192 – האם יש אמת אחת מוחלטת או לכל אחד אמת סובייקטיבית משלו

מתוך מכתב

רגילים לחשוב ש"אמת מוחלטת", שהיא אובייקטיבית, לא תלויה בכל אחד לפי מי שהוא, אלא אמת אחת לכולם ואין זולתה, שאינה תלויה בשום דבר, זו הסתכלות שחביבה על דתיים; ולעומת זאת הסתכלות שלכל אחד יש את האמת שלו, ויש שבעים פנים לתורה וכו', ואמת זה עניין סובייקטיבי, זו גישה שחביבה על מי שאינו דתי, יש שקוראים לזה גישה פוסט-מודרניסטית.
נשאלתי מבין שתי העמדות מה היא דעתי (אולי כדי לפצח את השאלה האם אני דתי או חילוני), והשבתי שלא כך ולא כך, וזה דורש קצת הסבר.
.

.
לדעתי הגישה שיש אמת מוחלטת היא הגישה החילונית באופן הקיצוני של חילוניות, אתאיזם גמור ומטריאליזם גמור (אתאיזם היא הדעה שאין אלהים ומטריאליזם היא הדעה ששורש המציאות היא חומר או כח בחומר).

כלי התפישה של האדם מוגבלים. אדם יכול לתפוש רק מה שיש לו מילה או הגדרה. אם האמת היא אין סופית, מעבר לכל הגדרות ומילים וגבולות, אז לא יתכן כלל שהאדם יתפוש את כולה באופן מלא ומדוייק. תמיד התפישה שלו תהיה חלקית, ובהכרח במידת מה מסולפת, לפחות לא מדוייקת.
.
.
במובן מסויים אדם לא יכול תפוש מאומה מהאמת, כי ההבדל בין האין סופי למוגבל הוא לא בכמות אלא במהות עצמה. האין סופי זה לא כמות גדולה מאוד של מוגבל. בדרך כלל חושבים שאין סוף זה עוד מספר, ואפילו קבעו לו סיפרה שמציינת אותו, כזה: ∞. כביכול זו כמות עד כדי כך גדולה שלעולם לא נוכל לסיים לספור אותה.
באמת אין סוף הוא לא מספר בשום מובן, זו לא כמות כלל כי ממהותה לא תיתכן בה הגדרת כמות כלשהי, לאינסוף אין "סוף", אין מידה וגבול כלל. זה משהו שהוא מחוץ לגדרי כמות, כמו שהמספר חמש הוא מחוץ לגדרים של חם או קר מתוק או מלוח.
המספר חמש הוא מחוץ לגדרים של איכויות חומריות כי הוא יותר מופשט מחומר, והאין סוף יותר מופשט מהמספרים. כי אין בו שום הגדרות וכמויות ומידות. הוא לא נתפש בשכל רציונלי.
המחשבה הטפשית שאין-סוף זה מספר, כלומר כמות כלשהי, גדולה מאוד ועדיין כמות, נובעת מנכות שלא מאפשרת להתרומם מעל רובד מסויים של תפישה, ויהירות לכופף את מה שאני לא מצליח להגיע אליו אל רמה הנמוכה שלי.
.
אם האמת היא האין סוף, וכל מה שאנו תופשים הוא סופי, הרי לא התחלנו כלל לתפוש את האמת, לא נגענו בה כלל. גם לא גרגיר חול אחד ממנה, כי היא לא יכולה להיות מוגבלת וגרגר חול מוגבל.
.
.
מי שאצלו האמת סופית ומוגבלת, יכול לחשוב שהוא יכול להקיף אותה בשכלו הסופי ולדעת אותה כולה, דבר דבור על אופניו. רק באופן זה הוא יכול לדבר על אמת מוחלטת אחת ומחייבת את כולם. כדי שתהיה אמת כזו צריך שיהיה אפשר לדעת אותה, וכיון שאנו יכולים לדעת רק את המוגבל בהכרח האמת מוגבלת. לכן האמת היא החומר שהוא המוגבל. המציאו תהיא החומר. לא יתכן שיהיה אלהים כי הוא לא מוגבל, אי אפשר לדעת אותו כולו באופן מלא, ולכן אי אפשר שמישהו יוכל לתפוש ולומר אמת מוחלטת.
למי שיש אמת מוחלטת לא יתכן שיהיה לו שייכות לנשגב, הטמיר ונעלם, הזיו של משהו שאותו עצמו איננו תופשים. מול אלה אנו מרגישים שאנו ברייה חשוכה, שאינה יכולה להשיג את האמת ולכן לפי תפישתה לעולם לא תהיה אמת מוחלטת שלמה ויציבה ואחידה.
אם כל מה שנתפוש לגבי האמת יהיה חלקי, הוא יהיה משתנה. היום נראה חלק זה ומחר חלק אחר, ראובן יראה חלק זה ושמעון יראה חלק אחר.
.
.
אם יש טענה שאין בכלל "אמת" אנו חיים בעולם חשוך לחלוטין ושקרי לחלוטין, אין מציאות ואין קשר למציאות (ההגדרה הבסיסית של "אמת" היא קשר למציאות), ובג'ונגל הכאוטי הזה כל אחד ממציא סיפור שמשרת את צרכיו החומריים, והוא קורא לו במילה הבדויה "אמת" ככלי נשק נגד סיפורים של אחרים. הכל פוליטי, הכל הוא רק מאבק על משאבים ואין זולת זה. אני לא מקבל עמדה כזו, כי למרות שאיני יכול להוכיח לוגית, אני יודע שיש זיו של נשגב שמאיר בעולמנו. הלוגיקה היא לא חזות הכל, היא לא כלי ההכרה היחיד והמוחלט, וההוכחה הלוגית לזה היא שהאקסיומות של הלוגיקה, המושכלות הראשונים, שהלוגיקה מבוססת עליהם, ידועות לנו לא על ידי כלי הכרה של לוגיקה, אלא ממקור ידיעה שהוא מחוץ ללוגיקה והוא וודאי יותר ממנה (שאם לא כן איך היא יכולה לטעון שהיא וודאית אם המקור שממנו היא שואבת את הוודאות הוא אותן מושכלות ראשונים שידיעתם היא ממקור שאינו לוגי. טועים לחושב שמשפט כמו שאם א' שווה ב', וב' שווה ג', אז בהכרח א' שווה ג', זה משפט שאמיתתו היא לוגית, שזה משפט שכלי. השכל לא יכול להוכיח שהמשפט הזה נכון, אין לז השום הוכחה או הכרח לוגיים כלשהם. אני מאמין שהמשפט הזה אמת ממקור של אמונה או חווייה או שאני רוצה שהוא יהיה אמת וכל יוצא בזה, אין שום סיבה לוגית לחשוב שהמשפט הזה אמת. אם המשפט הזה לא אמת אז כל הלוגיקה נופלת לגמרי. הרי שהלוגיקה לא יכולה להיות יותר וודאית מאותה חווייה או אינטואיציה או משאלת לב שאומרת שהמשפט הזה אמת. מוכח שי שאינטואיציה שיכולה להיות יורת וודאית ומדוייקת מהלוגיקה, ולכן המילה 'אינטואיציה' שמציינת דבר עמום ומטושטש לא מתאימה כאן).

אם יש טענה שיש אמת מוחלטת אחת אובייקטיבית ומחייבת שנכונה תמיד לכולם, גם את זה איני מקבל. זה נובע מאותו חושך של העמדה שאין בכלל אמת. במתימטיקה ובפיזיקה יש אמת מוחלטת, אחת ועוד אחת הן שתיים. אבל להסתפק בזה, זה לקבל שהמציאות מוגבלת וסופית ומוגדרת ולכן אפשר לתפוש את כולה לגמרי ואז לומר את האמת המוחלטת שתפשנו. אם יש משהו נשגב, מעל ההגדרות שלנו, אז נתפוש רק חלק ממנו ולכן תמיד מה שתפשנו לא יהיה אמת מוחלטת. למי שיש אמת מוחלטת אין נשגב, אין לב ונפש וכיסופים של רצון ראשון. הוא יקרא לזה "רומנטיקה".
.
יש דתיים שאומרים שמה שכתוב בתורה זו אמת מוחלטת, והרי הם יכולים לקרוא מה שכתוב בתורה ולכן הם יודעים את האמת המוחלטת ולכן הם גם יאמרו לי מה עלי לעשות. הם כופרים בתורה, כי התורה (בהנחה שהיא אלהית וניתנה בהר סיני) עוד לא הובנה במלואה על ידי אדם כלל, ומצד האמת בכלל לא התחילה להיות מובנת על יד אדם גם לא בהבנה חלקית.
אני מוכן להתעמת עם כל אדם כזה ולהראות לו שיש פירוש נכון אחר למה שהוא חושב שהוא קרא בתורה בקריאה הכי פשוטה ואמיתית. רבי מאיר היה מוצא בתורה ק"נ טעמים לטהר את השרץ. כי באמת התורה לא מובנת לנו עד תומה, אנו רואים רק זוויות חלקיות שלה, ויש לה אין סוף זוויות כאלה, ומי שמכיר את התורה מספיק מקרוב יכול למצוא גם את הזוויות החלקיות שלפיהן השרץ טהור. ואם תמצא אלף זוויות שהשרץ טמא הוא ימצא אלפיים זוויות שלפיהן השרץ טהור ואין לזה סוף כי התורה אין סופית. מי שמכיר אותה יותר מקרוב יביא יותר טעמים והוכחות שיביאו למסקנה שהוא רוצה להגיע אליה והוא ינצח בהכרעת ההלכה.
כלומר אדם מכריע את ההלכה לפי היושר והחכמה שבליבו ולא לפי מה שכתוב בתורה. ואדם אחר יכריע אחרת, וכך אמת התורה תשתנה לפי האדם ולפי הזמן, ואינה אמת מוחלטת אחת פשוטה וידועה.
.
.
בספר חובות הלבבות בהקדמה כתב:
"יש מן החכמה מה שהוא צפון בלבות החכמים כמטמון הנסתר, אשר אם יסתירוהו, לא ישיגנו אדם, וכאשר יגלוהו, לא יעלם מאדם יושר אמריהם בו, וזה כמו שאמר הכתוב מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה, רצה לומר, כי החכמה תקועה בתולדות האדם וטבעו ובכח הכרתו, כמים הטמונים בלב הארץ. והנבון המשכיל ישתדל לחקור על מה שיש בכחו ובמצפוניו מן החכמה לגלותו ולהראותו וישאבנה מלבו, כאשר יחקר על המים אשר במעמקי הארץ."
.
.
נניח שהשמים גבוהים מרחק אין סוף קילומטר, והם האמת, ואנו מטפסים לשם. מי שטיפס עשרה קילומטר לא קרוב יותר לאמת ממי שטיפס מטר אחד, כי משני הגבהים המרחק לשמים נשאר אין סוף קילומטר.
לעולם לא נגיע, השייכות שלנו לאמת היא רק הטיפוס לכיוון שלה, לא ההגעה אליה. לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיפטר ממנה. למה איני בן חורין להיפטר ממנה אם לעולם לא אצליח להגיע לתכלית הטיפוס? כי בתנועת הטיפוס עצמה יש זיו של אמת. השליך אמת ארצה ואמר אמת מארץ תצמח. האמת שלנו היא הצמיחה לכיוון של האמת. יש אמת מוחלטת ויש לנו שייכות אליה, אבל השייכות היא רק הכיסופים והתנועה לשם, ולכל אחד יש את התנועה שלו מהמקום שלו.
יש סיפור על החפץ חיים שהוא ותלמידיו ברחו במלחמת העולם הראשונה ופגשו בחור שהיה פעם בחור ישיבה ונעשה קומוניסט אדוק. ואחרי שהבחור עזב החפץ חיים אמר הוא הכי דתי מכולנו, כי הוא באמת רוצה בטובת מעמד הפועלים, העניים והמדוכאים. ואמר שכתוב ועץ החיים בתוך הגן (עץ החיים הוא התורה), כלומר באמצע הגן. מי שבדרום ילך צפונה ומי שבצפון ילך דרומה, אין דרך אחת אלא לכל אחד דרך משלו לפי מה שהוא.
השמיים הם מה שמעל ראשו של האדם, ובכל מקום זה כיוון אחר.
מה שאינו אמת הוא מה שאינו טיפוס לכיוון השמיים כלל, בכל מקום שיהיו, אע"פ שהוא לפעמים יכול להראות מאוד דומה לזה.
.
.
למשל לימוד חכמת הטבע, הוא יכול להיות חיפוש להתחבר לנשגב, האין סופי, שזיוו מאיר דרך הטבע. כמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ב':
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו? בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול"
מעשיו הם סופיים, הם לא מתארים אותו בעצמו שהוא אין סופי. אז איך ממעשיו מגיעים לאהבתו ויראתו? אלא נראית ממעשיו חכמתו שאין לה קץ, היא אין סופית. והרי איננו יכולים להשיג חכמה שהיא אין סופית, אבל לא מדובר להשיג אוהת אלא לראות שהיא קיימת, זה רק השגת זיו האור ש מקור אור שהוא נעלם, ואותו זיו גורם לאהבה כזו. כמו שכתב רש"י על רחל אמנו:
""וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה"
"תאר" – הוא צורת הפרצוף לשון (ישעיהו מד) יתארהו בשרד.
"מראה" – הוא זיו קלסתר"
ממעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים אנו רואים זיו קלסתר שלו. ומזה נופלים באהבתו כל כך. אנו רואים שבחכמה יש זיו של משהו שאין לו קץ, למרות שמה שאין לו קץ אינו יכול להיות נתפש על ידינו.
.
.
אותם מדעי טבע כמו שנלמדים באוניברסיטה לכאורה הם טיפוס אל הכרת הטבע שבו יש זיו הנשגב, אבל באמת זה לא כך, זה לא טיפוס לשמיים, זה התחפרות בארץ. מראש מכחישים כל שייכות לנשגב. מכחישים שאמת יכולה לצמוח מארץ. יש רק חומר מת ודומם שנע לפי משוואות מתימטיות. זה ארץ בלבד בלי צמיחה.
חוקי הפיזיקה רק אומרים שאם תהיה תנועה היא תהיה לפי משוואות מתימטיות כך וכך. כמו חוקי ריקוד הוואלס שאומרים שעושים שני צעדים קדימה ואחד אחורה ואז סיבוב. אבל החוקים לא אומרים שיהיה משהו שבאמת ינוע, שיבצע את החוקים כמו שפסנתרן מבצע את התווים שכתב בטהובן. הם לא מסתכלים על המציאות עצמה, שהיא חיים וחידה ופלא ושיר.
.
.
כך כל דבר יכול להפוך לשקר, ובאותה מידה כל דבר יכול להפוך לאמת. כמו שהחפץ חיים אמר שהקומוניזם שבהגדרות הדתיות המקובלות הוא שקר גמור, כי הוא אתיאיסטי, יכול להפוך לאמת קדושה. כי האכפתיות לעזור לנדכאים היא ממקור שאינו אתאיזם, לפי האתאיזם למה שיהיה אכפת לי. לא צריך לקרוא לזה במילה הטעונה והשחוקה אלהים, שדורות של ממסד דתי מושחת עשה ממנה קרדום לחפור ולהתעלל ולשקר.

.

.

אי אפשר להגדיר את האמת כיוון שאי אפשר להגדיר את הנשגב שהאמת היא המסע לכיוון שלו שנובע מהכיסופים אליו. אבל אם יש נשגב יש אמת, ואם הנשגב הוא אחד יש אמת אחת. הקטנות שלנו היא זו שגורמת שיש לנו הרבה אמיתות, כי כולנו תופשים רק ניצוצות ולא את השלהבת עצמה.
.
אנשי ה"אמת המוחלטת" הדתיים לא טובים יותר מאנשי האמת המוחלטת המטריאליסטים הרציונליסטים שאומרים שהאמת המוחלטת היא רק המדע וחוקיו, כלומר החומר המת. ואלה ואלה רוצחים את התכלת.
חביב עלי יותר מי שאומר שאין בכלל שום אמת והכל רק חושך גמור. הוא לפחות מודה על האמת שהוא לא משיג את האמת, וזו בפני עצמה התחלת אמת. אבל אם הוא מתבצר בכח בכך שאין שום אמת ולא מוכן לנסות לפקוח עינים כאובות אולי זיו חי יש בעולם, גם הוא מרוצחי האמת.

.

.

(כמה מילים ממכתב אחר:

"ספר בסופו של דבר אמור להניע, לחיות, לרפא.
האמת אין סופית לעומק ולרוחב, שום ספר לא יכיל את כולה, ואין שום ספר ושום דבר שריק ממנה.
בקיץ טוב אבטיח ובחורף מרק חם, כשתקועים טוב חריף וכשמטולטלים טוב לחם. בכל מצב טוב הספר שנכון לו.
גם ספר שאמור להיות אמת אבסולוטית, כמו התורה למי שמאמין שניתנה בהר סיני, מה שאני יכול לקחת ממנה זה רק לפי הכלים שלי, כלומר תמיד אבין אותה בהבנה חלקית ומוגבלת ובמידת מה מסולפת. אז לא בהכרח שהיא תיתן לי יותר "אמת" מספר אחר כלשהו")

.

.

המילים של קפקא גם מתאימות כאן:

"בכלל, לדעתי צריך לקרוא רק ספרים שצורבים ודוקרים. אם הספר שאנו קוראים אינו מעורר אותנו כמהלומה הניחתת על הראש, למה לקרוא אותו? כדי שיגרום לנו אושר, כפי שאתה כותב? אלוהים אדירים, הרי היינו מאושרים גם לולא היו לנו ספרים, וספרים הגורמים לנו אושר יכולנו, לו היה לנו צורך בהם, לכתוב בעצמנו. אבל אנחנו זקוקים לספרים הפועלים עלינו כמו אסון, ספרים המכאיבים לנו כמו מותו של מישהו שאנו אוהבים יותר מאשר את עצמנו, ספרים המעוררים בנו תחושה שגורשנו אל היער, הרחק מנוכחות אדם, כמו התאבדות: ספר צריך להיות גרזן המבקע את הים הקפוא בתוכנו: זו דעתי." (פרנץ קפקא, מכתבים, 27 בינואר 1903 )."

קבעון יכול להיות בגלל רוב שפע ושלווה ושגרה, שיוצרים תחושת ריקנות וחוסר משמעות, ויכול להיות בגלל רוב כאב שמקפיא את התנועה כמו שכשהרגליים שבורות חדלים מללכת.

הספר אמור להניע, לשבור את הקבעון, להתחיל בתנועה שהיא חיים וצמיחה. יש גם קיבעון של כל הזמן לרוץ ואפילו כל הזמן לחפש התעלות וחכמה, כשזה נעשה באובססיביות, כלומר לא מתוך בחירה שבאה מרצון חופשי.

הספר לא אמור ללמד אמת. שבירת הקבעון רק היא האמת כי היא חזרה לתנועה החיה של צמיחה לכיוון של האמת.

 

 

 

 

 

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 192 - האם יש אמת אחת מוחלטת או לכל אחד אמת סובייקטיבית משלו. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s