152 – התועלת שבלימוד חכמה

מתוך מכתב, הערה נכונה על שאלה שהיא מאוד חשובה בעיני.

קטע מלשון הכותב:

"מה אתה מרגיש שלמדת מאריסטו. מה אתה רואה בזה שמביא לך סיפוק ושאתה מרגיש שזה חכמת אלקים?
איך אריסטו עושה אותך בן אדם יותר טוב או מושלם או שמח או הבנת העולם ואיך חכמת אריסטו תורם להתקדמות או שיפור של העולם? […]"

השאלה היתה גם על חכמת התורה.

.

.

זה מה שכתבתי:

"אני חושב שמה שאתה כותב זה נקודת התחלה הכרחית לכל מחשבה שתהיה.
פשוט תזרוק לגמרי כל מה שלא מוצא חן בעיניך או נראה לך מיותר. את כל מה שהחכמים אומרים, חכמי התורה וגם אריסטו וגם כל מה שאני אומר לגבי מה אני מוצא באריסטו. ואז תקופה מסויימת אל תחשוב על שום דבר, כדי שתוכל להרגע מהלחץ והמוסכמות והחינוך וכו'. עד שתשתעמם באמת ותתחיל להרגיש בעצמך שיש משהו שבאמת יש לך רעב לחשוב עליו עליו או ללמוד עליו, שבלי המחשבה או הלימוד האלה משהו אצלך ריק וחסר משמעות. לא חשוב כמה שנים זה ייקח. הזמן זה לא גורם חשוב. יש בגמרא סיפור על אדם שחצי שנה הלך לבית המדרש, למד יום אחד, חצי שנה חזר לביתו, היה בבית ביום הכיפורים ושוב חצי שנה הלך לבית המדרש וכו'. הרי היה יכול לעבור דירה ולגור ליד בית המדרש, אבל הוא לא ראה סיבה לעבור דירה. כי גם יום אחד של לימוד זה טוב. אז אם תגיע אחרי חמישים שנה ליום אחד שבו תחשוב או תלמד על מה שבאמת יש לו נגיעה לעצמיות שלך, זה עדיף מאשר שלא תחכה עד שתגלה את זה, ותלמד הרבה שנים משהו שהוא לא אמיתי מבחינתך."

(בתגובה כתבתי יותר)

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 152 - התועלת שבלימוד חכמה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על 152 – התועלת שבלימוד חכמה

  1. יובל שפר הגיב:

    שאלה יפה ממש, אני באמת חושבת שעל מנת לחיות חיים "טובים", משמעותיים ואותנטיים עבורי, כדאי כמעט תמיד לשאול את עצמי מה הערך שיוצא לי מהמידע/הפעילות הזו וכו'. תודה!

  2. nirstern הגיב:

    חשבתי עוד קצת על זה. כמובן כל אחד יש לו את מה שמתאים לו, זה מאד אישי, חשבתי על מה שאצלי אישית גורם לי ללמוד את אריסטו. אני מרגיש שזה מרגיע אותי. זה מתחבר לי למציאות, זה נותן לי תחושה שאני רואה בעצמי, בעינים שלי, את המציאות בצורה יותר ברורה עמוקה ומסודרת. מה שאני לומד בספרי אריסטו זה לא בגלל שמעניין אותי מה הוא אמר, ממש לא אכפת לי מה אמר יווני כלשהו לפני אלפיים וחמש מאות שנה. בשבילי הוא כמו משקפיים, מקודם ראיתי את המציאות שאני חי בה באופן מטושטש, ובעזרתו אני מרגיש שאני בעצמי בעיניים שלי רואה את המציאות שלי, שאני חווה את עצמי חי בה, באופן יותר ברור.
    תחשוב, אדם שנולד עם ראייה ממש גרועה, הכל מטושטש לו, והוא שומע קולות ורואה תנועות ולא יודע מה הוא רואה. פתאום יש לו משקפיים טובות והוא רואה ברור איפה הוא חי, מה קורה סביבו. כמה הנאה ורגיעה וטוב יש בזה, זה מתוק.
    זה גם הופך את המציאות ממשהו כאוטי ושרירותי וחסר כל הגיון, למשהו שיש בו הגיון, שיש בו טוב שאפשר להבין ולראות. זה נותן לי משמעות לחיים. למשל אם יש ילד שהכניסו לפנימיה, והילד לא מבין בכלל מה ההגיון בחיי הפנימיה. פתאום נותנים מכות רצח, פתאום נותנים ממתקים, פתאום מכבים את האור ופתאום מדליקים, פתאום רוצים שהוא יקפוץ וימחא כפיים ופתאום דורשים ממנו שקט מוחלט, וכו'. פתאום הכל ננעל, הכל רועד, הכל מחניק, ופתאום הכל מואר ומאוורר. ואין שום הגיון בכל זה, אין מטרה, אין הבנה, ואין את מי לשאול ואין עם מי לדבר. החיים חסרי משמעות.
    ואז מגיע מישהו נבון וטוב ומסביר את הכל ופתאום הילד מבין שיש לכל מטרה טובה והגיון מדוייק ומשכנע מאוד ומתיישב על הלב. ואז החיים של הילד נעשים בעלי משמעות, הוא נרגע, טוב לו על הלב. למרות שהחכמה הזו לא לימדה אותו למצוא תרופה לשום מחלה ולא שום ידע מדעי על שום דבר. ילד כזה גם יהיה יותר טוב לאחרים.

    אריסטו מסביר את המטרה והתכלית והסדר והחכמה שיש במציאות, בחיים, בחיים של הכל. אותי אישית זה משכנע, ולא רק שאני רואה שדבריו הגיוניים ומתקבלים על הלב, אני מרגיש שאני עכשיו רואה בעצמי בלב שלי ובשכל שלי את המציאות, ובעצם כבר לא צריך אותו. הוא רק הביא אותי לראש הגבעה ואמר לי לאיזה כיוון להסתכל, ועכשיו אני רואה בעצמי, ולא צריך להאמין לו.
    אני ממשיך ללמוד כי אני מקווה שאגיע בעזרתו לגבעה יותר גבוהה ואראה יותר. אם זה לא יקרה אז מייד אפסיק ללמוד את אריסטו.
    אם זה לא היה באמת ככה, באופן ממש חי, לא היתה לי שום סבלנות ללמוד אריסטו. יש לי בעיות קשב וריכוז, אין לי שום יכולת ללמוד חומר שלא מעניין אותי. היה זמן שהתחלתי לעבוד עם קשישים, וראיתי בזה את המקצוע שאני הכי אוהב, ואז לא היה אפשר לי לעבוד עם תינוקות, וממש לא יכולתי לחשוב על שום מקצוע אחר שיפרנס אותי ולא יחנוק ויאמלל אותי. ובשביל זה הייתי צריך להוציא תואר בעבודה סוציאלית. נרשמתי לאוניברסיטה הפתוחה. זה חומר שאני כבר מכיר בערך, והוא ממש לא חומר קשה. עבודה סוציאלית זה לא תואר של גאונים. קראתי חצי עמוד מהספר של העבודה סוציאלית ונרדמתי. הייתי פתאום מוכרח ממש לצאת קצת לסיבוב, נעשיתי כבד כמו עופרת, אכלתי חצי קילו גלידה, ופיצחתי שקית גרעינים, ולא יכולתי להמשיך. הגעתי למצב שגם אם היו מאיימים עלי באקדח לא הייתי יכול לקרוא את העמוד עד הסוף. ובאמת הרגשתי שהחיים שלי תלויים בתואר הזה, ולא יכולתי לקרוא אפילו חמישה עמודים במשך חודש. אחרי המון מאמצים ויתרתי על זה. חשבתי במקום זה לעבוד כשומר בחניון שמרים ומוריד את השער.
    כשיצאתי מהחיים החרדיים היתה לי אפשרות לעשות תואר ראשון כלשהו בלי שאצטרך לשלם ועוד שיהיו לי דמי מחייה. נרשמתי לתלמוד ולפילוסופיה, בתקווה שזה יהיה לי קל. במשך השנה ישבתי בשיעורים והזמן עבר מעצמו, כשהייתי צריך ללמוד משהו מספר אקדמי כלשהו כדי להיבחן, לא יכולתי, ועזבתי בסוף השנה בלי מבחנים. וכך היה תמיד, בתיכון לא למדתי בכלל וכמעט לא הגעתי לשם בכלל.
    אז איך אני יכול ללמוד כל היום את אריסטו והרמב"ם? כי אני שותה את זה בצמא, אני משתוקק לזה. זה פותח לי את העיניים, מחבר אותי למציאות שאני חי בה. אני פתאום נוגע במציאות, מתחבר אליה, אוהב אותה, מבין אותה. טוב לי בה. היא מאירה לי.

    כשהתחלתי להיות מסוגל לחשוב, הרגשתי שהעולם זר לי. נפלתי למקום שהוא זר, חשוך, תמוה, מבלבל, חסר משמעות, בודד. הקשרים שהיו לי עם אנשים הלכו ודעכו, כי הרגשתי שהם לא מספיק עמוקים וממלאים כדי לתת לי משמעות. אריסטו פתאום מדליק לי פנס ואני רואה את הדברים בלי שהחושך מסתיר. ואז כבר לא בודד, נעים, אם יש קשרים עם אנשים מה טוב, אם אין גם טוב. המציאות כולה היא משהו חי, חכם וטוב, אני חלק מהמציאות, איבר חי שלה. הכל קשור בכל, והכל חי ומואר. וכל דף נוסף שאני לומד אני מתחבר עוד. אני לוקח חתיכת לחם מהשקית בלי כלום והולך עם זה ללמוד, מכרסם בלי להרגיש מה נכנס לפה. ואשתי אומרת שב כמה דקות, תאכל כמו בן אדם, וחבל לי, אני ממהר, כל כך כיף לי לקרוא את המילים שלו, זה כמו ממתקים.

    רוב מי שמדבר איתי על פילוסופיה, משווה את אריסטו לפילוסופים אחרים. אני מרגיש שהפילוסופים האחרים יש להם רעיונות יפים, הם בונים בנייני מחשבה מפוארים. יש בזה גאונות מרשימה והמון יופי. זה מתקבל על הדעת, אפשר לבנות על זה דרך חיים וסדר חברתי. אבל להרגשתי זה הכל בנייני מחשבה. זה לא משקפיים שגורמים לי להרגיש שאני בעצמי בעיניים שלי ובשכל שלי ובלב שלי רואה את המציאות שלי, זו שאני חי בה. לכן בכלל לא מעניין אותי מה שכתבו אותם פילוסופים, אני בסך הכל רוצה לחיות את החיים שלי, ראש קטן, בד' אמות שלי, עם המשפחה שלי, עם הצמחים שבגינה שלי. לחיות כמו קישוא בערוגה, כמו שהכלב שלי חי. לא מעניין אותי רעיונות גדולים. אני לא רוצה לתרום שום דבר לאנושות. אריסטו משקה אותי, מביא לי מזון לכלבים, מאפשר לי לחיות הכי פשוט והכי קטן. כי אם אני מתחבר לחיים, על ידי שמבין אותם, בהבנה הכי פשוטה, של ילד, לא בתיאוריות מתוחכמות ומסובכות, אז אני רגוע. לא מחפש שום דבר, לא צריך לרוץ לשום מקום, לא מחפש שום הכרה או קריירה או לעשות דברים גדולים. טוב לי ככה. אני עובד כסייעת למטפלת במשפחתון, מחליף לתינוקות ומחבק אותם, מתפרנס, מה רע לי. אם העולם חסר משמעות, לא מובן, אז לא טוב לי עם עצמי, לא טוב לי במקום שלי, אני מתחיל לחפש משהו שישביע, שימלא את הריקנות, שיפתור את הבדידות, שישמח. ואז מתחילה ריצה, מאמצים, שגעונות, הקוף מטפס להשיג עוד אגוז ובינתיים כל האגוזים שכבר אסף נופלים לו. אריסטו מרגיע אותי מכל זה. יש לי איתו פינה בעולם, שהיא שלי, שהיא בית, שטוב לי בה.

    • torahandi הגיב:

      תודה שחזרת ובארת,
      פתחת פתח לעולם יפה ומואר,
      לא יכלתי שלא להזכר בדבריו של אדוננו דוד, (תהלים יט)
      דברים נוגעים וחשופים עד העצם,
      המתארים את החכמה האלהית כפי שהוא ראה אותה:

      תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ,
      נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי,
      יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב,
      בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם,
      טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד,
      אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו,
      נֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב
      וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים

  3. nirstern הגיב:

    אני מעתיק לכאן קטע מהתרגום המבואר ל"רמיזות והערות" של אבן סינא חלק ב:
    באיגרת תחיית המתים כתב הרמב"ם:
    "ואמנם יחייב זה כלו מה שיעלה בדמיון ההמון אשר לא יאמינו שיש מציאות חזקה רק לגוף ומה שאינו גוף אבל הוא בגוף, רצה לומר כמקרים הוא גם כן נמצא אצלם אבל אין חזקתו במציאותו כחוזק הגוף. ואולם מה שאינו גוף ולא מקרה בגוף אינו נמצא אצל הסכלים אשר הם בלא ספק, אף על פי שהזקינו, גמולי מחלב עתיקי משדים, ומפני זה יאמינו רובם שהשם גוף אצלם, שאם לא יהיה גוף אינו נמצא. ואמנם הנקראים חכמים באמת, לא על דרך העברה, הנה התבאר אצלם, שכל נבדל מן החומר הוא יותר חזק המציאות מבעל החומר, ואין ראוי לומר יותר חזק, אבל מציאות הנבדל יותר אמתית, מפני שלא ישיגהו אחד מאופני השנוי, והם אשר התבאר אצלם במופת שהשם אינו גוף, ומפני זה מדרגת מציאותו יתעלה בתכלית החזוק. וכן כל נברא נבדל, רוצה לומר המלאכים והשכל, הוא במציאותו חזק מאד, קיים יותר מכל גוף, ומפני זה נאמין אנחנו שהמלאכים אינם גופות, ושבני העולם הבא נפשות נבדלות, רוצה לומר דעות. וכבר בארנו ראיות מן התורה על זה במאמרנו המכונה "מורה הנבוכים"."
    כל אדם מתחיל כאחד מההמון (וגם תמיד נשאר בו צד כזה). אם אנו מבקשים אמת איננו צריכים לחפש מורה או מי שמעיד על עצמו שהוא נביא, שאומר דברים שנשמעים נעימים או מחוכמים, ולקבל ממנו. כי שמא אין דבריו אמת, ולא בדקנו אם אין מורה אחר שסותר את דבריו ונשמע צודק יותר ממנו.
    אלא בקשת האמת צריכה להיות מתוך האדם עצמו. וכמו שכתב בהקדמת חובות הלבבות:
    ""מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה" – רצה לומר, כי החכמה תקועה בתולדות האדם וטבעו ובכח הכרתו, כמים הטמונים בלב הארץ. והנבון המשכיל ישתדל לחקור על מה שיש בכחו ובמצפוניו מן החכמה לגלותו ולהראותו וישאבנה מלבו, כאשר יחקר על המים אשר במעמקי הארץ."
    מה שאדם יודע בוודאות הוא שהוא נולד בלי ששאלו את פיו, וכשעמד על דעתו מצא שהוא נזרק לתוך מציאות לא מובנת. והוא מתחיל להסתכל בעצמו מהמקום הזה. כל נקודת התחלה אחרת אינה אמיתית. נקודת ההתחלה הזו רואה שהמציאות היא חומר. אין לנו רשות להתעלם ממנה, כיוון שזה מה שהאדם רואה בתחילת עיונו בכוחות עצמו. כל מה שיכול להיות אמת מוכרח להתחיל מזה, לעמוד על הבסיס הזה. אם מגיעים להסתכלות שמקור המציאות הוא המופשט, זה מוכרח להיות מכיוון שההתבוננות בחומר היא זו שמראה לנו את זה בעצמה, בבירור. לא כי מישהו אמר את זה או רגש כלשהו מניע אותנו לחשוב כך. לכן תמיד בכל חקירה העימות הוא בין ההסתכלות היסודית שאומרת שהמציאות היא החומר, לבין מה שאנו מגלים בעיון מעמיק שהחומר עצמו מעיד שהמציאות אינה שלו באופן עצמאי אלא הוא מקבל אותה ממקור מופשט.
    לכן כל עיון וחקירה עומדים כדיון מול עמדת המדברים, שהיא העמדה של כל אדם בתחילת עיונו, בכל מקום, שהחומר הוא המציאות.
    מה שחשוב בידיעה שהגלגל לא יכול להיות נדחף בשום כח חיצוני לו, הוא משום שתנועת הגלגל היא המקור למציאות העולם החומרי. אם הגלגל לא יכול להיות מונע בשום כח חומרי חיצוני שדוחף אותו, זה אומר שמקור המציאות אינו נעוץ בחומר. אלא סיבובו של הגלגל (וממילא גם מציאותו) הוא מתוך שהוא חי ומתוך שהוא נכסף להשיג את בוראו, ומזה מקור כל התנועות שבעולם, ומזה נגלה שמקור המציאות הוא אותו מופשט שאליו נכסף הגלגל. כל החקירה על העולם, של אפלטון, אריסטו, וכל שאר גדולי החכמים, נסובה רק על הציר הזה. בזמננו צמח עניין תמוה שנקרא 'אקדמיה', ושם עוסקים בחקירה לשם חקירה, לשם 'סקרנות אקדמית'. ומעניין אותם לחקור כל דבר, וכל ידיעה חשובה להם. זה שעשוע בלבד, כמו מועדון שחמט. אצל הקדמונים לא היה עניין כזה, שום ידיעה אין לה חשיבות רק בגלל שהיא ידיעה. אין שום טעם להשקיע מאמץ לדעת משהו על הגלגלים בשמיים או על מי בנה את הפירמידות או איזה מין תאו משוטט בערבות מונגוליה וכל כיוצא בזה. כשאנו לומדים ספרים כגון "הרמיזות וההערות", כתבי אריסטו ואפלטון, ושאר החכמים הקדמונים, ויש דיון על מהלך הגלגלים וכל כיוצא בזה, נדמה לנו שזה דיון שיש טעם לדון בו מצד עצמו, כמו שחושבים שיש טעם בחקירות של האסטרונומים בזמננו שמבקשים לדעת משהו על מהלך גרמי השמיים. ובאמת אין זה כך, כל זמן שלא הבנו איך הדיון נוגע לשאלה על המציאות ומקור המציאות, שהיא השאלה המהותית ביותר של האדם על חייו ומשמעותם, מבחינה קיומית ממש, לא הבנו מה כתוב.
    דבר זה כתוב במו"נ ב' י"א, הוא אומר שם שאפשר להסביר את מהלך השמש שאנו רואים, או בדרך של גלגל יוצא חוץ המרכז או בדרך של גלגל היקף (שני אופנים שונים של מסלול תנועה). והאסטרונומים לא יודעים איזו דרך מהם היא הנכונה לפי המציאות, אבל בכל מקרה מבחינת ההסבר השכלי שתי הדרכים מסבירות באופן שהוא טוב במידה שווה. והרמב"ם כותב שם שאם מישהו שלח חללית וצילם את מהלך השמש וכעת ידוע בלי ספק אילו מבין שתי הדרכים היא הנכונה, האסטרונומים לא יבזבזו זמן להסתכל בצילומים שלו, כי זה לא מעניין אותם. מה שחשוב הוא רק ההסבר השכלי, כי זו השפה שבה הבורא מדבר איתנו. איך באמת במציאות הולכת השמש זה לא מעלה ולא מוריד בשמיעת דברי הבורא שמדבר איתנו דרך חכמת הבריאה, כי מבחינה שכלית שתי הדרכים שוות, ולכן אין לנו רצון לבזבז על זה את הזמן. זה מדגים את הפער התרבותי העצום שיש בין זמננו לבין זמן הרמב"ם, וצריך לדעת את זה כשלומדים דיונים מהתקופה ההיא על מהלך גרמי השמיים או על כל נושא אחר שנשמע לנו "מדעי", כי אצלם המושג "מדעי" במובן שלנו לא עלה כלל על הדעת. עיין עוד ביאור נרחב בזה בהקדמות לביאורי על המורה נבוכים, הקדמה שלישית, והקדמה שנייה לביאור על החלק השני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s