137 – קצת נקודות סביב ענייני וירוס הקורונה (וקצת על תמימות ועל עבודת הציפייה למשיח)

מורה נבוכים ג' י"ח:

"יתחייב לפי מה שזכרתיו בפרק הקודם כי אי זה איש מאישי בני אדם שהשיג מן השפע ההוא חלק יותר גדול כפי הכנת החומר שלו וכפי התלמדו תהיה ההשגחה עליו יותר בהכרח אם ההשגחה נמשכת אחר השכל כמו שזכרתי;

ולא תהיה אם כן ההשגחה האלוקית בבני אדם כולם בשוה אבל יהיה יתרון ההשגחה עליהם כיתרון שלמותם האנושי זה על זה. ולפי זה העיון יתחיב בהכרח שתהיה השגחתו ית' בנביאים עצומה מאד ולפי מדרגותם בנבואה ותהיה השגחתו בחסידים ובטובים כפי חסידותם וישרונם – אחר שהשיעור ההוא משפע השכל האלוקי הוא אשר שם דבר בפי הנביאים והוא אשר ישר מעשי הטובים והשלים חכמות החסידים במה שידעו. ואמנם הסכלים הממרים כפי מה שחסרו מן השפע ההוא היה ענינם נבזה וסודרו בסדר שאר אישי מיני בעלי החיים "נמשל כבהמות נדמו"; ומפניזה היה קל להרגם אבל צווה בו לתועלת. וזה הענין הוא פינה מפינות התורה ועליו בנינה – רצוני לומר על שההשגחה באיש איש מבני אדם כפי מה שהוא:"

.

ושם ג' נ"א:

"ואחר שהענין כן, כבר סר הספק הגדול אשר הביא הפילוסופים לשלול השגחת השם מכל איש ואיש מבני אדם, ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה, מצוא החסידים והטובים רעות גדולות. והתבאר הסוד בזה, ואפילו לפי דעתם. ותהיה השגחת הש״י מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו הש״י בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג, אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות[1], כי הוא עם השם והשם עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהשם, אשר הוא אז נבדל מהשם, השם נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא ההשגחה ולהמלט מיד המקרה, הוא השפע ההוא השכלי. וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע, ולזה אירע לשניהם מה שאירע.

והנה התאמתה אצלי זאת האמונה גם כן מדברי התורה, אמר ית' והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה (דברים לא יז). ומבואר הוא שהסתרת הפנים הזאת אנחנו סבתה, ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו, והוא אמרו ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה (דברים לא יח), ואין ספק כי דין היחיד כדין הצבור. הנה התבאר לך כי הסבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן ליאכל כבהמות, הוא היותו נבדל מהשם. אבל מי שאלוהיו בקרבו לא יגע בו רע כל עיקר, אמר הש״י אל תירא כי עמך אני אל תשתע כי אני אלהיך (ישעיהו מא י), ואמר כי תעבר במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך (ישעיהו מג ב). כי כל מי שהביא עצמו עד ששפע עליו השכל ההוא, תדבק בו ההשגחה וימנעו ממנו הרעות כולם, אמר ה׳ לי לא אירא מה יעשה לי אדם (תהלים קיח ו), ואמר הסכן נא עמו ושלם (איוב כב כא), יאמר פנה אליו ותשלם מכל רע."

.

.

.

לפי ההגדרה של הרמב"ם מהו 'שכל', אין הכוונה לשכל אינטלקטואלי חשבוני חיצוני שיש לנו הרבה ממנו (אולי הרבה מדי), אלא ליכולת להתבונן במושכלות המופשטות, לראות בעין הלב את המלאכים, כמו שמבואר בהלכות יסודי התורה א' ב' ושם ד' ז'. לפי הגדרת הרמב"ם ל'שכל' איננו נחשבים חכמים כלל. ובוודאי לפי מה שכתב בפרק נ"א שהעניין הוא היפנות המחשבה מכל דבר מלבד השגת השם, אין לנו שייכות לזה, ונמצא שעלינו אין השגחה ואנו מסורים ליד המקרה כמו בעלי החיים.

לכן אין שום שחר לכל הדיבורים שמנסים להבין למה בא וירוס הקורונה, מה זה בא לומר לנו, איזה לקח עלינו ללמדו מזה, וטמון בזה גם הפחד, מה נוכל לעשות כדי שלא נלקה בנגף, אולי אם נלמד את הלקח שזה בא ללמדנו אז לא נחלה. כמו שאם היינו יודעים שלהקריב עז לבעל ולאשרה מגן מהוירוס, היינו מקריבים.

.

.

בחלק ג' פרק י"ז כתב:

"והראיה על היות שאר בעלי החיים בלתי מושגח בהם רק במין ההשגחה אשר זכר אותה אריסטו – מאמר הנביא כאשר ראה מהתגברות נבוכדנצר ורוב הרגו בני אדם אמר אדוני אלוקים כאילו נעזבו בני אדם ונשכחו ונעשו הפקר כדגים ותולעי הארץ הראה בזה המאמר שהמינים ההם נעזבים. והוא אמרו "ותעשה אדם כדגי הים כרמש לא מושל בו כולו בחכה העלה וגו'". ואחר כך באר הנביא שאין הענין כן ולא על צד העזיבה והשכחה והעלות ההשגחה אבל על צד העונש להם להתחיבם בכל מה שחל בהם – אמר "ה' למשפט שמתו וצור להוכיח יסדתו""

מבואר שגם הרשעים והטפשים שהרג נבוכדנצר אינם נעזבים ליד המקרה באותו אופן כמו בעלי החיים. אלא שהם נעזבים ליד המקרה כעונש על היותם טפשים ורשעים, ויש בידם לשוב מרשעם ולהחכים ולזכות להשגחה. לכן גם היותם מופקרים ליד המקרה זה לא יוצא מגדרי ההשגחה של שכר ועונש. מה שאין כן בעלי החיים שאינם נכללים בעניין שכר ועונש.

.

.

זהו שכתב במשנה תורה בתחילת הלכות תעניות:

"מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.

ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם.

אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי."

עלינו לדעת שגם המצב של להיות מסור ליד המקרה הוא בכלל שכר ועונש, ויש לנו לשוב על זה עצמו שאין עלינו השגחה. כלומר יש השגחה על עצם השאלה האם יש עלינו השגחה או שאנו מסורים ליד המקרה. אם נשוב תהיה עלינו השגחה, ואם נתמיד למרוד נימסר ליד המקרה בתורת עונש, עונש הוא השגחה. " ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן" – אם הם חכמים יידעו על איזה מעשה מסויים זה בא ואיזה לקח מסויים זה מלמד. ואם הם טפשים שאין בהם השגחה ואינם יכולים להבין על מה זה בא, יידעו לכל הפחות שזה בא עליהם בגלל טפשותם. זה לעולם לא יוצא מחוץ לשכר ועונש ותשובה ותפילה ופנייה אל הבורא, גם אצל הטפשים.

לעיל רשימה 29 כתבתי יותר בעניין ההשגחה לפי הרמב"ם.

.

.

.

כאן באתי רק להזכיר עניין פשוט וידוע, אין בו שום חידוש, אבל כשזה מגיע לשעת מבחן במציאות, והפחד מסעיר ומבלבל, טוב להזכיר את העניין שוב.

יש טעות נפוצה לחשוב שיש רק שתי אפשרויות:

א' – עלינו להתייחס אל העונש, במקרה שלנו הוירוס (לפי מי שסובר שבאמת יש בו סכנה יותר משאר שפעת וכיו"ב, וכמדומני שזה לא מוסכם על הכל), כבא עלינו מאבינו שבשמיים. לפי זה יש כאן יחס מאב אוהב אל בניו, וכך עלינו לקבל את זה. לפי זה עלינו לנסות להבין מה זה בא לומר לנו, על איזה עניין מסויים זה מרמז שעלינו להתעורר ולהתחזק בו וכיו"ב.

ב' – לפי הרמב"ם אפשרות א' היא רק לחכמים, ואנחנו לא חכמים. כיוון שאיננו חכמים אנו מסורים ליד המקרה, והוירוס לא בא לומר לנו שום דבר, לא ללמד ולא לעורר. סתם קרה מקרה שנהיה וירוס. לכן עלינו להתייחס לזה באדישות ולהמשיך בחיינו הדתיים כאילו אין וירוס כלל. הוירוס הוא רק בעיה מעשית בלבד.

.

באמת יש אפשרות שלישית שהיא האפשרות שנכונה לנו.

יש חילוק גדול בין לומר על משהו שאיננו בהשגחה אלא במקרה, לבין לומר עליו שלא בא אלינו מאבינו שבשמיים. כי גם המקרה בא מאבינו שבשמיים. המקרה הוא גילוי הרצון הפשוט של הבורא, שהוא מעל השכל. הרצון האלוהי הפשוט אינו מובן לנו אבל ידוע לנו בוודאות שהוא רצונו של הבורא. עיין בזה לעיל רשימה 81, והארכתי בזה הרבה בהרבה מקומות, כי זה עניין מאוד גדול ורב פנים (הרצון האלוהי שמעל ההבנה הוא ספירת כתר וההשגחה הגלויה המובנת היא ספירת חכמה, והכתר נחבא בחכמה כמו בכלי, כמו נפש בגוף. לפי המושגים האלה שמופיעים בתגיות ובכותרות אפשר לחפש מקומות שכתבתי על זה).

"השגחה" לפי הרמב"ם הכוונה היא שהעניין בא באופן של חכמה, דהיינו שהוא ניתן להבנת שכל אנושי. השגחה פירושה שהקשר בין מה שקורה לבין התנהגות האדם, גלוי לשכל האנושי. יש הרבה הוכחות ברורות מלשון הרמב"ם שכך ההגדרה שלו להשגחה.

"מקרה" פירושו שבלי ספק כל מה שקורה הוא רצונו של הבורא בכוונה ובחירה, רק שהוא לא צמצם את ההנהגה שלו באופן שהיא תהיה מובנת לשכל האנושי. כי מדובר בהנהגה כלפי אנשים שלא טרחו לקנות שכל.

למשל אם יש ילד נבון שחצה את הכביש בלי זהירות, אביו מעניש אותו ששבוע הוא לא יורשה לחצות כביש לבד, ומסביר לו שצריך עונש כזה כדי שילמד ויזכור, והילד מבין ומתחזק.

אם תינוק חסר כל הבנה חצה כביש בלי זהירות, אביו רץ ומזנק ומציל אותו ברגע האחרון, ותוך כדי כך התינוק קיבל מכה כואבת מהאב והוא בוכה. התינוק מושיט את ידיו לאביו בבכי ואביו מרים אותו ומחבק ומרגיע. וגם אחרי הפיוס והסרת כאב המכה זה נשאר בלי שהתינוק מבין למה פתאום אביו קפץ והכה אותו, והוא לא יודע מה כל זה בא לומר לו ובמה עליו להתעורר ולהתחזק. במקרה כזה המכה לא נתפשת כיד המקרה, כמשהו אדיש חסר משמעות. זה אבא האוהב שבכוונה נתן מכה. אבל זה לא השגחה כי אין לנו שום מושג למה באה המכה ומה יש לנו ללמוד ממנה. אנחנו רק בוכים לאבא ומקווים שירים אותנו ויחבק.

כלומר אפשר להתפלל על המגפה ברגש ובכי, להתחטא כבן לפני אביו, לבקש לקבל חיבוק ולא מכה. ועדיין לא לעסוק כלל בשאלות למה זה קורה ומה זה בא ללמדנו.

נדמה לנו שאם אסור לנו לחשוב שזה בא ללמד אותנו משהו שאנחנו יכולים להבין, אז זה מקרה שרירותי. ואנו יודעים שאסור ללכת בקרי ויש לשוב ולהתפלל ולצום וכו'. ואם אנו מתפללים אנו חושבים שניתנה לנו הרשות לפרש מה הבורא בא לומר לנו כאן, למרות שאין לנו שכל אמיתי שיכול להבין דברים כאלה. מה שיוצא זה שמי שיש לו רגש דתי ולא רוצה להתייחס לעניין כמו מקרה שרירותי סתמי, מתחיל להעלות רעיונות שונים ומשונים למה באה עלינו הקורונה הזו. החסידים יאמרו שזה בגלל שלא שרנו מספיק זמירות שבת, והליטאים יאמרו שזה בגלל שלא מספיק טרחנו להבין שיעור מחוכם של רבי נפתלי, ואנשי חב"ד יאמרו שזה בגלל שלא מספיק עמדנו ברחוב עם דוכן של תפילין, ואנשי הלאומיות יאמרו שזה בגלל שלא מספיק הקמנו ישובים בגבעות יו"ש. ערלי הלב מבין הדתיים יאמרו שזה בגלל החילונים הרשעים, המחבלים יאמרו שזה בגלל השונאים והשונאים יאמרו שזה בגלל המחבלים (בישיבת פוניבז' שהיתה נחשבת אם הישיבות נעשתה מחלוקת נוראה בין שני פלגים, שהאחד נקרא השונאים והשני המחבלים, אוי לאותה בושה), וכו' וכו'. כלומר הלב שלנו טיפש מכדי להבין באמת משהו, ההוכחה לכך שכל פירוש ניתן להאמר.

למשל אם שואלים: האם כשא' שווה ב', וב' שווה ג', אז א' יהיה שווה ג'? (התשובה כמובן כן), השכל העיוני שלנו יכול לראות שזה במציאות כך (למרות שזו מציאות מופשטת מחומר). לכן מי שיאמר שא' לא יהיה שווה לג' לא ישמעו לו כלל וייחשב משוגע. כי הוא כמו מי שאומר על לילה שהוא יום.

אם היינו חכמים במדרגה שיכולה להיות עלינו השגחה, היינו יודעים בהסתכלות על המציאות המופשטת מחומר מה באה המגפה ללמד אותנו. כמו שבעין השכל אנו רואים במציאות המופשטת שא' יהיה שווה לג'. ואז לא כל דרשן טיפש היה יכול לבדות מהרהורי ליבו את ההסבר שמשרת אותו, אלא היה ידוע באמת מה העניין, והיה מוסכם, ומי שלא היה רואה את זה היה נחשב למשוגע.

.

.

יש משל מפורסם, שמספר על כפרי שבא לעיר הגדולה, וראה לראשונה בחייו חייט. הוא ראה שהחייט לוקח בד טוב וגוזר אותו. ונזף בחייט למה הוא מקלקל את הבד. כך אנו חושבים שהקב"ה מקלקל ובאמת זה כדי לעשות טוב.

לא לזה אני מתכוון.

מי שיש לו שכל, על מה ששכלו יכול להבין, צריך לחתור להבין ולא להסתפק בתשובות כאלה. כי העולם הוא דיבור של הבורא, לעולם ה' דברך ניצב בשמיים. ובעשרה מאמרות נברא העולם.

כתוב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור." האריכות באה ללמד שעלינו להתייחס למציאות האור כאל אמירה של אלהים.  הוא אומר לנו. לכן אנו יכולים להבין, ומחוייבים למסור את נפשנו להבין, להמית עצמנו באהלה של תורה, ולא להסתפק בתשובות שאנו קטנים מכדי להבין, ויש מי שיודע יותר טוב ועלינו לסמוך עליו.

כת המדברים שכתב עליה במורה נבוכים, שוללת כל אפשרות להבין את מעשי הבורא. הרמב"ם סובר שיש הבנה, ואנו יכולים להבין, לא בגלל שאנו חכמים כמו הבורא, אלא כי הוא ברא את העולם כדיבור אלינו, כקשר, אהבה, זיווג, דיאלוג, ולכן דיבר בשפה שהוא ברא לנו יכולת להבין אותה.

לפי כת המדברים אין ידיעת השם, כי הוא נודע מתוך פעולותיו, אין דעת אלהים. אין חיבור ואין אהבה. יש רק כניעה. הכל רק משחק של כח. יחסי כוחות. הוא הכי חזק. אללה הוא אכבר. והכניעה לכוחו העדיף זה כל היחס מולו. וגם העולם החרדי אימץ את המהלך הזה. לכן הם כעקרון לא לומדים מורה נבוכים. לכן הם אוהבים את המשל עם החייט. כי זה אומר, אתה קטן אז תשתוק. יש מי שחכם יותר ממך, אז תיכנע לו ותבטל דעתך. אם גדולי הדור אומרים לך על ימין שהוא שמאל תשמע להם. כי אתה קטן ולכן צריך להיכנע. כניעה לא רק בגוף אלא גם בדעת. ליהפך למת מהלך. (במקום אחר ביארתי שלהלכה נפסק שאפילו סנהדרין אם אומרים על ימין שהוא שמאל אסור לשמוע להם. והדעה שסוברת שיש לציית גם  על ימין שהוא שמאל מדברת רק על סנהדרין ממש, סמוכין ובלשכת הגזית, שיש בהם צד של מלכות, והם מאחדים את העם להיות עם, ורק מכח זה מי שיודע שטעו צריך לשתוק. וזה לא מדבר על חכמי הדורות שאחרי ביטול הסנהדרין, שכלפיהם לכל הדעות אין חובה להאמין שהימין הוא בצד שמאל, וממילא בהכרח להפוך למשוגע.)

כל זה נאמר על החכמה. הסדר של העולם. התורה, הספירות, שהן השכלים הנפרדים, האידיאות.

המקרה הוא גילוי של הרצון האלוהי החופשי שמעל החכמה. מה שנקרא בקבלה האין סוף ברוך הוא. ואמרו שמחשבה לא תופסת בו כלל. מולו אין צורך במשל על החייט. כי המשל הזה מדבר על משהו שיש אפשרות כלשהי להבין. חכם גדול, משה רבינו, יכול להבין. לכן על דבר כזה אפשר לשאול. לומר זה לא מובן, למה החייט מקלקל את הבד. ומשיבים אתה קטן מכדי להבין. ומונח בזה שהעניין בר הבנה כלשעצמו, רק אני קטן מדי.

האין סוף ברוך הוא הוא לא חכם גדול עד כדי כך שאינני יכול להבין. הוא בכלל לא חכם. הוא מעל הגדרות של חכם או לא חכם. אין בכלל שום הסבר למה הוא פועל כך. גם הבורא עצמו אין לא הסבר. כי הרצון הוא ספירת כתר שהיא מעל חכמה.

עבודת השם של החכמים היא להבין. אצלם יש השגחה. הם יכולים להבין למה הבורא פעל כך וכך. וההבנה מחברת אותם אליו בחיבור של דעת. כמו והאדם ידע את חווה אשתו. באהבה ודבקות והתאחדות. הם עם הבורא כביכול כמו כלה עם דודה. כמו בשיר השירים. או כמו בן נבון ואביו שמלמדו. כמו שכתוב בנים אתם לה' אלהיכם. הכוונה תלמידים. כמו בני ישראל שהכוונה תלמידי יעקב, גם אם הם לא צאצאי משפחת אברהם.

אבל גם לטפשים יש עבודה. וגם החכמים אוחזים בה. והיא עבודת התמימים, ללכת אחרי הבורא בלי שום הבנה. לפנות אליו ולבכות אליו, כמו תינוק בן יום אחד. כמו בהמה. אם לא שיויתי ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו, כגמול עלי נפשי.

כבש לא שואל כלל על מעשי הרועה. כך גם תינוק בן יומו..לכן אין לו צורך כלל במשל על החייט. המשל מדבר על מי ששואל. דבר שאפשר לשאול עליו, הוא דבר שיש בו חכמה. ואז צריך לא לוותר עד שמבינים, ולא להסתפק בכך שמי שצריך להבין מבין. מדובר כאן על המקרה, שאין בו שכל כלל. למה דווקא השולחן הזה נמצא בביתי, ושולחן אחר זהה שיוצר באותו בית חרושת נמצא בבית פלוני. למה לא השולחן ההוא אצלי, ושולחני אצל פלוני. למה לי שיער שחור ולפלוני שיער בהיר. ואם יתרצו שלי יש מטען גנטי כזה שקובע שהשיער שחור, אשאל למה דווקא אצלי יש בגנים מטען שקובע ששערי שחור, ובגנים של פלוני יש מטען שקובע ששערו בהיר. למה לא להיפך. לא שואלים שאלות כאלה. הן נחשבות טפשיות. אבל הרי לא ייתכן שזה סתם כך (בביאור על מו"נ ב' י"ט, ביארתי למה אי אפשר לומר על שום דבר שהוא סתם כך). הבורא הכריע שזה יהיה דווקא כך ולא אחרת. מה ההכרעה הזו באה לומר לי?

היא לא באה לומר לי כלום. כי היא מוגדרת מצד החכמה כמקרה. כלומר החכמה אומרת שהדבר הזה הוא מחוץ למה שהחכמה יעולה להסתכל עליו. זה רצון חופשי. כתר. אין סוף ברוך הוא שמחשבה לא תופסת בו כלל.

אבל אני לא צריך להישאר אדיש מול זה. אם במקרה נולדתי בלי רגל. או בגלל שחברי גבוה ממני הוא מצליח יותר עם בנות המין השני, וכו'. יש כאן עניין של יחס דתי. אני יודע שאלה דברים שאי אפשר להבין למה הם כך. הם במקרה. אבל אפשר להתרעם עליהם, ולומר יצא לי מזל רע, חולקו לי קלפים רעים. ואפשר ללכת כצאן אחר הרועה. לקבל באהבה תמימה, בלי הבנה, שזה כך, ובלי לחשוב שיש לזה סיבה שיכולה להיות מובנת ושבסוף ארויח מזה (כמו במשל החייט).  ללכת עם הקבלה והאהבה האלה בתמימות פשוטה כמו כבש ממש. הוא לא חושב שירויח או שהרועה יודע מה הוא עושה ובסוף זה יתגלגל לטובה. הוא הולך סתם. בטפשות מוחלטת.

אדם ובהמה תושיע ה', אלה בני אדם הערומים בדעת, ומשימים עצמם כבהמה. והכוונה לאבות הקדושים. מהחכמה הם מגיעים לכתר. הם זוכים להיות תמימים בלי להיות פתאים וטפשים.

.

.

.

.

.

מתוך מכתב בעניין זה,

השואל שאל איך להתייחס לרבנים שאומרים שוירוס הקורונה מבשר על ביאת המשיח.

זה מה שכתבתי לו:

לגבי הציפייה למשיח, שמעתי מהרב משה שפירא ז"ל מבית וגן, ששאל על הנוסח בסידור של י"ג עיקרים: "אני מאמין בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה בכל יום אחכה לו". ולכאורה בכל העיקרים היה מקום לומר: 'אני מאמין שהבורא אחד ואע"פ שנראה שאינו אחד בכל זאת אאמין שהוא אחד'. או: 'אני מאמין שזו התורה לא תהיה מוחלפת ואע"פ שיש הטוענים שתורת משה הוחלפה אאמין שלא תהיה מוחלפת' וכו'. אלא יש כוונה דווקא לגבי ביאת המשיח, שבציפייה אליו מונחת האפשרות שיתמהמה. אני לא מחכה לתאריך כלשהו, לכן זה מצב נמשך של חיי ציפיה. כלומר אנחנו צריכים לחיות את החיים שלנו. החיים של עולם הזה הם העבודה שאנו מצווים בה. כל דבר בהם הוא מצווה. אסור לא להיות מרוכז ונוכח ומרגיש ופועל בחיי העולם הזה בגלל היסטריה שהנה הנה משיח בא. יש צד גדול מאוד שהוא לא יבוא גם עוד מאה אלף שנה. האגדתא שהעולם נמשך ששת אלפי שנה בלי ספק אינה כפשוטה. לא מדובר על שנים לפי הפשט. כמו שששת ימי בראשית לפי כל המפרשים זה לא משך של 24 שעות. הרי בימים הראשונים בכלל לא היו שמש וירח. המניין העתיק של השנים הוא לשטרות, למלכים. כי זה לא שבאמת עברו ששת אלפי שנה כפשוטן מבריאת העולם. לכן גם האגדתות שמדברות על זה מונות רק מזמן בריאת האדם ולא מתחילת העולם. הקץ נסתר, אף אחד לא יודע מתי יהיה. אין שום מניעה לחשוב שיהיה עוד מליון שנה. כל דיבור אחר על זה הוא שטויות גמורות. יש סיפורים על צדיקים שחיו במוחשיות את האמונה, ובכלל זה את האמונה בביאת המשיח. אבל הם לא יצאו בגלל זה מהשלווה והחיבור לחיי העולם הזה. אין לנו שייכות למדרגה שלהם, ובלי ספק הסיפורים לא מדוייקים, ויש בהם פרשנות עקומה למעשה.
היום לא ידוע לי על שום רב שפוי. להיות רב זה מאוד מבלבל את הנפש. בכלל להיות מפורסם. כמעט כל המפורסמים משובשים בדעתם. זמרים, פוליטיקאים וכיו"ב. הרבנים לא יותר טובים מהם. מפתחים תלות באהבת הקהל, בתשומת לב מהקהל. ועושים כל שטות כדי למשוך תשומת לב מהציבור. אני למשל מרגיש צורך לבדוק כמה נכנסו לאתר שלי. וקשה לי להילחם בזה. הרי אין שום סיבה שיהיה חשוב לי לדעת את זה. כשכתבתי לאחרונה על הומוסקסואליות איזה קול בתוכי שמח, בטח זה יעורר עניין. ואני לא מפורסם בכלל. מי שמכירים אותו כשהוא עובר ברחוב, שמעריצים אותו, לא יכול שלא להתבלבל בגלל זה. פעם שמעתי הרצאה של סופר, ואחר כך היה זמן לשאלות מהקהל (הקהל מנה פחות מעשרים אנשים), ומהשיחה אחד המשתתפים הבין שאני הכותב של הבלוג הזה, ואמר בהתפעלות לפני הסופר החשוב והקהל שהוא קורא קבוע בבלוג שלי ומעריך את דברי החכמה שבו. לקח לי שלושה ימים להרגע מזה ולחזור לעצמי, וזה בגלל שהשקעתי הרבה עבודה. אחרת לא הייתי חוזר לעצמי, לשפיותי ושלוותי ולמימדים האמיתיים שלי, כל כך מהר.

רבי ישראל מסלנט אמר שגם החתם סופר התבלבל מזה. בתשובה אחת של החתם סופר כתוב אני במקום מעיינות נופש כעת ואין איתי כאן ספרים, ובכל זאת אני משיב וכו'. רבי ישראל שאל, מה אכפת לנו שהוא בחופש, אם הוא יכול להשיב שישיב, אם לא אז לא. אף אחד לא יחליש את המשקל ההלכתי של התשובה בגלל שהיא נכתבה בלי ספרים. אלא בעל כרחך הוא רצה להראות שהוא יודע הכל מהזכרון גם בלי לראות בספרים. אני בוודאי לא הייתי מעז לשפוט כך גדול כל כך עצום כמו החתם סופר, אבל רבי ישראל מסלנט אמר זאת. כך שמעתי מהרב וולבה בשם רבי ירוחם. וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לדורנו.

.
לגבי הוירוס. זו הרי תגובה לגמרי רגשית. יש המון מחלות בעולם, הרבה יותר קטלניות. ראיתי באתר חרדי שמי שיתרום כך וכך הברכה של רבי חיים תגן עליו מהקורונה. והיה ציור של וירוס לצד תמונת רבי חיים שר התורה. הוא יעצור את הקורונה. אם הייתי משלם 3000 שקל כמו שהם מבקשים עבור הברכה של רבי חיים, היה לי משתלם יותר לוותר על קורונה ובמקומה לבקש ברכה להגן מסרטן ו/או התקפת לב ושבץ ואלצהיימר או עוד הרבה דברים. הרבה יותר נפוץ וקטלני ומייסר. מקורונה יש פחות מ 5 אחוזים למות, מסרטן הרבה יותר. ואחד משישה אנשים מקבל סרטן, קורונה כרגע רחוקה מאוד מאוד משיעור הדבקה של אחד מששה, ומסתמא לא יגיע לזה. וממילא צריך פעם למות ממשהו, ורוב המיתות הרבה יותר קשות מקורונה, ומבחינה זו יש ברכה וחסד למי שנדבק ומת מהוירוס הזה (פעם מיתה משונה, או כל מיתה בגיל צעיר, היה נחשב דבר קשה ומפחיד, ולמות מזקנה היה המיתה המועדפת, טבעית ויחסית קלה. בימינו למות מזקנה זה מסלול של שנים ארוכות של גסיסה במחלקות סיעודיות, שזה ייסורי גוף ונפש שאין לתאר, וזו המיתה הכי משונה וקשה שיש. למות מקורונה עדיף בהרבה מאשר למות מזקנה). זה הכל רק תגובה רגשית של כח הדמיון, מדבר חדש שכולם מדברים עליו. עוד מעט ישכחו מזה, ויבקשו כסף מהתמימים כדי לקבל ברכה נגד הטילים האירניים או כל פחד שיהיה באופנה אז.
יש דבר כזה פסיכוזת המונים. ציבור שלם מתנתק מהמציאות ונכנס להזיית שגעון, כשאותה הזייה משותפת לכולם. היה מקרה שנוסעי רכבת חלו רובם במחלה מסתורית, עם תסמינים רציניים וברורים, דימומים ממקומות מסויימים משותפים לכולם וכו', והתברר שזה היה שגעון משותף. היו קבוצות מטיילים שהעידו כולם  שראו במדבר צלחת מעופפת שנחתה ויצאו ממנה אנשים ירוקים נמוכים עם אוזניים ארוכות (יש הוכחות לוגיות שאם יש חייזרים הם לא באופן כזה ואכמ"ל) ויש עוד אינספור מקרים מתועדים של התקף פסיכוזת המונים. רוב הכתות בנויות על זה, וגם הרבנים המשוגעים מכניסים את החרדים לפסיכוזות כאלה ולכן הם ממשיכים להאמין בהם ולא יכולים לראות כמה כל זה שגעון. גם כמובן זה נגרם מאורח החיים העקום והניתוק מהעולם ומה שלא רואים טלוויזיה ועוד הרבה דברים. מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. אני מנסיוני הגעתי למסקנה שאי אפשר לדבר על זה עם רוב האנשים החרדים. אין להם נקודת התייחסות מחוץ למעגל התודעה שלהם שיכולה לאפשר להכיל דיבור כזה.

לאחרונה הזדמן לי במקרה להיתקל בשיעור של הרב ניסים יגן (כשראיתי את השיעור של הרב ווינברג המחשב הציע את זה והסתקרנתי). הוא למד בישיבת מיר ונחשב תלמיד חכם במובן הליטאי, וכשהייתי חרדי ליטאי מהאליטה הלמדנית, היה מקובל שהרב יגן הוא "משלנו" וקיבלו וכיבדו אותו כרב וצדיק אמיתי, ולא כסתם מחזיר בתשובה מההמון הנבער. שמעתי את ההתחלה, אחרי שכבר שכחתי לגמרי שקיימים בכלל דיבורים כמו אלה, ופשוט נדהמתי איך דבר כזה יכול להחשב כשפוי באהלי תורה שמחזיקים מעצמם שכליים, או באהלי שפיות מינימלית כלשהי. לדעתי גם במרכז לבריאות הנפש לא היו יודעים להכיל טירוף קיצוני כזה.

שמעתי את זה בנסיעה שהיו בה קרובים חילונים שלא מכירים כלל את עולם התורה. הם לא ידעו את נפשם מרוב השתוממות וגם מרוב צחוק. אין חילול השם גדול מזה, שחברה שיכולה לרגע אחד לא להקיא מייד בחרפות וחרמות מוחלטים דברים כגון אלה, קוראת לעצמה תורנית ויהודית. וכדי בזיון וקצף. מלבד השגעון והטפשות שאין להכיל, יש בזה גם כל כך הרבה שנאה והשלטת פחד. איזה ציור נפשי של האל זה מצייר בנפש, איזה יחס זה בונה כלפי כל אדם שלא נמנה על הציבור "שלנו" שחובש מגבעת ומצביע ג' או ש"ס. זו עבודה זרה מהסוג הגס והמכוער והמסוכן ביותר. בכלל לא יותר טוב מבחינה מחשבתית מחמאס וחיזבאללה וכיו"ב. אני כמעט בטוח שגם אצלם לא מתקבלות בקהל טיפשויות כל כך מטופשות.

.

זה הקישור (אני שמעתי רק את 12 הדקות הראשונות. אינני יודע מה יש אחר כך):

(יש מקצוע גדול בפילוסופיה, שמתחיל מאפלטון וממשיך עד זמננו, שעוסק בשאלה מה ההגדרה של המושג "אמת". גדולי החכמים שבכל הדורות נתנו הגדרות לפי הבנתם. כעת זכינו לעוד הגדרה מחוכמת:

'אמת' פירושו כל מה שאומרת החיילת רונית ממחנה שנלר, שיש לי את המספר שלה בכיס, והרב הראשי סמך את ידו עליה, ושמה שהיא אמרה ישודר ברדיו)

.

.

.

.

רציתי גם להעיר על עוד דבר מענייני דיומא של הקורונה. הודיעו שהגדולים הליטאים (הגרח"ק והגרג"א) הכריעו שיש להמשיך את הלימודים בתלמודי התורה גם כשיש הנחייה של משרד הבריאות לסגור את כל מערכת החינוך, כי להפסיק את לימוד התורה זו סכנה יותר מהקורונה. גם לענ"ד זו הכרעה נכונה והגיונית מצד עצמה. אבל יש כאן עברה על ואהבת לרעך כמוך, וזה עוד יותר מסוכן מבחינה רוחנית מהפסקה זמנית של לימוד התורה. החרדים לא חיים על אי בודד. יש כאן עוד אנשים מלבדם. האנשים האלה הם לא כולם בהמות גמורות ו"חילונים-חולנים", שהדין שלהם צריך להיות לפי ההלכה של אפיקורסים שכל אדם מחוייב לזרוק אותם לבור או להמית בכל דרך אפשרית. וכל הערך שלהם הוא רק כחומר גלם לחזרה בתשובה, ובלי זה הם שדים מזיקים ומטופשים שיש להשמיד (הם גם לא כולם "ציונים" בהגדרה התורנית, עובדי עגל הזהב הציוני, כלומר אלה שבאירופה החליטו בכפירה לקחת את גורלנו בידינו ולעלות לארץ בזרוע, ולא להישאר באירופה ולחכות לגאולה משמיים. החילונים של היום פשוט נולדו כאן ותו לא). יש בין החילונים גם אנשים שהם בני אדם, הרי זה קל וחומר מכך שאפילו בין החרדים יש. ולומר להם שהם צריכים להישאר עם הילדים בבית כי הם חילונים, והחרדים ימשיכו לשלוח למוסדות החינוך שלהם כי הם יותר טובים מהחילונים, כי מה שהם לומדים יותר חשוב, זה מעליב ופוגע. זה תקיעת אצבע בעין. מי שמרשה לעצמו להתנהג בצורה כזו אל הרבה בני אדם, שלא כולם אותו הדבר ולא כולם שנואים על בוראם (כמו שלא כל החרדים אהובים עליו), זה סכנה הרבה יותר גדולה מאשר הביטול תורה הזמני שמדובר עליו. כמו שהרב נסים יגן היה אומר תמיד שבין אדם לחברו זה אש.

זה הקו שמקשר בין היחס המתועב שמפגין תמהוני מטורף כמו הרב יגן כלפי החילונים-חולנים, לבין השקפת גדולי התורה הליטאיים, ולכן בחברה הליטאית לא הקיאו מייד את הרב יגן.

.

אני מפנה לדברים חשובים שבאו בתגובות כאן

 

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 137 - קצת נקודות סביב ענייני וירוס הקורונה (וקצת על עבודת הציפייה למשיח), Uncategorized, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על 137 – קצת נקודות סביב ענייני וירוס הקורונה (וקצת על תמימות ועל עבודת הציפייה למשיח)

  1. torahandi הגיב:

    תודה על הציטוטים החשובים מהמורה והמשנה תורה לגבי השגחה פרטית. הם ממש חיוניים.

    לגבי הרב יגן, שמעתי את ההקלטה ולא הבנתי איפה הבעיה, האם באימות העובדות, או על עצם התוכן.
    לכאורה העובדות ניתנות לבדיקה, ואם אכן כך היה המעשה, אז הוא בסך הכל סיפר אותו..

    אולי הסגנון הפריע לך ?

    • nirstern הגיב:

      יש הרבה דברים. אנסה למנות לפחות חלק.

      אם למשל חבר שלי שאני מעריך יבוא ויספר לי שהמזלג מהשולחן שלו באמצע הארוחה פתאום התחיל ללכת, והמזלג אמר יש לי הרגשה לא טובה לגבי השכנים. והמזלג הלך לשם וראה שבאמת התחילה שם שריפה והם ישנים, והמזלג חזר ואמר תתקשר מהר למכבי אש. ואכן מכבי האש באו והיתה שם שריפה והם הצילו את המשפחה. או שהשכן מספר שלפני שנה ירד פלאפון מהשמיים ואמר לו שתהיה מגיפת קורונה עוד שנה, וכל זה מתועד היטב וניתן לאימות וכל כיו"ב.
      כל אדם שפוי, מהפשוט ביותר עד המחוכם ביותר, לא יחשוב מניין לי שזה לא נכון, אולי זה כן נכון, וכדאי לנסות לחקור ולברר. יש אינטואיציה בסיסית אצל כל אדם, לא משהו שכלי וגם לא רגש, משהו הרבה יותר יסודי ועמוק, שאומרת לו בפשטות מוחלטת שדברים מעין אלה זה שגעון גמור, בלי שום ספק ובלי צורך בבירור, ומה שצריך זה לשלוח את מי שמספר דברים כאלה לעזרה פסיכיאטרית, וגם את כל מי שחושב שאולי זה נכון ומתחיל לחקור יש לשלוח למרכז לבריאות הנפש. כל אדם יגיב ככה מיד ובוודאות בלי שום צורך בנימוק. זה אינסטינקט יסודי שמבחין מהמקום הכי יסודי באדם בין שפיות למחלת נפש. מי שחסר אצלו באינסטינקט הפשוט הזה, והוא מרגיש צורך לברר במקרים כאלה אולי זה נכון, זה מעיד שהשפיות שלו עצמו רעועה מאוד.
      כל הסיפור על להוריד נשמות ולדבר איתן הוא בלי ספק מסוג הדברים כמו שהמזלג יתחיל ללכת ולדבר.
      החינוך החרדי מטשטש את האינסטינקט הזה בכוונה, כשיטה מודעת ומכוונת, ולכן אמרתי שזו פסיכוזה המונית של ציבור.

      על ספרי קבלה לא נאמר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו. להיפך, בכל הקדמות ספרי הקבלה מודגש מאוד שהכל זה משלים עמוקים מאוד והכל אינו כפשוטו, ואסור להגשים ואסור להוציא לחיצוניות.
      נשמות הרשעים אחרי המוות לא יכולות להישרף באש, כי אש יכולה לשרוף רק גופים חומריים. אש היא מארבעת היסודות והיא גוף חומרי, וגוף חומרי לא פועל על ישויות מופשטות מחומר כמו נשמות. לא ייתכן שהן תהיינה נדונות בצואה, כי אין מציאות של צואה בעולם הרוחני. לא ייתכן שנשמה מופשטת מחומר תזיז כוס חומרית (כך עושים סיאנס).

      יש במהר"ל וברמב"ם ובעוד גדולים שאמרו בפירוש שכל הדיבורים על גיהנום ואש וכל כיו"ב, הכל הוא משלים עמוקים על עניינים רוחניים.

      אני לא רוצה להכנס לכל המחקרים הרבים שעשו על סיאנסים והוכיחו שזה רק שכנוע עצמי ושהיד מזיזה את הכוס בלי שהאדם מודע, מרוב שהוא משוכנע שזה אמיתי. אין מחקר אחד שהראה שזה מוכיח את עצמו בתנאים מבוקרים ומדודים. המחקר זה לא הוכחה כי לא מפיהם אנו חיים, לא כל מה שמוכח או נשלל במחקר זה באמת כך.
      אבל יש שכל ישר. אם היה באמת ממש בסיאנסים, למה זה לא נכנס למהלך החיים השגרתי של כולנו. אם יש שאלה קשה בפיזיקה אז הפרופסורים לפיזיקה יעלו בסיאנס את איינשטיין ויתייעצו איתו. אם יש שאלה הלכתית קשה נעלה את הרמב"ם או החפץ חיים וכיו"ב ונתייעץ איתו, כשממש לא מצליחים להבין שטיקל רבי חיים נעלה אותו בסיאנס שיסביר לנו.
      אם נעדר מישהו המשטרה תעלה בסיאנס נשמות שאולי יכולות לגלות איפה הוא. אם אני צריך בייבי סיטר לילדים, אני יכול לבקש מנשמה לשמור עליהם, במיוחד אם זו סבתא שלהם זכרונה לברכה. כל רבע שעה אעשה סיאנס לסבתא ואשמע שהכל בסדר.

      למשל כל מי שטען שראה חייזרים, תיאר אותם כמו אנשים קטנים ירוקים עם אזניים ארוכות. חייזרים הרי יכולים להיות כל דבר. רוב הסיכויים שבכלל איננו יכולים לתפוש את מציאותם בחושים שלנו ואולי אפילו הם כאן ואיננו יכולים לזהות את זה. יש אינספור אפשרויות שונות של האופן שבו יכולים להתקיים חייזרים, אם בכלל. לחשוב שהם דווקא דומים לנו, עם עיניים אוזניים אף ופה, זה כל כך לא ייתכן מבחינת ההסתברות, שאי אפשר לקבל את זה כמשהו שבאמת צריך לברר אולי הוא נכון. לעומת זאת מי שמדמיין חייזרים, בוודאי ידמיין אותם כמו משהו שהוא מכיר.
      אדם יכול לומר שיש אלפי עדויות על חייזרים, מאנשים שלא הכירו זה את זה, בכל העולם. כולם נשבעים שראו בעיניהם. ולכאורה יש לומר שאם כך אי אפשר לקבוע בלי בירור שאין בזה ממש. אבל כן אפשר. הדמיון והשגעון כוחם חזק הרבה יותר ממה שאנו נוטים לחשוב. אני יודע כי כשהייתי בגיל אחת עשרה ראיתי בעצמי צלחת מעופפת. קראתי על צלחות מעופפות, וכל כך רציתי לראות אחת כזו. הסתכלתי בשמיים, בתקווה לראות, ואחרי בהייה של כשעה בשמיים, ממש ראיתי בעיני צלחת מעופפת, באופן ברור, יכולתי לתאר את הפרטים. רצתי מהר לספר להורי. מסתבר שאם לא הייתי רץ, הייתי רואה אותה גם נוחתת ויוצאים ממה אנשים ירוקים קטנים.

      לפני כשנה טילפן אלי ידיד שאני מכיר זמן רב, אדם נבון ושפוי לגמרי. גילו אצל הבן שלו משהו שנראה כמו סרטן. הוא אמר לי שמעת שהודיעו ברדיו שצריך להרתיח את המים בשכונה שלנו? מצאו בדגימה שיש במים חיידקים. הוא אמר שמעתי בעצמי. לתומי הרתחתי. אחרי כמה שעות משהו נראה לי קצת מוזר. לא שמעתי כלום משכנים. ביררתי וטילפנתי לרשויות ומצאתי בלי ספק שלא היתה שום הודעה כזו, לא היתה שום שאלה על המים.
      ככה זה בני אדם. היה לו צורך נפשי לקבל אישור לבהלה שלו, והצורך סופק על ידי שהוא "שמע" הודעה כזו.

      כל אדם נורמלי מבין מעצמו מייד שהסיאנסים זה עניין כזה. אדם תורני יותר מכולם מוכרח לדעת שזה שטויות, שהרי הוא יודע שנשמה היא לא גוף, והיא לא משהו שאפשר להוריד או להעלות או לדבר איתו במושגים שלנו, והיא לא באמת כפשוטו נמצאת באיזה סיר של צואה רותחת. אלא זה כמו שכתב במו"נ ב' י"א שכבר איבדנו את מה שהיינו עם חכם ונבון ונעשינו כאומות הטיפשות. ואנו מסלפים את התורה כאילו היא מעודדת להתמכר לדמיונות הבל שרק שבטים פרימיטיביים באפריקה וכיו"ב יכולים לקחת דברים מעין אלה ברצינות, ולא להיות נורמלי ורציונלי.
      הרבנים מפחדים שאנשים יהיו רציונליים ושפויים. כי אז ישאלו כל מיני שאלות, ומי יודע לאן יגיעו. למחוק את השכל והנורמליות זו שיטה כשרה בעיניהם כדי להבטיח שהצעירים לא ינטשו את המסגרת. והם מחנכים לאמונה, שהיא כביכול משהו שמעל השכל. אצלם מאמין פירושו פתי ומכור לדמיון בלי ביקורת השכל, כי מי שלא פתי ועובד עם השכל אפשר שיחשוב שאין להאמין במה שמעל השכל. זה כל המאמץ של הרמב"ם, שדת לא תהפוך לענייני כשפים קמעות וכל מיני מעשיות תינוקיות.

      כל מה שיש בגמרא ובחז"ל ששמעו נשמות מדברות בבית הקברות או דיברו עם נשמות אחרי המוות וכל כיו"ב, בלי ספק הוא משלים רוחניים. הרי אף אחד לא חושב שהאגדתות של רבה בר בר חנה במסכת בבא בתרא מדף עג והלאה באמת קרו כמו שהם כתובות. מה שמפרשים שענייני נשמות וכיו"ב שאמרו בחז"ל זה כפשוטו, זה בעצמו שגעון וטפשות של עמי הארץ. זה בדיוק כמו שההמון מפרשים בתורה שאם כתוב "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" זה אומר שלבורא העולם יש באמת רגליים כמו שלנו. אם תאמר להם שזה לא הגיוני ולא שפוי לחשוב כך, הם יסתכלו עליך כמו על כופר. הרי כתוב בפירוש, אין כאן מקום לפרשנויות מפולפלות למדניות שמעקמות עלינו את הכתובים, כתוב רגליים, אי אפשר להכחיש שהכוונה לרגליים. אתה לא מסוגל להאמין במה שמעל השכל? אז אתה כופר. לכן שרפו את המורה נבוכים, אמרו שאם הוא אומר שלבורא אין גוף אז עולה מזה שאין בורא בכלל והוא כופר, ועוד שכתוב בפירוש שיש לבורא גוף והוא סותר את מה שכתוב בתורה.
      באמת יש לבורא רגליים, רק שרגליים פירושו סיבות והוא מסובב הסיבות. באמת יש נשמות של מתים ובאמת אפשר לדבר איתן, כל מה שכתוב נכון כפשוטו, אבל יש מובן למילים האלה (נשמות, לדבר, וכיו"ב) שהוא לא כמו המובן שההמון חושב שיש להן. ההמון בכלל לא חושב, הוא מייד מפיל מובן כלשהו על המילים בלי לברר האם זה המובן שלהן כאן. ואז אצלו זה כתוב בפירוש ואין לשמוע למי שלא אומר כך.
      .
      .
      זה לגבי העניין של להוריד נשמות ולדבר איתן, כאילו פשוט שיש בזה ממש.
      .
      .
      מלבד זה הכל בנוי רק על הפחדה. הוא לא מהסס כלל לצייר ציור נפשי של הבורא כמשהו מאוד מפחיד. הוא אומר שם, שאדם מת לו תינוק בן שנה כי ההריון של התינוק נעשה בלי טבילה במקווה. אנחנו לא מתייחסים למה שכתוב בתורה ברצינות, הבעייה שהבורא כן מתייחס, והנה הוא בא והרג את התינוק.
      או שנלמד ממה שקרה לבן גוריון מה קורה למי שעובר על התורה.
      יש מקום בעבודת השם ליראה תחתונה, פחד. זה מדרגת הכניסה לעבודת השם. אבל הכוונה רק לפחד מהבדידות שיש בריחוק מהבורא. אם יש לאדם אב אוהב, הוא מפחד להכעיס אותו כי אז האב יפנה אליו גב ולא יתייחס אליו. זה פחד שנובע מאהבה. אני אוהב את אבא ולכן מפחד לאבד את הקשר איתו. אם אני מפחד מכך שאבא שלי יבשל אותי בסיר של צואה רותחת אם אעשה משהו לא כפי הציווי שלו, אז אני שונא את אבא שלי וחושב שהוא משוגע אכזרי, כמו שוטר נאצי במחנה ריכוז. זה סוג הפחד שהרב יגן מנסה ליצור בכל כוחו הרטורי. פחד מטורף לגמרי.
      תחשוב שיש פנימיה והמנהל אומר לילדים, מי שלא יסדר את החדר לפי ההוראות שלי אני אהרוג את הילדים שיוולדו לו כשהם תינוקות. מי שיגנוב אוכל מהמטבח אטגן אותו על האש במחבת גדול. מי שיענה לי כשאני מדבר אחתוך לו את הלשון. מי שאתפוס אותו מאונן אבשל אותו בסיר צואה רותחת. נניח שבאמת אותו מנהל פנימיה מבצע את כל האיומים שלו. האם היית מוכן לשלוח את הילד שלך לפנימיה כזו? באיזה עולם חיים הילדים בפנימיה הזו? מה קורה לנפש שלהם? מישהו בכלל יוכל לשקם אותם אם הם יימלטו משם? מישהו יכול להעלות על דעתו לרגע אחד שאולי זה שפוי?
      הרב יגן מכניס את החוזרים בתשובה הצעירים התמימים לפנימיה כזו. אני הייתי חוזר בתשובה צעיר ותמים והשתתפתי בסמינר של ערכים. לא היה שם סגנון אלים כל כך כמו של הרב יגן, אבל היה מספיק. ברחתי משם כל עוד נפשי בי. הרב של הישיבה לחוזרים בתשובה שהייתי בה, ששלח אותי לסמינר, אמר לי שמאוד חשוב לבסס את האמונה בסמינר כזה. אמרתי לו שהאמונה שלי מבוססת דיה ואני לא יכול בשום אופן לשאת את הסמינר. הרגשתי שאני רוצה להאמין מתוך פתיחת לב, יראה אבל לא כזו שסותרת לאהבה. לא פחד ושנאה. האחרים נשארו שם. אחרי כמה שנים כבר הייתי בצד השני, של הרבנים. הייתי זמן מה "רב" בישיבת אור שמח (לחוזרים בתשובה). הצוות התכנס ושקלו להפסיק לגמרי את הסמינרים. הם אמרו שאם בודקים מה קרה למי שחזר בתשובה בסמינרים אחרי חמש שנים, שבע שנים, עשר שנים, התוצאות מזעזעות. כמעט כולם איבדו את השפיות, או פרקו את המשפחה, או התאבדו, או נעשו ברסלבים, או חזרו להיות חילונים, ועוד כיו"ב סוגים של הרס והשחתה. פחות מחמישה אחוזים נשארו חרדים נורמטיביים נורמליים עם חיים חיוביים. מי יכול לחיות בפנימיה כזו לאורך זמן ולהישאר נורמטיבי וחיובי?

      יש בדיחה ששני חרדים אומרים זה לזה, שמעת שאצל החוזרים בתשובה יש מושג שהם קוראים לו "אלהים"? כן, מעניין מה זה, אולי ננסה לברר.
      היום החרדים כבר הושפעו הרבה מהחוזרים בתשובה. בתקופה שלי, באמת לא היה אצלם מושג של אלהים. היה מושג של לימוד תורה וחיי תורה, שמירת מצוות, חיי משפחה. הכל היה רק לתפעל ולתחזק באופן מעשי דרך מסויימת של חיים והתנהגות, שהיא ארצית וחומרית וחברתית לגמרי. לא היתה שום תודעה שיש דבר כזה "אלהים" שהוא משהו חי שנמצא ממש ומסתכל ופועל וכיו"ב, לא היתה תודעה כלל שיש מציאות שהיא לא חומריות. גם אם האמינו שתפילה מועילה, או שברכת המזון עוזרת לפרנסה, זה כמו שמניחים פתק במקום מסויים, ומחר באים ומוצאים שם מטבע כסף. אין קשר חי עם מי שבצד השני. הוא לא נוכח.
      זו היתה הדרך שהם בנו במשך דורות רבים להתגונן מפני השגעון והפחד, לשמור על שפיות. והחוזרים בתשובה שינו את זה, הם חיפשו רוחניות, אמונה חיה, ולכן השתגעו כי לימדו אותם על האמונה שהיא אמונה במשהו מפחיד ומרושע כל כך. כי לא היה בעולם החרדי שום רב שהיה יכול ללמד משהו על אמונה. לא רק שלא למדו מורה נבוכים, גם לא למדו כוזרי או מהר"ל או שום דבר כזה. כי האמונה בכלל לא היתה משהו שעוסקים בו, התעלמו לגמרי מזה. ומה שהחוזרים בתשובה עשו חילחל גם לחרדים, שבהתחלה הרגישו אצל עצמם בעיה בכך שהחוזרים בתשובה במדרגה רוחנית גבוהה יותר מהם. וכעת החרדים משתבשים בעצמם. כי הם גם מחפשים רוחניות, אבל לא יודעים עליה שום דבר כלל ועיקר, כמו החוזרים בתשובה. וניזונים מאנשים שבלי שום לימוד אמיתי רציני החליטו שהם כן יודעים על אמונה, כמו הרב יגן ודומיו. החרדים לא הולכים לרבי גרשון אדלשטיין שילמד אותם על אמונה, לא לרב שטיינמן ולא לרב אלישיב וכו'. למרות שהם נחשבים המאמינים הכי גדולים וגדולי התורה של הדור. אם יש לחרדי חיפוש פנימי שבא מתוכו בענייני אמונה הוא יילך למחזיר בתשובה כלשהו, או לברסלב או חב"ד או הרב קוק וכיו"ב.
      כשהייתי ליטאי ברסלב חב"ד והרב קוק היו נחשבים כפירה מוחלטת והזיה מוחלטת. רחוקים מתורה כמו כת הוודו של האפריקאים. היום הם הוכשרו לבוא בקהל גם של הליטאים הכי למדניים. אם היו לומדים באמת את ספר התניא או ליקוטי מוהר"ן או כתבי הרב קוק מתוכם, בלימוד עיוני מעמיק ושכלי, אז היה אפשר להתווכח על תוכן הדברים אבל לא לפסוק שמדובר בשגעון גמור. רק שכמובן לא מדובר בלימוד כזה, אלא יש חוברות שמביאות פסוק אחד כמו סיסמה, ואיזה מחזיר בתשובה כותב סביבו כמה שורות של דברי הבל והעניין מסתיים בזה.

      אם תשאל ברסלבר מהי תורת רבי נחמן, הוא יאמר "אין עוד מלבדו (במלעיל)", לא לפחד כלל, אין יאוש, הכל יתהפך לטובה, התבודדות, ועוד כיו"ב. ואם אשאל מה זה אין עוד מלבדו, הרי יש אותך ויש אותי ויש את הדיבור שאנחנו מדברים? הוא יענה אני רואה שנתפשת לבילבולים, כל השאלות האלה זה בלבולים, יש רק רבינו. תדבק בתורת רבינו המתוקה ותעזוב את כל הבלבולים.
      אם בכביש יש מכונית שמודבק עליה "אין עוד מלבדו", אני יודע שהוא יחתוך לי את הנתיב בצורה מסוכנת ויעבור באור אדום. מה אכפת לו, הרי אין עוד מלבדו.
      ומה זה התבודדות, מה עושים שם, מה התהליך הנפשי שעוברים, האמוני. מה הפנייה לבורא שנעשית שם שהיא שונה מפנייה מבתפילה רגילה? צועקים שם לרבינו. מה, איך. פסיק עם הבלבולים. בפשטות. תהיה יהודי פשוט, תמים, כשר, אל תשאל שאלות וחקירות. וכך על כל דבר מקדשים את השגעון והטפשות. וגם מה שקוראים בזמננו חב"ד או הרב קוק לוקחים רק פסקה אחת או שורה אחת ועושים מזה סיסמה נבובה. כי אין שם מסורת של למדנות ועיון ודרך לימוד, איך שואלים שאלה ואיך משיבים, מה פירוש המושג של 'להבין' ולמה הוא חשוב. אין תלמידי חכמים אמיתיים שלומדים מפיהם. הכל רק סיסמאות שנקלטות בכח הדמיון, כדרך דעת בעלי בתים ועמי הארץ.

      ללמוד על אמונה זה יותר קשה ועמוק מלימוד סוגיות גמרא. מחזיר בתשובה שהוא לא למדן אמיתי בסוגיות הגמרא, קל וחומר שלא יכול להיות לו שום מושג על אמונה. מה שאותם מחזירים בתשובה חושבים שיש להם מושג על אמונה זה בהכרח דעת בעלי בתים, שהיא תמיד עבודה זרה. יש לכל אדם יצר של אמונה, טבע של להיות מאמין. גם הכפירים שואגים לבקש מאל אכלם. כשהטבע הזה הוא גולמי טבעי פשוט ופראי, לא מזוכך על ידי לימוד עיוני הדק היטב היטב, אז הטבע הזה הוא בהכרח עבודה זרה פראית ואלימה וחשוכה ורצחנית. כמו שאנו רואים את קנאי הדת המוסלמים, שבאמת מפעמת אותם רוח אמונה טבעית פשוטה. כמו בעל בית פשוט וכשר. אני מתכוון לאנשים הפשוטים אצלם, לא למנהיגים שמנצלים בציניות את תמימות ההמון. הם באמת מוכנים לחגור חגורת נפץ ולהתפוצץ על האמיתות הדתיות שהמנהיגים הדתיים שלהם אמרו להם. רובם מתפוצצים לא בגלל שנאת היהודים אלא על עשיית רצון הבורא. לימדו אותם שזה מה שגורם נחת רוח לבורא. קראתי מה שיכולתי ראיונות עם השאהידים, זה עניין אותי כדי להבין מהי אמונה של אנשים פשוטים. מבחינתם זו באמת מסירות נפש אמיתית שיש רק למאמינים פשוטים. כמו שאמרו ביהדות שבגזרות השמד דווקא האנשים הפשוטים מסרו נפשם ביותר להישרף על המוקד. ככה נראית אמונה טבעית פשוטה עממית לא מעובדת ולא מזוככת. זו האמונה שהמחזירים בתשובה עשו אותה לפרנסה ושליחות, ועשו את עצמם לכהנים ולמטיפים שלה. מי שמקשיב להם יראה שזה כך.
      אני קורא שגעון לקנאות של המוסלמים, לנכונות שלהם לפוצץ את עצמם כדי להרוג עשרות חפים מפשע שלשיטתם הם כופרים, לאמונה שלהם שמחכות להם שבעים ושתיים בתולות, כל תפישת המציאות שלהם, כל הקשר שלהם בכלל למציאות, אני קורא לזה שגעון והזיה גמורים. אני לא צריך לחפש לברר אולי הם צודקים. מייד אני מחליט שהם משוגעים גמורים בלי שום חקירה ובירור. מאותה סיבה בדיוק אני מחליט שהרב יגן וכל כיוצא בו משוגעים מוחלטים בלי שום צורך בבירור. כי אני לא רואה שום הבדל במהות בין האמונה של הרב יגן ודומיו, לאמונה של המוסלמים הקנאים. מה שהרב יגן לא מעודד להתפוצץ עם חגורת נפץ באוטובוס של חילונים-חולנים זה לא עושה שינוי אמיתי במהות של רוח הדברים שלו. זה אותו אופי ומהות של שנאה. אם הרב יגן היה הופך להיות שליט דיקטטורי כל יכול אני סבור שהוא היה מורה להרוג את הכופרים (לפי ההלכה של מורידים ואין מעלים, או עיר הנידחת וכל כיו"ב) ולהרוג את הערבים כי הקם להרגך השכם להרגו או משהו כזה וכל כיו"ב. זה היה מוביל לשם, אם לא מייד אז אחרי כמה שנים. כך אני שומע את הצליל הנפשי של השנאה והאלימות שיש בדיבור שלו. לכן גם אם למעשה הוא לא הרג אף אחד, מבחינת המהות הנפשית אצלי הוא באותו מקום כמו הקנאים המוסלמים.
      כיוון שבציבור הליטאי אין בכלל מסורת של ידיעה כלשהי על אמונה, כל ראשי הישיבות וגדולי התורה לא למדו שום דבר על זה ולא לימדו שום דבר, נשאר שאנשים כמו הרב יגן, הם המורים הבלעדיים והגדולים בנושא האמונה לכל הציבור החרדי.
      יש בחסידות ובתנועת המוסר הישיבתית גדולים שלמדו ולימדו על אמונה באופן רציני ואמיתי. אבל הם מיעוט קטן מאוד בתוך התנועות האלה וקולם לא נשמע. רוב המפורסמים משתי התנועות האלה הם לא למדנים מעמיקים אמיתיים באמונה אלא מנהיגים כריזמטיים שמבוססים על סיסמאות ודמיונות ואין מה ללמוד אצלם, גם אם כתבו ספרים שיש בהם צלצול של מילים כאילו מדובר במשהו בעל תוכן לימודי כלשהו שמוסיף הבנה כלשהי. אפשר לעבור בזכרון על שמות של ספרי חסידות או תנועת מוסר ידועים, ולשאול את עצמו האם יש מישהו שבאמת הגיע להבנה של ממש, משהו מאיר עיניים ומרחיב דעת, ברור וחי, שמשפיע על החיים, מהספרים האלה. מהרב יגן כן אפשר להפיק הבנות ולקחים ברורים שאפשר לחזור עליהם, לכן הוא ודומיו הם המורים בעניינים כאלה לכלל החרדים. רק שתוכן הדברים אם כי הוא ברור, הוא רע והיפך תורה עד מאוד.

      מבחינתו של הרב יגן בן גוריון ומה שקרה לו (וגם ביאליק וסמלים חילוניים אחרים) זה מסמל את מהותם של כל החילונים שהולכים בדרכו של בן גוריון. מה פירוש של חילוני שהולך בדרכו של בן גוריון, אין לבן גוריון שום דרך רוחנית או פילוסופית. חילוני ממוצע בזמננו שאומר שהוא אוחז מבן גוריון, שבן גוריון אצלו הוא אחד הגדולים ומורי הדרך, הכוונה היא רק שאותו חילוני נולד בארץ ישראל, וכמו כל אחד שנולד במדינה פלונית הוא אוהב את המדינה שלו ומרגיש אליה רגשות כמו של אוהד כדורגל לקבוצה שלו, ומבחינתו כיוון שבן גוריון הוא סמל שמזוהה עם המדינה, הוא מעריץ אותו. כמו שאוהד כדורגל מעריץ את הקפטן של הקבוצה. או שהוא מעריץ את בן גוריון כי מכח פעולתו וחזונו המדינה קיימת. כיוון שאני נולדתי במדינה הזו והיא ביתי והיא שלי, אני מעריץ את מי שהקים אותה. אין שום לימוד עיוני בתורתו של בן גוריון או הרצל או ביאליק וכל כיו"ב. אין שם שום דרך פילוסופית או דתית או אידיאולוגית שהיא.
      (אגב, לכן הרבה חילונים מתגאים שהם מתלמידי ז'בוטינסקי, והם באידיאולוגיה שלו. הכוונה רק שהוא מאלה שדחפו להקמת המדינה ולכן אנו בעדו. הוא להבדיל מאחרים כן היתה לו אידיאולוגיה. אידיאולוגיה נאצית היטלריסטית. ז'בוטינסקי אמר וכתב שלולא שהיטלר היה מטיף להרוג יהודים הוא היה תלמיד גמור שלו, וגם אחרי שהיטלר אמר כך יש ללמוד את הדברים הטובים שבתורתו שהם כל תורתו מלבד הנקודה של היהודים. ואמר שהוא מאנשי חולצות החומות שזה היה ארגון נאצי שייסד אחד מראשי הנאצים. ואחר כך במלחמה הארגון הזה השתתף בהשמדת היהודים בכל מזרח אירופה, שבכל מדינה היו לו סניפים. מה שלא מתביישים לומר שאנו מתלמידי ז'בוטינסקי, כי אף אחד לא לומד כלל את תורתו של ז'בוטינסקי, וטוב שכך. עמדה אידיאולוגית זה בכלל לא הנושא. לכן גם אף אחד לא מעיר למי שמכנה את עצמו תלמיד ז'בוטינסקי שמדובר בהוגה שהכריז על עצמו שהוא נאצי תלמיד היטלר)

      אני מתכוון שחילוני שאוחז מבן גוריון מבחינה אידיאולוגית הוא חף מפשע לגמרי מבחינה תורנית, כי לרוב אין לו שום אידיאולוגיה כלל, ואם יש משהו זה לא קשור כלל לבן גוריון. לאחוז מבן גוריון לא נקיטת עמדה כלשהי שאפשר לומר שהיא עמדה שסותרת את התורה.
      מי שלא לבוש כמו חרדי ולא מצביע למפלגה חרדית וכל כיו"ב, זה לא מעיד בהכרח שבאמת מבחינת התורה הוא בהכרח רק בגלל זה נחשב רשע גמור. אצל הרב יגן כל מי שלא עוטה את הסממנים החברתיים החרדיים (שלא מעידים שום דבר על אמונה או מידות או בחירה וכל כיו"ב) הוא 'חילוני-חולני'. הרב יגן מזהה את כל החילונים עם בן גוריון, ואת בן גוריון עם צואה רותחת, ויוצא לשיטתו שכל החילונים ראויים להתבשל בצואה רותחת. רק שלשיטתו לא נהרוג אותם ממש כי הם יכולים לחזור בתשובה. וגם כי לעולם התורה אין מיומנות בנשק ומטעני חבלה, ולא כח צבאי שיכול להרוג חילונים. אצל הקנאים המוסלמים כן הורגים ממש את הכופרים. מבחינה מעשית זה שונה, מבחינה מהותית זה אותו הדבר.

      אם שאלת מה מפריע לי בדבריו, יש עוד הרבה דברים, אבל כמדומני שבמה שכתבתי כבר יש די.

  2. nirstern הגיב:

    מתוך מכתב ששאל על הרשימה הזו.
    שאלה אחת היתה איך אפשר שתהיה מצווה מחייבת שבזמן מגיפה צריך לבכות ולצווח לבורא כמו תינוק. בכי כזה בא מהנפש, מהרגש, ואם הוא לא מגיע איך אפשר לבכות מכח מצווה מחייבת.
    שאלה שנייה לגבי דיבוק. שהיה דיבוק אצל החפץ חיים, ובכל הדורות היו עניינים של דיבוקים ונשמות וכיו"ב אצל גדולי ישראל, ובפרט גדולי המקובלים.
    .
    .
    זה מה שכתבתי:

    שלום,
    שמח לשמוע ממך, אתה כותב בחכמה אבל גם מאוד מהלב והנפש

    לגבי לצוות לבכות, זו באמת שאלה גדולה איך שייך.
    אני לא מרגיש בעצמי בכי וצעקה מהעניין של הוירוס. מה שכתבתי היה כדי לחפש בעצמי לא להיות לגמרי אדיש לזה. וגם יש מלומדים שהבינו מהרמב"ם שמבחינה נפשית צריך לחיות כמו אתאיסטים, בלי שום רגש דתי. כי אין עלינו השגחה, וכל התארים החיוביים לגבי הבורא יש לשלול. לכן צריך להישאר מבחינת חיי האמונה שכלתן קר, שמתייחס לטבע כמו המדענים. רציתי להראות שהרמב"ם לא זו דרכו. ולכן הבאתי שנוא אומר שאסור לחשוב שהכל במקרה ולא לזעוק ולבכות לבורא.

    מה שאני אדיש לוירוס, זה כי העיתונים והטלויזיה וכיו"ב, הם קובעים ממה לפחד ולהתרגש, והם הפנו את כל המבט לוירוס. לאחרונה היה מקרה עם בחורה שכלאו אותה בכלא הרוסי לשנים רבות שלא בצדק, וכל החדשות דיברו על זה, וכל האנשים כאבו ובכו וזעקו. ואחר כך כתבו שיש עוד כחמישים מקרים דומים, ישראלים, או יהודים, בכלא אכזרי לא צודק של מדינות חשוכות, והם לא מעניינים אף אחד. ויש חולים בבריאות הנפש שקושרים אותם במשך שנים באכזריות והזנחה, ויש ילדים ששרותי הרווחה חוטפים בלי שום צדק ושמים במשפחות מתעללות (אני מכיר בעצמי), ואף אחד לא מתעניין, וכו'. ויש מחלות אכזריות שהורגות בכל משפחה, כמו סרטן, ולא משקיעים בזה כל הצורך כסף ומאמץ.

    אי אפשר לכאוב ולבכות על כל דבר. אם אני רואה בעיני משהו כואב אני בוכה. כאן יש חיוב הלכתי לעבוד על עצמי, ועל אורח חיי, שלא אהיה עם לב אבן. זה לא חיוב שמקיימים באותו רגע, כמו לאכול מצה. זה חיוב על דרך חיים. כמו תלמוד תורה ואהבת ה' וכו. חובות הלבבות. שזה מגדיר את צורת החיים באופן כללי, כל המהלך של החיים, שיתנהל בכיוון שהדברים האלה יצמחו לאט לאט, בצמיחה אמיתית. מהלב, לא רק מהפה ולחוץ. וכדי שזה יהיה מהלב צריך לצמוח זמן רב. והחיוב הוא לעשות מה שמאפשר את הצמיחה.
    כמו בחיוב פרו ורבו, שאין חיוב על הילד עצמו, כי אם צמח צמח, ואם לא אז לא. ולפעמים שנים ארוכות עושים השתדלות ורק אז נולד, ולפעמים לא נולד כלל. אלא החיוב להכין את הכלים שיוכל לצמוח.
    יש שחקרו אולי החיוב הוא שיהיה ילד ממש, ואם לא זכו לילד האב פטור מטעם אנוס. וזה קשה כי בשמונה פרקים כתב שעל מה שאין עליו בחירה לא שייך שיהיה עליו ציווי.
    גם אהבה, אי אפשר לצוות לאהוב. הציווי הוא לעשות מה שמאפשר את האהבה, שהוא זרע, כלי, מזון. ללמוד תורה וחכמה. החיוב הוא רק על זה. ואז על פי רוב האהבה תצמח מעצמה בלב. ואם לא אז לא.
    וכך גם הבכי, יש אורח חיים שמאפשר צמיחת הנפש למצב של לב פתוח ורגיש. בעיקר זה תלוי בבחירה נכונה של מה עיקר ומה טפל, במעשים שמהם מורכבים החיים. ואז על פי רוב הלב ייפתח ויבכה כשהוא עת לבכות. ואם לא נפתח אז לא. לבכות מהשפה ולחוץ, כשאין תוכו כברו, זה לא קיום המצווה.

    כאמור אם ראיתי משהו, חוויתי, ויש לי לב פתוח ומרגיש, אבכה על זה לבורא, גם בלי לנסות לברר את ההבנה למה זה קרה.
    במקרה של הוירוס, מצד עצמי אני לא מרגיש שראיתי משהו. אני נמצא לפעמים בבית חולים. רואה אנשים שוכבים במחלקה. מיוסרים, חלקם מאוד. ולפעמים כואב לי עליהם, ולפעמים אני ממש רוצה לצעוק לקב"ה על זה. שירחם וינחם וירפא. ולפעמים גם צועק.
    שם לא ראיתי את הוירוס. בינתיים בארץ אף אחד לא מת. בימי הבהלה מתו ביסורים מאות רבות של חולים במחלות קשות אחרות, בתאונות ורציחות. כמה אלפים ברחבי כל העולם זה מספר מאוד קטן.
    אני מרגיש שמה שהוירוס נתפש כמשהו עצום ונורא ומבהיל זה רק בגלל שכלי התקשורת משתלטים בכח על ההסתכלות שלי על העולם. הם הופכים את עצמם בכח להיות העין שלי. וזו עין שקרנית. הפרנסה שלהם היא מלהגזים, לשקף את הדמיון של הרוב, והרוב הוא לרוב החלק הנמוך יותר של הקהל מגחינה שכלית. בני עליה הם מועטים.

    יכול להיות שהוירוס הוא סכנה גדולה. אין לי שום דעה בזה, כי אני לא רופא, אין לי שום הבנה מקצועית בוירוסים, ושום מושג כמה הוא יכול להתפתח ולהזיק. אבל דווקא בגלל שאני לא מבין בזה, אני לא חושב על זה, ולא רוצה להיבהל מזה. אם אראה ברחוב שלי הרבה אנשים נופלים מתים על המדרכה (או דרך כלי התקשורת צילום אנשים בעיר אחרת) בווודאי אזעק ואבכה ואתפלל. אבל בינתיים זה מופשט מבחינתי. כמו התחממות כדור הארץ, או מה שצופים שלא יהיה מספיק מזון מרוב גידול מספר האוכלוסיה בעולם וכיו"ב.

    לגבי מה שהיה דיבוק אצל החפץ חיים, לענ"ד הוא הסתכל על זה כעל משל. משל אין פירושו שבמציאות הגשמית שלנו לא קורה שום דבר כלל ועיקר. אלא הכוונה שיש משהו מוזר ותמוה שקורה בעולם הארצי החושי. יש לדבר הזה קשר לעניינים מופשטים רוחניים. הקשר הוא לא פשוט, לא מגושם. מה שקורה הוא תוצאה של משהו רוחני, זה לא הדבר עצמו.

    למשל תכלת דומה לים, וים דומה לשמיים ושמיים דומים לכסא הכבוד. הצבע של התכלת הים והשמיים נובע מכסא הכבוד, הוא השתקפות של כסא הכבוד. לולא כסא הכבוד לא היה לשמיים צבע כמו שאנו רואים. למשל אם יש מטריה אדומה ויש שמש, מה שמתחת למטריה ייראה בצבע נוטה לאדום. כך באמת מסבירים בקבלה שהגופים החומריים הם השתקפות של הספירות.

    אצל אנשים כמו הרב יגן התפישה שכסא הכבוד זה משהו בצבע תכלת. על זה אני אומר שכסא הכבוד אינו עצם גשמי ולא יכול להיות לו שום צבע.
    אדם המוני מפרש "השתקפות", "אספקלריא", בפירוש מגושם, ויוצא לו שלכסא הכבוד יש צבע תכלת ממש, כמו לשמיים. אין כלים לתפוש שהמובן של "השתקפות" כאן הוא רוחני, עמוק, משל.
    יש תופעה מגושמת טבעית מוחשית פשוטה, שהיא הצבע התכול של השמיים הים והתכלת. אם אני אומר שצבע התכלת הוא משל, אני לא מכחיש את התופעה הזו. אני רק אומר שלכסא הכבוד אין צבע תכלת ממש כזה, גשמי. כסא הכבוד יוצא מגדרי העצמים הגשמיים של שמיים ים ותכלת. צריך לתפוש אותו בכלי תפישה אחרים, לא בחוש גשמי ודמיון גשמי. למרות שהצל שלו בעולם הוא צבע התכלת הגשמי הפשוט.

    כך הדיבוק זה צל גשמי מוחשי של נשמה. הנשמה עצמה היא הסיבה לדיבוק, הדיבוק הוא הצל של הנשמה. הדיבוק מצוי בעולם הגשמי ונתפש בחוש, ועדיין לנשמה עצמה צריך להתייחס בכלי תפישה אחרים, כמו לכסא הכבוד. החפץ חיים ידע את זה, ולכן אצלו זה לא שגעון.

    .
    כתבתי על האינסטינקט הפשוט של אנשים שפויים. אם מישהו יאמר: עברתי ליד הבית של האר"י ז"ל או החפץ חיים וכיו"ב, וראיתי שעוסקים בנשמות ומלאכים ודיבוקים, לא מייד כולם יחשבו שהוא משוגע. חלק יאמינו וחלק יאמרו שצריך לברר.
    אבל אם אדם פשוט, שכולנו מכירים אותו כאדם פשוט, פתאום יאמר שהוא רואה נשמות, ונראה ברור שהוא תופש את המושג "נשמות" בצורה מגושמת. למשל אם זה אייזנבך מחנות העופות, והוא ידבר על נשמות כמו שמדברים על תרנגולות, שעברה כאן נשמה ודרכה בבוץ בחוץ ועכשיו בכל האיטליז יש בוץ על הרצפה כי הנשמה לא ניגבה רגליים בכניסה, וכעת צפוף באיטליז כי כמה נשמות החליטו להשתכן בו ומי יודע מה יקרה אם יבואו עוד חברות שלהן, ואולי הם יאכלו מהעופות בלילה, וכו' וכו', כולנו נדע בלי ספק שאייזבך המסכן נטרפה עליו דעתו. ומה שאצל האר"י יש נשמות זה עניין אחר לגמרי.

    אצל אייזנבך אם כסא הכבוד קיבל שריטה בצבע ממכת כנף של מלאך, בודקים אם הביטוח מכסה, ואם לא קונים צבע וצובעים. אם הרב יגן מקבל ברצינות סיאנסים של חיילים, ושבן גוריון "התגלה" בבית הכסא וכו', מייד זה שם אותו במקום של אדם פשוט ומגושם. מלבד שזה ניכר בעצמו מכל צורת הדברים.

    זה עניין שחשוב ביותר להבחין בו ולשמור עליו. כי באמת אין לנו שום מבחן להבדיל בין שפוי למשוגע.
    הכרתי פעם אברך שיותר מעשר שנים היה בתהליכי גירושין ושלום בית, וחוזר חלילה, והוא ואשתו היו בני ארבעים ונראו כבני יותר משבעים מרוב ייסורים. ופעם טילפנתי והיא ענתה וביקשתי אותו והיא קראה לו. ושמעתי בקול שלה שהיא חולה במחלת נפש. אחר כך איבחנו אותה. אחר כך שמעתי שהיא היתה טוענת שהוא שוכר כושים שיעקבו אחריה בסתר ויתנכלו לה וכיו"ב.

    והוא שאל אותי, מה זה מחלת נפש, איך יודעים? איך בכלל נפש יכולה להיות חולה. אני חי איתה שנים רבות, יש לנו ילדים. היו בינינו הרבה חילוקי דעות, חשדות, חוסר אמון. אז היא חשבה שאולי אני שוכר אנשים שיעקבו אחריה. אולי זו הגזמה, אז היא לא ממש שכלית. היא רגשנית, מושפעת מרגשות וזה גורם לדמיונות בדברים מסויימים. כולנו כך במידה כזו או אחרת.
    יש אנשים שאומרים על הרב ברלנד, על סמך מה אומרים שהוא משוגע. הוא מלא רגש, הוא חושב באופן שונה. אפשר לחלוק עליו. כל מי שחיי הרגש שלו והדעות שלו רחוקים משלי, והם לא לטעמי, אומר עליו שהוא משוגע?

    אם נאבד את יכולת ההבחנה בין שפוי למשוגע, נשתגע כולנו. תורה יכולה בקלות לעקור אדם משפיותו, וגם כלי התקשורת ועוד הרבה דברים. יכולת ההבחנה בין שפוי למשוגע לא יכולה להוכיח וגם לא להסביר. עדיף בעיני לחטוא בכך שהגדרנו כמשוגעים אנשים רגישים ומיוחדים ומקוריים שאולי הם "נשמות גבוהות" והם יותר חכמים מכולם וראויים להיות מי שמלמד ומוביל, מאשר לקבל כל משוגע כאילו הוא דעה שונה משלי.

    יש חרדים שאמרו שהדעות הלא מקובלות שלי נובעות ממחלת נפש. לדעתי זה לא באמת בא מהאינסטינקט האישי הבריא שלהם, אלא מעמדה של חברה שמגינה על המוסכמות שמעמידות אותה. אם כי אין אדם רואה מומי עצמו ולכן אי אפשר לסמוך עלי בזה. על זה אין בי שום כעס או עלבון. להיפך, נכון בעיני שחושדים בבריאות הנפשית של מישהו שלא נוהג כמו כולם, גם אם במקרים פרטיים זה עושה עוול גדול.

    פעם מישהו מאוד קרוב אלי, שאני מאוד מעריך את דעתו, פנה אלי בשבת בשתיים לפנות בוקר, ואמר שהודיעו לו משמיים שהרב וולבה הבוקר צריך להתגלות כמשיח, ושאחד מהתלמידים של הרב וולבה, דווקא הוא צריך לבשר לרב וולבה שהגיעה השעה.
    זה היה נראה לי שגעון גמור, אבל חשבתי, מניין לי שזה לא נכון. אין לי הוכחה. ואם זה נכון אז כעת בי תלויה גאולת עם ישראל וכל העולם. כי תפקידי היה להודיע לאותו תלמיד. בספק יש צד שאעשה מעצמי טיפש גמור וילעגו לי ויחשבו שהשתגעתי, ומצד שני ביאת המשיח. ברור מה שוקל יותר.
    אז הלכתי באמצע בלילה לאותו תלמיד ודפקתי חזק עד שהתעוררו. אשתו שאלה מה אני רוצה, ואמרתי לה שיש לי הודעה חשובה. היא אמרה שלא תעיר אותו, אז אמרתי שזה פיקוח נפש. היא אמרה שהוא לא רופא ומה יכול להיות העניין. ואמרתי שהוא צריך להודיע לרב וולבה שהוא המשיח. היא דיברה איתי מאחרי דלת נעולה, בפחד וכעס, ולא רצתה לפתוח.

    בסוף התלמיד הגיע לדלת ופתח לי. הוא שאל מנין לו לדעת שזה נכון.
    אמרתי לו, תסתכל לתוך הלב שלך, פנימה ועוד פנימה, עד הנקודה שהכי באמצע. נכון שבנקודה הזו יש יכולת לראות שגם בלבבות של האחרים יש באמצע נקודה כזו? הוא אמר כן.
    נכון שהנקודה שבאמצע הלב שלך רוצה לגעת בנקודות של כל האחרים ולהתחבר לאחד?
    – נכון.
    נכון שהנקודה הזו שאצלך מחוברת לנקודה של הרב וולבה, ומה שבלב של הרב וולבה יכול להתחבר אליך ולעוד אנשים?
    – נכון.
    אז הנה אתה רואה בעצמך את העניין. מקודם זה לא היה כל כך ברור אצלך. כעת זה ברור, כי הגיעה השעה, לך לרב וולבה ואמור לו את זה.

    הגענו ביחד לרב וולבה אחרי שלוש בלילה, והערנו אותו.
    הרב וולבה אמר לי, מילאת את תפקידך, לך הביתה ותרגע. מכאן אני אמשיך.
    חיכיתי בבית לשמוע שבא המשיח וירד בית מקדש מהשמיים. ובמשך היום הבנתי שכל זה היה שגעון גמור. מייד כשויתרתי על המחשבה שמי שדיבר איתי השתגע, וחשבתי מניין לי שהוא לא צודק, נדבקתי בשגעון בעצמי. אסור להכנע למחשבה שאין לי הוכחה שהוא לא צודק ויש לברר.
    יש רבים שלא נרגעו והמשיכו בשגעון וסחפו רבים אחריהם. וגם אחרי שבטלו, נשארו וירוסים של שגעון באוויר, ובגללם יותר קל לשבש דעת אנשים בכל מיני שיבושים.

    אני מכיר אדם שפוי לגמרי, מכל בחינה. נבון ותלמיד חכם וידיד טוב. בעל משפחה למופת. והוא מאמין שהרבי של חב"ד חי בגוף, ושהגאולה כבר הגיעה, ושהרבי הוא המשיח, ורק העיניים שלנו עיוורות מלראות את זה. כמובן אין שום דרך להוכיח שזה לא כך, ולדעתו הרבי אמר את זה (גם לדעתי מהמעט שקראתי מדברי הרבי הוא אמר כגון זה), ולכן הוא סבור שזו המציאות. כי הרבי יודע מה הוא אומר, כי הוא תלמיד חכם גדול (גם לפענ"ד הקטנה מהמעט שלמדתי מדבריו, הרבי האחרון מחב"ד הוא תלמיד חכם אמיתי וגדול. וזה עדיין לא ערובה לכך שהוא לא "התגלש" לשגעון בנושא מסויים. לפי חז"ל זה קרה גם לתנאים ואמוראים כמו שנאמר בחגיגה י"ד ב' על בן זומא וברש"י שם ובעוד מקומות, ואפשר שגם דוד המלך היה לו פרק כזה בחייו, אין בזה פחיתות וגנאי, זה יכול לקרות. אם אני אומר שדברי הרבי מחב"ד על הגאולה או על אלוה בלבוש בשר הם שגעון גמור, זה לא אומר שאני לא מכבד אותו ולא מקבל אותו כאחד מגדולי ישראל הכי גדולים, ולא מקבל אותו כחכם גדול. גם לי היה פרק שגעון בחיי כמו שכתבתי ואני לא חושב שבגלל זה אני לא ראוי ליחס מכובד. – זה עוד נושא, שיש עניין של חסידים שוטים שכל מילה שמתייחסת לרבם באופן עמוק ומורכב, נתפשת אצלם כזלזול וכפירה בו והם רוצים לנשוך כחמור את מי שהעיז לומר את זה. ממה שרבי נחמן כתב על מחלות נפש נדמה שהוא הכיר את העניין הזה מהכרות אישית, ובעיני אין שום חסרון בגדלותו ובתורתו אם אומרים מסיבות מבוססות דיין שהיו לו פרקים כאלה בחייו, או שליוו אותו עניניים כאלה אפילו במשך כל חייו. ויש עוד גדולים שלדעתי יש להם פרק כזה או צד כזה שמלווה אותם תמיד ומבחינתי זה לא מפחית במאומה מגדולתם ומעלתם, ואין טעם להאריך בזה. אין שום חסרון בשגעון כל זמן שיודעים להבחין שזה שגעון ומתייחסים בהתאם. למשל כצייר לדעתי הציורים של חולי נפש הם הכי טובים, ובפרט של אלה שמנותקים לגמרי מהמציאות. אני יכול גם להחכים הרבה מאוד משיחה עם חולה נפש גם כשהוא במצב פסיכוטי, כלומר מנותק לגמרי מהמציאות, כל זמן שאני יודע שהוא במצב כזה. היתה תקופה בחיי שעסקתי בטיפול בחולי נפש, והיה שם מתנדב שבא לשוחח ולשיר ביחד וכיו"ב, והוא עזב כי אמר שהם כל כך חכמים ודבריהם הם כל כך דברי טעם, ונפשם כל כך פתוחה וידידותית (כמובן לא כולם, היתה שם קבוצה "שלנו" שרובם היו כאלה), שהוא מפסיק להרגיש שיש בכלל משהו לא נורמלי אצלם וזה מסכן אותו)
    אותו ידיד יכול להיות שפוי מכל בחינה, ורק חסרה לו בחינת השפיות לקלוט שאלה דברי שגעון גמורים. כל כך הרבה שגעונות התקבלו כדעה שיש בה ממש, שגם אנשים מאוד בריאים מבחינה נפשית יכולים לקבל דברי שגעון בלי לראות כמה זה מופרך.

  3. nirstern הגיב:

    דברים מתוך שיחה של רבי צבי רוטברג ראש ישיבת בית מאיר, שראיתי מובאים. הוא מתייחס למכתב של רבי עקיבא איגר לגבי מגיפה שהיתה בזמנו. החשיבות של זה בעיני הוא מה שהוא אומר על סגולות. פעם הגישה הזו לסגולות היה דבר פשוט בישיבות, והיום זה כמעט נשכח לגמרי:

    … אבל יש איזו נקודה שאף פעם לא שמעתי שמשתמשים עם זה, לא בתור סגולה ח"ו, המילה "סגולה" אצלי זה כמעט אפיקורסות, ואולי אפיקורסות בלי כמעט… אבל הוא [רבי עקיבא איגר] אומר שיגידו 'א ל רחום שמך' – ו'עננו' וכו', מה שאומרים בסיום הסליחות, אם רעק"א אמר להגיד את זה מסתמא הוא ידע שזה פועל, וכנראה שיש זה בזה ענין גדול, אם רעק"א הזכיר את זה אז יש בזה כנראה ענין גדול, וצריכים לעשות את זה, זה ודאי שצריכים להתפלל, אנחנו בכלל שכחנו שיש ענין שקוראים לזה "תפלה", בגלל שאנחנו נמצאים בתוך הסגולות אז מה צריכים תפלות אם יש סגולות, מצוות ודאי שאין, כי גם כשיש מצוה זה סגולה…

    אז אני מדגיש שמה שאמרנו עכשיו שרעק"א אומר להגיד את שני הדברים האלה, לא בגלל שזה סגולה שרעק"א אומר אלא רעק"א האיר שזה גדר "תפילה", רעק"א אומר שזו תפלה כנראה ראויה ומועילה, בגלל שגם שם היתה מחלה, אם כן יש מקום שכל אחד ישתמש עם התפילה הזאת של רעק"א, וד' יהיה בעזרינו!!!

  4. nirstern הגיב:

    מתוך מכתב ששאל על הרשימה הזו:
    אשמח לדעת האם באיזה מקום כתוב בצורה מסודרת איך להגיע ל"ידיעת" השם.

    .
    .
    זה מה שכתבתי:

    יש דרך מסודרת. זה ללמוד את הפיזיקה ואחר כך את המטאפיזיקה של אריסטו.
    בהקדמת המו"נ, ובפיה"מ כתב שזה מעשה בראשית ומעשה מרכבה.

    בפרק האחרון של המו"נ כתב שחכמה זה ההבנה. וההבנה היא אצל אריסטו. המו"נ מלמד לקקוא את התורה לפי ההבנה הזו, ואז התורה מאירה ביותר ומוסיפה להבנה. אבל הרמב"ם כתב שלפני המו"נ צריך.לדעת את אריסטו.
    וכל העניין באריסטו זה להבין. זה לא תורה שיש ערך לדעת מה כתוב, גם אם עוד לא הבנו עד הסוף. באריסטו יש רק הבנה, לא גרסה של מילים. אין שום ערך לחזור על ההסבר שלו, צריך העצמי ממש להבין.
    אריסטו כתב שהמטאפיזיקה עוסקת במושג הטהור של הווייה כשלוצמו. זה לימוד שם הוי"ה שהוא השגת דעת אלהים.

    זה לא לימוד מתוחכם ומסובך. להיפך, כל המאמץ זה להגיע ליותר ויותר פשטות. לכמה שפחות מילים ומחשבות. רק לתפוש את העניין של להיות נמצא. זה עניין שאינו מורכב, הוא פשוט לגמרי. צריך רק ממש לתפוש אותו באופן הכי פשוט.
    אבל לתפוש את הפשוט דורש קודם להאבק במסובך ולבטל אותו באמת.
    בני אדם שערומים בדעת ומשימים עצמם כבהמה.
    זה תהליך של כל החיים, לא משימה שלוקחת כך וכך זמן ואז נשלמת. זה דורש התמסרות בלי גבולות. בלי להשאיר מקום למשימות לימודיות או רוחניות אחרות.

  5. nirstern הגיב:

    אני מעתיק מכתב שקיבלתי לגבי הרשימה הזו. לשון הכותב:

    הרהרתי זמן רב על הפוסט האחרון שכתבת בענייני המגפה והאם יש לנו בכלל שייכות בלהסתכל על למה מאורעות מסויימות מתרחשות בעולם. מצד אחד אני מסכים שיש לא מעט מאגיה שחורה ונבערות בהסברים הפופולריים שמשתמשים בתורה כקרדום לחפור בה, מוצאים פסוקים מהנביאים וקוראים שווא לגאולה אחרי שאלוהים הגזעני הורג את כל השנואים עליו ומביא ישועה אל העם הנבחר. בסדר. זה בוודאי טמטום לא פחות מהחיילת וחבורתה הקבליסטי שזימנו בטקס מאגי את הנשמה של בן גוריון לבוא לדין. אנשים לא יודעים למה משהו קורה אז מפילים עליו את כל הפנטזיות וההזיות המסוכנות שלהם כי, לא יודע, אולי זה עושה להם סדר בראש במקום לקחת את המציאות כדבר חסרת פשר ונסתרות דרכי ה'. ובאמת ההסתכלות הזאת שאין לנו שמץ צריכה לבוא קודם כדי שנוכל לפגוש את החיים במלואם במקום להקריב אותם על במת ההיסטוריוגראפיה המאגי של השתלשלות הספירות המעורפלת שאין לנו תפיסה בהם בכל מקרה.
    אבל לדעתי יש עוד קומה כאן שאפשר להתחיל להסתכל עליה אחרי שיש ענווה ופרופורציות נכונות. הטבע הוא גילוי אהבת הבורא, נכון? ועלינו לנסות לפענח ולראות את ההרמוניה הנפלאה שחבויה בטבע של דברים, נכון? נגיד שאני יוצא החוצה בקור אימים בלי מעיל ואז למחרת אני נהיה חולה. וודאי שלא אתחיל לפרש את זה שהגאולה הפרטית שלי בקרוב, ההסתכלות הזאת מטמטמת את הראייה הנכונה של אחריות שלא יצאתי עם מעיל. ואז אני רואה שאם אני מתנהג נכון, ובערך אני בקשב אל הטבע, אז אני מגלה שאהבת הבורא טמונה בזה שאני יכול להגן על עצמי מחולי במעשים נכונים, ואם אני לא עושה אז אני נהיה חולה, וזה גם גילוי של אהבת הבורא כי באיזה שהוא מקום זה אומר לי מה לא לעשות ואיך להתנהג נכון ולהיות בריא ולא לסטות מהדרך הבריאותי אשר בטבע הפשוט.
    אם כך, אפשר גם להסתכל על חברה שלמה ועולם שלם ולנסות להניב מהמתרחש מה קורה לא נכון, מה גורם לחולי, כמובן עם הרבה ענווה ללא יומרנות, אלא פשוט לגלות מה הוא טבע של הדברים. נגיד המגפה הנוכחית: מקורו מסין שהוא מקום מזוהם מאוד עם צפיפות אוכלוסייה גבוהה. דרכו של הווירוס זה לתקוף את הריאות וזה קורה בכל העולם כולו, וידוע לנו שהחברה שלנו מאוד שכלתני ומבוסס בראש, הרבה אנשים בכלל לא יודעים לנשום מרוב שרצים בטירוף, לא מודעים לזה שיש להם ריאות בכלל. אז אם בענווה רבה הייתי רוצה ללמוד לקח מהבורא שמתגלה באהבתו דרך הטבע, הלא אני יכול לשער סיבה לכל המגפה הנוכחית? שזה פאצ׳ קטן להאיר אותנו לנשימה נכונה, וכמה זיהום אוויר יש ועלינו לדאוג לטבע?
    בפרקי אבות פרק ה׳ יש כמה משניות שדנים על למה דבר רע ספיציפי בא אל העולם. לטענתך זה מילים של חז״ל מפעם שהיה להם את ההשגה הזאת ולכן יכלו לראות את רצף הסיבות שמתגלה דרך הטבע ומביא דבר מה קשה לעולם. ולכן הם יכלו להניב שחיה רעה בא לעולם על שבועת שווא וכו. אבל לנו אין את היכולת הזאת? לדעתי אמירה כזאת שעלינו לכפוף את הראש ולגשש בחושך כי אין לנו את כח ההסתכלות במציאות של הקדמונים, מסיר אחריות ממנו להיות בקשב אל העולם ולנסות לגלות מה קורה בו ולמה.
    אולי הבנתי את דבריך לא נכון. ככה העניין נראה לי. אשמח לשמוע מה דעתך.
    .
    .
    זה מה שכתבתי אליו:
    תודה על הדברים שלך, אני מסכים עם כל מה שכתבת.
    הייתי בכעס על מי שתקפתי אותו, ולכן לא חשבתי באותו זמן על מה שאתה כתבת, שהוא בהחלט נכון.
    כמו שאמרו חז"ל שהכועס חכמתו מסתלקת ממנו.

  6. י.ד. הגיב:

    לאחרונה רב ש"סניקי, מחזיר בתשובה, בשכונה שלי נדד לו מחובת הלבבות לליקוטי מוהר"ן וחסידות והחל להדריך טיולים להשתטח על קברי צדיקים בפולין. ואני מרגיש איך התורה משעממת אותו. ודומני שזה קרה לעוד רבנים פופולריים שאיבדו את הקשר ליראת שמים פשוטה ואהבת תורה ועם הזמן התורה החלה לשעמם אותם (דומני שהמקרה של הרב טל מתורת החיים הוא הכי עצוב כי הוא היה תלמיד חכם לא קטן ועכשיו הוא הדרדר למקום שפל).

      • nirstern הגיב:

        תודה, זה מאוד מעניין.
        שגעון זה עניין מאוד עמוק ומורכב, זה קצת דומה לחלום, וכמו חלום מעורב בזה הרבה דברים בטלים, לפעמים הכל או כמעט הכל דברים בטלים, לפעמים יש גם דברים של ממש.

        בחלום ובשגעון הדברים באים בלי תיווך של השכל. הוא לא מארגן אותם לתבניות תודעה מסודרות, ולא בורר את ההבל שאין ממש, ממה שנובע ממקום עמוק באדם. דווקא בגלל זה לפעמים יש שם משהו עמוק יותר מהשכל היומיומי שלנו.

        לגבי ישמעאל הקב"ה אמר לאברהם לשמוע בקול שרה. וזו היתה הוראה חד פעמית, תמיד היא שמעה בקולו. ואע"פ שהיא היתה נביאה גדולה ממנו. רבי ירוחם הסביר שכאשה היה לה יותר חיבור למקום שדווקא כח הדמיון תופש, נבואה, משהו שהוא עמוק יותר מהשכל המילולי. משם הנביעה, לזה צריך להקשיב, אברהם קיבל ממנה את זה, הקשיב לנביעת הנבואה שלה, ועשה לזה עיבוד שכלי. בירור, ניתוח, דיוק, הגדרות. בלשון חז"ל הוא היה מתמרמר, עושה עמל התורה ביגיעה.
        השכל מנקה את ההבל, מסדר, ורק אחרי הבירור אפשר להוציא מזה החלטה מעשית. לכן אע"פ ששרה היתה נביאה גדולה יותר, אברהם היה בדרך כלל מחליט מה עושים. וישמעאל היה מקרה יוצא דופן.
        ניתנה נבואה לשוטים, לפעמים אם עושים עיבוד שכלי, תרגום שכלי, ניפוי של דברי ההבאי, אפשר ללמוד דברים עמוקים משוטים.

  7. פינגבאק: 138 – ביאור ההבדל בין מעשה בראשית למעשה מרכבה. ביאור מה שהשכל הפועל נמשל לאור השמש. סוד התחלת ספר בראשית | אדם חי – האתר של ניר שטרן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s