28 – מחשבה עצמאית ומחשבה כמקצוע

ממכתב,

זה לשון הכותב:

"למה בלימוד תורה אנחנו לא יכולים להכניס עצמנו בפשט או בפירושים או לחלוק על הקדמונים. זה נראה קצת פרימיטיבי רק לחזור על מה רש"י אומר ועל מה תוספות אומר על רש"י ועל מה הפני יהושע אומר על תוספות על מה תוספות אמר על רש"י. למה אני לא יכול להגיד מה אני חושב על סוגיא. אני יודע שהם היו גדולים אבל האם יש לי את הזכות אחרי שאני לומד סוגיא להגיד לפי דעתי ולפי החוויות שלי בחיים הפשט בסוגיא או בפסוק יותר מסתבר לפי רשי ולא תוספות או אני רק צריך לקבל את כל הדעות בשווה ולהגיד שבעים פנים לתורה וכולם נכונים. בעקרון נראה לי שאני שואל איפה המקום בלימוד תורה לחשוב לעצמי לא רק להיות חוקר שאוסף דעות של חכמים אחרים."

.

מה שכתבתי על זה:

בהחלט אני מאוד מסכים. אני מנסה לעבוד על זה כבר הרבה שנים, בלי זה לטעמי אין בכלל ערך בלימוד, וגם לא שמחה אמיתית וחיים. הוא גם לא מצמיח את האדם ועושה אותו יותר טוב.
זה לא כל כך פשוט ואפשר לפתח את זה בהדרגה, לאט לאט, ולא אפשרי להגיע לעצמאות כמו שנכון שתהיה אלא למשהו באמצע. כי חסר לנו הרבה מאוד בכלים לחשוב. השכל שלנו זה כמו תינוק שלומד ללכת, צריך לחפש את העצמאות ולפתח אותה, אבל אי אפשר לעזוב לו את היד ולתת לו ללכת לבד.
בארץ עכשיו יש תנועה גדולה של יהדות מתקדמת, לא רפורמית אלא אורתודוכסית ש"מתקדמת", או חילונית. אנשים מאוד רציניים וחכמים משקיעים הרבה בלימוד גמרא וכו', והמטרה שלהם היא חשיבה עצמאית אישית אותנטית. ולהראות שהתורה לא שייכת רק לחרדים.
בהתחלה זה עניין אותי, אבל לטעמי מה שיצא להם יש בו חלק גדול של דברים שלא מעניינים מבחינתי. לא מוצא בהם טעם של חכמה. כל אחד ישר מחליט שהוא מבין את התנאים ויש לו מייד דעה משלו, וגם הוא בעצמו כבר תנא. חלק מהם כותבים מדרשים בעצמם. הם מגבשים דעה מהר, בלי עמל ויגיעה וחיפוש וענווה. יותר אומרים ופחות מקשיבים.
כשלעצמי אני מרגיש שאם אני עמל להבין את המהלך של פני יהושע על הסוגיא, אני יכול רק לומר מה הוא אומר (גם בגמ' כבר דיברו על חמור נושא ספרים), אבל זה גם יכול לפתח אותי. להראות לי מהלך יותר עמוק משלי, אני רואה איך מישהו יותר חכם ממני לומד, מדייק בפרטים שבכלל לא הבחנתי בהם, חושב על שאלות וכיוונים שבכלל לא ראיתי.
יש מקצועות שעושים סטאז'. הצעירים מלווים את המנוסים, מסתכלים מה הם עושים. עושים כמוהם, כדי להתפתח ולהגיע לעצמאות בשלה ורצינית וברמה גבוהה, לא כדי להיות רובוט שרק מעתיק ועושה רק חיקוי.
הלימוד שלנו של אריסטו ומורה נבוכים, במיוחד בנוי על עצמאות מחשבה, אבל בגלל הרמה הגבוהה שלו דורש גם שלב יותר ארוך של סטאז', שבו יותר  מקשיבים ופחות אומרים.
אני רק רוצה להגדיר יותר את הדברים שלך. אפשר להיות בשלב שאני מקשיב לאחרים ומנסה להבין אותם ואומר מה הם אמרו. ואפשר להתקדם לשלב שאני התפתחתי וחושב בעצמי דברים משלי. את שני השלבים אפשר לעשות באופן אמיתי ואותנטי ועם פגישה של הכל עם האישיות האמיתית שלי והשכל האישי שלי באופן אמיתי.
ואת שני השלבים אפשר לעשות בחיצוניות. בלי שאני בעצמי בתוך זה. הכרתי עילויים גדולים וראשי ישיבה, שאמרו חידושים מבריקים ומאוד מחודשים ויצירתיים, בסגנון המיוחד להם, ובכל זאת הכל היה חיצוני. זה היה וירטואוזיות בלי לב ובלי בן אדם אמיתי בתוך זה.
יש גם ציירים שעושים ציור מדהים מכל בחינה, ואני מרגיש שהכל מסחרי ושטחי ובלי האדם בפנים. ויש ציירים מאוד אמיתיים ואישיים, ואז גם אם הם מעתיקים יצירה קלאסית באופן מדוייק, כדיי ללמוד מזה, מה שהם עושים הוא אמיתי ואישי וחי ובעל ערך.
אני בא לומר שהדברים שלך וההרגשה אני מאוד מזדהה איתם ומרגיש ככה בעצמי, רק שזה לא חשוב אם אתה חוזר על דברים של אחרים או אומר דברים חדשים משלך. זה לא תלוי בזה. העבודה של מחשבה, היא כמו מקצוע. לא מייד יודעים לחשוב. יש בתוכי הרבה דעות אישיות אותנטיות שעולות בי מייד כשאני פוגש משהו. אבל יש בתוכי כל מיני חלקים שמהם באות הדעות האלה. כל מיני רגשות במדרגות שונות של עומק. יש דעות שאני מרגיש שזה בא ממני אבל זו השפעה שקלטתי מהסביבה בגיל כלשהו ולא שמתי לב. צריך לבחון את כל  זה, לראות מה חיצוני או רגשי או ילדותי או מושפע, ואיפה בתוך כל זה הגרעין העמוק של הדעה האישית שלי. ולרוב זה אינטואיציה, וצריך לדעת איך להכניס אותה למילים, לדייק אותה, לבחון אותה, לזקק ממנה את הנקי. לפעמים אני רואה שתי זוויות מחשבה על אותו עניין, ויש לי קונפליקט ואני לא יודע איך לראות את התמונה הכללית היותר עמוקה שמחברת את הצדדים הסותרים. ההעמקה הזו היא העמקה בתוך עצמי, בתוך האישיות שלי, אני מוצא בי משהו חדש, יותר עמוק מהחלקים שאני מכיר בתוך עצמי, ומשם התירוץ לקןשיא. העמל הזה הוא התפתחות וצמיחה של האני שלי.
כל זה הוא מקצוע, והוא לא פשוט ודורש לימוד ועמל ומיומנות וסטאז'. וכמו כל מקצוע חלק ממנו זה להעתיק מאלה שכבר יודעים,להקשיב וגם לחקות. חיקוי במטרה להתפתח, לא כדי להרשים מישהו או להישאר רק בחיקוי.
כמו כל מקצוע, אפשר לעסוק בזה כי משהו  בתוכי עמוק ואמיתי, בלב, באמת רוצה את זה. ואפשר לעסוק בזה כי זה נותן מעמד גבוה בחברה ואני יכול לעשות את זה טוב אבל הלב לא נמצא שם ואז גם המחשבות שאגיע אליהן אחרי שאלמד לחשוב כמו שצריך, יהיו יפות אבל ריקות, בלי חיים.
.
.
כמה פעמים בחיי ניסיתי את כוחי בכתיבה אמנותית של שירה או סיפורים קצרים.
לא אהבתי את התוצאה. גם אנשים שמבינים אמרו שזה נחמד, יפה, קרוב, אבל לא ממש שם. זה חובבני. בוסר. ההסבר הפשוט הוא שצריך כשרון. כשרון זה כמו אצבע מלמעלה שנוגעת באדם ומכשפת אותו. לא כל אחד מקבל את המתנה (ואולי לפעמים גם הקללה) הזו.
ועדיין לא נחה דעתי, יש לי כשרון להשתמש במילים, ויש לי מה לבטא. אני מרגיש שיש שיר שעומד לי על קצה הלשון ורוצה שאכתוב אותו. למה זה לא מצליח לי.
דיברתי עם חבר שהוא משורר רציני שמדפיס ספרים וכו'. הוא שאל כמה זמן עבדתי על החלק של ללמדו את המלאכה של כתיבת שירה. אמרתי מה יש ללמוד כל כך הרבה. אני יודע היטב את השפה והשימוש בה, יש לי שפה עשירה וטובה והמילים באות לי מעצמן, אני מכיר הרבה משוררים. מה עוד יש ללמוד?
הוא אמר שלפני שהראה למישהו שיר שלו, הוא בערך עשר שנים כתב רק לעצמו וזרק את אותם שירים. כל שיר הוא בדק אולי אפשר לשנות משהו, אולי היה אפשר לנסח אחרת. הוא חיכה כשנה ואז בדק שוב את השיר וחשב איך היה כותב את זה היום ואיך אז ולמה השינוי. והוא למד שיש חלקים שאפשר למחוק למרות שהם נראים מאוד יפים ומבריקים. ובדק כמה למחוק ומתי ואיך ואיך זה משפיע. לדבריו הידיעה מה למחוק יותר חשובה מהכתיבה עצמה.
הוא שאל אותי אם החידוש תורה הראשון שלי מצא חן בעיני. אמרתי לו שלא. שכעשר שנים התאמצתי לחפש איך לגשת לחידוש תורה, בדקתי דרכי לימוד שונות, שימשתי רבנים רבים עם גישות שונות, וכו' וכו', ורק אז הרגשתי אני יכול לומר חידוש תורה ולהרגיש שאמרתי משהו שאני שלם איתו ורוצה לומר אותו. אז הוא אמר, למדת את המקצוע של חידושי תורה, ולא למדת את המקצוע של כתיבת שירה, למה אתה מתפלא שזה מצליח לך וזה לא.
.
.
כשתינוק מתחיל לדבר, הדיבור הוא שימושי לגמרי, כמו אני רוצה לאכול וכו', או שהוא חיקוי של דיבור המבוגרים. לתינוקות אין שכל, אבל יש להם נפש עשירה ובוגרת ומלאה ועמוקה והרבה מאוד חוויות רגשיות ועומק נפשי. בזה הם עולים על המבוגרים. במשך הזמן הנפש נעשית שטחית יותר בגלל הלחץ, המירוץ אחרי שטויות, הקשרים החברתיים העקומים, היא נסגרת. החטאים מטמטמים את הלב. עמי הארץ ככל שמזקינים מיטפשים. אחרי שתינוק כבר יכול לדבר לא רע, נניח בן שלוש, היה אפשר לצפות שהוא יספר דברים מאוד עמוקים מבחינה רגשית.
הסיבה שז הלא קורה היא משום שדיבור הוא מקצוע, הוא מיומנות שצריך ללמוד. התינוק נמצא בשלב של סטאז'. הוא עוד לא קנה את המקצוע הזה ולכן אין לו כלים לבטא את עצמו למרות שיש לו מה לבטא.
אחרי שרוכשים את אומנות הדיבור יש לרכוש גם את אמנות השתיקה שגם היא מלאכה ומקצוע. כמ"ש בחולין פט "מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם".
החפץ חיים אמר על אמנות השתיקה שזה כמו כפרי שבא לעיר וראה חייט, ואמרו לו שזו מלאכה חשובה שצריכה לימוד רב. והוא אמר מה הבעיה, גם אני יודע לגזור עם מספרים, גם אני יודע איך גוף של אדם נראה, ואני יכול לתפור עם מחט. אמדוד אגזור ואתפור גם אני.
.
.
אני מטיף כל הזמן לחשוב באופן עצמאי, אבל אם שואלים אותי על נושא מסויים, אני משיב הרמב"ם אמר על זה כך וכך. אני לא אומר מה אני בעצמי חושב על זה. כי אני מרגיש שאני עוד שולייה, מתלמד, בסטאז'. אני מרגיל את עצמי לחשוב כמו הרמב"ם, כלומר איך שנדמה לי שאני מבין אותו, כי זה מלמד אותי איך לחשוב ואני מסגל לי כלים לחשיבה. היה זמן שה"רב" שלי היה רש"י, שיש לו מחשבה במהלך אחר מאוד מהרמב"ם (באתר של תלמוד מוסבר ומאמרים עסקתי כמעט בכל סוגיא בכמעט כל אות של רש"י, ולא השתמשתי במפרשים אחרים אלא רק לפעמים להשלמת העניין והעמדת שיטתם מול שיטת רש"י כדי ששיטת רש"י תתחוור יותר).  בכל דבר חשבתי רק איך רש"י רואה את זה ואיך מהלך מחשבתו חשבתי בעצמי כמוהו, כלומר איך שנדמה לי, כי אותו עצמו באמת אינני יכול לחקות. לא למדתי גמרא עם רמב"ם בלבד כמו שעשו רבי חיים והרוגוצ'ובר, אלא למדתי גמרא עם רש"י בלבד.  ואולי יהיה שלב שבו אפסיק להיות חסיד מושבע של הרמב"ם ואפלס לי נתיב אחר, שלי עצמאי או כתלמיד של רב אחר.
.
.
המטרה של הלימוד של מקצוע המחשבה הוא לא כדי להגיע לרמה של הקדמונים שמהם אנו לומדים לחשוב ואז נוכל לומר דעה אחרת משלהם.
.
מי שלומד ציור יושב במוזיאון ומעתיק רישום של ליאונרדו דה וינצ'י ומנסה שיהיה כמה שיותר דומה למקור. הוא אל מצפה להגיע לרמה של ליאונרדו, וגם לא מחפש להיות כל ימיו מצייר בסגנון שלו.
.
הקב"ה ברא כל אדם כדי שיממש את השכל העצמי שלו, זה הרי תכלית האדם.  הוא לא ברא אותי כדי להסביר את הרמב"ם, כי הרמב"ם כתב בדיוק את מה שצריך להיכתב כדי להסביר את הרמב"ם. המחשבה של הרמב"ם צלולה וישרה ובהירה ככיפת השמיים, ההסברים שלי עליו עכורים, חלקיים ומצומצמים מאוד. מבליטים זווית אחת יתר על המידה, ומתעלמים מזוויות אחרות שלפעמים יותר חשובות ועיקריות. וגם חכמים גדולים כבר עסקו בכל אות ברמב"ם. הוא וודאי ברא אותי כדי לשמוע מה דעתי.
אם למשל יש שאלה חשובה, ושמעתי דברי משה רבינו ואברהם אבינו ושלמה המלך על זה. אחר כך ראיתי נמלה זוחלת, לו יכולתי לדבר איתה, היה מאוד מעניין לשמוע מה דעתה שלה על השאלה. זה היה משלים את התמונה. לנמלה יש זכות קיום בעולם לא פחות. הרי אותו בורא ברא גם אותה. כך יש גם לי דעה כמו של נמלה. רק כדי להגיע למצב שיש לי בכלל דעה של נמלה אני צריך להשקיע הרבה עמל לקנות את היכולת לחשוב חשיבה של נמלה. לזקק מכל המון הקולות שמדברים בתוכי מה מהם הוא שלי באמת ומה הוא רק צלצול של דברים אחרים, מה עמוק ומדוייק ואמיתי, ואיך את זה אפשר לחפור בו ולהגיע למקום יותר של שורש.
.
.
זו מלאכה אחות למלאכת הפסיכולוגיה. למשל דוגמה פשוטה שכל אחד מבין ויודע. נניח שיש מישהו שאומר אין לי בטחון עצמי כי אני חושב שאני טיפש ורע. אם נשאל אותו: באמת אתה בעצמך מאמין שאתה טיפש ורע, זו דעה עצמית שלך?  הוא יאמר בוודאי. וזו לא דעה אלא זו מציאות. אין לי בזה שום ספק, אני רואה את זה ברור כשמלה, כשמש בצהרים.
אחרי הרבה חפירה לעומק, נמצא שבאמת אלה קולות שהתחילו מכך שהוא האמין שאנשים אחרים חושבים כך עליו (נניח רק בשביל הציור הפשוט שהיו לו הורים ביקורתיים מאוד שמינקות לא היו מרוצים ממנו, ואף פעם לא שיבחו אותו). ובתוך עצמו, ממש ממש בפנים, יש שריד שותק ומלא כאב, שלא מעיז להאמין שהוא בכלל קיים, תינוק מוכה אילם וחסר ישע, ששם הוא חושב שהוא לא טיפש והוא טוב. לפחות מנסה להיות טוב, מתכוון לזה. מה שעשה רע זה לא בכוונה. ושם היא הדעה האמיתית שלו עצמו, ולא דעות של אחרים שהוא הפנים עם הזמן וספג לתוכו. וברור שזה תהליך ארוך ומייגע ודורש מיומנות רבה להגיע עם האדם שיראה ממש בתוך עצמו בבירור את הדעה האמיתית שלו. לא רק שיאמין לפסיכולוג אלא שיראה את זה בעצמו וישתכנע בעצמו.
.
.
כך גם בשאלות "פילוסופיות" או של דעות על החיים וכו'. יש לנו דעות ברורות, אבל יש להעביר אותן במבחן כמה מהם הם קולות ששמענו, אולי אפילו בינקותנו מההורים, ועם הזמן התרגלנו אליהם וכבר איננו מבחינים אם אלה דעות שלנו או לא.
בדיאלוגים של אפלטון סוקרטס שומע מאנשים דעות ברורות על נושאים עיקריים (מידות טובות, חינוך, אהבה וכו'), שהם משוכנעים שהן עצמיות לגמרי. ואחרי תהליך חשיבה הוא מראה להם שהם בעצמם לא חושבים כמו הדעות האלה. הוא לא אומר להם מה הדעה הנכונה על השאלה (כי המטרה לא להטיף להם שישפעו מהדעות שלו, אלא ללמד אותם לחשוב בעצמם) ומשאיר אותם במבוכה.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 28 - מחשבה עצמאית ומחשבה כמקצוע. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על 28 – מחשבה עצמאית ומחשבה כמקצוע

  1. י.ד. הגיב:

    מדהים ותוכחת מוסר על הדברים שאנו אומרים לילדים.

  2. י.ד. הגיב:

    דרך אגב לא ענית לי על ההודעה בפוסט הקודם.

  3. nirstern הגיב:

    יש לי משהו כללי בעניין.
    התחלתי את דרכי כלומד הלכה. לימוד בעיון ישיבתי, ואחר כך בהשפעת החזון איש הלכה ממש. אגדתא וכל מיני "מחשבה" ו"פנימיות" בכלל לא עניינו אותי. היה נראה לי ששם אפשר להגיד כל רעיון שעולה על הדעת, בלי עמל כמו בהלכה שיש בה עמל הפשט, שמביא למסקנות מבוססות ולא סתם דברי רוח. היה זמן שגם השבתי לשאלות הלכתיות. באתר "תלמוד מוסבר ומאמרים" יש חלק של תשובות הלכתיות, יש שם רק מעט מאוד מהן, בעיקר אלה מתקופה מאוחרת שהן "חתרניות" במושגים חרדיים.

    כשמישהו שואל אם הוא יכול לפתוח פקק של בקבוק קוקה קולה בשבת, אי אפשר לומר לו יש כל מיני בחינות וכל פעם אני רואה בחינה אחרת. צריך לבנות בניין מחשבתי מסודר, שבו הכל בנוי מהמסד לטפחות, כל הקצוות סגורים, כל הסתירות והקושיות קיבלו התייחסות נאותה, כל המקורות הובאו ונדונו. ומזה מגיעים למסקנא שנכון לאותו רגע נראית מוצקה וברורה (אמנם כמובן יתכן שיתגלה אח"כ שהכל הוא טעות, אבל אנחנו רק בני אדם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.) .

    כשהתחלתי עם אגדתא, גם ניסיתי ללכת בדרך כזו. הרגשתי צורך למשהו מבוסס ויציב. הלשון של המורה נבוכים נראית כמו משהו מסודר ושיטתי.
    אבל ראיתי שכל פעם שאני מנסה לבנות מהלך שיטתי, זה כמו לבנות עם שעווה רכה, תוך כדי בנייה פתאום זה נראה אחרת, המושגים היסודיים (כמו חומר וצורה, סיבה ומסובב, חומר ורוח, שכל, חיים, מציאות, וכו') פתאום מקבלים הבנה חדשה, והיא כל הזמן משתנה. המקורות כל פעם נקראים אחרת ואומרים משהו אחר.
    עד שהתייאשתי מלנסות כל פעם לבנות משנה סדורה והיא מייד מתמוטטת. הבנתי שאגדתא זה משהו אחר. לא פוסקים הלכה מאגדתא. במדרשי אגדה מביאים הרבה דעות ולא שואלים הלכה כמי, ולא שואלים גם על סתירות אפילו בדברי אותו תנא.

    בהלכה זה כמו לטפס על הר, ולהסתכל על הנוף. יש תמונה ברורה. באגדתא זה כמו דג ששוחה בים, ושואלים אותו שיתאר את הים. אין לו תמונה מגבוה. אין לו מושג איך נראה הים. הוא רק יכול לתאר את אותו מקום שבאותו רגע הוא נמצא בו. וגם זה רק מזווית מסויימת.
    לקח לי זמן להבין שגם בזה יש עמל ולא אומרים כל רעיון נחמד שעולה על הדעת. זה לימוד של ממש ולא סתם דרשנות. רק שזה דרך לימוד אחרת.
    רבי ירוחם אמר שיחת מוסר, ואחר כך דיבר עם תלמיד שאמר חבורה יפה בלמדנות. הוא שאל את התלמיד כמה זמן הכנת את החבורה והוא השיב שבועיים. רבי ירוחם אמר את השיחה שלי הכנתי חצי שנה. כי רבי ירוחם חי עם זה במשך תקופה, לא רק הסתכל על זה וניתח וסיכם. הוא אמר את זה לא להתרברב אלא לומר שאגדתא נלמדת בצורה אחרת מהלכה ופשט.

    למשל אם אשאל מישהו תסכם לי בצורה מסודרת את האישיות שלך. את העולם הפנימי שלך, מה קורה לך בנפש. הוא לא יוכל להשיב משנה סדורה, משהו ברור ומסודר ועקבי ושיטתי שבו כל חלק מתחבר לכל חלק. אבל מי שעובר תהליך פסיכולוגי עמוק (למשל אולי מנהל עם חברו או אשתו סדרה של שיחות נפש וכיו"ב) מבין שזה לא חופשי שאפשר לומר על מה קורה בתוך הנפש שלי כל רעיון שעולה על הדעת, אלא זו חתירה מאומצת וקשה לגעת במשהו אמיתי. וכל רגע נראה משהו אחר, ויש המון סתירות, והכל חלקי ובתנועה. זה חומר חי, זורם. אבל הכל הוא נגיעה כלשהי באמת אם זה אדם שבאמת עובד ברצינות וכנות והעמקה.
    לכן אני לא רואה בדברים שלך סיכום, כי זה בכלל לא נושא שאפשר לסכם אותו. גם אצלי אין שום סיכום. אלא אלה תובנות שלך, משהו שאתה ראית והתעורר אצלך. אם למישהו יש תובנות שלו, ואצלי הן אחרות, לפעמים אני מרגיש שזה פורה להתווכח. לא כי יש אחד שצודק והשני טועה, אלא זה מפרה לבוא במגע עם דעה שונה, גם אם מגיעים להסכמה וגם אם לא. ותמיד זה רק על נקודה אחת מסויימת שעוררה אותי להגיב, לא על שיטה באופן כללי או מבנה מחשבתי כלשהו. אבל רוב הפעמים אני מרגיש הסכמה והזדהות עם מה שמישהו אחר אמר, אין לי מה להתווכח, וגם לא עולה בדעתי משהו להוסיף. במקרים כאלה לא מתעורר בי צורך להתחיל דיון על זה.

להגיב על nirstern לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s