125 – על ניסי חנוכה

מתוך מכתב:

השאלה היתה אולי לפי לשון הרמב"ם בהלכות חנוכה הנס לא היה שפך השמן הספיק לח' ימים, אלא רק הנצחונות.

לענ"ד הפשט ברמב"ם אינו באופן מסויים דווקא על נס פך השמן או על נס הנצחון.
בשמונה פרקים פרק ח' וגם במו"נ הוא כותב שאין בכלל ניסים. הבאתי מקורות של הרמב"ם בזה באחת מהרשימות מהזמן האחרון. הוא כותב למשל על לוחות הברית והכתב שעליהן שזה טבע, ממש כמו דרך סידור הכוכבים בשמיים.
חוק טבע הכוונה שאם יש מצב מסויים, אז בהכרח, באופן ידוע מראש, לפי מה שהוטבע ונקבע בששת ימי בראשית, יקרה כך וכך. למשל אם אדם שומט כד מהגג, וכד יפול ויישבר. זה חוק טבע כי זה לא תלוי בשום דבר, זה תמידי וקבוע מתחילת בריאת העולם.
רק יש כמה רבדים בטבע. כמו שבתורה יש פשט ורמז ודרש וסוד, גם בעולם יש, שהרי נברא כדוגמת התורה.
יש רובד שאם אני משקה את השדה יותר ושם זבל יותר בהכרח גמור שיצמח יבול יותר. יש גם חוקים אחרים, השקיה מרובה מושכת מחלות צמחים וזה יפגע ביבול וכו'. כל החוקים פועלים ביחד, ולכן קשה לחזות מראש מה יקרה בוודאות שלמה. אבל אם נסתכל על חוק אחד מבודד בלי התערבות של חוקים אחרים, אז הוא הכרחי לגמרי ובוודאות יקרה.
יש חוק טבע אחר, שאם אתן לעניים יהיה לי יותר יבול. גם כאן יש עוד חוקים, אם נתתי להתייהר זה סיבה של חוק טבע שיהיה לי פחות וכל כיו"ב. אבל חוק אחד לבדו פועל בהכרח ותמיד, ולכן הוא נקרא טבע ולא השגחה גלויה או נס נסתר וכיו"ב.
למשל אדם במדרגת לימוד פשט פשוט. מבעלי מקרא. ובזמן מסויים יש לו הארה, הוא אולי עשה משהו נשגב וזכה שייפתח בליבו שערי אורה ומעיין נובע, או מסיבה אחרת כלשהי או במתנת חינם, והוא פתאום מבין דברים לעמקם ולימודו מאיר לו באור יקרות, והכל מובן לו באופן שונה. באותו זמן הוא התעלה ממדרגת בעל פשט למדרגת בעל רמז דרש או סוד.
המציאות היא גם ספר תורה. לפעמים אדם מתעלה ואז המציאות מתגלה לו בעמקה, באור שבה. והוא רואה ממש בחוש שהיבול תלוי בצדקה ולא בכמה חורשים ומזבלים. הוא רואה את נוכחות הבורא בבריאה.
אז פועלים אצלו חוקי טבע אחרים, של המדרגה הגבוהה יותר. מי שתופש שהכל תלוי בגשמיות, אצלו כמות היבול תהיה לפי כמות החריש והזיבול. הוא נמצא בפשט של המציאות, ושם זה החוק של הטבע. לפעמים יש דברים שבפשט ובדרש הם אחרים, נראים כסותרים. כמו עין תחת עין או ממון תחת עין והרבה כיו"ב.
כך אפשר שלפי הטבע הפשוט מחלקת שדה כזו אפשר להוציא לכל היותר ביבול הכי מוצלח רק כור חיטים. אבל מי שנמצא במדרגת הטבע של העומק והסוד, מתגלה לו חוקי טבע אחרים והם יכולים להיות סותרים, שם החוק הוא שכמות היבול היא לפי כמה הוא צדיק, ואפשר לפי הטבע שמאותה חלקה יצאו מאה שערים. הוא חי במדרגה הזו ואצלו כך הם חוקי הטבע עצמו. זה לא נס אלא מדרגה גבוהה יותר של טבע, שהאדם יכול להתרומם ולהיות בה.
יש במדרגה הגבוהה של הטבע, חוק טבע שמי שמגיע לתחתית הר סיני כאיש אחד בלב אחד ומשה בראשם, חוקי הטבע אצלו הם שיתגלה לו לוחות וכתב. זה חוק כי זה מונח בטבע העולם מששת ימי בראשית, כמו שכתב במו"נ, וכל מי שיגיע במצב כזה לתחתית ההר יקבל לוחות. זה חוק הכרחי ותמידי שמונח בטבע מבריאת העולם, ולכן זה טבע כמו כל שאר חוקי הטבע ואל נס או השגחה שחורגים מחוץ לטבע.
זה מה שקרה בחנוכה, הם התעלו, הזדככו, תפשו את נוכחות הבורא בעולמו. ואז חוקי הטבע אצלם נעשו החוקים של המדרגה הגבוהה יותר. לפי חוקי הטבע האלה פך אחד יכול להספיק לשמונה ימים כמו שאצל יצחק השדה הצמיח מאה פעמים יותר. לפי חוקי הטבע מעט צדיקים מנצחים הרבה רשעים. כשמגיעים למדרגה כזו כל חוקי הטבע משתנים, בכל יש ברכה, בכל מתגלה ביותר גילוי, בבהירות, טובו של הבורא שהניח את טובו בחוקי הטבע שברא בששת ימי בראשית שהם גילוי רצונו וטובו. על שזכינו להיות באותה מדרגה, כל העם ביחד, וחיינו כעם, כאיש אחד, בפרק זמן ארוך, בחיים של חוקי טבע כאלה, במציאות כזו של עולם טבעי, ובכל נגלה אלינו טובו של הבורא וראינו איך הטבע מצד חוקי הטבע עצמם הכל מלא בהצלחה ואור וטוב, על זה אנו מזכירים ומשבחים. זה דומה למעמד הר סיני. וכלול בזה כל הטוב שזכינו מכח זה, גם מה שהשמן הספיק וגם הנצחונות וכל מה שמשבחים ומהללים. לכן עיקר הנוסח הוא רק "על הניסים" בלי לפרט אילו ניסים. השבח הוא על המדרגה עצמה. לפעמים כדי ללמד מהי אותה מדרגה, מפרטים קצת דברים מסויימים שהיו מכוחה.
.
.
.
.
המשך:
באמת צריך לחפש אם מאחרי המילים היפות יש מציאות שאפשר לגעת בה.

אם אני מסתכל על מה שקורה בחוץ, אם ביום אחד אזכה בלוטו במליונים, ובאותו יום יודיעו לי שהבראתי לגמרי, ונולד נכד בריא בלידה קלה, וכו', עוד הרבה הצלחות, זה לא נס כלל, אלא סתם צירוף מקרים.
אבל אם אני מסתכל פנימה, אני מנסה ללמוד להבחין מה קורה בנפש. ואני מנסה להבחין שיש ימים שאני קצת פחות מפחד ומבולבל ובודד ובחושך. ואני קצת מרגיש שייכות למשהו בעולם שהוא טוב. ובאותו יום צומח אצלי לא כפול מאה אבל עשירית אחוז יותר, דברים מסתדרים קצת יותר. למשל רציתי לקנות משהו, ומצאתי חנייה קרובה, וזה היה נמצא בחנות, והיה בהנחה. זה לא "נס", אבל אני מבחין, כמדומני, שיש לזה שייכות עם מה שקרה בנפש, שהייתי מעט מאוד יותר שייך לתפישה שאני לא לבד בעולם חשוך ומקרי. כלומר מה שקרה לי לטובה זה לא מקרה, אלא מעט מאוד הארת פנים.
לפעמים תינוק משחק בקוביות, והוא לא מצליח להרכיב. והוא מסתכל רק על הקוביות, ומתחיל לעשות תנועות עצבניות, בלי סבלנות, ומתחיל לבכות בכעס. ולפעמים הוא מרים מבט, ומבחין שאני מסתכל עליו ומחייך, והוא נרגע, ומצליח, או שאני עוזר לו.
אם לפעמים אני מצליח לשים לב לזמן שיש לי בו מעט יותר תפישה, מעט יותר הארת פנים, רבע אחוז בלבד יותר מהזמן הרגיל, ויש זמנים להיפך, של מצב רוח לא טוב ועצבות, ואז גם יש ירידה קטנטנה בברכה ובהצלחות. פתאום נופל לי בקבוק שתייה על הרצפה ונשבר, המקריות יותר שולטת בי. הקב"ה מפקיר את הטפשים ליד המקרה. זה כבר תפישה בעניין של השגחה, שהוא הבדלי המדרגות של חוקי הטבע, גם אם בכמות הכי קטנה. ומזה אני יכול לשער שאותו עניין עצמו יכול להתגבר עוד ועוד.
העניין הוא כמו שכתב במו"נ חלק ג' שמידת ההשגחה היא לפי מידת החכמה. אצלי למשל מידת החכמה היא מינוס אלף, ואני מסור כמעט לגמרי למקרים חסרי הבנה ולא רואה שום הצלחה שהיא מעל הטבע הפשוט. יום אחד זכיתי להיות ברמת חכמה של מינוס תשע מאות תשעים ותשע. ופתאום מצאתי בתיבת הדואר חבילה שהזמנתי והיתה אמורה להגיע רק עוד שבוע, ולא שמו לי פתק ללכת לסניף דואר. ואני תופש שהעולם מתגלה לי בקצת יותר השגחה ושייכות איתי, כי בעצמי כך תפשתי אותו. רק אחד חלקי אלף יותר.
מאוד קשה לראות את זה אמיתי וחי. אי אפשר להוכיח כאן שום דבר, וקל מאוד ליפול לדמיונות. צריך להיות אדם מאוד אמיתי וישר ומפוכח, טהור לב, עניו, מפשפש במעשיו, כדי לא להתבלבל כאן בהזיות ואשליות. הרבה אנשים רואים כל מיני השגחות גלויות ותולים את זה בכל מיני  סיבות. אין שום דרך ברורה להוכיח או לשלול. זה ראיה של הלב. אין לנו ברירה אלא לנסות. או שנצליח או שנתבלבל.
קצת כיוון, אם אדם מסתכל על דברים נפרדים, מסויימים, קרוב יותר שזה דמיון. הוא אומר ביקשו צדקה,  והיתה לי התלבטות אם לתרום מאה או מאתיים, ותרמתי מאתיים, וכשחזרתי הביתה מצאתי שזכיתי בהגרלה בדיוק לפי הסכום שעליו היה לי נסיון. דברים כאלה הם כמעט תמיד דמיונות. כי זה חיצוני. מניחים מקרה מסויים אחד מול מקרה אחר ולפעמים קורה במקרה שמוצאים קשר. זה כמו למצוא הגיון מתימטי במספרי טלפון. לפעמים יש בספר טלפונים מספר 10203040 ומייד אחריו מופיע 20304050. כשהייתי ילד הייתי יושב הרבה עם ספר הטלפונים ומוצא דברים כאלה ומרגיש שנגעתי באיזה מיסתורין, הרי זה מסודר כל כך ברור, בלי ספק זה אומר משהו ולא מקרה עיוור. וזה כן מקרה עיוור. אני מתכוון לתפישה כללית, על כל המציאות, בכללותה, איך היא נתפשת ואיך היא מתנהגת. גם זה כמובן יכול להיות הזיות, אבל בכל זאת זה קצת מבחן.
..
אם משיגים באמת שיש שייכות בין התפישה שלי, החכמה שלי, להשגחה הגלויה, הארת הפנים, הברכה, שבאה מהמציאות אלי. אז ייתכן שכמו שזה אצלי באופן קטן עד מאוד מאוד, זה יכול לגדול יותר. אני יכול לשער שאם תהיה לי תפישה הרבה הרבה יותר גדולה בכך שאני לא בודד בחושך אלא אני חי כחלק מתואם מחיים כלליים, שנובעים ממקור אחד עליון ונעלם, אז המציאות שהיא אותם החיים תהיה יותר מאירת פנים אלי, ואז אראה את חוקי הטבע הגבוהים, שהם גילוי השגחה

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 125 - על ניסי חנוכה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s