46 – בעניין הבחירות

היום היו בחירות עירוניות בארץ. אני משתף כאן ממכתב פרטי לידיד ששאל האם אני הולך להצביע ולמי אצביע (אני גר בירושלים ויש כאן מועמד שהוא נציג החילונים ומועמד של החרדים שאמור לשמור על עולם התורה ועניין אותו בעד מי מהם אני מצביע). הוא בעצמו נגד הצבעה כי הוא מחוגים חרדיים אנטי ציוניים אבל ביודעו שאינני אנטי הציונות של היום, רצה לדעת איך אני מצביע.

(הסוגיא של הציונות שהיתה לפני שהקימו כאן יישוב גדול עם תודעה לאומית ואולי היו עוד אפשרויות אחרות, היא כבר מים שזרמו מתחת לגשר והיא סוגיא היסטורית בלבד ואינני מתאמץ לגבש דעה על זה כי אינני היסטוריון. כבר שנים רבות שיש כאן ציבור גדול שנולד כאן בתום לב גמור ואין לו מקום אחר והוא נולד לתוך מדינה קיימת, וזו עובדה שבימינו היא כבר כמו עובדת טבע, ואין לי סיבה להיות אנטי של האנשים שחיים כאן או של מדינת ישראל. גם אם יש לי ביקורת על לאומיות וכיו"ב, הייתי אומר את זה באותה מידה ממש גם על המדינה הצרפתית אם הייתי חי בה וזה לא קשור לעמדה כלפי ציונות).

.

.

אם אדם סבור שיש בורא ומנהיג ומשגיח לעולם, המסקנה מזה שהאדם לא צריך לעשות שום דבר. ואדרבא, חטא גדול ונורא הוא לעשות משהו. זה להתחרות עם הבורא ולנסות לתפוס את מקומו ולהכחיש את היותו מנהיג ומשגיח. (במקום אחר ביארתי באריכות שגם לפי המורה נבוכים הבורא משגיח על כל מה שקורה בעולם עד תנועת כנף אחת של יתוש קטן שבטבור הארץ ומנהיג הכל בכוונה לפי רצונו, ולא כמו שדימו להבין בשיטתו אחרת, וביארתי שמש"כ במו"נ ג' נ"א כוונתו אחרת, והבאתי ראיות רבות ומוכרחות מהרבה מקומות במו"נ ואכמ"ל)

וכן נאמר שהעולם הבא, שהוא עולם האמת, הוא יום שכולו שבת. וכן היה גם בגן עדן. לא עושים שום דבר, אפילו לא אוכלים ושותים (לפי הרמב"ם שהעולם הבא אין בו גוף), רק יושבים עם עטרה בראש ונהנים מזיו השכינה. המצב האמיתי הוא מצב פסיבי לגמרי.

.

משנה בקידושין פב א:

"רבי שמעון בן אלעזר אומר ראית מימיך חיה ועוף שיש להם אומנות והן מתפרנסין שלא בצער והלא לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי מעשי וקפחתי את פרנסתי"

(ושם בברייתא:

"תניא ר"ש בן אלעזר אומר מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעותי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי שנאמר (ירמיהו ה, כה) עונותיכם הטו:"

הבאתי את זה רק בגלל הציור בדמיון איך השועל מוכר במכולת, והארי והצבי עובדים קשה)

.

מה שאנו צריכים לעבוד ולפעול הוא משום החטא. הכל כלול בקללה בזיעת אפיך תאכל לחם.

כל קללה היא הדרך לתיקון, שום עונש שבא מהבורא אינו נקמה וקללה. לכן הפליגו במעלת המלאכה. ולפי אבות דרבי נתן ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך הוא מצוות עשה.

רק לחז"ל יש כח ורשות לומר דבר כזה, הם אמרו שהקב"ה בא על אדם הראשון בעלילה. עיין תנחומא וישב ד, שלא היה לאדם הראשון סיכוי אמיתי לעמוד בנסיון. כלומר התיקון של בזיעת אפיך תאכל לחם הוא מעיקר התכלית של הבריאה לכתחילה ולא רק בדיעבד. יש בזה שיתוף של האדם במעשה בראשית.

.

ונאמר בתנחומא תזריע ה:

"מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם [בני אדם]? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?! אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מולין [מלים את הבנים בברית מילה]? אמר לו [רבי עקיבא לטורנוסרופוס]: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא.
הביא לו [לטורנוסרופוס] רבי עקיבא שיבולים וגלסקאות [מיני מאפה, לחמניות]. אמר לו [רבי עקיבא לטורנוסרופוס]: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם. אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השיבולים?!
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא [אלוהים] חפץ במילה [רוצה שהאדם יהיה נימול], למה אינו יוצא הולד [התינוק] מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו [חבל הטבור] יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצוות לישראל, אלא לצרף אותם בהם."

.

.

ברכות ס' א':
"אמר רב אחא: הנכנס להקיז דם אומר 'יה"ר מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה ותרפאני, כי אל רופא נאמן אתה ורפואתך אמת, לפי שאין דרכן של בני-אדם לרפאות אלא שנהגו'".
רש"י:
"שלא היה להם לעסוק ברפואות אלא לבקש רחמים".

וברמב"ן ויקרא יא כתב:

"והוא מאמרם (ברכות ס) שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה', אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים, וזו היא כונתם באמרם (שם) ורפא ירפא מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות לא אמרו שנתנה רשות לחולה להתרפאות אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר שכבר נהגו, ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים כאשר אמרה (דברים טו יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ מדעתו שכן יהיה, אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים"

הטעם שדווקא ברפואה אין מצווה לעשות בעצמנו הוא משום שאין בזה יצירה חדשה ולא שותפות במעשה בראשית.

רבי ירוחם אמר שלעולם אדם שעובד לא עושה את זה בשביל התשלום שהוא מקבל. בוודאי יש הרבה עבודות לא נעימות שאדם עושה אותן רק כדי להתפרנס, ואם יירש סכום גדול מייד יעזוב את העבודה. אבל באותו רגע שבו הוא עושה את העבודה הוא לא חושב על התשלום אלא על העשייה. כשנהג אוטובוס עוצר בתחנה הוא לא חושב באותו רגע עצמו אני עוצר כי אני עכשיו מרוויח עוד שקל, אלא אני עוצר כדי לאפשר לנוסעים לעלות ולקחת אותם למחוז חפצם. הנהג שותף למעשה בראשית, הוא נותן, משפיע, משרת, כמו הבורא. הרופא גם מרגיש כך כשהוא עובד, לכן לרופא מותר לרפא. אבל החולה לא מרגיש כך, הוא לא עוסק ביצירה והשפעה. החולה רק מפחד ומקווה להיות בריא, וזה הרי נתון בידי בורא עולם ואליו יש לבוא בתפילה.

אמנם נהגו, אבל יש לעשות את זה בלי רגש, ככפאו שד, רק את המינימום. ומשום מה דווקא אצל חרדים מהדרים מאוד והולכים דווקא לרופא הכי טוב ושולחים לחו"ל בלי לחשוב על ממון ושאר דברים רק כי אולי יש שם רופא קצת יותר נחשב. זה היפך גמור לאמונה ולתורה. ואם מכעיסים וכופרים איך יזכו לסייעתא דשמיא להתרפא. הרי החולה עומד בדין, כמו בראש השנה, ועליו להרבות זכויות ולשוב. חולי הוא מצב של קרבה לבורא, שכינה למעלה מראשותיו של חולה, הוא מרגיש שהמציאות היא רק מהבורא ושב לבוראו. וברדיפה המבוהלת אחרי הרופאים הכי טובים מקלקלים את זה.

.

.

אני כותב כעת סיפור מוזר, אבל כך הוא קרה.

לפני הרבה שנים אירע לי לשוחח עם אשה שהיתה אז צעירה, מוגדרת כחילונית, חכמה ובעלת אמונה שכלית. היא חיה בזוגיות עם עבריין ואמרה שהוא כבר הרג שישה אנשים. לדבריה הוא אדם טוב, ומי שהוא הרג הם רק אנשים שמגיע להם למות, וגם על העתיד הוא הבטיח לה שיהרוג רק את מי שמגיע לו והיא סומכת עליו. שאלתי איך הוא יודע למי מגיע למות, והיא השיבה שאם הייתי יודע מה הם עשו בלי ספק הייתי אומר שבוודאי אין להם זכות להמשיך לחיות. אכן יש מעשים שאפילו להעלות אותם במחשבה כמעט אי אפשר וגם בלי להכיר את האדם הייתי אומר שמי שעשה אותם הוא בלי ספק בן מוות, כך שבזה הודיתי לה.

שאלתי הרי אם מגיע להם למות הקב"ה יכול להרוג אותם בעצמו. היא אמרה, וכי הוא יתגלה מתוך הענן וימית אותם במכת ברק? אמרתי ולא שמעת על דום לב, שבץ מוחי, סרטן אלים, התחשמלות, עקיצת עקרב, וכל כיו"ב? (אגב יש כאן עניין גדול, שהרמב"ם נאבק בכל כוחו להראות שאת הבורא רואים מתוך הטבע עצמו ולא לחפש לראות את הבורא דווקא בנס ולחשוב שהטבע מסתיר את הבורא, וכבר הארכתי על זה הרבה במקומות אחרים).

והיא אמרה, אבל זה כמו בכל דבר, אנחנו לא מחכים שהבורא יעשה דברים בשבילנו. אנחנו עובדים ועושים בעצמנו ופועלים לפי הטבע. זה מה שהבורא רוצה.

שאלתי האם את בטוחה שאת כל הדברים הוא רוצה שנעשה בעצמנו או שיש דברים שהוא משאיר אותם לעצמו ולא מבקש את ההשתתפות שלנו?

היא אמרה ואיך אדע מה הוא רוצה שאשתתף איתו ומה הוא רוצה לעשות לבדו. שאלתי מה הסיבה שבכלל הוא משתף אותנו במעשה בראשית, למה הוא לא עושה הכל בעצמו ומשאיר אותנו להיות כמו בשבת. הוא אל צריך את העזרה שלנו, זה בשבילנו. זה תיקון בשבילנו, זה גם חיות ועונג, חביב לאדם לאכול קב שלו מתשעה קבין של חברו. אין טעם טוב כמו פת שהרווחתי ביגיע כפי. מי שעובד קשה ומרויח מעט ואוכל ממה שהוא עובד, לא סובל מדכאון ותחושות של חוסר משמעות ואובדנות וכל מיני חולאי נפש של חברת השפע. יש משהו מאוד בריא ולכן גם מענג ושמח להיות פעיל ויצירתי ונותן ועושה דברים שאנשים אחרים מעוניינים בהם ולכן משלמים עליהם (ובשעת העשייה אני מרגיש את העובדה שהם צריכים מה שאני עושה ולא את התשלום). לרצוח זה לא מתקן את הנפש ולא מחייה ולא מיטיב עם מי שרוצח. לכן גם אם באמת הוא הורג רק את מי שמגיע לו, זה לא דבר שהבורא רוצה שנשתתף איתו, והוא יכול להרוג בלי העזרה שלנו. וממילא כל השתתפות במעשה בראשית בלי זה לצורך התיקון שלנו ומכח הרשות שהבורא נתן לנו להשתתף איתו במה שאמר בזיעת אפיך תאכל לחם, אסור בהחלט לעשות.

.

.

משלי פרק כא פסוק א
"פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד יְהֹוָה עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ:"

רלב"ג:
הנה לב המלך ורצונו הוא ביד ה' כמו פלגי מים שיוכלו להטותם אל אשר יהיה שמה החפץ כן יטה הש"י לב המלך אל כל אשר יחפוץ והנה העיר בזה כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהש"י והוא כמו שליח הש"י במה שיעשהו מדבר המלכות

מלבי"ם:
פלגי מים לב מלך, הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים, לכן לבו זה הכללי הוא ביד ה', והוא בעניני הכלל משולל הבחירה

אלשיך:
כי למה שבחירת אדם חפשית, והן המלך יהיה כא' ממנו בעל בחירה ורצון, ולכן הלא כמו זר יחשב אשר ממכון שבתו ישגיח על כל פרטי יצוריו, ורחמיו על כל מעשיו עד ביצי כנים, ואהה יקרא ה' להמון יצוריו לתת אותם ביד אחד האדם, די יהוי צבי יהוי קטיל על פי בחירתו, והיה כצדיק כרשע אין אומר השב, בהשתרר השורר עלי אדם רב, ואיה אלקי המשפט חלילה לאל מהפקיר יצוריו, על כן בא ויאמר דע איפוא, כי אין המלך עושה את כל מאומה בלתי רצונו ית', כי לא ישליטהו האלקים על מעשה ידיו לעשות בהם כרצונו, כמז"ל דאפי' ציפרא בלא הורמנא דשמייא לא מתציד, ולא יגזור על איש מלך הארץ אשר לא יהיה נשפט מן השמים, כי אשר נגזר עליו מלמעלה הוא העולה על שולחן לב מלכים, כי לא על פי מלך לבדו יחיה האדם או יומת, כי על כל מוצא פי ה', וכמה פעמים גוזר אומר מלך בשר ודם, ושב ומהפך גזרתו, ואין זה כי אם שמן השמים השיבוהו ע"י מלאך מליץ, הליץ עליו בפני מלכו של עולם, ואז ראה ויתר מעליו רוח המושל, כי גם שכל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשוא נס בחירתם יראו ויעשו, לא כאלה חלק המלך, די מן רבותא די אתייהב ליה אם אשר יעלה במזלג בחירתו יעשה, מי יודע רוח המלך אם יגזור המותה לחסידיו ית', או יחיה רשע, או תם ורשע הוא יכלה, והמכשלה הזאת לא לא' ולא לשנים כי אם לעם גדול ורב, וזה מאמר שלמה בחכמתו הנה פלגי מים הוא לב מלך, כי כאשר הפלגי מים טובתם ונזקם ימשך לרבים, כי רבים שתו רבים ישתו ויחיו בהם ורבים יטבעו בהם וימותו, כן לב המלך רבים יחיו ויהנו ממנו, ורבים יתעתדו לטבוע במימי כוס חמתו, על כן הוא ביד ה' על דבר צורך הרבים, ולא ישתו מכוס חמתו רק בני תמותה בב"ד העליון, ולא יצדיק רק הנושע בה' לפני בית דינו הגדול והקדוש, והראיה לזה, כי הלא תראה כמה פעמים בהיות מלך הארץ על גזרה אחת יתהפך ממנה, ואין זה רק כי הוא ית' הטה את לבו, וזהו על כל אשר יחפוץ יטנו, כי על כל אשר יחפוץ המלך הנז', כלומר בהיותו כבר על הדבר אשר חפץ לעשות יטנו הוא ית' ממנו, ולא יעשה אשר דבר רק הטוב בעיני היוצר לעשות, ומזה נקח אל כל משפטו ודינו, ובזה הטיב אשר דבר באומרו על ולא אמר אל אשר וכו':

 

הבורא לא מסר את גורל הציבור לאדם אחד, המלך, שיעשה בהם כחפצו, אלא הבורא בעצמו משגיח על כל אחד ואחד מהציבור והוא שולט בלב המלך ולא נותן לו בחירה חופשית בכל מה ששייך לציבור.

מקשים ממה שכתב הרמב"ם בשמונה פרקים ששאל איך יתכן שה' הכביד את לב פרעה והרי יש לכל אדם בחירה חופשית, ומבואר שלדעת הרמב"ם גם למלך יש בחירה חופשית. וזו לא קושיא, כי פרעה רצה לבחור בטוב לעמו והבורא מנע ממנו והכריח אותו לבחור ברע. ועוד שעל עצמו בוודאי יש למלך בחירה חופשית, ופרעה היה שייך לכל העניין גם כאדם פרטי, שהיה אדם גדול ולבורא היה עניין איתו כאדם פרטי, וגם אם הבורא שלט במה שיקרה לעם, עדיין גם כאדם פרטי הבורא מנע ממנו לבחור בטוב.

.

.

אם יש כמה שכנים שמזיקים לרכוש של כל שאר השכנים באותה שכונה, השכנים הניזוקים יכולים להתארגן ולעמוד ביחד נגדם למנוע מהם להזיק. זה לא שונה ממה שאדם פרטי מגן בעצמו על ביתו, וזה וודאי מותר ומצווה אחרי שיש מצווה לעשות בעצמנו את מה שאנו צריכים לו. מה שנקרא מצוות ההשתדלות.

אם יש דרך של רבים שהיא משובשת וצריכה תיקון, לפעמים לא יעיל שכל אחד יתקן מה שליד ביתו ומתארגנים וממנים אחד שנדבו ליבו לעסוק בצרכי ציבור והוא מתקן את הדרך עבור כולם. וזו מצווה גדולה בידו ובידם, והפליגו במעלת העוסקים בצרכי ציבור באמונה.

לכאורה בחירות, במיוחד עירוניות, הן כמו עניין כזה. אבל לענ"ד אין זה דומה.

הפסוק במשלי לפי גדולי המפרשים שהבאתי (ובמיוחד המלבי"ם שהיה מגדולי כל הדורות והלכה כמותו בכל מקום, וחלילה אינני ממעט כלל בכבודם של הרלב"ג והאלשיך), כי חלילה לנו ללמוד הלכה מפסוק בלי מפרשים, שאיננו בקיאים בפירוש פסוקים, אומר שלב המלך ביד ה' בעיניני הציבור.

אם יש התארגנות של שכנים להגן על ממונם או לתקן דרך משובשת וכל כיו"ב, אין בזה מסירת גורלם של הציבור בידי מישהו שהוא יקבע עליהם. כל אחד בעצמו ביקש מהאחרים להגן או לתקן וכו'. ומי שעושה עבור הציבור בשליחותם הוא ממש כמו פועל או שליח שעושה בדיוק מה שבעל הבית אומר לו. לכן כאן האדם הפרטי עושה בעצמו באופן פרטי את המעשים שצריכים לו, והוא רק נעזר בפועל או שליח או בעל מקצוע או בחבריו ושכניו שעוזרים בידו לפי בקשתו והוא עוזר בידם לפי בקשתם. אין כאן בכלל עניין של מסירת גורל ציבור להחלטה של רצון חופשי של אדם כלשהו. כל רגע האדם חופשי לפרוש מההסכמה עם השכנים אם אין זה לרצונו.

לעומת זאת ראש העיר מחליט כל יום הרבה החלטות, ואותן הוא מחליט לבד וקובע לפי רצונו ודעתו את גורל הציבור. והציבור מחוייב בכח הזרוע לשמוע להחלטות האלה. לכן בודאי בהחלטות האלה אין לו בחירה חופשית, לפי הטעמים שכתבו המפרשים, שאין לשום אדם יכולת להבין היטב מהי באמת טובת הציבור ולכן הבורא לא מוסר את זה בידו, וכן, וזה העיקר, כמו שכתב האלשיך שזה מנתק את היחס הנפשי של ההשגחה שיש לבורא על חייו של כל אדם. אני כאדם נברא חי מתוך הרגשה שכל מה שקורה לי הוא מאת הבורא. זה הדיאלוג שלי עם הבורא, השיח שלי איתו. זה מצב קיומי של הרגשה שהמציאות היא של הבורא והכל מאיתו ואין עוד מלבדו ואני מסור בידו כחומר ביד היוצר. אם הבורא היה נותן למלך בחירה חופשית להחליט לפי רצונו דברים שנוגעים לחיים שלי, הייתי מרגיש שיש עוד מישהו מלבד הבורא שקובע את חיי, וזה היה נכנס לתוך היחס שלי עם הבורא ומקלקל אותו. בחירה חופשית זה עד הסוף, זה חופשי לגמרי. נניח שמחשבתי מדובקת לגמרי בבורא בפועל והוא מצידו משגיח עלי בהשגחה גלויה ומגן עלי, ואז ראש העיר מחליט על דעת עצמו ברצון חופשי להעלות את הארנונה דווקא בשכונה שלי מאיזשהי סיבה לא מוצדקת. פשוט אצלי שזה נכנס לגדר של לב מלך ביד השם, אני מוכרח לדעת שאין לראש העיר בחירה חופשית ביחס למה שהוא מעולל לי וכל מה שקורה לי הוא רק מרצון הבורא.

יש צד עמוק מאוד שבו הכל הוא רק מהבורא ושום בחירה חופשית לא יכולה לצאת מחוץ לרצון הבורא, אבל לא מדובר כאן על האמת האבסולוטית אלא על היחס הנפשי הפשוט שלי אל הבורא, ושם מה שקובע זה מה שאני רואה מרגיש ומבין בהבנה הפשוטה הנפשית.

עלה בידנו שגם בראש עיר יש לב מלך ביד ה' (יש שדנו האם זה דווקא במלך או גם בשר וכו', וזה לעניות דעתי דיון של הבל. כי מה אכפת לנו מה התואר שמישהו קבע לנושא אותה משרה. נניח שקוראים לו גונדר או אלוף או ניצב או שר או ראש ממשלה או מלך או נשיא או קיסר או צאר או יו"ר המפלגה או פיהרר וכו' וכו', אלה מילים שמישהו המציא במקרה והיה אפשר לקרוא לזה בשמות אחרים. אם מדובר דווקא במלך האם צריך שנביא משח אותו או שהוא מזרע דוד וכו'? הרי זו לא גזירת הכתוב, וזה פסוק ממשלי ולא מהתורה שיהיה אפשר לומר שהוא גזירת הכתוב, אלא הפסוק הוא מסברא, וכמו שכתבו המפרשים, ולפי הסברא מה שקובע הוא האם יש לאותו שליט כח לקבוע מה יקרה לאנשים שתחתיו או לא. וגם אין הכרח שתהיה לו רשות להוציא להורג אלא כל דבר שנוגע משמעותית בחיים ובאינטרסים של מי שתחתיו, ושמחוייבים לשמוע בקולו בכח הזרוע.)

זה לא דומה לוועד בית או וועד הורים בכיתה וכל כי"ב, כי הוא מחליט לפי רצונו בלי להתייעץ על כל החלטה עם כל מי שזה נוגע אליו, ויש חיוב בכח הזרוע לשמוע להחלטותיו.

.

אם הלב של ראש העיר ביד ה', ממילא אין שום הבדל באיזה ראש עיר אבחר. והוא הדין באיזה ראש ממשלה או מפלגה אבחר. כל בעלי השלטון לא עושים שום דבר מבחירתם החופשית אלא רק משמשים ככלי בידי הבורא.

מעתה לא רק שאינני צריך לבחור, אלא שאסור עלי באיסור חמור מאוד לבחור. מי שבוחר הרי הוא מראה בזה שאינו סבור שיש בורא לעולם שהוא מנהיג ומשגיח. ואם הוא כן סבור זה יותר גרוע, שהוא מכיר את בוראו ומתכוון למרוד בו.

לא מצאנו בשום מקום שיש עניין של השתדלות, של להשתתף במעשי הבורא, בעניינים של ציבור. (אלא רק בדרך של עוסקים בצרכי ציבור באמונה, שכל אחד ואחד מהציבור רוצה בזה, ואם אינו רוצה הוא יכול לפרוש, ואין שום כפיה בכח, ואז זה מעשה פרטי שנעזר בפועל או שליח)

כל מה שיש מלך או סנהדרין שמוציאים את הציבור למלחמה וכל כיו"ב, הם רק כלים בידי הבורא שמשתמש בהם ואין להם בחירה חופשית על זה. ולכן אין שום טעם לעשות בחירות עליהם.

גם מי שרוצה להיות עבד כי הוא אוהב את אדוניו, התורה רואה בזה דבר שלילי ורוצעים את אזנו. כי האוזן הזו שמעה "לי בני ישראל עבדים", ואל עבדים לעבדים.

לכן אין מקום שאדם ישלוט על אדם אחר. רק אם מישהו ממש מזיק לאחרים יש להם רשות לעצור אותו בכח, אבל זה לא לשלוט עליו אלא רק להגן על עצמם מפניו. גם בחינוך ילדים, צריך להיות חנוך לנער על פי דרכו, שאני רק משרת אותו ועוזר לו להיות מי שהוא ולא מנסה שהוא יהיה מי שאני רוצה שהוא יהיה, ולכן זה לא באמת שלטון.

(יש מקומות בהלכה שמבואר שהקהילה כופה את היחיד בכל מיני עניינים. באתר "תלמוד מוסבר ומאמרים" כתבתי על זה באריכות והבאתי את הסוגיות ודנתי בכל סוגיא בפנים, ותלמיד חכם שם הקשה והביא מקורות גם הוא ובסוף עלה לפי ענ"ד שבכל מקום יש הסבר מקומי לפי עניינו אבל היסוד הוא שאין כופין. האדם היחיד נברא עם בחירה חופשית לעשות טוב או רע לפי בחירתו והוא עומד מול הבורא כבעל בחירה חופשית ונושא בעצמו באחריות על בחירותיו, וזה כל מהות היותו אדם ולשם כך הוא נברא ואם שוללים ממנו את חירותו מבטלים לגמרי את אנושיותו וזה פשע ובוודאי אין רצון ההלכה שיהיה כך. וכל המקומות בהלכה שכתוב שכופין אדם יש להם הסבר שנובע מניתוח הלשון והסוגיא ביושר ודקדוק ולא מאינוס הסוגיא לעקם אותה לפי ההנחות שלי. אינני רוצה להאריך כאן בניתוח למדני מדוקדק של סוגיות תלמודיות רבות ומפרשיהן, ורק מודיע שהדברים נאמרים אחרי בירור הסוגיות, וכמובן מי שרוצה לחלוק יחלוק, והוא יחלוק גם אם אביא כאן את כל האריכות של הסוגיות.

.

הדמוקרטיה היא לא שיטת משטר, אלא ערך. זה ערך שנולד מהשגה אמיתית בעניין רוחני אמיתי.  והוא שאין מקום שאדם ישלוט על אדם אחר. כולנו אחים וכולנו שווים וכולנו בניו של הקב"ה ולכולנו זכות לחירות ולבחור את בחירותנו בעצמנו בכל עניין. הנכון לפי הערך הזה היה שלא יהיה שלטון כלל וכל אדם יחיה בעצמו ויפרנס את עצמו ויגן על עצמו ועל רכושו וישאב מים מבורו, ואם הוא זקוק לכך ימצא לו חברים או אנשי צדקה וחסד ואחווה שיעזרו לו בכל מה שהוא צריך מרצונם החופשי. אמנם חיים כאלה יש בהם הסתפקות במועט, כל אחד ירכב על חמורו ויכבס בנהר ולא יסעו באוטובוסים על כבישים סלולים ולא יהיו ברזים עם מים ולא חשמל וכו'. האנשים בחרו בשפע החומרי שכרוך בניהול על ידי שררה וכפיה ורצו להעמיד על עצמם שלטון ולמכור את חירותם בעד נוחות חומרית. וכבר נהגו כך וכמו שנהגו להתרפא אצל רופא. אחרי שאין רשות לשום אדם לשלוט על אחר, ומצד שני כבר נהגו להעמיד שלטון, ראו לנכון לצמצם את הכפייה ככל האפשר, והדרך היא שהשלטון יהיה מכח בחירות ובדרך של דמוקרטיה. ואע"פ שזו שיטה ניהולית גרועה מאוד, שהרי אין שום גוף כמו עסק מסחרי או צבא או מחלקה בבית חולים וכל כיו"ב שמתנהל בדמוקרטיה, הסכימו לנהל באופן גרוע ובלבד לפגוע מעט ככל הניתן בערך של החירות השוויון והאחווה.

.

לפי זה המימוש האמיתי הטהור של הערך של דמוקרטיה הוא להימנע מלהצביע. כי להעמיד שלטון כוחני כלשהו זה כבר פשרה מצד הערך של אחווה שוויון וחירות.  הסיבה שמצביעים היא סיבה מעשית ולא ערכית. כיוון שכל הצד המעשי שנוגע לציבור הוא בידי הבורא בלבד והוא לא ביקש את ההשתתפות שלי בזה, ממילא אינני אחראי על זה. ידו של הבורא לא תקצר מלהושיע את העיר והמדינה והדמוקרטיה עם ההצבעה שלי או בלעדיה, והציבור כבר יסתדר מכח הנהגת מי שמנהיג באמת את כל הבריאה שברא. הבורא לא צריך עזרה ממני. כל מה שאני עושה זה לא מתוך אחריות באופן שאני צריך לשאול את עצמי מה יהיה. יהיה תמיד מה שהבורא רוצה שיהיה. מה שאני עושה זה רק כי הצטוויתי מהבורא לעשות בעצמי דברים שהוא רצה שאעשה כדי לתקן את עצמי. במה שאמר לי בזיעת אפיך תאכל לחם, ולפי האבות דרבי נתן הוא אמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך זו מצוות עשה. הוא רצה שאעשה רק דברים שנוגעים לחיי הפרטיים ולחיי האנשים הפרטיים שקרובים אלי והם באופן אישי בתוך חיי ותלויים בעזרתי ואני צריך בנוגע אליהם לא לסמוך על הנהגת הבורא אלא לעזור להם ככל יכולתי. או מעשים כמו נתינת צדקה לקופה של ציבור וכיו"ב שהם מעשים שמתקנים אותי כאדם. מי שנותן צדקה מרגיש שהוא אחראי על מצב העניים ושאם לא יתן העניים ירעבו. וטוב שהוא מרגיש כך, אבל רק בגלל שרצון הבורא היה שירגיש כך. כי לתת בלי תחושת אחריות זו לא נתינה שלמה מכל הלב. אבל יש לזכור שהבורא לא צריך עזרה מאף אחד, והוא זה שבאמת דואג לעניים. זה כמו שיש ילד של נהג אוטובוס, ובחופשה אביו לוקח אותו איתו לעבודה והילד עומד ליד אביו ומחזיק בהגה וכשאביו אומר ימינה הוא קצת דוחף בעדינות ימינה, ונדמה לו שהוא נוהג והוא מרגיש אחריות על הנוסעים. זה יפה לחנך ילד לאחריות על אחרים, אבל הילד לא באמת מחזיק את ההגה. דווקא כשעושים מצוות ודואגים לעניים וכו' אז הסכנה הכי גדולה לשכוח שבאמת יש מי שמחזיק בהגה וזה לא אנחנו. (וכשהאדם לוקח אחריות על מה שלא הוטל עליו להיות אחראי לו, זה כמו שאותו ילד ילחץ על דעת עצמו על דוושת הגז. ולדעתו זה כי הרי צריך שהאוטובוס יקבל דלק ובלי שהילד ילחץ האוטובוס לא ייסע)

.

מה שנציגים חרדיים אומרים שהשמירה על עולם התורה והחזקת התורה תלויה בבחירת נציג זה או אחר, זה הרס נורא של עולם התורה. לב מלך ביד ה', אין לשום ראש עיר בחירה חופשית. לכן ממילא עולם התורה נתון רק בידי הבורא ואין כאן שום מקום למצוות השתדלות ולעשות דברים בעצמנו.

הרב מבריסק היה ידוע כבעל עצבים רגישים. במלחמת העולם הוא היה במקום שהיו בו הפצצות כבדות מאוד. כשהפציצו הוא התפלל. כשההפצצות הכבידו עד מאוד והיה נראה שהפצצות נופלות ישר על הבית, הוא נרגע והלך לנוח בשקט או ללמוד כדרכו בשלווה. הוא אמר שבמצב כזה זה כבר לא בידינו, ולא מתפללים על מה שכבר קורה.  כיוון שהבורא לא מסר את זה למעשים שלנו, ממילא זה עכשיו בידיו בלבד, וממילא אין לנו שום אחריות על זה, ואנחנו יכולים להיות רגועים לגמרי, כגמול עלי אמו.

אם אנשים נמצאים במטוס שצולל לקראת התרסקות, הם נוטים לאחוז בכסא חזק, לצעוק. זה כבר לא יועיל. אפשר לשחרר. תרגע. תנצל את הדקות האחרונות להיות רגוע, להתבונן, להתכונן. להיפרד מהחיים כראוי. פעם אחת להיות פסיביים, לקיים את השביתה הקדושה של שבת, לקבל שיש בורא לעולם והוא קובע מה יהיה. ומזה להתקרב אליו, ומהקרבה לאהוב. הן יקטלני לו אייחל. דווקא במטוס נופל זה הזמן הכי מסוגל לאהבת הבורא. במקום זה אנחנו משתוללים, כי אנחנו מרגישים כורח לעשות משהו, אי אפשר סתם כך להתרסק לתוך האדמה בלי לעשות משהו. קשה לנו להשלים שיש משהו שהוא לא באחריותנו, לא תלוי בנו, שאין לנו מה לעשות. קשה לנו לקבל שיש בורא לעולם שהוא מנהיג ומשגיח.

אני זוכר שבילדותי, בגיל כשבע או שמונה, שמעתי ברדיו שדיברו על הסכסוך עם הערבים. וא' אמר שכדי לפתור את הסכסוך צריך לעשות כך וכך. וב' ענה לו אבל זה לא יועיל. וא' אמר אבל הרי אי אפשר להמשיך כך במלחמות אינסופיות, מוכרחים לעשות משהו. וב' אמר שאכן אי אפשר להמשיך כך ומוכרחים לעשות משהו, אבל לא מתחייב מזה שבאמת אפשר לעשות משהו, ואם אין אפשרות לעשות שום דבר מה שנכון לעשות הוא לא לעשות שום דבר. מאוד התרשמתי מהחכמה של ב'.

אחרי שנים הייתי חולה באופן רציני. הייתי אצל רופא והוא עשה מה שעשה ולא הועיל ואמר שהוא לא רואה עוד משהו שיכול לעזור. אמרו לי תלך לעוד רופא, והרב פלוני הגדול אמר שצריך לטוס לחו"ל כי שם יש בית חולים שמתמחה במקרים כאלה, ואולי תנסה הומיאופתיה וכו' וכו'. הרי אי אפשר להישאר סתם כך בחוסר מעשה, סתם לשבת בשקט, ולראות איך המחלה מחמירה וסכנה מתקרבת ולא לעשות שום דבר. ואני זכרתי את דברי אותו פוליטיקאי חכם ששמעתי בילדותי ברדיו וחשבתי שכיוון שככל הנראה אין מה לעשות, הנכון הוא לא לעשות, ומה שיהיה יהיה. מה שאומרים שיש סיכוי קטן כלשהו שאולי רופא אחר יעזור או הומאופתיה או כל דבר אחר מעין זה, זה רק כיסוי לכך שרוצים להשתולל מרוב פחד. הרי גם כשסבלתי מדוחק כספי קשה מאוד לא קניתי כרטיס הגרלה כי לא חשבתי שסיכוי כזה נחשב לסיכוי ממשי. אם ארדוף אחרי סיכויים קלושים כל כך,  אאבד את הטוב שיש בחולי, את הקרבה לבורא, התלות, השבירה של הגאווה, ההכנעה, ויש בזה רוך וטוב.  ועוד הרבה מאוד דברים גדולים מאוד שיש להרוויח מהחולי, מקבלת יסורים באהבה. תורה, עולם הבא, ארץ ישראל, נקנים בייסורים מאהבה. האם שווה לי להפסיד את כל זה רק כדי להשתולל מפחד ברדיפה אחרי סיכויים אפסיים.

.

יש הרבה דברים בניהול העיר שאיננו מרוצים מהם. זה לא ראש העיר עושה אלא הבורא, כי לב מלך ביד ה'. אנחנו רוצים להילחם נגד הבורא, לבנות מגדל בבל ולהגיע לשמים ולהילחם בבורא. זה הרי מה שעושים אם צועקים ומשתוללים במטוס שצולל לאדמה, או כשרודפים אחרי רפואות בעלות סיכויים קלושים. לכן במקום לקבל את המציאות ולנסות להשתפר במה שאנחנו יכולים ומה שהוא באחריותנו, אנחנו רוצים לבחור מישהו אחר שנדמה לנו שהוא יהיה יותר טוב בשבילנו. וכמובן יש כאן גם יצר של שנאה קנאה ותחרות, 'אנחנו' נגד 'הם'. במשחק כדורגל עושים את זה כמשחק, כדי לתת לכח הנפשי הזה פורקן ושמחה. אבל כאן זה באמת, וזה מכוער ורע.

.

להכניס לליבות תלמידים צעירים רכים לומדי תורה שדעת הגדולים ודעת תורה היא שהכל תלוי בבחירות וכל כך חשוב לבחור זה להרוס להם את האמונה מיסודה. יותר גרוע, זה להרוס להם את היכולת השכלית להסתכל על דברים באופן צלול וישר. מה שהיו זמנים שגדולי תורה אמיתיים מהדורות הקודמים ביקשו מהציבור לבחור, זה כי היה מצב שעצם מציאות נציג היה בה הצלה, כך קראתי על מקרה שבו כך הסבירו החפץ חיים ורבי אלחנן וסרמן. זה לא היה שאותו נציג קיבל שררה והיה חשוב לנו לקבוע בידי מי תהיה השררה. היו בגוף השולט שונאים ולשלוח לשם מי שיציג את העמדה שלנו ויקטין את כח השפעתם היה כמו לשלוח פועל שיעשה את מלאכתנו. כמו למשל להעמיד שומר על שדות בני העיר. יש ללמוד כל מקרה לפי עניינו המיוחד.

במציאות שלנו זה וודאי לא כך. יש כאן גם עיוות נורא שאומרים, ושוב כאילו זו דעת תורה, שהצלחת בני הישיבות ועולם התורה ולימוד התורה תלויה בכמות הכסף המבנים והקרקעות. וזה לגמרי להיפך. מכניסים את כל הנוער לישיבות, כשרובם לא בוחרים בזה כלל ולא מוכשרים ואין להם שום סיכוי להצליח, ואפילו אלה שרוצים ללמוד באמת לא בוחרים כי הכניסו אותם בלי לשאול את רצונם והם בכלל לא יודעים מה רצונם באמת. ומספקים להם כל צרכיהם ברווח, לא ייתכן כלל שתצמח מזה תורה.  כל מה שיכול לצמוח זה רק ניוון ורקב. ואת הכסף צריך רק בשביל לקיים את העיקום הזה. או לספק את התאווה של מנהלי המוסדות לגדול ולהקים בנייני פאר. כל אחד רוצה להקים לעצמו אימפריה. עובדה שלפני המלחמה שבכל אירופה היו פחות משלושת אלפים בני ישיבה צמחו גדולים רבים ועצומים, והיום שיש רבבות בני ישיבה ויש להם כל סיפוקם לא צומח שום גדול כלל ולא שום דבר שקרוב לזה. זה בכלל לא בכיוון. אם ללמוד תורה היה כרוך במאמץ, והיה דורש בחירה וויתור על חומריות, זה היה נראה אחרת לגמרי. כך שגם לפי שיטתם שראש העיר קובע מה יהיה ושיש בכוחנו לקבוע מי יהיה ראש העיר, ככל שהוא יתן יותר כסף לתורה כך תהיה פחות תורה. וזה יסוד שגם אותו אם מכניסים לתודעה של הלומדים הצעירים כאלו הוא דעת תורה משחיתים את כל שייכותם לתורה ולבורא עולם.

.

.

.

בהערת אגב, היסוד הזה נוגע גם לאותם שחושבים שיש להם שייכות למהלכים היסטוריים. הם חושבים שהם יכולים לקרוא ולפענח את המהלכים ההיסטוריים, מה המשמעות של העובדה שהיהודים עלו לארץ ישראל והקימו מדינה וכו'. ושהם לא רק מבינים אלא אפילו יכולים להשתתף ולסייע במהלכים אלה.

יש אמרה יפה ואמיתית בשם האקזיסטנציאליסטים שהאדם כותב את ספר חייו במו ידיו. את ספר ההיסטוריה הבורא כותב במו ידיו. זה עסק שלו. לא נאמר בשום מקום שעניינים היסטוריים מסורים לנו כמצוות השתדלות וכאילו מוטל עלינו להשתתף בזה כמו שמוטל עלינו להשתתף במה שאנו מקבלים אוכל על ידי שנחרוש ונקצור. הרי בזה פשוט שהכל בידי ה'. אפילו מספק יש להחמיר שלא להכניס את עצמנו לאחריות על דבר שאפשר שהבורא לא ביקש זאת מידינו. כי הכל בחזקת שהוא בידי הבורא להנהיג אותו, וזה חידוש גדול שיש דברים שהוא מסר בידינו לתקן ולהשלים, ורק מה שבוודאי נמסר לנו מוציא מחזקת שהכל בידי הבורא.

הדברים שהם באחריות הבורא רק הוא מבין בהם, ואנחנו יודעים רק מה שהנביאים גילו לנו בכתבי הקודש. הרי פשוט לכל בר דעת שלא תיתכן כלל סברא אנושית בעניינים של היסטוריה.

הרי היו בני אפרים שיצאו ממצרים בעצמם בלי לחכות שהבורא יוציא אותם ונשמדו. והיו המעפילים שמסופר עליהם בספר במדבר פרק י"ד, שרצו לעלות לכבוש את הארץ בלי לחכות שהבורא יושיע אותם וילחם להם.

אולי הבורא ראה שישראל כבר מואסים בגלות ולא מקבלים יסורים באהבה ומייחלים לאביהם שהגלה אותם שיבוא ויושיע אותם אלא רוצים לגאול את עצמם לבד. ואיפשר להם ללכת אחרי שרירות ליבם, והם הקימו מדינה קטנה וריכזו את כל העם במקום צר שאין איך לברוח ממנו, בין מליוני אויבים מרים, שכל קיומה תלוי רק בגחמות נשיא אמריקאי הפכפך, והבורא נותן להם להוביל את עצמם לכליון חרוץ ולשואה שנייה בעוורונם וטפשותם, כי השואה שהיתה לא היה די בה לפקוח את עיניהם ולמול את ליבם, וכמו שכתוב שבר אחר שבר.

הלב ממאן לחשוב על אפשרות כזו, כי אנחנו פחדנים ועוצמים עיניים מלראות מה שמפחיד. אינני אומר חלילה שזו האמת ושזה מה שיקרה. אני רק אומר שאין לי שום מושג מה הכוונות של הבורא כשהוא מנהל את ההיסטוריה וכל אפשרות תיתכן. אני רק מעמיד עוד אפשרות שונה מזו המקובלת ולא פחות מסתברת ממנה, כדי להראות שיכולות להיות כל מיני אפשרויות. יש עוד אינסוף אפשרויות אחרות. אין לי ולא לאף אדם בעולם שום יכולת לשער מה מכל האפשרויות היא הנכונה. יתכן גם שאין אפשרות אחת נכונה והכל פתוח כל רגע לשינויים, ייתכן גם שהכל הוא לפי מהלך שהוא בכלל מחוץ ליכול אדם להתחיל להבין. מי יכול להבין מחשבותיו של הבורא.

במה שמוטל עלי, מה שנתון לאחריותי, למשל דברים כמו לקיים את המצוות שלי, חובות האיברים והלבבות, ללמוד את חובתי בעולמי, לעזור למשפחתי וקרובי ולנסות להיות טוב גם לאנשים אחרים שאני נפגש איתם, להתפרנס ביושר וכו', כיוון שהבורא ציווה עלי לעשות את זה, אני עושה לפי ההבנה שלי ושיקול הדעת שלי, ובכך אני מקיים את המצווה שלי, ומכאן אני מחזיר את המפתחות למי שהכל שלו. איך זה משתלב עם התוכנית הכללית של הבורא בעולם ובהיסטוריה זה כבר לא עניין שלי, ולכן אין שום משמעות לשיקול הדעת שלי ולהשערות שלי.

בזמן חורבן בית המקדש נאמר שהכהנים עלו לגג המקדש והושיטו את המפתחות של המקדש כלפי מעלה. ויצאה יד מהשמים ולקחה אותם. הנצי"ב מוואלאז'ין אמר שמכאן הוא למד לסגור את ישיבת וולאז'ין למרות שהיה וודאי אצלו שזה יהיה חורבן גמור של כל עולם הישיבות וכל מציאות התורה בעם ישראל. כי אם הוא רואה שאין ביכולתו להחזיק את הישיבה בדיוק לפי טהרתה, הוא לא צריך לעשות פשרות במחשבה שאולי כל עולם התורה ייחרב, אלא הוא מחזיר את המפתחות למי שהכל שלו ואומר לו אני הייתי רק שליח שלך וכעת אחרי שעשית שהדבר כבר לא נתון בידי ואינו בכוחי אני מבין מזה שאתה מפטר אותי מלהיות אחראי, ואני מקבל את זה ומחזיר לך את המפתחות. זה הרי שלך ומכאן אתה תנהל ואתה אחראי.

לכן במקום לחפש מצוות בדויות שהן לאמיתן מעשים של מלחמה בבורא ונסיון לקחת את ההגה מידיו, כל מיני עניינים של לנסות לשער מהו מהלך ההיסטוריה ולנסות להשפיע עליו, יש לכל אחד לקיים את המצוות שלו בעולמו האישי הקטן, ולהשאיר מתוך אמונה את ההיסטוריה ואת הגאולה ומלכות ישראל וכל ענייני "עם ישראל" וכו' וכו' בידי מי שבאמת מנהיג את זה ולא צריך שום עזרה מאף נברא.

.

.

במדרש תנחומא תזריע שהבאתי נאמר:

"מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם [בני אדם]? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?! אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם."

הרי שיש מה שהבריות שולטים עליו ומה שאינם שולטים. וכל מה שאנו שותפים למעשה הבריאה הוא רק במה שניתן בידינו בפירוש וברשות מהבורא לשלוט בו, ולא שנשלוט בלי רשות בכל דבר שעולה על רוחנו.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 46 - בעניין הבחירות, Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על 46 – בעניין הבחירות

  1. primegadim הגיב:

    מממממממממממממממממממממממממממממממממה
    זה
    הפסיביות הזאת, לא הייתי מאמין עליך.
    קשה לי לקבל.
    שלך, בידידות, פנחס

  2. י.ד. הגיב:

    כמה הערות:
    א. קודם כל כל פקיד הממומנה על הציבור הריהו כדיין הן לעניין שוחד והן לעניין כל דיניו כמו שכותב תרומת הדשן:
    "טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים – הרי הן כדיינים" ומכאן שכל אחד מהבוחרים הוא דיין שכן הוא ממונה לבחור את אלו שיעסקו בצרכי הרבים. ואי אפשר להתחמק בטענה שלב המלכות בידי שמים.
    ב. אתה כותב שלב המלך ביד ה'. יש משהו בכך שכן פעמים רבות אנו רואים כיצד קם שליט ועושה דברים בלי פשר. ועדין בידינו לבחור איזה לב יהיה לו, לב טוב או לב רע. וכעין זה שמעתי על מה שאומרים שתורה מחזרת אחרי אכסניה שלה. ששואלים מדוע אין התורה מחזרת אחרי כל בני ישראל הרי כולם בני אברהם, יצחק ויעקב שלמדו תורה? ושמעתי תשובה שלפעמים התורה מחזרת אחרי אכסניה אבל האכסניה מוגפת, התריסים מורדים ואין איש עונה בפנים. גם כאן גם אם לב מלכים ביד ה' עדין חשובה השאלה איזה לב נמצא שם.
    ג. היינו יכולים לחיות שוויוני לחלוטין במחיר של מוות המוני ותמותת תינוקות אדירה. אני לא מבין איזו רחמנות יש כאן כאשר זו התוצאה שאתה חושב עליה? אתה אולי חי באוטופיה. אני לא חי באוטופיה ומקובל עלי דברי חז"ל הווה מתפלל לשלומה של מלכות שאלמלא המלכות איש את רעהו חיים בלעו. הדמוקרטיה היא התקדמות אדירה מהמציאות הזו אבל עדין צריך שלטון כופה והניסיון לברוח מהעובדה הזו היא שורש כל רעה חולה.
    ג. הכל יכול להיות. ועדין הטענה שהחילון התחיל בציונות הוא מגוחך. אז מה אתה רוצה עוד שואה ח"ו?
    ד. זה נכון שהיו רק 3000 בחורי ישיבות בישיבות ליטא אבל מסביבם הייתה מעטפת של בתי מדרש וישיבות אחרות במזרח ומרכז אירופה.

    יש כאן דברים יפים ואפילו נכונים אבל הגישה בכללותה איננה נכונה. ואני בהחלט מזדהה עם הביקורת על מה שקורה בעולם החרדי.

  3. nirstern הגיב:

    התייחסתי לתגובות ברשימה הבאה, מספר 47.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s