148 – נסיון לבהירות מסודרת בשאלה של תורה ולאומיות (ובעניין אידיאולוגיות באופן כללי)

נכתב כתגובה לתגובתו של שמעון ישעיה ברשימה הקודמת, והתארך עד כדי שראיתי צורך לקבוע את זה כרשימה בפני עצמה.

יש בעניין הזה שתי סוגיות נפרדות לגמרי, שתיהן תערובות של העניין התורני והעניין הלאומי, אבל הן שתי תערובות שונות לגמרי, ולאחת מהן יש לעניות דעתי מקום כתערובת וכמו שיתבאר.

.

.

נושא אחד הוא האידיאולוגיה הלאומית שהתחדשה בעולם במאה התשע עשרה.

בטבע האנושי יש עניין טבעי של "לאום". אפשר לראות את זה בחברה הבדואית, ששמרה על המבנה הטבעי של העניין. אדם מרגיש שייך למשפחה הגרעינית, ובמעגל רחב יותר למשפחה המורחבת, ובמעגל רחב יותר לחמולה, ובמעגל עוד יותר רחב לשבט. כל אלה הם מעגלים של משפחה.

אין שום דבר רע אם אדם מרגיש שייכות טבעית למשפחה שלו, והוא שמח וגאה שהוא אייזנבך ולא קרליבך. ואם לאייזנבך יש כבר דורות חנות עופות, הוא ירגיש שהעיסוק בעופות הרבה יותר יפה מכובד חשוב ואצילי מאשר העיסוק במכירת דגים שבני משפחת קרליבך לדורותיהם עוסקים בו. ובוודאי שהחלות שאופה האמא של אייזנבך לפי המתכון המשפחתי יש להן טעם אחר לגמרי מהחלות התפלות של משפחת קרליבך.

זה עניין בריא וחיוני מבחינה נפשית שאדם ירגיש את השייכות למשפחה שלו, עם כל המעגלים שלה, וגם אם זה מקטין במידת מה ובגבולות נכונים את הכבוד שלו למשפחות אחרות.

כל אידיאולוגיה שכובשת המונים, זהו משום שהיא יושבת על בסיס בריא וטבעי שקיים בכוחות הנפש. למשל יש אצל אנשים כח נפש מאוד בריא של לדאוג לעניים רעבים, ואם יש עשיר שמנצל אלפי עניים ועושק את פרוטותיהם האחרונות בלי שום גבול ורחמנות ומביאם לעוני מייסר ומנוול, בוודאי יש כח נפש בריא וטבעי להתקומם נגד זה. על בסיס כח הנפש הבריא באה אידיאולוגיה של קומוניזם והתיישבה עליו. אידיאולוגיה פירושה לקבע במסגרת את ההרגשה של כוחות הנפש הטבעיים, להפוך אותה לעניין שעומד בזכות עצמו, כאילו יש לו חיים וערך בפני עצמו, מוחלט, לא גמיש, פשטני, ודווקא משום כך מלהיב וסוחף. הקיבוע הזה נעשה בכל דרך אפשרית, בבניית פילוסופיה או מדע או אמנות מגוייסים שמראים את עצמם כשכליים או אמנותיים, בדגלים וסיסמאות, ברטוריקה, הפחדה, הפגנות עוצמה, וכו' וכו'.  האידיאולוגיה הופכת לערך מוחלט, שכבר לא מתחשב ברגשות האנושיים הטבעיים ובמציאות המורכבת. הרגש הטבעי האנושי החם האישי הלבבי של חמלה על העניים והתקוממות נגד המנצלים, לא היה מוביל למעשים רצחניים נוראים ואכזריים הכחדה מחושבת ושיטתית של שכבות שלמות באוכלוסיה (כמו שעשה סטאלין). אבל בשם האידיאולוגיה מנהיגי המפלגה הקומוניסטית עשו את זה. וכל מי ששאל שאלות הרגו אותו. הרגש הטבעי הפך לאידיאולוגיה טוטאלית. ומי שרצח לא היה רק סטאלין, אלא רוב העם, כי אם רוב העם כולל רוב הצבא והמשטרה החשאית היה מסרב לפקודות של סטאלין, סטאלין לבדו לא היה יכול לעשות מאומה (בסוף "מלחמה ושלום" יש דיון עמוק של טולסטוי בשאלה הזו של היחס בין המנהיג לעם, וכבר הבאתי במקום אחר מיד המלך על הלכות מלכים של הרמב"ם שעסק בזה באופן נפלא).  

כך גם האידיאולוגיה הלאומית התבססה על הרגש הטבעי של השתייכות למשפחה מורחבת או שבט או אומה במובן העתיק הטבעי, והפכה אותו לערך אידיאולוגי מקודש ומוחלט שיש לו מקום לא רק מכח הרגש הטבעי, שבמהותו הוא אנושי חמים לבבי, ולכן גם מאוזן, רגיש, משתנה, שם לעצמו גבולות. בן אייזנבך לא ירצח בן קרליבך רק בגלל שהוא שייך למשפחה אחרת, רגשות טבעיים אנושיים אחרים יאזנו את זה. אבל אחרי שזה הפך לאידיאולוגיה טוטלית אפשר שהלאומיות תניע גרמני לרצוח בלארוסי, או סרבי לרצוח בוסני (כמעט רבע מתושבי בלארוס הלאיהודים נרצחו על ידי הנאצים. זה פחות מפורסם משואת היהודים). אני מביא דוגמאות משכנים שדומים זה לזה, ושאין להם סיבה שהיא לא לאומית אידיאולוגית לרצוח זה את זה.

הרגש שמניע המונים לנהות אחרי אידיאולוגיות דומה לרגש שמניע אותם להיות קנאי דת. בשני המקרים יש לזה פוטנציאל רצחני. שורש כוחות הנפש שגורמים לבני אדם לשעבד את עצמם בהתלהבות לאידיאולוגיות מוחלטות, שמתנגשות עם החיים, זוהי סוגיא עמוקה ועצומה ולא כאן מקומה. יש בזה מורכבות, הכח של אידיאולוגיה וקנאות הוא לא תמיד רק שלילי, הוא כמו כל מחלה יושב על כח בריא, עיקום של כח בריא, ויש תערובת וריבוי פנים והרבה מקרי ביניים, כשמנסים לברר בדיוק מה הכח הבריא ומה העיקום. אבל הכרחי לנסות לעשות את הבירור הזה ככל שיש ביכולתנו. בגרמניה שלפני הנאציזם רוב האוכלוסיה היתה נאורה ומשכילה ותרבותית מאוד במובן העמוק החיובי, עם אופי כללי של רכות לב ורגישות, בעד ערכים הומניים, אהבה, זכויות אדם וכיו"ב. הם התפרסמו בין האומות כיוצאים מהכלל לטובה מבחינה זו, הם היו שם נרדף לרוך וחמלה ורומנטיקה וכו'. אי אפשר היה לשער שרובם יהפכו תוך זמן קצר לנאצים קנאים מטופשים ורצחניים. סבתא שלי עלתה לארץ לבדה מגרמניה בשנת שלושים ושלוש. כל משפחתה הענפה לעגה לה מאוד ולא הועילו שום הפצרות, הם אמרו שזה טירוף גמור לחשוש שהרעיונות של היטלר יתפשטו בעם כל כך טוב ועדין ותרבותי. אנחנו רואים את הגרמנים וחיים איתם דורות, מכירים אותם, הם אנשים כל כך טובים ועדינים. לכן אסור לנו לבטוח בעצמנו שלא ניגרר לאידיאולוגיות אם לא נשגיח היטב. 

.

.

וודאי היו וישנן גם רציחות המוניות בין שבטים או עמים קדמונים שאמורים לפי מה שכתבתי להיות נטולי "אידיאולוגיה". אם באמת אין שם אידיאולוגיה יש לזה אופי שונה, יצרים. ועוד שגם בעולם העתיק וגם בין שבטים פרימיטיביים בהחלט יש אידיאולוגיות, באופי שונה, פחות מנומק ושכלתני,  אבל במהות הן דומות. האידאולוגיות באופן כללי אינן המצאה מודרנית. גם לאומיות כאידיאולוגיה אינה המצאה מודרנית. רק שמהאידיאולוגיות העתיקות האנושות השחררה פחות או יותר, ואז חידשו בזמן החדש אידיאולוגיות בעלות אופי שונה.

 

ב 1994 ברואנדה רצחו בני שבט ההוטו את בני שבט הטוטסי, והרגו בין חצי מליון למליון בני אדם. אלה שבטים "טבעיים", לא לאומים שנבנו מכח פילוסופיית התנועה הלאומית האירופית.

בויקיפדיה בערך רצח העם ברואנדה כתבו:

"בחודשים הבאים הלכה והחריפה הרטוריקה הלאומנית של בני ההוטו. אמצעי התקשורת שבבעלות נאמני הממשלה פתחו ביולי 1993 במסע תעמולה שזרע שנאה ופחד בקרב בני ההוטו כלפי הטוטסי ה"תת-אנושיים".

נקודה בעלת משמעות רבה בדרבון ובשלהוב ההמון היה השימוש הנרחב והמקיף בתעמולה. כרזות, עיתונות, פרסומי רדיו ואמצעי תיקשורת רבים שימשו כלי אדיר להפצת השנאה ולהשרשתה, תוך מתן לגיטימציה מוחלטת ועידוד הרצח השיטתי. יתרה מכך, כלי התקשורת השתמשו במנגנון של הפחדה, בהגדירם כל בן הוטו אשר אינו לוקח חלק פעיל בטבח כבוגד, ולפיכך כמטרה בפני עצמו. רגשות הנחיתות של בני ההוטו, אשר במהלך עשרות שנות קולוניאליזם אירופאי סבלו מקיפוח ומהדחקה שולהבו באמצעות כלי התקשורת."

זה העניין של אידיאולוגיה. מלבים באופן מלאכותי רגשות טבעיים אנושיים כמו שמלבים גחלים, עד שהם מקצינים למדרגה שחורגת מהאנושיות הטבעית של היחיד ונעשים כח זר ששולט על האדם, להבה ששולטת על ההמון כולו כאיש אחד, ועוקרת את האנושיות האישית של היחיד, ומוחקת את דעתו כיחיד בעל דעה. זה תמיד היה וזה לא מוכרח להיות בעל צביון מודרני.

גם אם יש רציחות לא פחות נוראות גם בלי שום אידאולוגיה, וגם אם האידיאולוגיות היו רק מצילות חיי אדם ולא מזיקות כלל, אין בזה הבדל. אידיאולוגיות הן רע מצד עצמן, במהות שלהן, הן בעצמן היפך חיים. מה שהן גורמות לרציחות זה רק מאפיין שמעיד על המהות שלהן, אבל המהות היא אוהת מהות גם ללא המאפיין הזה.

אדם בעל אידיאולוגיה עמדותיו ידועות מראש, לפחות בנושאים ששייכים לאותה אידיאולוגיה. הוא לא חושב בעצמו כל דבר כל פעם מחדש. כלומר הוא לא אדם בר דעת כלל, אלא כמו מישהו שעקרו מתוכו את כל התוך, כמו פוחלץ, והוא נעשה כלי חלול משועבד מבחינה מחשבתית לדבר קבוע וידוע מראש, ששולט על דעות של הרבה אנשים וגורם "לחשוב" כגוש אחד. זה לא באמת לחשוב, גם אם יש אצלו תנועת מחשבות היא נשלטת על ידי כח חיצוני לו ולא אנושי.

.

.

יש אנשים בעלי אידיאולוגיה שאם שואלים אותם קושיה על האידיאולוגיה שלהם, הם ישיבו בניתוח מחוכם ומלומד של השאלה, יסבירו את הצדדים השונים בהם אפשר להסתכל על הנושא, ויגיעו למסקנה מנומקת היטב למה ההסתכלות של האידיאולוגיה שלהם היא הנכונה. זה גורם לאשליה שמדובר באנשים חושבים, בעלי דעה. אבל הרי ידוע מראש מה תהיה המסקנה של הניתוח המלומד הזה, ושל כל דיון אחר כלשהו שיתעורר בנושאים הקשורים לאידיאולוגיה שלהם. לכן זו רק אשליה של חשיבה ודעת.

.

.

יש בטבע ציור שהוא משל מתאים לעניין של אידיאולוגיות (מועתק מ"הנמלה שהפכה לפטריה" באתר מכון דוידסון):

"הפטרייה שהופכת נמלים למתות מהלכות מוכרת למדע כבר יותר ממאה שנים. כעת גילו חוקרים כי באופן מפתיע הפטרייה כלל לא חודרת למוח הנמלה, אבל משתלטת על כל שאר גופה

ביערות ברזיל נמלה מסוג קמפונית הולכת באופן מוזר, כמו זומבי. היא התרחקה מחברותיה, טיפסה על צמח, נצמדה בחוזקה בעזרת לסתותיה לחלק התחתון של אחד מעליו, ומתה תוך כעשרה ימים. הפטרייה הטפילית שבגוף הנמלה היא שגרמה להתנהגות המשונה הזו, ושלחה את הנמלה למיקום שאידיאלי לפטרייה ובזמן שטוב לה. הפטרייה פירקה את שרירי הלסת של הנמלה לאחר שזו נצמדה לתחתית העלה, וכך הנמלה נותרת מקובעת לעלה לאחר מותה. כעת יכולה הפטרייה להצמיח גוף פרי שיבקע מראש הקמפונית המתה ויפזר נבגים מידבקים. הנבגים יחדרו לגופן של הנמלים המתרוצצות מתחת לצמח וינבטו בתוכן. הפטרייה תתפשט בגוף הנמלים ותוך 16–25 ימים תשלח גם אותן למותן בדרך דומה.

מתברר שאחוז גדול מהתאים בגוף הנמלים המודבקות הוא תאי פטרייה. בהודעה לעיתונות אמר יוז שלמעשה "החיות הנשלטות האלו הן פטרייה בלבוש נמלה".

תאי הפטריות שנבדקו נמצאו בכל חלקי גוף הנמלים: הראש, החזה, הבטן והרגליים וכן חדרו לשרירי הנמלים. עם זאת, רק תאיה של פטריית אופיוקורדיספס יצרו מבנה קורים תלת ממדי מורכב שחיבר בין התאים במעין רשת. רשתות כאלה אפשר למצוא בפטריות שתוקפות צמחים וניזונות מהם. החוקרים משערים שמבנים אלו מאפשרים לפטרייה הטפילית להעביר חומרי מזון מהשרירים עתירי האנרגיה לתאים מרוחקים וכן שהם מעורבים בפירוק השרירים של הנמלה.

באופן מפתיע, דווקא במוח הנמלים לא נמצאו קורים של הפטרייה הטפילית. הרי הפטרייה שולטת על התנהגות הנמלים וצפוי שהיא תחדור למוחן כדי לעשות זאת.

יוז ועמיתיו משערים שהפטרייה שומרת על מוח הנמלים מאחר שנזק למוח עלול להרוג אותן מוקדם מדי, לפני שהפטרייה תוכל לנצל אותן כדי להתרבות ולהדביק נמלים נוספות. במקום זאת היא שולטת על הנמלים בדרכים אחרות. אולי בשליטה ישירה על השרירים, כשהנמלה המסכנה נעה כבובה על חוט, כשגופה לא מציית למוחה. או – יותר סביר – בעזרת שחרור כימיקלים מסוימים לתוך המוח התקין."

.

כך גם אצל אנשים בעלי אידיאולוגיה, המוח עצמו לא נפגע, הם יכולים לחשוב היטב, רק שכל זה נשלט על ידי האידיאולוגיה ומשרת אותה. כיוון שכל בעלי האידיאולוגיה יחשבו תמיד באותו אופן, מוכרח מזה שהמחשבה אינה אישית, אינה מתוכם. וממילא מה ששולט על זה הוא כח חיצוני להם, לא כח של אדם אחר ששולט בהם כאדם אישי, כי גם המנהיג משועבד לאידיאולוגיה, אלא כח כללי של אידיאולוגיה ששולטת על כל המשועבדים אליה, כלומר היא עצמה אינה כח אנושי כלל.

.

בסוף התקופה שלי כחרדי היה לי חשק גדול לא ללבוש תמיד את החליפה והמגבעת. כשהייתי יוצא מהבית לפעמים הייתי נתקל בשכן, ומבטו היה אומר תוכחה, למה איני לבוש כבן תורה. ברגע מסויים קלטתי שגם המבט שלי קשה, בגלל הפחד מהמבט שלו, ומן הסתם הוא גם מפחד מהתוכחה שהוא חושש שיש אצלי כלפיו. כלומר שנינו רצינו להרגיש יותר חופש, ושנינו הרגשנו שהשני הוא נציג של האידיאולוגיה שצריך לחשוש ממנו. ייתכן שכולם רוצים יותר חופש ואין אף אחד שרוצה באמת את השעבוד הקשה לאידיאולוגיה, והאידיאולוגיה שולטת בכולם בלי שיש שום אדם שבאמת בעצמו חושב כך. האידיאולוגיה היא כמו "ענן" ששולט בבני האדם, היא כח רוחני מופשט. כח של זרות, היפך חיים, היפך אנושיות. הרוע בטהרתו כיישות נבראת שהיא כח שמפעיל בני אדם מבחוץ להם.

.

מרגישים ואומרים שאי אפשר להשוות את השואה לרציחות אחרות. זה לא בגלל הכמות, מה ההבדל האיכותי בין שישה מליון למליון או לאלף או לעשר. אלא יש בטבע האדם כח נפש של רציחה. הוא רע כמובן אבל הוא אנושי וטבעי, ולכן יש גם אפשרות להשתמש בו לטובה באופן בריא, כמו למשל להיות לוחם בצבא או במשטרה של שלטון נאור. זה כח חם, מחובר לחיים, גם אם כשהוא סוער הוא מביא למעשים זוועתיים וחולניים. יצר ההרג יכול לסעור בקיצוניות ולגרום לאדם להיסחף ולאבד את דעתו, כי יש בו שכרון כח, אדם נהנה מהכח והשלטון והחיבור לחלק החייתי שהרציחה גורמת לו לחוות. לעומת זאת השואה היתה בקור רוח, כמו מפעל תעשייתי מחושב היטב לכל פרטיו, אספו שיניים וכל דבר ערך אחר, מהשומן עשו סבון, מהעור אהילים, לתאי הגז והמשרפות היו מנהלי ייצור ומדענים, וכו'. הקור הזה מעיד על השתלטות לא אנושית על המוחות של מי שעשה את זה. יצר הרציחה האנושי לא יכול להיות קר כל כך. אפילו רוצח שכיר מקצועי שמתכנן את מעשיו בקור רוח, לא חושב להוציא את שיני הזהב של הקרבן כדי להרויח עוד קצת, וכי מה אכפת לו להרויח עוד שקל על מלאכתו, אלא אפילו אצלו יש גבול לחוסר האנושיות, גבול שלא היה אצל מי שרצח ממניעים אידיאולוגיים.

.

.

אדם באופן בריא חי במעגלי תודעה שמקיפים זה את זה ויכולים להתקיים ביחד בשלום. יש לו את המחשבה העצמית שלו כיחיד, סביב זה יש לו את הדעות של המשפחה שלו, וכיוון שבעצם מהותו הוא גם איבר במשפחה ולא רק יחיד, באופן אוטומטי דעות של המשפחה שלו נמצאות גם אצלו, אע"פ שאלה דעות של כל בני המשפחה כאחד, ולא דעות אישיות שלו. כך יש דעות של השבט, העם, התרבות הכללית שהאדם חי בה. כולן הן לא דעות של יחיד אלא של ציבור. אפשר שתהיינה דעות שנובעות מציבור ככלל ולא מיחידים. כי החיים עצמם הם במעגלים כאלה, לאיבר בגוף יש חיים משלו, והוא כלול בחיים של הגוף כולו. יש חיים של ציבור גם במובן הביולוגי כמו של מושבת נמלים, וגם במובן הרוחני. כמו שלאדם יש נפש אישית שלו, יש גם נפש של הציבור. ואם האדם חיותו היא כאיבר בתוך הציבור הזה, הנפש של הציבור שורה עליו ומפעמת בו באותו אופן כמו שהיא מפעמת בכל אחד מהפרטים האחרים של הציבור, מבחינה זו כולם מרגישים חושבים כאיש אחד, כמו שגוף מרגיש וחושב כגוף אחד למרות שיש בו איברים שונים.

צריך להיות שיווי משקל נכון בין כל מעגלי התודעה האלה. האדם כלול בחיים הציבוריים, מרגיש וחושב כאיש אחד עם הציבור, וביחד עם זה הוא גם מרגיש וחושב כאדם פרטי עצמאי. ושני המעגלים יכולים להתקיים באיזון בלי לפגוע זה בזה. כשהאיזון מופר, אם האדם מאבד את השייכות שלו לציבור ונשאר רק אדם פרטי, הוא הופך ליצור לא חברותי, א-סוציאלי. במקרה קיצוני הוא נעשה פסיכופט שפועל בלי שום קשר לחברה, זה חולי שיכול להיות קטלני. אם האיזון מופר לכיוון השני, והמעגל של התודעה הציבורית חודר לשטח שאמור היה להיות שייך לתודעה הפרטית ומשתלט עליו, אז האדם נעשה בעל אידיאולוגיה. הכלל חדל מלהיות קיבוץ של אנשים חושבים שחיים כיחידים בתוך כלל וחיותם נובעת מתוך עצמם ואז מחברת אותם לחיות הכללית, אלא נעשה גוש של זומבים מתים מצד עצמם, שהחיות הכללית מפעילה אותם מבחוץ.

.

למשל אם תא בגוף נעשה עצמאי לגמרי ולא מחובר לחיות הכללית של כל הגוף, הוא נעשה תא סרטני. אם הגוף כולו רץ למקום מסויים, במצב בריא כל איבר מצד אחד מרגיש את הרגש הפרטי שלו, הרגליים מתעייפות, הנשימה סוערת, העיניים אולי שמחות לראות מראות מתחלפים במהירות, המצח נהנה מקרירות הרוח הנושבת עליו, הקיבה סובלת אם היא מלאה מזון או שמחה על הפעילות אם היא לא שבעה ולא רעבה, וכן הלאה. אבל במקביל, בלי סתירה, כל האיברים ביחד רצים באופן מתואם וברגש מתואם, אחד, מכח שהם חלק מגוף כללי. אם אדם רץ והאיברים לא מרגישים כל אחד את הרגש הפרטי שלו, הם נעשים חסרי רגש פרטי של איברים ויש רק רגש אחד של ריצה שווה בכל הגוף, זה מה שנקרא ריצת אמוק, האדם נעשה באותו רגע מטורף, יוצא מעצמו ודעתו וחיותו, מופעל על ידי כח חולה שהשתלט עליו לגמרי.

.

.

.

.

האידיאולוגיה הלאומית המודרנית האירופאית התחילה במאה התשע עשרה.

מתוך ויקיפדיה ערך לאומיות:

"הרעיון הלאומי במובנו האתני, לפיו עם זכאי לטריטוריה משלו שבה יוכל לתת ביטוי לתרבותו המיוחדת, התפתח במאה ה-19 באירופה בהשראת הוגים כיוהאן גוטפריד הרדר ויוהאן גוטליב פיכטה. הוא התבטא בתנועה הלאומית הגרמנית, שהיוותה תגובה לכיבוש הצרפתי ולרעיונות השוויון האוניברסליים של המהפכה הצרפתית, ותבעה את איחוד כל הנסיכויות הגרמניות למדינה אחת. הוא התבטא גם בתנועה הלאומית היוונית ובמלחמת העצמאות היוונית, שהביאה לעצמאות יוון משלטון האימפריה העות'מאנית ב-1832, ובתנועה הלאומית האיטלקית, שהושפעה מדמויות כמו ג'וזפה מציני וג'וזפה גריבלדי והביאה לאיחוד איטליה ב-1861.

רעיון הלאומיות הלך והתפשט במהלך המאה ה-19 ברחבי אירופה, וההמונים החלו לדרוש כינון מדינות לאום שונות. הביטוי המשמעותי ביותר של דרישה זו היה באביב העמים בשנים 1848 ו-1849, שבו התחוללה סדרה של מרידות ברחבי אירופה, חלקן הגדול על רקע דרישה להכרה בזכות להגדרה עצמית של לאומים שונים.

מראשית המאה ה-20 המשיך רעיון הלאומיות להתפשט. קריסת האימפריה האוסטרוהונגרית והאימפריה העות'מאנית בעקבות מלחמת העולם הראשונה הביאה לכינונן של מדינות לאום רבות, וחבר הלאומים אף הכיר בזכותם של לאומים להגדרה עצמית. לאחר מלחמת העולם השנייה והקמת ארגון האומות המאוחדות חילחל רעיון הלאומיות אף אל מעבר לגבולות אירופה, וארצות רבות שהיו נתונות תחת שלטון קולוניאליסטי החלו לדרוש אף הן שחרור לאומי, וכך זכו עשרות רבות של מדינות באסיה ובאפריקה בעצמאות מדינית.

במהלך המאה ה-20 הייתה גם תקופה אפלה בתולדות הרעיון הלאומי, כשמגמות לאומניות קיצוניות הגיעו לשיאן, שמצאו את ביטוין בפריחת המשטרים הפאשיסטיים בספרד, בפורטוגל ובאיטליה ובמשטר הנאצי בגרמניה, משטרים שהשתמשו בלאומיות להצדקת קיצוניותם."

יש הבדל גדול מאוד בין המושג לאום אצל האידיאולוגיה הזו לבין המושג הזה במקומות שהאידיאולוגיה לא הגיע אליהם.

.

.

.

פרופ' נדב שנרב כתב:

(https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2461564&forum_id=1364):

"כבר זמן רב אני מתלבט בשאלה מה בעצם רצה הרב קוק. יש בכתביו הרבה משפטים יפים ורעיונות כאלו ואחרים, אבל בדרך כלל להוגה דעות יש איזה רעיון בסיסי אחד (או לפחות מספר מצומצם של רעיונות כאלו), רעיון שהוא מספיק עשיר כך שיש לו השלכות לכיוונים שונים ומשונים. מהו המוקד הרעיוני של תורת הרב קוק?

בשנים האחרונות התחלתי לחשוד שתורת הרב קוק היא בסך הכל ייבוא של רעיונות הרומנטיקה מגרמניה, עם איזה שהוא נופך של הזדהות עם העם שבא מן הנארודניקים הרוסים. ראיתי קטעים מתורגמים לעברית של הגל, ושל הוגים גרמנים אחרים, שאני בטוח שאם תראו אותם למרכזניק תקני הוא לא יעלה על דעתו שזה אינו קטע גנוז של הרב זצ"ל."

פרופ' שנרב גדל בקרני שומרון, למד בישיבת הסדר שעלבים, ונחשב גם היום כשייך לציבור הדתילאומי.

.

על היניקה של הרב קוק ממקורות ההגות הרומנטית הגרמנית עיין למשל גם כאן (מקור מהציונות הדתית)

https://www.etzion.org.il/he/18-הראיהקוקוהֶיגל

וכאן

https://gideonofrat.wordpress.com/2011/01/01/היפהוהטובלפיהראיהקוק/

(מקור נייטרלי שאינו מהציונות הדתית אבל גם לא ממתנגדיה)

יש עוד הרבה כגון זה, לא טרחתי כעת לחפש הרבה.

.

הדבר לא נאמר בפירוש במילותיו של הרב קוק, אי אפשר להוכיח את זה בבירור, זה עניין של הסתכלות כללית במבט רחב. כמו שאדם אומר משהו על אופי כללי של ציבור כלשהו, ואין לו אף אדם פרטי שמשתייך לציבור הזה שמתאים בדיוק לתיאור, וגם אם היה אדם אחד כזה יכולים לומר שהוא לא מעיד על כל האחרים. אבל לדעתי פרופ' שנרב צודק.

אין שום רע בלימוד רעיונות מהוגים מכל עם ותרבות. בתנועת הרומנטיקה הגרמנית לטעמי היו ההוגים החשובים ביותר במערב המודרני. יש אצלם רעיונות עמוקים שבהחלט יש טעם ללמוד אותם ויש הרבה מה לקחת מהם (בעצמי עסקתי לא מעט בנעורי במעט שתורגם מהגל, וגם במעט שתורגם מגתה הגדול, פיכטה שלינג ואחרים, ושתיתי בצמא כל מילה שפרופ' הוגו ברגמן כתב עליהם. גם מכתבי ניטשה שלמדתי בנעורי את כולם, כל מילה, בשקיקה גדולה, למדתי הרבה על הוגי הרומנטיקה הגרמנית שלניטשה היה לא מעט משותף עם חלקם, בעיקר עם גתה. לא מעט מדבריהם סיגלתי לעצמי ועד היום הם בתשתית המחשבה שלי. המילה "אותנטי" למשל שאני מרבה להשתמש בה באה משם, וכן התפישה שכל כמה שהאדם יהיה שכלי עדיין הוא חלק אורגני מהטבע ואין סתירה בין הדברים. אופן השימוש שלי במילה 'אורגני' גם מקורה משם, ועוד הרבה יסודות גדולים. גם נטיה לרומנטיזציה של תקופות קדמוניות ושל אנשים שחיים חיים פרימיטיביים קיבלתי משם, וזה נשאר בי למרות שאני לא תמיד בטוח שזה מקרב אותי לאמת). אבל צמחה בסביבתם תנועה אידיאולוגית של לאומיות, שהקצינה מאוד לקראת אמצע המאה העשרים ולדעתי שם גילתה את פניה האמיתיים, וכאמור כל אידיאולוגיה שתהיה היא "טרפה". היא כבר לא פונה אל השכל והאנושיות, אלא מפעילה "רגשי קודש" כלפי האידיאולוגיה שהופכים את האדם לעבד עיוור שלה וגורמים לו לכופף את שכלו ואנושיותו לכל צד שיהיה, כדי לשרתה.

.

לדעתי דווקא החלק של האידיאולוגיה הלאומית מתוך ההגות הרומנטית הגרמנית הוא הגרעין הראשי של הגותו של הרב קוק, ושאר החלקים המפוארים, המחשבתיים והתורניים והקבליים שבה, הם טפלים לזה. יש אצלו כמובן גם כח הפכי של בית המדרש בטהרתו, כלומר התבוננות אישית של חכמה נקייה משוחד, ובלי שהמסקנה ידועה ומסומנת מראש. הרב קוק העיד על עצמו שהוא קרוע בין הכוחות, הוא לא אמר בפירוש שהקרע הוא בדיוק בין הכוחות האלה, אבל ככה אני מבין את הדברים

לא לחינם ממשיכי דרכו של הרב קוק מכנים את עצמם דתיים לאומיים, או הציונות הדתית. הם מרגישים שהם לא רק דתיים סתם, שכל עניינם רק לעבוד את אלוהיהם לפי תורתם. הגדרה כזו מצמצמת אותם, היא יבשה מדי לטעמם, הם בוערים באש האידיאולוגיה הלאומית, והדתיות שלהם היא יותר כלי לזה מאשר עומדת בזכות עצמה. הם לקחו מהרב קוק רק צד אחד שלו. 

.

.

דוגמה קיצונית מאוד בלטה אצלי ועדיין חיה בזכרוני.

אני מעתיק מויקיפדיה:

"ב-30 בדצמבר 2010 הורשע קצב [שהיה עד אז נשיא המדינה] בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשתי עבירות אונס ובעבירת מעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בעבירה של הטרדה מינית כלפי ה' מבית הנשיא, בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי ל' מבית הנשיא ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט כאשר ניסה לתאם גרסאות עם ל' מבית הנשיא. השופטים ציינו שהאליבי של קצב הופרך ועדותו הייתה "זרועה בשקרים"".

אחרי ההרשעה הרב טאו והרב אבינר ובעקבותיהם עשרות רבנים מהציונות הדתית (רובם תלמידיהם), שלחו מכתב נלהב מלא כבוד חיזוק ותמיכה לנשיא.

(אחר כך היו טענות שזה לא רק בגלל שהמדינה קדושה באופן מוחלט וממילא הנשיא שלה קדוש בהכרח, אלא משום שהם יודעים בוודאות גמורה שהכרעת בית המשפט מוטעית והאישומים שקריים בלי צד ספק כלל. לא שמעתי דבר שקר במצח נחושה יותר צועק מזה, כל אחד מבין שאין להם כלים לברר עניין כזה עד הגעה לוודאות שאין בה שום ספק. הם לא שמעו את כל הצדדים והעדויות בפרוטרוט, לא חקרו באופן מקצועי כל גרסה, לא ישבו שבעה נקיים על כל מילה שנאמרה על ידי כל מעורב ועד, לא עימתו גרסאות, לא בדקו ראיות פורנזיות ונסיבתיות וכו' וכו' וכו', אין להם ידע ונסיון מקצועי לעשות זאת, ולא גישה לכל חומרי החקירה, והם לא השקיעו בזה אלפי שעות כמו שעושים בכל מדינה בכל חקירה מעין זו.

השאלה שלי מה לפי דעתם התורה וההלכה אומרות לגבי היחס כלפי נשים שנפגעו מאונס? נניח שאין להם אמון בבית המשפט, אז נאמר: 'הנשים שספק אולי נפגעו מהאונס'. על הצד שנפגעו, מה מרגישות הנשים האלה, בחלומות, בכרית לפני השינה, בכלל בכל חייהן האישיים ויחסן הרגשי לעולם ולעצמן, בחשיפה מול הציבור? איזו הרגשה מתעוררת בהן כשהן קוראות מכתב כזה? ואם אחת מהן דתיה והרבנים האלה משמעותיים מבחינתה? כמה עלבון, פגיעה, אונאת דברים, דמעות, טראומה נפשית, רמיסה, השפלה, רצח של הנפש, זה כמעט כמו לחזור שוב על האונס (אלא אם כן הנשים חכמות דיין להתעלם לגמרי מהמכתב, אבל כותבי המכתב לא כתבו על צד שיתעלמו ממנו).

אפשר ברגע אחד, עוד לפי עיון היטב, לעשות רשימה של לפחות עשרים מצוות ואיסורים מפורשים בפסוקים ושנפסקו להלכה.

החלטה פסוקה בתורת וודאי גמור שאין שום צד שבעולם שהנשים האלה נפגעו, היא לבדה מעשה של פגיעה בהן, אחרי שזו החלטה שנובעת מרגש ומשאלת לב, מאידיאולוגיה, ולא מבירור שיש בו ממש. אם הם חושבים שבית המשפט לא יודע או לא רוצה לברר אמת כלל, הרי זה ספק שקול ולמה לא לשתוק. גם אם זה ספק באיזו זכות לכתוב כך, ובעיקר מאיזה מניע הם כתבו, מאיזה מניע הם קבעו שאין כאן שום ספק?

יש כאן רמיסה ברגל גסה של התורה וההלכה באופן שלא היה מימי אלישע בן אבויה, ואולי אפילו מימי ירבעם בן נבט. כי אלה אנשים תורניים שיודעים תורה ומחוייבים אליה, יודעים ריבונם ומורדים בו בחוצפה גסה כל כך עד שאין הדעת יכולה לסבול. המניע הוא אידיאולוגי, האידיאולוגיה גרמה להם לרמוס את התורה ברגל גסה באופן שתסמרנה שערות ראש ותיצלנה האוזניים. אלה בכירי תלמידי הרב קוק והרצי"ה קוק, הם אדוקים מאוד ברבם ואינם אנשים שטחיים טפשים. לכן יש בזה הצבעה על כך שכבר במעיין ממנו הם שתו יש רתימה של התורה לעגלת האידיאולוגיה הלאומית.  

יש ללמד זכות שהיה גם מכתב בראשות הרב אהרן ליכטנשטיין והרב מלמד ועוד רבנים שרובם מתלמידיהם שגינו בחריפות את המכתב של הרבנים טאו ואבינר. שוב, אין להביא ראיה חותכת משום דבר כזה, תמיד תהיינה דוגמאות הפוכות. זה עניין של התרשמות כללית לאורך זמן ודעת נוטה, ומי שהתרשם אחרת אני מכבד את דעתו ומקבל שזה לא כמו אחת ועוד אחת הם שתיים אלא יש כאן מקום לדעות שונות.

.

.

התערובת של יהדות ולאומיות ציונית, היא דבר שאני מנסה להלחם בו כפי מיעוט יכולתי. אם היו מפרידים היטב בין דת ללאומיות וציונות, אז אין לי מלחמה עם הלאומיות הציונית באופן מיוחד. יש בלי מספר אידיאולוגיות שונות ומשונות, בהסוואות שונות ומשונות, בהרבה מקרים כמעט אי אפשר להבחין שמדובר באידיאולוגיה, וכולנו נגועים בזה בדרך זו או אחרת. יש הרבה אידיאולוגיות גרועות יותר מלאומיות וציונות. אכפת לי שמכיוון שהרב קוק נתפש (לפחות בדורנו) אצל הרבה תורניים כאחד מגדולי התורה הכי גדולים, ואצל הדתיים הלאומיים קידשו אותו למדרגת נביא ואבי האומה ואף שקול להרצל, נעשתה מזה פרשנות של התורה כאילו התורה היא מניפסט של אידיאולוגיה לאומית, ומול זה יש לי קושי גדול.

לדוגמה הם טוענים שבתורה כתוב שארץ ישראל שייכת לנו ולכן היא שייכת לנו. הרי כתוב בפירוש בתורה שהבורא לקח מאיתנו את הארץ כי חטאנו לו, הוציא אותנו לגלות ונתן אותה לאומות אחרות. אולי בזמננו התחיה הלאומית מוכיחה שהבורא סלח לנו וכעת רצונו לתת לנו את הארץ. ואולי לא. בתורה כתוב רק שיצאנו לגלות והארץ ניתנה להם. השאלה האם עכשיו נגמרה הגלות או שעדיין לא היא לא כתובה בתורה והיא שנויה במחלוקת. בחז"ל לפחות כתוב בפירוש שכשיגיע הקץ לא תהיה מחלוקת אם הגיע, אין לך קץ מגולה מזה, וזו משמעות פשט כל דברי הנביאים שהגאולה תהיה בפרסום גדול וכל האומות ידעו, והרי שעדיין לא הגיע לגמרי. כלומר אי אפשר כלל לומר שכתוב בתורה שהארץ שלנו. ועוד, מי שלא מקיים את כל תרי"ג מצוות בדקדוק גמור, ומי שבכלל לא שומר הלכה, ומי שלא מאמין בתורה, האם הוא צריך לחשוב שהארץ הזו לא שייכת לנו?

וביחסים מול האומות האחרות, הרי זה מגוחך, אם כל עם יביא ספר עתיק מאוד ממסורתו, שנכתב בו שלעם הזה מגיעות זכויות רבות על חשבון מה שעכשיו מוחזק בידי עמים אחרים, מישהו יעלה על הדעת להתחשב בזה? ואם בספר העתיק מהמסורת שלהם כתוב שכל מי שלא מאמין במוחמד דינו בחרב, מישהו חוץ מהם אמור להתחשב בזה?  והרי גם באו"ם מול האומות טוענים שהארץ שלנו מכח התנ"ך.

לענ"ד ברור מזה, ועוד בלי מספר דוגמאות כאלה, שעשו מהתורה מניפסט אידיאולוגי מגוייס על חשבון קריאה ישרה והקשבה, כלומר על חשבון היחס לתורה כמשהו שניתן לנו מהבורא ואנו צריכים להקשיב בהכנעה ויושר לבב מה הבורא אומר לנו בתורה שנתן לנו.

.

.

אם הטבעונים האידיאולוגיים הקנאים היו הופכים את התורה למניפסט טבעוני, והיה צומח מהם רב גדול בתורה שהיה מפרש כך את התורה בפירוש עמוק ורחב, מלומד ומחוכם, והיו רבים שמקבלים ממנו את התפישה הזו של התורה, היתה לי עם זה מחלוקת חריפה לא פחות מאשר עם הלאומיות הדתית.

.

אני מפנה לתגובה על רשימה זו שם התבארה שיטת המהר"ל לגבי מעלת ישראל או סגולת ישראל, או הבחירה בישראל. שהיא דווקא כלפי משפחת יעקב הביולוגית.

.

.

…..

.

.

אחרי שסילקנו מהדיון את הלאומיות המודרנית, נשאר המושג הטבעי של עם או לאום או אומה וכיו"ב שהוא הרחבה של המושג משפחה חמולה ושבט שמוכר לנו מהבדואים, ואולי גם הדרוזים, שמסתבר שאצלם נשמר פחות או יותר העניין כמו שהיה מדורי דורות (היתה פעילות פוליטית והסברתית גדולה בתחילת המאה העשרים להנחיל לערבים תודעה לאומית מודרנית, ואני מדבר על הערבים שנשארו מחוץ למעגלי ההשפעה הזו). אולי אומה או עם במקרא דומה לשבט במובן שקיים אצל הבדואים, או למסגרת רחבה יותר של שבטים בעלי מוצא משותף רחוק, ואופי אתני פולקלורי דומה.

בזמן התורה האנושות היתה מחולקת לעמים טבעיים, איש איש למשפחותיו. התורה מספרת על מפעל מיוחד. ליצור אומה, שתהיה לה זהות של אומה בין שאר האומות באותו זמן, שתחשב משפחה, אבל מה שמאחד אותה לא יהיה קרבת משפחה ביולוגית או אתנית, אלא המאחד הוא התפישה של האחדות שיש בעולם, דעת אלהים, כמו שאברהם השיג ולימד.

שמעתי מפעילה של זכויות אדם שעוסקת במסירות נפש בדאגה סוציאלית לפועלים הזרים בישראל, שבכנס שהיו בו פעילים כאלה וגם פועלים זרים, אמרה: אלה המשפחה שלי. יש למשתתפי הכנס ההוא תפישה טבעית של אחווה אנושית שמאחדת אותם בדרך שדומה מבחינה רגשית לאחדות של משפחה (יש אפשרות שהם טועים כי הם לא מתחשבים כמה זה בא על חשבון התושבים הותיקים של דרום תל אביב, וכמובן גם פעילות למען זכויות אדם יכולה בקלות להפוך לאידיאולוגיה נוקשה. הבאתי רק לצורך הדוגמה ואני לא דן כעת לגופו של עניין). עבדתי פעם בבית דפוס גדול וחשוב, ודיברו שם הרבה על "משפחת בית דפוס פלוני". אני מביא דוגמאות שהרגש המשפחתי יכול לחול על קבוצת בני אדם שמאחד אותם עניין אחר מאשר משפחה ביולוגית. באופן כזה היתה אמורה לקום אומה של עובדי השם. הם מאוחדים על ידי תפישתם הדתית ועבודתם המשותפת שנובעת ממנה, וזה יוצר תחושה של אומה באותו מובן של האומות האחרות ששם המאחד הוא מוצא משפחתי ביולוגי, וממילא גם שייכות לסממנים וצביון כלשהם שהתפתחו אצל אותה משפחה כמשפחה ביולוגית (אופי אתני כללי, שפה, מנהגים, סגנון של אמנות, תודעה היסטורית וכיו"ב).

.

התורה בונה את המציאות הרוחנית שהיא רוצה לבנות, על בסיס טבעי.

לגבי הנהגת העם כתב המו"נ ב' מ':

"ולזה אומר שהתורה אף על פי שאינה טבעית יש לה מבוא בענין הטבעי. והיה מחכמת אלהים בהעמיד זה המין למה שרצה מציאותו, ששם בטבעו שיהיה לאישיו כח הנהגה, ומהם מי שיהיה הוא עצמו אשר ניבא בהנהגה ההיא".

וכעין זה בהרבה מקומות שם. זה כלל גדול אצל הרמב"ם בהבנה הכללית של התורה. התורה שייכת לטבע, אחת איתו, וכמו שאמרו במדרש רבה בראשית א' א' שהבורא הסתכל בתורה ולפי זה ברא את העולם הטבעי. היא תמיד מחוברת לטבע הפשוט המוכר שמורגל אצל סתם בני אדם כמות שהם, היא נוטעת בו יתדותיה, ומה שהיא מצמיחה על גבי היסודות הטבעיים האלה הוא צמיחה אורגנית מתוך הטבע עצמו, התפתחות של הטבע עצמו למדרגה טבעית גבוהה יותר, שכוללת בתוכה גם את המדרגה היותר פשוטה שממנה התחילה הצמיחה, כמו שבמבוגר חכם תמיד יש גם ילד, וגם בעל חיים. בזה מה שצמח אינו זר לטבע הפשוט, ככל שיגביה לרוחניות מופשטת ולקדושה הוא נשאר טבעי.

 

הבסיס הטבעי של האומה עובדת השם, שמאחדת בתוכה בני משפחות ביולוגיות מכל משפחה ביולוגית שתהא, הוא המשפחה של יעקב אבינו, שהיא משפחה טבעית שמבוססת על מוצא ביולוגי.

עולה בדעתי דוגמה שאינה דומה אבל אולי בכל זאת קצת ממחישה. בתקופה שהרעיון הקומוניסטי רק התחיל, ועוד היו לו חסידים תמימים ישרי לב, היה אדם חשוב שנולד בארמניה (זמר ומשורר ידוע וגדול שנקרא בולאט אוקוג'אבה), ואמו שהיתה משכילה ומהפכנית דיברה איתו רק ברוסית והוא לא ידע ארמנית. היא אמרה, אני רוצה שבני ידבר בשפה שמדבר בה החבר לנין. האידיאולוגיה של לנין שוללת בכל תוקף את החלוקה לעמים אתניים, את הזהות הלאומית של אדם. זה חטא מבחינה אידיאולוגית קומוניסטית טהורה. אבל בכל זאת הקומוניזם בנוי בעל כרחו על בסיס של לאומיות אתנית רוסית. זה טבעי ואי אפשר למנוע את זה לגמרי.

משפחת יעקב פתוחה להצטרפות לכל אדם בעולם, כיוון שהיא אחדות של אמונה ולא של מוצא ביולוגי. לכן הפירוש האמיתי של "בני ישראל" הוא תלמידי ישראל ולא צאצאיו הביולוגיים. ובכל זאת האומה הזו יושבת על בסיס טבעי של משפחת יעקב הביולוגית. מדברים בה שפת עבר ולא אשורית או מצרית. התורה ניתנה בשפה של משפחת יעקב הביולוגית. החגים הם זכר ליציאת מצריים ולא זכר למרד עבדים באשור, שאפשר שגם בו האירו המידות הקדושות של הבורא וחמלתו על בני האדם הטובים כמו שנגלה לבני ישראל במצריים. כשהבורא רצה לגלות את היותו מושיע, הוא הושיע את בני ישראל, למרות שאז עוד היו מפוזרים ברחבי העולם מתלמידי אברהם שהלך בכל האומות ולימד וגייר, וחלקם גם היו זקוקים להיוושע משעבודם. 

.

לכן כשהתורה מדברת על המשפחה הזו לפעמים יש לדיבור משמעות של לאומיות משפחתית אתנית, כמו עוד שבט בדואי בסביבה, ולפעמים יש משמעות של אחדות אמונה. גם מבחינת הרגש של בני המשפחה זה מעורב. התערובת הזו גרמה שלא קיבלו באופן הראוי את רבי עובדיה הגר, ופיקפקו ביכולתו לברך אלהי אבותינו. על זה הרמב"ם יצא בקצף גדול ובחרפות קשות באגרת לרבי עובדיה הגר, כי אע"פ שקיימים רגשות לאומיים אתניים אצל היהודים, ואי אפשר שיהיה אחרת, ומותר להם להתקיים וגם בתורה יש להם ביטוי, עדיין הם מוכרחים בכל תוקף להיות כפופים לגמרי תחת הבסיס האמיתי של האומה שהוא האמונה שלימד אברהם, וכל באי עולם יכולים להיות שייכים אליה אם ירצו. (ויכולים גם להיות שייכים אליה בלי להשתייך מבחינת לאומיות טבעית אתנית למשפחת יעקב הביולוגית יש לזה ראיות ואכמ"ל).

בכל אדם מבוגר יש גם ילד ומשם החיות הטבעית הבריאה, שמחת החיים הפשוטה הבריאה, החמימות הפשוטה הבריאה וכיו"ב. אבל אם הילד ישלוט על הדעת הבוגרת ולא יתכופף למרותה האדם ייחשב שוטה גמור או רשע גמור. כך הרגש הלאומי כלפי משפחת יעקב הביולוגית הוא מצד הילד שבנו, והמבוגר יודע שזו לפי האמת הצרופה בראש ובראשונה אחדות סביב אמונה.

.

באמת יש תערובת בין לאומיות במובן הפשוט הטבעי (כמו שהיה אז אצל שאר האומות הקדמוניות וכעין השייכות השבטית של הבדואים), לבין המושג של "עם ישראל" מצד התורה ועבודת הבורא שפירושו תלמידי יעקב במה שלימד את האחדות של הבורא. כמו שבאדם יש תערובת בין הילד שבו למבוגר שבו. לשניהם יש מקום, אבל לא תמיד ברורות ההבחנות ביניהם. הן הבחנות מורכבות ומשתנות ללא הרף, יש דברים שהם חופפים, ויש דברים שחיים בשלום זה לצד זה ויש דברים שסותרים זה את זה.

בכל סוגיא ועניין יש ללמוד לפי העניין במקומו, ולהתחשב בכל הצדדים האלה. 

ארץ ישראל ובית המקדש יש בהם צד של חזון של גאולה לאומית של עם גולה ומפוזר ומשועבד במובן הפשוט. אבל לטעמי הם יותר שייכים לצד המופשט הגבוה של היסוד שלימד אברהם, אחדות הבורא. הם מרכז לאנשים מכל הלאומים שהתאחדו סביב מה שלימד אברהם, ויש להם מקום משלהם שבו הם יכולים ללמוד ולחיות לפי אמונתם באין מפריע ובלי בעיות פרנסה. 

למשל רב גדול שבונה לתלמידיו ישיבה מפוארת ומרווחת עם מלגה גבוהה, ושכונה יפה, שיבואו כולם לגור בשכונה סביב בית המדרש וילמדו ביחד ויעבדו את השם ביחד, ויקבלו כקהילה לתפארת כבוד נכון על חכמתם מהסביבה, וכך ירצו ללמוד מהם ומשם תצא תורה. זה יכול להיות עניין רוחני טהור של לימוד וקיום חכמה ותורה לשם שמיים, ולא בהכרח רק עניין לאומי כמו אצל כל לאום שרוצה סמלי לאום ומדינת לאום, אם כי כאמור יש גם רובד כזה בעניין ארץ ישראל והמקדש, שאי אפשר וגם אסור לנתק אותו, כמו שאי אפשר לנתק את כח הדמיון מהשכל העיוני או את הילד שבנו מהמבוגר שבנו.

עיקר העניין של ארץ ישראל והמקדש הוא שזהו מקום שבו אפשרית קרבה לגילויי נוכחות אלוהיים בדרך כח הדמיון, שתומכת ומקבילה לעיון השכלי, בגילוי אורות נבראים שנתפשים בכח הדמיון, כלומר נבואה. הסדר הטבעי של הבריאה מחייב את הרמות של החוקיות הטבעית שמתגלות בבריאה. כל נס הוא רובד של טבע לפי הרמב"ם, אבל יש רובד שהוא מה שאנו קוראים לו הטבע הרגיל שאיננו נס, שהוא הרובד שנראה במבט ראשון ברוב החלקים של הטבע. הטבע הוא מדרגות מדרגות, מהנמוך לגבוה, מהחשוך למאיר, זה כל עניינו, לכן הוא נברא. בלי העניין של צמצום והשתלשלות מדרגות אין בכלל מקום לבריאת טבע. לכן אי אפשר שבכל הטבע תהיה התגלות של אורות נבראים שתפישתם היא בכח נבואה. אבל אם האורות האלה נמצאים רק במקום מסויים, והם נגלים רק בעיתים קבועות, אז אין בזה סתירה לטבע העולם. אדרבה, זה מעמיד את המדרגות הנמוכות של הטבע על אמיתתן שגם הן גילוי אור אלוהי. בלי שיש השראת שכינה גלויה בדרך נבואה בבית המקדש, לא תהיה תפישה של ראיית נוכחות הבורא בעומק הטבע הפשוט של חריש וקציר. לכן העולם מחולק לשני גילויים של שני רבדים של הטבע, לחריש וקציר בשדה ולבית מקדש. ארץ ישראל היא חלק מבית המקדש וגם היא עניינה להעמיד בגלוי רובד של טבע שהוא יותר גבוה. השגחה גלויה, ארץ אשר עיני אלהיך בה. 

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 148 - נסיון לבהירות מסודרת בשאלה של תורה ולאומיות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על 148 – נסיון לבהירות מסודרת בשאלה של תורה ולאומיות (ובעניין אידיאולוגיות באופן כללי)

  1. shimonyeshaya הגיב:

    תודה על הרשימה המבארת.
    עולה לי עוד שאלה בעקבות הפוסט. אם יתר לאומניות זה דבר שתופס חלק לא בריא בדמיון וכובש את השכל, מה נאמר על רבי עקיבא ובר כוזיבא? רבי עקיבא שנכס בשלום ויצא בשלום מהפרדס, שלפי הרבמב״ם וודאי זה השגת השכלים הנפרדים באופן הכי נקי ועוצמתי, משמע שהיה בר שכל כביר, ובכל מקרה האמין שאיש צבא שרירי ואכזרי עם כושר לחימה יוצא דופן שהניף את דגל העצמאות היהודית הייתה המשיח. נכון שהרבנים אמרו לו שיצמח ממצחו דשא לפני ביאת המשיח, אבל אפילו אם הוא דעה יחידית, יש לסבור שתמיכתו בבר כוכבא היה נולד מציפייה משיחית עזה. בסופו של דבר אותה ציפייה הובילה לחורבן שהעולם היהודי לא ידע כמותה. אז מה קרה לרבי עקיבא? התפלף? נשחף לתוך לאומניות לא בריאה? כנראה שיש בתורה חשיבות רבה ליישות של עם ישראל ועצמאותו המדינית בארצו, לא כמושג מופשט, ויש להתאמץ כמה שניתן להחזיר את הארץ בידינו ולקבוע בו עצמאות מדינית.

    יש עוד לשאול – לאורך הדורות, גדולי רבני הסוד כמו המהר״ל ורהנצי״ב ועוד רבים (לדעתי הלא מקצועית כלל וכלל)
    שעם ישראל זה גורם חשוב בגאולת הכלל. קשה מאוד להסיק מדבריהם שהתכוונו לבני ישראל עולמי שהם בעל אמונה בבורא אחד. אלא מדבריהם נראה שיש שעיפה להחזיר את העם על מאפייניה הגזעיים ודתיים לארצו בשל געולת הכלל. זה באמת מצמיח עוד שאלה גדולה מאוד על תוקף ואמיתת אסכטלוגיה וראייה מיסטית של ההיסטוריה בכלל אבל די לשאלה בשעתה.

    • nirstern הגיב:

      בחז"ל רואים שמי שיש לגביו תיאורים מופלגים לגבי כוחו הפיזי ויכולתו כלוחם, זה מעיד על גדלות רוחנית יוצאת דופן. אני לא מתכוון ליכולות כמו שיש בימינו אצל אלופי עולם בהאבקות, אלא יכולות מופלגות במדרגה שחורגת ממדרגת הטבע הרגיל המוכר לכולנו. למשל שיהודה בן יעקב רקע ברגלו וכל מצריים נזדעזעה לפי חז"ל בפר' ויגשת זה ביטוי למעלתו הרוחנית, משם זה נובע. מכח גנטיקה טובה ותירגול וכח רצון חזק אי אפשר להגיע ליכולת לזעזע את כל ארץ מצרים, לכן בהכרח המקור לכח הוא רוחני. גם יעקב גלל את האבן מפי הבאר לבדו, שהיו צריכים כמה אנשים לשם כך, והמקור היה אהבתו לרחל. וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו. הנפש והגוף הם אחד. גם אצל אלופי ספורט או לוחמים מפוארים בזמננו, זה נובע לפני הכל מכח רצון יוצא מהכלל, ותעצומות נפש. לכן כל כך מכבדים אותם.

      על מעלתו הרוחנית והתורנית של שמשון נאמרו בחז"ל הפלגות עצומות, ויש הרבה מאוד דוגמאות. בניהו בן יהוידע שכה את הארי ושאר ה"גנרלים" של דוד, ועוד לאין מספר. דוד המלך היה מצביא והיה מנסר את אויביו במסור. עדינו העצני, עדין כתולעת וקשה כעץ, זו לא סתירה.
      מה שיש תיאורים מופלגים של כח ויכולת לחימה, בלי ספק לפחות לא סותר את האפשרות שהאדם הוא בעל מעלה עצומה ברוחניות,ולדעתי כמעט תמיד מוכיח על מעלה רוחנית. גם אנשים כמו עוג, הוא היה יריב רוחני למשה לפי חז"ל ומהר"ל וצריך לשם כך להיות במדרגה דומה למשה ברוחניות. גם גליית בא מכח שיטה רוחנית עמוקה ולא רק בכח שרירים.
      לכן אין שום בסיס לשער שבר כוכבא לא היה בעל מדרגה רוחנית עצומה, ומה שרבי עקיבא טעה בו זה לבד כבר מוכיח שכן היה.

      לגבי המהר"ל, אכן אצלו יש דגש מיוחד וגדול על ישראל, מעלתם וחשיבותם. הוא דעת מיעוט בין גדולי המקובלים בעניין הזה.
      לפי מה שהבנתי מדבריו בזה, שמפוזרים בהרבה מקומות, העניין הוא שעם ישראל הביולוגי נבחר ברצון אלהי פשוט שמעל השכל, להיות דווקא הוא אבן היסוד הטבעית שעליו הושתת בניין עם ישראל הרוחני.

      עם ישראל הרוחני עיקר עניינו הוא הבירור של אוכל מתוך פסולת, בירור הניצוצות. כמו שאמרו על רות המואביה ונעמה העמונית שתי פרידות יש לי בין האומות. פרידות זה כמו ענבים שנפלו מהאשכול, כמו פרט ועוללות.
      כל מי שליבו ישר ולכן רואה את האמת הפשוטה על אחדות המציאות ואחדות הבורא, מתקבץ מכל קצווי תבל למקום אחד ומתחבר לאשכול של עם ישראל הרוחני.

      אחרי שהבירור התערבב שוב, נשאר היסוד הטבעי של משפחת יעקב הביולוגית כבסיס שנשאר ומוכן לקבל מחדש שייבנה עליו מחדש עם ישראל הרוחני. כמו עצם הלוז שלא נרקבת, וממנה ייבנה הגוף השלם אחרי תחיית המתים. כמו הכותל המערבי.
      עם ישראל הרוחני הוא תוצאה של עבודת בירור. מפני החטאים העבודה התקלקלה והבירור התערבב שוב. לפי המהר"ל הבחירה במשפחת יעקב הביולוגית כאבן תשתית שעליה יעמוד העם הרוחני שנוצר מהבירור, היא בחירה מכח רצון אלהי פשוט שהוא מעל השכל ואינו תלוי בשום נימוק ושום דבר לא יכול לקלקל את הבחירה הזו. כמו ששום דבר לא יכול לגרום לעצם הלוז להרקב. כשלעצמה עצם הלוז אין לה ערך, היא סתם עצם. אבל היא נצחית וממנה ייבנה הגוף החי, ובלעדיה לא יהיה לו יסוד להיבנות עליו, ולכן מעלתה העצומה.
      המהר"ל לא אומר שיש במשפחת יעקב הביולוגית סגולה או מעלה בעצם מהותה. הבחירה האלוהית היא לא בגלל שום מעלה או סגולה במהות. כי אז אם עם אחר ישוב בתשובה שלמה ויחכם וירכוש מעלות גדולות, אין מניעה שיחליף את ישראל. אלא זה רצון אלהי ראשוני פשוט ומעל השכל ולא תלוי בשום סיבה ובשום מעלה. העולם נברא בשביל עם ישראל שנקראו ראשית, לכן כתוב בראשית ברא, כך עלה במחשבה באופן פשוט וסתום. וכשיש את הבסיס יש בפוטנציאל כבר את הכל. כשיש את הפקעת הרקפת תפרח כשיגיע הזמן. לכן כשיש את העם הביולוגי יש כבר בפוטנציאל גם את כל הקומות הרוחניות שייבנו עליו.

      זה מהלך שנמצא במהר"ל והוא לא דעת יחיד דחויה אבל גם לא דעת רוב מכרעת. בספרי החסידות כנראה הרוב סוברים כמו המהר"ל. בפשט הרמב"ם ברוב המקומות משמע שהוא לא סובר שיש בחירה כזו בעם ישראל הביולוגי. הבחירה היא רק בעם ישראל הרוחני, תלמידי יעקב מכל משפחות האדמה שבחרו ללמוד ממנו על האחדות. מה שבזמן המקרא מבחינה היסטורית הבסיס הטבעי של העם היה דווקא משפחת יעקב, זה בגלל שהם היו צאצאי אברהם ולכן גדלו בביתו ולכן היו קרובים אליו וממילא ידעו את תורתו יותר מאחרים והיו מחונכים לחכמה ביותר ו"ספגו קדושה" אצלו. זה עם שנטמע במסורתו ובתרבותו ובחינוכו שייכות לחכמה. אבל זה אבד ובטל, כמו שכתב במו"נ ב י"א, וממילא נשאר רק העם הרוחני של מי שבוחר להאמין באחדות ולהיות בכך מתלמידי יעקב (גם אם הבין זאת מדעתו ולא יודע שבכלל היה איש בשם יעקב). יש קצת רמזים קלושים ברמב"ם שגורמים לי להסתפק שאולי ברובד העמוק והסודי שלו יש משהו נוסף, אולי קצת בכיוון של המהר"ל, אבל זה עוד לא התברר לי, ואפשר שאין ברמזים האלה ממש.
      אני מרגיש שזה עניין שאוכל לפרש אותו לפי רצוני, כך או כך, אין מספיק חומר כתוב כדי להקשיב לו ולקבל ממנו שמיעה חד משמעית. גם כשזו שמיעה שנובעת מהכתוב עצמו זה רק לפי האוזן שלי ולא אמיתת מה שכתוב מצד עצמו, אבל אני מעדיף כך כיוון שאצלי זה גורם לחיבור למה שכתוב שהוא המורה שלי. אם אינני מצליח להקשיב ולקבל חווייה של שמיעה חד משמעית של מה שכתוב, ואני צריך לבחור כראות עיני איך לפרש, אין לי שמחה בזה, ואני מעדיף לומר בשם עצמי ולא לומר שזה פירוש בכתוב.

      .
      .
      זה גם לא נושא חשוב בעיני, זה לא בירור פילוסופי של הסתכלות השכל על המציאות שהוא חי בה, ואין מזה נפקא מינא לשום דבר. בלי ספק הבורא מגלה בעולם רצון אלהי פשוט שמעל השכל, זה מתגלה למשל בכך שפיזור הכוכבים בשמיים הוא דווקא כך ולא אחרת, מה שלא ייתכן לו שום הסבר שכלי. וכמו שכתב במו"נ ב' י"ט, ואריסטו מודה בזה כמו שהראיתי לעיל רשימה 81. אז הבורא בחר ברצונו הפשוט שמעל השכל שכוכב פלוני יעמוד דווקא כאן ולא מטר אחד צפונה או דרומה, מה זה אכפת לי. כך גם בחר באינספור דברים אחרים, שהשמש בצבע כזה ומספר הכוכבים כזה ומהלכם כזה וצבע שמי הלילה שחור וכו'. זה לא מעניין לדעת את כל הבחירות האלה כי הן מעל השכל, ולכן לא אומרות לנו שום דבר. אין הבנה בזה ואין מזה שום לימוד או חיבור אנושי לבורא מכח זה. אין בזה התבוננות וחכמה, לכן זה לא דעת אלהים, זה מעל השכל אז זה לא דעת. אין בזה מה ללמוד. אז אולי הבורא גם בחר במשפחת יעקב שרק הם יהיו הבסיס לאומה שעובדת את ה', ואולי לא בחר דווקא בהם. הבחירה הזו לא מלמדת שום דבר כי אין לה נימוק. כשיגיע המשיח נדע, עד אז מה אכפת לנו. אולי גם אחרי שיבוא המשיח זה יהיה ביטול תורה לשאול אותו על זה. השאיפה להתקרב לבורא לא צריכה להיות מושפעת מזה.
      אולי בחסידות דיברו על זה כי אז הסנדלר ישמע כמה גדולה מעלתו שהבורא בחר בו, והוא יתעורר משממון החומריות שלו וילך לרבי להסתופף בצילו או לפחות יתרום משהו. אני בקטנותי לא אוחז משיטות חינוכיות כאלה. אין רע שהסנדלר יישאר רק סנדלר, בבריאה צריכות להיות כל המדרגות, וגבוה מעל גבוה שומר, ומי ששייך למדרגה גבוהה מעצמו כבר יגיע לשם, אין צורך לדחוף בכח. לא צריך להלהיב את דמיונו של הסנדלר בפלאות ולערער אותו בדברים מסנוורים, גם אם המהר"ל צודק עדיין הסנדלר לא מבין מה זה באמת אומר שהבורא בחר בנו מכח הביולוגיה שלנו לחוד, מרצון שמעל השכל. איך בכלל תיתכן בחירה בלי שום סיבה? גם לחכמים זה נשגב. אז זה נשאר אצל הסנדלר כפלאות דמיוניות.
      .
      .
      במקרא וחז"ל אכן הנושא הזה לא ברור, יש פסוקים ומאמרים לכאן ולכאן, שנראים כסותרים. אפשר שחז"ל לא אמרו בזה דבר ברור, והרמב"ם שתק מזה, כי זה הלכתא למשיחא, וזה לא נושא שיש תועלת לעסוק בו וחבל להשקיע בזה זמן.

      יש דברים שבהם אנו אומרים שרוצים לדעת אותם כדי לדעת את האמת גם אם אין שום נפקא מינא מעשית. אבל זה רק עניינים של חכמה. בעובדות שמעל השכל ואין בהן חכמה איננו רוצים לדעת אם אין נפקא מינא.

      • shimon cohen הגיב:

        החילוק בין ההמון לחכמים הוא נכון לגבי לימוד מעשי בראשית ומעשי מרכבה ומבואר גם בדברי הרמב"ם בפרוש המשניות בחגיגה ,
        אמנם השאלה היא האם אדם שעוסק בבירור שכלי של השאלות האלה הוא מטיל ספק ואז מברר את השאלה ,
        כולומר לדוגמא האם מטיל ספק במציאות השם או באחדותו שאומר שיש צדדים לומר כך ויש צד לומר אחרת ואז מכריע בשכל כאחד הצדדים או שברור ופשוט לו שיש אלוקים והוא אחד רק מברר בשכל מה זה מציאות השם ומה היא אחדותו

        להבנתי בדברי הרמב"ם הגישה צריכה להיות שהאמונה בהתחלה מבוססת מכח האמונה הטבעית ומהקבלה בנבואה של מעמד הר סיני , ורק אצל החכמים שעוסקים במעשי בראשית ומרכבה יכולים גם לברר והגדיר את האמונה הזו בשכל
        וזה שאמר הרמב"ם:"
        כיצד פעמים יתור אחר עבודת כוכבים ופעמים יחשוב ביחוד הבורא שמא הוא שמא אינו מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור ופעמים בנבואה שמא היא אמת שמא היא אינה ופעמים בתורה שמא היא מן השמים שמא אינה ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו"

        וזה הביאור בדברי המשנה בפרק ב' בחגיגה "אין דורשין בעריות בשלשה.ולא במעשה בראשית בשנים.ולא במרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו.כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור.וכל שלא חס על כבוד קונו, ראוי לו שלא בא לעולם." שהאיסור להסתכל מה למעלה ומה למטה כלומר להסתפק בשאלות אלו זה אסור לכולם גם לחכמים שמותר להם להתעסק במעשי בראשית ומרכבה.

        לגבי ענין סגולת ישראל רשמתי בנפרד בפוסט שהפנתה אליו

        בתחילית ספר התניא מביא בשם רבי חיים ויטל בע"ח שלכל איש ישראל גם לרשעים יש שני נפשות אחת מצד הקליפה והיא הנפש הבהמית שאצל איש ישראל היא מקליפת נוגה שהיא טוב ורע מה שאין כן אצל הגויים הוא משלש קליפות רעות וכל דעבדין לגרמיהו הוא דעבדי
        מבואר שיש הבדל מהותי בין צורת איש ישראל לשאר הגויים

        וכן ברמחל דרך ה ח"ב פ"ד "מן הענינים העמוקים שבהנהגתו ית׳, הוא ענין ישראל ואומות העולם, שמצד טבע האנושי נראה היותם שוים באמת, ומצד עניני התורה הם שונים שינוי גדול ונבדלים כמינים מתחלפים לגמרי. והנה עתה נבאר בענין זה ביאור מספיק, ונפרש מה שבו מתדמים זה לזה ומה שבו מתחלפים זה מזה:
        …החלק הניתן לאומות העולם: ואולם לא היתה הגזירה להאביד את האומות האלה, אבל היתה הגזירה שישארו במדריגה השפלה שזכרנו, והוא מין אנושיות שהיה ראוי שלא ימצא אלו לא חטא אדה״ר, והוא בחטאו גרם לו שימצא. ואמנם כיון שיש בהם בחי׳ אנושיות אעפ״י שהיא שפלה, רצה הקב״ה שיהיה להם מעין מה שראוי לאנושיות האמיתי, והיינו שיהיה להם נשמה כעין נשמות בני ישראל, אעפ״י שאין מדריגתה מדריגת נשמות ישראל אלא שפלה מהם הרבה. ויהיה להם מצות יקנו בהם הצלחה גופיית ונפשיית ג״כ, כפי מה שראוי לבחינתם, והם מצות בני נח. והנה מתחלת הבריאה נזמנו כל הדברים להיותם כך אם יהיה שיחטא אדם, וכמו שנבראו כל שאר ההיזקים והעונשים על התנאי, וכמאמרם ז״ל:

        ע"ש באורך

        כלומר יש הבדל מהותי בין הנפש של יהודי לשל גוי , צורת הנפש של היהודי שונה באופן מוחלט מצורת הנפש של גוי ואינה תלויה במעשיו שגם אם הוא רשע עדיין צורת הנפש שלו תהיה שונה ועליונה במהותה מנפש הגוי

        אין זה שייך כלל ללאומניות או להתנשאות זה טבע המציאות וכך רצתה ההנהגה העליונה שיהיה הבדל בין ישראל לגוי , וכמו שלא שייך התנשאות במה שאדם אומר שהוא מהות אחרת ושונה מבעל חיים

        רשמת שזה הלכתא למשיחא , אמנם זה יסוד שמשפיע מאוד בעבודת ה' , שאדם צריך לדעת את מבנה הנפש שלו שונה משל הגוי וממילא כל עניין העבודה של מלחמה בין טוב לרע שונה במהותו מעבודה של גוי וכל ספר התניא בנוי על יסוד זה

        ענין הגרים שמצרפים לישראל הוא שיש בכח הבחירה שלהם להצטרף למעלת ישראל ולשנות את טבעם ראה ברמחל שם
        "ומרוב טובו וחסדו ית׳ גזר ונתן מקום אפילו לענפי שאר האומות, שבבחירתם ומעשיהם יעקרו עצמם משרשם ויוכללו בענפיו של אאע״ה אם ירצו. והוא מה שעשהו ית״ש לאברהם אב לגרים, ואמר לו ונברכו בך כל משפחות האדמה. ואולם אם לא ישתדלו בזה, ישארו תחת אילנותיהם השרשיים כפי ענינם הטבעי:"

        ישראל מצד טבעם שייכים ראוים היו להכנס בברית לא מצד מה שבחרו לקבל עול מצוות אלא מצד מהותם "מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם
        אם אתם מקבלים את התורה מוטב,
        ואם לאו שם תהא קבורתכם."
        כלומר שישראל מצד מעלתם ועניינים שייכים לתורה וזה לא דבר שתלוי בבחירם אם להכנס לברית או לא . בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית , ישראל אורייתא וקב"ה והנה רבים מאמרי חזל
        מה שאין כן הגויים מצד טבעם הם לא שייכים כלל לתורה כמו המדרש המפורסם בספרי זאת הברכה :"
        דבר אחר ויאמר ה' מסיני בא, כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות. תחילה הלך אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תרצח, אמרו כל עצמם של אותם האנשים ואביהם רוצח הוא שנאמר והידים ידי עשו, ועל חרבך תחיה. הלך אצל בני עמון ומואב אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תנאף, אמרו לו כל עצמה של ערוה להם היא שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן. הלך אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לו מה כתוב בה אמר להם לא תגנוב, אמרו לו כל עצמם אביהם ליסטים היה שנאמר והוא יהיה פרא אדם. וכן לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה שנאמר יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול שמעו וקבלו תלמוד לומר ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוים אשר לא שמעו, לא דיים שלא שמעו אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום. כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך נתנם לישראל. "

        ורק מכוח הבחירה יכולים להצטרף למעלת ישראל

        וראה מה שכתב החיד"א "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי – ולא אמרו גוי שנתגייר להורות כי זאת מלפנים ממעמד הר סיני שקיבלנו התורה שם נמצא נפש הגר הזה הבא לאחר זמן רב מאוד להתגייר . . שמאז הימים נפש זו עמדה במעמד הנפלא של הר סיני אלא דאשתהויי אשתהי עד הזמן הזה ושפיר אמרו גר שנתגייר"

        שלפי זה גם מה שהגוי בוחר להתגייר זה רק בירור למפרע שאותו גוי שונה במהותו מגוי רגיל ושייך בו בכח
        מעלת ישראל

        כתבת שדעת הרמב"ם שהרמב"ם פירש שבני ישראל ועם ישראל זהו תלמידי יעקב בלי קשר למוצא ביולוגי מה המקור לזה ?

        • nirstern הגיב:

          המקור מהרמב"ם הוא מהאגרת לרבי עובדיה הגר, שם הוא אומר שאברהם הוא אביו של הגר והוא יכול לומר אלוהי אבותינו והארץ שנתת לאבותינו מכח שהוא תלמיד של אברהם. לא מכח שנשמתו היתה בהר סיני או שהיא מיוחדת משאר גויים בעצמותה, אלא שאברהם ציווה את דרך השם לבניו ולתלמידיו ואין ביניהם חילוק. זה אינו תחת ידי כעת. נדמה לי שכתב שם מתלמידי אברהם ולא כמו שכתבתי מתלמידי יעקב.
          .
          גם בהלכות איסורי ביאה פרק י"ג משמע כך:
          "(א) בשלושה דברים נכנסו ישראל לברית: במילה וטבילה וקרבן. (ב) מילה היתה במצרים, כשנאמר: "כל ערל לא יאכל בו" (שמות יב מח). מל אותם משה רבנו, שכולם ביטלו ברית מילה במצרים חוץ משבט לוי. ועל זה נאמר: "ובריתך ינצרו" (דברים לג ט). (ג) וטבילה היתה במדבר קודם מתן תורה, כשנאמר: "וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלתם" (שמות יט י). וקרבן כשנאמר: "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת" (שמות כד ה) – על ידי כל ישראל הקריבום.
          (ד) וכן לדורות, כשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה, ויקבל עליו עול תורה, צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן. ואם נקבה היא טבילה וקרבן, שנאמר: "ככם כגר" (במדבר טו טו) – מה אתם במילה וטבילה והרצאת קרבן, אף הגר לדורות במילה וטבילה והרצאת קרבן."

          אני יוצא מהנחה שמה שאנו מדברים על ישראל ועם ישראל הכוונה לעם שאיתו הבורא בא בברית (זה צריך הוכחה ויש להאריך ואיני רוצה כעת להכנס לזה יותר מדי). זה התחיל מהברית עם אברהם וכריתת הברית חזרה כמה פעמים עד מעמד הר סיני שהוא סוף דבר. לפי לשון הרמב"ם ישראל לא היו בברית מלידה, אלא רק עד שנכנסו אליה בשלושה דברים (וכמובן יש בדברים האלה את הרובד של חוברת האיברים ההלכתי ואת הרובד של והשבת אל לבבך שזה יהיה במהות ועצמות האדם).
          ואז אומר "וכן לדורות" משמע אותו הדבר עצמו כמו שהיה עם ישראל כך הוא נמשך לדורות. אותה כניסה לברית עצמה בשלושה דברים שמכח זה ישראל נעשו עם ישראל הקדוש שאיתו יש לבורא ברית ויש לו את הסגולה והמעלה הזו, זה עצמו גופא דלת שלא נסגרה אלא אותה ברית עצמה אפשר להמשיך להכנס אליה באותם שלושה דברים. ומי שנכנס אין חילוק כלל בינו לבין ישראל שהם כבר בברית.
          ישראל רצו להכנס לברית ונכנסו וכן הגוי רוצה ונכנס. וזו אותה כניסה מהפסוק "ככם כגר". לענ"ד לא משמע כאן שיש חילוק כלשהו במהות הטבעית מלידה לפני הכניסה לברית.

          מבחינתי יש כאן שתי שאלות, האחת מה דעת הרמב"ם, והשנייה מה דעת רוב חכמי ישראל.
          בדעת הרמב"ם די ברור לי כמו שכתבתי. בדעת חכמים אחרים, אני מסכים איתך שיש לא מעט חכמים מגדולי ישראל הכי חשובים שסבורים כמו שאתה אומר שזו סגולה שהיא בטבע מלידה עוד לפני הכניסה לברית. בעניין הזה צריך לברר היטב ובדקדוק את דעת כל גדולי החכמים שיש להם משקל להצטרף להכריע את הכף בעניין הזה, ולעשות רשימה מי סובר כך ומי סובר כך, ואז לנסות לראות להיכן הכף מכרעת. זה סוג עבודה שאיני אוהב לעשות. כל אחד ומה שחביב עליו. לא השתכנעתי שסוג כזה של עבודה מביא להכרעה, ראיתי מחלוקות שאנשים רצו להכריע לפי דעת רוב הפוסקים או רוב גדולי ישראל, וכל אחד בא עם רשימות ארוכות מי במחנה הזה ומי במחנה השני, ולמרבה הפלא לכל אחד יצא בסוף שהרוב הוא כמו שהוא סובר.
          זה עניין של יכולת ריכוז, אף פעם אל יכולתי לעסוק בבירור שיטות. כשלמדתי סוגיות גמרא ישיבתיות בישיבה תמיד עסקו בירור מה שיטת התוספות ומה שיטת הרמב"ן ומה שיטת הרשב"א ומה שיטת הריטב"א ומה שיטת רבי עקיבא איגר וכו' וכו'. לי לא היתה סבלנות לזה כלל. זה בילבל אותי וטישטש לי את ההסתכלות על הסוגיא. לכן למדתי רק את רש"י. לעיתים רחוקות הסתכלתי במפרש אחר רק כי הוא הועיל לברר יותר טוב את שיטת רש"י, ולא כדי ללמוד את השיטה שלו.

          כעת כבר איני לומד לפי מה שרש"י לימד אלא לעת עתה נוח לי לקחת כמורה את הרמב"ם, דבריו נותנים לי תחושה של בהירות ונועם ואני שמח בהם וצומח מכוחם. זה לא שאני חושב שרק הרמב"ם ידע את האמת ושהוא כדאי להכריע נגד כל חכם אחר. איך שאני מבין את הנושא שאנו עוסקים בו לפי הלימוד שלי, לפי ליבי, ומתאים למה שנדמה לי שאני רואה ברמב"ם, זו השיטה שאני אוחז בה, לא כי אני פוסל את דעת האחרים ולא כי אני חושב שיש להכריע נגדם כי הרמב"ם יותר חשוב או כי אינם רוב או כל כיו"ב. מכח שכך נראה עיני אני כותב בנחרצות שזה כך. בנחרצות זו דעתי שלי, לא שזו האמת המוחלטת או שזה פסק ההלכה או כיו"ב. אני כותב בנחרצות רק למי שמתעניין מה דעתי בזה ואני מביע שלפי דעתי שלי הענייה והקטנה והלא מכרעת שום דבר זה בלי ספק באופן מאוד נחרץ כך ואוי ואבוי לחשוב אחרת. זה אני אומר לעצמי לגבי מה אני חושב על זה, לא כויכוח עם מי שסבור אחרת וסומך על גדולים קדמונים עצומים שבוודאי איני יכול לומר שום דבר נגד דבריהם, ואיני יכול להכריע אם הם הרוב המכריע או לא.

  2. י.ד. הגיב:

    מה כבודו חושב על הדרך שבה הדנים תרגמו את התנ"ך? מתאים לשיטתך? חולק עליה?
    https://www.jtahebrew.com/1496/

    • nirstern הגיב:

      חס וחלילה. כל מה שאנו אומרים זה רק פרשנויות שלנו על הטקסט שהן כולן בסימן שאלה גדול ומחר נראה את זה מזווית שונה, וגם מי אנחנו לפסול פירוש של מישהו אחר על ידי שמשנים את הטקסט נגד הפירוש שלו. כמובן שאסור לנו לשנות את הטקסט עצמו בשום דרך. גם לו יצוייר שהיינו בטוחים במאה אחוז שהפירוש שלנו נכון, אם כך הוא צריך להכנס במדוייק לטקסט כמו שהוא כתוב בלי שום שינויים.
      נניח שאנשים טועים בפירוש הטקסט ונניח שזה מביא לנזקים קשים, עדיין הדרך היא להסביר איך לדעתנו יש לפרש, ויש למי שחולק עלינו זכות לחלוק, כך שלעולם אין לנו רשות לעשות שום שינוי בטקסט. אפשר אפילו לחלוק על הטקסט, אבל להשאיר אותו כמו שהוא ולהודות שיש לטקסט דעה אחת ולנו יש דעה שונה.
      מי שיטען שמה שכתוב במקרא "ישראל" הכוונה למדינה הציונית שבישראל, זה פירוש, זה נכנס לטקסט. עובדה שקוראים לזה מדינת ישראל. לכל אחד יש זכות לפרש את הטקסט לפי דעתו, אסור למישהו לגנוב לעצמו את הטקסט ולא לתת לאחרים לפרש אותו לפי הבנתם, גם אם לדעתו ההבנה שלהם הכי מטופשת ועקומה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s