107 – לאדם שמרגיש שהוא חי לפי רצונות שאינם באמת שלו

מתוך מכתב

לי יש עניין מסובך מבחינה נפשית בנושא של "אבא". אבא שלי מאוד אהב ומאוד נכספתי אליו, אבל לא היה נמצא בבית כמעט בכלל, היחסים בין הזוג לא היו טובים. והוא נהרג במלחמת יום הכיפורים, הייתי בן אחת עשרה אז,  והרגשתי שעוד מעט הייתי יכול להיות בוגר מספיק כדי להגיע אליו, ליצור איתו קשר, ובדיוק רגע לפני שזה קרה הוא נעלם לי.  הרגשתי שהוא בחר למות כדי להעלם.
אחר כך ביחס שלי אל הקב"ה, בעיקר בתפילות ארוכות ומלאות דמעות, הרגשתי שאני עומד מול אבא. וגם נדבקתי לרב וולבה וממש הייתי נודניק, כי רציתי להיות תלמיד מובהק ולעשות שימוש ולא רק לימוד, ובעצם שהוא יהיה כמו אבא שלי.
והוא עשה לי שיחה, שבשעתו היתה לי מאוד קשה, אבל מאוד הועילה לי. הוא אמר שמאוד בקלות מלבישים את הפצעים הנפשיים על עבודת השם. וזה הרסני. אם אדם יודע שיש לו פצע נפשי, נניח למשל שיש לו בעיה נפשית עם נטיה לכעס ואלימות, אז הוא מבין שיש בעיה, וחי עם המודעות שיש בעיה, ומתוך זה אפשר שיתקדם. אבל אם הוא הופך את זה לעבודת ה', נניח שהוא מתגייס למשמרת הצניעות וצועק שאבעס וזורק אבנים ומתקוטט עם שוטרים וחושב שהוא כמו פנחס בן יאיר, אז הנקודה הלא בריאה אצלו מתפשטת ואוכלת כל חלקה טובה ומפצע זה הופך למחלה גדולה חשוכת מרפא. (וכמובן כל הנושא של חטאים וכפרה ורגשי אשמה ושנאה עצמית וכו' וכו' ובכל דבר של מצווה ועבודה יש עניין כזה)
כך אם אני מבין שיש לי פצע נפשי של יתמות שהיא לא מעובדת, ומשאירה אותי במצב ילדותי, אז מתוך המודעות יכולים להתקדם. אני מתכוון שילד קטן הוא חסר אונים, הוא לא יכול לעזור לעצמו, לא יכול להחליט ולקחת אחריות ולפעול ולשנות ולהתקדם באופן עצמאי. הוא יודע רק לעמוד במקומו בחוסר אונים וחוסר מעש, ולבכות עד שמישהו ירחם ויעזור לו.
פגיעה נפשית משאירה את האדם באופו גיל שבו הוא נפגע. הוא יכול להיות בן שמונים וחכם עצום, אולי אפילו מנהיג הדור, ובמקום הפגוע שם הוא נשאר ילד בן חמש וככה מתנהג.
כבר הייתי בוגר ותלמיד חכם, אבל בנושא של "אבא", הייתי קטן. צריך שמישהו יושיע אותי, שיהיה אבא שלי, לא יכול בעצמי לעמוד על הרגליים של עצמי ולהיות חזק עצמאי ובוגר ולהתקדם לכיוון שאליו אני מחליט.
נדמה לי שאולי אני שומע קצת משהו מזה במה שכתבת, במקום לחשוב איך אני בעצמי, בכוחות עצמי, בהחלטה שלי ובעשייה שלי ובכח שלי, יוצא מהמלכודת של להיות חי בשביל אחרים, לא את החיים שאני בחרתי בעצמי כמו שאני לבדי בעצמי רציתי, אז יש בכיה שיבוא איזה אבא גדול משמים והוא יעזור לי.   זה לגמרי היפך עבודת השם שמבוארת בתורה. התורה מדברת על כך שאני בוחר. אני זה שבוחר. ובוחר זה גם פועל מכח הבחירה. לבחור במשהו ולא לעשות שום דבר בעצמי כדי שהוא יקרה אלא רק לבכות שמישהו גדול יעשה שמה שבחרתי יקרה, זה בכלל לא בחירה. זה התנהגות של קטן שעוד לא הגיע לגיל של בחירה.
פצע נפשי זה לא משהו שאפשר להחליט שיפסיק והוא מפסיק. זה כמו מי שפצוע בגוף וכואב לו, למשל יש לו רגל שבורה, הוא לא יכול להחליט שהוא ילך על הרגל הזו בכח החלטה ורצון. היא באמת פצועה. וגם נפש יכולה להיות באמת פצועה.
הדרך היא להסתכל על הפצע ולהבין אותו ולהבין שהוא פצע וגם לאהוב אותו, כי זה אני. והמבט המבין והאוהב גורם שכל הריפוי הטבעי של החיים והזמן פועל את שלו ומתחיל תהליך ואולי אחרי זמן רב יהיה ריפוי, לפחות חלקי, מכח הזמן שמרפא.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 107 - לאדם שמרגיש שהוא חי לפי רצונות שאינם באמת שלו, Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על 107 – לאדם שמרגיש שהוא חי לפי רצונות שאינם באמת שלו

  1. י.ד. הגיב:

    מה קרה אחרי השיחה? הפסקת לחפש את דמות האב?

    • nirstern הגיב:

      בערך עשר שנים אחר כך לא היה שום שינוי, רוב הזמן שכחתי מזה לגמרי. אחר כך משהו טיפה זז, התחיל איזשהו תהליך, נזכרתי בזה. הבנתי שזה ישב בתוכי איפשהו והתבשל בלי ששמתי לב. כאילו נתן כיוון למה שהזמן פועל.
      אחרי עוד כעשר שנים הרגשתי קצת הקלה ושחרור. חלקיים.

      • nirstern הגיב:

        כתבתי עשר שנים כי כך זכרתי. עכשיו נזכרתי שהרב וולבה אמר שמי שעושה פעולה חינוכית ולפני שעברו עשר שנים מסתכל האם יש לזה תוצאות כלשהן, הוא לא מבין שום דבר בחינוך.
        המטרה היא לא שיפסיק לכאוב ויהיה נוח. אחרי שזה נרגע באים דברים אחרים לא פשוטים. המטרה זה להיות חי. חי זה שהדברים בתנועה, הפצועים והשמחים, הכל. כשאני תקוע עם דבר אחד שחסר לי, וממשיך לעמוד עם יד פשוטה כעני בפתח, גם כשכבר מזמן אין שם פתח, ואני מבקש משהו של ילדים כשאני כבא סבא, כי אני לא יכול לשחרר ולהמשיך, זה להיות תקוע. בלי שינוי. זרע כמו שיחה כזו, עושה תזוזה, וזה לבד כבר התכלית. תזוזה זה להיות חי, וזה יותר עיקר מהקלה על הכאב. אם התכלית היתה ההקלה, זה מתסכל מאוד שכואב והולכים לרופא והוא נותן כדור שישפיע רק עוד עשר שנים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s