117 – על התחלת דרכי בלימוד יראת שמיים

מתוך מכתב

השאלה היתה איך לומדים על יראת שמים ודעת אלהים.

.

זה מה שכתבתי:

לגבי השאלה מה ללמוד אין לי איך לעזור. אמרו בגמ' אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ, זה כמו לשאול עם מי להתחתן, צריך לשאול רק את הלב.
לפעמים שואלים כשכבר מרגישים רצון ללמוד אריסטו או מורה נבוכים, והשאלה איך עושים את זה, מאיפה מתחילים וכו'.
גם לזה אין לי עצה. חיפשתי בשביל עצמי משהו שיעזור לי להכנס לעניינים, לפתוח דלת, לקבל מושגי יסוד, ולא מצאתי. במשך שנים הרגשתי בודד לגמרי בתחום הזה, בלי עזרה כלל משום ספר או רב או מורה. כל מה שאני כותב אין לזה בסיס, זה לא בנוי על דרך כלשהי או רב כלשהו או ספר כלשהו, שאני תלמיד שלו.מצד מה ללמוד באופן כללי, כמו שלהתחתן שואלים רק את הלב אבל צריך להתחיל משדכן שיציע הצעות, לי לצערי אין הצעות. אני מרגיש שספרים כמו אריסטו או המורה נבוכים וכיו"ב, לא עוזרים לי להבין משהו.  הם חתומים ומוצנעים מאחרי חומות. במשך השנים פיתחתי לעצמי דרך לנקוב קצת סדקים בחומות ולנסות להציץ פנימה, לפי עניות דעתי, וזה מה שאני עושה. אבל אני נלחם נגד ההסתרה שלהם, ולא שהם עוזרים ופותחים ומסבירים.כל מי שאני מכיר שכתב, בין מבית המדרש ובין מהאקדמיה, כתב באופן הפוך לגמרי מאיך שאני מבין את אריסטו והרמב"ם. יש ספרים שאני מרגיש שאני הולך בדרכם, כמו הנרבוני למשל, אבל הוא לא ספר שמסביר ומבהיר. יותר קשה להבין אותו מאשר את המורה נבוכים. גם את מפרשי אריסטו כגון אבן סינא ואלפראבי ואבן רושד וכיו"ב יותר קשה להבין מאשר את אריסטו. כך שלמרות שאני משוכנע במה שאני כותב, אני מוכרח להודות שזו רק פרשנות שלי. כך שאני בבחינת "רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם נמלה"

.
.
.
.
המשך:
(השאלה היתה אם אריסטו ומורה נבוכים לא מסבירים אז למה ללמוד בהם)
הרמב"ם בפתיחה כתב שהמורה נבוכים הוא בגדר ראשי פרקים שמוסרים לחכם ומבין מדעתו. אם מישהו מבין מדעת עצמו (או שנדמה לו שהוא מבין…) זה עוזר לו, אבל זה לא מלמד אותו להבין.

לכל אחד יש את החיפוש שלו והדרך שלו. זה לגמרי אישי. אני מנסה לחשוב איך באמת היתה התחלת הדרך אצלי. לא שזה יהיה בהכרח דרך לאחרים, סתם לשתף.זה התחיל איכשהו מהרב וולבה, למרות שלא למדתי ממנו הבנה בספרים כמו מורה נבוכים או אריסטו. מה שגרם לי להחליט שאני רוצה להתקרב אלי וללמוד ממנו, זה כי הוא גילה לי את הנושא של פסיכולוגיה. הוא למד פסיכולוגיה במובן החילוני, מהספרים המקצועיים, והגיע בזה למדרגה גבוהה. ב"עלי שור" יש רק מעט מזה. הוא יזם להקים מערכת לטיפול פסיכולוגי שתהיה חרדית, והתחיל ללמד אברכים ורבנים פסיכולוגיה, במטרה שהם יבנו איזשהי מדרשה לזה ויקום איזשהו גוף שיתן מענה לציבור החרדי. כי חרדים נמנעים מטיפול אחרי שבאמת רבים מהנכנסים לטיפול יוצאים מהמסגרת החרדית. הרב ישראל גנץ הרב של רוממה היה מהלומדים במסגרת הזו.

העניין הזה גרם לי להתבונן בעניינים של פסיכולוגיה, נפש, רגשות, דברים מהילדות וכו'. הרב וולבה היה אומר שכל העיסוק בפסיכולוגיה זה לטחון מים, עד שמגיעים לעניין של שלום בית. שם הדברים מתחילים להיות אמיתיים. אפילו אם השלום בית לא מוצלח, ואפילו אם אין איך לתקן, אפילו אם האשה לא משתפת פעולה, עצם העיסוק בזה, החתירה להבין, לנתח, להעמיק, לגעת בדברים, גם אם הם קשים, להיפתח, לחשוף. להיות מסוגל להתמודד גם עם תגובות פוגעות, עם עלבונות, לחתור להבין למה זה קורה, מה השורש של זה, וכו' וכו' וכו'. המטרה היא לא מייד לתקן. זה לא הנושא. לפעמים לתקן זה לטייח ולטשטש, ללמוד לעקוף בעיות.  המטרה היא להעמיק, להכנס פנימה, ללמוד להיות אמיתי. אולי יבוא מזה תיקון ואולי זה יוביל לגירושין. כמובן העסק רק בעצמי, להסתכל היטב מה אני מרגיש, בלי תיאוריות שכליות אלא בהסתכלות על ההרגשה לאמיתה. להתגבר על הבושה. לא לעסוק בלנתח ולתקן מישהו אחר, או להסביר לו מה לא בסדר אצלו.
זה היה שנים רבות של עיסוק בזה, עם הרבה מאוד כאב. גם כששלום הבית טוב יש בזה הרבה מאוד כאב. כי תמיד יש גם פינות שפוגעות וכואבות ומכאיבות למישהו אחר. צרכים רגשיים שלא באים על סיפוקם, וכו' וכו' וכו'.
.
.
כתוב במשנה "חכם ומבין מדעתו". איך יבין מדעתו עניינים שברומו של עולם בלי שילמד. התשובה היא שב"אדם" מונח כבר מה שצריך לדעת. האדם הוא עולם קטן, והעולם הוא התורה, באדם יש כבר הכל. האדם זה ספר לימוד. רבי ירוחם אמר שכמו שרש"י ותוספות הם מסביב לגמרא, ולא שייך ללמוד אותם בלי ללמוד את הגמרא, כך כל התורה היא רש"י ותוספות סביב האדם.
הרב וולבה הכניס אותי לעניין של ללמוד מה זה אדם. דווקא ברגשות הקטנוניים, הילדותיים, במה שאינני יודע לראות שום דבר מחוץ לעצמי ולרגשות שלי, וכו'. לא בדברים הגבוהים. כי יש מחסומים של בושה. לאנשים יש ציור של מישהו חכם ומכובד וכו' שנדמה להם שזה הם. ואין להם בכלל שייכות למי הם באמת. בעסק של שלום בית המסכות האלה נקרעות. ואז מתמוטט הציור היפה שאדם סוחב איתו, וכל המדרגות של "אדם" מתגלות.
משם כבר מתחילה גם הבנה של מבין מדעתו. איכשהו זה נובע. מהפצעים, מקריעת המסכות, מהצפת מה שנמצא בלא-מודע. אין שום סיבה שהלא-מודע לא יהיה מודע. הסיבה היא רק כי אנחנו לא רוצים לזהות את עצמנו עם מה שנמצא שם, אנחנו בורחים מזה. כמו זית שכשכותשים אותו יוצא ממנו שמן.

הייתי אברך מאוד למדן ומאוד פרומער (אדוק, במובן הלא-חיובי). וזה מאוד הרחיק אותי מעצמי. קראתי בספרים איך נראה בן תורה, וניסיתי להפנים את הציור היפה האידיאלי הזה, לחיות לפי זה, לפי הספר, ולהדחיק בכח גדול כל מה שלא התאים לזה. דקדוק הלכות, מידות, התמדה, הכל לפי הספר. התמדתי מאוד, והקפדתי על ביטול תורה, וזה עזר לי לא להתחבר לעולם הרגשי. לא היה לי זמן שבו לא הייתי עסוק בעיסוק אינטלקטואלי, שבאמת הוא חיצוני. הרב וולבה פתח לי דלת, הוא הראה לי שהכיוון שלי הפוך לגמרי.

.

.

.

.

המשך:

נזכרתי בעוד פתיחת דלת חשובה שהיתה לי בדרכי. הייתי גם תלמיד של הגאון רבי מענדיל אטיק, ופעם אמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה הרב המובהק שלי. והוא אמר לי שאני לא צריך שום רב אלא צריך לחשוב לבד ולהבין לפי דעת עצמי. הייתי אז בערך בגיל עשרים וחמש. אמרתי לו שבכל כך הרבה מקומות בחז"ל אמרו שצריך רב וגדול שימושה וכו'. והוא אמר שאני לא מבין את כל המאמרים האלה ולפי האמת אני לא צריך רב כלל.
אמרתי לו אבל אני מאוד צעיר, בכלל אני חוזר בתשובה ובן הנדה ויודע כל כך מעט, ואם אחשוב לבד בלי ספק אטעה מאוד ואגיע לגיהנום. והוא השיב שאף על פי כן.
היתה בי ילדות והתחצפתי, ושאלתי אם הוא מוכן להתחייב שאם אחטא וידונו אותי בעולם הבא לגיהנום אומר להם שאני רציתי שיהיה לי רב מובהק שאעשה הכל לפי הדרכתו ובגלל שרבי מענדיל אטיק אמר לי לא להיות תלמיד של שום רב חטאתי, ושיפנו אליו בטענות. והוא אמר שהוא מסכים.
זה מאוד ילדותי וטיפשי, אבל איכשהו זה גרם לי לשחרר משהו בפנים. יש תינוקות שכבר יכולים לכת אבל הם לא יודעים את זה ומפחדים וממשיכים לזחול. הוא גרם לי להתחיל ללכת.

אני לא כותב מתוך איזשהו עלבון או קפידא או שום דבר כזה. כתבת שמה שכתבתי מצא חן בעיניך, ואז אתה שואל אם יש ספר שדומה לזה. הרי יש לך כבר את הדבר שמצא חן בעיניך ולמה לחפש משהו אחר שדומה לו. אני משער, אולי אני טועה, שיש כאן רצון ללמוד בספר מוסמך, של רב קדמון ידוע שאפשר לסמוך עליו. זה שאני לא מוסמך זה וודאי ופשוט, אני כותב מדעת עצמי ובלי ספק הכל מלא טעויות. אבל נדמה לי שיש כאן משהו שצריך להשתחרר. אז מה אם מה שאני כותב מלא טעויות, אתה יכול לשפוט בעצמך מה שנראה לך נכון ומה שנראה לך מוטעה. אני לא כותב בשביל שיקבלו את מה שכתבתי אלא בשביל לגרות שיחשבו לבד ויגיעו למה שהם בעצמם חושבים.

לקרוא במה שכתבתי זה לקפוץ למים העמוקים ולהתחיל לשחות לבד. בלי מציל ובלי מצופים. אתה לבד אחראי, אם תטעה או לא תטעה. וכל העולם הבא שלך תלוי בזה, וגם העולם הזה.  אין כאן אף אחד מוסמך שיאמר לך מה נכון ומה לא נכון. אבל בשביל זה נבראנו, לבחור בעצמנו, והבחירה היא לפי הבנתנו שלנו, ומכח הבחירה שלנו לקבל שכר או עונש. להיות תוכי של איזה רב גדול או ספר מוסמך שהוא קרקע בטוחה, זה לא להיות אדם. נדמה לי שמי שלא עושה את הקפיצה הזו לא יגיע למצב שיש לו סיפוק מהלימוד וירגיש שהוא באמת לומד. כמו שילד צריך להסיר את גלגלי העזר כדי להרגיש שהוא באמת רוכב על האופניים.

.
.
.
.
המשך:
(לגבי איך השפיע עלי מה שאמר לי רבי מענדיל אטיק)
כשלמדתי סוגיית גמרא בעיון, הרגשתי שאני לא יודע את דרך הלימוד. איך מקשים קושיא, איך אומרים סברא, איך מגיעים להבנה מאירה שנותנת סיפוק, וכו'. למדתי מפרשים על הסוגיא, ראשי ישיבות וחזון איש וכו', הקשיתי קושיות ותירצתי תירוצים, והרגשתי שאני בחושך. שום דבר לא מתחבר, אני לא זוכר את הדברים, הכל קרעים קרעים של קושיא פה ותירוץ שם ורסיס הבנה שם.

היה לי שכן שנולד באירופה, והיה שם עניין של להיות מבין ביין. והוא אמר ששנים הוא לא ידע איך להיות מבין ביין, עד שהחליט שמה שטעים לו הוא אומר שזה יין טוב. ומאז הוא מבין ביין.
מה שרבי מענדיל אטיק אמר לי פעל עלי שהקשיתי מה שבאמת הרגשתי שקשה לי, לא מה שאמור להיות קושיא טובה לפי דרך לימוד כלשהי. ואם נראה לי שאפשר להסביר משהו כך וכך, הסברתי אותו כך וכך. בלי לחשוב אולי אני טועה או שלא ככה לומדים ולא זו דרך הלימוד וכו'.  הייתי בלימוד אפרוח שעוד לא בקע מהביצה, וכבר ישבתי לבד בבית כנסת, וכתבתי בלי רב ובלי כולל ספר על מסכת בבא בתרא. כל מה שעלה על דעתי להקשות הקשיתי וכל מה שעלה על דעתי ליישב יישבתי. הבנתי שזה מופרך לגמרי לכתוב ספר בצורה כזו. אבל רציתי להשתחרר מהפחד. שילעגו לי אם רוצים. שיאמרו שזה בוסר וטפשי והכותב לא מבין שום דבר ולא יודע ללמוד.  בסדר, זה אני. זה מה שיש לי ועם זה אני לומד וגם כותב ומדפיס. הסבא מנוברדוק היה שולח את תלמידיו לקבוע פגישה עם מנהל הבנק ולבקש ממנו לקנות קילו מסמרים. להשתחרר מהפחד מה יחשבו עלי. הספר היה קצת באופן כזה. זה נקרא שדה יצחק, יש את זה בקישורים. לא העזתי לבקש הסכמות. זה באמת היה מכוחו של רבי מענדיל אטיק ששחרר אותי לעשות דבר כזה. ויצא ספר שיחסית לאברך צעיר מאוד הוא לא כל כך רע, וקיבל תגובות די יפות. בלי זה אני לא חושב שהייתי מתקדם לשום מקום.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 117 - על התחלת דרכי בלימוד יראת שמיים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על 117 – על התחלת דרכי בלימוד יראת שמיים

  1. Avrohom הגיב:

    מאוד נהנתי מהפוסט. מי זה רבי מענדיל אטיק? הוא כתב ספרים? יש לו שיעורים אונליין?

  2. nirstern הגיב:

    אם זה מעניין, הרבנים שהייתי מושפע מהם בתחילת דרכי, והייתי תלמיד שלהם עם קשר אישי קרוב, כמעט יומיומי, והתמסרות, היו (לפי הסדר):

    הרב אורי שרגא קלרמן ראש ישיבת רכסים, כאן יש עליו,
    https://he.wikipedia.org/wiki/אורי_שרגא_קלרמן
    .
    אחר כך עברתי מרכסים לירושלים ונעשיתי תלמיד של הרב משה שפירא מבית וגן. כאן יש עליו:
    https://he.wikipedia.org/wiki/משה_שפירא_(רב)

    אחר כך התקרבתי לרב וולבה, ואחריו ובמקביל לרבי מענדיל אטיק.

    הקשר עם רבי מענדיל אטיק הסתיים לפני שהייתי בן שלושים, ואחר כך לא היה לי רב מובהק.

    • Avrohom הגיב:

      אם זה לא מפריע לך לשתף, אני אשמח לשמוע מה חשבת על הרב משה שפירא, מה חשבת על התורה שלו ואיך היית מתאר את הדרך הלימוד שלו ומה אתה מרגיש שלמדת ממנו. אני מאוד נהנה שאתה כותב על החוויות שלך – אני תמיד מוצא הרבה חכמה במה שאתה כותב על החיים שלך ותמיד לוקח הרבה לקחים מהחיים שלך ואיך שאתה מסביר ומפרש את החוויות ואיך הרגשת ומה למדת מהם.

      • nirstern הגיב:

        זה קצת קשה לי. זה נגמר בטריקת דלת, מצידי. במבט לאחור אני מרגיש שיותר למדתי מה לא לעשות בלימוד מאשר מה כן. זו היתה תקופה מאוד אינטנסיבית ולא קצרה, ואני לא מביא משמו כמעט שום דבר. כמובן זה אישי לגמרי, אין לי שום ביקורת עניינית עליו, להיפך, הוא אדם גדול מאוד ותלמיד חכם גדול מאוד, איכשהו לי אישית זה לא הסתדר.

        • nirstern הגיב:

          היה ויכוח לא על תכני הלימוד אלא על מה שמחוץ ללימוד. החיים הטבעיים, הצרכים הנפשיים הטבעיים, הרגשות, המשפחה וכו'. אם לסכם בפשטנות גסה ויכוחים גדולים ועמוקים, הגישה שלו היתה שככל שמתעלים בלימוד ושקועים באמת בלימוד, העניינים הנמוכים הבזויים האלה מפסיקים לעניין. כמו שמבוגר מפסיק להתאוות לממתקים של ילדים קטנים. כך האדם צומח ממדרגת בהמה למדרגת אדם, דהיינו שכל. אני הרגשתי שאני לא יכול לקבל את זה.
          הוא סייע במסירות לתלמידים בעניינים של חיי נפש טבעיים, כי היה מוכן לקבל באהבה שהם לא במדרגה גבוהה. כמו שנותנים באהבה מוצץ לתינוק בוכה. אבל ממבוגר מצפים שלא יבקש מוצץ. והתהליך להגיע לזה הוא ללמוד כמה שיותר עמוק וגבוה, ולהשאיר את החלק הנמוך הבהמי שלנו למטה לבד עד שיתייבש.

          זו הדעה המקובלת בעולם הליטאי הלמדני המתנגד לתורת המוסר, רק שההשפעה שלו עלי היתה חזקה משל אחרים גם בזה. כדי להתחזק אחרי הויכוח הגדול איתו הלכתי לרב וולבה שעמדתו לגבי הנפש הטבעית היתה הפוכה. הוא סבר כבעלי המוסר שאסור לפרוש כנפיים אל רקיעי הרוח ולהשאיר את הנפש הבהמית התינוקית שבנו לבד להתייבש ולגסוס.

          • Avrohom הגיב:

            אתה חושב שהדרך של הבעלי מוסר זה משהו חדש? שאני קורא רב ירוחם או רב וולבה זה נראה לי שהם חידשו דרך חדשה. אני ממש לא קראתי הרבה מהם אבל זה נראה לי כאילו הם הפכו את כל הגישה של תורה ומצוות פנימה, שאנחנו עולם קטן וכל מה שאנחנו רואים מבחוץ רק משקף דברים בפנים. או לדוגמה שהשגחה פרטי או כללי רק תלוי בפרספקטיב שלנו – זה אותו התנהגות מצד הבורא. שאני קורא הספרים של הראשונים, זה נראה לי יותר דומה לגישה הליטאי

            • nirstern הגיב:

              לענ"ד הכל חדש. בספרים של הראשונים יש הרבה צדדים, קשה לנו לראות את כולם בבת אחת כעניין אחד שלם. אז אנחנו מתחברים לצדדים חלקיים שלהם, ויוצא משהו שונה וחדש. מי שחונך בשיטת המוסר ושמע הרבה מדבריהם משוכנע שזה מה שרואים בראשונים ברור. לכל דבר מדבריהם הם מביאים ראיה מהראשונים או מאירים משהו תמוה בראשונים. אבל מי שהתחנך בישיבות שלא הלכו בדרך שיטת המוסר רואה ברור שכך הוא בראשונים. מן הסתם גם מי שהתחנך בחסידות רואה הרבה חסידות בראשונים. כל פעם הדורות יורדים והתפישה נעשית פחות רחבה ונולדים ענפים מהגזע. אלה ענפים חדשים שיוצאים מהענפים שקדמו להם וכן הלאה. מכל ענף ישן יוצאים כמה ענפים חדשים, וכל אחד מהם יש לו אופי שונה. אמור להיות שכל הענפים בשרשם עולים בקנה אחד, ולא תמיד קל לראות את זה. גם לא כל מה שמציג את עצמו כענף הוא באמת ענף. אין לנו יכולת לשפוט, כל אחד מתחבר למה שמדבר אליו, למד ממקום שליבו חפץ.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s