77 – בעניין הגלגלים ובמה שכל המציאות היא בעל חיים אחד (מתעדכן)

זה המשך של ההתכתבות שהבאתי לעיל ברשימות 73 ו 74.

יש בהתכתבות הזו נסיון לתת מבוא כללי למורה נבוכים ואריסטו ולתאר את היסודות למי שחפץ להכנס בשערי הלימוד הזה. לרוב אני עוסק בסוגיא אחת ומנסה להעמיק בה ובפרטיה, וכאן יש מבוא כללי ליסודות במבט יותר רחב, ופחות מעמיק ונכנס לפרטים. כבר הצטברו ברשימות ההן הרבה מכתבים, כל פעם הוספתי לשם את ההמשכים (עד אתמול). כאן הוא התחלת נושא חדש ויסודי וחשוב במיוחד, לכן קבעתי לו רשימה לעצמו.

בעניין הגשם החמישי ומהותו:

הלכות יסודי התורה ג ג

"כל הגלגלים אינן לא קלים ולא כבדים ואין להם לא עין אדום ולא עין שחור ולא שאר עינות וזה שאנו רואין אותם כעין התכלת למראית העין בלבד הוא לפי גובה האויר וכן אין להם לא טעם ולא ריח לפי שאין אלו המאורעין מצויין אלא בגופות שלמטה מהן."

 

ופרט יותר במורה נבוכים א נ"ח:

"ואתה האיש המעין במאמרי זה יודע כי זה הרקיע והוא גשם מתנועע שכבר ידענו זרתותיו ואמותיו וידענו שעור חלקים ממנו ורוב תנועותיו נלאו שכלינו כל הלאות מהשיג מהותו – עם היותנו יודעים שהוא בעל חומר וצורה בהכרח אלא שאינו זה החומר אשר בנו; – ולזה לא נוכל לתארו אלא בשמות הבלתי מקימים לא בחיוב המקיים – שאנחנו נאמר כי השמים לא קלים ולא כבדים ולא מתפעלים ולזה לא יקבלו פעולה ואינם בעלי טעם ולא בעלי ריח וכיוצא באלו השלילות – כל זה לסכלותנו בחומר ההוא."

.

מו"נ א ע"ו:

"הדרך השני, והוא גדול אצלם, המנע הדמות, שהוא לא ידמה לדבר מן בריאותיו, ואם היה גשם היה דומה לגשמים, והם יאריכו מאד בזה השער, ויאמרו אם נאמר גשם אינו כשאר הגשמים כבר סתרת עצמך, כי כל גשם דומה בכל גשם מצד הגשמות, ואמנם יחלקו הגשמים קצתם מקצתם בענינים אחרים, ר"ל המקרים,

…

[כאן הוא אומר שיש מקום לדחות ולומר שהבורא אפשר שיהיה לו דמיון מה לנבראים. ואז אומר שיש דרך שנייה  ויותר נאותה לדחות ראייתם, שנאמר שבאמת אין שום צד דמיון כלל ועיקר בין הבורא לנבראים, כמו שהוא באמת, אבל כמו שאין שום צד דמיון בין החומר והצורה של הגלגלים לחומר והצורה שבעולם הארצי, על אותו אופן אפשר לומר שהגשם של הבורא אין לו שום דמיון לגשם של הנבראים ואין כאן שום סתירה לעקרון האמיתי שלא ייתכן שום דמיון בין הבורא לנבראים. עד כדי כך חומר הגלגלים שונה לחלוטין מהחומר שלנו! וזה לשונו:]

ופנים אחרים והם יותר נאותים, וזה כי כבר התקיים והתאמת אצל כל מי שנתפלסף והעמיק בדעות הפילוסופים, כי הגלגלים אמנם יאמר עליהם גשם, ועל אלו הגשמים החמריים בשתוף גמור שאין זה החמר ההוא ולא אלו הצורות הצורה ההיא, אבל החמר והצורה נאמרים עוד על אשר הנה ועל הגלגלים בשתוף, ואף על פי שהגלגל בלא ספק בעל מרחקים, שאין גוף המרחקים הוא הגשם, אבל הגשם הדבר המורכב מחומר וצורה, ואם נאמר זה בחק הגלגל, כ"ש שיאמר אותו המגשים באל, שהוא יאמר שהוא גשם בעל מרחקים, אלא שעצמו ואמתתו ועצמותו לא ידמה לדבר מגשמי הנבראים."

.

.

כך שפשוט שאפילו במישור המציאות הכי חומרי, שלנו,הגלגלים אינם כמו זכוכית שקופה. אלא וודאי בהחלט שאין להם שום תכונה משותפת עם החומר הארצי כלל. מוכח באריסטו בלי ספק, בפירוש, שהגלגלים באמת הם כדורים מלאים. והמשל של גלדי בצל הוא משל שטחי שבא להצניע את האמת. כל מה ששייך למישורי מציאות שונים נחשב סוד. הגלגלים כולם הם כדור מלא, וכל אחד מהם מציאותו חודרת למציאותם של האחרים, כמו שמציאותו של מי שחושב חודרת למציאות של המחשבה שאותה הוא חושב, כי הם שני מישורי מציאות שונים. לכן לא שייך כלל לומר שהגלגלים הם כמו זכוכית שאפשר להיתקע בה.

(אולי יש איזה ספר שכתב שגלגלים הם כמו זכוכית שאפשר להיתקע בה. זה לא מופרך, כי במציאות החומרית הארצית משתקפים בדרך חומרית כל הרבדים הרוחניים יותר של המציאות (על דרך שהמשכן וכליו הם ציור של העולמות העליונים כך המציאות החומרית כולה היא ציור של הרבדים העליונים של המציאות). לכן יש גם ירח שהוא גוש אבן ושמש שהיא גוש אש ועל דרך זו היה אפשר שיהיה גלגל שהוא כמו זכוכית, וקשה לדעת דבר כזה בלי נסיון. את זה היום גילו באמת שאינו נמצא, אבל יש גם השתקפות של הגלגל במציאות הארצית באופן אחר, וכמו שכתבתי מקודם),  ואולי אותו ספר שכתב שהגלגלים אפשר להתקע בהם כמו בזכוכית  סבר שההשתקפות של הגלגלים במציאות החומרית היא על דרך זה. יש פרטים חיצוניים שהנסיון המדעי של ימינו מוכיח ואי אפשר היה לדעת אותם בימיהם, זו לא הפרכה של עיקר התורה).

ומה שהגלגלים מניעים את כל המציאות פשוט שאינו כמו דחיפת גלגלי שיניים אלא הוא על דרך שכתב המו"נ א ע: "בתנועת הגלגל העליון זאת התנועה היומית יתנועעו הגלגלים כולם כתנועת החלק בכל" (ואבאר בהמשך מהו עניין תנועת החלק בכל).

.

.

.

לפי האמת לכפור בקיום הגלגלים זה כפירה יותר חמורה מכפירה במציאות האלוה, וזה גם כיבוי מוחלט של אור השכל יותר מכפירה במושג האלוה. הגלגלים הם לפני כל דבר אחר יסוד היסודות ועמוד החכמות שהרמב"ם מתחיל בו את הלכות יסודי התורה. פרקים ב'-ד' מהלכות יסודי התורה הם לא תוספת לתחילת הפרק הראשון אלא ביאור שלו ופירוט התוכן שלו, והוא מדבר בהם על הגלגלים, ולפניהם על המלאכים שהם עשרת השכלים הנבדלים שהם מאצילי הגלגלים.

בביאור הראב"ד על ספר יצירה אומר שמה שכתוב בהלכות יסודי התורה שהנבראים נמצאים מ"אמיתת הימצאו" של הבורא, "אמיתת" פירושו הגלגל, שהוא החומר הראשון (השמיימי. כמו שכתב המו"נ ב כ"ו שיש שני אופנים של חומר ראשון, שמיימי וארצי).

במו"נ א ע כתב:

"זה הוא לשונם והסתכל בו ותבין איך בארו יחסו ית' לגלגל ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות"

הגלגל המקיף נקרא ערבות, וכתב עליו שם במו"נ א ע:

""ערבות' – שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות וטל שעתיד הקב"ה להחיות בו המתים""

ובמו"נ פרקים נג נד ביאר שחסד צדקה ומשפט הם התכלית העליונה והסופית של הכל. והרי הם בגלגל. כי האו הכלי בו מנהיג הבורא את המציאות כולה.

ועוד שם א ע:

 אמנם המכון בזה הפרק אשר עדיו היתה השבת הדברים כי אמרו "רוכב שמים" – ענינו מסבב הגלגל המקיף ומניעו ביכלתו ורצונו. וכן אמרו בסוף ה'פסוק' 'ובגאותו שחקים' – אשר 'בגאותו' סיבב ה'שחקים' הוציא זה הראשון – אשר הוא 'ערבות' כמו שביארנו – במילת 'רכיבה' ושאריתם – במילת 'גאוה' כי בתנועת הגלגל העליון זאת התנועה היומית יתנועעו הגלגלים כולם כתנועת החלק בכול – וזאת היא היכולת העצומה אשר הניעה הכל ולזה קראה 'גאוה':

ויהיה זה הענין נמצא תמיד בשכלך למה שאני עתיד לאמרו שהיא הגדולה שבראיות שנודעה מציאות האלוה בה – רצוני לומר הקף הגלגל – כמו שאביא עליו המופת. והבינהו"

.

כתוב כאן שאם כפרת בגלגלים איבדת את היכולת לראות את נוכחות האלוה בעולם, החרבת את גאוותו של הבורא.

.

.

ובמרכבה של יחזקאל חיות הקודש הן השכל הנבדל העליון, והוא המאציל של הגלגל העליון שהוא האופנים. המרכבה העליונה היא היא הגלגלים.

.

.

מי שכופר בגלגלים אינו בר הכי כלל להחשב אדם, והוא מאותם בני אדם שאף גרועים מבהמה והמו"נ א' ז' אומר שהם הנקראים שדים. הוא גרוע מבהמה כי הבהמות לפחות מבינות שיש דבר שאנו קוראים לו "חיים" והכופר בגלגלים לא מבין אפילו את זה. מי שסתם אין בו דעה כי לא למד לא נקרא שד, הרי כל ילד יקרא שד, וגם גדול שהוא בן שלוש עשרה ויום אחד עוד לא השכיל שום דבר וייחשב לשד, והרי אף אחד לא השכיל כל מה שצריך, והאם כולנו שדים. אלא וודאי חסרון בחכמה לחוד לא מחשיב את האדם לשד, רק חסרון באמונת הגלגל יכול להחשיב אדם לשד. כי מי שלא מאמין בגלגל איבד את השייכות עם התודעה שיש דבר כזה חיים, הוא כולו מת, מת מהלך, עליו נאמר רשעים בחייהם קרויים מתים, והוא מפיץ קור של מוות וחושך בכל אשר ילך ולא אכפת לו להרוג כי אינו מבין מה זה חיים. בהמות טורפות לרעבונן, והוא כמו הנחש שהוא חפצא של מוות וממית כי כך טבעו גם בלי שיש לו הנאה מזה.

וזו דעת כל אחד ואחד מחכמי ישראל וכל החכמים האמיתיים מאז בריאת העולם ועד ימינו לא נעדר אחד.

 .

.

מן הסתם אמירה כזו צריכה ביאור.

.
במו"נ א ע"ב:

"דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד, לא זולת זה, רוצה-לומר כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו, רוצה-לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל. וכמו שראובן על דרך משל הוא איש אחד, והוא מחובר מאברים מתחלפים, בבשר ועצמות וגידים, ומליחות משתנות, ומרוחות, כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים, ומן היסודות הארבעה, ומה שהורכב מהם, ואין רקות בו כלל"

.

מקורו מאפלטון שכתב:

​

מדובר כאן לא על כדור הארץ אלא על היקום כולו, כולל כל השמיים והגלקסיות וכו'.

.

.

היקום כולו הוא בעל חיים אחד. זה אומר שהמרצפות והתקרה והאספלט והמכונית והמזלג והכסא כולם חיים. חז"ל אמרו שלעתיד לבוא קורות ביתו של אדם מעידות בו שנאמר אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה, ולמדו שזה כפשוטו ממש.

.

ובמו"נ ב ה כתב:

"ובבראשית רבה אמרו באמרו יתעלה שמו, "והארץ היתה תוהו ובוהו" (בראשית א, ב), אמרו: "תוהא ובוהא", רצונו לומר: תאבל ותצעק על רוע חלקה. רצה לומר: הארץ אמרה, "אני והן נבראנו כאחת", רצונו לומר: הארץ והשמים, "העליונים חיים והתחתונים מתים". הנה כבר גילו גם כן בהיות השמים גשמים חיים, לא גשמים מתים כיסודות."

והרי לדעתו המדרש אינו משל ספרותי על דברים נסתרים אלא מגלה את טבע המציאות, ואם כן גם מה שהארץ צעקה זה מגלה על טבע המציאות.

.

.

וברש"י על דברים כ יט (וכעין זה בתרגום):

"כי האדם עץ השדה" – הרי כי משמש בלשון דלמא שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר למה תשחיתנו"

.

ובמסכת סופרים טז ט (ועיין גם סוכה כח א):

"וממי קבל תורה מהלל ומשמאי אמרו עליו על הילל שלא עזב דברי חכמים שלא למדה אפילו כל הלשונות אפילו שיחת הרים וגבעות ובקעות שיחת עצים ועשבים שיחת חיות ובהמות שיחת שדים ומשלות הכל למד כל כך למה משום ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:"

.

.

ובמו"נ א ע"ב: "וכמו שהחי אמנם הוא חי כולו בתנועת לבו, אע"פ שבו אברים נחים לא ירגישו, כעֲצָמוֹת והאליל [סחוס] וזולתם, כן זה המציאות כלו הוא איש אחד חי בתנועת הגלגל אשר הוא כדמות הלב מבעלי הלב, ואף על פי שבו גופים רבים נחים ומתים."

עצמות וסחוס הם חיים. הראיה היא שמי שמת ונקבר אחרי כמה זמן הסחוסים שלו מתפוררים, וגם העצמות מתחילות להתפורר, ואם הגוייה במקום לח העצמות יתכלו תוך כמה שנים. ובגוף החי הסחוסים והעצמות לא מתכלים ומוכח ששי בהם נפש, וכמו שהבשר לא נרקב מחמת הנפש ששורה בו. וכך גם כל הדוממים במציאות הם חיים.

עיין עוד בעניין זה ביתר עמקות ובהירות באתר על מורה נבוכים: הקדמות לחלק ב – הקדמה כו (חלק א') – ביאור בפיזיקה של אריסטו ספר ח' פרקים א'-ה'. בתוך הרשימה הזו יש מאמר שנקרא החיים של הדוממים.

.

.

דבר זה מפורש במאמר של אבן סינא על האהבה, פרק 2 עמ' 215, שם הוא אומר שכל היסודות וכל הגופים החומריים הדוממים יש בהם אהבה מתחילת הווייתם, ומבאר שם את אהבתם.

.

.

מה שכתוב שהדוממים מתים, הכוונה היא שיש דומם צומח חי מדבר. המדבר מוגדר על ידי כח המחשבה, החי על ידי כח ההזנה והגדילה ויש אומרים התנועה העצמית והקליטה החושית, והצומח על ידי הגדילה לחוד. אריסטו בעל הנפש מסתפק האם צמחים הם בגדר חי או שיש גדר צומח נפרד. אם הגדרת חי זו תנועה או קליטת חושים אז הצמחים לא חיים, כלומר הם מתים. אם הגדרת חי זה הזנה וגדילה אז הצמחים חיים. הדומם אין בו תזונה וגדילה ולכן אינו מוגדר כחי, וזה הפירוש שהוא "מת". אבל מת ממש, שאין בו נפש והרגשה ודעה כלל, סתם חומר דומם כמו מה שנדמה לנו בימינו לגבי הדוממים, זה לא עלה על דעת שום אדם מעולם שיש אפשרות שיהיה דבר כזה במציאות כלל ועיקר. גם לגבי השגה, לדומם אין השגה חושית במציאות החומרית שמחוץ לו, אין לו יחס כזה למציאות שמחוץ לו. אבל יש בו נפש והרגשה ודעה בדרכו שלו, בעולם פנימי בלי תקשורת עם החוץ. בעולם הבא שלא יהיה צריך כלים להשיג ולדבר, אלא הדיבור ינבע ישר מהעצמות, כי לא תהיה חציצת החומריות, האבנים ידברו גם כן וזהו אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.

אם כל המציאות היא בעל חיים אחד גדול, וכל עצם שקיים הוא איבר שלה, כתוב כאן באופן מוכרח שכל אבן וכל דומם שנמצא, הם איבר בגוף של בעל חיים, כלומר שיש בהם חיים.  אין שום דרך להבין אחרת.

בעולם הקדום זה היה פשוט לחלוטין לכל אדם, לכן היו משתחווים לאבנים ולהרים ולרוח וכיו"ב. ראו בהם משרתים של האלוה, ואם האבן היא סתם חומר דומם מה שייך שהיא משרתת של האלוה. (בציורים של ילדים רואים שהם נוטים לצייר לשמש ולירח עיניים אף ופה, כי הם לא יכולים לסבול את המחשבה שאינם חיים)

.

.

.

מי שאין בו את הראיה הפשוטה הזו, הרי הוא נמצא בעולם שכולו רק חיים, שאין בו מאומה מלבד חיים, והוא רואה את המציאות עצמה, האדמה, האבנים, ההרים, האוויר וכו', כמתים, אם כן הוא עיוור לחלוטין לחיים.  מה שהכל חי זה צועק מול העיניים, זה הדבר הכי פשוט. אנשים הכי פשוטים וטפשים רואים את זה. האנשים הכפריים בהודו גם בימינו עושים מזבח לפני עצים ואבנים ומודים להם, הם אנשים מאוד טפשים אבל הם ממש רואים שיש באבן חיים, זו לא אמונה אצלם ולא מכח מסורת, אלא ראיה חיה פשוטה כמו לראות את השמש בצהרים. לכן מכל העולם מחפשי רוחניות מהעולם המערבי שמרגישים שהם מתים, נוהרים לשם.  מי שלא רואה את זה בהכרח נפשו מתה וכולו מת. המושג אלהים חיים הוא סתם מילים ריקות אצלו.

.

למשל אם יש תינוק חי מוטל על המדרכה ובוכה. ועובר שם אדם ודורך עליו כאילו הוא אבן מרצפת וממשיך בדרכו. ונשאל את האדם הרי דרכת על משהו חי, לא הרגשת? הוא יאמר זה לא חי. זה סתם חתיכת חומר. אבל זה בוכה וצועק? נכון, גם מפולת אבנים מההר מרעישה וקרשי הקירות חורקים ברוח חזקה וכאילו מיללים. אבל זה רך? נכון גם חול רך. אבל יוצא ממנו דם? נכון גם ממעיין יוצאים מים. הוא זז? גם מי הנהר זזים. וכל מה שנאמר לאדם הזה והוא יהיה אדם מקשיב עם כוונות טובות, הוא לא יוכל לקלוט כלל שהתינוק זה דבר חי. אין שום הוכחה לזה והוא לא רואה את זה. הוא רואה רק גוש חומר סתמי, אין שום דרך להראות לו שזה חי. כמה נורא.

אם הוא יהיה רעב הוא יאכל את התינוק החי אם ימצא שהוא ראוי למאכל.

האם אדם כזה בעצמו יש בו חיים או שהוא כולו חלול ויבש ומת מתוכו, מת מהלך, שד? כיוון שאין בו בעצמו חיים הוא לא יכול לראות חיים גם אם זה תינוק שבוכה מולו.

ככה בדיוק אנחנו נראים.

.

.

פעם אברך אמר לי: כשעשיתי בר מצווה לבני, בפנים בנפש המחשבה הראשונה היתה, נו, עוד אלף דולר. בפנים יבשות ובתפקוד של אדם שסוחב, שעושה מה שמוטל עליו, ארגנתי אולם ובורקס. קרובים באו כעושים את חובתם, אמרו דבר תורה ומזל טוב, אכלו בורקס והלכו. החברים ואיזה דוד חברה'מן ניסו "לעשות שמח". חייכו, אמרו מילים יפות, מעטה השמחה היה דק כמו נייר הצלופן שעטף את המתנות.

יש אצלי פועל ערבי שעובד בעסק שלי כבר כמה שנים. הוא עומד להתחתן והם סיימו ליצוק את הגג על הבית החדש. כדי לשמור על היחסים הלכתי לחגיגת יציקת הגג באבו גוש. הייתי המום, אנשים ממש שמחים. הם ממש שמחים מהעצמות שלהם, מהבשר, שרים ורוקדים לא כדי "לעשות שמח" אלא כי זה נובע מבפנים בלי מעצור. עד כאן תוכן דבריו.

.

ראיתי פעם בעצמי ערבי כפרי זקן שממשש רגבי אדמה בטרסות שהוא מעבד בידיים וחמור. האדמה לגמרי חיה מבחינתו. היא מצמיחה לו את היבול שלו כמשהו חי. אצלו אם לוקחים לו את אדמת המשפחה זה כמו שלקחו את אשתו.

.

.

כשהייתי בישיבות ראיתי מה מעוללים שם לנפש של הבחורים. עם הסיסמאות של "רק תורה". איך ממיתים אותם. עבדתי בעצמי במשפחות חרדיות כפסיכולוג בנושאי זוגיות והורות. היו מקרים רבים של התעללות מינית בילדים. זעקתי לרבנים, גדולי הדור, על זה, והתשובה היתה תמיד: לילד לא קרה שום דבר. הוא לא מבין מה עשו לו, הוא ישכח והכל בסדר.

דיברתי עם רב חשוב, על כך שמתחת לחיי לימוד התורה בהתמדה עצומה וההקפדה בדקדוקי ההלכה, יש נפש. ולנפש יש צרכים, ויש לה בכי, ובדידות, והיא מוזנחת, מתעלמים ממנה ורומסים אותה. והתשובה שלו היתה "אין דבר כזה נפש". ויש לו הוכחה, הבורא ברא אותנו כדי לקיים מצוות, וזה אומר שאנחנו בנויים בצורה הכי מותאמת לזה. אם יש בנו משהו שלא נוח וקל לו לקיים מצוות, הוא לא חלק מאיתנו, זה יצר הרע וצריך להרוג אותו. היצר הרע מתחפש למשהו שהחילונים המציאו והם קוראים לו נפש.

הייתי בשמחת שבע ברכות של תלמיד שלי והוא ביקש ממני לומר כמה דברים. דיברתי על כך שמדברים כאילו זוג פירושו שהוא ילמד תורה והיא תעזור לו ללמוד תורה ותסיר מעליו את כל המניעות והטרדות. ואמרתי שאם כל תכלית האשה הוא רק למנוע טרדות מבעלה, היה צריך לברוא אותה כמו פועל חסון, או חמור, משהו חסון וגס ופשוט שאין לו שום צרכים רגשיים והוא עובד ועובד בלי תלונות (באמת כמובן גם פועל וגם חמור יש להם צרכים רגשיים רבים ומורכבים, זה רק משל). למה האשה נבראה עם נפש עדינה ועם צורך שבעלה יתייחס אליה וידבר איתה ויעניק לה רגש חם וכו'. זה ממש היפך התכלית. והבאתי את הגמרא שאין אשה אלא ליופי, והיחסים של אהבה בין בני הזוג הם עיקר העניין עוד לפני מה שהם צוות שהוא לומד והיא מסייעת. והגרי"י בורודיאנסקי, משגיח דישיבת קול תורה, שהיה שם, דפק על השולחן וקם במופגן ויצא מהמקום, ואמר שהוא מוחה על כבוד התורה כי הדברים שאמרתי הם נגד מה שקיבלנו מרבותינו וזה עקירת התורה כמו שהיא מסורה לנו. והוא צדק, הוא לא המציא את זה, ככה לימדו אותו.

יש עוד אינספור דוגמאות של אדם שדורך על תינוק בוכה ולא יכול בשום פנים להבין שמדובר בדבר חי. כמובן בעולם החילוני לא יותר טוב, הדוגמאות שלי מהעולם החרדי כי שם חייתי והוא הקרוב אלי. גם שם זה יותר גרוע כי יש אידיאולוגיה קבוצתית ממוסדת של רצח שנושאת בלהט קנאות דתית את דגל דבר האלוהים ויש תחרות בתוך חברה סגורה מי ירצח יותר. בעולם החילוני זה מפוזר ומפורד ולכן פחות חזק.

.

אם רואים שהכל חי, אפילו המטבע שבארנק, אם גנבתי אותה היא כועסת ובוכה ומנסה לברוח (כי קניין זה מציאות ולא הסכמה חברתית לבד, לגנוב שווה פרוטה זה כמו לגנוב ילד מאמא שלו, זה מציאות חיה. מי שלא מבין את זה ורואה את זה הוא כבר גנב במהות שלו, גם אם במקרה למעשה הוא מפחד לגנוב, ממשטרה בשר ודם או ממה שסיפרו לו על שוטר שיושב בשמיים, או שהוא סתם לא יודע איך עושים את זה, או שהוא פועל מכח מוסכמות חברתיות שמגנות את זה. בכל מקרה כל זה חיצוני ובעצמותו הוא גנב), אז אין שום ספק שהכל הוא בעל חיים אחד. זה מובן מאליו מייד לכל אדם. כמו מי שרואה סוס ולא חושב שהרגל היא בעל חיים בפני עצמו. אחרי שרואים שהכל הוא בעל חיים אחד רואים מייד שיש לו ראש ויש לו לב שמשם הכל נובע.

.

 .

.

"מו"נ א ע"ב:

"וכמו שהאבר הראש אשר הוא הלב מתנועע תמיד, והוא התחלת כל תנועה שתימצא בגוף, ושאר אברי הגוף תחת ידו, והוא ישלח אליהם כוחותם אשר יצטרכו אליהם לפעולותיהם בתנועותיו, כן הגלגל הוא המנהיג שאר חלקי העולם בתנועתו והוא ישלח לכל מתהוה כחותיו הנמצאות בו. הנה כל תנועה שתימצא בעולם התחלתה הראשונה תנועת הגלגל, וכל נפש שתימצא לבעל נפש בעולם, התחלתה נפש הגלגל."

.

.

שם:

"וכמו שאם ינוח הלב כהרף עין – ימות האיש ויבטלו כל תנועותיו וכל כחותיו, כן אילו ינוחו הגלגלים, יהיה בו מיתת העולם בכללו וביטול כל מה שבו. וכמו שהחי אמנם הוא חי כולו בתנועת לבו, אע"פ שבו אברים נחים לא ירגישו, כעֲצָמוֹת והאליל וזולתם, כן זה המציאות כלו הוא איש אחד חי בתנועת הגלגל אשר הוא כדמות הלב מבעלי הלב, ואף על פי שבו גופים רבים נחים ומתים."

הגלגל זה החיים. מי שרואה את החיים רואה את הגלגל.

אגב, הוא כתב איש אחד חי, ואחר כך על גופים מתים. אלא פשוט שמתים פירושו נחים ולא ניזונים ונעים וגדלים, וכמו הסחוס ועצם וגיד ושיניים שהם חיים, ולכן לא מתפוררים, אבל לא ניכר בהם כל כך חיותם כי הם נחים ונראים כמתים. אבל לא כמו שאנו מפרשים מתים ממש, זה בכלל לא אפשרות ואין שום דיבור על זה, זה שגעון וטירוף ושטות שאין שום מקום לדבר על זה. מישהו צריך לדבר על כך שתינוק בוכה זה דבר חי? אין שום הבדל, זה גלוי ופשוט כמעט באותה מידה. ומי שלא רואה את החיים גם אין איך לפקוח את עיניו ולהראות לו. כמו שאי אפשר להחיות מתים. הוא מת מהלך.

.

.

שם:

"ויהיה דמיון הכח הדברי כשכלי הגלגלים אשר הם בגופות. אמנם ענין שכלי הגלגלים, ומציאות השכלים הנפרדים, וציור השכל הנקנה הנאצל אשר הוא נפרד, גם כן הם דברים יש בהן עיון וחקירה וראיותיהם נעלמות, ואף על פי שהם אמתיות, ויתחדשו בהם ספקות רבות; ולטוען בהם טענות, ולמערער בהם ערעורים. ואנחנו אמנם בחרנו תחילה שתצייר המציאות בצורה המבוארת אשר לא יכחיש דבר ממה שזכרנוהו זכרון סתם, אלא אחד משני אנשים: אם סכל בדבר הברור, כמו שיכחיש מי שאינו מהנדס (פירוש, חכם בתשבורת) דברים למודיים בא עליהם המופת, או מי שיבחר להחזיק בדעת אחד קודם ויטעה עצמו. אבל מי שירצה שיעיין עיון אמיתי, ילמד עד שיתברר לו אמיתת כל מה שהגדנו, וידע שזאת היא צורת זה הנמצא המיושב המציאות בלא ספק. ואם ירצה לקבל זה ממי שידע המופתים בכל מה שיש עליו מופת, יקבל, ויבנה על זה הקשיו וראיותיו; ואם לא יבחר בקבלה, אפילו באלה ההתחלות, ילמד ואחר כך יתבאר לו כי הענין כן הוא. "הנה זאת חקרנוה כן היא, שמענה ואתה דע לך" (איוב ה, כז)."

לחקור בפרטי העניין של הגלגלים ולהעמיק בהם הוא עיון מאוד עמוק ומופשט וקשה ולא כל אחד מוכשר לזה, וצריך הקדמות רבות לזה. אבל עיקר העניין בכללותו לא שייך כלל לזוז ממנו, ומי שלא מבין צריך לקבל בקבלה ואחרי שילמד יבין יותר. הרס"ג כתב שאפשר להבין הכל לבד, אבל זה יקח הרבה יותר משנות חיים, וכדי לקצר את הזמן יש תורה שאפשר להסתמך עליה ואז לחקור לפי ההכוונה שלה. כך הוא העניין כאן. וכאן הוא גם הסכמת כל חכמי אומות העולם וןאין בזה מחלוקת. עד שקמו המשתגעים שחשבו שהם חכמים ו"הפריכו" בחריפותם דברי אריסטו, וקרשקש ושפינוזה מחלוציהם, ומהם וחבריהם נבנה עולם החושך והשקר והמוות והכפור שאנו קבורים בו עמוק.

.

.

הכפירה בגלגלים היא כפירה בחיים, וממילא גם אם אותם מתים אומרים שהם מאמינים באלהים זה אלהים מתים. גם אם הם יאמרו את המילים אלהים חיים הם לא יודעים מה פירוש המילים האלה, זה מילים ריקות. לכן לכפור הגלגלים זה יותר גרוע מלכפור באלהים. אנשי הצאבה שכותב עליהם הרמב"ם היו טפשים באופן מזעזע, שטופים בכשפים מוזרים ושקרים טפשיים. וגם הם ידעו שהגלגל הוא נפש העולם. הם רק לא ראו שיש אלוה שהוא מעל הגלגל ונבדל ממנו. אחרי שמסוגלים לראות שיש חיים, ומגיעים למדרגת אנשי הצאבה שאצלם הכל חי, אז מתחילה השאלה האם משיגים שיש אלוה או לא. ואז הדיון על מי שכופר באלוה. אבל אנחנו עוד לא הגענו למדרגת סוליית סנדלם של אנשי הצאבה, כי אצלנו אין השגה שיש בכלל חיים, וזה הכפירה בגלגל שאותו הם השיגו, ולכן זו כפירה יותר גמורה מכפירה באלוה.

.

.

הפירוש הכי פשוט ובסיסי של גלגל, הוא שאנו רואים בפשטות גמורה שהכל חי (מי שחי בעצמו רואה שמשהו הוא חי, גם כלב רואה שכלב אחר או חתול הם חי, כי הוא בעצמו חי. לא צריך חכמה בשביל זה. הרגנו את עצמנו עם יצר הרע והדרך לחזור לראות חיים היא לתקן את היצר, הוא כח הניכור והזרות, החומות, השריון וההגנות, השקרים שאנו עוטפים את עצמנו בהם כדי להחשב מוצלחים ולהסתיר את החולשות האנושיות. המילים הריקות שנערמות וקוברות אותנו, הריצה המטורפת אחר הצלחה וגאווה ותאווה), וממילא הכל הוא בעל חיים אחד, וממילא יש לו התחלת החיים שהיא כמו הלב שלו. זהו, לא צריך יותר. הלב. הגלגל זה מילה נרדפת ללב כמו שאומר בפירוש המו"נ א ע"ב. רחמנא ליבא בעי, לא צריך יותר. ובחרת בחיים, לא מבקשים יותר. תהיה חי, בעל לב. זה כל החכמה, רק את זה הבורא מבקש. הרמב"ם קורא ללב "גלגל", אפשר לקרוא לו גם מוישה זוכמיר, זה לא חשוב כבר. אפשר מכאן להמשיך לעיין וללמוד על החיים האלה ועל מקורם, ואפשר להישאר בזה, אדם פשוט וכשר וחי, וזה גם טוב עד מאוד, והלוואי שנזכה לזה.

הרב וולבה סיפר שבעיירה שבה היתה ישיבת מיר היה שוטר אחד, לא יהודי, שהיה שם שנים רבות, והיה אדם פשוט אבל מאוד הגון ובריא בנפשו וחי מבחינה נפשית. רבי ירוחם התידד איתו. הוא באחת השיחות דיבר על השוטר הזה כל השיחה ואמר, המטרה שלנו בישיבה היא להגיע למדרגת השוטר הזה, אתם מכירים אותו, קחו לכם לתכלית בחייכם להגיע למדרגתו.

הוא סיפר גם שהסבא מקעלם אמר לתלמידים להסתכל מהחלונות באביב לראות את החיטה צומחת, ואמר הכל צומח, למה אתם לא צומחים. תלמדו מהחיטה.

.

.

נניח שיש פיזיקאי שלא יודע מה זה חיים ולא שמע על ביולוגיה. הוא מסתכל במיקרוסקופ על תא חי, וחושב שזה גרגר חול מת. התא החי בדיוק עכשיו משכפל את עצמו, יש שם תנועה ערה של מולקולות של חלבון שלוקחות אטומים ובונות מהם מולקולות לפי סדר מופלא ומניעות אותן למקומן והכל נע בחכמה נפלאה.  הפיזיקאי רואה את התנועות האלה מנסה להבין אותן לפי משוואות מתימטיות, כדרכם של פיזיקאים. חלק קטן ממה שהוא רואה הוא מצליח להבין ולשים תחת נוסחאות. את הרוב הוא לא מבין בכלל, זה לא נכנס לשום חוקיות מתימטית ושום חוקיות סיבתית. מה הסיבה שפתאום תא מחליט לחלק את עצמו וכל האטומים שבתוכו נעים כמוכי תזזית בתנועות תכליתיות וחכמות שלא שייכות לשום נוסחה מתימטית ושום חוק מכני של תנועה.

כך ממש הם הפיזיקאים של ימינו. ההבדל הוא שאריסטו ראה בעולם שכולו חי והפיזיקה שלו היא ביולוגיה, מדעי החיים. החכמים בעיניהם ש"הפריכו" את תורתו זה משום שנפלו למדרגה של מתים ולא ראו יותר חיים. הפיזיקה הפכה מביולוגיה למדע שחושב שהחומר בעולם הוא מת לגמרי ונשמע לגמרי לחוקי המתימטיקה. לכן ככל שהם מתקדמים הם מתרחקים. הם כבר מבינים ששום דבר לא מובן כלל. כל חוקי המתימטיקה נפלו. כל חוקי הסיבתיות נפלו. הם מתאמצים ואז ממציאים כל מיני דברים כמו חומר אפל ואנרגיה אפלה ותורת מיתרים על עולם שבו הכל הוא רטט של מיתרים ויש בו אחד עשר מימדים. זה מתקרב לתיאור של משהו חי, מיתרים רוטטים שמהדהדים זה בזה, אבל הם לא רוצים להודות שזה חי אז כדי לפתור את החידות אומרים שיש אחד עשר מימדים או אינסוף יקומים מקבילים שכל אחד מהדהד באחרים וכל מיני תיאוריות כאלה שכל שבוע ממציאים חדשה כדי להתמודד עם הגילויים שהולכים ונעשים תמוהים יותר ויותר. בהפרכתם את אריסטו הם נפלו מבחינת חכמה הרבה יותר למטה ממדרגת הפראים הפרימיטיביים הקרובים לבהמות שהיו בשחר ההיסטוריה האנושית.

.

.

כל זה כתוב גם בחכמת הקבלה. הרמ"ק כתב בפירוש שהשכלים הנבדלים של אריסטו, שהגלגלים נאצלים מהם, הם עשרת הספירות של הקבלה, וכן כתב באריכות רבינו הרמ"א בתורת העולה שהפילוסופיה של אריסטו והרמב"ם וחכמת הקבלה אמרו דבר אחד ממש, בלי שום חילוק, אין שום מחלוקת ביניהם. גם בכתבי האר"י רואים כך.

יש הרבה חכמי קבלה גדולים שכתבו דברים קשים נגד הפילוסופיה ונגד אריסטו וחלקם גם נגד הרמב"ם משום שהלך אחרי אריסטו. הסיבה לזה שהם לא ניגשו לפילוסופיה של אריסטו כצמאים שמבקשים מי חכמה להחיות נפשם. צמאונם כבר רווה מחכמת הקבלה שיש בה את כל זה. אריסטו היה בעיניהם הפילוסופיה של אומות העולם, הוא הפילוסופיה הרשמית של הנצרות. לימדו אותו חכמי האומות שהיו בריב דתי עם היהדות והתנשאו מעליה לומר שהם החכמים הנאורים והיהודים הם הפרימיטיביים הטפשים. הרבה מצעירי ישראל הלכו לשם כדי לחפש השכלה מודרנית חילונית ויצאו מאהלי התורה בגלל זה.

אלגזאלי היה קנאי דתי מוסלמי, הוא היה מכת המדברים שהרמב"ם מתווכח איתה והיה אוייב הפילוסופים. הוא למד את הפילוסופיה של אריסטו כדי להילחם איתה. אמנם הוא היה חכם גדול ובעל כשרון הסברה גדול ובעל רטוריקה (כושר נאום ושכנוע) גדול. לפני הרמב"ם המדברים היו המקור המקובל ביהדות לפילוסופיה וכיון שאלגזאלי היה רבם של המדברים חכמי ישראל כיבדו אותו.  אלגזאלי בספרו מביא את עיקרי תורת אריסטו כדי לתקוף אותה. אלגזאלי הוא המקור שממנו למד רבי יהודה הלוי את תורת אריסטו, וכן חכמי ישראל אחרים. את האמת והמרווה לנפש היה להם מהקבלה, את אריסטו למדו רק לצאת ידי חובה, לדעת קצת "השכלה כללית" ומדעים של האומות, והשתמשו באלגזאלי כמקור מקוצר ובהיר. אריסטו הוא תורת סוד, הוא עמוק מיני עמוק. צריך ללמוד אותו במסירות נפש ממש, כמו שלומדים את כתבי האר"י ז"ל. הוא הקיף את עומק תורתו בחומות בצורות של שכלתנות שנראית תמוהה ויבשה וריקה וחיצונית, כדי להצניע את הסודות. יותר אפילו ממה שהמורה נבוכים הצניע את התוכן הפנימי של ספרו. המורה נבוכים למד מאריסטו את דרכי ההצנעה של הפנימיות. אלגזאלי בכוונה מציג את אריסטו בצורה הכי חיצונית. אותם חכמי קבלה ראו באריסטו אוייב כי הוא היה האופנה והמודרניות החילונית הנאורה המתקדמת המדעית, וגרר את צעירי ישראל לחילוניות והתבוללות, והוא שימש כלי בידי חכמי האומות להתנשא על ישראל ולבזות אותם, ולפי הניסוחים של אלגזאלי זה נראה תורה ריקה ושטחית, ובאריסטו בפנים זה גם נראה כך רק שיש סתירות ובלבולים (ששם הסודות למי שעמל לדקדק בכל מילה במסירות נפש ועמל עצום). לכן הם לא היססו מלתקוף את אריסטו ולומר עליו חרפות וזלזולים. מבחינתם בצדק. הם לא ידעו שכל מה שהם לומדים בחכמת הקבלה הוא הוא דברי אריסטו. ואדרבה באריסטו המפתחות להבין את זה היטב.

הרמ"ק והרמ"א ולעניות דעתי ברור שגם האר"י, למדו היטב את אריסטו בפנים, או מאבן סינא בפנים, לא דרך אלגזאלי, ולא ראו בו מראש אוייב, ולכן אמרו שהוא והקבלה זה דבר אחד לגמרי. אין כאן באמת שום מחלוקת מהותית.

ממילא כל חכם שמאמין בחכמת הקבלה הרי הוא מאמין בחיים של כל המציאות שזה היסוד הכי גדול וראשוני של הקבלה וממילא מאמין במקור החיים האלה, שבזה הרי הקבלה עוסקת, וזהו הגלגלים, והם נקראים עשר ספירות שזה ממש מילה נרדפת לגלגלים ("ספירה" היא ביוונית כדור, והגלגלים בעמקם לפי אריסטו הם כדורים ולא גלדי בצל, וגלדי בצל הוא משל שטחי שבא להעלים את העומק). תלמוד עשר ספירות הוא הוא תלמוד השכלים הנבדלים והגלגלים (יש בקבלה הרבה פרטים ועומקים שאין באריסטו, ויש באריסטו הרבה הבנה שכלית שאין בקבלה, והם משלימים זה את זה ולא חולקים, הפילוסופיה היא המבוא לקבלה).

בכל הדורות אין מי מחכמי ישראל שלא האמין בחכמת הקבלה (או לחלופין בפילוסופיה), וגם בימינו מי שלא מאמין באמיתת חכמת הקבלה לא נחשב כבא במניין חכמי ישראל, (ומי יכול בימינו לעמוד כחולק בעניין יסודי כזה על בעלי השו"ע והגהותיו, ורבותינו הרמב"ן וכל תלמידיו והגר"א והבעש"ט והרמח"ל וכל שאר החכמים שהם עמודי התורה שיש בידנו וכולם האמינו בקבלה כמו בכל שאר חלקי התורה ולמדו אותה ועשו אותה עטרת לראשם). ספר יצירה מוזכר בתלמוד הרבה, ומוזכרים בתלמוד בשם תנאים הרבה מאוד ענייני קבלה. למשל דוגמה אחת במסכת חגיגה יב א מובא: "תנא: תהו – קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו, שממנו יצא חשך. שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו, בהו – אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום, שמהן יוצאין מים, שנאמר ונטה עליה קו תהו ואבני בהו", הרי בלי ספק אלה ענייני קבלה, והתנא הזה הוא ספר יצירה, שמדבר בפירוש על הספירות ומשתמש בפירוש במילה גלגל, והם הגלגלים של אריסטו. ועניינים כאלה לא ייתכן שבאו מגובשים כמו שהם בלי שהיה להם מקור הרבה מקודם. כי ברור שאלה רמזים שעומדת מאחריהם תורה שלמה, אחרת לא יתכן שירמזו בקצרה ובאופן סתום ויסמכו על הקורא שידע במה מדובר. ויש עוד הרבה מאוד מקומות, ובלי ספק חכמת הסוד והקבלה היתה בעם ישראל עוד הרבה לפני התנאים וזה כבר מהר סיני, ובהר סיני רק נכרתה ברית על אותם הדברים שאברהם אבינו כבר ידע בשלמותם, כך שמקדמת דנא חכמה זו נמצאת בעולם בנוסח כזה או אחר. בלי שייכות לויכוחים מי כתב את ספר הזוהר וכל כיו"ב. ומי שלומד את חכמת הפיתגוראים על דרך שמובאת ברמיזות באפלטון ואריסטו (והרבה הם מביאים ורוב עיסוקם בתורה זו רק שהצניעו) יראה בבירור שזו אותה חכמת קבלה ממש, באותם לשונות ואותם מושגים ואותם משלים, אחת לאחת. בספר יצירה אין זכר למצוות ועם ישראל והר סיני וכל כיו"ב, הוא מעל זה. (יש שני מקומות שכתוב ישראל ומקום שמדובר על אברהם, וכל כיו"ב אלה הוספות מאוחרות כמו שכבר הוכיחו במחקר וניכר בבירור שזה זר לנוסח, למי שלומד היטב. י ששם על האל"ף בי"ת של לשון הקודש, אבל הרי האותיות היווניות הן כמעט אותן אותיות עצמן, אלפא ביתא גמא דלתא, וכן הלאה). לענ"ד יש רגלים לדבר שנכונים דברי המסורת שמייחסת אותו לאדם הראשון. אבל אין שום חשיבות למחקר היסטורי בעניין זה ומי למד ממי וכל כיו"ב. אפשר גם שמי שהיה חכם וישר לב, והיה בדורות קדומים שהעולם היה פחות מקולקל, הגיע לאמת בעצמו, ולכן אנשים שונים כיוונו לאותה אמת בלי שידעו כלל זה על זה.

.

.

כך שאין שום חכם מאז בריאת העולם עד ימינו שלא שם את האמונה בגלגלים, כלומר בחיים, כיסוד היסודות ועמוד החכמות. וזו עיקר התורה שהיא תורת חיים ונקראת עץ חיים ועיקר הציווי שלה הוא ובחרת בחיים והאל שלה הוא אלהים חיים. וכל אמונה באלוה שהוא לא חי, כלומר בלי הגלגלים, זו לא אמונה אמיתית, זה סתם אמירת מילה ריקה. וכל מדע וחכמה שלא מתחילים מכך שהכל חי, והכל חי אחד, ויש לו לב (היינו הגלגלים), כמושכל ראשון ופשוט לחלוטין, הם סתם הרכבות מתוחכמות של מילים ריקות ומזוייפות ומשעממות ומתות בלי שום תוכן.

.

.

כתבתי שבלי הגלגל אין מושג של צורה וחומר, ושאלת למה זה כך.  צורה היא נפש חיה. הנפש של האדם, הכח בו הוא חי, ניזון וגדל, חש, מדמה, מרגיש, וחושב, זה בדיוק הצורה שלו. בכל פעם שמדברים על צורה מדברים על נפש. צורה ונפש הם מילים נרדפות לגמרי. נפש חיה. אנחנו כל כך מתים שכשאנו קוראים על צורה אנו מפרשים בכל כרחנו שזה התואר. לא נכנס בתודעה שלנו שצורה זה תמיד נפש חיה, גם כשמדובר על צורת אבן, ולכן תמיד זה מצטייר אצלנו כתואר בלבד, או כהגדרה מילולית בלבד. אבל הרי מפורש בכל מקום שצורה אינה התואר אלא המהות הפנימית, וזה הנפש, הנפש החיה, הפועמת, המפכה. אם אין גלגל הרי שאין לעולם לב והוא לא חי וממילא אין נפש לכל דבר וממילא לא שייך כלל שתהיה צורה לשום דבר. ועוד כמובן שצריך מקור להוויית הצורות וזה גלגל וכמ"ש המו"נ א ע"ב. כמובן זה צריך ביאור איך הגלגל הוא מקור הצורות, והביאור לזה הוא באריסטו, לא במורה נבוכים.

.

.

יש הטועים לחשו שניתן ללמוד את הפילוסופיה מהמורה נבוכים, שאם קראו את המורה נבוכים והבינו את המילים הם יודעים משהו על הפילוסופהי של אריסטו. אבל הרמב"ם עצמו כותב בכמה מקומות שהוא לא מדבר על פילוסופיה ולא מלמד פילוסופיה. הוא מדבר רק עם מי שכבר למד פילוסופיה אצל אריסטו. הפילוסופיה היא אור חכמת האמת, ועם האור הזה הרמב"ם במורה נבוכים עוסק ללמוד את התורה ולהאיר סתריה ופינותיה, ואי אפשר להשתמש בו כמקור ללימוד פילוסופיה למי שלא למד אותה, ואין שום טעם לנסות ללמוד מורה נבוכים בלי ללמוד קודם היטב את אריסטו לעמקו ובכל היקפו כראוי. אפילו גאון עצום, גאון הגאונים, שלא היה כמוהו דורות רבים לפניו ואין קץ לחכמתו, הגאון הרוגוצ'ובר (כתבתי על סוגיות שזכיתי לעמול בתורתו כאן), ניסה ללמוד את הפילוסופיה מהמורה נבוכים ומפרשיו בלי לשקוד על ספרי אריסטו בפנים. הוא ראה בעוצם גדולתו שאי אפשר להבין את סוגיות הגמרא לעמקן באמת בלי אריסטו.  בזחילה ופחד ממנו אעיז ואומר שלא עלתה בידו הפילוסופיה. מעט הפילוסופיה שלמד בעוצם חכמתו מבין ריסיו של הרמב"ם, למרות שהרמב"ם לא לימד (ובאמת נראה שעיקר המקור של הרוגוצ'ובר לידיעותיו בפילוסופיה אינו המורה נבוכים עצמו אלא הנרבוני ושאר מפרשים שהלכו בעקבותיו), הועילה לו להעמיק עוד בסוגיות התלמוד באופן מפליא מאוד, אבל אם בוחנים היטב את הפילוסופיה שהוא ידע בפני עצמה, זה לא ידיעה היטב על בוריה, יש שם הרבה חסרונות ושגיאות.

.

.

.

הגלגל הוא כדור סופי בגדלו, כדור היקום כולו. אבל אין לו צד חיצוני כלל. אין שם גבול, כי לגבול צריך צד חיצוני. זה לא שבחוץ יש חלל ריק שאין בו שום דבר. כתבתי "יש חלל ריק". והרי לא שייך לומר על זה "יש" בשום אופן. הדרך היחידה להסתכל על המשל הזה היא לומר שזה כדור שהוא כמו בועה בתוך מים. לבועה יש גודל סופי, ואם מגדירים שמבחינת תושבי הבועה רק מקום שאין בו מים נחשב מציאות קיימת, אז אצלם כדור המציאות יהיה כדור בעל גודל סופי שאין שום צד חיצוני לגבול שלו. וזה המשל של צמצום שכתב בספר עץ חיים על תחילת הבריאה. שהוא כדור של ריק שנפער כביכול ב"יש" של האלוהות כמו בועה במים (זה לא באמת המשל של האר"י, המשל של ספר עץ חיים מהאר"י הוא שהאלוהות צמצמה את עצמה וגם הריק הוא אלוהות גמורה רק באופן אחר, זה לא ריקנות מאלוהות אלא זה מלאות באלוהות שהיא באופן מצומצם. וזה לכאורה סותר את האחדות כי אם יש שני אופני "יש" באלוהות. מצומצם ושאינו מצומצם הרי היא מורכבת, ובעיונים בפילוסופיה אריסטוטלית רשמיות 58-60 כתבתי באריכות בביאור עניין זה לפי אריסטו והאר"י). הכדור הזה הוא הגלגל שנקרא ערבות. ערבה היא כלי קיבול. והגבול עצמו הוא כסא הכבוד, כמו שכתבתי בהערות על הפשט של המורה נבוכים על פרק ט.

זה רמוז במשנה בעדויות פרק א: "כסא שקבעו בעריבה, בית שמאי מטמאין, ובית הלל מטהרין."

משל הבועה אומר שרק מבחינת המבט של תושבי הבועה הגדרת המציאות היא מקום ריק ממים, אבל לפי האמת זה להיפך, הגדרת המציאות היא דווקא המים, ובתוך הבועה יש העדר. בלי המבט הכפול לא יועיל משל הבועה לפתור איך ייתכן שיש גבול בלי שיש לו צד שני ודו"ק. וכבר הארכתי בזה הרבה לעיל ובעוד מקומות רבים, וביותר בעיונים בפילוסופיה אריסטוטלית מרשימה 55 והלאה. זו רק עוד דוגמה איך דברי אריסטו ודברי האר"י עולים בקנה אחד. ושם כתבתי בביאור הרבה יותר, ורואים הרבה יותר איך הדברים של אריסטו ושל האר"י הם אחדים, וזה ממש בכל מקום, יש אינספור דוגמאות.

.

.

.

.

המשך:

מה שכתבת שאפשר לראות בכל הדברים חיות בגלל דבר ה' המלובש בהם,

במחילה, אבל כשלעצמי אני לא מבין דיבורים כאלה ולא מצליח להביא את עצמי להאמין בזה. אני לא מתכוון אליך אלא באופן עקרוני כללי. וכמובן ליבא דאינש אינש וזו רק דעה פרטית אישית שלי ולכל אחד יש את דעתו שלו.

אצלי זה ננשמע כמילים גבוהות שאומרים כשפותחים ספר או בבית כנסת.

אם אני רואה סוס אני מרגיש בפשטות ואמיתיות שזה חי. כי זו מערכת מאורגנת, יש איברים שונים, כולם נעים בהתאמה זה לזה, בדעת אחת. אם הוא הולך, כל רגל נעה בתיאום עם האחרות, כולן לאותו כיוון. לפי אותה דעת אחת.

גם גופנית וגם נפשית, הכל פועל ביחד בסדר, ויש התחלה אחת שממנה הכל נמשך, הלב בגוף והרצון בדעת.

מזה אני מגיע לחוויה פשוטה שזה חי, נושם, חם. בלי עיון שכלי גבוה. באופן מיידי. הסוס ייתפש אצלי כחי בכל מצב שלי, בכל רגע מרגעי היומיום, גם ברגעי חולין, בלי צורך להחזיק מדרגה רוחנית או ריחוף כלשהו. בלי יכולת ליפול מהמדרגה הזו. מבחינתי כל מדרגה שיש אפשרות ליפול ממנה, לשכוח אותה, היא לא אמיתית, לא קניין, רק ריחוף מזוייף.

מה שיש בספרים שראו חיות בכל דבר בגלל דבר ה' שבו, זה אנשים שבכבר למדו קבלה ולמדו מזה איך העולם כולו מאורגן באיברים נפרדים שקשורים לגוף אחד עם התחלה אחת, ממש כמו סוס. והארגון הזה הוא מה שמדבר במו"נ א ע"ב ושם הכל מדובר על הגלגלים. כך שאינני יכול לוותר עליהם.

העניין של למעלה ולמטה, הרי כבר כתב בהלכות יסודי התורה פרק ב מה הפירוש של למעלה ולמטה בצורות נבדלות. פשוט שזה לא למעלה במובן הגשמי. הגלגלים הם לא כמו הגופים הארציים, בחומר שלהם כתוב שאין כובד וקלות ולא צבע ולא שום תכונה של חומר ארצי, גם לא אחת. זה שם משותף. אי אפשר לגעת בהם, אין להם נפח. ממילא המושג של מקום אצלם הוא לא כמו של גופים ארציים אלא על דרך הצורות. זה רק בחינות של שלמות.

מה שהרמב"ם מדגיש שהדוממים מתים, זה כי לא עלה על הדעת כלל הצד של מתים ממש כמו ההסתכלות בימינו, ולא חשש כלל שמישהו יבין כך. אלא להיפך, הוא חשש שיחשבו שכיוון שהדוממים חיים אין הבדל בין חיותם לחיות הגלגלים, ולכן הדגיש שחי ממש, נע מכח עצמו ומשיג בוראו, זה רק הגלגלים וביחס להם הדוממים מתים לגמרי.

.

.

.

לגבי להסתכל בשמיים ולראות גלגלים בפשטות, זו אצלי המטרה של הלימוד, גם היום אני רואה שהכוכבים נעים, והרי יש כח של תנועה, ואם אני רואה אותו ככח חי ממש, שהוא חלק מחיים מאורגנים כמו כשאני רואה סוס, לא כח פיזיקלי מתימטי מת, הרי ראיתי גלגלים, ולא חשוב באיזה שם קראתי לזה.

לגבי המדע, אני לא משיב כי אני לא יודע. בספרים ומאמרים פופולריים, מסבירים תמונה ברורה ומסודרת, זה תפקידם. אבל כשמתחילים לשוחח עם מדענים שחושבים מתוך ידיעה מקצועית רחבה, (רובם רק עושים עבודה טכנית של חישובים ותצפיות בלי מחשבה על המשמעות של זה), וקוראים חומר מקצועי, רואים שזו לא תמונה ברורה בכלל, ועדיין אין שום מהלך ושום קשר בין דבר לדבר והמון סתירות. ספר פופולרי מתעלם מסתירות, כי אז הוא לא יוכל להציג לקורא שום דבר ברור. אבל אם אני יודע שעל תיאוריה יש סתירות גמורות לא מוסברות, אני לא יכול לקבל אותה ולחשוב לפיה. אולי כשנדע מה ההסבר לסתירות הכל ייראה אחרת לגמרי. במדע המקצועי כל חודש מעדכנים את ההסתכלות על התיאוריה, זה לא יכול לבוא לידי ביטוי בספר פופולרי שרוצה להישאר על המדף כמה שנים.  כך שכל זה לא נראה לי רציני ומבוסס.

אולי בעלי הקדמות יוכלו לומר שהמהלך מהמפץ הגדול עד המצב של היום יש בו מהלך שכלי של סידור. למדע אין התחלת מושג אם זה מקרי או מסודר לפי חוקיות.

לגבי החלקיקים, מצד אחד התנהגות חלקיק מסויים לפי המדע של היום נחשב מוסכם וידוע בבירור שאין לה חוקיות ואי אפשר לצפות אותה מראש. אם נאמר שהחלקיקים מורכבים מארבעת היסודות, אז מזיגת היסודות שונה בכל אחד ומשם ההתנהגות השונה. זו הסיבה שבפרק יט הרמבם מוכיח דווקא מגרמי השמיים שהם לא מזוגים מהרכבת היסודות.

אבל לפי המדע החלקיקים מתנהגים לפי סטטיסטיקה. למשל חלקיק נמצא במקום אחדם, ויכול לנוע לצד א או לצד ב. החלקיק האחד הזה ינוע במקריות לאחד הצדדים בלי שאפשר לצפות מראש. אבל יש חוקיות שאומרת ששבעים אחוז שינוע לצד א. אם נפעיל מליון חלקיקים ונספור, נמצא ששבעים אחוז הגיעו לצד א, וזה הוא לפי חוק ידוע וניתן לצפייה מראש. כך היא מכניקת הקוונטים. אז כן יש חוקיות באופן מסויים. רק לא על חלקיק אחד מסויים.

אין לי מושג מה זה אומר לגבי שאלת הקדמות.

מה שהסברתי פשטני מדי עד חוסר אמיתיות. אם זה מעניין אותך צריך לקרוא על עקרון אי הוודאות של הייזנברג להבין יותר, כי זה יכול גם להתהפך, אפשר לדעת מקום של חלקיק אבל אז המהירות לא תהיה ידועה. אני לא יודע להסביר את זה בקיצור, אפשר לקרוא, למשל כאן.

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%94%D7%90%D7%99-%D7%95%D7%93%D7%90%D7%95%D7%AA

.

.

.

לגבי איך השכל הפועל יודע את העתיד

.

גם בעולם הארצי אין עתיד. הרמב"ן על בראשית א א,( וכעי"ז במו"נ ב ל), כתב שברגע הראשון נבראה נקודה אחת, שהכל כבר נמצא בה. כלומר מה שמחר האוטובוס בתחנה יברח ברגע האחרון או לא, גם נברא בנקודה ההיא. מאז רק יוצא מהכח אל הפועל מה שכבר קיים באותה נקודה. הנקודה היא העולם החומרי הארצי. מי שיקרא בנקודה הזו יידע את העתיד כי הוא גנוז בה. הזמן הוא רק פרישה של הנקודה המקופלת.

כמו מפה מקופלת בארון שפורשים. הכל כבר קיים עכשיו.

יש בחירה חופשית רק על הפרישה, מה ומתי לפרוש ומה להשאיר מקופל. את זה אפשר לראות בזה אחר זה או בבת אחת.

היכולת לראות בבת אחת היא לא רק אצל הבורא. לפי המדרש עובר רואה מסוף העולם ועד סופו. בני ישראל במדבר ראו מה יש בתוך חבית. זה לא כמו צילום רנטגן, כי צילום רנטגן רואה רק מצד אחד. אם צילום רנטגן מצלם מחט מצד החוד, הוא לא יראה את אורכה אלא רק נקודה. הם ראו הכל. מכל הצדדים בבת אחת. אם היה מחט בחבית הם ראו את אורכה גם אם החוד היה מופנה אליהם. כמו שבחלל אפשר לראות מכל הצדדים בבת אחת, גם בזמן כך.

זמן זה רק עוד מימד. למשל אפשר לסמן במפה ציר אורך ורוחב, ולומר חיפה היא במספר כך וכך על ציר הרוחב וכך על ציר האורך. ותל אביב תהיה במספרים אחרים על הצירים ובמקום אחר במפה.

שתי הערים קיימות רק במקום אחר.

זמן זה עוד ציר מספרים. דבר מסויים קרה בתאריך פלוני, נוסיף את הציר למפה כמו שיש ציר אורך, זה ממקם את המאורע בנקודה מסויימת במקום ובזמן. המקום מוגדר בשני מספרים, אורך ורוחב, והזמן הוא עוד מספר, של המיקום על ציר הזמן. כמו שחיפה ותל אביב שתיהן קיימות אע"פ שמספריהן על הציר שונים, כך מה שקרה אתמול ומה שקרה היום, ומה שיקרה מחר, כולם קיימים עכשיו, רק על מספרים אחרים של הציר.

כך הוא לפי תורת היחסות של איינשטיין, שהזמן מימד רביעי. (דיברתי על ציר אורך ורוחב והזמן הוא ציר שלישי, השמטתי ציר הגובה). וזה נחשב במדע כדבר מוכח. לפי זה אפשר איכשהו לנסוע לעבר או לעתיד. יש רק שאלה לפי זה שיוצא שהזמן יכול תיאורטית לנסוע גם לצד השני, לכיוון העבר, וזה מעורר קושיות,  ועמלים על זה לחפש הסבר.

כלומר הרעיון שכל נקודות הזמן קיימות ונמצאות קיים. כמו שאפשר מלמעלה לראות את תל אביב וחיפה בבת אחת, למרות שהן על מספרים אחרים על ציר המרחב, אפשר לראות בבת אחת מקומות שעומדים על מספרים אחרים בציר הזמן. המדע משוכנע שזה נכון, ומחפשים איך לממש את זה. הדיבורים על מכונה שנוסעת בזמן יש להם יסוד מדעי. יש גם תצפיות על חורים שחורים ועוד שמוסברות שיש עיקומים במרחב-זמן ויש דברים שנעלמים בנקודת זמן אחת ומופיעים בנקודת זמן אחרים, ויש חורים ומנהרות בזמן. המדענים מקבלים הסברים כאלה בטבעיות ולא נראה להם שזה מוזר.

הזמן שאנו מכירים הוא רק נקודת מבט מצומצמת. כמו מי שמסתכל מחלון רכבת קטן ורואה רק מקום אחד כל פעם, ולא יכול להבין איך ממטוס רואים כמה מקומות בבת אחת.

.

.

.

.

המשך:

לגבי הפיזיקה, בדיוק אתמול ראיתי שפרסמו מכתבים לא ידועים של איינשטיין, והוא כתב שם לידידו בסו: חמישים שנה אני מהרהר מהו קוונט של אור, ולא התקרבתי. והיום כל טיפש מייד חושב שזה בידו.

חכמת הקבלה היא גם כן פיזיקה, מסתכלים על הטבע, המציאות שמסביב ועל טיבה וחוקיה. רק שהם רואים שיש לטבע רובד רוחני ושהוא חי. כך ממש היא גם הפיזיקה של אריסטו. לכן גם הם אומרים אותו דבר, גם אם לא ידעו זה על זה.

הפיזיקה של היום רואה רק את הרובד החיצוני המת, ולכן היא מבולבלת לגמרי.

אני משתמש בפיזיקה של היום רק אם גילו משהו שכבר ידעתי על קיומו מאריסטו או הקבלה. למשל אם הארכיאולוגים ימצאו את ארון הקודש בדיוק כמו שכתוב, יעניין אולי לראות. אבל סתם לסמוך על התיאוריות שלהם, חלילה.

הפיזיקה של הקבלה ואריסטו זו חכמה שכלית, מוכרחת ומדוייקת ומאירה יותר ממתימטיקה. אני לא מסכים בשום אופן לערבב בין זה לגישושי הפיזיקאים המודרנים, ולשאול מה היה הרמב"ם אומר לפי המימצאים שלהם. זה ערוב מין בשאינו מינו. זו השפלה לרמב"ם שעוסק בפילוסופיה שכלית מוכרחת ומדוייקת, לבלבל את דבריו עם השערות מקריות אופנתיות חסרות כל ביסוס והכרח.  זה כמו שתשאל מה היה הרמב"ם אומר לפי שיטת פזמונאי כלשהו שכתב שורת שיר או פוליטיקאי כלשהו שטען משהו וכל כיו"ב.

.

.

.

.

לגבי השאלה אם במישור רוחני יש אפשרות לראות את הזמן כולו בבת אחת, בבחינת נצח. אז איך תיתכן הבחירה.

ההבנה שלי בתירוץ הרמבם על זה,

אם למשל בתקופה קדמונית אדם עמד מול הים, הוא נוגע בו, רואה אותו, יכול לומר עליו הרבה דברים, אבל לא מקיף אותו, לא מגיע לסוף דבר.

אם אני מנסה להכיר אדם, תמיד יש בו משהו שלא אדע, העצם. אני נוגע ויודע הרבה, אבל לא מקיף, לא מגיע לסוף הידיעה, לא סוגר אותה. תמיד נשאר חלק לא ידוע.

אם סבא מסביר לילד על החיים והמוות, האהבה, וכו', הילד אמור להרגיש שהוא נוגע ויודע ומבין, אבל לא מקיף בשכלו, לא יכול להכיל את כל חכמת הסבא, משהו יישאר מחוץ להבנתו גם אם יבין כל מילה.

לרוב הילד חושב שהוא מבין הכל עד הסוף ומכח זה יש לו קושיות.

יש קושיות שכן הוא יכול לשאול, ויש קושיות שנובעות מכך שכלי הקיבול של הילד קטן ולא יכול להכיל את חכמת הסבא עד סופה, לא מקיף אותה, רק נוגע. ככלב הלוקק מהים. הקושיות האלה רק מפריעות, חוצצות בין האדם לחכמה. צריך שם ענווה, לשתוק, להתבונן, להכיר בקטנות, לייחל, ולהמתין בסבלנות עד שיתרחב כלי הקיבול. אולי רק בעולם הבא. להבנתי זה מה שהרמב"ם משיב באמירתו שהדרך בה הבורא יודע, שהיא מעל הזמן, בבת אחת את הכל, היא לא ניתנת להבנתנו. אפשר להסביר ולהמשיל, אבל אחרי הכל זה רק לשבר את האוזן, לא באמת אנו יורדים לסוף העניין ומקיפים אותו, ולכן זו קושיא לא נכונה. זה דבר שבסוף צריך לקבל, להקשיב לזה בדומיה, לא בקושיות.

.

.

.

.

המשך:

באופן עקרוני לדעתי לא שייך כלל שיהיה איזשהו שינוי בהבנת לשון הרמב"ם בגלל המדע. כמו שהרמב"ם כתוב בדיוק כך צריך להבין אותו. אם מישהו היה אומר לי איך היינו מנסחים את פסוקי פרשת בראשית מחדש לאור ממצאי המדע, או את יציאת מצרים או מדרשי חז"ל, לא הייתי רוצה להשתתף במשחק חסר טעם כזה.

המהר"ל כבר טרח הרבה להראות שמדרשי חז"ל יש בהם עומק וקושיות המדע של ימיו לא קשות עליהם.

המורה נבוכים זה גופי תורה. כל מילה בו היא תורה מסיני. הרמב"ם כתב שאריסטו הגיע לתכלית כל מה שהשכל יכול להגיע, וזה כמו אברהם אבינו. הרמב"ם לא חולק עליו בשום דבר, רק על האריסטוטלים של ימיו.

התורה מביאה שיטות פילוסופיות מוטעות, שיטת פרעה, שיטת הכנענים, שיטת עמלק וכו. כדי להשתמש בהם כרקע לאמת. אם מישהו יאמר שלאור המדע של היום הטענות שהתורה מביאה בשם פרעה תהיינה אחרות, ואיך יהיה הויכוח עם פרעה לפי המדע של היום, בעיני זה לא מעניין ולא מתקבל. גם איך שהתורה מציגה את שיטת פרעה זה גופי תורה. וכך גם איך שהרמב"ם מציג את הפילוסופים והמדברים, זה גופי תורה ולא תלוי כלל במדע של היום.

חכמת הקבלה היא תיאור של הטבע, בצד הרוחני שלו ונובע מזה גם הצד הגשמי שלו. אף מקובל לא שאל אולי נעשה שינויים בחכמת הקבלה לאור ממצאי המדע המודרני. אריסטו והמורה נבוכים זה אותו דבר כמו הקבלה.

הממצאים הכי פשוטים ומוסכמים של המדע, כמו כח הכובד, או מושג כמו קרן אור, אינרציה, וכל הדברים, הם חידות לא מובנות כלל אם רגע מתבוננים. אז בכל מקום שהמדע כביכול סותר, או שלא הבנו, או שזה סתם טעות. כמו שניוטון טעה טעות גסה שהחלל יכול לשמש נקודת התייחסות לתנועה, וכל כיו"ב.

חכמה רוחנית כמו אריסטו והקבלה, משיגה אמת מוחלטת ונצחית. . כמו שכל אחד מסכים לגבי מתימטיקה שזה כך. לכן כל ממצא מדעי, גם הכי מוסכם ומוכח, לא יכול לעשות בזה שום שינוי, ואם הוא נראה סותר, אז או שלא הבנו את הממצא, או שהוא לא באמת נמצא אלא רק טעות. כך שאצלי אין מקום כלל לערבב בין דיון במורה נבוכים לבין המדע המודרני.

..

.

.

מורה נבוכים ב כב:

"והכלל ההוא – הוא שכל מה שאמרו אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ – הוא אמת בלא ספק ולא יטה ממנו אלא מי שלא יבינהו או מי שקדמו לו דעות ירצה להרחיק מהם כל סותר ולשמרם או שימשכוהו הדעות ההם להכחיש ענין נראה; אמנם כל מה שידבר בו אריסטו מגלגל הירח ומעלה – הוא כדמות מחשבה וסברה מלבד קצת דברים – כל שכן במה שיאמרהו בסדר השכלים וקצת אלו הדעות האלוקיות אשר יאמינם ובהם – ההרחקות העצומות וההפסדים הנראים המבוארים בכל האומות והתפשטות הרעות ואין מופת לו עליהם:"

.

.

זה קטע מפורסם, וכל מי שלא רצה ללמוד מורה נבוכים ביגיעה הראויה אלא רק בחפזון ושטחיות, העמיס על הקטע הזה תילי תילים מהרהורי ליבו.

שני פרקים מקודם, בסוף פרק כ של חלק ב, כתב הרמב"ם שהדיון אינו באריסטו אלא באחרונים, אחרוני מפרשיו. והוא מאריך שם בפירוש בכמה מקומות  שדעתם אינה כדעת אריסטו עצמו.  מי שיבחן היטב את דעת אריסטו לפי מפרשיו, שאותה הביא המורה נבוכים בעניין הגלגלים,  ועליה כתב שאינה מוכחת ואינה מסתברת , וישווה את זה עם עיון היטב באריסטו במטאפיזיקה למבדא, מה בדיוק כתב על זה ואיך הסביר, יראה בלי ספק שזו אינה אותה שיטה. וכל מה שכתב הרמב"ם הוא לא לחלוק על אריסטו לגבי מה שמעל גלגל הירח, אלא ליישב שיטתו האמיתית ולהוציא מדעת מפרשיו. ואמת אפילו אינה דעת מפרשיו הגדולים עצמם אלא רק שיטה שטחית שאין חשיבות מי בכלל סבר אותה, כי היא משמשת רק כרקע להסברת האמת, כמו שיטת הכנענים בתורה. שהרי הרמב"ם כתב במו"נ ב ב שהוא לא דן בפילוסופיה כלל (וכל שכן לא בהיסטוריה של הפילוסופיה), אלא אך ורק בדברי תורה.

.

.

.

לומר שדברי הרמב"ם בהוכחותיו על מציאות הבורא לא תקפים יותר בימינו אחרי שמדע הפריך את אריסטו, זה בדיוק כמו לומר שחמישה חומשי תורה לא תקפים בימינו אחרי שמדע ביקורת המקרא הפריך את המסורת ואת הטענה הארכאית הפרימיטיבית והנבערת שהתורה אלוהית וניתנה ממשה רבינו.

.

.

.

.

.

בתגובות נשאל לגבי המשל שהנמצאים הם כמו מחשבות של הבורא.

אני מעתיק כאן מדברי הנרבוני על מורה נבוכים א נב שכתב כן:

עוד אני מעתיק מה שכתבתי על אותה תגובה:

בהתחלת ספר יצירה:
"בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות את עולמו בשלשה ספרים בספר ספר וספור"
על ספר סופר וסיפור יש ביאורים שונים, הם בחינות שונות ואלה ואלה דא"ח, ויש גם ביאור כזה. זה מדבר גם על הספירות לפי הקבלה. אחד הביאורים של המילה ספירות הוא סיפורים. התורה היא סיפור, והסתכל בתורה וברא את העולם וגם הוא סיפור, הסיפור כתוב בספר, שזה המושג של "יש" שמדבר בו במטאפיזיקה של אריסטו ונקרא בקבלה חכמה, ויש לסיפור הזה סופר.

ספר יצירה הוא הכי ראשון ויסודי בחכמת הנסתר, וזו ההתחלה שלו, כך שזה מן הסתם משל יסודי ויש הרבה מה להתבונן בו..

.

.

.

.

ביאור נפלא בשיטת הפילוסופים עליהם חולק הרמב"ם, שסוברים שהבורא הוא שכל ולא הוי"ה, כלומר מוכרח ולא מתגלה כרצון חופשי. מהנרבוני מורה נבוכים א נ"ב:

.

.

.

המשך:

לגבי מה שהעולם הוא אפשרי המציאות, אין הכוונה מוכרחת שבאמת אפשר שהוא לא היה. בעלי סברת הבריאה מפרשים כך, אבל בעלי סברת הקדמות סוברים שאין אפשרות שהעולם לא היה קיים, ומה שהוא נקרא אפשרי מציאות הכוונה שמציאתו לא מונחת בו עצמו לבדו. הוא צריך משהו חיצוני שיאציל אותו כל הזמן, ובלי אותו משהו חיצוני הוא מייד יחדל. לכן הוא נקרא אפשרי מציאות. אם מטבעו של המאציל להאציל תמיד בהכרח, זה לא משנה שמצד העולם הוא אפשרי מציאות כי מציאותו תלויה במשהו שמחוץ לו.  אלפראבי ואבן סינא מאריכים בזה וגם הפילוסופים הנוצרים של ימי הביניים. יש בלטינית מונח פילוסופי שנקרא מוכרח מצד עצמו ויש מונח שנקרא מוכרח מכח חיצוני לו. המונח המדוייק לפי בעלי הקדמות הוא מוכרח מכח שחיצוני לו. אנחנו קוראים לזה אפשרי מציאות מתוך חוסר דיוק. אצלם האידיאות הן מוכרח מציאות מכח חיצוני, והעצם החומרי הוא אפשרי מציאות ממש, כי אפשר שהאידיאה תתלבש בחומר אחר ותהיה עצם בעל מאפיינים מקריים אחרים. יש על זה מאמר קלסי מקיף של אמיל פקנהיים, באנגלית, נמצא ברשת.

החשבון שלך שאם לא היינו רואים עולם לא היינו אומרים שאם יש אל בהכרח יהיה עולם, אינו נכון. זה הגיוני ונכון כחשבון, אבל אי אפשר לומר את זה, כי זה לשאול על המושכלות הראשונים מתוך אותו מדע עצמו שאותן מושכלות הן המושכלות הראשונים שלו. צריך ללמוד קצת אריסטו להתרגל לכללי המחשבה שלו.

למשל אם יש מושכל ראשון במתימטיקה, המתימטיקה עצמה לא יכולה לשאול עליו להבין אותו. היא מקבלת אותו כנתון, ומכוחו ממשיכה להבין משם והלאה ולא אותו עצמו.

למשל יש מושכל ראשון שהשלם גדול מהחלק. אתה יכול לומר שאם לא היינו רואים שיש מושכל ראשון שהשלם גדול מהחלק, לא היינו אומרים שהשלם גדול מהחלק. ולכן אין לקבל את זה כעובדה מוכרחת שהשלם גדול מהחלק אלא צריך להסביר למה זה כך שהשלם גדול מהחלק. וההסבר הוא נניח שאלוהים רצה שכך יהיה.

זה בדיוק המהלך שאתה עושה. מה שהאלוה מאציל עולם אצל הפילוסופים זה מושכל ראשון. אצל בעלי סברת הבריאה זה לא מושכל ראשון. זה בדיוק המחלוקת.

בעלי הבריאה אצלם השם המפורש הוא הוי"ה שהוא מוכרח המציאות. זה אצלם מושכל ראשון. לפי החשבון שאתה עושה היה אפשר לשאול: בלי שהיינו רואים בעיני השכל שיש אלוה לא היינו אומרים שיש אלוה. לכן לא מוכרח שיהיה אלוה. לכן צריך הסבר למה יש אלוה. ההסבר הוא שמישהו רצה שיהיה אלוה.

בדיוק כך אצלם השם המפורש של האלוה הוא השכל. שכל פירושו דבר שחושב ומחשבותיו קיימות. זה עצמות העניין של שכל. זה הנרבוני ששלחתי. לכן מה שיש לשכל מחשבות והן קיימות זה מושכל ראשון. אתה אומר אם לא היה המושכל ראשון לא היינו אומרים את המושכל הראשון, לכן המושכל ראשון לא מוכרח ולכן צריך להסביר אותו, וההסבר היחיד שאפשר לחשוב עליו שמישהו רצה שזה יהיה כך.

הטעות בחשבון שלך שעל מושכל ראשון לא אומרים שאם לא היינו רואים שזה כך לא היינו אומרים שזה כך ולכן הוא לא מוכרח ולכן צריך להסביר למה הוא קיים ונאמר שמישהו רצה שזה יהיה כך. סתרת את זה שזה מושכל ראשון. המובן של מושכל ראשון הוא שמוכרח שיהיה כך ולא מסבירים למה מוכרח שיהיה כך, אלא פשוט מקבלים את זה כנתון.    על מושכל ראשון אתה לא יכול לומר שאם לא הייתי רואה שזה כך לא הייתי אומר שזה כך. כן היית אומר שזה כך כי זה מושכל ראשון, מושכל ראשון תמיד אומרים אותו.

החשיבה שלך מתחילה מכך שאתה מאמין בחידוש העולם, כך המחשבה שלך בנויה מיסודה, כבר כתבתי שזו בעיה אצל מי שעבר חינוך דתי. אתה לא מצליח להשתחרר ולצאת מזה. לכן אתה לא יכול לקבל שמה שהבורא הוא שכל (שפירושו שהוא מאציל עולם), זה מושכל ראשון. כי באמת אצל בעלי הבריאה זה לא מושכל ראשון.  זה הפירוש שהעולם נברא, שזה לא מוכרח שהוא ייברא. בדיוק על זה המחלוקת, בעלי הקדמות סוברים קדמות כי אצלם מוכרח שיהיה עולם כי זה מושכל ראשון שיהיה עולם כי הבורא במושכל ראשון הוא שכל, ושכל במהותו זה דבר שמאציל עולם. ובעלי הבריאה חולקים על מה שהאלוה במושכל ראשון הוא שכל שמאציל עולם, וסוברים שהאלוה במושכל ראשון הוא משהו שפשוט קיים, ולא מוכרח שיברא עולם. והמהות שלו היא רצון ולא רק שכל, רצון במהותו הוא דבר חופשי, ויש לו חופש לא לברוא שום דבר. שכל במהותו אינו דבר חופשי, הוא מחוייב מכח העובדה שהוא שכל להאציל עולם. הוא שמח שהוא מאציל כי הוא שמח להיות מה שהוא, כמו שאני שמח שיש לי עיניים, אבל אין לו חופש בזה. זה רצון לא חופשי.

שוב, רק בגלל שאתה מאמין בבריאה ואתה יהודי בן תורה, אתה בטוח שהאל מוכרח להיות חופשי. אבל זו עצמה נקודת המחלוקת, האם הוא חופשי. יש כאן חריגה מהרגלי המחשבה, יציאה ממה שהתרגלת להבין כדבר הכי פשוט והגיוני, אז תנסה קצת להתעכב כאן, לברר עם עצמך לאט את העניין ולנסות לראות אם אתה יכול לצאת מהגדרים שהשכל שלך בנוי כבר לפיהם. אתה נחשף כאן לדת אחרת, זו לא יהדות.

.

.

לגבי הייסורים, אתה מתייחס לדיון של המורה נבוכים על זה בחלק ג' פרק י"ב, ואנו לומדים את המורה נבוכים על זה, או שאתה דן כאן בעצמך בלי קשר למורה נבוכים? אם אנו עסוקים בלימוד דברי המורה נבוכים אז אולי תגדיר יותר במדוייק מה מדבריו כן הבנת ומה כן קיבלת ואיפה בדיוק קשה לך עליו.

לדבריו כמעט כל הייסורים אדם עושה לעצמו, ומעט חבריו עושים לו. מה שקורה מכח מה שיש חומר זה מעט מאוד וזה לא יסורים גדולים.

אם יש עיר של חכמים ובאו זאבים וטרפו בהם, זה בגלל שלא עשו גדר, הם עשו את זה לעצמם. אין מצב שבאמת אי אפשר להתגונן מזאבים.

אם אנשים פגעו באנשים אחרים, מה התלונה על הבורא, שהוא נתן בחירה חופשית? היינו רוצים שלא תהיה בחירה חופשית? אדם לא חי לבד, הוא חלק מחברה, האחריות על אופיה של החברה היא גם עליו. החברה היא כלל של אנשים ואדם בודד הוא חלק מזה. זה כמו שאדם חולה ברגל שלו והיא כואבת, ויבוא הלב ויאמר למה אני צריך להרגיש כאב בגלל הרגל, מה אני אשם, למה הבורא לא שומר עלי מהרגל הרעה הזו. והבורא ישאל אתה רוצה להיות חסר רגל? אתה מתלונן שבראתי אדם שלם עם כל איבריו?

אם אנשים יבחרו בטוב וינהלו את החברה היטב בשיתוף פעולה ויושר והסתפקות במועט, ויעמידו בתי דינים ישרים בכל מקום, מצד הטבע לכולם תהיה פרנסה ורווחה, ותהיה עזרה הדדית, קופת צדקה, ותהיה חומה סביב העיר, ושומרים מפני הזאבים, ושוטרים מפני מעט הפושעים, וקורת גג לכולם וחימום בחורף, ובית חולים טוב. וזבולון יתמוך ביששכר, וכך יהיה בכל העולם. העולם יהיה יפה וטוב ונעים וראוי לבוראו. מה שבגלל החומר יוולד בעל מום לעיתים מאוד רחוקות וכיו"ב, זה כבר לא צורה של עולם מלא קושי וסבל. זו סוגיא עצומה מה העניין של החומר, וכאילו החומר מאלץ הגבלה על המציאות. איך בכלל להבין את מציאות החומר, מהותו ועניינו ושרשו. זה מתחיל מהבנת החומר הראשון. אבל זו סוגיא לגמרי אחרת.

.

.

.

.

הלכות יסודי התורה א:

"המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ והוא המנהיג הגלגל בכח שאין לו קץ ותכלית בכח שאין לו הפסק שהגלגל סובב תמיד ואי אפשר שיסוב בלא מסבב והוא ברוך הוא המסבב אותו בלא יד ובלא גוף."

הדרך היחידה לראות בעין השכל בבירור את מציאות הבורא היא הגלגל. רק ממנו מגיעים לאמונה חושית פשוטה וברורה. לידיעה, ידיעה שיש מצוי ראשון שממציא כל נמצא.

מי שעיוור מלראות את הגלגל אין לו אלוה. כי אין לו איך לראות את נוכחות האלוה, אם הוא מדבר על אלוה זו חזרה על ססמאות שחונך אליהן. מילים בעלמא. או ציורי דמיון של אדם גדול וחזק בשמים שנובעים מצורך נפשי לא בוגר. זה ההבדל אם רואים את הגלגל או לא.

רק שאנשים לא יודעים בכלל על מה מדברים כשאומרים גלגלים, שזה מצריך הרבה לימוד והקדמות רק להבין על מה בכלל מדברים. וגם לא יכולים לתפוש שאינם יודעים. עד כדי כך רחוק מאיתנו יסוד היסודות ועמוד החכמות. לידע שיש מצוי ראשון שמסובב את הגלגל. כמה מפחיד ונורא, זה מצב כמו מי שנפל מחללית אל הריק, מי יושיענו.

ואנחנו חיים בעולם כאילו הכל בסדר. אדרבה, יש פריחה של עולם הישיבות, בחורים ואברכים נבחנים על אלפי דפי גמרא, ומשלבים לימוד חסידות, בחשק וחיות, שמחה והתלהבות. גם לומדים מחשבת ישראל כוזרי ורמב"ם מהר"ל ורמח"ל, והרבה קבלה. דברים מעניינים. יש בעם צמא כללי ליהדות על כל גווניה. מדינות העולם מכירות בירושלים, השמאל נחלש, הימין האמוני עולה, נשיא ארה"ב לטובתנו. הכל מתקרב לשלמות. איזו חשיבות בתוך כל היש המבורך הזה לנקודה הקטנה השולית שאנו שכחי אלוהים.  שלאף אחד אין מושג מה אומרים הצלילים של האותיות האלה. שאף אחד לא רואה את אלוהים כמציאות ברורה מול עיניו כמו הארץ והשמיים השמש והכוכבים. שכל זה מגדל הפורח באוויר, בלי יסוד היסודות ועמוד החכמות.

.

.

.

.