172 – קצת הבהרה בשתי ההגדרות של 'חומר', ובמה שסיבות העצם הן הגדרת המהות שלו

יש שתי הגדרות שונות למושג "חומר" (מתוך מכתב):

יש שתי הגדרות שונות למושג "חומר".
הגדרה אחת, הכללית והשלמה – במטאפיזיקה זתא אריסטו אומר שחומר הוא האפשרות. מופשט לחלוטין זה רק הבורא עצמו מצד שהוא אין סוף, לא אחרי הצמצום, שאז לא שייכת אליו שום הגדרה כלל. כל הגדרה היא אפשרות. אם הגדרת 'כלב' יצרת אפשרות להיות כלב או לא להיות כלב. לפי זה הכל חומרי מלבד הבורא עצמו. 
ככל שדבר יש בו יותר אפשרויות הוא יותר חומרי. הגדרה של 'מידת החסד' יוצרת אפשרות להיות בעל חסד או לא. הגדרה של 'כלב' יוצרת אין ספור אפשרויות, זנב ארוך זנב קצר וכו'. לכן כלב יותר חומרי ממידת החסד.  
צורה מופשטת שהיא חומר, כי היא מוגדרת, יש בה כאמור מעט אפשרויות. כשהיא מתגלה בהתלבשות בחומר שמורכב מד' היסודות, מספר האפשרויות עולה באופן דרמטי (יש לחקור אם הוא אינסופי ממש או לא). הרמה הזו של חומריות יוצרת היפוך בתפישה, פתאום נראה לנו שהמציאות היא החומר. למשל אם יש מגזרת נייר שמצוייר בה עץ על ידי גזירת חורים בנייר, תמיד נראה ש"יש" בה עץ, לא נוכל להימלט מזה, למרות שבאמת העץ הוא ההעדר, רק החורים שבהם אין נייר.צורה שהתלבשה בחומר המורכב מד' יסודות, וחל בה ההיפוך הזה, היא ההגדרה השנייה המצומצמת והנפוצה של 'חומר'. בקדמונים הוא נקרא החומר העכור, בגלל השקר שיש בהיפוך התפישה שהוא יוצר. כאילו המציאות היא בו ולא במופשט.

התוכן העמוק של כל צורה הוא האחדות בלבד. צורה מלכדת את הבליל הנע של רשמי חושים ל'עצם' כלשהו. צורה מאחדת את העצמים למינים וסוגים. קודם כל היא מאחדת. עיון עמוק באיחוד הזה מגיע עד לאחדות האלוהית.
חושבים שמה שמייחד רשמי חוש של גווני ירוק משתנים לעצם שהוא 'עלה', זה כי יש לו גבול שגובל את הירוק ומשם והלאה יש צבעים אחרים ולכן הם לא 'עלה'. זה לא עומד במבחן, בתוך העלה יש גווני ירוק שונים, בלילה הגוונים אחרים, עלה שמונח על רקע ירוק עדיין הוא עלה, וגם אם נניח שהוא צומח מתוך הגזע וצומח מתוך חלל בגזע כך שכולו מוקף גזע הוא עדיין עלה.  האחדות של העצם האחד 'עלה', שמקיפה משהו מגודר במרחב ובזמן (העלה של עכשיו הוא אותו עלה של מחר. ותינוק הוא אותו ראובן זקן, למרות שאין שום תכונה מאחדת ביניהם וכל תאי הגוף התחלפו)
היא אחדות שמקורה אינו בעולם הטבעי החומרי. היא מגיעה ממקום אחר לגמרי לתודעה שלנו ומשם היא מארגנת את העולם החומרי. אם ממשיכים להתבונן מאיפה זה בא ומה המהות של זה מגיעים לכך שהאלוה הוא המציאות והמציאות היא אחת, וכל מה שהוא פירוד הוא רק הסתרה של האחדות הזו. יש כלב שמסתיר בהסתרה אחת וסוס מסתיר בהסתרה אחרת וגם מידת החסד היא רק הסתרה.

בגלל ההבדל בין שני הגדרות החומר, בעולם שתחת גלגל הירח, הארצי, ראובן הוא אדם אחר משמעון. ההבדל הוא מכח מקרים חומריים בלבד. לעומת זאת בישויות המושפטת מידת החסד נבדלת ממידת הדין לא במקרים אלא במהות עצמה. ועדיין ההבדל הוא רק במידת ההסתרה של האחדות.
מידת הדין נקראת חומר ביחס למידת החסד. כי היא הסתרה יותר גדולה ממנה של האחדות. האחדות חסרת גבולות, היא אין סוף פשוט מוחלט. הצורה חותכת אותה למשהו עם גבול, והחומר הוא האפשרות לחיתוך כזה. הוא מושג הגבול, הוא הסכין. לכן חומר וצורה הם סיבות מציאותו של הדבר והם גם הגדרת העצם שלו.
למשל אם יש פרוסת עוגה, הסכין (החומר) והצורה (הרעיון לפרוס במשולש שיתאים לאחוז ולאכול) הם הסיבות למציאותה של פרוסת העוגה. הם גם הגדרת העצם שלה אם העוגה השלמה היא אין סופית ומעל כל אפשרות תפישה ואין לה מהות, הרי החיתוך של הפרוסה הוא המהות שלה. המהות היא שזו פרוסת עוגה בצורת משולש. המהות היא ההסתר של אין סופיות העוגה השלמה. ההסתר הוא החיתוך וצורת המשולש. זה רק הסתר כי באמת שתמיד העוגה שלמה, הכל תמיד הוא רק אחדותו הפשוטה של הבורא ותו לא. כל מה שמעבר לזה הוא רק הסתרה של האמת הזו.  

 

.

.

.

המשך:

דיברנו שהפרטים תחת אותו מין, כגון ראובן ושמעון, נבדלים זה מזה רק בגלל מקרים של החומר, שהשכל לא יכול להגדיר והם משתנים.
לעומת זאת צורת אדם וצורת סוס נבדלות בהגדרת המהות שהיא נצחית ויכולה להיות מוגדרת בשכל (ההגדרה השכלית של צורת סוס במובחן מצורת חמור היא ענין קשה להבנה אבל יש לו הבנה).

כשאנשים מתים, יש אצלנו שני רבדים שונים בתפישה. יש רובד שמצטער יותר על אדם שאני קרוב אליו, וככל שהאדם פחות מוכר וקרוב הצער נחלש.
יש רובד אחר שמרגיש שכל יהודי שמת הכאב עליו שווה (כדי לא להכנס למקומות מורכבים יותר נניח שאנו מדברים על יהודים), האבדן הוא אבסולוטי, כל אחד זה מאה אחוז אבדן, אין מי שחבל עליו יותר ומי שחבל עליו פחות. הרובד הזה יכול להיות הרגשה חלשה יותר, אבל משהו אצלנו מרגיש שזה רובד "רוחני" יותר.


דיברנו על הבדל בין שכל של ילד לשכל של מבוגר. שאצל ילד בגיל מסויים הוא כבר יכול לדעת כל מה שמבוגר יודע כל זמן שזה מילולי ולוגי. רק שזה בקטנות מוחין, ולתפוש בגדלות מוחין זה לא תהליך שיש לו ביטוי בתחום המילולי או הלוגי, זו השתיקה שהמו"נ אומר בא' סוף פרק נ'.
המשל הוא ילד שמדבר על מוות, והוא יודע בדיוק להגדיר ולזהות אבל לא מבין את עומק המשמעות.
ראיתי שיר של נורית זרחי שבעיני הוא גאוני, חוץ מזה שהוא סתם יפה, שמדבר על תפישת המוות אצל ילדים. בעיני הגאוניות היא הדיוק, ילדים בדיוק כך תופשים מוות. מאוד קשה לנו לראות את זה בעיניים פקוחות.
אם מצליחים לתפוש שזה ממש המציאות, יכולים יותר להבין את המקום של מילים ולוגיקה, שהוא רק כלי להצביע על משהו, ומי שמסתכל על אותו משהו תופש אותו לפי הכלים שלו, אבל בפני עצמם המילים והלוגיקה הם שום דבר.
(נזכרתי כעת שילד במשפחתון, בן שנתיים וקצת, הרג את הארנב שלו, ואמר הארנב התקלקל, הוא לא עובד, צריך להחליף לו בטריה)

margב1

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 172 - קצת הבהרה בשתי ההגדרות של 'חומר', ובמה שסיבות העצם הן הגדרת המהות שלו. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s