62 – מה גרם לי להתעניין בלימוד גמרא

מתוך מכתב:

לגבי הגמרא,
יש בזה שמחה של לפתור פאזל, אבל לא רק בגלל זה אהבתי ללמוד גמרא. פאזלים לא עניינו אותי אף פעם במיוחד.
מילדות היה לי צורך פנימי חזק להבין את המציאות שאני בתוכה. זה דחף אותי ללמוד בנעורי ספרי פילוסופיה שעוד לא הייתי יכול להבין. לא קיבלתי מהם שום הבנה ותשובות, אבל לפחות הרגשתי שהם מתעניינים בשאלות שמעניינות אותי. עצם ההסתכלות שיש שאלות והן חשובות נתן לי הרבה, כי הרגשתי בודד וקצת משוגע בגלל זה ופתאום אני לא לבד. לא היו לי שום שאלות ברורות ומנוסחות, אבל הייתי מוטרד מזה שאין לי אפילו שאלות. אולי ניסוח של שאלות קיבלתי מספרי הפילוסופיה.
בגיל קצת לפני שמונה עשרה חזרתי בתשובה ומהר שקעתי בלימוד גמרא בהתמדה גדולה, ברעב.
אני חושב שהאמת, שהרגשתי באופן לא מודע, עמוק מאוד, בלי להבין איך ולמה, שזה התחלה, כלי, מבוא, להגיע אחר כך למדרגה שאוכל להתחיל לחשוב על להבין את המציאות.
עכשיו אני רואה שזה כלי הכרחי שבלעדיו לא הייתי יכול בכלל ללמוד מה שעכשיו אני לומד.
אתה מכיר ישיבות ליטאיות, אחרי כמה שיחות חיזוק משתכנעים בקלות שהמציאות זה רק התלמוד, וכל הדברים האחרים זה סתם שטויות לא חשובות. באמת ככה הסתכלתי, יש תלמוד גדול, ורק הוא המציאות, הוא העולם כולו. להבין את העולם זה להבין את התלמוד. רציתי להבין את המושגים העקרוניים, מה זה בכלל "קניין" "חזקה" "דין" "איסור" "חוב" "קידושין" "מלאכת שבת" "תערובת איסור" "רוב" וכו' וכו' וכו'. רציתי לקבל תמונה כללית עמוקה ומקיפה שנותנת משמעות לכל הפרטים. לא הספיק לי להבין סוגיא אחת במקום שלה. זה היה כאילו התלמוד הוא עולם שלם, ואני רוצה להבין אותו, מהעקרונות הכלליים וחוקי הטבע שלו עד הפרטים הקטנים. אחרי הלימוד פשוט חזרתי הביתה לאכול ולישון ולהתכונן לעוד יום של לימוד גמרא, העולם מחוץ לגמרא היה רק משהו שמשרת את הגמרא. אלה חיים מאוד לא בריאים ולא טבעיים.
שמעתי על רב שבכל דבר במציאות ראה סוגיות גמרא. למשל הוא הלך ברחוב עם הנכד שלו וראו בניין באמצע בנייה. הוא התחיל להסתכל כל פעולה של הבנאים איזו תולדה של איזה מלאכת שבת היא. רק זה קיים. ביידיש אומרים נאר תיירה. רק תורה.
.
.
זה נתן לי אשלייה שהבנת התלמוד זה הבנת העולם, כי התלמוד הוא הוא העולם. אבל הסיבה שנכנסתי כל כך חזק לאשלייה הזו והאמנתי בה כל כך, חייתי אותה, כי באמת היה לי רעב ללימוד הזה מסיבה יותר עמוקה.
.
התחלתי בלימוד ישיבתי, ואחר כך עברתי ללימוד בדרך של החזון איש, ואחר כך חזרתי ללימוד ישיבתי.
הלימוד הישיבתי מאוד מעניין, יש הסברים מופשטים ועמוקים. אבל היה חסר לי האחריות. ראיתי שבחורים ממציאים בקלות גדרים למדניים בסגנון בריסק. בתור חוזר בתשובה מתחיל נתנו לי ללמוד עם בחור מבוגר למדן גדול ממשפחה רבנית. הוא הסביר לי משהו על כתובה, ואמר יש בכתובה שני דינים, יש דין ממון ויש דין אישות. וההלכה הזו נאמרה רק על דין ממון ולא על דין אישות ולכן מתורצת הקושיה.   ואז אמרתי שהקושיה עוד לא מתורצת כי כך וכך. ואז הוא אמר לי אז נגיד שיש שלושה דינים בכתובה, יש דין ממון ודין אישות ודין שטר, ולפי זה זה מתורץ כי ההלכה נאמרה דווקא על דין שטר ולא על הדינים האחרים.
הרגשתי שזה סתם משחק ריק. נשברתי מזה.
החזון איש אמר שאם אתה רוצה להגיד סברא כלשהי בלימוד עיוני של סוגיא בישיבה, כשלומדים סתם גמרא על הסדר ולא לומדים הלכה, אז רק אם אתה מוכן לפסוק הלכה למעשה להתיר אשת איש מכח הסברא הזו או החשבון הזה, אז תאמר אותו. אם לא, אז אל תגיד אותו. צריך אחריות על מה שאתה אומר. לכן צריך להתחיל מבירור היטב היטב של הטקסט, הפשט, לעמו חזק שוב ושוב מהדברים הכי פשוטים, ולהתקדם לאט לאט, ללכת תמיד על קרקע יציבה וברורה, לא לעוף באוויר וסתם להמציא דברים.
למדתי כמעט עשר שנים בדרך החזון איש. עד שהרגשתי עם בסיס יציב בקריאת סוגיא והבנת הפשט היטב. החזון איש עד היום הוא בסיס גדול בעולם הפנימי שלי. כי היה לו גם את העומק ולא רק את חשבון הפשט, הרבה מההולכים בדרכו לא מבינים את זה.
אחרי שהרגשתי מבוסס היטב, חזרתי ללימוד בדרך של בריסק כדי לגעת יותר בעומק, אבל עם אחריות. רבי ברוך בער, הברכת שמואל, שלדעתי הוא התלמיד הכי גדול של רבי חיים, היה באסיפת רבנים. הרבנים דיברו על רשב"א קשה, כל אחד אמר אולי נגיד כך, אבל אז יש קושיא אז אולי נגיד כך. ושאלו את רבי ברוך בער מה דעתו על הרשב"א. והוא אמר רשב"א זה לא פוטבאל, לא כדורגל. לא מסובבים אותו לכאן ולכאן. אני צריך להיות חולה על הרשב"א הזה שבועיים, ואז אולי יהיה לי מה להגיד עליו.
העניין הוא אחריות. להגיד רק מה שמבורר היטב, שעומד על קרקע מוצקה, שמוכרח. שאתה יכול לקחת אחריות שזה באמת כך, שאתה מוכן לפסוק הלכה למעשה ולהתיר אשת איש מכח זה.
הלימוד של פנימיות, מורה נבוכים ואריסטו וקבלה, לא מצמצם את המציאות רק לספר כלשהו. אלא המציאות חוזרת להיות המציאות האמיתית, כל מה שנמצא. בתוך הספר וגם מחוץ לספר. ובאמת הספר מתאר את המציאות של הטבע שמחוץ לספר. פתאום היחסים שלי עם הנפש שלי, עם בני המשפחה שלי, עם המוסר והחברה, וגם עם מה שאני רואה שיש דברים שנמצאים, בית שולחן וכסא, ואני לא מבין מה זה להיות נמצא, עם החלל והזמן והתנועה, עם המוות ומה שאחריו. עם החיים, מה זה להיות חי, מה זה חיים. עם המחשבה, מה זה מחשבה, ומה זה חומר, ועוד ועוד ועוד, הכל.
אם חושבים על ה"כל" הזה, כמעט בהכרח מגיעים למיסטיקה או ניו אייג' או כל מיני מחשבות או רגשות או תורות רוחניות כלשהן, והכל הוא משהו לא מוכרח, לא ברור, יכול להיות כך ויכול להיות גם אחרת, זורם. יש היום טיפוח של הפלורליזם, אפשר לחשוב כך ואפשר גם אחרת, אני יכול היום לחשוב ככה ומחר אחרת. ואומרים שזה מה שיפה, דווקא ככה צריך. כי המציאות יש בה הכל ואי אפשר להקיף אותה ולקלוט אותה בשלמותה, היא לא יכולה להכנס לשום מבנה מחשבתי קבוע שיטתי ומסודר, היא רחבה וזורמת הרבה יותר ממה שהשכל יכול להבין. המציאות זה כמו נהר ענק שיש בו הכל ואני יכול רק לטבול קצה של אצבע בזרם הגדול, וכל פעם להרגיש משהו אחר, וזה נקרא להיות מחובר באמת למציאות. להבין שאי אפשר לנסות באמת להבין אותה, שאני קטן מדי, שאני צריך להשתיק את השכל ולבטל אותו ולהתמסר לזרם.
היה זמן אחרי שהפסקתי ללמוד גמרא שחשבתי ככה. עסקתי בציור ולא במחשבה, רציתי חוויות של התחברות ולא ניתוח והגדרות וכו'. ואז הבנתי שזה לא מספיק לי. אני מאמין שכן אפשר להבין בצורה מסודרת וברורה. את האמונה הזו קיבלתי מהזמן שלמדתי סוגיות הלכתיות בגמרא. הגמרא בצד ההלכתי מאוד מורכבת ועמוקה, היא באמת עולם שלם ורחב עם המון מישורים ועומק, והכל קשור להכל במליון קשרים. כל כמה שלומדים תמיד מגלים שעוד לא הבנתי כלום וצריך להתחיל מההתחלה. קוראים לזה ים התלמוד, כשאני נכנס לסוגיא שכבר למדתי וחשבתי שהיא ברורה, פתאום הכל נמחק וצריך לסלול את השביל מחדש, כי אני רואה שמה שלמדתי אז לא מספיק ברור. אבל אי אפשר פשוט לזרום איתה כאילו היא ספר של רגש ומיסטיקה, של חוויות. צריך לעבוד קשה ולעשות סדר שכלי והגיוני בכל המורכבות הזו שהיא באמת יותר ממה ששכל אנושי יכול לקלוט. וצריך להגיע לבהירות כל כך גדולה שאפשר לפסוק הלכה למעשה. יש צד של עומק ומורכבות שהם בוודאי מעל כל יכולת אנושית לברר ולהבין, ומצד שני יש אפשרות להבין ברור ופשוט ווודאי ולפסוק מזה הלכה.
את זה קיבלתי מהגמרא ולקחתי ללימוד של הפנימיות שעוסק בעולם עצמו. לראות מצד אחד שבאמת יש במציאות עומק ורוחב ומורכבות וריבוי פרטים וריבוי זוויות שונות של הסתכלות, ששום שכל אנושי לא יכול בכלל להתמודד עם זה וצריך ענווה ולהתחבר ולזרום בלי להבין. וביחד עם זה, בלי סתירה, יש אפשרות לברר בשיטתיות וסדר ובעיקר באחריות,  בלי סתם להמציא רעיונות, רק לחקור מה שבאמת מוכרח לגמרי ואמיתי לגמרי, שהכל יהיה ברור ומובן. בלי גמרא לא הייתי מגיע לזה.
אצל אריסטו למדו גיאומטריה ומתימטיקה ולוגיקה ואסטרונומיה בגיל צעיר ובאופן מתקדם מאוד כדי לקבל את היסוד הזה. לי היה קשה למצוא איך להתחיל לימודים כאלה, למצוא מדריך שיכניס אותי. בימינו באוניברסיטה לומדים אותם בדרך לא אינטואיטיבית, בלי באמת הבנה ממשית. רק נוסחאות וחישובים ותצפיות, וזה לא באמת עוזר.  שמעתי שמדברים שבבית ספר לומדים רק לעשות מתימטיקה, לחשב, לפתור. אבל לא עוסקים בלהבין מתימטיקה, ללמוד לחשוב מתימטיקה וממש להבין.
כל לימוד מודרני לא באמת עוזר לזה, הוא תמיד טכני מדי, מסתכל מדי על התועלת, לא מספיק אנושי. אפשר תיאורטית ללמוד מתימטיקה בדרך שלמדו אצל אויקלידס ופיתגורס, מהספרים שלהם. אבל לבד זה קשה ואין מי שמלמד את זה.
לכן בשבילי רק לימוד סוגיות גמרא היה בסיס לקבל כלי מחשבה רציניים מבוססים. בישיבות היו לי מדריכים מעולים שהכניסו אותי לעניין. לבד לא הייתי יכול להתחיל. אני מרגיש עכשיו שבאיזה מקום הנפש שלי ידעה בפנים שהיא צריכה את הכלים האלה בשביל ההמשך, בשביל השלב של באמת להתמודד עם השאלות על המציאות. לכן היה לי רעב כל כך גדול וחי ואמיתי לזה.
(אני מפנה לתגובות החשובות שלמטה)

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 62 - מה גרם לי להתעניין בלימוד גמרא. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על 62 – מה גרם לי להתעניין בלימוד גמרא

  1. primegadim הגיב:

    ניחא למי שרואה את התורה (הגמרא ניגזרת של התורה) כנתינה אלוהית אחת ויחידה
    שמשקפת את המציאות, בבחינת "הסתכל בתורה וברא עלמא".
    ועל כן בשבילו התורה היא הכל, והכל הוא "נאר תויירה" ("הפוך בה והפוך בה כי כולה בה")
    והיא חייו. באשר היא נותנת לו את כל המשמעות לחייו.
    אבל מי שרואה את לימוד הגמרא כאמצעי לקבל כלי מחשבה
    בשביל להתמודד עם השאלות על המציאות…
    אז כמו שאמרת, אצל אריסטו למדו גיאומטריה ומתימטיקה ולוגיקה ואסטרונומיה
    בגיל צעיר ובאופן מתקדם מאוד כדי לקבל את היסוד הזה.
    ומה שקבלנו מהחזון איש שצריך אחריות על הסברות שאנחנו אומרים,
    ואמת המידה לאחריות היא רק אם אתה מוכן לפסוק הלכה למעשה (כגון, להתיר אשת איש מכח הסברא).
    כי אז במקביל, אמת המידה לאחריות כשלומדים מתמטיקה ומדעים
    היא האמת הלוגית והמדעית.
    אתה לא יכול להוציא סתם סברא מצוצה מהאצבע.
    הסברא טעונה הוכחה, לוגית או ניסויית.
    אינך יכול לכופף את המציאות, כפי שהמדע מתאר אותה, לסברא שאתה מעלה.

    מכאן שההבדל בין לימוד לשמה ובין לימוד שלא לשמה (על מנת לקבל כלי מחשבה),
    הוא כל כך מהותי, עד שאפשר לראות את הלימוד שלא לשמה
    כביזבוז של כוחות אינלקטואלים שהיו יכולים להביא
    תועלת לאנושות (ברפואה, בהנדסה, בחקלאות וכיו"ב).

    מי אמר שיש עניין רק בדבר אחד או רק בספר אחד…
    סערה בְּכוֹס מַיִם
    ***************
    כָּל דָּבָר בַּחַיִּים
    שֶׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ עִנְיָן-
    נִהְיָה מְעַנְיֵן
    לֹא פָּחוֹת מִסְּעָרָה בְּכוֹס מַיִם
    שֶׁאַף הִיא מְעַנְיֶנֶת כְּתוֹפָעָה!

    מָה עוֹבֵר עַל כּוֹס
    שֶׁמִּתְחוֹלֶלֶת בְּתוֹכָהּ סְעָרָה?
    רוּחַ בָּאָה מִבַּחוּץ וְנִכְנֶסֶת פְּנִימָה לְתוֹךְ הֶחָלָל הַקָּטָן
    וְהַמַּיִם שֶׁהִיא מַסְעִירָה נִדְחָפִים וּבוֹרְחִים
    עַד שֶׁהַכּוֹס רֵיקָה
    אֵין בָּהּ מַיִם…

    הַאִם עוֹד תִּתְמַלֵּא הַכּוֹס
    אוֹ תֵּעָשֶׂה לָהּ קְבוּרָה נָאָה?

    לֹא, זֶה לֹא הַכּוֹס שֶׁתִּקָּבֵר,
    אֵלֶּה הַחַיִּים
    שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיָן.
    חַיִּים שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מֵהֶם עִנְיַן
    מִתְרוֹקְנִים מֵהַחַיִּים
    כְּמוֹ הַכּוֹס מִן
    הַמַּיִם.

    לַלֵּב אֵין שִׁיטָה
    *************
    הֵשִׁיטָה נוֹבַעַת מֵהַנִּסָּיוֹן הַמִּצְטַבֵּר וְהַנִּלְמָד
    אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר בַּצּוּרָה הַנְּכוֹנָה.
    אַךְ לַלֵּב אֵין שִׁיטָה –
    הַלֵּב יוֹדֵעַ.

    לִפְעָמִים הַלֵּב חָכַם יוֹתֵר
    מִשִּׁבְעִים וְשֶׁבַע שִׁיטוֹת.

    אֵין שִׁיטָה לָאַהֲבָה,
    לָאַהֲבָה שֶׁלֹּא תְּלוּיָה בַּדָּבָר.
    שִׁיטָה לָאַהֲבָה
    עוֹשָׂה אַהֲבָה תְּלוּיָה
    בַּשִּׁיטָה…

    אֵין שִׁיטָה לַמַּהוּת,
    הַמַּהוּת
    הִיא לֵב כָּל הַשִּׁיטוֹת.

    הַשִּׁיטָה הַיְּחִידָה לְהַגִּיעַ לַלֵּב
    הִיא בַּעֲזִיבַת הַשִּׁיטָה.
    הַנִּסָּיוֹן לְהַגִּיעַ לַלֵּב בְּעֶזְרַת שִׁיטָה
    הִיא מָנִיפּוּלַצְיָה עַל הַלֵּב-
    וְהַלֵּב מִתְחַמֵּק מִכָּל
    מָנִיפּוּלַצְיָה.

    לַמְּצִיאוּת יֵשׁ שִׁיטָה
    ******************
    הַמְּצִיאוּת עַצְמָהּ הִיא כְּמִין שִׁיטָה אַחַת גְּדוֹלָה
    וְיֵשׁ כָּל מִינֵי שִׁיטוֹת לְהִתְמַצֵּא
    בְּתוֹכָהּ.
    שִׁיטוֹת טִבְעִיּוֹת וּמֻמְצָאוֹת
    הֶגְיוֹנִיּוֹת יוֹתֵר וְהֶגְיוֹנִיּוֹת פָּחוֹת
    פְּרִימִיטִיבִיּוֹת וּמְפֻתָּחוֹת
    נְמוּכוֹת וּגְבוֹהוֹת.

    לָאָמֶבּוֹת הַחַד תָּאִיּוֹת
    יֵשׁ שִׁיטָה מֵעוֹלָם הָאָמֶבּוֹת
    וְלַאֲנָשִׁים יֵשׁ שִׁיטוֹת מִכָּל הָעוֹלָמוֹת…

    גַּם לָעִוֵּר יֵשׁ שִׁיטָה לְהִתְמַצֵּא
    גַּם לָחֵרֶשׁ יֵשׁ שִׁיטָה לְהָבִין
    גַּם לָאִלֵּם יֵשׁ שָׂפָה לְדַבֵּר

    וּכְשֶׁהַצִּפּוֹרִים שָׁרוֹת סֶרֶנָדוֹת
    וְהַפְּרָחִים מְחַיְּכִים
    וְיֵשׁ אִוְשָׁה בֶּעָלִים שֶׁהָרוּחַ עוֹבֵר דַּרְכָּם,
    אַתָּה יָכוֹל לְהִוָּכַח שֶׁאֵין זֶה חֲלוֹם
    שֶׁאַתָּה בַּהַכָּרָה
    וְשֶׁאֲפִלּוּ לָעֹנֶג הַזֶּה יֵשׁ שִׁיטָה
    אֵיךְ לֶפְלַרְטֵט עִם הַחוּשִׁים
    בְּאַהֲבָה.
    פנחס

  2. nirstern הגיב:

    תודה על השירים הנפלאים, והדברים.

    לעצם העניין, לא התכוונתי ללימוד שלא לשמה.
    אני משתתף בהסכמה גמורה במה שכתבת:
    "מי שרואה את התורה (הגמרא ניגזרת של התורה) כנתינה אלוהית אחת ויחידה
    שמשקפת את המציאות, בבחינת "הסתכל בתורה וברא עלמא"."

    אלא שהגמרא היא רק חלק מהתורה ולא כל התורה.

    בפתיחת המורה נבוכים כתב:
    "ואיני רואה שאחד משלימי הדעות יחשוב כי דברי תורה הרמוז אליהם הנה אשר הערים בהבנתם בהבין ענייני המשלים, הם משפטי עשיית סוכה ולולב ודין ארבעה שומרים וכל הדומה להם. אבל הכוונה היא הבנת העמוקות והסתומות בלא ספק. ושם נאמר, רבנן אמרי זה שמאבד סלע או מרגלית בתוך ביתו עד שהוא מדליק פתילה בכאיסר מוצא את המרגלית. כך המשל הזה אינו כלום, ועל ידי המשל אתה רואה את דברי התורה זה הוא דברם גם כן. והתבונן באורם ז"ל, כי תוכות דברי תורה הם המרגליות, ופשוטו של כל משל אינו כלום. ודמותם הסתר העניין הנמשל בפשוטו של משל, כמי שנפלה לו מרגלית בביתו והוא בבית אפל בלום [נ"א: בלא כלום] ויש בו כלים רבים, והנה המרגלית בבית אפל אלא שהוא לא יראנה ולא ידע בה וכאלו יצאה מרשותו, כי נמנעה ממנו תועלתה עד שידליק הנר, כמו שזכר אשר דומה לו הבנת עניין המשל."
    ובעוד מקומות רבים הוא כותב כך. ושם בפתיחה כתב שהרבנים שלא למדו את חכמת הטבע, כלומר אריסטו (אלא רק את החלק ההלכתי של התורה), הם ערומים מדעת ולא מבינים בין אמת לשקר.
    וחז"ל אמרו שיש בתורה דבר גדול ודבר קטן, והוויות אביי ורבא הם דבר קטן. ועיין בזה בהלכת יסוה"ת סוף פרק ד'.
    .
    .
    הכוונה שלי היא ללמוד תורה לשמה, הלוואי שאזכה גם שזה יתקיים אפילו במקצת מאוד. בשביל זה צריך ללמוד את התורה עם הבסיס שלה, סוגיות הגמרא וההלכה, ועם הקומה השנייה שהיא החלק הפנימי, מעשה בראשית ומעשה מרכבה (שהרמב"ם כתב שהם הפיזיקה והמטאפיזיקה של אריסטו, ואצל אחרים זוהי חכמת הקבלה ובאמת הם אחת כמו שכתב הרמ"א בתורת העולה). ללמוד פנימיות בלי בסיס איתן בגמרא זה כמו לבנות קומה שנייה פורחת באוויר בלי הקומה ראשונה כמשען לה, וסופה ליפול. וללמוד רק סוגיות גמרא בלי ללמוד פנימיות זה להישאר בלי ידיעת האמת על המציאות והבורא. כוונתי היתה שלמדתי את הקומה הראשונה במטרה מזה להגיע לקומה השנייה שהיא התכלית והמרגלית כמ"ש הרמב"ם, זה עדיין לימוד לשם התורה ולא לשם משהו אחר ממנה.

    לפי דברי המו"נ א לב-לד, יותר יש לעמול בבסיס, בקומה הראשונה. זה מוכרח להיות איתן מאוד ומבוסס מאוד. כי בלי שזה לגמרי איתן כל צרכו כל מה שיבנו בקומה השנייה יפול והכל ייהרס. אם משקיעים הרבה מאוד שנים ומאמץ בגמרא ולא נשאר הרבה זמן לפנימיות, אז המעט פנימיות שכן זכינו, עומד על יסוד יציב ואיתן ואחד המרבה ואחד הממעיט ולא קרה נזק. כך שאין כוונתי להמעיט בחשיבות לימדו הגמרא, להיפך. וגם אין כוונתי שהיא לא עיקר ולא תורה, היא וודאי זווית של התורה עצמה. יש דרך בתורה, מתחילים מהדבר הקטן ואז אם זוכים מגיעים הלאה, וכל הדרך על כל שלביה, כאחד, היא התורה. ואם מתחילים מהשלב הראשון כדי שהוא יהיה בסיס וכלי ואמצעי לשלב השני זה הליכה בדרך של התורה, ולא להשתמש בתורה למשהו אחר. לעומת זאת לחתוך ולהפריד את הגמרא מכל שאר חלקי התורה, ולעשות מהחלק כאילו הוא השלם, זו לענ"ד בעיה.
    .
    .
    .
    כבר הארכתי הרבה בדברי הרמב"ם רס"ג חובות הלבבות ואחרים שכתבו שבאמת אדם יכול ללמוד את כל התורה מהסתכלות בטבע בלבד בשכלו האנושי, בלי נבואה. כמו אברהם אבינו. אריסטו הלך במהלך הזה, ולכן הבסיס אצלו היה מתימטיקה וכו'. וגם מתימטיקה היא תורה כי הבורא ברא אותה באופן שיכול להתקבל בשכל האדם, וכל מה שהוא ברא באופן שיכול להתקבל בשכל אנושי זה גילוי שלו אל בני האדם וממילא זה תורה. שהרי אם אומרים הסתכל בתורה וברא את העולם הרי שהעולם והתורה הם אותה צורה, הם כמו מפה טופוגרפית ופני השטח, שכפול של אותו הדבר. לענ"ד לימוד שלא לשמה זה לשם אינטרס צר אנוכי שנובע מכך שאני שם את עצמי במרכז וחושב על טובתי האישית במנותק מהמציאות והבורא. אם אני לומד כדי לדעת את האמת מפני שהיא אמת, אז כל דרך שיש לי להגיע לאמת היא לימוד לשמה, וכל דבר שהבורא ברא אותו הוא גילוי שלו והוא נכלל ב"הסתכל בתורה וברא עלמא" ולכן כל דבר שבעולם בהכרח הוא תורה. זה רק תלוי איך מסתכלים עליו. אם מסתכלים לצורך אינטרס אישי אז כל דבר הוא לא תורה, אם מסתכלים כדי ללמוד על אמיתתו וסודו, ומזה מגיעים לידיעת בוראו, אז כל דבר שבעולם הוא תורה ממש, בדיוק כמו סוגיית גמרא או פסוק בתורה או פרק מספר קבלה. למשל במסכת עבודה זרה יז א מסופר איך רבי אלעזר בן דורדיא והזונה למדו בחברותא בלימוד לשמה ובעיון גדול והתבוננות עצומה את עומק הפשט בהפחה של זונה, ומהלימוד הזה בלבד (הוא לא למד שום דבר אחר) הוא הגיע למעלת רבי יהודה הנשיא מבחינת ידיעת התורה, שהרי בת קול אמרה שהוא נקרא רבי. וזכה לרום המעלות ולעולם הבא. הרי שגם הפחה של זונה היא ספר תורה שאפשר ללמוד ממנו את כל התורה. אריסטו לא גרע מזה, וגם לא כל דבר אחר. כל מה שעוזר להגיע לאמת. אם אדם לומד סוגיות גמרא כדי שזה יהיה לו כלי ואמצעי להבין הפחה של זונה, זה לימדו לזה, כי מותר ללמוד חלק אחד של תורה ככלי להבין חלק אחר של תורה. למשל יש למדנים בגמרא שלומדים פרשה בחומש רק כדי להבין סוגיית גמרא הלכתית ולא בשביל לדעת את הפרשה הזו בחומש כשלעצמה. אם לימוד סוגיית הגמרא הוא לשמה, אז גם לימוד הפרשה בחומש שהוא כלי בשבילו הוא תורה לשמה.

    מה שכתבתי בביקורת על מה שאומרים הליטאים "נאר תיירה", זה כי הם מתכוונים רק לגמרא ורק לחלקה ההלכתי, ואת כל שאר חלקי התורה, שהם גם ללמוד הפחה של זונה, הם חותכים ומשליכים.
    יש שיטת רבינו תם שכל חלקי התורה בלולים בתלמוד הבבלי, אבל לענ"ד זה רק אם לומדים אותו כך. כלומר לומדים את חלק הסוד שבו, גם התלמוד בסוגיות ההלכתיות מתפרש על פי סוד. וכל שכן את חלק האגדתא. אבל אם לומדים רק בגישה אחת, כמו בישיבות, אז לא הכל כלול בתלמוד.

    התלמוד נקרא דבר קטן כי בחלק הפשט שבו, הוא לא מסתכל על כל מה שהבורא ברא ולומד את כולו, פרטיו וכלליו וכל זוויותיו. הפנימיות נקראת דבר גדול כי היא כוללת הכל, ממעשה מרכבה וקבלת האר"י, עד הפחה של זונה. זו טעות נפוצה ומרה לחשוב שמעשה מרכבה ופנימיות התורה זה רק סדר העולמות העליונים והספירות והרבדים הכי מופשטים של הבריאה. כל הבריאה היא אחת, היא גילוי אחד, של בורא אחד. רק אם רואים את כולה כדבר אחד, מקודקוד עד עקב, אפשר לראות ממנה את הבורא האחד בראיה אמיתית.
    נאמר שתלמיד של רבי עקיבא התחבא ורצה לראות איך הוא בתשמיש המיטה ואיך הוא בבית הכסא וכיו"ב. כדי להכיר אדם באמת, לא די שאקרא את ספרו הפילוסופי, אלא עלי להכירו גם בשכלו הגבוה וגם לראותו בבית הכסא וכמובן כל מה שביניהם, ולראות שזה הכל אחד גמור. כך גם אם רצוני להכיר את הבורא.
    אפשר בצדק לומר שלהכיר את רבי עקיבא בתשמיש המיטה ובבית הכסא זה רק כלי ואמצעי כדי להבין את תורתו הגבוהה. הרי אם אפריד רק את זה ואתעניין רק בזה, זה לא ייתן לי הרבה. ומצד שני זה חלק מעצם ההכרה של רבי עקיבא כי הכל אחד, ומצד זה להכיר אותו בבית הכסא זה התכלית עצמה כי זה הוא, וזה לא רק אמצעי. בית הכסא זו לא סוגיא שאנו רגילים בה, אבל נניח לצורך המשל האכילה, זה יהיה יותר מתקבל.

    מי שמעמיק בהתבוננות באכילה היטב, ויודע לראות לעומק הנפש מאוד, יכול ממנה בלבד להכיר את כל האדם. עד כדי כך שכעת הוא יכול לכתוב במקומו את ספרו. כי כבר עמד על כל מה שיש בו מלראות איך שהוא אוכל. כך גם אפשר ללמוד סוגיות הלכתיות בתלמוד על דרך הסוד ומזה להבין הכל. אבל אם לא מעמיקים כל כך אז יש בעיה אם מפרידים רק חלק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s