97 – בהוכחה הראשונה של הרמב"ם למציאות האלוה, לימוד הפשטת הצורות

מועתק מהערות קצרות על המורה נבוכים, על חלק ב פרק א

"אמנם הראשון – והוא שיהיה מניע הגלגל גשם אחר חוץ ממנו – הוא שקר, כמו שאגיד. כי אחר שהוא גשם, יתנועע כשיניע, כמו שנזכר בהקדמה התשיעית; ואחר שזה הגשם השישי גם כן יתנועע כשיניע, יתחייב שיניעהו גשם שביעי, וזה גם כן יתנועע; ויתחייב מציאות גשמים אין תכלית למספרם, ואז יתנועע הגלגל; וזה שקר, כמו שקדם בהקדמה השניה:"

אם היה חומר שמניע את הגלגל מבחוץ לו, הוא היה החומר השישי. ואם היה גם לו מניע חומרי מחוץ לו, הוא היה החומר השביעי וכן הלאה.

החומר הראשון הארצי הוא החומר שבו הצטיירו ארבעת היסודות, אש רוח מים עפר. והם נקראים ארבעת החומרים הראשונים. החומר של גרמי השמים הוא חומר שונה הוא נקרא החומר החמישי.

הסיבה שמניחים שקיים חומר חמישי היא משום שסיבוב הגלגל נצחי, וחומר המורכב מארבעת היסודות לא יכול לנוע לנצח, הוא יתפרק ויישחק, בגלל שיש בו מיזוג וניגודים (חוסר היכולת של החומר הארצי לנוע לנצח הוא עניין ארוך ולא אאריך בו כאן).

כמו שכתב המורה נבוכים ליל בהקדמות לחלק ב':

"הששה ועשרים, והיא אמרו שהזמן והתנועה נצחיים תמידיים נמצאים בפעל, ולזה יתחייב אצלו בהכרח לפי זאת ההקדמה שיש גשם מתנועע תנועה נצחית נמצאת בפעל, והוא הגשם החמישי, ולזה יאמר שהשמים לא הווים ולא נפסדים"

.

.

החומר החמישי זך מאוד, הוא יכול לקבל צורה בשלמות ויכול להיות קיים לנצח כמו שהוא, בתנועה, בלי שום שחיקה ובלי שום התנגדות לתנועה.

יש לשאול, אם מחוץ לגלגל יש גוף גשמי שמניע אותו, למה לא נאמר שגם הוא עשוי מאותו חומר חמישי. למה יש הכרח לומר שהוא מחומר שישי. ומה תהיינה תכונותיו של אותו חומר שישי, מה ההבדל שיהיה בינו לחומר החמישי.

.

.

באמת זו לא קושיא כלל, כי בתחילה כבר מצאנו את המניע הראשון. בתחילת הפרק כתב

"יתחייב לפי ההקדמה החמש ועשרים, שיש מניע, הוא אשר הניע חומר זה ההוה הנפסד, עד שקיבל הצורה. וכשיבוקש המניע ההוא הקרוב, מה הניעו? יתחייב בהכרח שימצא לו מניע אחר, אם ממינו או מזולת מינו. כי התנועה תמצא בארבעה מאמרות, והנה תאמר עליהם התנועה בכלל, כמו שזכרנו בהקדמה הרביעית. וזה לא ילך אל לא תכלית, כמו שזכרנו בהקדמה השלישית. ומצאנו כל תנועה תכלה אל תנועת הגשם החמישי ואצלה תעמוד; ומן התנועה ההיא יסתעף ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון כולו."

הפרק מתחיל מהחשבון שכל דבר שנע צריך מניע. וזה לא ילך אל לא תכלית, ובהכרח יש מניע ראשון, ואנו יודעים שהוא הגלגל. לכאורה אין בכלל תוקף לשאלה של המורה נבוכים:

"וכאשר הגענו באחרונה לזה הגלגל המתנועע, התחייב שיהיה לו מניע, כפי מה שקדם בהקדמה השבע עשרה"

.

הרי אמרנו שלכל נע יש מניע וזה לא ילך עד אין סוף ובהכרח יש מניע ראשון, והמניע הראשון הזה מצאנו שהוא הגלגל, לכן אין מקום לשאול מה מניע אותו.

אם יש גלגל אחר שמניע את הגלגל הראשון, אותו גלגל אחר הוא הגלגל הראשון המקיף, ומה שחשבנו שהוא הגלגל הראשון זו היתה טעות, הוא באמת רק עוד גלגל אמצעי, והגלגל החיצון הראשון הוא זה שהוא המקיף, הכי חיצוני, הראשון במעלה, והוא זה שמניע את מה שחשבנו בטעות שהוא הגלגל הראשון ובאמת הוא רק השני. את הדרך הזו כבר עשינו בתחילת הפרק והגענו עד הגלגל הראשון באמת, שאין מעליו שום גלגל, ואמרנו כבר שהוא המניע הראשון, שהוא החוליה הראשונה בשרשרת של מניעים ומונעים, ועליו אנו מדברים. כעת הרמב"ם שואל עליו מה מניע אותו, כי בהכרח יש לו מניע כמו שהתבאר בהקדמה שבע עשרה. והרי אמרנו שהוא הראשון ואמרנו שהוא רק מניע ולא מונע על ידי אחר, ומה ביאור שאלת הרמב"ם?

יש כאן שתי הקדמות סותרות. יש הקדמה שבע עשרה שאומרת שכל נע צריך מניע. יש את ההקדמה השלישית שזה לא יכול להימשך עד אינסוף ומוכרח שיהיה מניע ראשון. אבל המניע הראשון גם הוא צריך מניע לפי ההקדמה השלישית?

הפתרון היחיד הוא שהמניע הראשון יניע בלי שהוא בעצמו נע, וכיוון שאינו נע לא נצטרך לשאול מה מניע אותו.

כיוון שמוכרח שהמניע הראשון מניע בלי שהוא בעצמו נע, אם כן הגלגל לא יכול להיות המניע הראשון, כיוון שהוא בעצמו נע. הוא בהכרח רק חוליה אמצעית בשרשרת של מניעים ומונעים.

.

.

אם הרמב"ם היה מדבר רק באופן פילוסופי, היה לו לומר שיש שרשרת מניעים שלא יכולה להיות אינסופית, ולכן בהכרח יש לה חוליה ראשונה שהוא המניע הראשון שהוא בעצמו בהכרח לא נע אלא רק מניע. והמניע הראשון בוודאי לא יכול להיות הגלגל כיוון שהוא נע. והיה יכול אז לחקור מה התכונות המוכרחות של המניע הראשון הזה שאינו נע, האם הוא יכול להיות גשם או נפש ששורה בתוך גשם כמו נפש אדם בתוך גופו, או שבהכרח הוא נבדל.

אלא כמו שכתבתי לעיל הרמב"ם לא כותב כאן רק את התוכן הפילוסופי, אלא כותב גם את ההתבוננות במציאות שממנה נודע הבורא. ההוכחה הפילוסופית העיקרית היא העיון השלישי, ההוכחה כאן היא התבוננות בטבע. לכן גם הזכיר את החום הטבעי. ומאותה סיבה מזכיר כאן את הגלגל.

וכמו שכתב בהלכות יסודי התורה פרק ב:

"א הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו-ה) 'וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ'. וְנֶאֱמַר (דברים ו-יג) 'אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא':

ב וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל [א]. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב-ג) 'צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי'. וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד כִּי (תהילים ח-ד) 'אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ' (תהילים ח-ה) 'מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ'. וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

ג כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ נֶחְלָק לִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים. מֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה וְהֵם הוִֹים וְנִפְסָדִים תָּמִיד כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּין מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא צוּרָתָן קְבוּעָה לְעוֹלָם בְּגָלְמָם וְאֵינָן מִשְׁתַּנִּין כְּמוֹ אֵלּוּ. וְהֵם הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן. וְאֵין גָּלְמָם כִּשְׁאָר גְּלָמִים וְלֹא צוּרָתָם כִּשְׁאָר צוּרוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים צוּרָה בְּלֹא גּלֶם כְּלָל וְהֵם הַמַּלְאָכִים. שֶׁהַמַּלְאָכִים אֵינָם גּוּף וּגְוִיָּה אֶלָּא צוּרוֹת נִפְרָדוֹת זוֹ מִזּוֹ:"

בהלכה ג' מבאר את שלבי הסולם של ההתבוננות בבורא. האדם עם עמלו בלימוד ועיון והתבוננות הולך ומשיג בהשגה יותר ויותר מופשטת. השלב האמצעי הוא הגלגל. בהוכחה הראשונה אנו עולים מהטבע של האדם הבהמה הצמחים והמתכות, אל הגלגלים והכוכבים. התחלנו מלהתבונן בחומר ההווה ונפסד:

"יש מניע, הוא אשר הניע חומר זה ההוה הנפסד, עד שקיבל הצורה".

השורה הזו מקפלת בתוכה עמל עצום של לימוד. חיים שלמים. כי האדם בטבעו לא רואה שיש לגופים המוחשיים חומר וצורה, גוף ונפש. הוא רואה שהם קיימים כך כמו שהם. למשל עץ זה לא חומר שנושא צורת עץ, אני לא רואה צורה מופשטת של 'עץ', בעץ הפרטי המוחשי שיש ליד ביתי בגינה. אני לא רואה את נפשו במובחן מגופו. גם באדם כך, אני רואה אדם, יש לו גם רגשות, גם גוף, הרבה תכונות של גוף ושל נפש, הכל הוא אותו אדם אחד. אני לא רואה את נפשו במובחן מגופו. כשאני רואה את ראובן הולך ברחוב, אני לא רואה כיסופים לבורא הולכים ברחוב (הם הכיסופים המשותפים לכל מין האדם, למי שהוא באמת אדם ולא בהמה בדמות אדם), מלובשים בגוף פרטי אחד (שמקבל את הכיסופים באופן חלקי שנותן להם את האופי המיוחד של ראובן דווקא). כשאני עולה לאוטובוס אני לא רואה כיסופים לבורא, או לפחות פוטנציאל שלהם, יושבים על ההגה ונוהגים באוטובוס, כשהם מלובשים בגופו של נהג מסויים פלוני. אני לכל היותר יכול לראות קודם שיש ראובן, גוף, ואחר כך אולי שיש בו גם רגש של כיסופים לבורא שהוא בתוך גופו. אני לא יכול לראות את הכיסופים כמציאות מופשטת בפני עצמה, שקיימת גם ללא הגוף, שמלובשת במקרה באותו גוף. זה מה שכתב המו"נ א' ע"ג בהקדמה עשירית בהערה שהדמיון לא יכול לנתח ולהפריד בין חומר לצורה (על דרך שכתב בהלכות יסודי התורה ד ז). מה שהרמב"ם אומר שהשכל הוא הצורה הטבעית של האדם, במורה נבוכים א א, הכוונה לכיסופים לבורא.  וכמו שכתב במו"נ ב' ד' אחרי שכתב שהשכל של הגלגל עניינו הוא כיסופיו של הגלגל להשיג את בוראו:

"כן בלא ספק נותן הצורה – צורה נבדלת, וממציא השכל – שכל, והוא השכל הפועל; עד שיהיה יחס השכל הפועל ליסודות ומה שיורכב מהם – יחס כל שכל נבדל המיוחד בכל גלגל לגלגל ההוא. ויחס השכל בפועל הנמצא בנו, אשר הוא משפע השכל הפועל, ובו נשיג השכל הפועל – יחס שכל כל גלגל הנמצא בו אשר הוא משפע הנבדל, ובו ישיג הנבדל ויציירהו ויכסוף להדמות בו ויתנועע."

.

וגם לעץ יש את הכיסופים שלו לבורא. שמלובשים במקרה בגוף עת פלוני זה. זה הפירוש של לראות את צורתו המופשטת של העץ בתוך גופו. להתבונן בו בשכל עיוני שרואה מהות ולא רק בדמיון השטחי. עיין מה שכתבתי בזה באדם חי רשימה 61.

וגם לדומם יש, אם כי הם יותר קשים להבחנה.

מסכת סופרים טז ט (ועיין גם סוכה כח א):

"וממי קבל תורה מהלל ומשמאי אמרו עליו על הילל שלא עזב דברי חכמים שלא למדה אפילו כל הלשונות אפילו שיחת הרים וגבעות ובקעות שיחת עצים ועשבים שיחת חיות ובהמות שיחת שדים ומשלות הכל למד כל כך למה משום "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:""
(ומה שכתוב ברמב"ם ואריסטו שהם מתים הכוונה רק שאינם ניזונים וגדלים (וגם אין להם תנועה עצמית. וכבר הארכתי בזה הרבה בכמה מקומות)
.
.
.
אחרי שזוכים להפשיט בשכל את הצורה המשוקעת בחומר, שלראות את זה במציאות ממש וכל הזמן, כדרך חיים תמידית ולא רק כשפותחים ספר, זה עמל גדול עד מאוד והלוואי שנזכה למשהו מועט מזה אחרי עמל חיים שלם, אז מתחיל העמל של:
"יש מניע, הוא אשר הניע חומר זה ההוה הנפסד, עד שקיבל הצורה"
.
.
נניח שזכיתי לראות בכל גוף מוחשי את הצורה המופשטת שלו, את נפשו. כעת יש שלב חדש של הפשטה, לראות שהצורה הזו היא לא קבועה בו בהכרח, היא לא שלו, לא התחילה אצלו. אותה צורה שאני משיג כעת בראובן היתה לפני כן לא בראובן. יש תנועה שהניעה את החומר של ראובן ואז מכח זה הנפש שהיתה קיימת לא בתוך גופו של ראובן, חלה עליו.
.
לצורך המחשה בדמיון, נניח שהיינו רואים עכשיו חי מולנו אדם כמו דוד המלך או כיו"ב (כתבתי כיו"ב, כי אומרים שהגר"ח סולובייצ'יק מבריסק שאל את תלמידיו מה היינו רואים אם דוד המלך היה מופיע כעת מולנו. ואחרי שכל אחד אמר דעתו, אמר הגר"ח שכשהיינו רואים את דוד כנקודה קטנה מרוחקת באופק, היינו מייד נשרפים מעוצם קדושתו).
אולי מרוב שאצלו זה גלוי ומאיר היינו רואים בו צורה מופשטת, כלומר רואים בחוש מולנו בעיני השכל שלנו את השכל שלו שהוא כמו עין מופשטת שכולו כיסופים להשיג את בוראו. היינו מעריצים אותו, מתפעלים מאוד מאורו הבהיר. משתחווים לפניו. לא היתה לנו שום תפישה שהאור הנשגב העצום הזה לא שייך באמת לגוף הזה, לא תמיד היה בו. הנפש הזו, השכל הזה, המאיר כל כך, רק התלבש בגוף הזה לפני מעט זמן בגלל שמשהו הניע את החומר להכין אותו לקבל את הצורה הזו. לפני כן השכל הזה היה לא בתוך גוף. כלומר השכל הזה לעולם אינו בתוך שום גוף, הוא קיים בצורה מופשטת כללית, ויש תנועה בגופים שמכינה אותם שהאור הזה ישתקף בהם לזמן מה. הקדושה של דוד היא בכלל לא האדם שהוא דוד המלך. אין לנו יכולת לתפוש תפישה כל כך מופשטת ולכן היינו עושים מדוד עבודה זרה ומשתחווים לו.
.
.
זה מה שכתב כבר בלשון:
"יש מניע, הוא אשר הניע חומר זה ההוה הנפסד, עד שקיבל הצורה"
כלומר הצורה לא קבועה בגוף בחיבור קבוע תמידי. החומר הווה ונפסד כל הזמן, הוא בתנועה מתמדת של לבישת צורה ופשיטת צורה. יש תנועה שבגללה כרגע הצורה היא דווקא במקרה בגוף הזה ולא באחר. התפישה שיש תנועה כזו היא כבר מחייבת לתפוש שהצורה יש לה קיום ברובד מסויים כקיימת בפני עצמה, היא לא במהותה אחד עם הגוף, כי רק התנועה גרמה לה לחול בגוף הזה.
.
.
.
ויש עוד שלב של תפישה מופשטת שעולים אליה בעבודה של התבוננות בטבע הנמוך:
"וכשיבוקש המניע ההוא הקרוב, מה הניעו? יתחייב בהכרח שימצא לו מניע אחר, אם ממינו או מזולת מינו. כי התנועה תמצא בארבעה מאמרות, והנה תאמר עליהם התנועה בכלל, כמו שזכרנו בהקדמה הרביעית. וזה לא ילך אל לא תכלית, כמו שזכרנו בהקדמה השלישית. ומצאנו כל תנועה תכלה אל תנועת הגשם החמישי ואצלה תעמוד"
כאן כבר מגיעים לגבול של התחלת החלק של הגלגלים (הוא החלק השני בהשגת הנבראים, אחרי היסודות ולפני המלאכים שהם עשרת השכלים המופשטים, הוא מה שנקרא בספרי הקבלה הלימוד של עשר ספירות):
"מֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה וְהֵם הוִֹים וְנִפְסָדִים תָּמִיד כְּמוֹ גּוּפוֹת הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה וְהַצְּמָחִים וְהַמַּתָּכוֹת. וּמֵהֶן בְּרוּאִים שֶׁהֵן מְחֻבָּרִים מִגּלֶם וְצוּרָה אֲבָל אֵינָן מִשְׁתַּנִּין מִגּוּף לְגוּף וּמִצּוּרָה לְצוּרָה כְּמוֹ הָרִאשׁוֹנִים אֶלָּא צוּרָתָן קְבוּעָה לְעוֹלָם בְּגָלְמָם וְאֵינָן מִשְׁתַּנִּין כְּמוֹ אֵלּוּ. וְהֵם הַגַּלְגַּלִּים וְהַכּוֹכָבִים שֶׁבָּהֶן."
.
.
התנועה שמניעה את החומר ללבוש צורה ולפשוט צורה מתחילה ממניע נצחי אחד שהוא מחומר זך מופשט.
למשל יש פנס חזק שמקרין אור יפה מופלא ונוגה לו סביב שהוא כמראה הקשת אשר בענן, ויש אנשים בבגדי לבן, שהולכים בשורה בלי לעצור, וכל פעם אחד מהם נכנס להיות מול הפנס והוא מואר באור הנפלא הזה, וממשיך לנוע ויוצא ממעגל האור של הפנס ואחר נכנס תחתיו.
.
זה המשל למה שכתב המורה נבוכים א ע"ב:
"ואי-אפשר הימצא חומר מבלי צורה, ולא תימצא צורה טבעית מאלו ההויים הנפסדים מבלי חומר; יהיה הענין אם-כן בהויות והפסדות, והיות כל מה שיתהוה מהם ויפסיד אליהם חוזר חלילה, כדמות סיבוב הגלגל, עד שתהיה תנועת החומר הזה בעל הצורה בבא בו הצורות זו אחר זו כתנועת הגלגל באנה, כהשתנות ההנחות בעצמם לכל חלק ממנו."
.
.
כעת מדובר בהשגה של המחזה המופלא הזה של העולם הטבעי, יש לו מניע אחד, זך ונשגב, שהוא מואר באור הפנס הזה בעצמו, ונע בעצמו לבדו סביב הפנס הזה מכח כיסופיו, והוא מואר בו תמיד, ותנועתו זו היא מה שמתפשט לכל העולם ומכוחה הכל בעולם נע. בתנועה אחת. כי כל העולם הוא איש חי אחד וכל העצמים הם איברים בו.
.
.
וזה שכתב לעיל א' ע':

"וכן אמרו בסוף ה'פסוק' 'ובגאותו שחקים' – אשר 'בגאותו' סיבב ה'שחקים' הוציא זה הראשון – אשר הוא 'ערבות' כמו שביארנו – במילת 'רכיבה' ושאריתם – במילת 'גאוה' כי בתנועת הגלגל העליון זאת התנועה היומית יתנועעו הגלגלים כולם כתנועת החלק בכול – וזאת היא היכולת העצומה אשר הניעה הכל ולזה קראה 'גאוה':ויהיה זה הענין נמצא תמיד בשכלך למה שאני עתיד לאמרו שהיא הגדולה שבראיות שנודעה מציאות האלוה בה – רצוני לומר הקף הגלגל – כמו שאביא עליו המופת. והבינהו"

.

.

.

לפני שנבקש להתבונן המניע הראשון שאינו נע בעצמו, אנו צריכים ללמוד את ההתבוננות הזו. לפני המניע הראשון שאינו נע והוא אחד, יש מניע שני, שהוא מונע על ידי מניע אחר, והוא גם אחד. כי מהאחד נתהווה אחד. ואי אפשר להתבונן במניע הראשון שמניע את הגלגל בלי להתבונן במניע השני שהוא הגלגל.

מבחינה לוגית, כהוכחה פילוסופית על דרך הוכחות מתימטיות, אין לגלגל מקום כאן. כי כל נע הוא מונע על ידי משהו אחר, והגלגל נע ולכן הוא מונע על ידי משהו אחר ולכן אינו המניע הראשון. לבדוק את טבעם של המניעים האמצעיים וטבע הקשרים ביניהם אינו שייך להוכחה לוגית פילוסופית מופשטת. זו חכמת הטבע. זה פיזיקה, לא מטאפיזיקה. אלא כמו שכתבתי הפיזיקה היא סולם להגיע למטאפיזיקה, והמטאפיזיקה היא בעיון השלישי, וכאן הוא הפיזיקה, ועלינו להתבונן מהגופים החומריים ההווים ונפסדים, ומהם להפשיט את הצורה, ואז לראות שהיא חלה בהם על יד תנועה כי אינה קבועה בהם, ואז לראות שלתנועה יש התחלה שהיא בתוך הטבע המוחשי החומרי וזה הגלגל. זה תכלית הפיזיקה. מכאן אחרי שבאמת ראינו את כל זה בעיני השכל, אפשר להתחיל לעסוק במטאפיזיקה, בישויות מופשטות מחומר.

זה העניין של הסולם שמלאכי אלהים עולים ויורדים בו, בפירוש הפשוט שלו שכותב המו"נ בפתיחה. לא קופצים ישר למעלה, כי עלינו לתקן את הצד החומרי שבנו. העלייה האיטית מהחומר בשלבי הסולם היא כדי שהצד החומרי שבתוכנו יתעלה גם הוא בסולם הזה.

.

.

.

בהקדמה התשיעית נאמר שאם גשם מניע גשם, בהכרח המניע נע בעצמו. זה לשונו:

"התשיעית, כי כל גשם שיניע גשם – אמנם יניעהו כשיתנועע גם הוא בעת הנעתו."

הוא מחלק כאן שדווקא גשם לא יכול להניע בלי לנוע בעצמו, אבל עצם מופשט מחומר יכול.

לקמן ב ד כתב שהגלגל נע מכח שהוא נכסף לעילת העילות. עילת העילות מניע את הגלגל הראשון בדרך של סיבה תכליתית. כי אם היה מניע בדרך של סיבה פועלת זה היה נחשב שהוא עצמו נע, ואע"פ שהוא מניע בלי גוף אלא רק על ידי רצונו. הרצון משתנה עם ההנעה. בתחילה הרצון לא בא על סיפוקו כלל, וכשהתחילה תנועה הרצון התחיל לבוא על סיפוקו וכשנשלמה התנועה הרצון בא על סיפוקו לגמרי, והרי הרצון השתנה וזו תנועה.

.

כדי שעצם גשמי יניע עצם גשמי אחר בלי לנוע וודאי זה ייתכן רק על דרך סיבה תכליתית, וכמו שפרח שבראש ההר מניע אדם לטפס על ההר, והרי הפרח הניע את האדם. וזה לא ייתכן בגשם, כי האדם מטפס לא כדי לראות את החומר של הפרח אלא את צורתו. כל היופי והחכמה והאור וכל מה שיכול לעורר כיסופים נמצא רק בצורה, בנפש (עיין ברשימה לעיל על הקדמה תשיעית שהבאתי שרבי אלעזר בן דורדיא עבר שבעה נהרות על אותה זונה והרי הגוף גם מניע בלי שהוא נע, אבל זה עצמו מה שלימדה אותה זונה שדבר זה אין בו ממש, יעו"ש).

.

מה שיכול לעורר כיסופים שכליים בעצם כלשהו, הוא רק מה שנמצא במדרגת מציאות עליונה יותר ממנו. עצם גשמי אין לו מה להתאוות לעצם גשמי, הוא כמוהו. תאוותו היא רק לעצם נעלה יותר ממנו.

זה משום שהגלגל העליון נכסף לבוראו, להשיגו בשכלו ככל יכולתו. ולעיל א' ע"ב וע' ולקמן ב' ד' ובעוד מקומות, כתב שכל התנועות שבעולם נמשכות מתנועת הגלגל, שמניע את כולם על דרך תנועת החלק בכל, תנועה חיה, תנועת האיברים מכח תנועת הגוף השלם. כמו שאדם מאוהב שהולך לבית אהובתו, רגליו הולכות מהר וליבו פועם חזק, נשימתו מהירה והוא אלי מזיע, ויש אפשרות שיהיה לו שלשול, וכו'. כל האיברים נעים מכח תנועת הגוף השלם.  זו הדרך שהגלגל מניע את כל האיברים בתנועת החלק בכל.

וכתב לקמן ב ד שעולם היסודות מתייחס לשכל הפועל כמו שהגלגל מתייחס לשכל הנבדל הראשון, כלומר בכיסופים להשיג את הבורא שמתגלה דרך אותו שכל נבדל. כל התנועות וכל ההשגות השכליות הכל הוא רק הכיסופים להשגת הבורא. לכן הכיסופים של החומר הוא להשיג את הצורה המופשטת, לא להשיג עוד חומר כמוהו. הכיסופים הם תמיד כלפי מעלה, למדרגה יותר גבוהה, שיש בה גילוי אלוהי יותר גבוה.

.

אנו רואים מההתבוננות שהגלגל הוא מקור כל התנועות בעולם, שהוא העצם הגבוה ביותר בטבע החומרי. אנו רואים שהוא אחד ושהוא המדרגה הראשונה.

"ומצאנו כל תנועה תכלה אל תנועת הגשם החמישי ואצלה תעמוד; ומן התנועה ההיא יסתעף ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון כולו."

כתוב "מצאנו". הוא לא אומר שיש הכרח לוגי מוחלט שיהיה דווקא הגלגל באופן הזה כמניע אחד ראשון בטבע. הגלגל נגלה לנו מהפיזיקה, מהתבוננות בטבע. "שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה כו'".

אין מקום לדון אולי יש עוד גלגל כזה כמוהו שמניע אותו כי אז אותו גלגל הוא הוא הגלגל הראשון שאנו מדברים בו, ושידענו עליו מהתבוננות בטבע ומנשיאת מבט לשמיים.

בטבע החומרי הגלגל הוא בלי ספק המניע הראשון, רק שהוא נע וצריך משהו שיניע אותו בלי שהמשהו הזה ינוע בעצמו. וזה ייתכן רק על דרך סיבה תכליתית, שמה שמניע לא נע בעצמו. כלומר אנו כעת מחפשים מה הסיבה התכליתית שאליה נכסף הגלגל הראשון ומשום כיסופיו אליה הוא נע. היא מוכרחה להיות משהו נשגב ועליון ומופשט יותר ממנו. משהו שמגלה את אורו של הבורא יותר ממנו. אם המושא לכיסופי הגלגל הוא חומר, בהכרח זה חומר יותר מאיר ממנו, יותר זך. לכן זה מוכרח להיות החומר השישי (שהוא זך יותר מהחומר החמישי כערך שהחומר החמישי זך יותר מהיסודות). רק שהכיסופים הם רק לצורה שמאירה דרך החומר השישי ולא לחומר בפני עצמו שבו אותה צורה מתגלה. כי החומר לבדו, כל כמה שיהיה זך, אינו מגלה את אורו וחכמתו ויופיו של הבורא. זה שורש החילוק בין חומר לצורה, כלומר בין צורה נקבית הומיאומרית לצורה זכרית (עיין בזה לעיל במה שכתבתי על פרק ע"ג, אפשר לחפש שם בדף לפי "הומיאומרית").

והרי אנו כעת מדברים שהמניע הוא חומר ולא צורה, כלומר דווקא החומר של החומר השישי ולא צורתו. וזה ייתכן לא בדרך סיבה תכליתית, כיסופים, אלא רק בדרך שחומר דוחף חומר. ואז החומר הדוחף הוא נע בעצמו ויש לשאול מה מניע אותו וכך זה יימשך בלי סוף.

.

.

.

.

(עוד בהירות בהוכחות של הרמב"ם בחלק שני פרק א:

.
אם הבורא מניע בדרך של סיבה פועלת בכח רצונו, וזה נחשב שרצונו משתנה, כלומר נע (כי כל שינוי הוא תנועה), פשוט שאין על זה קושיא אם רצונו נע מה מניע את רצונו. רצונו מניע את עצמו. מצד ההוכחה הראשונה שאנו בה אפשר לומר שהוא מניע ראשון ומניע בכח רצונו, ורצונו הוא המניע הראשון, ומה שרצונו עצמו נע לא צריך שיהיה משהו שמניע את זה כי הוא מניע את עצמו.

רק אם חומר מניע חומר אחר בדרך של דחיפה, סיבה פועלת, אז יש שאלה מה הניע את החומר שדחף. אבל אם נפש מניעה את הגוף, או שהבורא פועל בדרך של סיב הפועלת על ידי רצונו, אין את השאלה כיוון שרצונו נע, מה מניע אותו. הוא מניע את עצמו, הוא רוצה. זה עניינו שהוא רוצה, מעצמו, ואם לרצות זה בעצמו תנועה הרי הוא מניע את עצמו, ולא על זה נאמר שגוף לא מניע את עצמו.

.

בהלכות יסודי התורה הלכה ה כתב:

"המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף."

הלשון משמע קצת שהכוונה שהוא מסובב בדרך של סיבה פועלת, שמניע כאילו הוא דוחף רק בלי יד ובלי גוף.

ולעיל א ע יותר משמע כך:

"אמנם המכון בזה הפרק אשר עדיו היתה השבת הדברים כי אמרו "רוכב שמים" – ענינו מסבב הגלגל המקיף ומניעו ביכלתו ורצונו."

.

מה שכתב לקמן ב ד שהבורא מניע בדרך של סיבה תכליתית, כמו פרח בראש ההר שמניע את האדם לטפס עליו, זה נובע מהעיון השלישי, שהבורא הוא מוכרח המציאות. מצד שהוא מוכרח המציאות לא ייתכן שיהיה שום שינוי בו וגם לא שינוי הרצון כשהוא מניע, ואז מוכרח שיניע בדרך סיבה תכליתית בלבד.

ההוכחה הראשונה כאן היא התבוננות בטבע המוחשי, הפיזיקה, ועל דרך שכתב בהלכות יסודי התורה בפרק ב בהלכות א-ג. מצד ההתבוננות הזו נראה שהבורא דוחף את הגלגל בכח רצונו בדרך סיבה פועלת. העיון השלישי לקמן הוא המבט של תפישה מופשטת, המטאפיזיקה, ורק משם נובע שלא יתכן שהבורא יניע בדרך סיבה פועלת בכח רצונו, כי אם הוא מוכרח המציאות לא ייתכן שיהיה בו שום שינוי, גם לא שינוי שהוא בעצמו עושה.)

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 97 - בהוכחה הראשונה של הרמב"ם למציאות האלוה, לימוד הפשטת הצורות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s