201 – על שורש מידת החסד, ומה שכל טבע של עשיית חסד בהכרח הוא השגת הבורא

השאלה היתה שיש אנשים שעושים טוב לאחרים מצד הטבע שלהם, וזה לא אומר שום דבר עליהם.

מה שכתבתי על זה:

כל טבע נובע מהשגה כלשהי. אין טבע סתם כך. יסוד הגדר שנקרא "טבע" לפי אריסטו הוא מה שיש בדברים המוחשיים התחלה של תנועה ומנוחה. אבן נופלת למטה ונעצרת, התנועה והמנוחה של האבן זה טבע.
הוא שואל למה באמת האבן נופלת למטה, אין לזה שום הסבר אלא רק שהיא משיגה את הבורא ואוהבת אותו ומכח הכיסופים אליו היא נעה. מה שהתנועה של אבן היא למטה והתנועה של אש היא למעלה יש לזה הסבר ארוך אבל שתי התנועות הן תולדה של הכיסופים.

.
במו"נ א' ע"ב כתב:
"דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד, לא זולת זה, רוצה-לומר כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו, רוצה-לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל
[…]
הנה כן צריך לך שתצייר כל זה הכדור איש אחד, חי מתנועע בעל נפש"
הכל חי, כלומר גם האבנים. ומה שכתב מקודם שהדוממים מתים הכוונה שגם צמח לא מוגדר כחי אלא כצומח, כי אינו מתנועע מכח עצמו, והוא רק גדל. והאבנים אפילו אינן צומח כי אינן גדלות. אבל צמח הוא אופן מסויים של חיות, אע"פ שאינו תחת הסוג 'חי' שמוגדר כיכול להתנועע בכח עצמו, וכך גם באבנים יש צד של חיות, הרי כל הנמצא הוא חי אחד וזה בהכרח כולל את האבנים.

.

.
במו"נ ב' ד' כתב:
"אמנם היות הגלגל בעל נפש הוא מבואר עם ההשתכלות. אבל יחשוב השומע שזה עניין קשה להשיג, או ירחיקהו גם כן, להיות מדמה שאמרנו שהוא בעל נפש – שהוא כנפש האדם או החמור והשור. ואין זה עניין המאמר; אבל עניין המאמר, שתנועתו המקומית מורה על היות בו התחלה, בה יתנועע בלא ספק, וההתחלה ההיא היא נפש בלא ספק. ובאור זה, כי מן השקר שתהיה תנועתו הסיבובית כתנועת האבן הישרה למטה, או כתנועת האש למעלה, עד שתהיה התחלת התנועה ההיא טבע, לא נפש;
[…]
כבר התבאר זה בפילוסופיאה הראשונה, והוא מבואר, שאתה תמצא מעצמך, שתצייר עניינים רבים ואתה יכול להתנועע אליהם, אך לא תתנועע אליהם בשום פנים, עד שתתחדש לך תשוקה בהכרח לעניין ההוא אשר ציירתו, ואז תתנועע להגיע אל מה שציירתו. הנה כבר התבאר גם כן, שאין הנפש אשר בה תהיה התנועה, ולא השכל אשר בו יצויר הדבר, מספיקים בהתחדש כמו זאת התנועה, עד שתחובר אל זה תשוקה לעניין ההוא המצויר. ויתחייב גם כן מזה שיהיה לגלגל תשוקה למה שציירהו, והוא הדבר האהוב, והוא האלוה יתעלה שמו. ובאלו הפנים אמר שיניע האלוה הגלגל; רצוני לומר, בהיות הגלגל כוסף להדמות במה שהשיג, והוא העניין ההוא המצויר, אשר הוא בתכלית הפשיטות, ואין שינוי בו כלל ולא התחדשות עניין, והטוב ממנו שופע תמיד. ואי אפשר כן לגלגל, מאשר הוא גשם, אלא אם תהיה פעולתו תנועת סיבוב, לא דבר אחר – כי זה תכלית מה שאפשר בגשם שתתמיד פעולתו עליו, והיא הפשוטה שבתנועות ההוות בגוף, ולא יהיה בעצמו שינוי ולא בשפע מה שיתחייב מתנועתו מן הטובות.

וכאשר התברר לאריסט"ו זה כולו, שב והשתכל ומצא הגלגלים רבים במופת, תנועת זה מתחלפת לתנועת זה במהירות ובאיחור ובצד התנועה, ואף על פי שתכללם כולם התנועה הסיבובית. והתחייב לפי העיון הטבעי, שיאמין שהעניין אשר ציירהו זה הגלגל, עד שיתנועע התנועה הממהרת ביום אחד, בלתי העניין אשר ציירהו הגלגל אשר יתנועע תנועה אחת בשלושים שנה; ופסק הדין, שיש שכלים נפרדים כמספר הגלגלים, כל גלגל מהם יכסוף לשכל ההוא אשר הוא התחלתו, והוא מניעו זאת התנועה המיוחדת בו, והשכל ההוא הוא מניע הגלגל ההוא.

[…]

אמנם מאמר האחרונים מן הפילוסופים שהשכלים הנפרדים עשרה,
[…]
עד שיהיה יחס השכל הפועל ליסודות ומה שיורכב מהם – יחס כל שכל נבדל המיוחד בכל גלגל לגלגל ההוא. ויחס השכל בפועל הנמצא בנו, אשר הוא משפע השכל הפועל, ובו נשיג השכל הפועל – יחס שכל כל גלגל הנמצא בו אשר הוא משפע הנבדל, ובו ישיג הנבדל ויציירהו ויכסוף להדמות בו ויתנועע."

.

.

עשר השכלים הנבדלים הם עשרת הספירות. כולם אותו גילוי עצמו של הבורא האחד, רק במדרגות שונות של צמצום. כל גלגל משיג במדרגת צמצום לפי ערכו, והוא משיג את הבורא, ונכסף, והתנועה היא מכח הכיסופים לבורא.
הוא כותב:
"עד שיהיה יחס השכל הפועל ליסודות ומה שיורכב מהם – יחס כל שכל נבדל המיוחד בכל גלגל לגלגל ההוא."
השכל הפועל הוא השכל הנפרד התחתון, הוא ספירת מלכות (כמו שכתב הרמ"ק), והוא האספקלריא שבה מתגלה לנו הבורא במדרגת הצמצום הכי נמוכה של עולם החומר. כמו שהגלגל נע בגלל שהוא משיג את השכל הנפרד שבמדרגתו וזו השגת הבורא שלו ומזה באים הכיסופים ומניעים אותו (המו"נ באותו פרק מסביר למה אי אפשר לכסוף בעמידה ואיך כיסופים מולידים תנועה, ואכמ"ל), אותו יחס שבין הגלגל לשכל הנפרד הוא היחס של ארבעת היסודות, כלומר גם האבנים, לשכל הפועל. כמו שהגלגל מתייחס לשכל הנפרד, כך גם האבנים משיגים את האלוה דרך ההשגה שלהן בשכל הפועל ונכספין לו ולכן הם בתנועה. זה אופן שונה של תנועה, הוא נקרא טבע ולא תנועה רצונית, על דרך שהאבנים נקראות דוממים מתים ולא בעלי חיים. מתים זו מדרגת חיות יותר פשוטה ולכן נסתרת ולא מתים ממש, וגם התנועה הטבעית של האבנים היא מכח השגת הבורא והכיסופים ולא משהו סתמי ומת וחסר כל פשר.
הטבע יסודו תנועה של התהוות וכליון, לידה ומוות והתנועה שביניהם, יום ולילה, קיץ וחורף וכו'. זה נובע מההשגה שלא יתכן מציאות מחוץ לבורא ומכח זה יש תנועה כלפי המוות, ביטול מה שמחוץ לבורא, וזה תנועה של רצוא ושוב כי יש גם השגה שהוא רוצה בקיום הנבראים.

כלומר הטבע יסודו בהשגה, ומההשגה נולדת תנועה והתנועה היא הטבע. לכן גם מה שיש לאדם טבע להשפיע טוב בלי לחשוב, מצד רגש טבעי ששולט בו בעל כרחו, זה כמו תנועת האבן שנופלת, שנובעת מיסוד של השגה בבורא וכיסופים אליו. זו לא השגה למדנית שיושבים וחוקרים, זו השגה שמונחת במהות והיא ממילא. כמו שאני משיג שאני נמצא וכיו"ב שלא צריך בשביל זה מהלך למדני. וגם כמו השגה שעכשיו קר ואני מרגיש קור.

ההשגה שמונחת ביסוד הרגש והטבע לעזור היא ההשגה שיש בינינו אחדות. ומהי האחדות הזו? הרי מצד החומר ומהצד החילוני הכופר, כל אחד הוא לעצמו, נפרד. מהיכי תיתי שתהיה אחדות כלשהי? איך נסביר אותה?

השורש הפנימי של עבודה זרה הוא כח הזרות. לא יהיה בך אל זר, איזהו אל זר שבליבו של אדם זהו יצר הרע. יצר הרע הוא מצד "לתאווה יבקש נפרד". לכפור באותה אחדות, לרצות לקחת הכל לעצמי ולא לתת לשום אדם שום דבר. להיות חפצא של זרות. כמו עשיו שאצלו זה "על חרבך תחיה". אני הורג את השני ולוקח לעצמי, כי אני זר לו. וכל שכן שלא אעזור לו כלל. אם עשיו בא לעזור לי עלי לחשוש מאוד, זו תחבולה לפגוע בי, אין בו יסוד של חסד, כי אינו משיג שיש אחדות במציאות.
עשיו משיג שיש כוחות רוחניים חזקים עליונים, אבל הוא לא רוצה לראות בהם משהו שמאחד את העולם. אז הוא מתייחס אליהם כנפרדים זה מזה, וכנפרדים מהאדם, הם לא מאחדים שום דבר. אבל הם חזקים אז צריך לשחד אותם, לעבוד אותם מתוך פחד וזרות, ומזה צומח מעשה העבודה זרה. לכן יש סתירה בין להיות עובד עבודה זרה ובין להיות בעל חסד. לכן מי שעובד ע"ז סופו שיעבור על כל המצוות שהן בכללן ואהבת לרעך כמוך. ומי שאוהב לרעו הרי אינו עובד עבודה זרה, ולכן הוא נחשב מאמין ודתי גם אם הוא טוען שהוא קומוניסט וכופר.

זה לא תלוי איזה שם קוראים לזה. כמו שכתב המו"נ א' נ' שאין נפקא מינא איך אומרים אלא מהי מהות הדבר עצמו. רבי יחזקאל לוינשטיין אמר שזה מבהיל, שאדם יכול לומר כל יום הרי קם לעבוד את ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים לשם יחוד קב"ה ושכינתיה וכל מעשי רק בכוונה הזו, ובב"ד של מעלה אפשר  שיאמרו לו היית עובד ע"ז. כי לא חשוב באיזה שם קראת לזה החשוב הוא מהי מהות הדבר בעצמו. וכך גם להיפך, שאם אדם אומר שהוא כופר אבל הוא עוזר לאחרים הרי הוא משיג את האחדות, האחדות זה הבורא, הוא לבדו אחד והאחדות של המציאות נובעת מאחדותו, כמ"ש במו"נ א' ע"ב:
"הנה כן צריך לך שתצייר כל זה הכדור איש אחד, חי מתנועע בעל נפש, כי זה המין מן הציור הכרחי מאד, כלומר מועיל מאד במופת על היות האלוה אחד, כמו שיתבאר. ובזה הציור יתבאר גם כן שהאחד אמנם ברא אחד"

ואז ההשגה הזו באחדות, בבורא, היא סיבה לכיסופים לבורא להידמות לו, זה הסיבה שהוא עוזר לאחרים. וזו עבודת ה'. עבודת ה' לא תלויה בנבואה בהכרח, אברהם עבד את ה' לא מכח נבואה ובלי התורה, וכן נח וכו'. וכמ"ש בחובות הלבבות על עבודה מכח הערה שכליית שהיא מעולה יותר מעבוד המכח ציות לתורת משה.

לשון המו"נ ב' ד':
"ובאלו הפנים אמר שיניע האלוה הגלגל; רצוני לומר, בהיות הגלגל כוסף להדמות במה שהשיג, והוא העניין ההוא המצויר, אשר הוא בתכלית הפשיטות, ואין שינוי בו כלל ולא התחדשות עניין, והטוב ממנו שופע תמיד. ואי אפשר כן לגלגל, מאשר הוא גשם, אלא אם תהיה פעולתו תנועת סיבוב, לא דבר אחר – כי זה תכלית מה שאפשר בגשם שתתמיד פעולתו עליו, והיא הפשוטה שבתנועות ההוות בגוף, ולא יהיה בעצמו שינוי ולא בשפע מה שיתחייב מתנועתו מן הטובות."

ההשגה בבורא שגורמת לכיסופים לדבוק בו, דהיינו להידמות אליו, גורמת לעשות חסד, להשפיע טוב, כי הוא משפיע טוב תמיד. הדרך של הגלגל להשפיע טוב היא להסתובב. הוא מסתובב כדי לעשות חסד, להשפיע, ובזה להידמות לבוראו ובזה לדבוק בו (במו"נ א' ע"ב מבאר קצת את השייכות בין הסיבוב להשפעת הטוב). היחס של עולם ארבעת היסודות לשכל הפועל הוא אותו יחס של הגלגל לאלוה. כלומר ההשגה גורמת לכיסופים לדבקות שזה גורם לרצון להידמות לו ומזה השורש של הטבע לעשות חסד ולהשפיע טוב. וממילא מוכרח שמי שבאמת בליבו ורגשותיו וטבעו עושה טוב הרי הוא משיג את הבורא, רק שהוא לא מוכרח לקרוא לזה בשם "הבורא" או כל כיו"ב, בפרט שאין לו מסורת נבואה שמחליטה לקרוא לזה בשם מסויים, אלא יכול לקרוא לזה גם מוישה זוכמיר או כל שם אחר ואין בזה שום נפקא מינא. רבקה אמנו לא דיברה על הקב"ה או כל דבר דומה, אלא רק השקתה את הגמלים, בפשטות, והיה די בזה שתהיה אמנו, כלומר שייכת במה שהאבות הם מרכבה לשכינה ויסוד האמונה ועבודת ה'.

.

.

.

.

המשך:

לגבי השאלה שיש בעלי חיים שלא רואים בהם השפעת הטוב אלא כל אחד לעצמו והם טורפים. איך זה מתיישב עם כך שכל ד' היסודות הם כמו הגלגלים שתנועתם מכח השגת הבורא דרך השכל הנפרד וזו תנועה מכח אהבה וכיסופים אליו כדי להידמות בהיותו משפיע טוב בתמידות. והאריה לא נע כדי להשפיע טוב אלא כדי להועיל לעצמו ולטרוף.

.

.

זה מה שכתבתי:

הרמב"ם כותב שהדוממים מתים. במו"נ א' ע"ב הוא מבאר את זה:

"וכמו שאם ינוח הלב כהרף עין – ימות האיש ויבטלו כל תנועותיו וכל כחותיו, כן אילו ינוחו הגלגלים, יהיה בו מיתת העולם בכללו וביטול כל מה שבו. וכמו שהחי אמנם הוא חי כולו בתנועת לבו, אע"פ שבו אברים נחים לא ירגישו, כעֲצָמוֹת והאליל [סחוס] וזולתם, כן זה המציאות כלו הוא איש אחד חי בתנועת הגלגל אשר הוא כדמות הלב מבעלי הלב, ואף על פי שבו גופים רבים נחים ומתים."
נראה שהעצמות והסחוס שבגוף האדם הם חתיכות של חומר מת, כמו גם ציפורניים או שערות וכיו"ב. אבך באמת הרי הדברים האלה גדלים. העצמות של תינוק גדלות עם גופו. אצת מת הדברים האלה מתייבשים ומתפוררים ואצל חי לא. הרי שהם חיים. אבל הם נראים כמו מתים. עין או לב וכיו"ב, רואים בהם כח נפש, כח חיים, שמיוחד להם, והם פועלים איתו כאילו הם בעל חיים בפני עצמו ורק אם מסתכלים מסביב לזה במבט בוחן רואים שהם שייכים ומשועבדים לגוף הכללי.
במו"נ חלק ב', בסוף ההקדמות ותחילת פרק א', טרח לבאר איך פעולה שאדם עושה מכח בחירתו ורצונו היא חלק מהחיים והתנועה הכלליים של הגלגל כולו. לא רואים את זה ברור, נראה שיש לאדם חיות ובחירה עצמאיים לגמרי, שהוא גוף נפרד ולא רק איבר של הגוף הכללי. זה הפירוש של 'חי', שהוא נדמה כמו החי האמיתי שזה היקום כולו כאיש אחד. דומם פירושו שהוא לא מראה את עצמו כמי שי שלו מצד עצמו חיים, אלא הוא רק מצטרף באופן סביל לחיים הכלליים, הם אלה שמתבטאים בו. לב רואיםש הו אפועם ועין שהיא רואה. העצמות נדמות כאינן עושות דבר, הן רק מצטרפיות לחיי הגוף הכוללים. כך הוא עניין הדוממים בטבע.
הגלגלים יש להם חיים ונפש והשגה ורצון משל עצמם (אע"פ שגם הם באמת כלולים במה שכתב המו"נ א ע"ב שכל הנמצא הוא איש אחד חי בחיים אחדים וכל נברא כשלעצמו הוא רק איבר, וגם הגלגל הוא רק איבר). לעומת זאת האבנים רק מתמסרות להיות חלק מהטבע. בטבע בכללו יש את התנועה החיה של להיות דומה לבורא על ידי השפעת טוב מתמדת. הדוממים רק משתלבים בזה כמו בורג אחד בתוך המכונה, עושים רק את החלק שלהם בתוך המערכת השלמה של הטבע, לא נראה בהם כאילו הם בעצמם צמצום של תמונת הטבע השלמה, של משהו חי בפני עצמו שמשפיע טוב בפני עצמו.
כך גם בעלי החיים הטורפים. הם לא משפיעים טוב מכח השגת עצמם הנפרדת ומעשי עצמם הנפרדים. מצד עצמם הם רק משתלבים בטבע כחלק מהטבע בלי שרואים שהם משפיעים טוב בעצמם או משיגים את הטוב בעצמם. ההשגה שלהם היא להיות חלק מהטבע, בורג אחד מהמכונה הכללית. אבל בגלל שהמכונה הכללית היא השגת הבורא וכיסופים ולהשפיע טוב תמידי כדי לדבוק בבורא, בעלי החיים מצורפים לזה מכח התבטלות לזה. כעין חסידים עיוורים של אדמו"ר גדול, שלא יודעים מאומה מלבד שצריך ללכת אחרי הרבי.
במו"נ ב' ד':
"אמנם היות הגלגל בעל נפש הוא מבואר עם ההשתכלות. אבל יחשוב השומע שזה עניין קשה להשיג, או ירחיקהו גם כן, להיות מדמה שאמרנו שהוא בעל נפש – שהוא כנפש האדם או החמור והשור. ואין זה עניין המאמר; אבל עניין המאמר, שתנועתו המקומית מורה על היות בו התחלה, בה יתנועע בלא ספק, וההתחלה ההיא היא נפש בלא ספק. ובאור זה, כי מן השקר שתהיה תנועתו הסיבובית כתנועת האבן הישרה למטה, או כתנועת האש למעלה, עד שתהיה התחלת התנועה ההיא טבע, לא נפש; כי אשר יתנועע זאת התנועה הטבעית, אמנם תניעהו ההתחלה ההיא אשר בו כשיהיה בזולת מקומו – לבקש מקומו, וכשיגיע למקומו ינוח; וזה הגלגל מתנועע במקומו בסיבוב. ולא מפני היותו בעל נפש גם כן יתחייב שיתנועע כן, כי כל בעל נפש אמנם יתנועע מפני טבע, או מפני ציור. רצוני באמרי הנה "טבע", לכוון אל הנאות ולברוח ממה שהוא בלתי נאות. ואין הפרש בין שיהיה מניעו לזה מחוץ, כברוח בעל חיים מחום השמש וכיוונו אל מקום המים כשיצמא, או יהיה מניעו דמיון; כי בדמיון מה שהוא כנגד ומה שיאות, יתנועע גם כן החי, וזה הגלגל לא יתנועע לברוח ממה שהוא כנגד או לבקש הנאות, כי מה שאליו יתנועע – ממנו יתנועע, וכל מה שממנו יתנועע – אליו יתנועע. ועוד, שאילו היתה תנועתו מפני זה, היה מתחייב שיהיה מניע אל מה שיתנועע אליו וינוח. כי אם יתנועע לבקש דבר או לברוח מדבר, ולא יוכל למצאו לעולם, תהיה אם כן התנועה לבטלה. הנה זאת התנועה, אם כן, הסיבובית – תהיה בציור אחד, יחייב לו הציור ההוא שיתנועע כן. ולא יהיה ציור כי אם בשכל; אם כן הגלגל הוא בעל שכל."
יש תנועה מצד שהוא בעל נפש, ואז היא לא בהכרח רק כדי להגיע למקום המנוחה, או כדי להשיג תועלת או לברוח מנזק. אלא יש בה תנועות אחרות מכח ההשגה השכלית והתשוקה אל האהוב (כמו שמבאר שם בהמשך).
ויש תנועה טבעית, אבן נופלת למקומה שהוא תחתית הארץ ושם נחה. או מה שבעלי חיים בורחים מחום והולכים לחפש מים. התנועה הטבעית אין בה גילוי של להשיג את הבורא לנוע בתנועת השפעת טוב תמידית כמוהו כדי לדבוק בו. הגילוי שבה הוא שמה שנע נע כדי לתפוש את המקום הנכון לו מצד סדר הטבע. סדר הטבע הוא שעפר למטה ואש למעלה, ולשם השתלבות בסדר הטבע האבן נופלת והאש עולה. גם מה שאירה מבקש מים או בורח מחום זה כדי שהוא לא ימות, וגם זה לא מכח שהוא בדווקא אוהב את עצמו, אלא כי כך הטבע שהוא ישמור על קיומו ולא ימות, ומה שבאמת מניע אותו הוא הטבע. כלומר בסדר הטבע מונח שתהיה בו מציאות של אריה. והאריה נע מכח זה. הוא לא נע כדי לצבור רכוש או כבוד או לפגוע במישהו יותר ממה שדרוש לו בשביל להישאר חי. הטבע הכללי הוא הגלגל הוא השגה חיה של הבורא ופעולה מכוונת רצונית שכלית להשפיע טוב ולדבוק בו, והחלקים שמצטרפים וטבע, האבן והראיה, ממילא נכללים בזה כחלק מזה, לא כמשהו שלם שמצוייר בו בצמצום הציור השלם של זה.
לכן תנועת האבן נראת מהטבע ולא מהנפש, והאבנים נקראות מתות, ובעלי החיים לא נקראים בעלי חסד. אבל עדיין השכל והחסד ומונחים בהם בשרשם כי הם פועלים מכח הטבע והטבע בכללו הוא כזה. כמו שהעצמות בגוף יש בהן חיים אע"פ שלא רואים שהן פועלות משהו על דרך עין או לב וכיו"ב, כי החיים שבהן הן ההצטרפות לחיי הגוף הכלליים ולא משהו שניכר בהן בפרטיותן.
לגבי השאלה איך יש לעשיו אפשרות של כח תנועה, חיים. זה כי יש בו צד של טוב ביחד עם הצד של להיפרד מהחיים הכלליים. לומדים מעשיו כיבוד הורים. פרעה אמר בסוף מי כמכה באלים ה'. רק עמלק אין בו צד כזה ולכן אי אפשר שיהיה קיים במציאות, ומה שהוא קיים זו אכן קושיא עצומה ויש בזה הרבה אריכות וזה סוד עמוק כי באמת מצד השכל זה בלתי אפשרי, ויש מצווה להשמיד אותו לגמרי, כי זו האמת, שאין לו מקור ליניקת חיים.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 201 - על שורש מידת החסד, ומה שכל טבע של עשיית חסד בהכרח הוא השגת הבורא. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s