167 – על לימוד מסכתות הגמרא בסדר קדשים (וקצת על עיקר עניין בית המקדש)

מתוך מכתב. השאלה היתה איך לגשת ללימוד מסכתות גמרא בסדר קדשים. איך להגיע להבנה בזה, לכאורה נראה שהכל הוא פרטים שהם גזירת הכתוב חסרי כל הבנה.

יש כמה רבדים של טבע. יש טבע שהיבול תלוי בכמה מים ושמש יש, ויש טבע שהיבול תלוי כמה מפרישים לעניים.
הרמב"ן קורא לזה ניסים נסתרים, הרמב"ם קורא לזה טבע אבל מדרגה של טבע שנסתרת מרוב האנשים.

כמדומני שיש במהר"ל שניסי יציאת מצרים אינם נס אלא גילוי מדרגה של טבע, שעפ"י רוב היא נעלמת מאיתנו. המקדש הוא מקום שמה ששם הוא הטבע הפשוט הגלוי, בגבולין זה מדרגת טבע שמכוסה מרוב האנשים. בגבולין לא תופשים שלהתפלל, להיות ביחסים של תפילה וקבלת שפע על ידי התפילה, זה טבע פשוט. ממש כמו שלאכול ולקבל כח מהאוכל זה טבע פשוט. במקדש מה שאצלנו תפילה שם זה קרבנות, כלומר ממש אוכל, טבעי ופשוט, המזבח אוכל כמו שבעל חיים אוכל. 
יש על זה בחז"ל, סוכה נו ב: " מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יוונים כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח ואמרה לוקוס לוקוס  [זאב זאב] עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק"  היא גדלה במקדש וחיה שם כל חייה, ואצלה המזבח זה ממש בעל חיים כפשוטו. משמע מלשון המעשה שזה לא משל מלומד לקרוא למזבח זאב שאוכל ולא עומד בשעת צרה, אלא הרגשה טבעית של חווייה פשוטה.
 
בכל מדרגות הבריאה הכל הוא לפי החכמה. לפי סדר וגבול. רק במדרגה הכי נמוכה של עולם החומר העכור יש מקריות, ודווקא המקריות מגלה את הרצון הפשוט שמעל החכמה. בהכי נמוך מתגלה מה שהכי גבוה. סופו נעוץ בתחילתו. בעבודה זרה יש חיות פשוטה, הכל נתפש חי, הם עובדים לעץ ולאבן כי הם רואים שהם חיים, והיחס כלפי מה שחי הוא יחס חי ופשוט, אם האבן חיה אני עובד אותה, מדבר איתה, מבקש ממנה עזרה והגנה וסיוע. כמו ילד עם לב פתוח. 
מה שהרמב"ם אומר שבית המקדש זה רק בגלל שהתרגלו כבר לעבודה זרה ואי אפשר לנתק בבת אחת, הרי זה תמוה כי לפי זה היה צריך להיות שדווקא לעתיד לבוא לא יהיה בית המקדש, כי אז יהיו מזוככים ושכליים ורוחניים לגמרי. ולא יצטרכו לשום שאריות של עבודה זרה.  אולי לפני בית המקדש אי אפשר פתאום לבטל הלכות בגלל שטבע בני אדם השתנה, כי אז נתת דבריך לשיעורין כמ"ש במו"נ. אבל כבר בטל ביהמ"ק, וצריך לחדש אותו מחדש לעתיד לבוא, ודווקא אז כבר לגמרי אין צורך בו. 
אלא וודאי מצד אחד בית המקדש זה שאריות למהלך הכי נמוך ומגושם של עבודה זרה, כח הדמיון. אבל מצד שני דווקא בזה נגלה משהו הכי עליון. כי להיות חי כמו תינוק בפשטות ותמימות ולב פתוח ותפישה פשוטה לגמרי בלי התחכמות, זה הכי אהוב. הכי אוהבים את התינוק הקטן בבית. בחסידות זה יסוד שבנו עליו הרבה. אבל תינוק כשלעצמו זה גם רע, הוא רואה רק את עצמו, הוא לא רואה את ההורים שלו, אין לו מושג מי הם, מה האישיות שלהם, לא אכפת לו מהם. כי הוא מגושם. צריך גם שיהיה לו שכל בוגר כדי שיראה מה שמחוץ לעצמו. זה צריך לבוא ביחד בלי סתירה. התינוק צריך לגדול ולהחכים, אבל הגדול צריך שיישאר בתוכו צד של תינוק חי פשוט ותמים, רק שיהיה מזוכך ולא מגושם ורואה רק את עצמו. בבית המקדש יש את כל זה. יש צד של עבודה זרה שזה יחס פשוט ותמים, זה התינוק. ויש צד שזה הגילוי הכי רוחני וגבוה, החכמה של מבוגר במדרגה הכי עליונה שלה חוזרת לצד הכי פשוט. מספרים על רבינו שמשון מבעלי התוספות שלמד את חכמת הקבלה והמדרגה הכי גבוהה שהגיע מזה לבסוף היה תפילה פשוטה כמו של תינוק. אדם ובהמה תושיע ה', אלה בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה. בית המקדש מגלה את המדרגה הכי גבוהה ורוחנית של הטבע, ומזה נעשה צד עבודה זרה של לעבוד את ה' כמו בהמה. ברור שפשטות כמו בהמה של אדם שהגיע לשלמות החכמה כמו האבות הקדושים שעליהם נאמר אדם ובהמה, היא לא אותה בהמיות פשוטה שאנו רואים אצל פרה ברפת. כך גם צד הע"ז שיש במקדש הוא לא אותה עבודה זרה גסה שיש אצל הנכרים הקדמונים שעבדו לעץ ולאבן.
 
בטבע שלנו יש גם פרטים שאיננו מבינים, כמו למה מעשה קניין של הגבהה זה דווקא ג' טפחים ולא ד' טפחים. אבל הפרטים האלה הם בתוך מסגרת שבכללה היא טבע שאנו מבינים ורגילים ומחוברים אליו. מרגגישים בו כמו בבית אע"פ שלא הכל בו מובן לנו. בקודשים צריך ללמוד מקודם איך הכל היה נראה, כאילו ראינו בעיניים, ולהתרגל בזה עד שתופשים את זה כמו טבע פשוט ממש. כמו בלגה. הקרבה זה כמו אכילה, וככה כל הדברים, הם טבע הכי פשוט ומתבקש ומובן מאליו. ואז אפשר ללמוד את קדשים כמו שלומדים נשים נזיקין, שז המדבר על הטבע שלנו, אנו מרגישים בבית בתוך זה, אע"פ שיש הרבה מה שלא מובן לנו, גם בכללים וגם בפרטים. לכן יש מעלה גדולה בלימוד קגדשים וזה כמו להקריב קרבנות, כי זה מכניס אותנו למציאות של המקדש והופך אותה לטבע בשבילנו, כמו שהיא טבע אצל הכהנים שנולדו וגדלו שם. זה דורש עמל עצום מאוד, להגיע לבהירות גמורה לגבי המעשים שעשו שם, להתרגל בציור שלהם, להבהיר שוב ושוב את הציור ולחוות אותו כמציאות פשוטה, לראות בעיני הדמיון כאילו זה קורה במציאות מול העיניים, שיהיו כל המעשים מצויירים אצלנו ברור לגמרי כמו שאנו מציירים אצלנו את המעשים של אפיית לחם או נישואין או קניינים וכל כיו"ב.  ואז אחרי ההתרגלות וקבלת תחושה שזה טבעי ורגיל, ויש בזה הגיון טבעי משלו, כמו שאוכלים ומקבלים כח (אע"פ שאיננו מבינים ממש איך מהאוכל יוצא כח, זה נראה לנו כמו מובן), או במדרגה גבוהה יותר אוכלים ומברכים ומקבלים כח. אז יש טבע שבו מקריבים בהמה ומקבלים כח. ואז אפשר ללמוד את המסכתות כמו שלומדים נשים נזיקין. זה מחבר את המקדש לעולם שלנו, אנחנו נעשים כהנים, לכן זה התעלות כל כך גדולה. אבל זה גם דורש הרבה מאוד עמל. 

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 167 - על לימוד מסכתות הגמרא בסדר קדשים (וקצת על עיקר עניין בית המקדש). אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על 167 – על לימוד מסכתות הגמרא בסדר קדשים (וקצת על עיקר עניין בית המקדש)

  1. primegadim הגיב:

    רבי ומורי, ניר יקר לי,
    כשקראתי את ההסבר הבהיר כל כך והליכאורה פשוט כל כך,
    בהסתכלות שלך על הקרבת הקורבנות במקדש,
    ועוד מעט כבר הייתי מביא בעצמי איזושהי בהמה לקורבן…
    כיוון שדברנו על המקדש, אדמיין, ברשותך, דימיונות
    על בית המקדש השלישי.
    "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם"
    ********************************
    אם יכון שלום עם בני דודנו,
    דמיינתי בית מקדש שלישי, מבנה ארכיטקטוני
    ענק ברוחבו וענק בגובהו עשוי מחומרים של המאה העשרים ואחת (אולי זכוכית עמידה, או פרספקס),
    מלא אור, ממוזג אוויר. מכיל בתוכו את
    מסגד אל אקצה כמו שהוא
    עם מתפלליו ומבקריו.

    מקדש שלישי שקוף כולו
    שכל אחד יוכל לחוות
    שכל אחד יוכל לשוות
    אלוהים לנגדו,
    בלי להשוות
    אנשים,
    אמונות.

    החוזה מלובלין שדרש את הפסוק
    "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" :
    -שידמה שהמקדש נמצא בקרבו-.
    נתן לי להבין מהי השקיפות
    לאדם המדמה מקדש
    בקרבו.

    ואולי זאת משמעות ההבטחה
    שבית המקדש השלישי
    ירד מן השמים –
    שהמקדש ישתקף
    מתוך האדם.
    *********
    מאחל לך רבי מורי יקירי,
    שנה טובה, בריאות טובה, פרנסה בשפע והתעלות רוחנית.
    שתמשיך לפקוח את עינינו ולמלא אותנו במשמעות:
    דרך הלימוד, דרך תפיסת העולם המיוחדת שלך, דרך הידיעה האנקצילופדית,
    עם היושר החד והכנות המלאה שאתה מבטא.
    בהוקרה, בתודה ובאהבה,
    פנחס

  2. nirstern הגיב:

    תודה גדולה ר' פנחס על דבריך היפים ועל ליבך היפה.
    שנה טובה ומתוקה,
    בריאות, ברכה, נחת, שמחה, ועשייה פורה

  3. nirstern הגיב:

    הדימוי של אל אקצא בתוך פרספקס ממוזג – נפלא!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s