111 – האם אסטרולוגיה כישוף ועבודה זרה פועלים באמת רק אסורים, או שהם שקר גמור (מתעדכן, ההתכתבות נמשכת)

מתוך מכתב. השאלה היתה האם אסטרולוגיה כישוף ועבודה זרה הם שקר מוחלט וטפשות גמורה, או שהם באמת יכולים לפעול רק שהתורה אסרה להשתמש בזה.

זה מה שכתבתי:
זו שאלה עצומה, וללמוד את כל הסוגיות והראשונים בזה יעלה לכדי ספר עבה. אכתוב בקיצור ובלי להאריך בהוכחות את מה שנלענ"ד בדעת הרמב"ם בזה.
.
.
הרמב"ם כותב בחריפות שאסטרולוגיה וכשפים ועבודה זרה הם שקר גמור ומוחלט ואין בהם שום ממש. למשל:

אגרת גזירת הכוכבים
"דעו רבותיי, שאני חיפשתי בדברים אלו הרבה, ותחילת לימודי הייתה חכמה שקוראים אותה "גזרת משפטי הכוכבים", כלומר שידע ממנה האדם מה עתיד להיות בעולם או במדינה, או מה יארע לאיש זה כל ימיו. וגם קראתי בענייני עבודה זרה כולה.
כמדומה לי שלא נשאר חיבור בעולם בעניין זה בלשון ערבי, אשר העתיקו אותו משאר לשונות, עד שקראתי אותו והבנתי ענייניו וירדתי עד סוף דעתו.
[…]
דעו רבותיי שכל אותם דברים של גזירת הכוכבים, שהם אומרים יארע כך ולא יארע כך, ומולדו של אדם ימשוך אותו שיהיה כך ויארע לו כך ולא יארע לו כך – כל אותם הדברים אינם דברי חכמה כלל וטיפשות הם.
וראיות ברורות יש לי שאין בהן דופי לבטל כל עיקרי אותם הדברים."
.
.

הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה טז
"ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו' כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה' אלהיך. "
.

ושם הלכה יא
"מי שנשכו עקרב או נחש מותר ללחוש על מקום הנשיכה ואפילו בשבת כדי ליישב דעתו ולחזק לבו אע"פשאין הדבר מועיל כלום הואיל ומסוכן הוא התירו לו כדי שלא תטרף דעתו עליו."
.
.
פירוש המשנה להרמב"ם עבודה זרה ד' ז'
"ממה שראוי שתדעהו, שהפילוסופים השלמים אינם מאמינים בטליסמאות, אלא צוחקים מהם ומאלה החושבים שיש להן השפעה. וביאור זה יארך, ואמנם אמרתי זאת ליודעי שרוב בני האדם ואולי כולם מרומים בהם תרמית גדולה מאד, ובהרבה דברים מסוגם, ויחשבום דברים אמיתיים, ואינם כך. עד שהטובים החסידים מאנשי תורתנו חושבים שהם דברים אמיתיים אלא שהם אסורים בגלל התורה בלבד, ולא ידעו שהם דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר. והם דברים שזכו לפרסום רב אצל האומות, ושורש זה, הצאבה, והם העמים אשר יצא אברהם אבינו מכללם וחלק על דעותיהם הנפסדות במה שאצר ה' בליבו מן החכמה, והיו מגדלים את הכוכבים ומייחסים להם פעולות שאינן להם, והם אשר יסדו את גזירת הכוכבים והכישוף והלחשים והורדת הרוחניות ושיחות הכוכבים והשדים והקסם והניחוש לכל ריבוי מיניהם, ודרישת המתים, והרבה מאלה הענינים אשר שלפה התורה האמיתית חרבה עליהם וכרתה אותם, והם שורש עבודה זרה וענפה. וזה, שהכזב הראשון הוא גזירת הכוכבים, אשר מוכח במופת בחכמה הטבעית ביטול הקדמותיה הראשונות, באומרם כוכב פלוני מזלו רע ופלוני מזלו טוב, וחלק פלוני מן הגלגל מתאים לכוכב פלוני, ומתנגד לכוכב פלוני, עם היות הגלגל כולו גוף אחד שחלקיו דומים, אין ניגוד בהם ולא הרכבה. ואלו שתי ההקדמות הן עמוד גזירת הכוכבים, אשר אם יתאמת ביטולן, כמו שכבר התאמת, יתבטלו פרטיה עד האחרון שבהם. אחר כך הורכב כזב שני על זה הכזב הראשון, והן הטליסמאות, ואמרו שאם יהיה כוכב פלוני שמזלו טוב במקום פלוני המתאים לו, תיעשה צורה בתואר כך והיא תביא תועלת כך, ואם היה כוכב פלוני שמזלו רע במקום פלוני המתנגד לו, תיעשה צורה בתואר כך והיא תרחיק נזק כך, והתפשט זה הענין כפי התפשטות גזירת הכוכבים ומה שמיוחס להם מן הפרטים. אחר כך הורכב כזב שלישי על זה השני, והיא עבודה זרה, ונאמר שזאת הצורה אשר תיעשה במזל כך ועל מצבה פלונית אם יוקטר לה באופן פלוני ויתפללו אליה במילים כך וישתחוו לה, וכך וכך, הרי היא תפסיק נזק כוכב פלוני ותביא תועלת פלוני. ואלה הדברים כולם נעשו לצרכים, וזה, שבזמנים שעברו אוחדו בהם המדינות והוטעה בהם המון העם, ונאמר להם שתיקון ארצכם ומצביכם באלה הצורות, ושתתקבצו לבתיהן, ותגדלו אלו הזקנים אשר ילמדו סודותיהן, והתקיימה בזה המלכות, והאמינו שהוא דבר אמיתי, והיו אומרים, זה דבר כוכב פלוני וזה דבר מזל פלוני, ויגדלו אותו וילכו אחריו ויאמינו בו, כמו שנאמין אנחנו בנביאים עליהם השלום מן השלימות והמעלה. הלא תראה איך קראם הכתוב נביאי הבעל ונביאי האשרה. ובאו חלשי השכל אחרי כן ומצאו אותם הספרים ואותם האמרים וחשבו שהם אמת ושבהם תועלת, ולא ידעו שהם כזבים שנעשו בזמן מסוים לתועלת עת. אמר ה' "אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם הטיב אין אתם". וכבר ביארו החכמים שכל מה שיחשבו בו שהוא מפעולות אלו הטליסמאות, אמנם קורה במקרה, ומיוחס להן. וזה ענין פילוסופי אמיתי. וכן מצאתי להם הערה על גזירת הכוכבים שהיא נוהגת מנהג הניחוש, לא שהיא הסיבה כמו שחושבים הוברי שמים, אמרו, לא תנחשו, כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובכוכבים. וזו היא סברת הפילוסופים בה. ואלה הדברים כולם אשר בדו הצאבה אין מהם בפילוסופית יוון לא מעט ולא הרבה. וכבר הארכתי גם כאן, אבל בענין של תועלת ותיקון אמונה, לפי שהאמונות התפלות של בני אדם בכוכבים ובטליסמאות אינן מעטות, וכבר נטשו בהן את התורה לגמרי בהאמינם באמיתותן."

.
.
לעומת זאת רואים שהרמב"ם סבור שיש אפשרות שאסטרולוגיה וכשפים ועבודה זרה יועילו באמת.

במורה נבוכים ב י כתב שוודאי הגלגלים משפיעים על מה שקורה בעולם התחתון:
"ידוע מפורסם בכל ספרי הפילוסופים, כשידברו בהנהגה, אמרו כי הנהגת זה העולם התחתון, רוצה לומר: עולם ההוויה וההפסד, אמנם הוא בכחות השופעות מן הגלגלים; וכבר זכרנו זה פעמים. וכן תמצא החכמים ז"ל אומרים: אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל ברקיע מכה אותו ואומר לו "גדל", שנאמר (איוב לח לג): "הידעת חקות שמים, אם תשים משטרו בארץ?" ומזל יקראו גם כן הכוכב, תמצא זה מבואר בראש בראשית רבה, אמרו: יש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים יום, ויש מזל שהוא גומר הילוכו לשלושים שנה.

הנה כבר בארו בזה המאמר, שאפילו אישי ההוויה יש להם כחות כוכבים מיוחדים להם. ואף על פי שכחות הגלגל מתפשטות בכל הנמצאות, אבל יהיה גם כן כח כוכב אחד מיוחד במין אחד, כעניין בכחות הגשם האחד; כי המציאות כולו איש אחד, כמו שזכרנו (מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק עב).

וכן זכרו הפילוסופים, שלירח כח מוסיף ומיוחד ביסוד המים. והראיה על זה, תוספת הימים והנהרות בתוספת הירח, וחסרונם בחסרונו, והיות המשך בימים עם הקדים הירח והחסרון בשובו לאחור, רוצה לומר עלייתו וירידתו ברבעי הגלגל, כפי מה שהוא מבואר נגלה למי שהשקיף על זה. אמנם היות לניצוץ השמש מניע יסוד האש – זה מבואר מאד, כמו שתראהו מהתפשט החום במציאות עם השמש, ותגבורת קור ברחקו ממקום או בהעלמו ממנו. וזה מבואר, אין להאריך בזכרו.

ועלה בדעתי כאשר ידעתי זה, כי אלו הארבעה כדורים המצויירים, אף על פי ששופעים מכולם כחות בכל המתהווה והם עילתם, יש לכל כדור יסוד מהארבע יסודות, הכדור ההוא לבד – התחלת כחות היסוד ההוא לבד, והוא המניע אותו תנועת ההויה בתנועתו. ויהיה כדור הירח מניע המים, וכדור השמש מניע האש, וכדור שאר הכוכבים הנבוכים מניע האויר. ולרוב תנועתם והתחלפם ושובם וישרונם ועמידתם, ירבה הצטייר האויר בהתחלפו והתקבצו והתפשטו במהירות. וכדור הכוכבים העומדים מניע הארץ. ואולי בעבור זה התאחרה תנועתה לקבלת ההפעלות וההמזגות לאיחור הכוכבים בתנועה. וכבר העירו על התיחדות הכוכבים העומדים בארץ, באמרם שמספר מיני הצמחים כמספר אישי כוכבים מכלל הכוכבים."
.

.
במורה נבוכים ב יב כתב:
"אבל הכונה – להבין ענין ה'שפע' הנאמר בחוק האלוה ובחק השכלים – רצוני לומר המלאכים – להיותם בלתי גשמים. ויאמר בכוחות הגלגליים גם כן שהם ישפיעו במציאות ויאמר 'שפע הגלגל' אף על פי שפעולותיו יבואו מגשם; ולזה יעשו הכוכבים ברוחק מיוחד – רצוני לומר קרבתם למרכז ורחקם ממנו – וערך קצתם לקצתם. ומהנה נכנס למשפטי הכוכבים:"

הכוכבים משפיעים על העולם התחתון, והשפעת תלויה במרחק שלהם. אם מישהו יודע בדיוק מה המרחק של כל כוכב בעת מסויימת, הוא יכול להבין מזה איזה חוזק יש להשפעת כל כוכב באותה עת, ומזה אפשר לדעת דברים מסויימים על אותה העת המסויימת. וזה היסוד לאסטרולוגיה. פשוט שלא מדובר כאן באסטרונומיה, שעוסקת לא רק במרחקי הכוכבים אלא בכל מהלכיהם, ולא עוסקת כלל בכח השפעתם על הארץ, ולא בשייכות בין השפעתם על הארץ לבין מרחקם מהארץ. האסטרונומיה משמשת לדעת מה המרחק של כל כוכב, אבל איך המרחק קובע את השפעת הכוכב על העולם התחתון זה עניין האסטרולוגיה. לכן הלשון איצטגנינות משמש גם לאסטרונומיה וגם לאסטרולוגיה כי האסטרולוגיה נזקקת לידיעה שלמה באסטרונומיה. וכן בתרגום שוורץ תרגם אסטרולוגיה.
.
.
.
במורה נבוכים ב ז כתב שלגלגלים יש שכל בחירה והנהגה ויש להם גם מידה של חופש פעולה ורשות להחליט על דעת עצמם:
"כבר בארנו שיתוף שם מלאך, ושהוא כולל השכלים והגלגלים והיסודות, כי כולם עושים מצוה. אבל לא תחשוב שהגלגלים או השכלים כדמות שאר הכוחות הגשמיות, אשר הם טבע ולא ישיגו פעולותיהם. אבל הגלגלים והשכלים משיגים פעולותיהם ובוחרים ומנהיגים, אבל לא כבחירתנו והנהגתנו, אשר היא כולה בעניינים מתחדשים. כבר סיפרה התורה עניינים העירונו על זה. אמר המלאך אל לוט: "כי לא אוכל לעשות" וגו' (בראשית יט, כב), ואמר לו להנצלו: "הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה" (שם, כא); ואמר: "השמר מפניו ושמע בקולו" וגו' (שמות כג, כא). אלו כולם יורוך על השגתם לפעולותיהם, והיות להם רצון ובחירה במה שהושפע להם מן ההנהגה כמו שיש לנו רצון במה שהושפע לנו ונוכל עליו בעיקר הוייתנו. אלא שאנחנו נעשה הפחות, ויקדם להנהגתנו ופעולתנו ההעדר. אבל השכלים והגלגלים אינם כן, אבל יעשו הטוב לעולם, ואין אצלם כי אם הטוב, כמו שנבאר בפרקים הבאים, וכל מה שיש להם הוא נמצא בשלמות ובפועל תמיד מעת שנמצאו:"
לוט ביקש מהמלאך והמלאך אמר לו הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה. כלומר המלאך אמר שהיה מן הדין לסרב, אבל המלאך החליט על דעת עצמו מרצונו ובחירתו לשאת פנים ולעשות עם לוט לפנים משורת הדין. נניח שהמלאך היה אומר ללוט איני מקבל את בקשתך כי כך הדין ואינני רוצה לשאת פנים לך. ולוט היה אומר אנא אדוני המלאך הנכבד בבקשה תעשה איתי לפנים משורת הדין. אעשה תמורת זה מה שתבקש ממני. אין שום סיבה לחשוב שזה לא היה מועיל. אם המלאך יש לו שכל ושיקול דעת והוא מחליט לפי דעת עצמו ובחירתו, הרי אפשר לנסות להשפיע על החלטתו.
.
.
מה שאפשר להשיג צורה עליונה מופשטת ולעשות בחומר הגשמי צורת גשם כלשהו או דיבור וכל כיו"ב שתהיה הצורה הגשמית מכוונת לאותה צורה עליונה, וזה נעשה בהתכוונות למשוך ולקשר לצורה הגשמית את כח הצורה העליונה, זה וודאי אמת וזה פועל. כמעט כל המצוות הן על דרך זו וכן האמנות ויש לזה ראיות גם ברמב"ם ואכמ"ל. ובמו"נ ב' י' כתב שבכל עשב (ופשוט שלא דווקא בעשב אלא בכל דבר) יש מלאך, שהוא הצורה הפועלת, וכיוון שהמלאך שרוי באותו עשב, אפשר לפנות אליו דרך מעשים שמתכוונים לאותו עשב, אפשר להקריב לו או להתפלל אליו וכיו"ב, והמלאך ישמע ואפשר שיעשה.

.
.
.
.
בהלכות עבודה זרה יא יב כתב:
"הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא יבעת, והמניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן – לא די להם שהם בכלל מנחשים וחוברים, אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפואת גוף ואינן אלא רפואת נפשות, שנאמר (משלי ג כב): "ויהיו חיים לנפשך".
אבל הבריא, שקרא פסוקין ומזמור מתהילים כדי שתגן עליו זכות קריאתן וינצל מצרות ומנזקים, הרי זה מותר."
הלוחש על המכה אסור משום הפסוקים ובוודאי אסור גם אם כל קריאתו היא רק פסוקים, והקורא על התינוק הרי קורא רק פסוקים, וצריך ביאור מה זה שונה מהבריא שקרא פסוקין כדי שתגן עליו הזכות. והחילוק אינו במה שהוא בריא, שהרי מותר לקרוא תהילים בדרך תפילה על מיטת החולה. החילוק הוא האם הוא דרך תפילה שעיקרה הוא התקרבות לבורא לשם שמיים מתוך אהבתו, ורק מוסיפים שיש כאן בקשה שהחולה יבריא, והרי בתפילה אנו מבקשים על הצרכים וזו עיקר מצוות תפילה. ואם קריאת הפסוקים היא בדרך לחש זה האיסור החמור שנאמר שאין לו חלק לעולם הבא. החילוק ברור, בדרך לחש אין לו שום יחס לשם שמיים של אהבה ועבודה כלפי הקב"ה, אלא הוא רק רוצה שהחולה יבריא והפסוקים הם רק כלי להשיג את התכלית. לעומת זאת בדרך תפילה ובקשה, יש כאן עבודת השם לשמה מאהבה ורק מבקש מאהובו שיעזור לו בצורך גשמי כלשהו שיש לו.
נניח שאני זקוק לקבל הלוואה של סכום גדול. אם אני הולך לבנק, הבנק בשבילי הוא רק כלי לתכלית שלי, וכל מה שאני מדבר שם מיועד רק להשיג את התכלית. אבל אם אני פונה לאבי האוהב לבקש ממנו עזרה כספית, אני משוחח איתו באהבה אמיתית, בכבוד אמיתי, מתוך היחס שיש בינינו שהוא יחס אהבה צרופה אמיתי, ואע"פ שאני יוזם ומחדש שיחה מיוחדת וקירוב מיוחד רק בגלל שאני זקוק להלוואה, זה חלק מהיחס של אהבה אמיתית. האב לא נעשה כלי לתכלית הממון. הלוחש על המכה מתייחס לבורא כמו אל בנק והפסוקים הם לתכלית השגת הרפואה בלבד. מי שמתפלל על החולה הבקשה היא בתוך היחס של אהבה אמיתית לשמה. וזה תוכן החילוק בין קריאת פסוקים על דרך לחש או על דרך תפילה.
.
.
.
אלה שעוסקים בכשפים ועבודה זרה ואסטרולוגיה עושים זאת ככלי להשיג את התכלית שלהם. אין בזה שום צד של אהבה לשם שמיים והתקרבות של דבקות והתבטלות וכו'.
מי שעוסק במעשים שתכליתם להשיג תועלת גשמית לעצמו, מייד ייכנס לשקר. מי שעושה ביזנעס להרויח הרבה ממון, לא מלאכה מועטת להרויח ביושר גמור כדי סיפוקו המועט כדי שיוכל לעבוד את ה', או מי שעוסק בפוליטיקה, מייד יוקף ברמאים שקרנים לאין קץ שיעשו הכל לרמות אותו, ובכל כרחו ימצא את עצמו משקר, לעצמו לאחרים. (כל דבר יכול להיות על דרך ביזנעס ופוליטיקה, גם בארגוני חסד יש את זה וגם בין פועלי נקיון ובכל דבר. ואפשר כמובן גם להיות פוליטיקאי וכל מעשיו הם לשם שמיים וכמו שנאמר על העוסקים בצרכי ציבור באמונה. זה תלוי רק בבחירה פנימית). לעומת זאת מי שכל מעשיו לשם שמיים באהבה ויראה בתכלית הנקיות, ושאיפתו לקנות חכמה אמיתית, לא יסובבו אותו שקרנים ונוכלים לרמות אותו, והוא יוכל להעביר את כל חייו בלי לומר מילה אחת של שקר.
כבר שאלו למה הקדמונים עם כל חכמתם הגדולה לא ניסו לפתח את הטכנולוגיה. התשובה היא כמו שכתב החזו"א שהם לא ראו בזה חשיבות.

היחס היסודי הראשוני של האדם מול העולם, הוא יחס של אהבה ויראה.
בהלכות יסוה"ת פרק ב':
"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו"

בשעה שאדם רואה את העולם "מייד" (!) הוא אוהב ומשבח, ו"מייד" הוא נרתע לאחוריו. אדם עומד על דעתו ומסתכל על העולם שסביבו ומייד הוא אוהב ומייד הוא ירא. אין לו זמן לחפש איך לנצל את העולם לתועלת טכנולוגית, לבנות מכח מה שיש בעולם וחכמת השגת הטבע טלפונים משוכללים שאפשר יהיה בהם לראות כיעור והבל ולפטפט שטויות, וכל כיו"ב. גם מה שחידשו ברפואה שזה לתועלת והצלת נפשות, הקדמונים ידעו שמי שבידו הרפואה הוא הבורא שבידו נפש כל חי, ומסרו את עצמם לו, ועשו השתדלות מעט לקיים מצוות השתדלות ותו לא.
הטכנולוגיה רואה בעולם ערימה של חומרים וכוחות וחכמה דוממים ומתים שהם הפקר ומקרה, ואפשר להשתמש בהם למלא סיפוקו ורצונו של האדם. היא כובשת את העולם בכח, מנצלת אותו, מזלזלת בו. הלוחש על המכה מתייחס גם לתורה באופן כזה.
מי שעיניו בראשו רואה בעולם דבר נברא חי גדול ונפלא, לאין שיעור נשגב וגדול מהאדם הפרטי, או מין האדם כעניין פרטי בעולם, והוא מוסר את עצמו בענווה התבטלות וכניעה ואהבה לשלמות החיה הגדולה המופלאה הזו בתפילה שיזכה להתקבל להיות חלק קטן מזה.

העוסקים בעבודה זרה ובאסטרולוגיה ובכשפים, ניגשים לעולם ביחס של להפיק ממנו תועלת לעצמם. האפשרות שעליה הם חושבים אכן קיימת, הכוכבים אכן משפיעים באמת וזה תלוי ברוחק שלהם ובמקום שלהם, יש כוחות רוחניים שפועלים באמת, מלאכים. אבל אם היחס הוא איך להפיק מזה תועלת, כמו הלוחש על המכה, שבאמת בפסוקים יש כח פעולה נשגב קדוש רק הוא מנסה להשתמש בזה לתועלת עצמו בלי אהבה ויראה, זה מיד הופך לשקר גמור. השוחד יעוור עיני חכמים. עיקר היחס הוא של שקר ומזה נעשה שהכל הופך לשקר. כשהמניע הראשוני אינו לשם שמיים נקי, הנגיעות והשוחד מכריחים את האדם מייד לשקר גם בלי שהוא בעצמו מבחין בזה והוא צריך לשקר על כך ששיקר, והוא צריך לשקר על כך שזה לא פועל והתועלת לא מגיעה, ומייד הכל נהפך לשקר גמור. ומייד צומחים על זה הררים עצומים של דמיונות ותיאוריות שקריות וחכמות שקר בדויות לגמרי.

.
.
.
.
בתחילת הלכות עבודה זרה כתב הרמב"ם:
"הלכה א
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה וזו היתה טעותם אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה וזה היה עיקר עבודת כוכבים וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא.

הלכה ב
ואחר שארכו הימים עמדו בבני האדם נביאי שקר ואמרו שהאל צוה ואמר להם עבדו כוכב פלוני או כל הכוכבים והקריבו לו ונסכו לו כך וכך ובנו לו היכל ועשו צורתו כדי להשתחוות לו כל העם הנשים והקטנים ושאר עמי הארץ ומודיע להם צורה שבדה מלבו ואומר זו היא צורת הכוכב פלוני שהודיעוהו בנבואתו והתחילו על דרך זו לעשות צורות בהיכלות ותחת האילנות ובראשי ההרים ועל הגבעות ומתקבצין ומשתחוים להם ואומרים לכל העם שזו הצורה מטיבה ומריעה וראוי לעובדה וליראה ממנה וכהניהם אומרים להם שבעבודה זו תרבו ותצליחו ועשו כך כך ואל תעשו כך וכך והתחילו כוזבים אחרים לעמוד ולומר שהכוכב עצמו או הגלגל או המלאך דבר עמהם ואמר להם עבדוני בכך וכך והודיע להם דרך עבודתו ועשו כך ואל תעשו כך ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולאהכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו."

בתחילה הם ידעו את האמת כולה ורק את האמת. הם הכירו את ה' האחד שאינו גוף וידעו שהוא הבורא והמנהיג, וזה גם אמת שה' ברא את הכוכבים להנהיג באמצעותם את העולם. בהלכה ב' מתואר מה שכתבתי איך עניין כזה משתלשל להפוך לשקר גמור וטפשי.
לכאורה למה הסברא שלהם כל כך מוטעית. למה לא להכיר טובה ולכבד את המשמשים, מתוך ידיעה שהם רק המשמשים ואת עיקר הכבוד נותנים לבורא עצמו. על דרך שאדם אוהב ומכבד את הוריו ואת רבו ואע"פ שהם רק אמצעים להעביר אליו את השפע מהבורא.

אלא החילוק שכשאדם מכבד ואוהב את הוריו ואת רבו, זה בתוך היחס של אהבה ויראה לשם שמיים כלפי הבורא, זה כלול ביחס הזה וחלק חי ממנו. לכן בכיבוד הורים לא עושים שום דבר שהוא נגד כבוד הבורא אפילו בדבר מדרבנן ומנהג לא אומרים שכיבוד הורים מדאורייתא דוחה את זה. כי הכל הוא בתוך עבודת השם. המניע הנפשי העמוק לכבד הורים ואת הרב הוא אותו מניע עצמו של עבודת השם לשמה באהבה ויראה.

אבל כשבדור אנוש כיבדו את הכוכבים, מה המניע העמוק בכוחות הנפש לכיבוד הזה? הכוכבים זה לא משהו קרוב והיימישע כמו הורים והרב, שאפשר להרגיש אליהם בדרך של קרבה ומוחשיות וכילד, כמשל, את היחס אל הבורא המופשט. אלא הכוכבים גם רחוקים וכמעט מופשטים ביחס אלינו, מה מחפשים אצלם כשמכבדים אותם. אם כל התכלית היא להתקרב לשם שמים מתוך אהבה ויראה והתבטלות וכניעה ודבקות, אז היחס היה מופנה לבורא עצמו בלבד. שם הוא המקום הטבעי לכל זה גם מבחינת כוחות הנפש. אלא היחס לכוכבים טיבו שונה. זה לא התרפקות של בן אצל אביו האוהב, או כיחס רעיה לדודה כמו בשיר השירים. זה יחס רשמי ומרוחק של כבוד כמו כלפי מלך נכרי שמכבדים, ומה שמסתתר הוא הרצון לשמור איתו על יחסים טובים כי זה משתלם. כך הוא לא יזיק ואולי יעזור. איבדו את הלשם שמיים. הכח הנפשי הזה הוא שעמד מאחרי הטעות של דור אנוש. וזה הוריד אותם מלהיות יודעי האמת לטבועים בים אינסופי של שקרים והבלים.

מה שהרמב"ם כותב שאסטרולוגיה וכשפים ועבודה זרה הם שקר מוחלט, עיקר טענתו אינה לעניין בפני עצמו אלא לכח הנפשי שמניע את העוסקים בזה. מי שבחירתו היא להיות תמים ואוהב וירא ועובד לשם שמיים ומבקש חכמה והתבטלות ודבקות וענווה, לא יעסוק באסטרולוגיה וכשפים ועבודה זרה גם אם האמת שהוא יכול לפעול עם זה תועלת לעצמו ולהרויח ממון וכיו"ב. כמו שהוא לא יהיה סוחר מניות בבורסה או יזם נדל"ן עורך דין או פוליטיקאי וכל כיו"ב (אלא אם כן הוא עושה דברים אלה לתכלית של לשם שמים נקייה וזה יוצא מהכלל). אנשים במקצועות כאלה (חוץ מהמקרים של עוסקים בצרכי ציבור באמונה, אלא כמו המקרים הרגילים שכולנו מכירים), בלי ספק רוב דיבורם הוא שקר, אם לא שקר גדול וישיר אז שקר מצד העומק והמנגינה וכו'. אם הוא בוחר לעסוק בדברים האלה מייד הוא עזב את האמת ודבק בשקר מצד עצם הבחירה. ואז גם כל חכמת הכשפים ואסטרולוגיה והעבודה זרה יהפכו לחכמת שקר. כי כל אחד יעקם את החכמה הזו לפי הצרכים שלו. מסירת התורה והחכמה האמיתית מדור לדור נעשית על ידי חכמים שמוסרים את נפשם על האמת ומדייקים בכל גוון ובן גוון של האמת. אם מסירת התורה היתה נמסרת לפוליטיקאים ובנקאים וסוחרים, לא היתה מסירת אמת ובוודאי הכל היה מעוקם ושקרי.

פעולה בדרך גשמית היא קשה. כדי להתעשר מאוד מחרישה וזריעה וזיבול צריך לעבוד מאוד קשה. פעולה עם כוחות רוחניים חזקה מאוד ואפשר לפעול הרבה במאמץ קטן. אם נניח אברך למדן צדיק יודע שהוא יכול לעשות כמה פעולות של קנייה ומכירה בשוק המניות והשקעה של אלף דולר תהפוך למאה אלף דולר, הפיתוי עצום. אבל אם הוא יתפתה לזה נשמתו תתלכלך ויהיה לו מאוד קשה לצאת מזה.
יותר עמוק מזה, יחס של אהבה ויראה לשם שמיים בנקיות וענווה וטהרת הלב והמידות זה קשה לאדם. כי יש בזה התבטלות. יש פיתוי להרגיש שאני ביחס, אינני בודד, בלי להתאמץ כל כך בתיקון המידות וטהרת הלב. למשל כדי לקיים יחס של אהבה אמיתית טהורה עם אשתו, ומזה לקבל את סיפוקו בצורך לחום ומגע, צריך הרבה מאמץ והשקעה ותיקון מידות גדול וויתור על ה"אני" ונתינה אמיתית וכו' וכו'. אם מציעים לאדם לקנות כלה מאוקראינה, מישהי יפה ונעימה וחביבה, שתספק את הצרכים שלו לחום ומגע וכו', ולא יהיה בודד, והיא תסכים לכל דבר ותעניק לו כל צרכו בסבר פנים יפות ולא תדרוש ממנו שום תיקון מידות, זה פיתוי גדול. וזה שקר גדול כמובן. ואפשר להבין את גודל הקנאה וחרון האף של הקב"ה שעושים ממנו כלה כזו ולא אהבת אמת. אם למשל אדם מהשורה שיש לו אשה כדרך אנשים מהוגנים בזוגיות בריאה, והוא ירצה להפוך את אשתו לכלה מאוקראינה, שעל כל דבר אומרת כן ולא דורשת מסירת לב ואהבת אמת ונתינה אמיתית ותיקון מידות אמיתי ויציאה אמיתית מה"אני", והוא יתחיל להתנהג ככה מהצד שלו בלי לבקש את הסכמתה לזה. אשתו שאוהבת אותו תתקומם נגד זה ותלחם נגדו כדוב שכול. אין חרון אף גדול מזה. הוא מנסה להשתמש באהבה שלה אליו כמשהו לספק את רצונותיו המגושמים כאילו היתה כלי דומם שעומד לשימושו. בשפה של עכשיו קוראים לזה "החפצה", הפיכת אדם לחפץ.
.
.
זה לענ"ד הביאור למה הרמב"ם כותב שהכל שקר מוחלט וטפשות גמורה, ומצד שני בעצמו כותב שהיסוד של זה אמיתי וגם יש מאמרי חז"ל רבים שאומרים כך.
.
.

.

.

מכתב נוסף בזה:

כל עבודה זרה היא עניין אחר מבחינת מה שהם עושים ומה שזה יכול או לא יכול לפעול. בעקרון יש אפשרות שיהיו מקרים מסויימים שזה יפעל, לפחות על דרך כשפים, אבל כמובן לא הכל.

לגבי השאלה החשובה מה כל כך מושך בזה. גם זה שונה בכל עבודה זרה. אני יכול לספר על משהו שהכרתי מקרוב בעצמי.

כשלמדתי טיפול פסיכולוגי בדרכי טיפול שונות, למדתי גם דרך של מטפל בפסיכותרפיה גופנית, שעסק גם בשאמאניזם.

למדתי אצלו הרבה זמן, הוא אדם מיוחד עמוק וחכם, טוב לב ואמיתי, לפי דרכו. התקרבתי אליו וחיבבתי אותו.

שאמאניזם הוא שמתחברים לצורה הרוחנית של אנשים אחרים או בעלי חיים, ולפעמים לישויות רוחניות מופשטות גדולות יותר. אפשר לרפא כך הפלא ופלא. זו מסורת עתיקה באפריקה ודרום אמריקה ועוד מקומות. הוא נסע לשם ולמד מאנשים שקיבלו את זה וחיים את זה. יש שבטים באפריקה שחיים כך, כשאחד מהם חולה הם תופשים שיש מחלה בקהילה, לא באדם הפרטי הזה. הם מתחברים מבחינה רוחנית זה לזה והמחלה עוברת לכל הקהילה וכולם באמת חולים, וראש הקהילה מטפל בכולם כנפש אחת וכך הם מתקנים את הקלקול הרוחני והמחלה נרפאת.

הוא למשל יכול לומר לי תסתכל על היונה הזו, אני אכנס לתוך הגוף שלה ותראה שהיא תעוף לשיח פלוני ותעשה כך וכך, וזה קורה. הוא יכול להכנס לגוף של ציפור ולעוף ולראות דרך עיני הציפור מה קורה במרחק, הוא אומר שראה דרך עיני הציפור מכונית אדומה מדגם כזה וכזה שעוד שלוש דקות תגיע לכאן מצד פלוני והמכונית מגיעה. הוא חי שלוש שנים במצב של כניסה מיידית אוטומטית לכל גוף של בעל חיים מעל גודל של עכבר גדול, בלי ציפורים, כולל בני אדם, כח מי שבמרחק מאה וחמישים מטרים ממנו. הוא הרגיש כל מה שהם מרגישים, חי את כל מה שהם חיים. לא הבחין בקיום הפרטי שלו כלל, הוא לא היה הוא, הוא היה כל אלה. ולפעמים יש מפגש עם ישות רוחנית עליונה יותר. והוא נפגש איתה ומרגיש אותה ומבין אותה וחווה אותה, ולפעמים ממש חי את ההוויה של אותה ישות.

אני למדתי את זה רק כדי להתלמד, לא כדי לעשות. אינני בטוח שזה ממש עבודה זרה הלכתית, כי אין בזה פולחן. אבל מיאנתי בזה כי לא רציתי, לא בגלל ההלכה או עבודת השם. הוא אמר לי שהוא לא יכול להבין איך אני יכול למאן בזה. לדעתו אם מישהו יכול הוא חייב, כי החיים מחייבים את זה. הכוונה זו חוויית חיים אחרת לגמרי. התחושה של להיות חי היא כל כך הרבה יותר חריפה וחזקה ונוגעת ומלאה כשמכניסים את המימד הזה לחיים. כשהייתי לידו, היה נראה שהוא חי חיים מלאים ועשירים וחריפים, ממש לחיות במלוא מובן המילה. חווייה של להיות חי בעוצמה כבירה. לעומת זאת אני הרגשתי יבש ומשעמם ואפור ורגיל, סתם מזדקן מיום ליום בלי חווייה של להיות חי. בלי לטעום את החיים. להיות חי זה העונג הכי חריף, אין שום עונג מעל זה. מי שלוקח סמים פסיכדליים קשים כמו l.s.d. וכיו"ב, עושה זאת כי באותו זמן יש תחושה חריפה של להיות חי, החיים הרגילים נראים חסרי משמעות, חיוורים וריקים ומשעממים, בלי חווייה. סמים כאלה זה העונג הכי גדול שאדם יכול להתענג בעולם. אנשים אומרים 'עשינו חיים'. אנשים רוכבים על אופנוע גדול במהירות עצומה, מטפסים על הרים מאוד גבוהים, מחפשים כל מיני הרפתקאות וריגושים שונים ומשונים, כדי להרגיש לרגע שהם באמת חיים. כדי לגעת בחיים, לא שהם סתם יעברו אלא ממש לגעת בהם, לחוות את החיים. אין דבר נכסף יותר מזה, אין עונג גדול יותר מזה, אין פיתוי גדול מזה. בהחלט היה לי פיתוי גדול להשתתף בהרפתקאות השאמאניות. במיוחד כששמעתי ממנו על מפגשים עם ישויות רוחניות עתיקות וגבוהות ומלאות עוצמה, וראיתי אותו מלא חיים, עם עיניים מבריקות ונוצצות, לחיים וורודות, מלא הנאה וחיות, רגוע, מלא, זקוף, מלא כח, מאיר, מחייך, נותן לכל מי שלידו. כמה עלוב וריק ומשעמם ויבש וטיפש ועני ולחוץ וחיוור ועייף הרגשתי לעומתו. היה נראה שהתקיים בו הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה. ואני לעומתו כל כך עייף וסוחב בקושי ומדוכא וחסר חיים.

הוא דיבר על חיים, על להיות חי, שזה הערך הכי עליון. על מסירות נפש לוותר על הקיום הפרטי כדי להיות יותר חי. הוא חווה כאבים של אחרים כאילו שהם שלו, והשפיע מרפא לכולם.

אחר כך התברר לי גם שהוא מקיים יחסי מין עם לא מעט נשים, כי כדי להיות חי צריך לטעום מכל טעם ולהריח כל ריח. כמו שאמרו שאדם עתיד ליתן את הדין על כל פרי שראה ולא טעם. והאנרגיה המינית היא אנרגיית חיים. רק נשים שהיה לו איתן גם קשר נפשי שבעיניו היה אופן של אהבה, לא זנות סתמית. הוא לקח דוגמה מהתנ"ך ששם היו לגבר כמה נשים.

הוא כל הזמן אמר לי תפסיק להיות אברך חרדי, תפסיק לפחד מהחיים ולהתתבצר מפניהם, תתמסר לשטף ולזרם ולעוצמות, תתחיל להיפתח לחיים.

אני הרגשתי שבשבילי לחוות חיים זה להתמקד בטעם אחד, אולי קטן, אבל הוא שלי, ואליו אני מחוייב לתמיד, בו אני מתעמק ולאט לאט, בסבלנות רבה, בלי לזלול, בלי לדחוק ולמהר, נוקב לעומק ומוצא בו פנימיות ותוכן וחיים. ריבוי טעמים וחוויות מסיט אותי מההתעמקות בטעם האחד ובחוויה האחת שלי.

לדעתי היצר העצום לעבודה זרה הוא מצד זה, של להרגיש חוויה של חיים ונגיעה בחיים, בכל עבודה זרה בדרך שלה, אינני יכול לדעת מה היה שם ומה עשו ומה חוו. בעבודת השם זה לא כך. כמו שכתב המורה נבוכים א ה לגבי משה בסנה:

"כן נאמר אנחנו, כי צריך לאדם שלא יהרס לזה העניין העצום הנכבד מתחילת המחשבה, בלתי שירגיל עצמו בחכמות ובדעות, ויזקק מדותיו זקוק רב, וימית תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות.

וכאשר יבין הקדמות אמיתיות וידעם, וידע דרכי ההקש ועשות המופת, וידע אופני השמירה מהטעאות השכל, אז יקדים לחקירה בזה העניין.

ולא יגזור בתחילת דעת שיעלה בלבו, ולא ישלח מחשבותיו תחילה וישליטם להשגת הבורא. אבל יבוש וימנע ויעמד, עד שיעלה ראשון ראשון.

ועל זה נאמר: "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה, פָּנָיו, כִּי יָרֵא, מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו) – מחובר למה שיורה עליו הנראה, מפחדו להסתכל באור הנראה, לא שהשם ישיגוהו העיניים יתעלה מכל חיסרון עילוי רב.

ושובח לו עליו השלום הדבר הזה. והשפיע עליו האל יתעלה מטובו מה שחייב לו, שנאמר בו: "וּתְמֻנַת יְהוָה יַבִּיט" (במדבר ח, יב) – וזכרו החכמים ז"ל, כי זה גמול להסתירו פניו תחילה "מֵהַבִּיט אֶל-הָאֱלֹהִים" (שמות ג, ו).

אמנם אצילי בני ישראל הם הרסו ושלחו מחשבותם והשיגו, אבל השגה בלתי שלמה, כו'"

צריך לאט לאט, ביראה, בענווה, בסבלנות אין קץ. כל העסק הוא בהקדמות ארוכות ומייגעות לאין קץ, ולא בחוויה עצמה. היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. וכל הזמן תיקון המידות, וזיכוך, ונקיות והתבטלות וענווה, וכו' וכו'. העם ההולכים בחושך. גלות. שוא הלכנו קדורנית. אם אפשר להגיע לחווייה של חיים רוחניים נפלאים רחבים ועמוקים חריפה ומענגת בעונג רוחני עליון, בלי כל היגיעה הארוכה הזו, זה מאוד מאוד מפתה.

וכמובן כל ההשגות של אותו מורה שלמדתי אצלו הן כאין וכאפס ממה שיכלו בדורות קדמונים.

לעניות דעתי כמעט בכל עבודה זרה היה עניין כזה, בדרך כלשהי, וזה מה שהיה מושך בה. זה דומה ליצר של עריות, וכמו שמספרים שהיו מחליפים נשותיהם, ומעמיקים בזימה מאוד מחוץ לדרך הטבע. רק שעריות זה גשמי ולכן חלש ודל וקטן, ועבודה זרה זה אותו עניין ואותו עונג רק רוחני, ולכן זה הרבה הרבה יותר חזק וחריף.

.

.

אגב, שמעתי ממנו כל כך הרבה מופתים מופלאים מאוד שראה בעיניו אצל מכשפים בכפרים אפריקאים נידחים, וגם הוא בעצמו עשה מופתים, ולדעת מה בדיוק פלוני חושב היה קל אצלו, כך שאם אומרים לי על רב או מקובל כלשהו שעשה מופת מופלא שאנשים מהימנים ראו בעיניהם, אני חושב: כל הכבוד לו, הוא מתקרב למדרגת מכשף של שבט אפריקאי פרימיטיבי של אנשים שחיים כמו קופים מהרבה בחינות.

.

.

יש לי ידיד יקר תלמיד חכם, שגם למד עניינים כאלה, אצל מורים אחרים, וראה עוד יותר פלאות ממני, וגם חווה בעצמו הרבה יותר ממני, והוא נאמן עלי מאוד.

.

.

סבתי ז"ל חיה בצעירותה בעיר העתיקה בין שכנים ערבים, והיה שם ערבי זקן מכשף שהיה מגיד עתידות ועושה מופתים ממש כמו מהספרים של שבחי הבעש"ט, וחלק היא ראתה בעיניה, ואני יודע שהיא חכמה וישרה ולא פתיה ואני מאמין לה. גם אם רק חלק אחד מעשר מהסיפורים שלה נכון זה כבר יותר מכל מה שמספרים על רבנים ומקובלים מהדורות האחרונים. וכמו שאמרו חכמי הליטאים על זה אותות ומופתים באדמת בני חם.

.

מה שיש תלמידים שוטים וחסידים שוטים וכיו"ב שמתפעלים ממופתים, זה כמו אנשים שלא ראו מימיהם מכשיר חשמלי, ומישהו בא מהמערב ומראה להם רדיו או טלפון והם בטוחים שהוא בעל מופתים אלוהי. הכוחות האלה הם חלק מהטבע והמציאות, כמו שהכח החשמלי הוא חלק מהטבע, ויש מי שבקי להשתמש בזה, כל אחד יכול ללמוד את זה כמו שכל אחד יכול ללמוד להיות חשמלאי. יש אנשים שבקיאים בזה בלי שלמדו את זה, זה לא מוכיח שהם למדו את זה מכח התורה הקדושה. זה עניין של כשרון וגישה, יש אנשים שיכולים לפרק מכשיר חשמלי ולתקן אותו בלי שלמדו שום דבר. או יש אנשים שיכולים לשיר כמו זמר מקצועי בלי שום לימוד. מי שכל היום לומד תורה שהיא עסק רוחני, באופן טבעי אם יש לו כשרון לעיסוק בכוחות רוחניים זה מתפתח אצלו יותר בקלות. כמו מי שעובד כטכנאי בהופעות של זמרים שיותר בקלות יתפתח אצלו הכשרון של לשיר כראוי. אין בכלל מושג של כוחות כאלה מצד הקדושה או מצד הטומאה, זו המצאה. כמו שאין כוח חשמלי מצד הקדושה או מצד הטומאה. יש איסור לעסוק בכוחות כאלה. ההלכה לא אוסרת את כל האופנים אלא רק לפי גדרים הלכתיים, אבל לענ"ד גם מה שלא אסור לפי ההלכה הוא אסור מצד נבל ברשות התורה. לענ"ד רבנים שעוסקים בעשיית מופתים עוברים איסור, ובוודאי יש בזה גאווה והולכת שולל, והם שקרנים כי הם מציגים את זה כאילו זה מעיד על קדושה או גדלות בתורה או צדקות וכיו"ב. ואם זה בכלל מעיד על משהו אז רק להיפך.

.

.

.

.

עוד המשך:

אמת ושקר לא נבחן לפי המציאות השטחית במבט השטחי, אלא לפי מבט עמוק על המציאות.

נאמר שהקב"ה שינה מפני השלום, שרה אמרה במציאות דבר אחד, וכשהקב"ה אמר לאברהם מה היא אמרה הוא אמר משהו אחר. אבל פשוט שאין הכוונה שהקב"ה שיקר כדי להשכין שלום בית. חלילה. לא שייך כלל שקר אצל הבורא ית'. שקר זה העדר וזה כמו לומר שהקב"ה חלילה נעשה בעל גוף או מת או כיו"ב, כדי להשכין שלום. יש נמנעות שהקב"ה לא עושה בשום אופן. אלא וודאי הלימוד הוא שאם אומרים דבר כזה משום שלום בית זה אמת.

ומצד שני כתוב שקר הסוס לתשועה, והרי עינינו רואות שסוס מועיל לנצחון במלחמה, וזה וודאי כך, אי אפשר להכחיש את זה. מדינות מוציאות מליארדים על מטוסים וטנקים כי וודאי ומוכח אצלם בלי ספק שבמלחמה זה מועיל. ובכל זאת זה שקר גמור.

שקר ואמת זה מצב נפשי ושכלי. אם רבי חנינא שהיה די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת, יראה סוחר גדול שעושה עסקים מפוקפקים במליונים וכל היום הוא טרוד ולחוץ מאוד על זה, הוא יאמר שמעשי הסחור הם שקר. ואצל הסחור המסחר שלו זה אמת גמורה, במסחר כזה באמת מרוויחים הרבה, עובדה שהוא עשיר ורבי חנינא עני, מוכח שהמסחר פועל באמת. ואצל הסוחר רבי חנינא זה שקר, כי לא באמת אפשר להיות חי מקב חרובים, הנפש מתייבשת. ביציאת מצרים העם שהיו דור דעה אמרו שקצה נפשם במן, הם רוצים להחיות נפשם בקצת אבטיחים וקישואים ושומים. הרי מברכים להחיות בהם נפש כל חי. ונזיר חטא על הנפש. וקב חרובים זו מידה קיצונית ובשמונה פרקים הרמב"ם אמר לילך בדרך אמצע. אז רבי חנינא אצל הסוחר הוא שקרן, לא באמת די לו בזה, זו חסידות מזוייפת.

הויכוח בין רבי חנינא לסוחר הוא לא על המציאות. זה לא דעות מדעיות על המציאות כמו שיש מי שאומרים שמשוואה פיזיקלית מסויימת היא שקר או אמת. הדעות שלהם הם ביטוי למי שהם בעצמותם. אדם שבמהותו הוא כזה יש לו דעה כזו מצד מהותו כאדם.

למשל יש מי שטוען שצדקה זה שקר. למה פלוני צריך לשלם בשביל אלמוני. מה הוא חייב לו. כל אחד צריך לדאוג רק לעצמו. והוא יביא הוכחות שזו אמת, כי ככה הטבע, חתולים לא נותנים אוכל לחתול חולה. סימן שכך הוא הטבע והאמת, וכל הרעיון של לתת לחלשים זו בדיה שקרית שהחלשים המציאו. עדיף שהחלשים ימותו ויישארו רק החזקים, כי אז מדור לדור האנושות תשביח ותתחזק. ואם יתנו צדקה יישארו היסודות החלשים והחולניים ויורישו את תכונותיהם וכל האנושות תינזק. חכמים גדולים טענו כך בספרים מפורסמים. זה שקר לא מצד שההוכחות לא נכונות ושבמציאות זה לא כך. הטענות האלה בכלל לא טוענות כלום על המציאות אלא הן ביטוי של מהות האדם שטוען אותן. אצלו זה אמת כי הוא אדם כזה. ולומר שזה שקר זו אמירה שלהיות אדם כזה אלה דרכי מוות מבחינה רוחנית אמיתית.

הרמב"ם בלי ספק לא בא לדון בשאלה על המציאות האם יש בעולם ישויות רוחניות, ואם הן יכולות לפעול שינוי כלשהו בטבע. כי זו שאלה מדעית, והרמב"ם לא עסק במדע כזה. הוא לא דן האם אמת או שקר שיש מפלצת באגם לוך נס, האם אמת או שקר שאפשר להעביר מחשבות מאדם לאדם, האם אמת שיש אנשים על המאדים, האם אפשר ליצור זהב מעופרת, וכל מיני שאלות מעניינות. כשהרמב"ם מדבר על אמת ושקר זה אף פעם לא לא מבחינה כזו. אצל הרמב"ם אמת זה דרכי חיים ושקר זה דרכי מוות, מצד חיי הנפש הנצחיים. אמונה שיש ממש בכשפים ועבודה זרה וכו', האמונה עצמה כבר היא דרכי מוות. כי מי שמאמין בזה זה לא בגלל סתם עניין מדעי אלא בגלל שהוא אדם כזה שזה מה שנמצא אצלו בראש. מי שאומר שהכל שקר אלה דרכי חיים, כי המהות של העניין שקרית, והוא טבול בים של שקר, והוא אומר אצלי זה לא קיים ושוכח מזה. יש חכמים שנאמר שהם למדו כשפים כדי להתלמד ולא כדי לעשות. כי כשלומדים לעומק את התורה והנפש יש עניין לפעמים להבין גם את זה.

.

.

.

שמעתי בשם רבי ירוחם שאמר שבחז"ל היו סנדלר ונפח ומוכר עצים וכיו"ב. והרי הם היו בעלי כשרונות עצומים ויכלו לעשות עסקים מחוכמים או לעבוד במקצועות שמרויחים הרבה. אלא שהם לא רצו קיצורי דרך, לא חיפשו איך להתאמץ כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. תנועה כזו של כוחות הנפש זו השחתה.

.

.

.

.

עוד המשך בזה:

לו היה מישהו שיש לו ילד חולה אנוש ח"ו, בא לשאול על כל מיני רבנים מקובלים שיש בדורנו שעושים קבלה מעשית בשמות קדושים, וקמיעות ושיקויים וסגולות ופועלים ישועות על ידי כרבולת של תרנגול שהקיף את קבר רחל ז"פ, ומלומדים בניסים, וגובים הון עתק על הניסים שלהם, האם כדאי לפנות אליהם, הייתי אומר לו בלי ספק שאני יודע בוודאות גמורה שכל זה שקר גמור ואין בו שום ממש כלל וכלל, ואין כאן אפילו לא סיכוי אחד מאלף שהם יעזרו לו. לא הייתי בשום אופן אומר לו שאולי יש צד כלשהו שיש ממש בדבריהם ומעשיהם רק שרצון ה' שנתפלל ולא נעסוק בדברים כאלה. ואני באמת בטוח בלי שום ספק שבכל אלה אין ולו גרגר הכי קטן של ממש, והכל הוא רק שקר ואחיזת עיניים ורמאות וגנבות וכו'. לומר שאולי יש צד כלשהו של ממש בהם זה שקר גמור ומזיק.

ואפשר לכאורה להקשות עלי שבגמרא סנהד' סה ב נאמר שחכמים בראו אדם "על ידי ספר יצירה שלמדו צרוף אותיות של שם" (לשון רש"י), ובראו עגלה לערב שבת. הרי ששמות קדושים יכולים לפעול.

וזו לא התחלת קושיא כלל. כי מצד שורשי הבריאה העמוקים באמת כל המציאות היא שמותיו של הקב"ה וממילא על ידי שמות אפשר לפעול, והיה שייך שהצדיקים יבראו עולם שלם כמו בריאת העולם שהקב"ה עשה וכמו שמבואר בגמ' שם. והאמוראים הקדושים היתה להם השגה בזה, וגם אנשים בגדלות כמו רבי חיים ויטאל וכיו"ב עסקו בזה קצת ובצנעא, וכמובן שלא בהמוניות ותמורת כסף.

אבל אותם "מקובלים" של זמננו הרי הם אנשים המוניים טפשים קלים וריקים, לא חכמה ולא יראה, שמגלגלים ביזנעס משתלם מאוד של הונאת ההמון הנבער ואחיזת עיניים, וזה כמו שנאמר שצפרדע או חמור מתנבאים (כמ"ש המו"נ). אם אדם ישאל על צפרדעים שמתנבאות ונשיב לו שזה בלי ספק הבל ושקר מוחלט, והוא יקשה אבל הרי מצינו שהיתה נבואה אמיתית ונביאים אמיתיים, זו לא קושיא כלל. אין שום שייכות כלל בין זה לזה.

כשהרמב"ם דיבר על כשפים ועבודה זרה ואסטרולוגיה וכיו"ב, הוא דיבר על המציאות של הדברים האלה. יש תרבות שלמה, דתות שלמות, ציבורים שלמים וגדולים, ספרים עתיקים ו"חכמים" "גדולים מפורסמים", ואצל כולם יש דגל של העניינים האלה וכולם שטופים בהם. והכל הוא בגדר צפרדעים שמתנבאות.

התרבות שיש בזמננו של אותם "מקובלים", שיש זרמים שלמים בחברה הדתית (וגם חילונים רבים) שנוהים אחריהם בצמא עצום ומאמינים באמונה שלמה ומשלמים הון עתק בשמחה ומוכנים לקרוע כדג כל מי שאומר ביקורת כלשהי, וכו' וכו', ויש אנשים חלושי דעת או אומללים ונואשים שיש אצלם פיתוי להימשך אחרי זה, וכו', כל זה הוא צל מאוד מאוד קטן של מה שהיה בדורות קודמים ובזמן הרמב"ם. אז זה היה פי כמה וכמה עשרות מונים יותר.

המדע המודרני תרם לריחוק מאמונה בכל דבר רוחני ולא מדעי, בעולם התורה החלקים השכליים מאוד התגברו, האווירה בעולם הרבה יותר שכלית וספקנית ממה שהיה בזמן הרמב"ם. אז ההמון היה נבער לגמרי, פתי לגמרי, בלי שראה או שמע משהו שכלי מימיו, וכל פועל ישועות וקוסם התקבל מייד בהערצה גמורה. על כל זה הרמב"ם אומר שלפי האמת והמציאות זה שקר מוחלט ואין בו שום ממש, וזה מוכרח להאמר.

מה שמוצאים בעומק שרשי הבריאה שיש השפעה של הגלגלים על העולם התחתון וכל כיו"ב, אין לזה שום קשר, זה נושא אחר לגמרי. זה חקירה פילוסופית רוחנית עמוקה של חכמים גדולים, שאין לה שום נפקא מינא מעשית, אי אפשר מכח הידיעות האלה לפעול שום פעולות מחוץ לטבע.

מי שלמד את הקדמת הרמב"ן לבראשית שכל התורה שמותיו של הקב"ה, לא יוכל מכח זה לפעול שום פעולה על ידי שמות קדושים. האמוראים הקדושים למדו את זה כל כך היטב שהם יכלו. אבל הבאים אחריהם שלומדים את זה רק יודעים שהמציאות בעמקה היא שמותיו של הקב"ה אבל לא יוכלו מזה לפעול שום דבר. ואלה שמתיימרים לפעול מחוץ לטבע לא למדו את הרמב"ן ולא שום חכמה, ופעולותיהם הם רק רמאות ואחיזת עיניים בלי שום יסוד של ממש ושום שייכות לחכמה אמיתית. (אפשר שבזמן התורה ואולי אפילו בזמן חז"ל עוד היו קצת מסורות של עבודה זרה וכשפים שהגיעו מדורות קדמונים מאוד שהיו קרובים לבריאת העולם, ואז גם אם טעו היו להם השגות גדולות, ואפשר שהיה בזה קצת גרעין של ממשות, כמו שיש מקומות שמשמע כך בחז"ל ובתנ"ך, אבל זה אבד ונעלם מאז לגמרי. וגם אז מלבד המעט שהיה בו מקצת ממש, היתה גם תרבות גדולה ודת גדולה של שקר מוחלט כמו המקובלים שבימינו).

לכן אין לחבר בין הדברים, יש את מה שהרמב"ם אמר עליו בצדק שכולו שקר מוחלט, ויש בנפרד לחלוטין ענייני חכמה אמיתיים שאינם קשורים כלל לכשפים וע"ז ואסטרולוגיה וכל כיו"ב אלא הם רק נושאים עיוניים של חכמה עמוקה ותו לא, והם מלמדים דברי תורה שיש רובד רוחני לעולם ושהעולם החומרי מושפע מהעולם הרוחני וכיו"ב.

.

.

.

.

עוד המשך:

אני מבין שזה לא לגמרי מיושב ובהיר אצלך, זה רק מראה שאתה מבין היטב.

כי באמת העניין הזה לא יכול להגיע לבהירות כראוי.

יש בעולם סדר של חכמה נפלאה שהכל מסודר להפליא לפי חכמה מאירה, והאדם יכול להשיג את זה בשכל וללמוד בלי סוף ולראות אור ועונג רוחני ודבקת בעולם הזה וממשיך בעולם הבא בלי הפסק וקצה, להידבק בבעל החכמה. והחזון איש אמר שהשכל הוא המלאך שמדבק את האדם בבוראו. וכל הטבע וכל הצד המופשט של הטבע שהוא הצורות הטהורות המופשטות, הכל הוא חכמה. הרמב"ם כותב שהבורא לא פועל נמנעות כמו מרובע שאורך צלעו שווה לאורך אלכסונו, וזה לא כי אינו יכול אלא כי הוא מתגלה אלינו דרך החכמה ונתן לנו שכל שיכול לקלוט את הגילוי האלוהי בדרך החכמה והבורא לא מקלקל את המהלך שבו הוא מתגלה אלינו דרך השכל ולכן אל פועל דברים שהשכל לא יכול לקבל.

אבל יש גם עוד בחינה, של הרצון החופשי האלוהי שאין לאדם השגה שכלית בו. בקבלה ספירת חכמה היא לא הכי עליונה. מעליה יש כתר שהוא הרצון והוא נעלם לגמרי. מצד הרצון החופשי האלוהי אין נמנעות כלל, ואין תפישה שכלית כלל. יש מהלך של תפישה באופן אחר, על ידי הרצון הראשון שבאדם. כתבתי בזה בהערות על המורה נבוכים על ב' כ"א וב' כ"ב. מצד זה יש ניסים.

החכמה היא כלי והרצון הוא האור שבתוך הכלי. כמו נפש בגוף. והרצון נעלם מאוד. מה שנגלה הוא החכמה. לכאורה הרצון והחכמה סותרים זה את זה. החכמה נצחית קבועה ומוכרחת. אחת ועוד אחת הם שתיים בהכרח, תמיד. אם כל העולם הוא סדר של חכמה צרופה ומושלמת, אז כל העולם הוא כמו אחת ועוד אחת הן שתיים, כולו מוכרח ונצחי ולא יכול להשתנות. זה צד קדמות העולם.

רצון אלוהי חופשי פירושו שהכל יכול להיות, אין שום מהלך ושום קביעות והכרח.

המדברים אמרו שהבורא מגלה את רצונו החופשי בכל, ולכן אין לנו שום הבנה שכלית בשום דבר, ואין טבע עם חוקיות שכלית, ואן בכלל מקום לשכל. הם אמרו שהשכל והטבע הוא יצר הרע, נסיון, הסתר של אמיתת הבורא, וצריך לבטל את השכל. המדברים הפכו לדעה השולטת באסלאם, ויצא מזה ציבור נבער של קנאים דתיים חסרי שכל ומדע שהיצרים שלהם משתוללים בלי השגחה שכלית וכידוע. וגם אצלנו יש קהלים כעין זה במקצת.

יש צדדים כאלה גם בחסידות, להיות תמים, יהודי פשוט, רגשי, לא שכלי. ובחסידות יש גם החשבה של מופתים, כי אם הטבע המסודר זה הסתר פנים, המופת הוא הגילוי פנים. למשל אם אדם היה חולה אנוש והרופאים עשו לפי הטבע כחכמתם, וכתוצאה מזה החולה הבריא, הרמב"ם יתפעל מגילוי האלוהות שהוא הטבע והחכמה שבטבע, שאותה למדו הרופאים, ויראה בזה גילוי אלוהות מגולה, כי הוא מקור הטבע והטבע מאיר באור אלוהי. ואם הרופאים נואשו והחולה הבריא בדרך פלא לא טבעית, הרמב"ם יאמר שזה תמוה ומוזר ולא מובן ולכן לא מגלה שום דבר ואין בו אור. אצל חסידים אם הרופאים נואשו והרבי ברך והחולה הבריא אז יש גילוי אלוהות כי הוסר מסך הטבע המסתיר את נוכחות הבורא ומחשיך אותה, וכשמסירים את מסך הטבע אז מתגלה נוכחות הבורא.

הסוד שמלמד במו"נ, לאחרונה כתבתי על זה, בפרקים של הקדמת סוד מעשה בראשית, בחלק ב' מפרק י"ג עד ל', הוא שהרצון החופשי והחכמה לא סותרים כלל זה לזה. זו אמת הבורא עושה הכל לפי רצונו החופשי בלי שום הגבלה של חכמה, ומצד שני זה אמת שהכל שכלי ומסודר בסדר של חכמה. בשכל זה לא יכול להתיישב, כי מעורבת פה מדרגה שמעל השכל, הרצון, ולכן לגבי השכל זה סוד.

כל שתי ספירות שאחת מהן מעל האחרת, נראות כאילו הן סותרות, ובאמת בעומק לא רק שאינן סותרות אלא הן אחד גמור. למשל חסד ודין. בזה קצת יותר קל לנו לתפוש, שאב שאוהב את בניו לפעמים אהבתו מתבטאת בהענקת שפע וחיבוק ולפעמים בהצבת גבולות וחינוך, וזה הכל אחד לגמרי. כשצריך לטובת הבן לענוש אז חיבוק זה לא חסד כלל אלא רק העונש הוא החסד האמיתי. בכתר וחכמה הרבה יותר קשה להבין איך הם אחד לגמרי. אי אפשר בכלל להבין בבהירות את היחס בין כתר לחכמה, זה הסוד של תחילת המציאות, סוד הצמצום וסוד מעשה מרכבה. וזה על דרך שכתב בפתיחת המורה נבוכים של ברק שמבריק ונעלם, ואין בו תפישה שלמה ובהירה.

השאלה של ניסים שייכת לזה, ידוע שהרמב"ם אומר שהניסים חקוקים בטבע מששת ימי בראשית, אבל עדיין הם ניסים ולא טבע רגיל. ממה נפשך, אם הם חוקי טבע אז במה הם נחשבים ניסים, ואם הם ניסים במה הם נחשבים חוקי טבע, איך זה מתיישב?

כדי שבחינת הרצון לא תקלקל את בחינת החכמה אסור שהרצון יגרום לשבירת מהלך החכמה. לכן אסור שיהיו ניסים שהם נגד חוקי הטבע ונגד השכל. מצד שני אסור גם שרק החכמה תשלוט בלי שיהיה שום גילוי כלל שיש לאלוה גם רצון חופשי.

התורה אוסרת לחשוב שהכל הוא רק לפי הטבע והשכל. אסור לחשוב שהסוס מועיל לתשועה, שהיבול לפי רוב החריצות, שכוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, שמי שלא נותן צדקה יהיה לו יותר כסף, וכיו"ב. מצד שני כל ההלכה מבוססת על הטבע והשכל. יש איזון מאוד עדין, מותר לתת צדקה רק עד חומש, לא אומרים שיתן הכל והקב"ה מפרנס את בריותיו. לא אומרים שלא נעשה מעקה והקב"ה ישמור על מי שלא צריך ליפול, ויפיל את מי שצריך. אנחנו מביאים ביכורים ועומר ומודים על היבול בסוכות ואומרים בהודאה שהכל מה', ובברכת המזון אומרים שהכל מידו המלאה הפתוחה והרחבה. אבל איננו אומרים שאם הכל מה' אז לא נחרוש ולא נזרע והקב"ה יצמיח את היבול בעצמו או ישלח לנו חיטה מהשמים, אז למה אמרנו שהכל מה' אם מוכרחים לחרוש ולזרוע ובלי זה לא יהיה לנו מה לאכול? האם שיקרנו? אנחנו מחוייבים מהתורה כמעט מכל פסוק לשמור על המסגרת של טבע ושכל.

מכל דרך אמצע יש כוחות של יצר הרע שמושכים לקיצוניות. יש כח של יצר הרע שמושך לחומריות וטבע ושכל, להאמין שכוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל, ושהעבודה מפרנסת ולא הבורא, ושאם אתן צדקה יחסר לי, וכיו"ב. ויש יצר הרע שמושך לקיצוניות לומר שהכל מה' ואין טבע ומי שאמר לשמן שיידלק יאמר לחומץ שידלק, וכו'. ומותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא כי הכל הוא רק אלוהות ואין בלתו, ומותר לאחר זמן תפילה כי אין בכלל גדרי זמן ברוחניות, וכו' וכו'. קו האמצע כולל את שני הצדדים הקיצוניים ומאחד אותם באיחוד מופלא נשגב וטמיר ונעלם. השורש של יצר ע"ז מתחיל משם, מהמשיכה לנטות מקו האמצע. קו האמצע לא מובן, אין בו בהירות, למה באמת אסור לחשוב שהכל מה' ולא לחרוש ולזרוע ולסמוך על הנס, הרי באמת הכל מה'.  וגם למה לא לעשות הכל רק לפי הטבע לגמרי, ולחשוב שלפי רוב העבודה ככה ירבה העושר, שהרי זה חוק טבע וחוק השכל, והבורא הרי ברא את הטבע וחוקי הטבע הקבועים והם קדושים ומושלמים והם גילוי רצונו.

אין לנו תשובה לשאלות האלה, שרשה של התשובה לשאלות האלה הוא סוד מעשה בראשית שהוא סוד, לכן אין לנו בהירות לגבי האיזון הזה. מזה גם נמשכות השאלות על עבודה זרה, אם יש כוחות רוחניים מעל הטבע למה לא להתייחס אליהם ולכבד אותם ולהשתמש בהם. ולמה לומר שכל זה שקר והרי יש צד שכל זה אמת וכמו שהצדיקים עושים בכח ספר יצירה מכח שהאמת הגמורה היא שכל הבריאה היא שמותיו הקדושים וכיו"ב. אבל אותם צדיקים שבראו עגלה לאכול בשבת על ידי שמות קדושים שבספר יצירה, היו יכולים לפרנס כך בקביעות את עצמם ואת כל עם ישראל, לברוא כל יום ריבוא עגלות וריבוא ככרות לחם ולחלק לכל העם. והרי נאמר שם שהצדיקים יכלו לברוא את כל העולם בשמות קדושים וכל שכן שיכלו לפרנס את כל העם כל יום. ולמה באמת לא לעשות כך.

אפשר להבין כל מיני צדדים חלקיים של השאלה הזו, אבל להגיע לבהירות כראוי שהשורש של העניין יהיה בהיר וממנו יתבארו כל הענפים היטב, זה אין בידינו.

.

.

.

.

אני מעתיק כאן דברים שכתבתי בהערות קצרות על פשט המורה נבוכים, על ב' ל"ח, בעניין כח המשער:

כח המשער

עיין באדם חי בהרחבות לספר אדם חי הרחבה מספר 2, שם העתקתי מאמר של אורן הוברמן, שסוקר את עבודתו של פרופ' דניאל כהנמן, שחקר את מה שמכנים בזמננו "אינטואיציה", ובשפה של אבן תיבון זה נקרא כח המשער. יש שם דוגמאות מחכימות רבות ובירורים מדעיים מאירי עיניים על עניין זה.

זה כח שמקורו בנפש הבהמית ובכח הדמיון. הוא נמצא גם אצל בעלי חיים. למשל יש פרפרים שגרים במכסיקו, והם יוצאים כל שנה למסע עד קנדה, וחוזרים בדיוק לאותו עץ שממנו יצאו במכסיקו. במסע מתחלפים ארבע דורות של פרפרים. איך הם יודעים למצוא את הדרך? ויש הרבה מאוד דוגמאות מנדידת עופות ודגים שמוצאים את דרכם באופן מפליא מאוד. או כלבים שמצאו דרכם ממרחק מאות קילומטרים לביתם וגם באופן שלא השאירו עקבות ריח, וכו' וכו'. יש בעלי חיים שבורחים זמן קצר לפני רעידת אדמה. יש אלפים רבים של דוגמאות מעין אלה בעולם החי, וזה רק מהמעט שאנו יודעים.

.

פרופ' כהנמן הביא ששחמטאים בדרגות הכי גבוהות לא פועלים רק לפי חישובים, אלא יש שלב שבו הם מרגישים שהם יודעים שכך המהלך הנכון.

ראסל ווייטהד סיפרו שבלילה הם חלמו פתרונות לשאלות מתימטייות שעמלו בהן במשך היום.

הכרתי בעצמי אשה ממשפחתי הקרובה, שחלמה פעם ששכנתה תולה סדינים שחורים, ולמחרת בעלה של השכנה נפטר מדום לב בלי שהיה חולה מקודם. ופעם אחרת חלמה שחברה שלה מונחות לפניה שתי ביצים, אחת שלמה והשנייה שבורה, וכמה ימים אחר כך אותה חברה היה לה שטף דם והרופאים אמרו שהיא התעברה בתאומים והיתה הפלה לאחד מהם והשני נשאר. והיו לה די הרבה מקרים כעין אלה.

אני מביא דוגמאות רק כד לנסות לשים אצבע על מה אנו מדברים. במאמר של אורן הוברמן יש הרבה יותר דוגמאות עם דיוק והבחנות מדעיות.

זה כח שהשכל כמעט לא מכיר, ולגמרי לא מבין. לכן נדמה לנו שזה מחוץ לטבע. אשה שאצלה זה עוד מותר מפותח מאשר אצל קרובת משפחתי יכולה להחשב מכשפה או מגדת עתידות וכיו"ב ואם היתה רב היו חושבים שמדובר בצדיק יסוד עולם שזכה למדרגת "מעל הטבע".

אם אדם היה בא לשבטים פרימיטיביים מאוד ויורה ברובה או מראה להם פנס חשמלי וכל כיו"ב, לא היה להם ספק שהוא אל. בני השבטים בדרום אמריקה חשבו שהכובשים הספרדים הם אלים כי היה להם רובה.

כך ממש אנחנו מתנהגים כשאנו רואים מישהו עושה להטים על טבעיים שבאמת יסודם בכח המשער.

יש קטע בספר של סקוט פיצג'רלד (אני מן הסתם לא מדייק כי קראתי לפני שנים רבות), שמתאר אשה שיושבת מול שולחן איפור ומתאפרת. ואז כנראה יש כאלף שינויים קטנים עד מאוד בבהירות השתקפויות האור של החפצים בחדר, שאף אחד מהם לא נתפש בפני עצמו, והיא חשה את כולם ביחד ופתאום לא היה לה ספק שמישהו נמצא בחדר.

הרמב"ם מסביר באופן כעין זה את הכח המשער:

"וסבות זה רבות מענינים רבים קודמים ומתאחרים והווים, אלא שמכח זה המשער יעבור השכל על ההקדמות ההם כלם ויוליד מהם בזמן מועט עד שיחשב שזה בלא זמן, ובזה הכח יגידו קצת בני אדם עתידות עצומות"

זו תופעה שנדמית לנו מחוץ לטבע כי השכל שלנו לא יודע להסביר אותה. אין לנו שליטה בתופעה הזו, איננו יודעים להפעיל אותה באופן יזום בתנאי מעבדה מבוקרים ובאופן שניתן למדידה. אבל באמת בלי ספק זו תופעה שקיימת והיא לגמרי בתוך הטבע. אצל אנשים השכל הרציונלי שופט מאוד חזק ובאופן מאוד רועש ולרוב גם אלים, והוא מתנגד לכל מה שמאיים על שלטונו המוחלט. מי שעסוק הרבה בהקשבה לבעלי חיים, רואה אצלם את הכח המשער באופן הרבה יותר ברור וגלוי ועקבי.

למשל כשעכביש בונה קורים או נמלים בונות קן והרבה כיו"ב, אומרים שזה "אינסטינקט", כלומר שהם עושים רצף של פעולות שמונח להם בחומר הגנטי בלי באמת לדעת מה הן עושות (כמה זה מופרך!). אבל באמת הרי רואים שאותם קורים מסויימים או אותו קן נמלים מסויים, או עוד אינספור דוגמאות כעין זה, מותאמים להפליא לתנאי אותו שטח מסויים. האורך של הקור מענף מסויים זה עד ענף אחר, יחסית לחוזק הקור, הוא כזה שהוא יכול לתמוך במשקל כזה וכזה, ובדיוק זה המשקל שהעכביש בונה שם. זה חישוב הנדסי מסובך מאוד, שהוא שונה מקור לקור, הוא לא יכול להיות אינסטינקט אוטומטי כללי. והעכביש לא עושה את זה בדרך של ניסוי ותעיה הרבה פעמים אלא קולע אל המטרה מהפעם הראשונה. זה מוכרח להיות חישוב מדוייק מאוד ומורכב מאוד, שנעשה באופן מסויים על המקום המסויים הזה.

.

למשל אני יודע שהתיקנים (ג'וקים) בבית יודעים מתי אני אמור לא להיות בשטח, ישן או בנסיעה, ורק אז הם יוצאים. אם אני קם באמצע הלילה ומפתיע אחד מהם, הטריק הכי יעיל שהוא יודע כדי להציל את עצמו ממני הוא לקפוא, בתקווה שלא אבחין בו. הוא עושה כך רק כלפי בני אדם, לא כלפי סוס או פרה (אני מסוכן לו למרות שאינני אוכל תיקנים, כי אני מפחד ממנו. הוא מרגיש שיש מתח בינינו, ואילו סוס אדיש אליו לחלוטין). אם יש מקום קרוב, שהוא יכול לרוץ לשם בלי שאוכל לתפוש אותו ושם לא אוכל לראות אותו, הוא ירוץ לשם. הוא כמעט לעולם לא טועה בזה. לא קורה שהוא רץ למקום רחוק מדי ואני יכול לתפוש אותו לפני שהגיע לשם. ולא קורה שהוא בורח למקום שאני יכול לראות. היחס בין גבהי לגבהו הוא כמו היחס בין גבהי לגובה יצור שגובהו כארבע מאות מטרים. פסיעה שלי היא בערך חמישים פעמים יותר מאורך גופו. איך הוא יכול לחשב לאן הוא יכול להגיע בלי שאספיק לתפוש אותו, ואיך הוא יכול לחשב איפה אני יכול לראות ואיפה אינני יכול לראות.

.

.

למשל לאדם יש ראיה תלת מימדית. מכוחה הוא יכול להעריך את המרחק שבינו לבין הגוף שהוא מסתכל עליו, עד למרחק כשישה מטרים (שאז חוש הראיה כבר לא רואה את הפרשי המרחק, ומה שיש לנו הערכות מרחק הן בנויות על דברים אחרים). אני רואה רק בעין אחת, ולפעמים קורה שאני שופך מבקבוק לכוס וזה נשפך קצת אחרי או לפני הכוס, או כשאני מנסה להשחיל חוט זה יכול להיות מאחרי המחט או לפניה. וכיו"ב.

אפשר לראות על זה כאן.

העיניים מחשבות את המרחק של הגוף שהן רואות על ידי טריאנגולציה

זה אופן החישוב של הטריאנגולציה:

B זו עין ימין ו A זו עין שמאל. המרחק בין שתי העיניים ידוע. אם יודעים את זווית אלפא (α) ואת זווית ביתא (β), אפשר לחשב את d שהוא מרחק מהעיניים עד הגוף שעליו הן מסתכלות.

.

העיניים תמיד מסתכלות ותמיד רואות גופים. החישוב של טריאנגולציה נעשה ללא הרף, כל הזמן, מליוני פעמים ברצף, והוא לא לוקח זמן ומאמץ כלל. ברור שהטריאנגולציה לא נעשית בדרך של חישוב שלב אחרי שלב. זה לא חישוב כל כך פשוט. לא ייתכן שהחישוב ייעשה כל הזמן מחדש ויתן תוצאה מיידית ללא הרף.

אם הטריאנגולציה מודדת את המרחק של הגוף מהעיניים ביחידות כלשהן, כמו סנטימטר או כל יחידה שלא תהיה, הרי כל הזמן יהיו חישובים שכרוכים בשברים ויהיו מאוד מסובכים. שהרי המרחק לא יהיה תמיד ביחידות מרחק שלמות. אם מדידת או הערכת המרחק לא משתמשת ביחידות מרחק זה עוד יותר חידתי. השכל כלל לא יכול לתפוש אפשרות של הערכת מרחק שלא מבוססת על הכפלת יחידות מרחק כלשהן בכמות יחידות כלשהי.

.

רק ברגע זה עולות לי במחשבה עוד כמה מאות של דוגמאות כאלה, ואם אחשוב עוד קצת זה יעלה לאלפים. והידע שלי על עניינים כאלה מאוד מאוד קטן. מי שהוא דוקטור לציפורים או עכבישים וכו' וכו', כל בעל חיים, גם מיקרוסקופיים, יודע אינספור דוגמאות נוספות לעניינים כאלה. זה מפתיע ופלאי שגם לבעלי חיים שיש בהם תא אחד בלבד, כמו חיידקים למשל, יש כח משער חזק מאוד ומפתיע מאוד. למשל חיידק שנכנס לגוף, אם הוא מזן של חיידקים שמשגשגים דווקא באיבר מסויים בגוף, הוא יודע שהוא צריך להגיע למקום פלוני, ויודע למצוא את דרכו לאותו איבר. המרחק מבחינתו זה אולי כמו המרחק של אדם ללכת עד הירח, בסביה עויינת ומלאה דברים שונים, ואפשר שהוא לא נפגש עם זה מימיו, והוא מוצא את הדרך בלי לטעות. לא יתכן שהוא קיבל את הידע בתורשה כי מדובר במסלול מאותו מקום שהוא נכנס לגוף עד איבר המטרה, וכל פעם הוא נכנס לגוף ממקום אחר וזה בכל פעם מסלול אחר. אלא בהכרח יש לו כח משער מפותח. כמדומה שככל שיש פחות שכל, כח המשער יכול לשגשג יותר. אולי בגלל זה אמרו שהנבואה ניתנה לשוטים ותינוקות.

.

 

זה כמו שחקן שחמט שיודע את המהלך הנכון בלי לעשות חישוב, או כמו תיקן שיודע לעשות את המהלכים הנכונים מבחינתו בלי לעשות חישוב. הטריאנגולציה של העיניים זו רק דוגמה אחת, ובאמת זה קורה באינספור דוגמאות כל הזמן. מה שאני מנסה ללמוד מכל זה הוא שיש דרך לתפוש תוצאות של חישוב מורכב עד מאוד, של אינספור דברים דקים מאוד, בלי לעשות את החישוב, אלא בתפישה מיידית שהיא כמעט בלי שום משך זמן. הטריאנגולציה והתיקן והשחמט ונדידת הפרפרים נשמעים לנו כדבר מסקרן וחידתי, אבל לא כדבר שמעל הטבע או כמו כשפים וכו'. לעומת זאת אם קרובת המשפחה שלי חלמה שהשכנה תולה סדין שחור זה נשמע קצת כמו כשפים וכו'. ובאמת אין שום הבדל. זו יכולת של קליטת מידע ועיבוד מידע בדרך שאינה החישוב הרגיל שאנו מודעים לו, אבל היא טבעית כמוהו, רק שונה.

היפנוזה גם שייכת לתחום הזה. אפשר על ידי היפנוזה להחזיר אדם מבוגר לזכרון של רגע אחד בילדותו המוקדמת, כשהוא למשל נמצא בחדר כלשהו, ואז לומר לו אתה עכשיו בחדר, תסתובב אחורה, תסתכל על הקיר, ותספור ותאמר כמה פרחים יש על הטפט שבקיר. וכשבודקים מוצאים שבאמת זה מספר הפרחים. האדם חי שם עד גיל שלוש, ומאז לא ראה את החדר הזה. זה לא כישוף, פשוט הדמיון קולט מידע בדרך שאיננו מודעים לה ולא מכירים אותה. והוא גם יכול להוציא מהמידע הזה דברים בלי חישוב בדרך שאיננו מכירים.

העולם אינו רק חומר. כנראה לפני שאדם מת מדום לב או שאשה מפילה עובר, משתנים הרבה דברים מאוד דקים בעולם. כי החיים עצמם כבר יש בהם הכנה כלשהי למה שעתיד לקרות, ויש לזה ביטויים דקים מאוד בכל מיני דברים שהחוש תופש באופן לא מודע. למשל אם משהו בחיוניות של אדם שמחר ימות מדום לב כבר היום נפגם, כי הכל נובע מתהליך וסיבות, ייתכן שענף בעץ שנמצא מול החלון שלו יתייבש ויישבר טרם זמנו. כי העץ חש את החיוניות של האדם שקרוב אליו ומושפע מזה. כל מי שגידל אקווריום יודע שהאקווריום מגיב אם בעליו חולה או בדכאון או חרדה וכיו"ב. גם עציצים מגיבים. הם נראים אחרת. השכנה ממול מבחינה בכח הדמיון שלה בענף שהתייבש, ובעוד מליון סימנים קטנים אלה. היא לא מודעת אבל כח הדמיון שלה תפש מה הולך לקרות, על ידי כח המשער הוא חיבר את מליון הסימנים הקטנים והסיק מהם את המסקנה בלי לעשות חישובים ארוכים וממושכים.  והוא מגלה את התפישה שלו כציור בחלום.

 

כל מיני אנשים שיש להם כוחות כאלה, ומגידים עתידות לאנשים שבאים אליהם ומשלמים כראוי, הספקנים אומרים אם זה היה אמיתי הוא היה יודע לנחש את הגרלת הפיס או את שערי המניות העתידיים ולהתעשר מאוד. או לתת רשימה מסודרת של כל מי שיש לו גידול סרטני שלא אובחן עדיין ולהציל הרבה אנשים, או לפתור את כל מקרי הפשע שלא פוענחו וכל כיו"ב. הסיבה שאותם מגידי עתידות אל יכולים לעשות כל זאת, הוא כי הם צריכים לקלוט על ידי החושים רשמים שכח המשער ישתמש בהם כדי לשער. אם אדם נכנס אליהם הם מסתכלים עליו ומזה מתרשמים ולפעמים מצליחים לקלוע על עתידות שנוגעות לאותו אדם (כוונתי לאחד מריבוא שבהם שהוא לא נוכל ושקרן גמור שכל יכולותיו הן בדיה גמורה).

.

.

(הוספתי דברים בתוך הקטע ולא ערכתי ואולי יש חזרות וחוסר סדר בדברים)

ביטול מציאות הוא תמיד תוצאה של תהליך. סיבה גוררת סיבה. זה לא קורה באמת בבת אחת, גם אם לנו נדמה שכשאדם מת מדום לב זה לא קרה בגלל שום סיבה מוקדמת אלא סתם כך מעצמו בבת אחת בלי שום סיבה. הסיבות כבר נמצאות לפני שזה קורה, והדמיון לפעמים יכול לקלוט את זה. לדמיון בדרך כלל אין חיבור עם התודעה המודעת ועם השפה והמחשבה, לכן הוא מביא את זה לתודעה בדרך של חלום. יש אנשים שעמלים להתחבר עם הכח המשער שלהם ובכלל כח הדמיון שלהם. יש בזה תועלות רבות מבחינה של ריפוי בעיות נפשיות ורפואיות בכלל, שהרבה מהן נובעות ממחסומים בין השכל לדמיון, שמפריעים לזרימת החיים הטבעית. בכלל עבודה כזו יכולה להוסיף לחיוניות הטבעית. אבל אם המטרה להגיע לרוחניות, לקרבת אלהים, זו לא הדרך. זו טעות מסוכנת מאוד ויש לברוח מזה כמו מאש. זה יצרא דעבודה זרה גם במקרים שמבחינה הלכתית זה לא עבודה זרה ממש.

.

.

לדעת איך כח המשער פועל זה מאוד מסקרן ויש בזה גם תועלת רבה כמו שהראה פרופ' דניאל כהנמן שזכה לפרס נובל על מחקריו בתחום הזה. הוא הראה שהכח הזה נמצא בכל מקום ומעורב בהחלטות הכי חשובות, הרבה יותר ממה שנדמה לנו. לתכלית המורה נבוכים, שהיא השגת דעת אלהים, מספיק שנדע שזה כח טבעי ששייך לכח הדמיון. כח המשער אינו כלי להתקרב לבורא. למרות שאפשר לעשות ריקודים מיסטיים או פעולות שאמאניות או כל אחת מאינספור הטכניקות שאנשים שכללו בכל העולם בעיקר בימי קדם, ולזכות לכל מיני חוויות מיסטיות כביכול אלוהיות, שהכח הפועל העיקרי שבהן הוא כח המשער. כל זה שקר והבל ולכל היותר עבודה זרה. זה שקר לא בגלל שכח המשער אינו באמת קיים, אלא כי השימוש בו לא מעלה את האדם למדרגה גבוהה יותר ולא מקרב אותו לבורא כלל.

.

.

הנביא מאחד בהשגת הבורא שלו את כל כוחות ההשגה ביחד. כח המשער הוא אחד מהם וכשהוא מחובר כאחד ממש לכל שאר כוחות ההשגה וכולן בשלמות כוחן ושלמות צלילותן וכולן תחת שלטון מוחלט של השכל העיוני, אז זה כן גורם להשגה עליונה ומלאה ושלמה יותר של הבורא. והכח המשער כשהוא במדרגת שלמות ומאוחד בהשגה עצומה עם כל כוחות ההשגה, הוא מוסיף שיתגלו לנביא נעלמות, וכגון שבאו לשמואל לשאול היכן האתונות שאבדו, ועתידות וכיו"ב.

ההמון הנבער מתפעל בעיקר מפעולת כח המשער שנדמית לו כ"כוחות", ואצלו עיקר עניין הנביא הוא שיש לו "כוחות". לכן ההמון לא סבור שהנבואה בהכרח תלויה בלימוד חכמה עיוני עד שלמות השגת החכמה, כי באמת אין שיכות מוכרחת בין לימוד כזה ל"כוחות". אלא באמת כח משער חזק יכול להיות גם לאדם שאינו חכם גדול, ולכן ההמון סבור שאדם כזה יכול להיות נביא.

.

.

.

.

לשון המורה נבוכים ב' ל"ח:

"וזה צריך שיהיה בכח הדברי יותר, שאמתת שפע השכל הפועל אמנם הוא עליו והוא יוציאהו לפועל, ומן הכח המדבר יגיע השפע לכח המדמה, ואיך יגיע משלמות הכח המדמה זה השעור [כלומר כח המשער] והוא השגה מה שלא יגיע אליו מן החושים ולא יגיע כמו זה לכח הדברי, והוא השגת מה שלא השיגהו בהקדמות ותולדה ומחשבה? וזהו אמתת ענין הנבואה והדעות ההם אשר ייוחד בהם למוד הנבואה"

אם כח המשער משיג דברים שלא מושגים מכח החושים באופן פשוט, כל שכן שיותר מזה הכח השכלי ישיג דברים שלא מושגים מכח עיון לימודי בדרך פשוטה.

כח המשער הוא השגת עניין מורכב מאוד, שהיה צריך הרבה עמל לראות אותו ולחשב אותו, בדרך של קליטת הכל בבת אחת, שבה הכח פתוח לקבל את ההשגה בפתיחות מיוחדת שגורמת למשהו עמוק יותר בפנימיות כח החיים להיות חשוף להשגה ולקלוט אותה בקליטה רגישה יותר. יש מהלך רגיל של קליטת כח הדמיון. זה המהלך של לראות משהו בעיניים ולשים לב לפרטים החומריים שבו אחד ועוד אחד, להבחין בתואר ובצבע ובסדר וכו', לעשות חשבון שמבוסס על מה שרואים, אחת ועוד אחת, ולהגיע מזה למסקנות.  חשבון הוא ביכולתו של כח הדמיון. כח המשער הוא על ידי שרובד עמוק הרבה יותר בחיות של האדם, רובד ששם החיות הרבה יותר חיה ולכן הרבה יותר רגישה ומשיגה, רובד שחבוי עמוק, עולה לסף התודעה ומתחבר עם שאר הכוחות, והאדם נעשה מודע אליו ולפעולתו ולמסקנותיו ולהשגות שבאות מכוחו. אותו עניין יכול להיות גם בשכל. ואז האדם זוכה להשגות שכליות של שכל עיוני, בעניינים רוחניים של דעת אלהים, ומשיג עניין שדורש הרבה מאוד עמל של התבוננות  שכלית, בבת אחת. וכך הוא יכול גם להשיג דברים שאי אפשר כלל להשיג בהתבוננות רגילה של לימדו עיוני. באמת היה אפשר להשיג את הדברים האלה בלימוד רגיל רק שזה היה דורש עמל של מאות ואלפי שנים. עיקר הנבואה הוא הכיסופים והאהבה וזה מעורר ומגביר את כוחות החיים העמוקים. כשאדם מתאהב באמת ובחוזקה הוא נעשה מלא חיים באופן שלא היה מקודם. ערני ומלא כח ועיניו נוצצות ולחייו וורודות וכו'.  חיים והשגה זה דבר אחד. שניהם הם חיבור ואהבה.

לעיל א' נ"ג כתב:
"ואשר תדעהו – כי ענין החכמה בו ית' הוא כענין החיים להיות כל משיג עצמו חי וחכם בענין אחד"

(וכן הוא במטאפיזיקה של אריסטו חלק י"ב – במהד' העברית של ח"י רות נקרא חלק י"א, 1072b Moreover, life belongs to God. For the actuality of thought is life, and God is that actuality)

ושם במו"נ א' נ"ח:
"וענין אמרנו 'לא סכל' – שהוא משיג – כלומר חי כי כל משיג חי"

 

כשהכיסופים והאהבה מתעוררים ביותר, וזה גם שייך לתיקון המידות ופרישה מתאוות, החיים מתלהטים כשלהבת מגחלת עוממת, והחיים הם הם ההשגה, וכוחות החיים הרדומים העמוקים וחזקים יש בהם יכולת השגה הרבה יותר רגישה וחזקה, והם מתעוררים אצל הנביא והוא מתחבר בזיווג עליון, זה הפירוש של "מקבל שפע". והשפע הופך את ההשגה של החושים והדמיון לכח משער חזק וצלול שאינו טועה לעולם, וגם את הכח של השכל העיוני למשיג השגות גבוהות מאוד ברוחניות בלי טורח ארוך של לימוד.