44 – הערה שכלית, חוקים ומשפטים, לאומיות.

השואל דיבר על ההערה השכלית שמבאר בחובות הלבבות שער העבודה, והבאתי דבריו ברשימות הקודמות. הוא כתב שראה שיש אצל אנשים שאינם בני תורה יותר שייכות להשגות של שכל עיוני כגון שפשוט שהאמת מחייבת להיות אדם ישר ואנושי. וגם שאל למה היה מעמד הר סיני וחיוב מצוות ולא נשאר כמו בימי אברהם אבינו שהכל מכח הערה שכלית בלבד.

זה מה שכתבתי:
אני גם התחלתי להתעניין בזה מאותן סיבות.
כשהבת שלי היתה בכיתה ט' היא שאלה האם החילונים עושים חסד. אמרתי שכן. והיא שאלה אבל למה הם עושים, הרי הם לא חייבים?
שנים לא רבות אחרי שחזרתי בתשובה היה שכן שרצה להרחיב את הדירה על חשבון שטח שהיה שייך לבניין המשותף. הוא היה צריך חתימות הסכמה מהשכנים. הבנייה שלו לא הפריעה בכלל לאף אחד ולא היה שום שימוש לשטח. כולם התחילו לבקש כסף בעד זה, כל שכן דרש באופן פרטי כסף בעד שהוא יחתום על הסכמה. וביקשו סכומים גדולים מאוד. שאלתי אחד השכנים למה אתה מבקש כל כך הרבה בעד שטח קטן בלי שום חשיבות ושום אפשרות להשתמש בו,  שיש לך חלק קטן ממנו (היו 64 שכנים באותו בניין). והוא ענה אם חשוב לו להרחיב אז שווה לו לשלם גם סכום גדול, ומותר לי לפי ההלכה לדרוש כמה שאני רוצה.
שאלתי חברותא שלי שהיה מבית חרדי מה ההתנהגות הזו, בבניין חילוני אף אחד לא היה דורש כסף. והוא אמר לי שבשכונות ששם יש בני תורה ברמה גבוהה, זה עוד הרבה יותר גרוע. ובשכונות של "בעלי בתים" זה הרבה יותר טוב.
אחרי שהצטברו הרבה מקרים כאלה כשראיתי את העניין עם הערה שכלית זה הדליק אצלי מנורה וגרם לי לרצות לחקור יותר את הנושא.
העיסוק בתורה צריך להיות סולם להגיע ממנו אל ההערה השכלית, ולא להחליף את ההערה השכלית.
לגבי השאלה אם כן למה ניתנה תורה, לפי חז"ל זה עניין של חתונה. לפני מתן תורה הקשר של הבורא עם בני אדם היה עם יחידים ובאופן חופשי, לא מחייב. הוא רצה שזה יהיה עם שלם, מאוחד, ועם קשר מחייב. זה כמו שיש קשר בין בחור לבחורה, והם "חברים" באופן לא מחייב. ואז רוצים להתחתן ולמסד את זה בקשר מחייב. בנישואין אפשר לאבד את כל האהבה והרומנטיקה והשמחה ולהכנס למסלול שעושים באופן טכני מתוך חובה בלי לב ושמחה וחיים. אבל אפשר גם להצליח להיות נשואים עם כל החובות והעול ושכל זה יהיה מסגרת שמטפחת את הקשר החי והשמח ושומרת עליו ומזינה אותו וגורמת שהוא יתפתח ויצמח כמו עץ באדמה, ולא ינבול כמו פרח בצנצנת, כמו שקורה לרוב הקשרים הרומנטיים שלא מובילים לחתונה. כך גם אפשר תיאורטית לקיים מצוות באופן מחייב ועדיין לשמור על זה חי כמו אם עושים מכח הערה שכלית. התורה אמורה להיות קרקע להצמיח את ההערה השכלית ולפתח אותה, לא לחנוק אותה. למשל בתקופת תור הזהב בספרד, היהודים שומרי התורה היו מעורבים בכל החיים המדיניים וחברתיים ולימודיים ואומנותיים ותרבותיים של שאר האומות, והובילו בזה, וקראתי הרבה שירי חול של אבן גבירול גדול המשוררים, ושירים של אבן עזרא ורבי יהודה הלוי ועוד, שירי חול שמדובר בהם על ידידות ואהבה וטבע והחיים הטבעיים וכל קשת הרגשות, ורואים כמה הם היו מפותחים וחיים כבני אדם ולא רק בלומדי תורה. הם לבשו כמו כולם והתערבבו עם כולם ודיברו עם כולם בשפת המדינה. זה לא היה החרדיות הסגורה שאנחנו מכירים. וכל התורה שלנו בנוייה רק עליהם, הם ה"ראשונים".
.
.
לגבי מה שצריך לומר אני רוצה לאכול חזיר אך מה אעשה שהתורה גזרה עלי, זה הסוגיא של משפטים וחוקים. במשפטים לא אומרים אני רוצה לגנוב ולרצוח ולהכות אך מה אעשה שהתורה גזרה עלי. משפטים זה מה שכל אדם רגיל מבין. חוקים יש להם הבנה, אבל לא לאנשים רגילים, לא לציבור הרחב, אלא רק אחרי לימוד מעמיק מאוד ורק ליחידי סגולה. בתוכנו יש ילד, נפש בהמית. מה שהוא מבין זה משפטים, מה שהוא לא מבין זה חוקים. אפשר להסביר לילד קטן גם את תורת הקוונטים או את הפילוסופיה של קאנט, אבל צריך הרבה מאוד מאוד זמן וסבלנות ורצון כביר, והמבוגר צריך להבין בעצמו בצורה מושלמת עד הסוף כדי שיוכל למצוא את הדרך איך להסביר את זה שילד יבין. אחרי שהילד מבין זה נהיה כמו משפטים וכבר לא אומרים אני רוצה רק התורה גזרה. אבל לפני שהילד מבין, אנחנו לא יכולים כמבוגרים לדבר בשמו של הילד ולומר הוא לא רוצה לאכול את זה. הוא כן רוצה. הוא לא מבין למה אסור והוא רוצה, ואסור וגם אי אפשר לסתום לו את הפה.
כשאומרים אני רוצה אבל מה אעשה והתורה גזרה עלי לא לאכול חזיר, אין הכוונה שאני מקיים מצוות שרירותיות רק כדי לכבד את המלך ואין בהן שכל, אלא הכוונה וודאי שיש בהן שכל רק אינני מבין אותו בינתיים, לכן בינתיים אני כן רוצה לאכול ולא אוכל כי אני מאמין שיש טעם הגיוני לא לאכול, ומקווה להגיע להבנה שלו בעתיד.
זה שייך לכך שהתורה ניתנה באופן מחייב כמו חתונה. לפני מתן תורה היו רק משפטים. כל מה שהבנתי קיימתי, מה שלא הבנתי לא הייתה שום סיבה שאקיים. אחרי שאברהם הגיע להבנה שכלית למה אין לאכול חזיר ולמה אסור שעטנז ובשר בחלב, רק אז הוא קיים ואז זה היה אצלו כמו משפטים, ולא היה עניין של אני רוצה אבל התורה גזרה עלי. במצריים הפכנו להיות עם, השעבוד היה כמו ההריון ויציאת מצרים כמו הלידה, נולדנו כעם. הירידה למצרים היתה כיחידים והיציאה משם היתה כעם. ועם העם הזה נעשתה ברית החתונה בהר סיני. לכן מעכשיו אני לא רק יחיד עצמאי אלא חלק מעם, ולכן גם מה שאני לא מבין בעצמי כיוון שהעם מבין כעם (רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה) אני צריך לקיים, וזה השורש שממנו יוצא העניין של חוקים וגזרת מלך. אברהם היה פילוסוף, כמו אריסטו, הוא עשה את האמת כיוון שהיא אמת, ואמת מוגדרת מה שהשכל שלי רואה, ולא היה שייך אצלו כלל חוקים וגזרת מלך. מי שהוא בעל מדרגה מחפש להגיע לזה בתוך החתונה של הר סיני, להבין את התורה ככל האפשר ולהבין גם את החוקים, ולקיים הכל כמו אברהם ואריסטו בלי עניין של חוקים וגזרת מלך.
.
אגב הברית של הר סיני היא גם עם אריסטו ולא רק עם אברהם וזרעו. הרמב"ם אומר שזרעו של אברהם אבינו הכוונה מי שסובר כמוהו. כמו שאמרו כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילד אותו. אין לזה שום שייכות לזרע ביולוגי כלל וכלל. יש חסידי אומות העולם שהם אהובים ואוהבים רק לא באו בברית החתונה.
ברית החתונה של הר סיני עומדת פתוחה גם היום לכל מי שרוצה. המעשים של טבילה ומילה וקרבן וקבלת מצוות, גיור, אלה המעשים ההלכתים שעשו בהר סיני, ומי שרוצה יכול לעשותם היום ולהכנס באותה ברית. אלה מעשים הלכתיים שמבטאים את הברית של הר סיני. מי שלא עשה ברית מילה, עדיין הוא יהודי ועדיין הוא בבריתו של אברהם אבינו, ואפילו לא מל במזיד, רק חסר לו מעשה הלכתי כאילו לא הניח תפילין. במהות, במציאות שלו כאדם, הוא בתוך ברית אברהם אבינו, רק המעשה ההלכתי שמציין את זה חסר לו. כמו מי שמכיר טובה לקב"ה בכל ליבו וכל הזמן מודה לבורא על הכל כמו בחובת הלבבות, רק הוא לא אומר את הברכות ההלכתיות מסיבה כלשהי, לא בגלל מרד להכעיס, חסרה לו הלכה, יש לו עברה הלכתית, אבל במהות שלו כאדם הוא כן אדם שמודה לבורא. או מי שמשועבד בכל ליבו ומסיבה שלא במרד בדווקא להכעיס לא מניח תפילין, חסר לו רק המעשה ההלכתי אבל בצמהותו כאדם הוא כן עבד השם.  כך גם מי שסבור כמו יעקב אבינו הוא במהותו כאדם, במציאות שלו, מזרע יעקב, מבני ישראל, דהיינו מתלמידיו, וגם אם לא עשה את המעשים ההלכתיים של גיור הוא במהותו מבני ישראל ומהעם היהודי והוא יהודי, ואין חילקו בינו לבין יהודי שלא קיים הלכה מסיבה כלשהי. העניין של בן לאם יהודיה, במעמד הר סיני הם עשו את המעשים ההלכתיים של מילה טבילה וקרבן וקבלת מצוות. לכאורה היה צריך להיות שכל אחד מאיתנו צריך בעצמו לעשות מילה וטבילה וכו' כדי להכנס גם הוא באותה ברית. כל אחד מאיתנו היה צריך גיור כהלכה. והתשובה על זה שבאמת זה נכון, הברית כרוכה במעשים ההלכתיים האלה ולכן הם חובה על כל יהודי. רק מי שאמו יהודיה היא עשתה את זה במעמד הר סיני והיא הוציאה אותו ידי חובה במעשים שלה. מי שאמו לא עשתה את זה במעמד הר סיני (כי היא גויה) צריך לעשות אותם בעצמו. ואם הוא אל עשה הוא עדיי מתלמידי יעקב אבינו ומבני ישראל רק חסר לו המעשה ההלכתי. וכמו שאם כל יהודי לא היה יוצא ידי חובה במעשה של אמו והיה צריך לעשות בעצמו, מי שלא היה עושה לא היה מכח זה לחוד נחשב לא יהודי, אלא רק חסרה לו ההלכה. יוצא מזה שאם יהודיה זה בכלל לא העניין המהותי שהופך אדם ליהודי. ומזה נלמד שמי שנחשב יהודי כי אמו יהודיה, והוא לא סובר כמו יעקב אבינו (שהעולם כולו כלול באחדות חיה, שמחייבת גם אחווה כלפי כל באי עולם, וכמו רבקה שיהדותה נבחנה בגם גמליך אשקה) הוא לא יהודי כל עיקר, ומה שאמו עשתה מעשה הלכתי בהר סיני, והוציאה אותו ידי חובה בזה וכאילו הוא עשה, אם זה מעשה הלכתי טכני שאין מאחריו שום מהות ממשית ששייכת באדם עצמו, זה לא מה שהופך אותו להיות מזרע יעקב ומבני ישראל, שפירושם תלמידי יעקב. שהרי הוא לא תלמיד יעקב ואותו מעשה הלכתי לא הופך אותו לתלמיד יעקב.
זו שיטת הרמב"ם בלי ספק, ולעיל בבלוג אדם חי כתבתי רשימה על זה עם הרבה מקורות מפורשים מרמב"ם ומחז"ל שאין בהם ספק. ולפי זה אריסטו ואפלטון הם מזרע ישראל ומבני ישראל והם יהודים כשרים אפילו שלא התגיירו ואפילו שהם לא מתקוטטים במחלוקות של ליטאים וחסידים ולא מדברים יידיש ולא שרים זמירות שבת ולא אוכלים צ'ולנט וגעפילטע. ועליהם נראה שכתב בסוף ספר זרעים "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים הרי דוד ע"ה אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי:"    הדברים הנמלצים האלה אין להם מקור ישיר בחז"ל ואין דרך הרמב"ם לכתוב דברים שאינם דברי חז"ל, ובפעמים הנדירות שכתב אריכות שאינה מחז"ל יש לו סיבה מסויימת וחשובה. ולענ"ד הסיבה היא משום שהרמב"ם אמר בפירוש במו"נ ב יא  שחכמת אריסטו היא היא חכמת התורה עצמה, ונאבדה מחכמי ישראל תלמידי חז"ל בגלל הגזרות. והוא ידע שבגלל רגשות לאומיים היהודים לא ירצו ללמוד את אריסטו כעיקר ופנימיות חכמת התורה שלהם, ולכן הוצרך לומר לשון כל כך מופלגת על אריסטו (לא היה לו די לומר ה' חלקו ונחלתו לעולם, אלא אמר "לעולם ולעולמי עולמים". להדגיש בבירור והפלגה את החלק לעולם הבא) כדי להכשיר אותו להכנס לבית המדרש ולהילמד בישיבות המקובלים כעיקר חכמת פנימיות התורה ולצידו של האר"י ז"ל וכיו"ב).
זה יישמע לחלק מהאנשים כהגזמה והתלהבות יתר. אבל הרי ארבעת הפרקים הראשוני של משנה תורה הם העתקה מדברי אריסטו כמעט מילה במילה. גם ההלכה הראשונה, יסוד היסודות ועמוד החכמות וכו' כשלומדים אותה בדקדוק היטב רואים שהיא העתקה מדברי אריסטו לפי פירוש אבן סינא. הרמב"ם כתב שדי לקרוא את המקרא וללמוד את המשנה תורה, כי זה כבר כל התורה. המשנה תורה לא דומה לספרי הלכה אחרים, הוא לא בא לספר לנו מה כתבו חז"ל באופן שיעזור לנו להבין את דבריהם המורכבים ולהכריע במחלוקות ולקיים את ההלכות בלי צורך להתעמק בסבך הסוגיות והדעות השונות. אלא הוא בא להחליף את המשנה והתלמוד. כמו שהמשנה החליפה את הברייתא דרבי חייא וברייתא דרבי אושעיא והתוספתא וכיו"ב, והן נשכחו ולא לומדים בהן ודבריהם אינם מכריעים את ההלכה. לכן הוא כתב את כל התורה בשלמותה כולל כל דיני טהרות, ולא רק את הנושאים ההלכתיים.
הלכות יסודי התורה, בפרט ההלכות הראשונות, הן עצם שורש השורשים של התורה והאמונה, והפנימיות שלה, והם כולם דברי אריסטו מילה במילה. לעניות דעתי זה מכריח שהוא לא ראה באריסטו הוגה זר עם תורה זרה אלא איש אלהים קדוש שיש ללמוד את עיקר התורה ונשמתה, פנימיותה, מפיו.
.
חוץ מאחד שידוע לי, כל מי שדיברתי איתו על העניין הזה של ההגדרה מה הוא "עם ישראל" ומה הוא "יהודי" ומי יהודי ומי גוי, לא קיבל את דברי. אני מדבר על אנשים שבדרך כלל מתייחסים באופן חיובי לרוב דברי ולא לאלה שמתנגדים באופן כללי לדרכי. חלקם מגדירים את עצמם כחילוניים. הרגש הלאומי חזק מכדי שיתן מקום לשמוע דברים כאלה. הרי אנשים מרוב האומות כבר יותר ממאתיים שנה הורגים ונהרגים בחפץ לב ומתוך שירה על העניין הלאומי. וגם על הציונות אנשים רבים מאוד הקריבו את חייהם בחפץ לב ושמחה ושירים והתרוממות נפש. וגם בימים אלה ממש אנחנו נלחמים מרה על חיינו הורגים ונהרגים אך ורק בגלל שאנחנו ואוייבנו מתעקשים באופן עיוור וחסר פשרות על סמלי הלאומיות ועניין ההגדרה הלאומית, ה"אגו" הלאומי, ובשעת מלחמה הכל מגוייסים גם רגשית, ואוי למי שעומד מהצד ולא משתתף, ואיך ייתכן כעת לבוא ולבטל את כל זה במחי כמה מילים של פלפול ברמב"ם. הרי אם אנחנו והאוייבים היינו ביחד אומרים אין יהודי ואין מוסלמי, אין ישראלי ואין פלסטיני, יש רק בני אדם שלכל אחד מהם הערה שכלית ותו לא, פשוט שלא היו מלחמות. ושום מלך או גנרל לא היה יכול לכפות על כל העם להלחם אם העם היה רוצה שלא להלחם. לכן זה שקר שהמלחמות נכפות עלינו נגד רצוננו. ולמה לא באמת כל האנשים הפשוטים והחיילים הפשוטים שלא מרויחים מהמלחמות, משני העמים, מכריזים שהם מניחים את נשקם ולא מאמינים יותר בלאומיות ובדת ממוסדת שהיא שם אחר ללאומיות, אלא בהכרח רק משום שהרוב לא רוצים לעשות כך. הרצון להגדיר את הלאומיות ולהעמיד אותה ולהשליט אותה הוא כל כך חזק שרק בגללו מוכנים לשלם מבחירה ומרצון ובחפץ לב את מחיר המלחמות. אז פשוט שרצון כזה כביר לא יפסיק מלהתקיים רק בגלל שאיזה כותב בבלוג כתב פלפול ברמב"ם. לדעתי גם אם הבורא עצמו היה פותח את השמים וחוזר על התגלות הר סיני ומסביר שזה הפשט בסוגיא ואין באמת עניין של לאומיות כלל, גם הדתיים האדוקים ביותר היו קוראים לו בוגד ולא מקשיבים לו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s