176 – עולם האצילות ועולם הבריאה. מהות ומציאות (ביאור קצר)

מתוך מכתב. על דברי המורה נבוכים א' נ"ז.

הנושאים כאן הם מופשטים, וצריכים עיון מאומץ ומעמיק.

מורה נבוכים א' נ"ז:

"בתארים. יותר עמוק מן הקודם:

ידוע כי המציאות הוא מקרה קרה לנמצא ולזה הוא ענין נוסף על מהות הנמצא. זהו הדבר המבואר הראוי לכל מה שלמציאותו סיבה שמציאותו – ענין נוסף על מהותו. אמנם מי שאין סיבה למציאותו – והוא האלוה ית' וית' לבדו (כי זה הוא ענין אמרנו עליו ית' שהוא מחויב המציאות) – תהיה מציאותו עצמו ואמתתו ועצמו מציאותו ואינו עצם קרה לו שנמצא ותהיה מציאותו ענין נוסף עליו שהוא – מחויב המציאה תמיד אין מתחדש עליו ולא מקרה קרה לו. ואם כן הוא נמצא לא במציאות (וכן חי – לא בחיים ויכול – לא ביכולת וחכם – לא בחכמה; אבל הכל שב לענין אחד אין ריבוי בו כמו שיתבאר):

וממה שצריך שיודע עוד כי האחדות והריבוי – מקרים קרו לנמצא באשר הוא רב או אחד – כבר התבאר זה בספר הנקרא מה שאחר הטבע. וכמו שהמנין אינו עצם המנויים כן אין האחדות עצם הדבר המתאחד כי אלו כולם – מקרים מסוג הכמות המתפרק ישיגו הנמצאות המזומנות לקבל כיוצא באלו המקרים. אמנם המחויב המציאות הפשוט באמת אשר לא תשיגהו הרכבה כלל – כמו שהוא מן השקר עליו מקרה הריבוי כן הוא מן השקר עליו מקרה האחדות – רצוני לומר כי אין האחדות ענין נוסף על עצמו אבל הוא אחד – לא באחדות"

.

.

עולם האצילות:

יש את גילוי האלוה כטרנסצנדנטי, שהוא אחד פשוט לחלוטין בלי מורכבות כלל, ויש את הגילוי של האלוה כמצומצם, כמערכת הצורות, כמציאות כולה.
הצד הכי מופשט, הכי עצמותו, הכי 'אין סוף ברוך הוא', הוא תמיד ידע שיהיה צמצום, וידע שיהיה יתוש. הוא רצה את זה וזה נמצא מסיבתו.

זה מכריח להטיל את הריבוי והגבול והמורכבות כבר במדרגה הכי גבוהה של אלוהות הכי מופשטת, הכי "הוא עצמו". אי אפשר לומר שיש בחינה באלוה, בחינת אור אין סוף שלפני הצמצום, הצד שאינו מצומצם, ששם אין מורכבות וריבוי ומוגבלות. שהרי ככל שנלך למעלה באלוהות, עד הכי מופשט והכי עצמותו, גם שם הרי הוא הסיבה שקיים הצמצום ולכן בהכרח הוא יודע ורוצה, הוא יודע ורוצה שיהיה יתוש ושיהיה זבוב, הידיעה והרצון האלה הם מורכבות וריבוי ומוגבלות, זה לא אחדות פשוטה. ככל שתאמר שמעל זה יש מדרגת אחדות פשוטה, נשאל הרי גם במדרגה הזו הוא ידע ורצה שיהיה יתוש, ואם כן גם שם אין אחדות פשוטה לגמרי. זה מקצין עוד יותר את הסתירה של סוד מעשה מרכבה.
זה נקרא בקבלה עולם האצילות. ואומרים שהאצילות היא בתוך הבורא. הכוונה לפני הצמצום, לפני שנשתלשלו ספירות וצורות, כבר באחדות עצמה היתה מחשבה לברוא את הצמצום ולכן כבר שם הצמצום קיים כמחשבה ורצון, ואופן הקיום הזה נקרא אצילות.

אי אפשר לומר שהוא מחוץ לבורא, והבורא עצמו נקי מהמורכבות הזו, כי הרי הבורא עצמו רצה לברוא את הצמצום ולכן הוא עצמו יש בו מורכבות, ואי אפשר להוציא את המורכבות מחוץ לו.


חלילה אין כאן אמירה שהבורא בעצמו באמת יש בו מורכבות, רק שאיננו יכולים להבין איך יתכן שאין בו, וזה סוד מעשה מרכבה.

עולם הבריאה הוא כשהצמצום נברא ויש לו מציאות מחוץ לבורא הלא-מצומצם. 
בסוף פרק נ"ב, בחלוקה האחרונה, מדובר על עולם האצילות. בפרק נ"ז הוא אומר שהמציאות היא מקרה שקרה למהות. המהות היא עולם האצילות והמציאות היא עולם הבריאה.

מציאות פירושו לצאת מחוץ לבורא הלא-מצומצם. אם הטיפה נפלה לים היא איבדה את מציאותה, הכל רק ים. בהיפרדותה מהים היא נמצאת כטיפה. 
למשל אם יש משטח אינסופי, זה החומר הראשון או האין סוף ברוך הוא, שניהם הם אחד פשוט מוחלט אין סופי בלי מורכבות.
ויש גם סכין, זו הצורה, שיכולה לחתוך במשטח צורות.
אם הסכין חתכה בפועל במשטח צורת משולש, כעת נמצא משולש, הוא במקרה קיבל מציאות, זה מקרה כי היה אפשר שלא ייחתך. לפני החיתוך גם כן היה משולש על המשטח, אותו זה שנחתך, רק הוא היה טרם החיתוך. זה אופן מציאותו של המשולש בעולם האצילות, כאפשרות להחתך. באצילות עלתה במחשבה האפשרות של בריאת העולם ולכן כבר יש שם מציאות של העולם כמחשבה של מה שייברא. אבל זה רק פוטנציאל. האופן הפוטנציאלי של קיום המשולש הוא המהות שלו. המהות היא המציאות כשלעצמה של הכרחי המציאות, שהיא לא נתפשת, ואין שם שום משהו מוגדר. רק מציאות כשלעצמה בלי משהו שהוא זה שנמצא.
מה שהמציאות כשלעצמה יכולה להתגלות כמציאותו של סוס או של אדם, זה סוד הצמצום, שאת אותה מציאות עצמה מגלה במהויות שונות. המהות מצמצמת את גילוי המציאות כשלעצמה ונותנת בה ידית אחיזה על ידי שמגלה אותה רק באופן חלקי, והידיות יכולות להיות שונות. 

למשל אם מישהו גדל באי בודד, כשהיה בן יום הוריו חזרו ליבשה הואו נשאר על האי, הוא מתגעגע להוריו והגעגוע גורם לו לצייר צורות שנובעות מחסרונם. הוא יכול לחוש רוך של מגע כשהוא נוגע בדשא, או קול רך כשהוא שומע מי נחל, או אחיזת יד כשהוא אוחז משהו, וכו'. כל אלה הם ציורים שההעדר והגעגוע מציירים בו, וכולם הם גילוי חלקי של אותו דבר עצמו, שהוא אחד, והוא מציאות ההורים איתו.
החומר הוא ההעדר של ההורים, וההעדר מצייר צורות, כמו שבשיר של רחל "עקרה" היא מתגעגעת לילד והגעגוע מצייר בה צורת ילד ששמו אורי והוא שחור תלתלים ונבון. היא יכולה לכתוב כמה שירים על כמה ילדים, הצורות יכולות להיות רבות למרות שהגעגוע הוא לדבר אחד, כי הן גילוי חלקי של האחד.

המהויות רבות והן כולן גילוי של האחדות הפשוטה. וכולן הן גילוי שעוד לא התגלה, רק יש מחשבה שיתגלה ובמחשבה הוא כבר קיים כפוטנציאל וזה המהות של הצורות, כלומר העצמים. הקיום שלהם בכח. אם מדובר על מציאות של עצם חומרי הקיום שלו בכח, המהות שלו, הוא כרעיון, אידיאה. אם מדובר במציאות של אידיאה, המהות שלה הוא הקיום שלה בכח, כאפשרות שתיברא אידיאה כזו. כאפשרות שהמהות המוחלטת של האחד הפשוט שאין בו מורכבות תצטמצם בגילוי חלקי מסויים. 

החשיבות של כל זה היא להבין את עמידתנו מול הבורא. אנחנו קיימים כמהות, בעולם האצילות, כמחשבה אצל הבורא של אפשרות לצמצם את גילוי אחדותו למהות מוגבלת שהיא אנחנו.

במקרה אפשר שנקבל מציאות, שאותו פוטנציאל יתממש באופן של נברא שיש לו מציאות מחוץ לבורא.

המציאות היא גם כן של הבורא, הוא לבדו נמצא, אבל הוא ממציא אותנו במציאותו, אנו סמוכים לו בהווייתנו (כלשון הלכות יסודי התורה ב' י'). מה שהבורא נמצא זה צמצום, לפי הצמצום, במהותו, הוא מעל הגדרות של נמצא או לא נמצא. ההגדרות האלה מדברות על עצם כלשהו, שהוא נמצא או לא, ומבחינה זו אפשר לומר על הבורא "נמצא" רק אחרי הבריאה, שהוא התגלה כבורא וכמציאות והנמצאים הם הפירוט של המציאות הזו. זה הצד הפנתאיסטי.
במו"נ א' נ"ז הוא אומר שעליו עצמו אי אפשר לומר נמצא. הכוונה שאי אפשר לומר שהוא עצם נמצא. אבל מציאות פשוטה מופשטת בלי עצם שנמצא, המציאות כשלעצמה, זה כן אפשר לומר עליו. זה התואר החיובי היחיד שאנו יכולים לומר. זה הפירוש של "נמצא ולא במציאות" שכתב שם בפרק נ"ז, והכוונה הכרחי המציאות, שהוא המציאות כלשעצמה (ולא עצם שנמצא במציאות, לא עצם שמוגדר כנמצא).
קטגוריית העצם של סוס למשל היא המהות שלו, עובדת היותו נמצא כמציאות המופשטת, הכרחי המציאות שהוא המציאות כלשעצמה, בגילוי מצומצם (שמגביל אותו להיות סוס ולא כלב), זו בחינת עולם האצילות שבו. הבריאה שבו זהו שהוא מקבל את כל תשע הקטגורייות שהן אומרות מה נמצא, בלעדיהן איננו יודעים מה הוא זה שנמצא. מהותו היא רק כפוטנציאל למציאות.)

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 176 - עולם האצילות ועולם הבריאה. מהות ומציאות (ביאור קצר). אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s