12 – ידיעה קיומית (אקזיסטנציאליסטית), למה ידיעת הסיבות היא החכמה

השאלה היתה למה ידיעת סיבותיו של דבר נחשבת ידיעה או הבנה שלו.

אריסטו כותב בכמה מקומות שידיעת הסיבות של דבר היא ההבנה שלו. עיין למשל בפרק א וב במטאפיזיקה ספר א. הוא מבאר שם שיש ידיעה מעשית, ויש ידיעה של נסיון, ויש הבנה שהיא ידיעת הסיבות.

מדובר על כל ארבעת הסיבות. מה הסיבה הפועלת שממנה נוצר הדבר, מה החומר שממנו הוא עשוי (לפרק את הדבר לאלמנטים היסודיים מהם הוא מורכב), מה הצורה שלו, ומה התכלית שלו.

ידיעת כל ארבעת אלה היא הבנה של הדבר.   

אם נתבונן לענ"ד גם בזמננו זה כך.

באמת שאלתי את עצמי הרבה למה דווקא זה נחשב הבנה של דבר. מה אני בעצם מבין יותר על דבר אם אני יודע את סיבותיו.

זו שאלה גדולה ועמוקה.

יש להבחין בין ידיעה שימושית לידיעה עיונית. אריסטו מבחין כך בפירוש בפרקים הראשונים של מטאפיזיקה א'. אצלנו זה לא כל כך מובחן, כי אין לנו שייכות לידיעה עיונית. ידיעה עיונית היא עניין קיומי. אולי קראת קצת על הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית. הם דיברו על כך שאדם נזרק בעל כרחו לעולם. והעולם הוא אבסורדי. הוא מקרי, שרירותי, עיוור, סתום, לא מפוענח, חסר משמעות, לא מובן כלל. אני יכול לחקור את העולם בחקירה מדעית ואדע שיש תאים חיים, ואבולוציה, ואטומים, וחוק הגרביטציה וחוקי המכאניקה, ויש חמש מאות מליון מיני חרקים, והדבורים יודעות לתקשר בריקוד, ויש גלקסיות והיה מפץ גדול, וכו' וכו'. עדיין מצד החיים שלי, הרגשת הלב שלי, אחרי כל הידע הזה עדיין אני בודד ועצוב ומנותק בעולם ריק חסר משמעות. חשוך וקר. בשביל מה כל זה, מה זה אומר לי, למה אני כאן, מה עלי לעשות, איך עלי לחיות וכו'.

 

הידיעה המדעית במובן המודרני כולה אינה אלא ידיעה של נסיון או שימושיות. היא לא מתייחסת כלל לשאלה האקזיסטנציאליסטית ולכן אינה ידיעה עיונית. הרמב"ם בפרק ד' של הלכות יסוה"ת קורא לשכל העיוני לב. זה כולל גם את המובן של "לב" שאנחנו רגילים להשתמש בו. המובן הרגשי העמוק. אחרי כל המדע המודרני הלב נשאר ריק חשוך ובודד.   

 

לשון הרמב"ם בפ"ד מיסוה"ת:  

"לעולם אין אתה רואה גולם בלא צורה או צורה בלא גולם אלא לב האדם הוא שמחלק גוף הנמצא בדעתו ויודע שהוא מחובר מגולם וצורה ויודע שיש שם גופים שגולמם מחובר מארבעת היסודות וגופים שגולמם פשוט ואינו מחובר רק מגולם אחד והצורות שאין להם גולם אינן נראין לעין אלא בעין הלב הן ידועין כמו שידענו אדון הכל בלא ראיית עין."

אותה ראיית לב שהרמב"ם מדבר עליה כאן, בניגוד למדע המודרני, יש לה משמעות רגשית עמוקה. היא מגעת עד הלב.

 

לשון הרמב"ם פרק ב' שם:

"והיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול כמו שאמר דוד צמאה נפשי לאלהים לאל חי וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות כמו שאמר דוד כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך מה אנוש כי תזכרנו ולפי הדברים האלו אני מבאר כללים גדולים ממעשה רבון העולמים כדי שיהיו פתח למבין לאהוב את השם כמו שאמרו חכמים בענין אהבה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם."

 

כשבוחנים דבר כשהוא עומד בפני עצמו, תמיד הוא יהיה סתום וחסר משמעות אקזיסטנציאליסטית (קיומית). אני חוקר פרח נדיר שמצאתי או חלקיק קוואנטי שגיליתי או מערכת אקולוגית כלשהי וכו' וכו'. אני יכול ללמוד המון על הדבר הזה, ועדיין הוא אל יאיר לי מבחינה קיומית. הוא יישאר מבחינה קיומית שותק וסתום ומנוכר כמו שהיה לפני החקירה. העולם הפנימי הרגשי שלי לא יהפוך להיות פחות בודד חשוך עצוב מפחיד וקר וחסר משמעות לא חשוב כמה אחקור על הדבר שאני חוקר אותו.

ידיעת הסיבות מחברת את הדבר לכלל. אם בודקים מניין דבר בא, ומניין סיבתו באה, לאט לאט מידיעת כל מערכת הסיבות והמסובבים נבנית מערכת שהיא כללית כמו גוף אחד שהכל איבריה.

 

מורה נבוכים א ע"ב:

"דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד, לא זולת זה, רוצה-לומר כי כדור הגלגל הקיצון בכל מה שבו הוא איש אחד בלא ספק, כראובן ושמעון באישות, והשתנות עצמיו, רוצה-לומר עצמי זה הכדור בכל מה שבו, כהשתנות עצמי איש איש מבני אדם על דרך משל. וכמו שראובן על דרך משל הוא איש אחד, והוא מחובר מאברים מתחלפים, בבשר ועצמות וגידים, ומליחות משתנות, ומרוחות, כן זה הכדור בכללו מחובר מן הגלגלים, ומן היסודות הארבעה, ומה שהורכב מהם"

אצלם הכל נתפש כחי. אמנם כשאנו מחפשים משמעות, לא די לנו בחיות של אבן אחת או עץ אחד. להכיר עץ או אבם חיים, זה כמו להכיר עוד אדם חי, שגם הוא מנותק ובודד ואבוד ותלוש ומפחד וחי בחושך כמוני. רק אם נראה שהכל הוא גוף חי אחד גדול, וחי פירושו שהוא בעל שכל והוא מדבר איתנו, אז יהיו משמעות ושמחה וחיבור באמת.  

לימוד הסיבות הוא כמו הרכבת פאזל גדול. כל דבר מתחבר למשהו וביחד נוצרת תמונה אחת של הכל.

גם במדע המודרני יש באופן עמום את המשאלה הזו ואת האינטואיציה הזו, לכן בלי לתת דין וחשבון למה, הם לרוב עוסקים בסיבות של דברים (כשמדובר במחקר לשם מחקר, ולא במחקר לגמרי שימושי שמיועד להמצאת טכנולוגיה ועשיית רווחים כספיים).

כתבתי עוד על זה בעיונים בפילוסופיה אריסטוטלית רשימה 12, וגם ברשימה 11.

.

כתוב במדרש שאם בועז היה יודע שהמקרא כותב עליו שהוא נתן לרות שעורים, הוא היה נותן לה עגלים פטומים.  

מבואר שאם בועז היה מחליט לתת עגלים פטומים אז המקרא היה כותב את זה. כלומר בועז הוא זה שקובע מה יהיה כתוב במקרא.

אני לא זוכר כרגע את המקור, אבל יש מקור לכך שלעתיד לבוא המקרא יהיה סיפור של כל דבר ודבר שכולנו עשינו.

בספר יצירה כתוב שהמציאות היא ספר סופר וסיפור.

כל עניין התורה הוא לספר את העלילה של מה שקורה במציאות. התורה רק הופכת את המציאות לסיפור, זה כל עניינה.

במשפחתון כשאני עובד עם התינוקות, בגיל מעל שנתיים, אני מספר להם את מה שקרה היום. נניח שקוראים לתינוק ראובן, אני מספר שראובן היה במיטה, ואבא ואמא העירו אותו, ונתנו לו אפרסק לאכול. וירדו למטה והלכו לאוטו. ופתחו את הדלת של האוטו, ועלו לכסא. ועשו קליק בכסא. ונסעו, ואבא הכניס את המפתח, והחזיק בהגה, ואז עצרו. ואבא פתח את הדלת וכו' וכו'. ומגיעים עם הסיפור עד ההווה שאנחנו יושבים ומספרים.  הילדים מאוד מרותקים לזה, יותר מלכל סיפור אחר. הם ממש מקשיבים בעיניים פעורות ובולעים כל מילה.

 

הסיפור מחבר את המציאות למהלך אחד. בלי סיפור המציאות היא קרעים קרעים, הכל נפרד, ואז אין לה פשר. היא זרה וסתומה ומנוכרת, כאוטית, בלי סדר. אי אפש רלזכור כלום ואין מה לזכור ואין טעם לזכור. כשזה הופך לסיפור זה נעשה מהלך אחד, ויש בו סדר וחוקיות והגיון, ואז הוא קרוב ומדבר ומובן ומחובר.

להבין בכל דבר מה הסיבה שלו, זה הופך את המציאות לסיפור. קודם היתה סיבה ואחר כך נולד ממנה מסובב וכו, יש עלילה ומהלך, התחלה והמשך. הכל הופך לנמצא ולחכמה. לכן חקר הסיבות הוא החכמה.

אודות nirstern

https://nirstern.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה 12 - ידיעה קיומית (אקזיסטנציאליסטית), למה ידיעת הסיבות היא החכמה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על 12 – ידיעה קיומית (אקזיסטנציאליסטית), למה ידיעת הסיבות היא החכמה

  1. primegadim הגיב:

    אני ואתה
    כולנו אחדות אחת גדולה
    וכל סיפור שמסופר עלינו הוא ראי קטנטן
    שמראה הבעה אחת שלנו
    מיתוך ריבוא רבבות
    ההבעות שלנו…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s