154 -למה אומרים שתרי"ג מצוות נמסרו בסיני, הרי רק י' הדברות נמסרו שם

מתוך מכתב:

לשון הכותב:

"שאלו אותי מה זה אומר שקבלנו (או שניתנה לנו) התורה בשבועות. כי לכאו' אם הכונה לתורה שבכתב ופירושה שבעל פה איפה מצאנו שזה ניתן בהר סיני בשבועות, הרי זה ניתן לאורך השנים שהיו במדבר עד סוף מ' שנה, (עי' גיטין ס. מחלוקת האם מגילה מגילה ניתנה או חתומה ניתנה). ואם הכונה לעשרת הדברות (שכתובות בלוחות ניתנו ארבעים יום מאוחר יותר) לכאו' אין זה התורה (ואפילו שיש אומרים שהכל רמוז בי' הדברות אין זה מיישב את פשט הדברים). ובאמת שבהרבה מקומות חז"ל אומרים שתרי"ג מצות ניתנו בסיני (מכות כג.). מישהו יודע הסבר פשוט (כלומר לא דרשות) לזה? אשמח אם תאיר עיניך בזה
.

.

.

זה מה שכתבתי:

"זו סוגיא גדולה, קשה לי להכנס לזה כעת. אכתוב רק מה שאני סבור בכלליות גדולה, בלי הוכחות ומקורות והסברים.
בבראשית רבה מד יז נאמר: "נובלות חכמה של מעלה תורה"
הרמב"ן בהקדמת בראשית אומר שהתורה כולה היא שמותיו של הקב"ה ואפשר לחלק את האותיות למילים בהרבה דרכים שונות. לפני בריאת העולם התורה נבראה באש שחורה על גבי אש לבנה.

.

יש סיפור שהובא בסדר הדורות:

"היה לרמב"ן תלמיד בשם אבנר שיצא לתרבות רעה. התלמיד היה מקורב למלכות וזימן את רבו להתייצב לפניו ביום כיפור. כשבא אליו הרמב"ן, אכל מולו התלמיד נתח חזיר שצלה אותו קודם לכן, והתווכח עם רבו בהלכה, אודות מניין חיובי הכרת שהתחייב על אכילה זו, עד שהוכיח לרמב"ן כי חייב חמישה ולא ארבעה. לאחר מכן שאלו, אם אכן כל דבר רמוז בתורה – היכן הוזכר הוא, אבנר. כתשובה הביא הרמב"ן את הפסוק "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם" (דברים לב כו) – אות שלישית בכל מילה. לימים הלך התלמיד בספינה בלב ים ואבדו עקבותיו."

.

המהר"ל מדבר הרבה על כך שהתורה היא סדר העולם. זה כתוב בבראשית רבה א' א' שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם כמו אדריכל שיש לו תוכנית. זו לא התורה שאנחנו מכירים ממשה רבינו. מה שנמסר ממשה זה נובלות חכמה של מעלה, זה צמצום של התורה.

חז"ל אמרו שאברהם ידע את כל התורה. גם לפניו שם ועבר וחנוך ומתושלח אחרים. הם היו בני נח, ז' מצוות בני נח זה גם צמצום של התורה. אפשר לצמצם לתרי"ג ואפשר לצמצם לז'.

לפני מתן תורה התורה היתה ליחידים שהשיגו אותה מדעת עצמם, הם לא היו צריכים מסירה מלמעלה. רק אחרי שנעשתה אומה שכולה עובדי ה', באומה יש קטנים ומי שאינו למדן והם צריכים תורה מצומצמת שבאה מלמעלה, כי אינם יכולים להשיג אותה בשכלם. אם מקבצים מקורות מחז"ל וראשונים על העניין רואים שזה מבוסס בדבריהם.

לכן אין נפקא מינא מה נמסר בדיוק בהר סיני, בכל מקרה זה צמצום כלשהו של תורה של מעלה, אפשר לצמצם אותה גם לי' הדברות. הלל אמר לגר שכל התורה זה מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, וכל השאר זה רק הפירוש של זה. הרי שהוא צמצם את כל התורה לזה. כל הכופר בע"ז כאילו קיים את כל התורה, גם זה צמצום של התורה. יש בלי סוף אפשרויות לצמצם. אז אין קושי לומר שהדברות זה עוד אופן של צמצום.
מה שזוכרים ושמחים וחוגגים בשבועות זה לא את העובדה שכעת אנו יודעים תורה בגלל שהיה מתן תורה. החובות הלבבות אומר בשער העבודה שהמדרגה השלמה היא לדעת תורה מהשכל העצמי כמו אברהם. בכל מקרה מה שיש זה רק צמצומי תורה ואנו לומדים אותם ומזה מרחיבים הלאה עד שמגיעים להשגה עצמית שהיא תורה לשמה כמ"ש החובות הללבות שם, ואז נעשים כמעיין המתגבר, ומחדשים לבד חידושי תורה בלי סוף. כך שהשמחה היא לא שמקודם לא ידענו ועכשיו אנו יודעים.

.

.

בהקדמת חובות הלבבות כתב:

"ואמר חכם אחר:
יש מן החכמה מה שהוא צפון בלבות החכמים כמטמון הנסתר, אשר אם יסתירוהו לא ישיגנו אדם, וכאשר יגלוהו לא יעלם מאדם יושר אמריהם בו.
וזה כמו שאמר הכתוב (משלי כ) מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונה ידלנה.
רצה לומר, כי החכמה תקועה בתולדות האדם וטבעו, ובכוח הכרתו, כמים הטמונים בלב הארץ. והנבון המשכיל, ישתדל לחקור על מה שיש בכוחו ובמצפוניו מן החכמה, לגלותו ולהראותו, וישאבנה מלבו כאשר יחקור על המים אשר במעמקי הארץ."

הרי הידיעה באה רק מתוך האדם. האדם הוא זה שקורא את התורה, הוא הכלי והאוזן, ולפי מה שהוא כך הוא יראה שכתוב בתורה. אי אפשר ללמוד תורה כמו שהיא כתובה, תמיד תתערב הפרשנות של הקורא ותקבע את מה שהוא לומד ממה שקרא. לכן תמיד הידיעה מקורה רק בלב האדם עצמו. אם ליבו טהור ושכלו זך, הפרשנות שלו תהיה אמיתית ונאמנה לתורה, אבל רק מכח הבנת הלב יהיה אפשר לדעת אם זה כך, בתורה עצמה לא יהיה כתוב אם הפרשנות שלו אמיתית או לא, שהרי לפי קריאתו תמיד מה שיהיה כתוב הוא מה שהוא סבור.

.

.

שמחת מעמד הר סיני היא לא על התחדשות ידיעת התורה שמקודם לא ידענו, אלא כי זה היה אופן של חתונה, ברית. התורה היתה הכתובה בחתונה הזו. זו ברית של התאחדות, של קניין, נקנינו לקב"ה כמו שחתן קונה כלה, זה העניין של כפה עליהם הר כגיגית, ובפורים הדר קיבלוה. הכל הוא מהלך של חתונה יש בו שעבוד וקניין ובכל זאת הוא מבוסס על אהבה ורצון חופשי. התורה היא כתובה לחתונה הזו, היא מה שהקב"ה הביא מצד החתן, כמ"ש במס' שבת אנא נפשאי כתבית יהבית. הקב"ה כתב את עצמו ונתן את זה לכלה. כביכול צמצם את עצמו ונתן את עצמו, כמו שחתן נותן את עצמו לכלה. זה לא חשוב בדיוק באיזה צמצום וקיצורים וראשי תיבות וכיו"ב הוא כתב את עצמו. לצורך להיות חפץ קניין בחתונה הזו, י' הדברות כצמצום של התורה מספיקים ולא צריך את כל התרי"ג שניתנו אחר כך בכל המ' שנה עם פירושיהם.
מה שאומרים שתרי"ג ניתנו בסיני, יש חילוק מהותי בין התרי"ג למצוות שהיו לאברהם ושם ועבר וכיו"ב. או לתורת אדם הראשון שזה ספר יצירה וחכמת הקבלה. מי שיודע את האמת בהכרח עושה אותה. כמ"ש בסוף המו"נ שמדעת ה' מגיעים ממילא לעשיית חסד צדקה ומשפט, להליכה בדרכיו. לא צריך ציווי. העונש זה כמו מי שהרופא אמר לו שאם יאכל משהו יחלה והוא אכל וחלה. זה נובע מהכרת המציאות. בהר סיני נכנס עניין חדש לחיוב של המצוות, זה כבר כמו יחסים בין בעל לאשתו, היא צריכה לעשות כי זה רצונו של בעלה ואהובה, מצד יחסי האהבה שביניהם, לא רק מצד שזה חכמה ונכון ובריא. צד החיוב המיוחד הזה הוגדר בתרי"ג פרטי המצוות, השורש של החיוב המיוחד הזה נובע מהחתונה שהיתה בהר סיני. בחתונה היא התחייבה לקיים רצון בעלה, כחלק מהברית והאהבה והאיחוד, לא רק כי זה אמת. אחר כך הוא אמר לה שהרצון שלו שאותו הוא מבקש ממנה לקיים מצד האהבה שביניהם זה תרי"ג המצוות שנלמדו במ' שנה, והם פרטי ההתחייבות של החתונה בהר סיני. בלי הר סיני אין שום דבר מיוחד בתרי"ג מצוות, אפשר לזכות גם בקיום מצווה אחת כמו צדיק באמונתו (כמו שנאמר בגמרא במכות כ"ד) או ואהבת לרעך, אפשר ו' מצוות של אדם הראשון, ואפשר אין ספור מצוות שכל תלמיד ותיק מחדש בלימודו. אין מספר למצוות כמו שאין גבול לקב"ה ולחיים. מעמד הר סיני הכניס משהו מיוחד דווקא בפרטי המצוות האלה שהם התרי"ג, שדווקא בהם יהיה הברית של היחסים של החתונה. לכן נחשב שהתרי"ג מקורן בהר סיני.

.

.

פנימיות התורה, סוד מעשה מרכבה ומעשה בראשית, אינו מיוחד לישראל. אין בו מצוות. ספר יצירה שהוא השורש הראשון של חכמת הסוד, מיוחס לאברהם שקיבל מסירת התורה של אדם הראשון, הוא לא עוסק במצוות ולא בשום דבר שמיוחד לישראל או ששייך למסירת התורה למשה מסיני.

הרמב"ם כתב בתחילת המורה נבוכים ובפירוש המשניות חגיגה ב' א' שמעשה מרכבה שהוא סוד אמיתת התורה הוא המטאפיזיקה של אריסטו, ומעשה בראשית הוא הפיזיקה של אריסטו. אריסטו לא היה יהודי ולא קיים מצוות ולא היה בברית מעמד הר סיני, וספק גדול אם בכלל ידע על קיום כל אלה.

.

.

בסוף הלכות שמיטה ויובל כתב הרמב"ם:

"ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"

אין לזה מקור ישיר בחז"ל ואין זה מדרך הרמב"ם לכתוב דברים שאינם מדברי חז"ל המפורשים. המשנה תורה הוא לא ספר שהרמב"ם חיבר מדעת עצמו, אלא תמצית ערוכה פסוקה ומסודרת של התלמוד, כעין ספר הרי"ף.

ובהלכות מלכים י' ט' כתב הרמב"ם ע"פ הגמרא סנהדרין נ"ט א' (ועי' גם בחגיגה י"ג א'):

"עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה לא יעסוק אלא בשבע מצות שלהן בלבד"

אלא כוונתו כאן לרמוז לפנימיות התורה, ולאריסטו אפלטון סוקרטס ופיתאגורס שדבריהם הם חלק עצמי מגוף התורה כמו שכתב במורה נבוכים ב' סוף פרק י"א, ואע"פ שהם לא ידעו כלל אודות התורה מן הסתם. וסוקרטס מסר את נפשו ומיתה בשמחה על אמונת הייחוד שעמד בה ולא הרכין ראשו בפני כפירת יוון, וכמעשה החשמונאים בחנוכה. והטעם הוא כמו שכתב החובות הלבבות שהחכמה נמצאת בתוך האדם כמים עמוקים, וחכמים יווניים אלה דלו את החכמה שיש באדם ותורת אדם הראשון בידם והיא אמיתת התורה בפנימיותה וסודה. וכל השאר אינו אלא לבושים לזה. ובלבושים יש חילוק שיש לבושים המיוחדים לישראל ועליהם נכרתה הברית של הר סיני, ויש לבושים של כל אדם שהם ז' מצוות בני נח.

.

.

בראשית רבה כ"ד ז':

"בן עזאי אומר: 'זה ספר תולדות אדם' – זה כלל גדול בתורה."
ושם בתחילת פרשה כ"ד משמע שספר תולדות אדם הוא התורה. וכן מבואר מדברי הזוהר על הפסוק הזה.

וזה כמו שכתב החובות הלבבות שהתורה נולדת מהאדם, היא מים עמוקים בלב איש. והעומק של המים האלה הוא לפי המשך אותו פסוק:

"זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ" החכמה האמיתית, התורה, דברי אלהים חיים, הנבואה, הכל הוא באדם,

כי הוא בדמות אלהים. לא בשמיים היא, כי קרוב אליך הדבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו. רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך. כשהבורא ברא את האדם בדמותו, בזה הוא שם את דבריו בפיו ובלבבו.

וזה כמו שכתב המורה נבוכים א' א':

"וכאשר ייוחד האדם בעניין שהוא זר בו מאד, מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח, והוא ההשגה השכלית אשר לא ישתמש בו חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל, דמה אותה בהשגת הבורא אשר אינה בכלי"

כשהאדם מזכך את שכלו לגמרי, הוא יכול להגיע להשגה מופשטת לגמרי שאין לה שייכות כלל לחומר, וזה נקיון מוחלט מחומר כי זה כמו השגת הבורא עצמו שאינה בכלי חומר כלל. זו ההשגה שכתב בהלכות יסודי התורה ד' ז':

"והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין."

וכמו שכתב בהקדמת פרק חלק:

"כל שכן בעולם הרוחני, והוא העולם הבא, שנפשותינו משכילות שם מידיעת הבורא יתברך כמו שמשכילות הגופנים העליונים או יותר."

השגה כזו לא שייך בה טעות כלל. הטעות נופלת רק מחמת החומר והיא שייכת רק אצל מי שהשגתו היא על ידי כלי החומר. לכן כיוון שבהשגה הזו לא שייכת טעות כלל, בהכרח היא האמת המוחלטת ולכן היא היא גוף התורה עצמו. מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה. צריך לדלות מהבאר שבלב איש, כי הבאר היא ההשגה המופשטת, והיא מכוסה בהשגה שמשוקעת בחומר ומשיגה רק דרך כלי החומר. וצריך לחפור באר בעכירות החומר שהיא כמו אדמה, ולהגיע אל המים הצלולים, זה איש תבונות שמזכך את השגתו להיות מופשטת והוא דולה את העצה מהעומק הנסתר. העצה היא עץ החיים, וכמו שאמרו ש"עץ" שכתוב בפרשת בראשית פירושו עצה.

כיוון שפיתאגורס סוקרטס אפלטון ואריסטו (שכלל את דברי כולם) הגיעו להשגה מופשטת לגמרי, דבריהם הם גופי תורה גם בלי שידעו כלל על משה רבינו ומעמד הר סיני. ואע"פ שלא נכללו בברית הר סיני, כתב על זה הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל שכיוון שהם זכו לפנימיות החכמה, שהלבוש שלה של תרי"ג מצוות התגלה בהר סיני ועליו נכרתה הברית, ממילא הם כלולים באותה ברית בדרך פנימית, כי לא יתכן לבוש בלי הפנים שמלובש באותו לבוש, ואם הם שייכים בפנים, בהכרח אי אפשר לנתק אותם משייכות ללבוש, והם זוכים ביחד עם ישראל שנכרתה איתם הברית וזה החידוש של הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל. והחידוש הזה לא היה יכול להיכתב בתלמוד כי התלמוד הוא הלבוש, ורק מי שאוחז גם בלבוש וגם בפנימיותו יכול לומר את החידוש הזה.

התלמוד איחד את הלבוש של התורה עם פנימיותה בכך שכרך בספר אחד את האגדתא ואת הסוגיות ההלכתיות. הרמב"ם רצה למסור בספרו "משנה תורה" את התורה שבעל פה כולה עד שלא יישאר צורך לקרוא בתלמוד ומדרשים כלל. הוא הביא את כל הסוגיות ההלכתיות, אבל מה יעשה עם חלק האגדתא שבתלמוד. אלא הוא כלל את כל האגדתא בד' הפרקים הראשונים של משנה תורה שאינם מהסוגיות ההלכתיות, וכן הוסיף עוד כמה הלכות מפוזרות בספרו שמשלימות את הבאת תמצית האגדתא של חז"ל, ואחת מהן היא ההלכה שבסוף הלכות שמיטה ויובל.

.

.

.

.

המשך:

הכותב:

"בעקבות מה שכתבת מתעוררת בי שאלה:
האם התורה היא רק ענין של מצות(או אמיתות) שאדם מתנהג על פיהם?
כי על פניו יש הרבה חלקים בתורה שאינם מצות. (רוב ספר בראשית).
האם על מה שאינו מצות לא קאי ענין "קבלת התורה"?
או שבמובן מסויים הכל היא מצות?"

.

.

מה שכתבתי על זה:

"המושג של "מצוות" מאוד עקום אצלנו.
חובות הלבבות מקצתן שייך לפנימיות התורה, אבל רובן הוא מצוות רבות מכלל תרי"ג המצוות, והן בחלק הנגלה והפשט וההלכה למעשה לכל העם. בכלל "דבר קטן הוויות אביי ורבא".

בהלכות דעות מפרק ה' והלאה יש הרבה הלכות כאלה, ומפוזרות הרבה בכל המשנה תורה ובכל שאר הפוסקים, ובחובות הלבבות שהוא יותר ספר הלכה מספר מוסר.
כמה דיונים יש בהלכות בשר בחלב וכמה במצוות האלה שהן מכלל תרי"ג?
לחפץ חיים זה כאב, והוא ניסה להכניס את המצוות מהתרי"ג של לשון הרע לעולם ההלכתי, לדון בזה כמו בהלכות בשר בחלב. וכן הכניס דינים כאלה במשנה ברורה קנ"ו.
היה אמור להיות חלק בשו"ע עם עשרות נושאי כלים ואחרונים ותשובות, איך להתנהג בדיוק עם גר ויתום ואלמנה, בכל המצבים. איך לא לצער את חברו ולא לדחוק בו לעשות מה שאינו רוצה, מה נחשב צער ומתי, מה דקדוקי הדינים בכל מיני מצבים גבוליים של הלבנת פנים, של נושא בעול עם חברו, של שמח עם חברו, עד כמה החובה להיטיב עם חברו, איך כמה ומתי. בואהבת לרעך כמוך יש חקירות עצומות, האם רק לא לעשות לו מה ששנוא עליך, או להיטיב. ואם יש משהו שהוא לא שנוא עלי וידוע ששנוא עליו, האם מותר לי לעשות לו, וכיו"ב אין ספור פרטי הלכות. וכל דיני חילול ה'. בפני מי, במה. לפי ערכים של מי?
בספר בראשית יש בלי סוף הלכות כאלה, ועומק גדול. איך נדון את מה שאברהם אמר אחותי היא, מצד בין אדם לחברו כלפיה, ומצד בטחון. ואת מה שיעקב הלביש בכתונת פסים, ויהודה עם תמר, וכך לאין מספר. וגם הרבה דברים שמאירים לעם ולהמון והם יסודות האמונה על דרך הקבלה והסיפור, בלי חקירה ופילוסופיה. שכולנו בני אב אחד, אברהם, ואיך הוא וצאצאיו התנהגו. מזה ההמון מכיר את ה', הכרת האבות הופכת אותנו למשפחה, עם דרך התנהגות ורגש ומחשבה של המשפחה, מה שמגדיר את מהותה וזהותה. גם בלי הוראה מעשית מדוייקת על פעולה מסויימת אחת ברגע אחד, זה מורה על התנהגות מעשית כללית, ובוודאי זה תורה, שפירושה דיבוק עם הבורא, שמיועדת לעם שלא משיג כל דבר בהשגה מופשטת."

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 154 -למה אומרים שתרי"ג מצוות נמסרו בסיני, הרי רק י' הדברות נמסרו שם, Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s