נכלל בהלכה ומחייב כמוה. לכן יש מנהגים שמחייבים כמו הלכה, אם שיקול דעת הפוסקים שהם צורך חיוני לבריאות.

.

רופא יודע למדוד בדיוק את הצורך הרפואי של הפציינט, התורה של הר סיני והפוסקים שהתבוננו בטבע מדדו בדיוק את מה שנדרש לאדם לצורך בריאותו הגופנית הנפשית והשכלית (התכלית של המציאות והבריאה היא עמל השגת החכמה ככל היותר, וזה לא שייך לתורה, זה גם אריסטו עשה. אבל יש מינימום של חכמה שבלעדיו האדם משובש בדעתו וסדר חייו לא יהיה תקין ובריא, ואת האמיתות האלה ההלכה מלמדת לא כהשגת החכמה שהיא התכלית אלא כהעמדת התנאים לבריאות הנצרכת לעיסוק בחכמה. למשל י"ג עיקרים הם אמיתות מינימליות בשביל ההמון, לחכם שרוצה להשיג חכמה אין טעם לעסוק בהם, החלוקה לי"ג היא לא עניין שכלי, וגם ההסברים בהקדמה לפרק חלק הם לא מופשטים ועיוניים כראוי לעמל השגת החכמה, ובוודאי הנוסח המקובל שאומרים בסידור אינו דברי חכמה. אלה הם רק העמדת מינימום של אמיתות שטחיות להמון העם למען בריאות הסדר החברתי ומניעת חוליי השכל והנפש הקשים שאפשר ללקות בהם בלי ידיעת העיקרים האלה.)

.

טקסים שהם לא חיוב הלכתי, זה משום שאינם חיוניים לבריאות ואפשר לעמול בהשגת החכמה בלי הפרעה גם בלעדיהם. אפשר שעושים אותם לשמחה ותענוג ואין בזה רע אם יודעים שעושים את זה כדבר הרשות.
בגמרא ובראשונים העניין הזה מבורר היטב. חוקרים הרבה ומבררים מה מנהג מחייב, שהוא נחשב הלכה גם אם הוא טקס באופיו, ומה מנהג שהוא רשות. ואם עושים מנהג רשות מתוך סברא שזו חובה דתית הגמרא והפוסקים מגנים את זה ומבטלים את המנהג.
גם הגאון מווילנא והחזון איש עסקו הרבה בשלילת מנהגים שאין להם תוקף מחייב מבחינה הלכתית והעם מקיים אותם לא כדבר הרשות לשם עונג ושמחה בעלמא, אלא חושבים שזה שייך לחיים הדתיים שלהם. בשולחן ערוך אולי יש פחות חדות בנושא הזה, אבל גם שם אין תערובת בעל בייתית שאינה מבוססת על למדנות ההלכה ממקורותיה, הגמרא או הטבע.

.

מה שיצאתי נגדו הוא הערבוב הלא למדני של מנהג והלכה. חושבים שלאכול צ'ולענט או געפילטע פיש, או לשיר זמירות שבת, זה עניין של יהדות, כלומר השתייכות לבורא העולם, וממילא יוצא שספרדי נחשב פחות דתי או יהודי או בעל מעלה רוחנית. לא ידוע לנו שחריימה או זמירות שבת בהגייה ספרדית ובמקאם ערבי זה יידישקייט. כמובן גם הלבוש נחשב עניין של יידישקייט. שמעתי על אבא חסידי שהיה כואב לו מאוד על כך שהבן הפסיק ללבוש את הבגדים החסידיים והתלבש בחולצת שרוול קצר עם פסים, או אפילו טריקו רח"ל, ומכנסי ג'ינס. ואם היתה לו בחירה הוא היה מעדיף שהבן יחזור לבגדים היהודיים מאשר שילמד משניות שעה ביום.
כל אלה וכיו"ב אין להם תוקף של חיוב הלכתי, וזה מעיד שאינם חיוניים באמת לפי הטבע השורשי האמיתי לבריאות האדם. אם מעמידים את היידישקייט על זה הרי ההלכה מפסיקה להיות כלי להעמיד מציאות של בריאות, וממילא היא לא כלי שבא לשרת את התכלית העליונה של השגת החכמה, שבשבילה יש צורך בבריאות. זה מנתק את ההלכה מתכליתה, מהיותה קדושה ואלוהית. היא נעשית כלי שרת לצורך של בני אדם בטקסים, לא במינימום הנדרש מצד טבע האדם לתועלת הבריאות. הטקס הופך לתכלית בפני עצמה שההלכה רתומה לו ונעקרת מלהיות עבודת השם ורצונו.

.

כל דבר רשות נעים שאין בו שום דבר שלילי, אדרבא להנות זה טוב מאוד, אם הוא מקבל תוקף מחייב הוא נעשה מזיק וחונק את הנפש. אם אהיה חייב לטייל בטבע כל שבוע, או ללכת למשחק כדורגל כל שבת, גם כשאין לי כח ורצון ואני מעדיף לנוח בשקט במקום זה, זה מאוד יפגע לי בנפש. כי היא מרגישה שזה לא למען בריאותה וטובתה, זה לא מרצונה, וזה לא לתכלית טובה כלשהי. זה שעבוד למשהו עיוור ולא מובן שכופה עלי פעולות שאיני מבין ואיני רוצה, זו התעללות. איני יודע למי אני חייב את זה, למה אני משועבד. אני רק יודע שהאנשים שסביבי לא יהיו מרוצים ממני אם לא אעשה את הטקסים שמבחינתם הם מחייבים.
הטקסים כבר לא מועילים לבריאות, לא נעשים כדבר רשות לשם הנאה, אלא נעשים בכפיה כדי לקיים מבנה חברתי שאין לו תוכן מלבד המשכיות קיום המבנה החברתי. המבנה החברתי הופך לתכלית כשלעצמה, הוא מחייב אותי להתאמץ בשביל שהוא יתקיים. טקס שמקיימים לא לשם הנאה ולא בגלל שהוא צורך חיוני לבריאות הנפש, כלומר בעל תוקף הלכתי, הסיבה לקיומו מן הסתם היא רק בגלל שהוא מעמיד מבנה חברתי. מי שאוכל צ'ולענט הוא היימישע, משלנו. האחרים הם לא מאנ"ש (אנשי שלומנו), מי שהיימישע הוא מאנ"ש. אבדה האמונה ועבודת השם והשייכות לתורה, ובמקום שיתפרק המבנה החברתי התורני שמבוסס על זה, הוא רוצה להמשיך להתקיים גם אחרי שליבו ורוחו נעקרו ממנו, ובמקום תורה ועבודה הבסיס של החברה נעשה מנהגים חסרי טעם ותוכן, שכל עניינם הוא לבנות מבנה חברתי על ידי הבדלה בין מי שמקיים את המנהגים ובין מי שלא מקיים. וקוראים לזה בכל תוקף "תורה" ו"יהדות".

.

פעם חיפשתי בגוגל את השם שלי, והגעתי לפורום חרדי שערכו בו דיון עלי. הכותרת היתה "הגאון לשעבר ניר שטרן" (מאז אשתי קוראת לי "הגאון לשעבר"). היה דיון שבו הרוב קבעו בתורת וודאי שיצאתי לאפיקורסות ואני "שנה ופירש" שזה הרשע הכי גדול וכמו אלישע אחר.

כתבתי להם שאני מוחה, כי אם היו קוראים מה שכתבתי ומנתחים ומוכיחים מתוכן הדברים שאני כופר, או בודקים במעשי לפי מהותם, אז ניחא, ואולי הם צודקים. אבל הם לא הגיעו למסקנה שאני כופר מכח בירור כזה, אלא משום שפשטתי בגדי אברכים ולבשתי בגדי חילונים ואני לא לובש כיפה (לפי ההלכה אין חיוב ללבוש כיפה. אפשר להיות בריא בגוף ובנפש גם בלי זה ולעמול בהשגת החכמה כדבעי בלי כיפה וגם להתפלל ולברך בלי כיפה. ובכל את קוראים לדתיים חובשי כיפה), ולא מגדל זקן. ושאלתי מה הקשר בין הבגדים שאני לובש ואורך זקני לשאלה האם אני יהודי כשר או כופר ואפיקורס. למה לא יתכן שאדם יהיה מאמין בתורה ושומר מצוות ויהודי כשר בלי הבגדים והכיפה והזקן. אפשר לחלוק על הבחירה של אדם כשר לא ללבוש בגדי חרדים וכיפה וזקן. כי אולי זה חשוב לגדור אותו מלהתערב בחוטאים או שיש בזה כבוד כלפי התורה שהוא לומד או הרחקה מחומרנות, וכיפה היא סגולה ליראת שמיים, וכל כיו"ב. אלה טיעונים על פרט מסויים בהתנהגות שנעשה בכוונה טובה ובשיקול דעת שמבקש את האמת, ונניח שטעיתי בזה, בכל אופן זה אינו מגופי תורה העיקריים, ולא ייתכן כלל שזה לבד מה שיגדיר את היותו של האדם אפיקורס גמור וכופר ורשע גמור ושנה ופירש, ושכל גאונותו היא לשעבר בלבד.

.

רואים בעליל שהטקס הסתמי החליף את מקום ההלכה שהיא פעולה להיות בריא כקיום רצון הבורא, כי צריך להיות בריא כדי לעבוד את השם בהשגת דעת אלהים שזה עצם קיום רצונו והתכלית העליונה. יש טקסי רשות שעושים לשם הנאה. למשל מסורת משפחתית מחייבת של טקס כגון שכל יום שישי כל המשפחה הולכים לשחק ביחד בגן העצמאות ואחר כך אוכלים חומוס דווקא אצל אבו פלוני, או מסורת שאחרי הדלקת נר חנוכה אוכלים ביסלי ובמבה בכמויות, וכל כיו"ב. אבל ללבוש מגבעת וחליפה, או בגדי חסידים, זה לא לשם תענוג. זה לשם יידישקייט, ושם העיוות. זה חם ומדכא ובכל זאת אני חייב. ואני לא יודע למה אני מחוייב לזה, מה טוב בזה, למה זה מחבר אותי לבורא ולקיום רצונו, ושום מקור הלכתי או מקור של מנהג בעל תוקף הלכתי לא מספר לי שזה כן בריא לפי דברי הבורא או חכמי הטבע, ואז אדע שרק מקוצר דעתי אני לא מבין למה זה בריא לי. זה בהכרח גורם לי לצייר בדמיון את הבורא כמשהו מנוכר ואכזר, לפחות אטום וטיפש, שלא רואה אותי ולא מבין אותי ולא מטפח אותי כבנו חביבו, אלא משתמש בי לצרכים שלו ומי יודע איזה אל הוא אם אלה הצרכים שלו. זה הרס עמוק ויסודי של האמונה באל, וממילא בטוב, בשמחה, בבריאות, בחיים, בטבע. זה עושה את החיים קודרים וחנוקים ועצובים, קבר נפשי ורוחני. גם אם היה חיבור לאלוה ולחיים זה הורס אותו. בגלל שכל אחד אכזרי כלפי עצמו כשהוא מאלץ את עצמו לחיות כך, הוא נעשה גם אכזרי על השכן שלו שאולי מרשה לעצמו קצת להתרופף. ונעשה מזה סיר לחץ חברתי אלים ומבהיל והורג.

לכן לדעתי הגר"א והחזון איש ובריסק טרחו כל כך לזקק את ההלכות והמנהגים שיש להם תוקף הלכתי, ממנהגים חסרי תוקף הלכתי. זה בנפשה של ההלכה ושל החיים התורניים.
קראתי שאמרו בשם אחד מאדמורי חב"ד (אני לא יודע אם זה אמיתי), שאמר שלא יתכן מה שאומרים שהרמח"ל הבין את הנמשל של הקבלה, לצד האר"י והמהרח"ו, כי הוא היה מגולח זקן. אינני יודע מה הרמח"ל הבין, אבל אני בטוח שאין לזה שום קשר לאורך הזקן שלו. כל כך כעסתי על הטימטום האווילי הזה, אולי כי מחב"ד ציפיתי ליותר.
יש גנב רמאי גדול במליונים רבים, שרושש משפחות רבות, במזיד גמור, שכלאו אותו בארה"ב, והיהדות שם רואה מצוות פדיון שבויים לעשות הכל כדי לשחרר אותו. ואנשים תמימים תורמים בבית כנסת בעליה לתורה למצוות פדיון שבויים הזו. כי יש לו זקן. הממסד החרדי נוטה להגן על פדופילים ואנסים ולטרוח להציל אותם מהשבי בידי השלטון הכופר, כי יש להם זקן. או לגברת לייפר מאוסטרליה יש מטפחת וחזות חסידית. לכן הם יהודים, הם מאנ"ש, משלנו, עצמנו ובשרנו, וממילא הם העם הנבחר, בניו חביביו של הקדוש ברוך הוא, עם ישראל הקדוש, שאסור לקטרג עליהם. ויש לעשות הכל להציל אותם ממגולחי הזקן, שהם בהכרח שליחי השטן עמלקים אפיקורסים (גם אם יש להם אם יהודיה, ואפילו אם הם מקיימים מצוות רק בלי כיפה וזקן). זה הנובע מדברי אותו אדמו"ר-פרא סכל, שחבקוק העמיד הכל על "וצדיק באמונתו יחיה" ואותו אדמו"ר העמיד הכל על הזקן (לפי מה שאמרו עליו, ואולי הוא לא באמת אמר כך).

היום ראיתי באתר חדשות חרדי, שמישהי כתבה שהאסון במירון נגרם גם בגלל שבמקום לחכות בסבלנות וכבוד שמי שנמצא במעבר הצר ייצא משם ורק אז להכנס לשם, דחפו בכל הכח כדי לעבור לפני האחרים, ובעצם למעשה זה מה שהרג את ההרוגים. היא רצתה רק להסתכל על זה כדי לתקן, בגדר נחפשה דרכינו ונשובה. הסבירה שזה לא מרוע לב אלא מחוסר תשומת לב ועבודה חינוכית. בתגובות הרוב תקפו אותה באלימות קשה, בקללות. למה את מקטרגת על אנשים קדושים, מצטרפת למקהלה החילונית של האנטישמים המקטרגים שרוקדים על הדם ומשתמשים בטרגדיה להכפיש בשקרים את הציבור היקר והקדוש של שומרי תורה.

התוקפים האלה לא אכפת להם עבודת השם ורצון השם ותורה, עד כדי כך שגם לא אכפת להם רציחה. מבחינתם החשוב זה החברה, והם מגינים על החברה. והדוחפים הרוצחים (שנהגו כך כפי תרבות ההתנהגות המקובל אצל חרדים, כל השנים ובכל מקום דוחפים בכל הכח, בכל לוויה וגם באוטובוס), היה להם זקן וכיפה ומגבעת, והצביעו ג' או ש"ס, שזה מה שמגדיר יהודי קדוש, לא תורה ויראת שמיים, ולכן הם "משלנו" ולכן הם בהגדרה טובים ומושלמים וקדושים ונבחרים וכל המהרהר אחריהם יש לקרעו כדג אפילו ביום כיפור.
הם לגמרי בטוחים שהגדרת היהדות והתורה ועבודת השם ויראתו ואהבתו הם זקן כיפה מגבעת והצבעה בבחירות, והימנעות מאכילת שרויה בפסח ולבישת גרטל בתפילה, ולהחמיר לא לשתות מים מחוץ לסוכה, ולהדגיש לומר רק ס' במקום תי"ו רפויה, ולזרוק לבן וסטנדרים דווקא על הרב הנכון, אחרי בירור למדני שדווקא הוא כקורח ועדתו נגד גדולי הדור האמיתיים שהם הרב השני שזהה לו לגמרי, או להרביץ לתלמידי ראש הישיבה הפורש של גור, ולהדליק בל"ג בעומר בהדלקה הנכונה, שרק היא הקדושה, ולרמוס כמובן בדרך, ולנסוע לאומן, וכל כיו"ב. ולהיות רוצח או אנס או פדופיל או גנב גדול או מרים יד על רעהו לא קשור כלל למידת קדושתו ויהדותו ונבחרותו וצדקותו ומעלתו הרוחנית של האדם. אסור בכלל לקטרג על זרע קודש בהבלים אנטישמיים כאלה. וכל המקטרג ייתלה על ידי ההמון בכיכר העיר, בטקס מרומם נפש וקדוש. כשהם יורדים הם נמוכים יותר מכל האומות.

מכאן באה החשיבות שיש בעיני לעסוק בהתבוננות על מנהג וטקס וקהילה, מתי הם חלק מההלכה, מתי הם דבר רשות בריא, ומתי הם תחליף להלכה שאז זה גורם לחורבן כל כך נורא. זה נושא שהוא לא מבורר אצלי כראוי, אולי בעצמו הוא לא בהיר, יש הרבה מקרי ביניים. אין לי הגדרות ברורות והבחנות ברורות. בכל אופן לדעתי חשוב לנסות להסתכל על זה ולנסות לברר מה שאפשר לגבי זה.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 204 – המשך לרשימה הקודמת. על הלכה טקסים וקהילה

  1. י.ד. הגיב:

    ראיתי מקור לשירי שבת במסכת מגילה דף יב עמוד ב:
    אמר רבא יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות
    או משום עונג שבת או משום תחת אשר לא עבדת את ה' אלוהיך בשמחה ובטוב לבב.

    דרך אגב, למדתי ממך ופתחתי עוד תת בלוג בנושאים כלכליים.

  2. nirstern הגיב:

    תודה, לא זכרתי את זה.
    הסתכלתי בבלוג החדש שלך, מחכים ומעניין. זה כאן למי שמתעניין:
    https://ydeconomic.wordpress.com/
    .
    הבלוג הראשי כאן:
    https://yuddaaled.wordpress.com/

    (ממליץ לשים בבלוג על כלכלה קישור בולט לבלוג הראשי)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s