96 – החום הטבעי

מועתק מהערות קצרות על המורה נבוכים, על חלק ב פרק א

"היד – הניעוה המיתרים, והמיתרים – הניעום העורקים, והעורקים – הניעום העצבים, והעצבים – הניעם החום הטבעי, והחום הטבעי – הניעתו הצורה אשר בו, והוא המניע הראשון בלא ספק"

המניע הראשון כלומר בגוף.

הלכות יסודי התורה פרק ד':

"נפש כל בשר היא צורתו שנתן לו האל

והדעת היתרה המצויה בנפשו של אדם היא צורת האדם השלם בדעתו, ועל צורה זו נאמר בתורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כלומר שתהיה לו צורה היודעת ומשגת הדעות שאין להם גולם כמו המלאכים שהם צורה בלא גולם עד שידמה להן ואינו אומר על צורה זו הניכרת לעינים שהיא הפה והחוטם והלסתות ושאר רושם הגוף שזו תואר שמה ואינה הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר אלא הדעה שהיא צורת הנפש ובצורת הנפש הכתוב מדבר בצלמנו כדמותנו ופעמים רבות תקרא זאת הצורה נפש ורוח ולפיכך צריך להזהר בשמותן שלא יטעה אדם בהן וכל שם ושם ילמד מענינו.

 

אין צורת הנפש הזאת מחוברת מן היסודות כדי שתפרד להם ואינה מכח הנשמה עד שתהא צריכה לנשמה כמו שהנשמה צריכה לגוף אלא מאת ה' מן השמים היא לפיכך כשיפרד הגולם שהוא מחובר מן היסודות ותאבד הנשמה מפני שאינה מצויה אלא עם הגוף וצריכה לגוף בכל מעשיה לא תכרת הצורה הזאת לפי שאינה צריכה לנשמה במעשיה אלא יודעת ומשגת הדעות הפרודות מן הגולמים ויודעת בורא הכל ועומדת לעולם ולעולמי עולמים הוא שאמר שלמה בחכמתו וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה."

יש "נפש כל בשר", שהיא "הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר"

(הירהור ומחשבה אצל המורה נבוכים פירושם עיסוק בכח הדמיון, המשותף לרוב בעלי החיים. ככל שבעל החיים מפותח היכולות של כח הדמיון אצלו מפותחות, אצל אדם לפעמים אני כותב "השכל הדמיוני" כי הדמיון מגיע למדרגה שהוא קרוב לשכל. ובאמת אין קו חד שמפריד בין דמיון לשכל עיוני. זה תלוי כמה השכל משוקע בחומר, כלומר יכול לתפוש שמה שקיים הוא רק חומר, ולתפוש מושכלות מופשטות רק בעזרת משל חומרי או ציור חומרי. ויש בזה מדרגות ביניים. ויש שכל עיוני שהוא פשוט וידוע לכל אדם בשעה ראשונה, וכמו שכתב לעיל א ע"ג הקדמה עשירית: "הנה אתם בזאת ההקדמה תבחנו המחויב והאפשר והנמנע פעם בדמיון לא בשכל ובפעם בתחילת הדעת המשותף כמו שזכר אבונצר בזכרו הענין אשר יקראוהו המדברים "שכל"").

ומלבד זה יש עניין אחר הנקרא נשמה (זה לא המובן שאנו רגילים אליו היום).

עיין בזה אריכות בעיונים בפילוסופיה אריסטוטלית על מטאפיזקה ספר דלתא רשימה 50 וגם לעיל על א' ע"ב)

.

בהלכות תשובה פרק ח:

"כל נפש האמורה בענין זה אינה הנשמה הצריכה לגוף אלא צורת הנפש שהיא הדעה שהשיגה מהבורא כפי כחה והשיגה הדעות הנפרדות ושאר המעשים והיא הצורה שביארנו ענינה בפרק רביעי מהלכות יסודי התורה היא הנקראת נפש בענין זה חיים אלו לפי שאין עמהם מות שאין המות אלא ממאורעות הגוף ואין שם גוף נקראו צרור החיים שנאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וזהו השכר שאין שכר למעלה ממנו והטובה שאין אחריה טובה והיא שהתאוו לה כל הנביאים."

בהלכות תשובה משמע שיש נפש שהיא הצורה והדעה שהשיגה מהבורא, ומה שנמוך מזה הוא הנשמה הצריכה לגוף והיא עצמה נקראת לפעמים נפש. כי הוא אומר: מה שאמרתי כאן "נפש" אין פירושו הנשמה הצריכה לגוף. משמע שיש מקומות שהוא אומר נפש והפירוש הוא הנשמה הצריכה לגוף, כי לא מדובר בנפש המשיגה את הדעות הנפרדות (השגה מופשטת מחומר, שכל עיוני).

ואילו בהלכות יסודי התורה משמע שהנפש המצויה לכל בשר והנשמה הם שני עניינים נפרדים.

באמת זו לא קושיא, בהלכות תשובה כלל בקיצור את הנשמה והנפש המצויה לכל בשר ביחד, ובהלכות יסודי התורה פרט יותר וביאר שיש בזה שתי בחינות, הנפש המצויה והנשמה, הן שתי בחינות של עניין אחד והן קרובות ואין הכרח בכל פעם לדקדק בזה.

נשמה היא החיות שיש בחומר, בגוף. היא קיימת בכל, הרוח הכללית של הטבע. נשמה היא מצד יסוד הרוח, ושייכת לעניין של קצב תנועה פנימה וחוצה, פעימת הלב, נשימה, ועל שמה אומרים נשימה. "נשימה" נגזרת "מנשמה" ולא להיפך. נשמה מובנה כמו ערים נשמות, חרבות. וכמו שמיים. כמו שם. כי החיים הם ביטול המציאות הפרטית העצמית, ומצידה נתפשים כשממה ומוות. כמו עזה כמוות אהבה. (ובטבע הוא יום ולילה, קיץ וחורף, לידה ומוות, שובע ורעב, שינה ויקיצה, חריש וקציר, גאות ושפל, וכו'). הקצב הזה הוא האיזון בין נפרדות מהבורא לאחדות איתו, בסוד והחיות רצוא ושוב. החיים כולם הם בדרך רצוא ושוב, רצים החוצה ברצון חופשי עצמי לקיום עצמי, ושבים לבורא וחוזר חלילה. התנועה הזו הקצב, היא ההתאחדות של ביטול גמור אל אחדותו של הבורא וקיום עצמי של הנברא בעצמו. הקצב הוא לא צירוף של פעימה ועוד פעימה, הוא מה שנוצר מהתאחדות הפעימות והרווחים לדבר אחד שהוא קיים ולא קיים בעת ובעונה אחת.

בבעלי חיים בעלי לב ודם יש גם צד של יסוד האש וזהו החום הטבעי.

הרמב"ם למד רפואה הרבה יותר ממה שהיה זקוק לו לפרנסה. כדי להתפרנס הוא לא היה מוכרח להיות הרופא הגדול בדורו. אדרבה, הוא שילם מחיר כבד במה שנעשה לרופא כל כך טוב, הוא השתעבד לסולטן מבוקר עד לילה לרפא אותו ואת כל חצרו.

הרפואה בזמן הרמב"ם עסקה יותר מכל דבר אחר בחום הטבעי. זה לא לימוד שהוא רק שכלי ולימודי מספרים. צריך להתבונן וגם להרגיש, לגעת, לראות, לחוות, לנשום. עם כל חלקי הנפש. זה היסוד של להתחבר לנוכחות האלוהית שבעולם. לפני הכל אדם צריך להכיר את הגוף של עצמו, החום, הזרימות, החסימות, הכיווצים, המתחים, ההרגשה של הקיבה ושל המעיים ושל הנקבים, איפה יש איזורים שקרים מדי ואיפה יש איזורים שחמים מדי ולמה זה, הנשימה, הבל הפה, העיכול, היציאות, התזונה, כל התחושות, מתי ואיפה חם ומתי ואיפה קר וכו' וכו', ומה זה אומר, איפה מתוח ואיפה רפוי, איפה עייף ואיפה רענן ולמה, איפה זקוק למגע ורוך ולמה, איפה עצוב ואיפה שמח, וכו' וכו'. הכל ברמה של בשר ממש. זה עולם שלם, יש שם אינספור עניינים גדולים ומורכבים,ועומק לפנים מעומק. והכי עמוק הוא החום הטבעי עצמו.

בזמננו לומדים את זה בעיקר בטאי צ'י, יוגה וכיו"ב. זו לא חכמה זרה וכמו שכותב המורה נבוכים ב' י"א שחכמת אריסטו היא לא חכמה זרה, רק שאיבדו חכמינו ולא נשארה אצנו חכמה. ויש לנו ללמדו את האמת ממי שאמרה.

חכמת הרפואה המודרנית אין לה שום שייכות לחכמה, זו רק טכנולוגיה, זה לא שונה מטכנאי מכוניות או מחשבים וכל כיו"ב. בהרפואה שנקראת "הוליסטית" או "אלטרנטיבית" וכל כיו"ב, יש לפעמים פה ושם מעט רסיסי חכמה אמיתית, לכן זה מתקיים, אבל זה מהול בהרבה מאוד מאוד דמיונות הבל טפשיים לגמרי. ואין לנו יכולת וחכמה לדעת לברור התבן מן הבר.

את חכמת הרפואה שהיתה בזמן הרמב"ם אין בידינו ללמוד. כל מי שמתהדר בזה בלי ספק אין ממש בדבריו. זו חכמה עמוקה וגדולה מאוד מאוד, יש לה בסיס גדול של הרגשה, אבל ההרגשה היא בביקורת ופיקוח של השכל שמתבונן ורואה בהשגה שכלית את כל העניינים האלה. כל מה שכתבו הרמב"ם ואבן סינא ודומיהם לא יכול להיות מובן על ידי אדם של זמננו. הוא בהכרח יוציא את זה לדמיונות ושטחיות.

הרפואה של הרמב"ם היא היכרות בלתי אמצעית, פגישה אמיתית, עם הרובד הכי יסודי של החיים, הנשמה, הרוח החיה, והחום והטבעי. כל שאר הלימודים בנויים על היסוד הזה. אחר כך כשהרמב"ם מדבר על הוכחות שמראות לנו את נוכחות האל בעיניים ממש, עיני השכל שהם ממש כמו עין של חוש, מהתבוננות בגלגל, להרים עיניים לשמי הלילה ופשוט לראות, לראות את הבורא, אלהים חיים, מסובב את הגלגל.

"בִּדְבַר יְהוָה שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם. ז כֹּנֵס כַּנֵּד מֵי הַיָּם נֹתֵן בְּאֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת. ח יִירְאוּ מֵיְהוָה כָּל הָאָרֶץ מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל. ט כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד."

מי שמריח ריח הבל פיו של החולה ויודע מזה על מצב החיות שבו, מריח את החום הטבעי שלו ואת הרוח החיה שבו, מריח את הבל פיו של הבורא כשהוא מתבונן בצבא השמיים. כמו שכתב המורה נבוכים לעיל א' ע"ב:

"הנה כן צריך לך שתצייר כל זה הכדור איש אחד, חי מתנועע בעל נפש, כי זה המין מן הציור הכרחי מאד, כלומר מועיל מאד במופת על היות האלוה אחד"

.

"והשם יתברך אינו כוח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם; והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חיבור נעלם ממנו תכליתו, וכוחות בני אדם מקצרות לדעתו; כי המופת יעמוד על הבדלו יתעלה מן העולם והנקותו ממנו, והמופת יעמוד על מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו, ואפילו הדק הפחות; ישתבח מי שנצְחָנו שלמותו!"

.

הבורא נבדל לגמרי, מופשט לגמרי, ויחד עם זה אפשר להריח את הבל פיו כשמתבוננים בצבא השמיים. באדמה. במגע אדם באדם.

.

זה חיפוש, בקשת חכמה, שאי אפשר לוותר עליו. זה היסוד, הכל עומד על זה. בלי זה כל החכמה תהיה רק מילים ריקות וחלולות. מלבד שאין לזה ערך, והאדם נותר בחושך, גם מצד החכמה עצמה היא מתעקמת. בלי ההרגשה של מהו בשר חי, אפשר לומר כל דבר, כל משחק מילים מחוכם. אין שום כלי להבחין מה אמת ומה לא.

.

.

בהערת תרגום שוורץ כתב כאן על החום הטבעי:

"החום המצוי בגוף בעל-החיים מטבעו מלידה. emphyton thermon, emphytos thermasia בלשונו של גאלינוס. "החום הטבעי הוא העיקרון המחייה הראשי בגוף. חום זה הוא החום השרוי בגוף מלכתחילה, להבדיל מחום 'זר' שהוכנס מבחוץ. מושבו בדם. המזון אותו מעכלים הקיבה והמעיים הופך בכבד לדם. מכאן מגיע הדם אל הלב. בתאו הימני של הלב הוא מתנקה. החום הטבעי שבלב פועל על הדם בצורות שונות. בהשפעתו נשרפת פסולת הדם, וזו מוצאת דרך הריאה בצורת פיח או עשן. החום הטבעי מצטרף אל הדם הנותר, הראוי לשימוש, והם עוברים יחד דרך העורקים אל כל חלקי הגוף. איבוד החום מתאזן על-ידי אוויר הנשימה ועל-ידי המזון. לחום הטבעי אסור שירד מתחת למינימום הדרוש לקיום החיים. מצד שני אסור גם שיעלה על מקסימום מסוים, אחרת תיבש הלחות העצמוּתית יתר על המידה" (ג. א. וייל, בתוך: רמב"ם, הקץ הקצוב לחיים, עמ' 57-58, וראו שם, עמ' 29-30, 59, והערות 97 ו101- בעמ' 99-100).

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 96 - החום הטבעי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 96 – החום הטבעי

  1. nirstern הגיב:

    כן, גם אני.
    כתבתי שכמעט כל מה שיש בימינו בתחומים מעין אלה הוא הבלי דמיון, כי אין מה שיברור את החכמה מהדמיון. לכן אדם צריך לחפש בעצמו, עם הביקורת העצמית שלו ככל יכולתו. לא לקנות כל מה שמוכרים.
    חכמה היא לא משהו שמניב תוצאות מעשיות גדולות. החזון איש כבר דן בזה. הוא העלה שאלה אם הקדמונים היו כל כך חכמים למה הם לא פיתחו רפואה מתקדמת, מכונות כביסה, מערכת מים וביוב, מקרר, וכיו"ב דברים שבאמת מועילים לנו מאוד. הוא מביא ראיות שהם יכלו לעשות דברים כאלה, וטוען שהם לא היו מעוניינים, כי החכמה היתה חשובה להם יותר. החכמה היא ילד מסכן וחכם, היא לא מביאה הרבה תועלת. אם אני חולה ורוצה תכל'ס להתרפא עכשיו ורק אחר כך לחשוב על חכמה, וודאי שאלך לרפואה מערבית טכנולוגית שמביאה תוצאות נפלאות לאין ערוך יותר. לא התכוונתי להציע לכלל בני האדם לחדול מלפתח טכנולוגיה. אבל אם אני כבר בריא ולא מחפש תוצאות אלא רק להחכים, בחכמה עמוקה של דעת אלהים לפי בית מדרשו של המורה נבוכים, המקום לזה הוא לא בבית ספר לרפואה מודרני. גם לא בבית ספר לרפואה סינית, כי הם בעצמם לא מבינים מה הם מלמדים. דברים כמו רפואה סינית הם רק ציור מאוד מאוד כללי להראות את הכיוון הכללי מאוד שמדובר בו. זה לא עצם החכמה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s