112 – בעניין ד' היסודות והאם זה סותר למדע של ימינו

מתוך מכתב

לענ"ד אין בכלל שום פרכה מהמדע של ימינו על ד' היסודות.
כשהמדע של זמננו מדבר על יסודות, הוא מדבר על חומר. היסודות אצלם זה סוגים של חלקיקים חומריים שמהם מורכבים הגופים החומריים הגדולים.
אצלם ההנחה היא שהחומר זה נושא למחקר בפני עצמו, כי החומר הוא דבר שקיים בקיום החומרי שלו.
אפשר שהם מודים שיש מציאות רוחנית שקיימת באמת, מזמננו כמעט כולם מודים שיש מציאות ממשית למחשבות ורגשות וערכים וכו' כיישות רוחנית בפני עצמה. כבר חלפה האופנה להאמין שהקיום הוא רק חומר וכל הדברים הלא-חומריים הם באמת רק תופעות של חומר (כמו שלחומר יש משקל וצבע ואפשר שיהיה לו מטען חשמלי או חום או שיתלהט ויאיר, כך יש לו לפעמים סוג של מטען חשמלי או חום או אור שאנו חושבים שזה מציאות של מחשבה ורגש וכו'). אבל גם כשמאמינים שיש מציאות רוחנית מופשטת חושבים שזה רק המחשבות אידאות וכו', אבל אף אחד לא חושב שאבן או מכונית או שטר של דולר זה מציאות רוחנית מופשטת.  הדברים האלה הם חומר, המציאות שלהם היא מציאות של חומר, כלומר ההבנה של המילה 'נמצא' שאומרים עליהם פירושה שיש חומר שהוא 'נמצא', ומציאותו היא שלו בפני עצמו. דרך מציאות שהיא מציאות חומרית. כמו שלמחשבה יש מציאות רוחנית כך לחומר יש מציאות חומרית.
כיוון שאלה שני סוגים של מציאות, אי אפשר לערבב אותם. את המציאות הרוחנית חוקרים במדע הפסיכולוגיה והפילוסופיה והספרות והאמנות והאתיקה (מחקר של ערכים וצדק), משפטים, מדעי החברה, וכו'.  יש מהמדענים של זמננו שסוברים שאפילו המתימטיקה היא חקר של מציאות רוחנית, של ישויות מתימטיות מופשטות שקיימות בקיום ממשי אמיתי בלי חומר.
המציאות החומרית חוקרים אותה בפיזיקה, ושם מסתכלים רק על חומר ומסבירים אותו רק בהסברים חומריים. הם לא יסכימו לומר שהכוכב מסתובב כי הוא נכסף לבורא, ורוצה להיות דומה לו (כמוש הסביר במו"נ ב' ד'). ולא יסכימו שהאבן נופלת כי יש לה רצון לשוב למקומה הטבעי. הם צריכים שהכל יהיה במושגים של חומר בלבד. אם החומר בנוי מחלקיקים ויסודות, אלה מוכרחים להיות חומריים. הם לא יכולים להסכים שאפשר לחלק את החומר עוד ועוד עד אינסוף. כי אחרי אינסוף חלוקות לא נשאר כלום, ואין ממה לחבר בחזרה את מה שחילקנו ולהרכיב מחדש את החומר.
בהלכות יסודי התורה פרק ד' כתב:
"ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצמח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר וארבעתן יתערבו ביחד וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתן אינו דומה לאחד מהן כשהוא לבדו ואין במעורב מהן אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמן או ארץ בפני עצמה או רוח בפני עצמה אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו בעלי נפש חיה לפיכך יראה בהם החום יתר ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד הארץ כמו האבנים לפיכך יראה בהם היובש הרבה ויש מהן גופין שיהיה בהן חזקה מיסוד המים לפיכך יראה בהם הלח יתר ועל הדרך הזה ימצא גוף חם יתר מגוף אחר חם וגוף יבש יתר מגוף אחר יבש וכן ימצאו גופים שיראה בהן הקור בלבד וגופים יראה בהן הלח בלבד וגופים יראה בהן הקור והיובש כאחד בשוה או הקור והלח כאחד בשוה או החום והיובש כאחד בשוה או החום והלח כאחד בשוה לפי רוב היסוד שהיה בעיקר התערובת יראה מעשה אותו היסוד וטבעו בגוף המעורב."
כתוב כאן, וכן הסביר בשפע טל, שגם אם נחלק גוף חומרי עד אינסוף – בחלקיק הכי קטן, הכי קרוב להעלמות מוחלטת של החומר כי הוא הכי קרוב לחלוקה עד אינסוף, הוא יהיה ממוזג מכל ד' היסודות ואל נמצא בו יסוד בפני עצמו. זה אומר שהרכבת היסודות אינה חומרית. למשל במדע אומרים שמים זה הרכבה של אטום מימן עם אטום חמצן. אם נחלק מים עוד ועוד ועוד בסוף נגיע לאטום מימן אחד שמחובר עם אטום חמצן אחד. אם נמשיך לחלק יהיה לנו מימן לחוד וחמצן חוד. כלומר כשמחלקים בסוף מוכרחים להגיע ליסוד המרכיב בפני עצמו. זה בגלל שהמרכיב, היסוד, הוא חומרי, הוא חלקיק חומר כלשהו, לכן בהכרח האו קיים בקיום חומרי במקום כלשהו. אם נפרק את החומר עוד ועוד ועוד בסוף נגיע לקיום החומרי של היסוד.
אצל אריסטו והרמב"ם גם אם נפרק עד אינסוף את החומר, לעולם לא נמצא את היסוד בפני עצמו. כי היסוד בפני עצמו אין לו קיום חומרי. מציאותו היא רוחנית.
כי בכלל לחומר אין קיום חומרי. אפשר לחלק את החומר עד אינסוף והוא ייעלם, ותישאר הצורה שהיא העצם. כי החומר הוא רק צל של הצורה. הקיום כולו הוא אך ורק קיומה של הצורה המופשטת הרוחנית. אין בכלל קיום של חומר. החומר הוא רק אשליה. זה משהו בתפישת השכל שלנו שאנחנו משיגים את הצורה בעכירות, ומדמים בגלל העכירות שזה מציאות חומרית.
היסודות הן יסודות של המציאות הרוחנית. הן ד' אותיות שם הוי"ה. גם אצל אפלטון זה כתוב שהיסודות הן אותיות רוחניות שהן שורש רוחני של המציאות.
לכן אין לזה שום שייכות למדע המודרני. הוא לא מסייע ולא מפריך, הוא עוסק בחומר ואנו לא מדברים על חומר כלל. אם יש ספר שכותב שהמציאות משתלשלת מעולם האצילות לעולמות בריאה יצירה עשיה, האם נאמר שהמדע המודרני הפריך את זה כי טסו בחללית וראו שאין למעלה עולם האצילות?
תפישת העולם של אפלטון אריסטו והרמב"ם אחרת לחלוטין משל המדע המודרני, ואין בכלל טענות שיכולות לצאת מצד זה לצד זה.
לגבי האש באופן מסויים, אפשר לעיין בזה בהערות על המורה נבוכים רשימה 64, יש שם קרוב לסוף צילום של דברי אדמו"ר הזקן בתורה אור, לפני זה מובא מאפלטון בעברית על היסודות שהן ד' אותיות, ולפני כן מעל זה מדובר על יסוד האש שהוא חושך כמו שהוא נקרא בפסוק לפי הסבר הרמב"ם.
ברשימה 65 שם יש ביאור בעניין שהיסודות הם אותיות שם הוי"ה.
.
.
.
.
בהתייחסות שלי לתגובה של י.ד. רציתי להביא קטעים אלה מאפלטון, ואי אפשר להכניס אותם בתגובה אז אני מכניס כאן. מה שאני מנסה להראות מקטעים אלה, שהעניין של ד' היסודות לא נבע מחקר המציאות הטבעית החומרית. אני מדבר על ההקשר, אם אפלטון היה אומר כשאני מנתח את המציאות החומרית שאני רואה סביבי, את הטבע, אני מוצא שהיא מורכבת מד' יסודות, אז היה מקום לומר שזו תיאוריה פיזיקלית שמנסה באמצעים מיתיים ודמיוניים ועם ניצני חשיבה מדעית בוסרית, לענות על השאלות אודות המציאות החומרית. מהקטעים האלה אני מראה שהרעיון של ד' היסודות לא נבע מהסתכלות על הטבע המוחשי ונסיון להסביר אותו. אלא הוא מוצג בהקשר של מהלך תיאולוגי שמדבר על עניינים רוחניים ומצגי אותם בדרך של ד' היסודות, ולא עסוק כלל בשאלות על הטבע והמציאות החומרית המוחשית  :
.
.
.
.
.
קטע נוסף מטימיאוס של אפלטון (כאן הוא אומר שאחרי התוהו הבורא נתן לד' היסודות בתחילה תבנית נפרדת על ידי צורות ומספרים. הרי ברור שלא מדובר כאן על הסתכלות בטבע החומרי הטבעי ומשם ללמוד כהסבר מדעי שהוא מורכב מד' יסודות. ואחר כך הוא מבאר את מהות ד' היסודות לפי עיון של גיאומטריה וכו' (בפנים הוא ממשיך להאריך בזה), שבלי ספק הוא רוחני.):
56
.
.
.
.
עוד קטע מטימאוס במקום אחר. גם כאן, הוא מתחיל מלדון במניעים של הבורא שגרמו לו לברוא את הבריאה כמו שהיא. ובמסגרת הדיון הזה הוא מגיע לד' היסידות. שוב רואים שהוא לא בונה את תיאוריית ד' היסודות מלמטה כלפי מעלה, כלומר מהסתכלות בטסע ובחומר ומזה לנתח ולהבין ולפרש ולבנות את תורת ד' היסודות. אלא הוא מתחיל מלמעלה, הוא מדבר על האלוה ועל מה ולמה האלוה רצה לפעול את הבריאה, על היסודות הרוחניים של המציאות, ומזה העניין הולך ומשתלשל עד שמגיע לסוף לטבע מוחשי וחומר. ווד' היסודות תופשים מקום מאוד התחלתי ויסודי בביאור המהלך התיאולוגי הזה עוד הרבה לפני שיש טבע וחומר מוחשי. כלומר מההקשר רואים שד' היסודות היא תאוריה תיאולוגית, היא בתוך מדע התיאולוגיה, שם היא נאמרה ובכלים האלה יש ללמוד אותה.  היא לא נאמרה כתיאוריה מדעית פיזיקלית ולכן אין ללמוד אותה בכלים של מדע הפיזיקה  (במובן המודרני של המילה הזו. כי אצל הרמב"ם פיזיקה פירושה לימוד סוד מעשה בראשית, וכמו שכתב בפתיחת המו"נ ופיהמ"ש חגיגה פרק ). :
123
.
.
.
.

כל הדוממים שבעולם, ד' היסודות והמורכב מהם, חיים בחיי העולם הכללי, ואינם חומר מת לגמרי למרות שלא רואים בהם גילוי לחייהם. עיין בביאור על מורה נבוכים, הקדמות לחלק ב – הקדמה כו (חלק ב'), במאמר שבתוך הרשימה הנקרא "חייהם של הדוממים". 

דבר זה מפורש במאמר של אבן סינא על האהבה, פרק 2 עמ' 215, שם הוא אומר שכל היסודות וכל הגופים החומריים הדוממים יש בהם אהבה מתחילת הווייתם, ומבאר שם את אהבתם.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 112 - בעניין ד' היסודות והאם זה סותר למדע של ימינו. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 112 – בעניין ד' היסודות והאם זה סותר למדע של ימינו

  1. י.ד. הגיב:

    מחילה ניר, אבל לא ענית לגוף השאלה. יש הבדל בין הניתוח הפילוסופי של חומר וצורה שהוא אכן לא הופרך על ידי המדע המודרני לבין תיאוריית 4 היסודות (אדמה, אוויר, מים ואש) שהופרכה לחלוטין על ידי המדע המודרני. כיום מדובר על איכויות שונות לחלוטין שפשוט לא ניתן לקבץ לקבוצה אחת. אוויר זה תערובת של מולקולות. מים זה תרכובת של יסודות. אדמה היא תערובת של תרכובות. אדמה, אוויר ומים כולם נשלטים על ידי חוק המשיכה שעוסק במסות (ולא בסוג התרכובת) ועל ידי חוקים כמו חוק אבגרו על נפחים של מצבי צבירה מסוימים. ההבדלים ביניהם מתארים יותר רמות של מצבי צבירה שונים (גז, נוזל ומוצק) הנובעים מהתגובה של המבנה הכימיקלי שלהם לכמות האנרגיה שלהם במרחב מאשר מה"מהות" השונה שלהם. אש בכלל מתארת מצב של אנרגיה חופשית ואיננה קשורה לחומר. כל הרשימה הזו של 4 היסודות מבטאת איזה שהיא היפותזה קדם מדעית שברגע שכלי הניסוי המדעיים השתכללו מספיק הוסרה לחלוטין מסדר היום המדעי.

    העובדה שהיה נוח לחבר בין התיאוריה הקדם מדעית הזו לניתוחים של השם המפורש על ידי אנשים קדם מודרניים לא מוכיח כלום על נכונותה של התיאוריה הזו. היא רק מוכיחה שאנשים לפעמים משתמשים במה שיש להם גם כשבדיעבד הוא מתברר כשטויות.

  2. nirstern הגיב:

    מחילה, אבל לא נגעת בטענה.
    לטענתי אפלטון ואריסטו לא חולקים על שום דבר שאמרת על מולקולות וחוקי המשיכה והיסודות של טבלת היסודות, ועל כך שמים זה תרכובת של מימן וחמצן, ומצבי צבירה, ואנרגיה וכו' וכו'. כי כל זה מדבר על מציאות חומרית. מולקולות זה חומר, ואטומים והיסודות של טבלת היסודות וחוק המשיכה ואנרגיה חופשית וכו' וכו', כל זה חומר. והם לחלוטין לא דיברו על חומר.
    אריסטו לא דיבר בכלל על כל מה שדיברת עליו. הוא לא ניסה לענות על השאלות שהדברים שדיברת עליהם מנסים לענות. הוא לא היה עסוק כלל בחקר המציאות החומרית.
    לפעמים הוא מתייחס למציאות החומרית, אבל רק כדי לראות בה השתקפות של עניינים רוחניים. למשל אם מספרים על האר"י שיצא לטייל בטבע והסתכל על עץ תאנה ואמר שיש בו גלגול של נשמה כזו וכזו, ואותיות של שמות קודש כאלה וכאלה וייחודים ותיקונים וכו', ונניח שיאמר שכל חיות התאנה היא משום שמגולגלת בה נשמה כזו וכזו, ואם נאמר שמות קודש שיוציאו משם את הנשמה התאנה תמות מיד. ואפשר שהוא אכן אמר תיקונים וייחודים ושמות והתאנה מדי מתה. האם נאמר שהמדע הפריך את זה? האר"י לא העמיד תזה מדעית, כי הוא לא עסק בחקר החומר כלל. מבחינתו החומר זה סתם צל של המציאות הרוחנית, וכמו שאנחנו לא חוקרים צל של דברים אלא את הדברים עצמם, רופא חוקר גופות של בני אדם ולא צל של בני אדם, כך האר"י לא חקר את החומר כחומר. הוא התייחס לחומר אבל רק כצל של רוחניות ותו לא. אריסטו ואפלטון לטענתי לא היו מדענים במובן המודרני אלא חוקרי רוחניות כמו האר"י או כל מי שעסק בחכמות רוחניות ותיאולוגיה לסוגיה וכו'.
    כך גם הקדמונים התייחסו אליהם, כאל חכמים אלוהיים שעוסקים בדעת אלוהים. הרעיון המופרך והתמוה שאריסטו עסק במדע הפיזיקה באותו מובן שיש לו בזמננו, מאז הרנסאנס, מובן של חקר המציאות החומרית כשהיא נתפשת כמציאות בפני עצמה ולא רק כצל של מציאות רוחנית, הוא חידוש אנאכרוניסטי חסר כל בסיס, מופרך לחלוטין כשלומדים היטב את אריסטו בפנים. אחרי הרנסאנס המציאו להתייחס לחומר כדבר שקיים בקיום מסוג של קיום חומרי, ויש לו קיום עצמאי, ולכן יש לחקור אותו לפי המושגים החומריים שלו ולא לערב בחקר החומר מושגים רוחניים כמו שם הוי"ה וכיו"ב. זה לא חכם להתייחס לאריסטו מכח תפישות עולם שהתחדשו רק אחרי הרנסאנס, כמעט אלפיים שנה מאוחר לאריסטו.

    אי אפשר להעתיק צילום לתוך תגובה, אז אכניס לסוף הרשימה קטע מאפלטון (בעברית…), רק להדגים ולהמחיש, לא להוכיח. שם רואים שכשהוא מדבר על ד' היסודות, הוא לא מסתכל על המציאות הטבעית החומרית ושואל עליה שאלות ומסביר אותה על ידי תיאוריית ד' היסודות. אלא הוא מגיע לעניין של ד' היסודות מעיון ספקולטיבי תיאולוגי מופשט לגמרי ורוחני לגמרי, על השרשים הרוחניים שלפני התהוות המציאות החומרית.
    זו רק המחשה ולא הוכחה. כי יש מי שאומר שאפלטון ואריסטו אל באתה שיטה, וצריך לעבור על כל המקומות וללמוד אותם בעיון כדי להפריך קודם את זה. יש מקומות באריסטו עצמו שמוכיחים כדברי אבל הם דורשים לימדו ארוך וניתוח ולא כל כך גלויים. אריסטו מזכיר את ד' היסודות בעשרות מקומות. כדי להוכיח אני צריך להביא את כולם, ללמוד אותם בעיון נמרץ וניתוח עמוק ומתוך ההקשר שלהם. לדעתי פחות או יותר עשיתי את זה, אבל אני יודע שהכתיבה שלי לא מאורגנת וארוכה וקשה לקריאה, וגם יהיה קשה לי לעשות רשימה של כל המקומות שבהם כתבתי על זה. גם לא חשוב לי להוכיח, כי מי שזה לא טעים לו אין טעם לפתוח לו את הפה בכח ולהאכיל אותו בזה. ומי שנהנה מזה יאמין לי גם בלי שאעבור איתו כל מקום ומקום.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s